קיום חוזה בקירוב

##מה בדין בסוגיית "קיום חוזה בקירוב" ?## דוקטרינת הביצוע בקירוב, נקלטה במשפט הישראלי מהמשפט המקובל עוד טרם חוקק חוק החוזים. משמעותה היא שבית המשפט רשאי, כאשר לא ניתן לקיים את החיוב החוזי בדייקנות, בשל היותו או היות הוראות ממנו בלתי אכיפות או בלתי חוקיות או בשל שינוי נסיבות שאינו מאפשר קיומו המדוקדק של החוזה, להורות על ביצוע בעין של החוזה בקירוב (ע"א 2686/99 אייזמן נ' קדמת עדן בע"מ ואח', ראו שם גם לעניין ההתפתחות ההיסטורית של הדוקטרינה בישראל). תחולתה של הדוקטרינה לאחר שנחקק חוק החוזים, נדונה אף היא בפסיקה, ובית המשפט העליון קבע כי הנטייה היא להשתדל לממש את ההתחייבויות, גם אם בשינוי או בתוספת מסוימים, ש"אינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם" (ע"א 540/79 שמואלי נ' לויט). השופט אנגלרד בפס"ד אייזמן סבר כי ניתן להחיל את דוקטרינת הביצוע בקירוב באמצעות סעד האכיפה כפי שמופיע בסעיף 3(4) ו- 4 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, בקביעה כי סעיפים אלה מהווים החלה פרטנית של עקרון תום הלב. בפס"ד אייזמן מצטט השופט אנגלרד את דבריה של המלומדת שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"א): "עם זאת דומה כי רוחה והגיונה של תורת הביצוע בקירוב עולים בקנה אחד עם מגמות שיפוטיות מודרניות ועם עקרון תום הלב: 'נטייתו של בית המשפט היא, בכל מקרה שהדבר ניתן, להביא למימוש התחייבויות, אף שהדבר כרוך בתוספת או בשינוי שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם'. אכן, ישומה של תורה זו מהווה דוגמא יפה לאפקט הממתן של עקרון תום-לב: כאשר החוזה אינו ניתן לאכיפה במדויק, אולם אפשר להגשים את כוונת הצדדים המקורית תוך סטייה לא גדולה מן החיוב החוזי המקורי, יתייצב עקרון תום הלב לטובת מתן צו אכיפה בקירוב לנפגע מן ההפרה. צו כזה יינתן במסגרת סעי 4 לחוק התרופות, המסמיך את בית המשפט להתנות צו אכיפה בתנאים המתחייבים מן החוזה 'לפי נסיבות העניין'". השופטת חיות בע"א 11965/05 עזבון המנוח מרדכי קליין נ' פרופ' דוד שרון, סיכמה את ההלכה בעניין: "הרעיון העיקרי שביסוד דוקטרינה זו הוא כי יש לחתור, ככל הניתן, לקיום החוזה ולהגשמת המטרה העומדת ביסודו, גם אם מתברר בהגיע שעת ביצועו כי אין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו. דוקטרינת הביצוע בקירוב, כמו גם עיקרון תום הלב, מאפשרים לבית המשפט במקרה שכזה לערוך שינויים מסוימים בדרכי ביצועו של החוזה על מנת לקיימו ובלבד שבית המשפט יפעל בעניין זה בזהירות המתבקשת על מנת שלא ימצא עצמו עורך חוזה חדש בין הצדדים שתנאיו משנים מן היסוד את אופיו של החוזה המקורי". ##מעמדן של הטיוטות מבחינת דיני החוזים ותום הלב - האם הבשילו להסכם מחיי:## סעיף 12 לחוק החוזים מחייב את הצדדים למשא ומתן לנהלו בתום לב ובדרך מקובלת. הרציונל מאחורי ההוראה הוא ההכרה שבין הצדדים חלה קרבה שמחייבת יחסי אמון וציפיה שההליך ינוהל ביושר, בהגינות ובשקיפות מירבית, והצורך להגן על ציפייה זו (ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ). במרבית המקרים, שלב חילופי טיוטות בין הצדדים למשא ומתן, הוא שלב טרום חוזי, שכאמור חלה עליו החובה לנהל את המשא ומתן בתום לב, אולם קיימת לצדדים האפשרות לפרוש ממנו. אם הצדדים מנצלים את חופש הפעולה הניתן להם ומנהלים את המו"מ בחוסר תום לב, הפיצוי יהא על פי הנזק של הנפגע מעצם ניהול המו"מ בחוסר תום לב, דהיינו פיצויי הסתמכות