איפה מגישים תביעה נגד אתר אינטרנט ?

איפה מגישים תביעה נגד אתר אינטרנט? לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד אתר אינטרנט ? בתי המשפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בתביעות כנגד ספקי שירותים באינטרנט. אולם, נוכח תפוצת האינטרנט בכל רחבי הארץ ובהיעדר הוראה בחוק באשר לסמכות המקומית המוקנית בהתקשרות באינטרנט, סברתי כי בימ"ש זה קנה סמכות מקומית לדון בתביעה [השווה תק(י-ם) 3979/07 סומפלוינסקי אלי נ' חברת חובקי עולם בע"מ (לא פורסם, 03/12/2007); ובש"א (שלום י-ם) 8033/06 חיים לוי נ' אלון שטיינברג (לא פורסם, 10/04/2007)]. האינטרנט הוא חסר מקום למעשה, כך שהסמכות הנוגעת לו הינה "כלל מדינתית". הוראות תקנה 2 לתקנות סדר הדין האזרחע קובעות כי: "תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים; (6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית". בבש"א (שלום -י-ם) 8033/06 האמורה, נקבע כי: "תביעות בנושאי אינטרנט, ניתן להגיש בכל מקום בישראל. את הסמכות הזו... ניתן להסיק מתוך סעיף (5) בתקנה מספר 3 לתקנות סדר הדין האזרחי: " מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים מעשה באינטרנט או מחדל ברשת האינטרנט שבגינו תובעים, ניתן לתבוע בכל בית משפט בישראל. ביהמ"ש אף חזר על פסיקה זו גם בבש"א 1314/04. בבש"א 6659/05 ובבש"א ( ת.ק ירושלים) 4137/05 חקיקאן אסף נ' הדקה ה- 90 בע"מ החלטה מיום 10/01/2006 מאמץ ביהמ"ש את פסיקת המחוזי וקובע כי : הואיל וכאמור הנתבעת מנהלת את עסקיה באמצעות האינטרנט בכל הארץ, מכאן ניתן לטעון, כדברי כב' השופט לוין ברע"א 39/89 הנ"ל, שהנתבעת עשויה להיתפס לשיפוטו של כל בית משפט בישראל, לפי הענין. במקרה שלפנינו סיפקה הנתבעת את שירותיה לביתו של התובע בירושלים, ולפיכך ניתן לטעון כי מוקנית הסמכות לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מכח תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת ועוד, ניתן לבסס את הסמכות גם מכח תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת לענין סמכות השיפוט חלופה של מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. " מעבר לכך, נקבע לא אחת כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות באמצעות האינטרנט, אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום משרדו הרשום בלבד. דוגמאות מייצגות לאמירות אלו, הפזורות ברחבי הפסיקה, מובאות להלן: "... הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר חוסר סמכות מקומית..." [ר' בש"א (שלום חיפה) 22199/04 הדקה ה-90 נ' חליווה ואח' (לא פורסם, 02/01/2005 )]. "הציפייה הסבירה של צרכן המסתייע בשירותי האינטרנט היא שכשם שהשירות אותו מספקת הנתבעת מגיע עד לביתו, כך גם במקרים של מחלוקת, יתאפשר לו לפעול באופן סביר לפתרונה. קביעה כי עקב מקום מושבה של הנתבעת תהיה, בכל מקרה, סמכות שיפוט לבית המשפט בתל-אביב עשויה למנוע מצרכנים רבים לממש את זכותם היסודית להגיש תביעה, במיוחד מאלו המתגוררים במרחק משמעותי. מסקנה זו מתחזקת אף יותר כאשר עניינים אלו עשויים להיתפס כ'פעוטים' יחסית ולהיכנס לתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. נראה שאין זה סביר לאלץ כל תובע במדינה להגיש את תביעתו נגד הנתבעת בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בלבד. קל לתאר מצב בו תובעים יוותרו על זכותם בנסיבות אלה, שלא לדבר על העומס הנוסף שהדבר יטיל על בית המשפט בתל-אביב". [ר' ת"ק (ירושלים) 4137/05 חקיקיאן אסף נ' הדקה ה-90 (לא פורסם, 10/01/2006 )].מחשבים ואינטרנטשאלות משפטיותדיני אינטרנט