הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון - עבירה נלווית), התש”ס-2000 הצעה זו מתייחסת לתיקון שהוכנס בחוק, בעקבות הסתייגותו של ח"כ אופיר פינס, לתיקון מס' 6 לחוק; עיקר ההסתייגות הייתה להרחיב את תחולת החוק גם על ילדים המעורבים בעבירות נגד הגוף לפי סימן י' לחוק העונשין; כתוצאה מכך, על-פי החוק במתכונתו כיום, כל הילדים החשודים, הקורבנות והעדים המעורבים בעבירות נגד הגוף, אמורים להיחקר בידי חוקרי ילדים וליהנות מההגנות האחרות הניתנות לפי חוק זה לילדים המעורבים בעבירות נגד המוסר. החוק לדיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955, משקף איזון עדין, שהושג לפני שנים, תוך מחשבה רבה, בכל הנוגע לעבירות נגד המוסר, בין טובת הילד לבין זכויות הנאשם. זאת מתוך הכרה, מחד, בהשלכות הנפשיות והרגשיות הקשות של הליכי החקירה והעדה בבית המשפט, על ילדים בעבירות קשות אלו, ומאידך, בפגיעה לכאורה בזכויות הנאשם, כאשר נמנעת מבית המשפט ומהסניגור האפשרות להתרשם מהעד או המתלונן ולחקרו חקירה נגדית. בשל כך ישנה חשיבות של ממש להרחבה הדרגתית של תחולת החוק על ילדים נוספים. לאורך השנים בוצעו מספר תיקונים בחוק, מתוך כוונה להיטיב את ההגנה על הילדים הנחקרים, תוך שמירה על האיזון העדין הקבוע בו. הסתייגותו של ח"כ פינס לחוק, על-אף שנועדה להרחיב את ההגנה על ילדים נחקרים ולשפרה, לא הרחיבה את תחולתו על אותם מקרים בהם קיים הכרח מעשי להרחיבו, ואף יצרה מספר קשיים עמם באה הצעה זו להתמודד, ובהם: 1. ההבחנה בין ילדים חשודים לילדים קורבנות ועדים - הרציונאל שעמד בבסיס הרחבת תחולת החוק הינו הגנה על ילדים נוספים, קורבנות לעבירות אלימות או עדים לעבירות אלימות. עבירות שאינן פחותות בחומרתן ובהשפעתן על הילדים, מעבירות נגד המוסר, עליהם חל החוק ממילא. הרחבת תחולת החוק נועדה להגן על אותם ילדים מפני הליכי החקירה במשטרה ולאחר מכן מפני העדות בבית המשפט והחקירה הנגדית, אשר יש בהם כדי לפגוע נפשית בקטינים; יחד עם זאת, במסגרת ההסתייגות לא הוגבלה ההרחבה לגבי קורבנות ועדים בלבד והתיקון הוחל גם על חשודים עד גיל 14 בעבירות נגד הגוף. נראה כי חקירת ילד בן 13, לדוגמא, שהינו בר אחריות פלילית, החשוד בביצוע רצח או תקיפה שגרמה לחבלה חמורה, אינה צריכה ואינה יכולה להיעשות בידי חוקר ילדים אלא בידי חוקר נוער מנוסה, שכן במקרים מעין אלו האיזון נוטה לטובת החקירה והאינטרס הציבורי לעומת טובת הילד הנחקר. הצעת חוק זו מצמצמת את תחולת החוק לגבי ילדים קורבנות ועדים בלבד (למעט ילדים החשודים בביצוע עבירות מין, עליהם חל החוק). 2. אי מתן מענה לצורך לחקור ילדים גם על עברות נלוות - על אף ההרחבה הניכרת לתחולת החוק, אשר יצר תיקון מספר 6, הרי שטרם ניתן בו מענה להכרח המעשי, אשר התעורר בקרב חוקרי ילדים, לחקור ילדים גם על עבירות נלוות. קיימים מקרים רבים, בהם נלווית לעבירה, עליה חל החוק, עבירה נוספת. כך למשל, עבירות של תקיפה, איומים או עבירות שונות של שיבוש הליכי משפט, שנעברו בקשר לחקירה או לעדות בעבירות, שעליהן חל החוק. במקרים אלו נוצר לעתים מצב, בו הילד מוגן על-ידי החוק בכל הקשור לעבירות שבתחולתו, אך אינו מוגן באשר לעבירה הנלווית לה. במקרים רבים קשה ואף בלתי אפשרי לפצל את העדות ולהעיד את הילד רק על אותו חלק ממסכת העובדות, שאינו נכלל בגדר החוק. האלטרנטיבה לכך היא ויתור מלכתחילה על העדות - ולעתים על עצם הגשת כתב האישום - לגבי העבירה הנלווית. לכן מוצע להחיל את החוק גם על עבירות, הנלוות לעבירות, עליהן הוא חל. מוצע לפרט במפורש, שעבירה נלווית היא עבירה, שבביצועה חשוד אותו אדם או אדם אחר, ושבוצעה במהלך אותו אירוע עליו נחקר הילד או בקשר אליו. 3. הבחנה בין ילדים עד גיל 6 ובין ילדים מעל גיל 6 ועד גיל 14 - הצעה זו מחילה את ההגנות שבחוק על ילדים עד גיל 6 בלבד, שהיו קורבנות או עדים ל"עבירות נגד הגוף", לעומת ילדים קורבנות, עדים או חשודים ב"עבירות נגד המוסר", אשר עליהם חל החוק במתכונתו, עד