תביעה זו עניינה סכסוך גבולות בין חלקות במושב לימן (להלן: "המושב"), בה נתבקש בית המשפט ליתן צווי מניעה קבועים, צווי עשה וסעד הצהרתי. הצדדים התובעים הם בעלי הזכויות במשק מספר 2 במושב, הידוע כגוש 18210 חלקה 3 (להלן: "משק בלש") וחברים באגודה הנתבעת 1, המאגדת בתוכה את כל בעלי הנחלות במושב (להלן: "הנתבעת" או "האגודה"). את זכויותיהם במשק קיבלו התובעים מגב' בלש, אמו של התובע 1 (להלן: "גב' בלש"), שרכשה את הזכויות במשק ביחד עם בעלה, בלש ז"ל, בשנת 1962. הנתבעת 2, בנה וכלתה (להלן: "הנתבעים 3 ו-4" בהתאמה), הינם חברי אגודה ובעלי הזכויות במשק מספר 3 במושב, הידוע כגוש 18210 חלקה 4 וגובל עם משק בלש מצד מערב (להלן: "משק כפיר" או "המשק השכן"). הנתבע 5, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), הינו הבעלים של הקרקע עליו נמצא המושב. הנתבע 6 הוא רשם המקרקעין. הנתבע 7, המרכז למיפוי ישראל (להלן: "מפ"י") אחראי על קביעה, הכנה ועדכון מוצרי המיפוי הבסיסיים הנדרשים במדינת ישראל. כמו כן, הוא אחראי על המידע הקשור לגבולות מקרקעין והוא מבקר ומאשר תוכניות לצורכי רישום אצל הנתבע 6. הנתבעת 8, הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל אשר, היא המאשרת תוכניות לצורכי רישום בטרם העברתם למפ"י. רקע בין משפחות בלש וכפיר קיים סכסוך גבולות מזה זמן רב, במהלכו נחתם ביום 21.10.91 מכתב הסמכה, שמטרתו קביעת קו הגבול בין שני המשקים השכנים. במכתב ההסמכה, עליו חתומים מר שלמה בלש ז"ל, אבי התובע 1, ומר ראובן, הנתבע 3, נקבע כי תבוצע מדידה של החלקות על ידי המודד שלומי דב (להלן: "המודד דב"), כשמסקנותיו וקביעתו בדבר הגבול בין החלקות יהיו סופיות ויבטלו כל קביעה קודמת, ושינוי יתאפשר רק אם תבוצע חלוקה על ידי המושב. המודד שלומי דב ערך ביום 11.5.92 מפה (נספח א'-2 ל-ת/2) לפיה רוב הדרך המשותפת, המשמשת את בלש למעבר לפרדסם, בשטחם של התובעים (להלן: "הדרך המשותפת"). לאחר שנוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים, בהחלטתו מיום 11.4.99, קבע בית המשפט המחוזי (השופט מ' נאמן), כי מכתב ההסמכה בצירוף המפה של המודד דב הם "פסק בורר" שניתן לבקש את אישורו בהתאם לחוק הבוררות (להלן: "פסק הבורר הראשון"). ביום 14.3.00 אישר השופט נאמן (ת.א. (חי') 1336/98 בלש נ' כפיר, נספח ב' לכתב התביעה) את פסק הבורר הראשון, בקובעו שתוצאות המדידה של המודד דב קובעות עד לביצוע חלוקה על ידי היישוב או אגף המדידות. יש לציין, כי בזמן שניתן פסק הדין כבר החל מהלך חלוקה כללי על ידי המושב. בהמשך, ועד האגודה פנה למינהל ולמרכז לרישום משבצות חקלאיות (להלן: "המרכז לרישום משבצות"), לצורך הכנת תכנית לצרכי רישום של המושב (להלן: "התצ"ר"). בסופו של ההליך נרשמה התצ"ר בספרי המקרקעין ביום 2.7.08, וכנגד אישורה הוגשה התביעה שבפני. קודם להגשת התביעה שבפני, הגישו התובעים, בשנת 2006, תביעה כנגד האגודה והנתבעים 2 ו-3 לוועדה המשפטית המרכזית שליד תנועת המושבים בישראל, בפני הבורר מר יוני קמחי. לאחר שייצוגם של התובעים הוחלף, הם מחקו את התביעה בפני הבורר והגישו תביעה זו. טענות הצדדים טענות התובעים בשנת 2003 לערך החליטה האגודה לבצע, באמצעות המרכז לרישום משבצות, מדידה של כל החלקות במושב ושרטוט מפות חלוקה חדשות לשם רישומם בטאבו באמצעות התצ"ר. הגב' בלש, אמו של התובע 1, פנתה לאגודה ולמרכז לרישום משבצות וטענה שאין לשנות את מצב הגבול הקיים בין המשקים. בהמשך, הודיעו לגב' בלש על ביצוע מדידות בשטחה, אולם לטענת התובעים, המודדים לא הגיעו כמתואם, ולמחרת הבחינה גב' בלש במודד מטעם האגודה, שאליו הצטרף הנתבע 3 כנציג האגודה, כשהוא נועץ בקרקע יתדות סימון גבול חדשות, באופן המצר את הדרך המשותפת בין משק בלש ומשק כפיר, דרך שבה עשתה משפחת בלש שימוש במשך למעלה מ-45 שנה. לטענת התובעים, המינהל, המרכז לרישום משבצות ומפ"י ביצעו כל אחד, בהתאם לתחומי אחריותו ולבקשת האגודה, את התצ"ר, אך במקום שיערכו אותה בדיוקים הנדרשים על פי תקנות המודדים (מדידות ומיפוי), התשנ"ח-1998, ביצעו אותה בהתאם לרצונו של ועד האגודה, כנגד רצונם של התובעים, וללא התחשבות בפגיעה החמורה בקניינם של התובעים ובשינוי המצב הקיים בשטח מזה כ-50 שנה. לטענת התובעים, בהסתמך על חוות דעת מטעמם (ת/2), המפה שהכין המודד מטעם מפ"י, מר חיים שבח (להלן: "מר שבח"), לצורך ביצוע התצ"ר, אינה תואמת את התוכנית המפורטת ג/4572 (להלן: "התב"ע" או "התוכנית המפורטת", נספח א'-4 ל-ת/2) שהיא המפה היחידה שיש לה תוקף מחייב מכוח החוק, ואינה תואמת את מפת הסוכנות, הנקראת גם מפת צה"ל, משנת 1950 (להלן: "מפת הסוכנות", נספח א'-5 ל-ת/2). על כן, נטען שיש למנוע רישום מוטעה של התצ"ר כפי שהיא כיום ויש לתקנה בהתאם לתוכנית המפורטת הקיימת, או למצער על בסיס המצב הקיים מקדמת דנא. לחלופין, התובעים טוענים שאף אם בית המשפט יחליט שלא להורות על תיקון התצ"ר, זכאים התובעים לצו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים 2-4 לחסום את השימוש של התובעים בדרך המשותפת. זאת, בתוקף זיקה שנוצרה מכוח שנים. לטענתם, אפשרות הקמת דרך חלופית אינה באה בחשבון מבלי לפגוע בפרנסת משפחת בלש מהפרדס וקיומה של הדרך המשותפת הכרחית לתובעים, וממילא, כאשר מדובר בזיקה שנוצרת מכוח שנים, הם זכאים לה אף אם היתה קיימת דרך חלופית. אשר על כן, עותרים התובעים לסעדים הבאים: צו מניעה קבוע האוסר מתן תוקף והמשך רישום התצ"ר, כפי שהיא היום, אצל הנתבעים 1, 5 ו-8, במידה וטרם נרשמה. צו הצהרתי הקובע כי הגבול שבין משק בלש למשק כפיר הינו הקבוע בתוכנית המפורטת בהתאם לחוות הדעת של המודד מטעמם, או לחלופין, בהתאם למצב הקיים בשטח, וכי הדרך המשותפת עוברת בשטחם של התובעים כפי שנקבע בחוות דעתו של המודד מטעם התובעים או לחלופי חלופין, בהתאם למפה של הבורר דב, שקיבלה בעבר תוקף של פסק דין. צו עשה המחייב את הנתבעים 1, 5 ו-8 לתקן את התצ"ר בהתאמה ובמידה ונרשמו החלקות בלשכת רישום המקרקעין להורות על רישום מחדש בהתאם לתצ"ר המתוקנת, שתוכן על פי התוכנית המפורטת (תב"ע ג/4572). צו