ולא פיצויי קיום, המאפשרים החזרת המצב לקדמותו, לפני הכניסה למו"מ (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 301). ואולם, קיימים מקרים בהם שלב "הטיוטות" הוא כה מתקדם, עד כי ניתן לומר כי הצדדים הגיעו לעמק השווה בכל הנושאים המהותיים, וכל שנותר הוא לחתום על החוזה, אולם בשל חוסר תום לב של אחד הצדדים, המו"מ לא השתכלל לכדי חוזה. כך כתב בעניין זה הנשיא (דאז) ברק בפרשת קל בנין: "מצויים מצבים שבהם המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שאותו מבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו, עם זאת אך בשל חוסר תום הלב נמנע השכלול הסופי של המשא ומתן לכדי חוזה. במצב דברים זה החזרת המצב לקדמותו - כלומר העמדת הצדדים במצב שבו ההתנהגות בחוסר תום לב לא התרחשה - תביא אותם לידי ראיית המצב כאילו שוכלל החוזה (ראו פלפל, במאמרה הנ"ל, בעמ' 315). חופש החוזים לא ייפגע - ועל כל פנים לא ייפגע קשות - אם לתוכן ההסדר שעיצבו הצדדים בפועל ובתום לב יינתן תוקף. במצב דברים זה אין בית-המשפט כורת חוזה עבור הצדדים. כל שבית-המשפט עושה הוא בהסרת המחסום שאחד הצדדים הטיל שלא בתום-לב על שכלול החוזה... המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק התנהגות חסרת תום הלב מנעה את שכלולו" (שם, עמ' 301-302). הפיצויים המתאימים במקרה כגון דא, אינם פיצויים שליליים כי אם פיצויי קיום, היינו פיצויים חיוביים . ואולם, הובהר כי אלו יינתנו במשורה ורק במקרים חריגים: "ייתכנו אפוא מקרים בהם ייפסקו פיצויים חיוביים, אולם אלו יהיו חריגים, ויינתנו במשורה ובמידה. פרופסור שלו הביעה דעתה בנושא, כי יש להקפיד עד מאד על גבולות ההלכה שנקבעה בפרשת קל בנין, ואם כבר נגזר עלינו להכיר בפיצויים חיוביים בגין חוסק תום-לב במושא ומתן, יש להעניקם רק במקרים נדירים וחריגים'... סבורני, כי אחד הרכיבים החשובים, עליו יש לתת את הדעת בפסיקת פיצויים חיוביים, הוא בחינת השלב בו מצוי המשא והמתן; אלה יינתנו ככלל רק בשלב מתקדם שלו, כשהבשיל לכדי ערב כריתת חוזה... שיקול מרכזי זה נבחן יחד עם מלוא הנסיבות של הליך המשא והמתן, כולל התנהגות הצד הנפגע והלך הרוח של הצדדים הקשורים להליך זה" (פס"ד פרינץ, פסקה כג'). פס"ד פרינץ, נקבע בסופו של יום כי אין מקום לפיצויי קיום, אלא לפיצויי הסתמכות בלבד, בין היתר בשל העובדה שגם הצד הנפגע כביכול נהג בחוסר תום לב ובשל העובדה שהשלב אליו הגיע המשא והמתן לא היה מתקדם עד כדי כך שתוכנו ותנאיו היו ידועים לצדדים. ##חוזה על תנאי מתלה:## אין להדרש לאומד דעתם של הצדדים בעת חתימתו של החוזה על תנאי בנוגע לפרק הזמן שיידרש לקיום התנאי, שכן הזמן הסביר עשוי להיות מושפע מהתנהלות הצדדים ומהתפתחויות המתרחשות לאחר חתימת החוזה (ג' שלו דיני החוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 484 (2005)). "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו" (סעיף 28(א) לחוק החוזים (חלק כללי)). נמצא, כי צד לחוזה, אשר בהתנהגותו מונע את קיומו של התנאי המתלה, אינו יכול להסתמך על אי-קיום התנאי המתלה כעילה לביטול החוזה". ובהמשך: "מכיוון שחוזה ובו תנאי מתלה הוא חוזה שלם, הרי חל בו עקרון תום הלב. עיקרון זה אינו מחייב, כמובן, הגשמת הזכויות והחובות הקבועות בחוזה, שכן בכך היה משום שלילת התנאי המתלה. עם זאת, מחייב עקרון תום הלב הימנעות מיצירת מצב שבו לא יתאפשר בעתיד להגשים את הזכויות והחובות הקבועות בחוזה." קיום חוזהחוזהחוזה בקירוב