גיל 14. ההבחנה בין ילדים עד גיל 6 ובין ילדים מעל גיל 6 הינה הבחנה המקובלת בספרות המקצועית ובמחקרים. התקופה שעד גיל 6 היא תקופה טרום בית הספר. אלו הם גילאים מוקדמים מבחינת התפתחות הילד ובמיוחד מבחינת כישורי השפה שלו. ילדים צעירים ששפתם דלה יחסית, עושים שימוש במונחים ובכלים ייחודיים על-מנת להביע את שיש להם לומר ולתאר. לשם חקירתם ופענוח דבריהם נדרשת מומחיות וכלים מיוחדים. לחוקרי הילדים המומחיות בתחום זה. (יש לציין כי גם חוקרי הנוער במשטרה חשים כי הם אינם מסוגלים, אינם מוכשרים ואינם מעונינים לעסוק בחקירת ילדים כה צעירים ומעדיפים להעביר חקירתם לידי חוקרי ילדים). לעומת זאת, ילדים מעל גיל 6 הם בגיל בית הספר, גיל שבו הם בעלי יכולת ורבאלית טובה יותר ובשלים יותר מבחינה התפתחותית. הרציונאל להגנה נרחבת על ילדים ב"עבירות נגד המוסר" עד גיל 14 נעוץ ברגישות הנושא עליו הם נחקרים, אשר מקשה על חקירתו ועדותו של הילד. מה שאין כן בעבירות נגד הגוף, כאשר הפוגע אינו בגדר ה"אחראי" על הקטין. 4. דגש על עבירות אלימות - הדגש על עבירות אלימות חמורות, המצוי בפרק י', יוצר סיטואציה קשה ורגישה מבחינת החקירה והעדות המצריכים החלתן של ההגנות שבחוק על ילדים במצבים אלו. 5. עומס על מערך חוקרי ילדים - החלת החוק גם על קורבנות ועדים לפגיעה (שאינה מינית ואינה בידי אחראי) מעל גיל 6, מביאה לתוספת של אלפי תיקי חקירה, בהם ידרשו חוקרי הילדים לחקור, בעוד מרביתם מקרים אשר מבחינה מהותית אינם מצריכים כישורים מיוחדים של חוקרי ילדים והרגישות בהם פחותה. כל עוד לא יורחב מערך חוקרי הילדים, הם יהיו הראשונים שייפגעו. דווקא הילדים שיזדקקו יותר לחקירה בידי חוקרי ילדים, מפאת גילם, מצבם הנפשי וחומרת העבירה שנערכה בהם או בנוכחותם, לא יזכו לכך בשל העומס שיווצר אצל חוקרי הילדים, אשר לא יהיו זמינים דיים על-מנת לבצע את חקירתם מוקדם ככל שניתן (וכל עוד קיימות ראיות פיזיות לפגיעה). דבר זה עלול לגרום נזק ממשי לילדים. נספח - תקצוב ההצעה כיום, לאחר תיקון מס' 6, שקבע חובת הקלטת החקירה בווידאו ולאור תחשיבים שנערכו במשרד העבודה והרווחה, עלותה של כל חקירה מגיע לכ-1000 שקלים. הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"א בתמוז התש"ס - 24.7.2000 1. בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 1 - (1) במקום ההגדרה "ילד" יבוא: ""ילד" - בעבירות נגד המוסר, מי שלא מלאו לו ארבע-עשרה שנים, ובעבירות נגד הגוף, מי שלא מלאו לו שש שנים;"; (2) בהגדרה "עבירה נגד המוסר", בסופה יבוא "א'"; (3) במקום ההגדרה "עבירה נגד הגוף" יבוא: "עבירה נגד הגוף" - אחת העבירת המנויות בתוספת ב'". 2. אחרי סעיף 1 לחוק העיקרי יבוא: "עבירה נלווית 1א. (א) לענין חוק זה, דין עבירה הנלווית לעבירה נגד המוסר או לעבירה נגד הגוף, כדין עבירה נגד המוסר או עבירה נגד הגוף, לפי הענין. (ב) לענין סעיף זה, "עבירה נלווית" - עבירה שנעברה במהלך אירוע שבו נעברה אחת העבירות המנויות בתוספת א' או בתוספת ב' או בקשר לאותו אירוע, ובלבד שהילד נחקר לפי הוראות חוק זה על עבירה המנויה בתוספת א' או בתוספת ב'." 3. בסעיף 2 לחוק העיקרי - (1) בסעיף קטן (א), המילים "או עבירה נגד הגוף" - יימחקו; (2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) אין מעידים ילד על מעשה של עבירה נגד הגוף שנעשה בגופו או בנוכחותו, ואין מקבלים כראיה הודעתו של ילד על מעשה כאמור, אלא ברשות חוקר ילדים." 4. בתוספת לחוק העיקרי, במקום הכותרת יבוא "תוספת א'". 5. אחרי התוספת לחוק העיקרי יבוא: "תוספת ב' עבירות לפי סעיפים 298, 300, 303, 305, 329, 333 עד 365, 367, 369 עד 375 או 377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), ובלבד שהן נעברו יחד או שמעורב בהן בן משפחה של הילד; לענין תוספת זו, "בן משפחה" - לרבות קטין ולרבות כל אחד מהמנוים בהגדרה "אחראי על קטין או חסר ישע" שבסעיף 368א לחוק העונשין." הצעות חוקקטיניםדיני ראיות (הגנת ילדים)ראיות