עשה לנתבעים 1, 5 ו-8 המורה על תיקון פיזי של הגבול בהתאם לתצ"ר המתוקנת ועל פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים 1-4 לחסום את הדרך המשותפת למעבר התובעים ו/או מי מטעמם. טענות הנתבעים (כולם ביחד) לטענת הנתבעים, לא נפל פגם בהליך העבודה של המרכז לרישום משבצות ובדרך הכנת התצ"ר. אין ליקויים בהכנת התצ"ר או בעבודת המרכז לרישום משבצות, התצ"ר נערכה כדין ויש לתקן לפיה את חלוקת הדרך. לטענת הנתבעים, וועד האגודה, שהזמין את העבודה, הוא הגורם הקובע והמוסמך לייצג את חברי האגודה בהליכי הכנת התצ"ר, ובכלל זה בסימון הגבולות בין המשקים, והוא המוסמך להכריע היכן יעבור קו הגבול ולאשר את הצעת החלוקה הסופית שתירשם. במקרה דנן לא הושגה הסכמה בין השכנים באשר למיקומו של קו הגבול בין שני המשקים של משפחות בלש וכפיר, ועל כן פעלו הנתבעים 5-7 בהתאם לכלל האצבע המנחה של רישום הצעת החלוקה שאושרה על ידי ועד האגודה ואשר עלתה בקנה אחד עם החלוקה המקורית ההיסטורית. הנתבעים טוענים, שהמידה של חזית מגרש 2, השייך לתובעים, בהצעת החלוקה המאושרת, תואמת את המידה המתאימה במפת סימון המגרשים של הסוכנות. ממילא, החלוקה במסגרת התצ"ר תואמת את החלוקה ההיסטורית על פי מפת הסוכנות, שהיא שהקנתה לתובעים את זכותם. הנתבעים טוענים, כי מפת התצ"ר הוזזה בהתאם לסטייה שהייתה מן המידות של מפת הסוכנות, פעולה שגרמה לכך שהדרך המשותפת הפכה רובה ככולה להיות בתוך חלקת האדמה של משק כפיר, אך מנגד משק בלש קיבל שטח אדמה נוסף ממשק 1 של משפחת דהרי. זה היה הפתרון שנקטו עורכי התצ"ר, בשל סטייה מהמידות של מפת הסוכנות החל ממגרש 5 לכיוון מגרש 1, ועל כן בוצעו ההתאמות באמצעות הזזת הגבולות של החלקות. לטענת הנתבעים, התובעים כשלו בהוכחת הטענות העובדתיות העומדות ביסוד תביעתם. התובעים לא הראו כיצד מתקיימת טענת ה"גזל" הנטענת, ולא הוכיחו את טענת הרשלנות בנסיבות העניין- לא הצביעו על הפרת חובת זהירות כלשהי אותה הנתבעים חבים לתובעים, והקשר הסיבתי בינה ובין נזק שנגרם להם. דיון והכרעה הצדדים חלוקים על מיקומו של קו הגבול בין משקם של התובעים, משק בלש, לבין משקם של הנתבעים 2-4, משק כפיר, הגובל מצידו המערבי. טענתם העיקרית של התובעים היא, שככלל התצ"ר הינה העתק של התוכנית המפורטת המצורפת לתוכנית בנין ערים, שהיא התוכנית היחידה המחייבת, אלא שבמקרה דנן אין כל התאמה בין שתי התוכניות, דבר שגרם לגזילת שטח ממשק בלש. תחילה אבחן את מעמדו של פסק דינו של כב' השופט נאמן בת.א. (חי') 1336/98 בלש נ' כפיר, מיום 14.3.00 (להלן: "פסק הדין"), שהתובעים מתבססים עליו. פסק דינו של כב' השופט נאמן משנת 2000 ביום 15.11.98 הגישו הורי התובע 1, שלמה ומרים בלש, בקשה לאישור פסק הבורר הראשון. כב' השופט נאמן ציין בפסק הדין, כי בין משק בלש למשק כפיר הייתה כבר בשנת 1991 מחלוקת בדבר מיקום קו הגבול שבין נחלותיהם, כשבמחלוקת זו עמדת כפיר הייתה שבלש פלשו לתוך נחלתם ואילו בלש חלקו על כך. הצדדים נהגו ביניהם בהתאם למפה שערך המודד דב בשנת 1992, עד לשנת 1998. המודד דב לא הוסמך לקבוע סופית מה שייך למי קניינית, אלא שהקביעה תהיה בתוקף רק עד שיבוצע מהלך חלוקה כללי על ידי ועד המושב או אגף המדידות, "כל מה שהבוררות צריכה הייתה לפתור הוא "הסכסוך", היינו, עד היכן ישתרע משק 2 ומהיכן מתחיל משק 3 וזאת כאמור שוב עד לביצוע מהלך החלוקה על ידי המושב או אגף המדידות" (עמ' 7 לפסק הדין, שורות 29-31). ובהמשך נפסק, כי אישור פסק הבורר "תוצאתו היא שעד לביצוע החלוקה על ידי הישוב, או אגף המדידות, קובעת המדידה של מר שלומי" (עמ' 8 לפסק הדין, שורות 15-22). עינינו הרואות, כי פסק דינו של כב' השופט נאמן אמנם היה תקף כפסק דין, אבל רק באופן זמני, עד לביצוע חלוקה על ידי הישוב או אגף המדידות. בפירוש נאמר שלא נקבע שקו הגבול בין שני המשקים, שנמדד על ידי המודד דב, תקף לצמיתות. אין ספק, שהתצ"ר האמור בתובענה זו שבפני נוצר בעקבות הליך חלוקה על ידי המושב, ועל כן, לפי פסק הדין של השופט נאמן, אין עוד תוקף מחייב למדידותיו של המודד דב. בעדותה נשאלה הגב' בלש על מה המריבה וענתה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 19-22): "לשאלה על מה המריבה אני משיבה שהמריבה היא לא מצידנו, היא ב-98' היה פסק דין לפי מדידות של שלומי דב מודד רסמי והיה פסק דין של בית המשפט שהדרך כולה שלנו. אחרי פטירת בעלי הם הפרו את ההחלטה של בית המשפט והם רצו את כל הדרך, וזה מה שהתחיל." גם במכתב שנשלח על ידי גב' בלש ביום 6.8.03 לאגף המדידות במינהל נטען כאילו קו הגבול "נקבע בעבר וקיבל הכרעה משפטית בת.א 1336/98 בבימ"ש מחוזי בחיפה ואשר לא ניתן לשנותו במיפוי שנעשה על ידכם... עליהם לנהוג בכל הנוגע לקו הגבול בין חלקות א' 2 ו-3 על פי פסק הדין האמור וכך גם מינהל מקרקעי ישראל. שכן, אין המפות ששורטטו על ידכם יכולות לשנות את קו הגבול שנקבע בפסק הדין..." (נספח ג' ל-ת/1, תצהיר גב' בלש). כך עולה גם מהשגות ששלחה גב' בלש למינהל ולוועד האגודה (נספח ג' ל-ת/1). הנה כך צוין בהשגתה מיום 27.7.03: "עניין קו הגבול בין החלקות א'2 וחלקה א'3 נבדק וקיבל הכרעה משפטית, השונה ממה שנמדד על ידכם. על כן נבקשכם לתקן בהתאם את המפה." ובהשגה שנשלחה על ידה ביום 3.8.03 נכתב: "קו הגבול בין חלקה 2 לחלקה 3 (גוש 18210) צריך להיות כפי שנקבע בפס"ד וכמצוין במפה של המודד שלומי דב שעליה מבוסס פסק הדין. דהיינו, מבוקש לשנות את קו הגבול בין החלקות 2 ו-3 בהתאם לפסק הדין ואנו מתנגדים לכל שינוי מפסק הדין האמור." במכתב שנשלח בשנה שלאחר מכן, ביום 4.5.04, חזרה הגב' בלש על כך ש"יש החלטה של בית המשפט משנת 1998 עם המפה של שלומי דב, אשר רק לה אני מסקימה (כך במקור, מ.ר) אין לועד המושב לימן סמכות לשנות את קווי הגבול שקבע בית המשפט". (נספח ח' ל-ת/1). אלא שבניגוד לדברי התובעים וגב' בלש, אין המדובר בהפרת פסק דין של בית משפט, אלא דווקא בקיומו. כפי שכבר ציינתי, בפסק הדין נקבע כי יש לקבל את תוצאות המדידה כפסק הבורר, אולם הודגש, שתוצאות המדידה של המודד דב קובעות רק עד לביצוע החלוקה. מכאן, שלפסק הדין של השופט נאמן אין משמעות כלשהיא לגבי הנושאים שבמחלוקת בתובענה זו. חוות דעתו של המודד וידר התובעים מסתמכים על חוות דעתו של המודד וידר, כי המפה התקפה היחידה היא מפת התב"ע שקיבלה אישור כדין והיא מחייבת ובעלת מעמד של "דין" לפי דיני התכנון והבניה, ולפיה מדד המודד ומצא כי הדרך שבין החלקות שייכת ברובה לתובעים. התאריך המופיע בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט (ת/2) הוא 30.10.07, בעוד שלכתב התביעה עצמו צורפה חוות דעת אחרת של המודד וידר, מיום 27.7.08. התובעים טוענים בסיכומיהם, שחוות הדעת ת/2 נושאת בטעות תאריך של שנת 2007, והיא מאוחרת לחוות הדעת שהוגשה כנספח לכתב התביעה בשנת 2008. זו טענה עובדתית שאין לה ביסוס בחומר הראיות. יתר על כן, טענת התובעים כאילו חוות הדעת ת/2 נושאת "בטעות" תאריך משנת 2007 נסתרת בעדותו של המודד וידר עצמו שהעיד כי בחוות הדעת משנת 2008, שצורפה כאמור כנספח לכתב התביעה, הורד חלק מסוים שמופיע ב-ת/2 (חלק הנוגע לפיצוי שהוצע למשק בלש של כ-4 מטר בצידה המזרחי של החלקה), זאת מאחר ו"ערכנו את חוות הדעת מחדש... יכול להיות שהורדנו. הייתה אולי הערה של עורך דין להוריד כי אין צורך" (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 16-31). יצויין, כי כבר בשנת 2004 נתן מר וידר חוות דעת בענין זה לתובעים (נספח יא2 ל-ת/1). דהיינו, חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מאוחרת לזו שסומנה כ-ת/2. כשנשאל המודד וידר מדוע חוות הדעת המאוחרת יותר לא הוגשה כחוות דעת עליה הוא מסתמך השיב: "זה חומר שהתווסף מאוחר יותר. כן הגשנו" (עמ' 34 לפרוטוקול, שורה 4). המודד וידר נשאל בעדותו אודות שתי חוות הדעת מטעמו (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 18-26): "ש. יש חוות דעת שהיא כמעט אותו דבר שצורפה לתביעה מיום 27.7.08 והיא גם שלך, אז מה נכון? זו משנת 2008 או זו החדשה שמשנת 2007? ת. לא. אתה צריך להבין שחוות הדעת נכתבה מה שאני מחזיק מיום 30.10.07 ויכול להיות שבמשך התהליך התחלפו עורכי דין, שני משרדי עורכי דין טיפלו בזה ויכול להיות שחוות הדעת הראשונית נמסרה למשרד הראשון והשנייה למשרד השני ש. אבל זה אותם צדדים, למה לא השתמשת בחוותה דעת הראשונה גם למשרד השני? ת.  תסביר לי את השוני ש. יש שוני או אין שוני? ת. אני לא יודע איזה שוני יש. דעתי לא השתנתה בשום נושא" למרות דברי מר וידר, מעיון בשתי חוות הדעת ניתן לראות הבדלים ביניהן, ובין היתר, חוות הדעת משנת 2007 אורכה ארבעה עמודים ואילו חוות הדעת משנת 2008 אורכה חמישה עמודים. עם זאת, הנתבעים לא טענו בסיכומיהם דבר בענין זה, ולכן אתייחס רק לחוות דעתו של המודד וידר שהוגשה וסומנה ת/2. עיקר דבריו של המודד וידר מבוסס על הטענה שהתב"ע היא היחידה הקובעת לצורך ביצוע התצ"ר, ואסור שהתצ"ר תסתור את מפת התב"ע, ואין היא צריכה להתייחס למפות ששימשו לצורך עריכת מפת התב"ע (ת/2, עמ' 3 באמצע): "...התצ"ר חייב להיות מבוסס על תב"ע תקפה בלבד ותוכנית התב"ע היחידה התקפה במושב היא ג/4572. אומנם לכל ישוב יש מפות שעוזרות לו בהתהוותו ומתאימות לתקופת זמן הקמתו אך לאחר שנרשמה מפת תב"ע היא קובעת והיא החוקית ועל פיה יישק דבר." עוד טען, שאין דמיון בין מפת התב"ע למפת הסוכנות (ת/2, עמ' 3 למטה): "לא מוזכר במפת החלוקה גוש: 18210 הערה שהחלוקה מבוססת על מפת הסוכנות או מפת צה"ל. גם בתקנון התב"ע אין שום תזכורת או הפניה למפת צה"ל או מפת סוכנות. מפת התב"ע מחייבת ועל פיה בקליטה גרפית מבצעים תכנית חלוקה. כמו כן, בבדיקה שנערכה על ידי אין שום דמיון בין מפת התב"ע למפת צה"ל. על מנת להבהיר את האמור ביצעתי מפת קומפיליציה בין המפות. נספח א'-9" (ההדגשות שלי- מ.ר). אותה מפת קומפילציה (מפת רצף) שצורפה לחוות הדעת אמורה היתה לעשות קומפילציה בין מפת הסוכנות למפת התב"ע, אבל לא מדובר בקומפילציה של שתי המפות. זו קומפילציה בין התצ"ר למפת התב"ע. מפת הסוכנות איננה מוצגת בדרך כלשהי על גבי נספח א'-9. דברים אלו עולים גם מעדות המודד עצמו, שהסביר כי בטעות נכתב בחוות דעתו כאילו התייחס למפת הסוכנות (עמ' 37 לפרוטוקול, שורה 29 עד עמ' 38, שורה 9): "אין קשר בין מפת צה"ל לנספח שלי. ההשוואה בין מפת צה"ל עם יתר המסמכים לא באה לידי ביטוי בא/9. מה שכתבתי למטה בדף 3 זה טעות, צריך להיות בין התב"ע לתצ"ר" כאן המקום לציין, כי המודד וידר השיב בשלילה על השאלה שהוצגה לו בחקירתו הנגדית, אם הכין פעם תצ"ר של מושב לא רשום. כלומר, למרות שהתיימר ליתן חוות דעת מומחה שבה תיאר בהרחבה את אופן הכנת התצ"ר, מסתבר שהוא כלל אינו מומחה לסוג זה של עבודה, וכל נסיונו בענין זה מסתכם בעשיית סטאז' לפני כ-17 שנים במשרד שבו הכינו תצ"ר לא רשום (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 15-19). על כן, המודד וידר אינו מומחה כלל לנושא הכנת תצ"ר, שעליו התיימר ליתן חוות דעתו. זאת ועוד, כדי לטעון שיש סתירה בין מפת התב"ע לתצ"ר, יש לבדוק מה נאמר במפת התב"ע באשר לדרך שבין החלקות. ואולם, המודד וידר הודה כי אותה דרך משותפת- העומדת בלב הסכסוך ולגביה נטען כי היא נגרעת מהשטח של משק בלש- כלל לא מסומנת בתוכנית (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 29-30). כדי להסיק היכן נמצאת הדרך, האם בתוך שטח משק בלש או בתוך שטח משק כפיר, גזר המודד וידר ממפת התב"ע פרשנות שאינה נמצאת בה וקבע שיש הבדלים בין שתי התוכניות ובהתבסס על כך טענו התובעים בכתב התביעה ובסיכומים מטעמם כי התצ"ר לא מבוסס על התב"ע, דבר הגורם לגזילה של אדמתם. בהקשר זה טענו הנתבעים, ובצדק, כי חוות דעתו של המודד וידר המסתמך רק על התוכנית המפורטת, שאין בה כל סימון של דרכים, אינה יכולה להועיל בנושא שבמחלוקת. כשנשאל המודד וידר האם לאור טענתו שיש משמעות חוקית רק למפת התב"ע המפורטת, אין תוקף לדרך המשותפת, שהרי היא לא מופיעה במפה, לא ניתנה על ידו תשובה ברורה ועניינית, כפי שניתן להיווכח מעדותו (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 22-30): ש. לבית המשפט: אם הסכסוך הוא על הדרך והתב"ע לא כוללת את הדרך כלל והדרך היא לא חוקית ממילא, מה קשור התב"ע לנושאים שבמחלוקת בתיק זה? ת. נהוג בדרך כלל במושבים עשיית תוכנית לצרכי רישום חדשה ובעשיית תב"ע חדשה לפניה לבדוק את האפשרות לבצע את הגבול באמצע דרך העפר המשותפת שקיימת הרבה שנים. ש. לבית המשפט: אתה מדבר על נהוג ועל מוסכם אבל כל הזמן דיברת על תוקף חוקי ואני שואל מה רלוונטי התוקף החוקי והתב"ע החוקית לנושאים של תיק זה שהם במישור של הנהוג והמוסכם? ת. התשובה היא שאי אפשר להתעלם שתוכנית לצרכי רישום החדשה לוקחת 80% מהדרך של בלש ולא נותנת לו אפשרות להשתמש בה ואין לו איך להגיע לחלק האחורי של החלקה." (ההדגשות שלי- מ.ר). בתוכנית המפורטת, התב"ע, לא מצוינות מידות כלל, לא של החלקות ולא של הדרך שאיננה, אלא מר וידר מדד אותם גרפית מתוך המפה (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 30). מדובר במפה בקנה מידה של 1:10,000. כלומר, כל מילימטר בתוכנית המפורטת הוא 10 מטר במציאות (וכל עשירית מילימטר במפה הוא מטר במציאות), כך שטעות מדידה של 3 עשיריות מילימטרים מתבטאת ב- 3 מטרים במציאות, ויש לזכור שהמחלוקת היא על דרך ברוחב כ- 4 מטרים, והמחלוקת למעשה על כ- 3 מטרים, שהם 0.3 מילימטר במפה של 1:10,000. המודד וידר נשאל בעדותו על טעות המדידה, ותשובותיו מעידות עליו (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 20 עד עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 14): "ש. לבית המשפט: אז התשובה שלך שמדדת על מפת התב"ע והיה בחזית הדרומית על המפה 45 מטרים ? ת. כן ש. לבית המשפט: אבל כל גודל המפה הוא בערך מטר. שאלתי אותך כמה סנטימטר זה במפה. ...ת. הבנתי עכשיו את בית המשפט. 0.47 ס"מ מהקצה הצפוני, 0.45 ס"מ בחזית הכביש הדרומית. קל לי לענות על זה כי זה 1:10,000. ש. זאת אומרת שאתה מבסס את הטיעונים שלך על כך שאתה מדדת ויש 4.7 מ"מ במקום אחד ו- 4.5 מ"מ במקום אחר. מה טעות המדידה שהבאת בחשבון? ת. היות והמפה תב"ע היא היחידה המאושרת אני יכול לקחת ממה שיש, והיא אותה טעות שתהיה לבלש ותהיה אותה טעות לכפיר. היחסים שווים ביניהם. ש. לבית המשפט: הם לא יהיו שווים ביניהם כי כל פעם אתה תמדוד וכל פעם תהיה טעות מדידה. זו לא אותה מדידה. יכול להיות שאתה טעית ואיפה שמדדת 4.7 מ"מ זה בעצם 4.2 מ"מ כי אי אפשר לדייק במפה של 1:10,000 ובטווחים כאלה במילימטרים. מה טעות המדידה? ת. אני אומר ש-3 מודדים קבעו מה שאני קבעתי, שזה בסביבות 45 מטר רוחב החלקה. על פי תורת השגיאות במדידות כשמודדים חלקה ועוד חלקה לידה ומוסיפים מידות יכולים להגיע להתפשטות שגיאות שהנוסחה שלהם מספר מדידות כפול שורש סטיית התקן. פה אין לנו הצטברות חלקה ליד חלקה ליד חלקה כי מדובר בסך הכל בשתי חלקות שנמדדות עם אותו סרגל ובאותו זמן ואין חומר מאושר אחר מאשר מפת תב"ע. כל מודד שבא יהיה עם אותה מפה ואותו סרגל קנה מידה." (ההדגשות שלי- מ.ר). כלומר, אין תשובה של ממש לאפשרות שכאשר מדד מר וידר גרפית מתוך המפה שאין בה מידות, טעה בכמה עשיריות מילימטרים, שהם כמה מטרים במציאות, וחוות דעתו מושפעת יותר מרצונו לתמוך בעמדת לקוחותיו מאשר מבחינה זהירה ומקצועית של המדידות. באשר לרוחב הקו המפריד בין משק בלש למשק כפיר בתוכנית המפורטת העיד מר וידר (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 8): "ת. קו יכול להיות עשירית מילימטר שזה מטר במציאות, אבל אתה תמצא מפת תב"ע אחת שהקו הוא עשירית מ"מ ומפת תב"ע אחרת שעובי הקו הוא 2 עשיריות. הכל תלוי ברוחב העפרון של מי ששירטט את התב"ע ש. לבית המשפט: האם מדדת עד אמצע הקו או עד מרכז הגו? ת. מרכז הקו ש. לבית המשפט: איך ידעת מה מרכז הקו? ת. העין שלנו מבחינה טוב מאוד ויודעת לחלק דברים בצורה סימטרית לשניים ש. לבית המשפט: באמצעות מה מדדת? ת. סרגל קנה מידה ש. לבית המשפט: ומה עוביו של סרגל קנה המידה? ת. עובי הסרגל או קו הסרגל? ש. קודם תענה על הקו. מה עובי הקו בסרגל. ת. עשירית או שתי עשיריות" (ההדגשות שלי- מ.ר). תמוהה בעיני תשובתו של המודד וידר לפיה "העין שלנו מבחינה טוב מאוד ויודעת לחלק דברים בצורה סימטרית לשניים". התיאוריה הזו לא נתמכה בדבר. מר וידר הסתמך על מראה ויזואלי בלבד כדי להסיק על דמיון או שוני בין מפות בקנה מידה שונה. הציפייה ממודד סביר ומיומן היא שתוצאות בדיקותיו יינתנו באופן מדויק, וממצאיו יילמדו בעזרת כלים ועזרים מקצועיים, ולא על סמך מראה עיניים, המשתנה מאדם לאדם. המסקנה היא, שעל פי התוכנית המפורטת בלבד לא ניתן לקבוע במדויק את גבולות החלקות, בין היתר גם על רקע הבדלי קנה מידה בין התצ"ר (1:2,500) לבין התוכנית המפורטת (1:10,000). לכך יש להוסיף, כי עובי הקו בו סומן הגבול בין החלקות השכנות הוא שתי עשיריות, כלומר 2 מטרים במציאות, כך שבכל מקרה שיעור הטעויות וחוסר הדיוק המשתקף מנתוניו של המודד וידר אינם מאפשרים קביעה שיש סתירה בין התצ"ר לבין התוכנית המפורטת. אם מודדים ויזואלית על גבי מפה בקנה מידה גדול שאין בה מידות, כל טעות מדידה של עשיריות מילימטרים משפיעה בכמה מטרים במציאות. דינה של חוות דעתו של המודד וידר להידחות גם מטעם נוסף, והוא שאין בסיס לתיזה שעליה התבסס, כאילו יש לגזור את הזכויות של הצדדים ממפת התב"ע, ולפיה יש לערוך את התוכנית האחרות. הוכח בפני, כפי שאפרט להן, שהדרך היא הפוכה. מפת התב"ע, שלא ניתן כלל לגזור ממנה את הזכויות המדויקות בדרך המשותפת שלא צויינה בה, היא הקטנה של המפות האחרות שלפיהן יש לגזור את הזכויות. כללו של דבר, איני מסתמך על חוות דעתו של המודד יוסי וידר, הן בשל חוסר מומחיותו, והן בשל הסתמכותו על מדידה ויזואלית שאינה חפה מטעויות מדידה מהותיות למחלוקת, והן בשל דחיית התיזה שלו, לפיה יש לגזור את התצ"ר רק ממפת התב"ע, כפי שיפורט להלן. האם מפת התב"ע קובעת את הגבולות? התובעים טוענים שכל עוד אין תצ"ר ורוצים לקבוע גבולות בין חלקות, ניתן לעשות זאת רק לפי תב"ע מאושרת (תב"ע ג/4572). על כן, על התצ"ר להיות תואמת לתב"ע, דבר שלא התקיים בענייננו (סעיף 52 לסיכומיהם). כלומר, לטענתם, המסתמכת על חוות דעתו של המודד וידר, יש לגזור את התצ"ר ואת הגבולות שבו, מן התב"ע. לטענת הנתבעים, מפת הסוכנות היא מפת החלוקה המקורית של הזכויות בישוב, ועל פיה יש להכין את התצ"ר, ומאחר שחלפו מספר עשורים מאז הקמת הישוב, יש צורך בהשוואת נתוני המפה המקורית עם ממצאי המיפוי המצבי, על מנת לעמוד על מידת ההתאמה לעובדות שנוצרו בשטח, בין היתר בסוגית הגבולות. המרכז לרישום משבצות, גוף המשותף למינהל ולמרכז החקלאי של הסתדרות החקלאים, הוא המוסד המטפל בהכנתן לרישום של הקרקעות שבידי ישובים חקלאיים. מר יעקב אלבגלי, מודד מוסמך שעובד במרכז לרישום משבצות משנת 1978, עוסק במסגרת עבודתו בהכנת מפות הקשורות למשבצת עד לרישומן (עמ' 98 לפרוטוקול, שורות 22-26), ובתצהירו מיום 3.10.10 (נ/3) פירט את הליכי העבודה של רישום החלוקה במושב. מר אלבגבלי הסביר, כי לצורך הכנת תצ"ר מתבסס המרכז לרישום משבצות על מפות ומדידות שבוצעו בעבר, כולל התב"ע, כאשר קיימת כזו. במסגרת איסוף האינפורמציה ולקראת ההכנה לרישום נבדקה תחילה מפת הסוכנות, לפיה חולקו חלקות א' במושב, המשקפת את החלוקה המקורית של המגרשים למתיישבים. מפת הסוכנות הוכנה על ידי מודד מוסמך באוקטובר 1950 ושוחזרה לאחר מכן, ביום 4.4.67, במפה שמספרה 24/33 וקנה המידה שלה הוא 1:2,500 (נ/3, סעיפים 4.2-4.3). כעולה מתצהירו, ביום 23.3.81, הוזמן במפ"י מיפוי פוטוגרמטרי (מתצלומי אוויר) של המושב בקנה מידה של 1:2,500, ועל גבי המפות שהוכנו הועלתה החלוקה לפי מפת הסוכנות ושורטטו הגבולות הגרפיים של החלקות במושב. לאחר מכן, נערך דיון עם נציגי המושב כדי להגיע להסכמות על השטחים החקלאיים שהמושב מחזיק וכן בדיקת התאמת הגבולות, שנרשמו במפת הסוכנות הישנה, למציאות בפועל. בהמשך, נערך במושב ביום 16.4.81 סיור בהשתתפות מר אלבגלי ונציגי ועד האגודה, בו נדונו, בין היתר, הגבולות שבין חלקות א' של הנחלות, אשר סומנו על גבי מפה (להלן: "מפת הסיור", נספח ב' ל-נ/3) ותועדו בפרוטוקול (נספח א' ל-נ/3), עליו חתמו הנציגים שנכחו בסיור. בין נציגי ועד האגודה בסיור, שחתמו על הפרוטוקול ומפת הסיור שנלוותה אליו, היה גם מר שלמה בלש ז"ל (נ/3, סעיפים 4.4-4.5). בעקבות אותו סיור ועל מנת להתאימה למציאות בשטח, הוכנסו במפת הסוכנות המקורית שינויים, והוכנה מפת משבצת, בקנה מידה של 1:10,000, שנועדה לשקף את כל השטחים המוחזקים על ידי האגודה, את השימושים שלהם ואת אופן החלוקה למגרשים (להלן: "מפת המשבצת") (נספח ג' ל-נ/3). לאחר הכנת מפת המשבצת, ובהסתמך על הנתונים שסוכמו בעת הסיור ומפת הסיור, הוכנה תוכנית מפורטת, כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הידועה בשם תב"ע ג/4572, בקנה מידה של 1:10,000 (נספח א'-4 ל-ת/2). תוכנית זו אושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ביום 8.8.84 ופורסמה ביום 29.3.85. כלומר, לא גוזרים את הגבולות בין החלקות ממפת התב"ע, שאינה מציינת מידות כלל, אלא גוזרים את מפת התב"ע מהמפות הקודמות, שלפיהם נקבעו הגבולות. בעדותו הסביר מר אלבגלי כי מטרתה של מפת התב"ע בקנה מידה 1:10,000, היא להראות את כל המושב על גבי מפה אחת, שלא יהיו מפות גדולות מדי, וכדי לאפשר גמישות בהכנת תוכניות לצורכי רישום (תצ"ר), "אבל מפות העבודה היו המפות המצביות המפות הפוטוגרמטריות עם החלוקה של הסוכנות והשינויים שהוסכם עליהם עם הישוב" (עמ' 106 לפרוטוקול, שורות 1-9). הוא הוסיף, שבעצם מדובר בהקטנה של מספר גיליונות שהוכנו במרכז לרישום משבצות של המיפוי הפוטוגרמטרי עם החלוקה שמבוססת על מפת הסוכנות והדגיש (עמ' 105 לפרוטוקול, שורות 3-9): "שרטוט של כל זה על נייר שקוף בקנה מידה אחד לעשרת אלפים, במסגרת השרטוט יכולים להיווצר אי דיוקים בגדלים של החלקות. מה שחשוב זה מה היתה הכוונה של החלוקה של התב"ע. ש. מה היתה הכוונה של החלוקה של התב"ע? ת. אם לקחנו מפה והקטנו אותה פי ארבעה ושמנו לידה עוד מפה ועל זה נייר שקוף ושרטטת העתיקה את החלוקה מהמפות המוקטנות, מה שחשוב זה המפות המקוריות וזה לא השרטוט המוקטן." (ההדגשות שלי- מ.ר). כלומר, מפת התב"ע, שהינה כאמור בקנה מידה של 1:10,000, היא השרטוט המוקטן, ואינה מדויקת דיה בכל הנוגע לגודלן של החלקות, שאותן יש למצוא במפות מקוריות שעל פיהן נבנתה מפת התב"ע. "אי אפשר לבנות תכניות לצרכי רישום של כל המושב מהשרטוט הזה של התב"ע באחד לעשרת אלפים, זה פשוט בלתי אפשרי" (עמ' 105 לפרוטוקול, שורות 21-25). מר אלבגלי הצהיר, כי רק לאחר אישור תב"ע ג/4572 הוזמנו במפ"י תוכניות המדידה לצרכי רישום, בצירוף הנחיות למדידה ובליווי הסברים כתובים מצד מזמין העבודה, המינהל (נספח ד' ל-נ/3). על רקע המפות, ההנחיות וכל החומר הרלוונטי שהתקבל מהמינהל ערך מר שבח, המודד מטעם מפ"י, הצעת חלוקה, שעברה לעיון ואישור של ועד האגודה (להלן: "הצעת החלוקה"). ביום 20.10.02 הפנה המרכז לרישום משבצות את תשומת לב ועד האגודה להבדלים במידות החזיתות של חלקות 1-9 בגוש 18210 בין המידות במפת הסוכנות לבין המידות בהצעת החלוקה, והציע לאשר לפי מפת החלוקה מכיוון שהיא מתאימה יותר למציאות בשטח (נספח ה' ל-נ/3). ועד האגודה, בתשובתו מיום 11.2.03, השיב למרכז לרישום משבצות ולמינהל כי יש לתקן את הצעת החלוקה בכל הנוגע למגרשים נשוא התובענה, באופן בו יקוזז קו הגבול בין משק בלש למשק כפיר "3 מטר לתוך 2 בחזית הנקודות. צמוד לעמוד חשמל ובעורף 2 מטר לתוך 2" (נספח ו' ל-נ/3). ביום 16.5.03 תוקנה הצעת החלוקה בהתאם לבקשת ועד האגודה, שאישר את ההצעה בחתימת ארבעה מחבריו. בהמשך, בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין ועד האגודה וחלק מחבריה באשר לגבולות המגרשים שלהם, נערכו מדידות השלמה נוספות של שעוני המים בחזיתות המגרשים. בין היתר נמדדו שעוני המים בין מגרשים 1 ו-2 לבין מגרשים 3 ו-4 ושונו במקצת המדידות בחזית, באופן שבסופו של דבר, למגרש 2, הלוא הוא משק בלש, נוספו בחזית 0.27 מטר. ועד האגודה אישר את המפה המתוקנת בחתימת שלושה מחבריו ביום 26.7.05 (נ/3, סעיפים 4.15-4.16). לשאלת ב"כ התובעים בעניין זה השיב מר אלבגלי, שכלי עזר נוסף בסימון הגבולות בהכנת התצ"ר היה מדידת שעוני המים (בניגוד למדידת קווי המים כפי שנשאל), כשבדרך כלל הגבול אמור לחתוך את שעון המים בחיבור עם הדרך (עמ' 102 לפרוטוקול, שורות 24-25). כלומר, היכן שממוקמים שעוני המים אמור להיות בדרך כלל הגבול והם עוזרים בבניית החלוקה בין כל שני משקים. הוא הדגיש בעדותו, שהתוכנית המפורטת נבנתה על פי החלוקה של מפת הסימון של הסוכנות (עמ' 104 לפרוטוקול, שורות 6-7). הצעת החלוקה הינה טיוטה "ולא משהו שהוא נקבע כגבול", ויכולות להיות בה טעויות. וועד האגודה, המייצג את החברים באגודה ופעולותיו נעשות בשקיפות, הוא האומר איך צריך להיות הגבול לפי מפת הסימון, או האם יש סטייה ממפת הסימון, מפני שהם אלו שחיים בשטח (עמ' 103 לפרוטוקול, שורות 25-30). מעדותו של מר אלבגלי עולה שמפת הסוכנות היא "מפת הבסיס" הנחשבת כמפה המשקפת באופן מדויק את החלוקה המקורית, ההיסטורית, על פיה הוקם המושב. מאחר שב- 50 השנה שעברו נוצרו עובדות בשטח, בעזרת המיפוי המצבי המדויק והגבולות שמראים על גבי המצב הקיים בשטח, ניתן להציג למושב בעיות שקיימות בשטח ולפי הכרעה בהן, יש לבנות את המפה הסופית (עמ' 100 לפרוטוקול, שורות 2-4). דרך פעולה זו היא סבירה ואינה רשלנית, ועד שלב זה, לא נגזלו ולא נגזלים מהתובעים שטחים כלשהם. מכל מקום, אין ספק, וכך אני קובע, שלא ניתן לגזור ממפת התב"ע את זכויות הצדדים, אלא צריך לגזור אותם מטענות הצדדים, מהמציאות בשטח ומהזכויות שניתנו להם בעבר, כפי שנעשה בפועל. אופן הכנת התצ"ר מאחר שנטען על ידי התובעים שהתצ"ר הוכנה ברשלנות, אעסוק בנושא זה. על אופן הכנת התצ"ר ניתן ללמוד מעדותו של מר שוסטרמן, יו"ר האגודה, שהעיד על "שיטת העבודה" שננקטה במושב (עמ' 64 לפרוטוקול, שורה 21 עד עמ' 65, שורה 2): "ת. ... החלטנו לעשות וועדה במושב... ממנה יצאה ההחלטה ביחד באישור סטפן שאנו פועלים על פי מפת לימן, מידות מפת לימן (הכוונה למפת הסוכנות, הוספה שלי- מ.ר) כדי להחזיר את כל המשקים בחזרה למידה ההיסטורית, ולא לפי המצב שכל אחד הגיע ברבות השנים כשהיה מצב אבסורדי... מספיק שמשק אחד לא היה מעובד הרבה שנים שהיה עזוב, והמשק השכן לאט לאט לפי טבלת הצנרת, המים הגיעו עוד 2 מטר והירק גדל עוד 2 מטר והדרך זזה עוד 2 מטר וזה הגיע לאבסורד של 45 מעלות, כך שהחזרנו הכל והחלטנו ללכת על המפה הסוכנותית שהיתה נגישה וקיימת, זה היה הדבר ההגיוני במידות של 1:2,500 וקיבלנו את ברכת הדרך מסטפן וזה הפך להיות המודל אליו שאפנו להגיע בסוף העבודה. ש. אני שוב שואל: איך נעשה במושב לימן הליך הכנת התצ"ר? ת. ... מה שאמרתי קודם ללכת על מפת הסוכנות בברכת סטפן היתה חייבת להיאמר וכן חייב להיאמר שקיבלנו החלטה שהברזים הראשיים בין שני משקים יהפכו להיות נקודות מוצא, חוץ משני מקומות במושב שם הוזז ברבות השנים הקו, כל היתר הלכו לפי זה, כשנאמר בהחלטה שאם לוקחים את המדידה נכון להיום לצורך העניין 84 מטר, במפה הסוכנותית המידות הן 42,42 כי אז הגבול עובר באמצע. אם במידה הסוכנותית מופיע 84 מה קורה במציאות לפיה נאמר פחות מטר, אז יילקח חצי מטר מכל משק. כנ"ל לגבי אם יש עודף בין שתי חלקות בין שני הברזים הכל נגמר בין 4 משקים, עודף או חוסר במידה וזה קורה זה נגמר בקטע הזה וזו ההחלטה. לעצם העבודה: שבח חיים המודד מטעם המינהל הגיש לנו מפה ראשונית של צילום מצב, ממש צילום, בו רואים את הדרכים ואת הגבולות בין המטעים לפי שוני המטע, והוא סימן את זה וקבע את המרחקים על פי אותו צילום. אחרי שזה הוגש לנו עברנו משק משק ולקחנו מידה סוכנותית והתחלנו לראות מה צריך לעשות כדי להגיע למידה סוכנותית, אם אותה נקודה צריך להזיז לכיוון משק אחד חצי מטר או אפילו 10 ס"מ אז כך עשינו, נתנו הוראה להזזה וחיים הגיש לנו מפה חדשה בה הגבול באמת נחווה לפי המפה הסוכנותית. זו שיטת העבודה שבוצעה לגבי כל המושב." (ההדגשות שלי- מ.ר). מר אלבגלי שצבר במסגרת עבודתו כאמור ניסיון רב בהכנת תוכניות לצרכי רישום, פירט גם הוא את תהליך העבודה של רישום החלוקה במושב (עמ' 99 לפרוטוקול, שורות 1-23): "במקרה של מושב זה בדרך כלל מפת סוכנות של חלקות א', ומאתרים את שאר השטחים החקלאיים שהמושב מחזיק על גבי המפות, וקובעים דיון בישוב עם נציגי היישוב, מראים להם את כל החומר שעל גבי המפות ואת הגבולות הגראפיים שעל המפות, ובאזור החלקות, מתחילים באזור חלקות א' ומסכמים איתם לגבי כל גבול איך הוא ייראה בהמשך. אם נסתמך על מפת הסימון של הסוכנות או לעשות בה שינוי. מאמתים איתם גם את כל שאר השטחים החקלאיים שהם מחזיקים. כתוצאה מכל זה אנו מכינים מפת שטחים מוחזקים שהיא טיוטה, כולל את לוח השטחים, שולחים לישוב ולמינהל לביקורת, מקבלים מהם את כל ההערות מכל הגורמים, מכינים מפה סופית במספר העתקים, ושולחים לישוב לחתימה. המפה נחתמת גם על ידי ראש המועצה האזורית, מינהל האגף החקלאי, ואנו המרכז למשבצות. זה השלב הראשון. שלב שני מתרגמים את המפה הזו לתוכנית מפורטת לצרכי הסדר רישום לפי חוק התכנון והבנייה. התוכנית עוברת את כל התהליכים של אישור תוכנית מפורטת: הפקדה, התנגדויות, תוקף פרסומים. לאחר שהיא מקבלת תוקף אנו מזמינים במפ"י הכנת תוכניות לצרכי רישום. להזמנה אנו מצרפים סט מפות עם הנחיות, מפ"י בודק את ההזמנה ומתכנן את העבודה, עושה מכרז בין משרדי מדידות עצמאיים, ומוסר את העבודה למודד שזכה במכרז. שלב ראשון של הכנת המודד הוא מוציא הצעת חלוקה, הוא בונה הצעת חלוקה שמגיעה אלינו לביקורת ואנו מעבירים אותה לוועד המושב לאישור. וועד המושב בודק ומעיר הערות, ובסופו של דבר מאשר את החלוקה שאותה אנו מחזירים למפ"י והיא מועברת למודד להכנת תצ"ר סופיות, שעל התוכניות תצ"ר שאנו מקבלים אנו מעבירים לחתימת יו"ר הוועדה המקומית. בזמנו זה היה, משנת 85 יש וועדות מקומיות משותפות לפי צו שר הפנים אז זה נעשה על ידי יו"ר וועדה המשותפת, המפות חוזרות למפ"י לאישור ואחרי שמתקבל האישור שהתוכניות כשרות לרישום אנו מטפלים ברישום הפרצלציה בספרי המקרקעין בשם המינהל. זה התהליך בקצרה." מר אלבגלי סיכם בתצהירו, כי הליכי הרישום במושב החלו לפני כ-30 שנה, וכל עבודות ההכנה עד לרישום החלוקה בספרי המקרקעין בוצעו כדין, בהתאם למפת הסוכנות ולמדידות שבוצעו בשטח, וכן באופן התואם את התוכנית המפורטת. המפות והמדידות הנדרשות הוכנו בתיאום עם האגודה, הן נבדקו פעמים רבות, כשכל תיקון שנדרש על ידי האגודה בוצע ובסופו של יום, הן זכו לאישורה. לבסוף הדגיש (נ/3, סעיף 5): "כל ההחלטות לגבי הגבולות בין המגרשים התקבלו במסגרת הבנות והסכמות עם ועד האגודה, אשר הודיע את דרישותיו ואישר את התיקונים לרבות הצעת החלוקה, הכל בכפוף ובהתאמה לתוכנית המפורטת המאושרת. עיקרון זה נכון גם לגבי משק 2 נשוא התובענה, כפי שעולה מהחלטות האגודה בנוגע למגרש זה (בפרוטוקול ובחתימת האישור על המפות) וכן מהעובדה כי גבולות המגרשים כפי שסומנו בתצ"ר, נקבעו בהתאמה מקסימאלית למפת המדידה המקורית של הסוכנות לפיה הוקצו המגרשים מלכתחילה". (ההדגשות שלי- מ.ר). מר אלבגלי הוא עד מקצועי שאין לו שום ענין אישי בתוצאות המחלוקת בין בלש לכפיר. אני מקבל את עדותו כאמינה. אמנם מר שוסטרמן קרוב יותר למחלוקת, בהיותו תושב המושב, אבל גם מעדותו התרשמתי שהיא עדות אמינה. אין כל רשלנות באופן הכנת התצ"ר, כפי שפורט לעיל. התובעים לא הוכיחו אלא שהתוצאה של התהליך אינה לרוחם, אבל אין די בכך כדי להוכיח רשלנות או הפרת חובה כלשהיא. העובדה שהנתבע 3 היה חבר בוועד האגודה אין בה כשלעצמה כדי להביא למסקנה שהאגודה פעלה במזיד לטובתו, כנטען על ידי התובעים. ההחלטה העקרונית היתה לבסס את החלוקה על החלוקה ההיסטורית שנעשתה במפת הסוכנות, תוך התמודדות עם המציאות שבה זזו הגבולות. החלטה זו התקבלה בשלב מוקדם, לפני שהנתבע 3 היה חבר בוועד האגודה, ולמעשה, כאשר בתקופות שונות לאורך פעולת הוועד על בסיס הנחה זו, אביו של התובע, שהיה אז בעל המשק, היה חבר בוועד, השתתף בדיונים, ולא הסתייג מההחלטה העקרונית, לפיה החלוקה תביא חזרה לשוויון ההיסטורי בין חלוקת א' במושב, תוך רישום נחלות בשטח של כ-12 דונם לכל נחלה (נ/2, סעיף 18). הנתבע 3 היה חבר הוועד משנת 2003, לאחר שכבר בוצעו המדידות על פי אותה החלטה עקרונית. לצורך רישום המשבצות החדשות במינהל לאחר החלוקה, החליטה ביום 16.7.03 האסיפה הכללית של המושב להקים ועדה אד-הוק, אשר כללה בנוסף אליו עוד שמונה חברים, כך שבכל מקרה הוא היווה קול אחד מבין 9 קולות בוועדה. בעת ביצוע המדידות והכנת המפות לא ליווה איש מטעם האגודה את המודד מטעם המינהל, ורק לאחר שכבר היו מפות מוכנות הוחלט על ידי האסיפה לבצע סימון של מדידות אלו בשטח (נ/2, סעיפים 19, 21). הגב' בלש, אמו של התובע 1, הצהירה (ת/1) כי המודד מטעם האגודה ביצע שינויים בגבול של משק בלש לפי הוראות האגודה וחבר ועד האגודה, הנתבע 3, דבר המוכיח את חוסר האובייקטיביות של המדידה מטעם האגודה שסתרה את התב"ע ואת המצב שהיה קיים בשטח למעלה מ-45 שנים. עדותו של מר כפיר שלא היה נוכח בשטח בעת המדידה של משק בלש (עמ' 95 לפרוטוקול, שורות 7-14) לא נסתרה, במיוחד כאשר גב' בלש העידה שלא הייתה בשטח בעת המדידה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11-13). כאמור, המדידות והשינויים לא בוצעו לפי הוראות הנתבע 3 כחבר ועד האגודה, אלא לפי הוראות ועד האגודה על פי בדיקת החלוקה ההיסטורית, לפי החלטה שהתקבלה לפני היותו חבר הועד. על כן, בדין ענה מר סטפן ביכלר, מהנדס ראשי במרכז לרישום משבצות, לב"כ התובעים בשנת 2005, שימשיך ויבצע את הוראות ועד האגודה, למרות הסתייגויות בלש. שורש ההבדל בין המציאות שנוצרה לאורך שנים לבין התצ"ר, הוא החלטת ועד האגודה לחלק את החלקות בין החברים לפי מפת הסוכנות הישנה. חזרתי ועיינתי בטיעוני התובעים, ולא מצאתי כל נימוק המצדיק את מסקנתם שמדובר ברשלנות או בגזל. מפת הסוכנות היא שקבעה את החלוקה לפיה קיבל כל חבר את זכויותיו. זו היתה הקביעה הראשונית של הזכויות, שהן זכויות בר רשות, כלומר, בשום שלב אין לתובעים זכות קניינית שבכלל ניתן לגזול אותה. מאז, במשך השנים, היו גלישות של הגבולות. כנאמר: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיה ה' 8). ועד האגודה היה יכול להגיע להחלטה אחרת, לפיה מצלמים את המצב כפי שהוא, ומתקנים את הזכויות שחולקו בדיעבד לפי המצב הקיים. החלטה זו היתה גורמת לכך שהחלוקה בין החברים לא היתה שווה, ויש בה העדפה של שימור המצב הקיים על השוויון בין החברים, אבל אם היו מסכימים על כך, אפשר שהיתה זו החלטה סבירה. אין פירושו של דבר, שההחלטה שהתקבלה, לפיה חוזרים לחלוקה שווה בין החברים על פי מפת הסוכנות, אינה סבירה. מה עוד, שהתובעים תמכו בעקרון זה, שלפיו ראוי שהחלוקה תהיה שוויונית והנחלות יחזרו לשטחן ההיסטורי (כעולה הן מהשתתפותו של מר בלש המנוח בקביעת העקרון (סעיף 5 לתצהיר אלבגלי נ/3) והן מהאמור בעמ' 16 לפרוטוקול, שורות 27-29). מה שהם מתנגדים לו הוא יישום העקרון שלו הסכימו, כאשר הסתבר להם שהם הצריכים לשלם את מחירו. לשלמות התמונה יש לציין, שעם תזוזת הגבול של בלש למצב הראשוני, הם זכאים להזזת הגבול בצד הנגדי של חלקתם לכיוון שכניהם מאותו צד, שאכן הסכימו לכך, אלא שבלש מסרבים לכך ומתעקשים לעמוד במקום שאליו הגיעו אחרי 50 שנה, ולא במקום שהיה עליהם לעמוד לפי החלוקה הראשונית. אין כאן פגיעה בזכויות קנייניות שלהם, הן משום שלא היו להם מעולם זכויות קנייניות, והן משום שכאשר קיבלו זכויות בר רשות, קיבלו אותן בחלוקה הראשונית של השטח. לכל היותר, הייתה כאן פגיעה בציפייה שלהם שהגבולות אותם כבשו לעצמם במשך השנים, באמצעות אי גיזום עצים (עמ' 45 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמ' 46 לפרוטוקול, שורה 1), או בדרך אחרת, יאושרו בסופו של דבר, אבל הציפייה הזו אינה עולה כדי זכות שנגזלה מהם. מכל מקום, אני דוחה את הטענה שהתצ"ר הוכן ברשלנות. הוא הוכן בצורה ראויה, על פי החלטה עקרונית שנתקבלה כדין בוועד האגודה בשיתוף התובעים. האם ישנה התאמה בין התצ"ר למפת התב"ע? לדעת התובעים, מחוות הדעת שהוגשה מטעמם עולה בבירור שבמקרה דנן ישנה סטייה ניכרת מהתב"ע, כך שאין התאמה בין המידות שבתצ"ר לאלו שבתב"ע. כבר עסקתי בכך שאין כלל מידות במפת התב"ע ואין לקבל את מדידותיו של המודד יוסי וידר באופן ויזואלי מתוך מפת התב"ע. עתה אעסוק בענין זה מצד אחר. לשם הנוחות, להלן יוצגו מידות חזיתות המשקים השכנים (במטרים), כפי שהן באות לידי ביטוי במפת הסוכנות (נספח א'-5 ל-ת/2) והתצ"ר (נספח א'-3 ל-ת/2), שתיהן בקנה מידה של 1:2,500. מאחר ובמפת תב"ע עצמה, שהיא כזכור בקנה מידה של 1:10,000, אין מידות, יוצגו הנתונים כפי שהובאו בחוות דעתו של המודד וידר: משק בלש-חזית צפונית משק בלש-חזית דרומית משק כפיר-חזית צפונית משק כפיר-חזית דרומית מפת הסוכנות 42.21 41.59 42.8 42.01 תצ"ר 42.23 41.96 42.75 42.39 תב"ע 47 45 בחוות דעתו כתב המודד וידר שאין התאמה בין מידות החזיתות בתב"ע לבין מידות החזיתות בתצ"ר (ת/2, עמ' 4). כמו כן, בהשוואתו את מפת הסוכנות לחלוקה הסופית הכשרה לרישום לא מצא התאמה בחזיתות החלקות, כלומר עולה מחוות דעתו שהחלוקה הסופית אינה מתבססת גם על פי מפת הסוכנות. וכך סיכם המודד וידר את ממצאיו ומסקנותיו (ת/2, עמ' 4 באמצע): "ע"פ מפת החלוקה החדשה משפ' בלש מאבדת את רוב הדרך המשמשת לגישה למטעים שלה ונלקח ממנה שטח גדול מחלקתה, שלו בוודאי שטח כספי גדול שמוריד את ערך החלקה. על כן אני קובע באופן חד משמעי כי נגרם נזק הפיך למשפ' בלש, שאם רשות הסדר המקרקעין תיתן את הדעת על הטעות ותתקנה יוכלו משפ' בלש לצאת מנתיב הייסורים לו נכנסו בעל כורחם. המודד וידר העיד, כי כשכתב את חוות הדעת, לא התייחס למפת הסיור מיום 16.4.81 (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 32), לגביה העיד מר אלבגלי, שהיא היוותה בסיס להכנת מפת המשבצת ומאוחר יותר התוכנית המפורטת (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 10-11). בהמשך חקירתו הנגדית, כשנשאל מדוע הסתמך רק על התב"ע ולא על מפות נוספות בקנה מידה אחר, השיב רק ש"אין משהו יותר טוב" (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 28). בהמשך עדותו התבקש להרחיב אודות התעלמותו ממפת הסוכנות, אך מתשובתו לא ניתן להבין מדוע לא היה נכון בנסיבות העניין להשוות נתונים גם למפת הסוכנות, שהיא בקנה מידה הזהה לתצ"ר, קנה מידה של 1:2,500 (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 12-28). בהקשר זה העיד מר אלבגלי, שנשאל לגבי קביעתו של המודד וידר לפיה אין התאמה בין התוכנית המפורטת לתצ"ר, כי "אם הוא היה יודע איך עשינו את התכנית המפורטת בתב"ע, אז הוא לא היה שואל את זה בכלל" (עמ' 105 לפרוטוקול, שורות 1-2). מר אלבגלי סבר שהתצ"ר כן מבוססת על פי התב"ע (עמ' 104 לפרוטוקול, שורה 18). התצ"ר הועברה לבדיקת הוועדה המקומית לתכניות איחוד וחלוקה בקרקע חקלאית. יו"ר הועדה אישר בחתימתו מיום 1.1.07 כי אין בתשריט סטייה מהתוכנית המפורטת ולכן התצ"ר אושרה ככשירה לרישום על ידי מפ"י ביום 17.4.07. התצ"ר הסופית הוכנה על פי מפת הצעת החלוקה האחרונה שאושרה על ידי ועד האגודה ונרשמה בספרי המקרקעין ביום 2.7.08 (נ/3, סעיפים 4.18-4.20). לטענת הנתבעים, מסקנותיו של המודד וידר בחוות דעתו אינן יכולות לעמוד כשלעצמן, בהעדר כל ביסוס מקצועי בנתונים הגיוניים שתומך בהן, לא כל שכן אל מול עדותו של מר אלבגלי, עובד המרכז לרישום משבצות, שהפריך את כל הבסיס לחוות הדעת של המודד וידר לפיה מפת התב"ע היא המפה היחידה המאושרת ורק על פיה אפשר לעבוד. לפיכך, יש לבכר את עמדת הנתבעים הנתמכת בעדותו של מר אלבגלי על פני חוות דעתו של המודד וידר, בין בנוגע לתקינות הליכי רישום התצ"ר ובין בנוגע למיקום קו הגבול בהתאם למפת הסוכנות. בנסיבות הענין, שבהן אי אפשר להסתמך על מדידתו הויזואלית של המודד וידר, יש להסתמך על קביעת הוועדה המקומית לפי חוק התכנון והבניה, כי התצ"ר מבוססת על התב"ע. למרות טענת התובעים שמאחר שלא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים יש לקבל את עדות המודד וידר מטעמם, כפי שקבעתי, איני מקבל כלל את חוות דעת המודד וידר. אף אם נניח שיש לקבל ראיה כאשר לא מוצגת ראיה סותרת, הדברים אמורים כאשר לראיה יש תוקף כלשהוא כשלעצמה. אין לחוות דעתו של מר וידר תוקף שיעשה אותה ראיה הראויה להחליט על פיה. כמובן, שלא ניתן גם להסתמך על עדויות הסברה של התובעים בענין זה. כמו כן, אין זה נכון שלא הוגשה ראיה סותרת, שהרי עדותו של מר אלבגלי השמיטה את הבסיס לחוות דעתו של מר וידר. לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר חוסר התאמה בין מפת התב"ע לתצ"ר. טענת הגזל התובעים טענו שתוצאות פעולת החלוקה שנעשתה על ידי ועד האגודה, והמפות שנערכו בשל החלטה זו, גזלה מהן שטח אדמה. התובע הוד בלש, ואשתו מוניק בלש, לא ידעו להעיד בענין זה דברים מידיעתם האישית. גב' בלש, שרכשה את הזכויות עם בעלה לפני שהעבירה אותם לבנה וכלתה, כלל לא ידעה להגדיר מה היה גודלו של המשק. היא העידה כי כשהיא ובעלה קנו את המגרש בשנת 1962 היא לא ידעה מה הגודל שלו בדונמים, ורק ידעה כי הגודל הוא "מקו המים לדרך" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 28; עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 4-7). בהמשך עדותה ציינה גב' בלש, בניגוד לאמור בתצהירה, כי כלל לא מדובר בגזילה ושאלה בפליאה "איזה גזילה?? על מה את מדברת??" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 24 עד עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 14). אפשר שגב' בלש לא הבינה על מה נשאלה, אבל מכל מקום, המדידות נעשו בהתחשב בשעוני המים (ולא קו המים) שהוא שסימן את החלוקה האמיתית. לא הייתה לתובעים זכות בשטח שאליו זז הגבול במשך השנים, מעבר לזכויות בר רשות לפי החלוקה המקורית, ולכן לא נגזל מהם דבר. אמנם, הם החזיקו בשטח הזה משך שנים, והחזקתם אושרה בפסק דין השופט נאמן בשנת 2000, אבל כפי שקבעתי, מהות אישורו של השופט נאמן, והחזקתם בשטח, היתה זמנית, ואינה מקנה להם זכויות מעבר לאותו זמן. המשך השימוש בדרך המשותפת לחלופין עתרו התובעים לסעד של צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים 2-4 לחסום את השימוש של התובעים בדרך המשותפת, ששימשה את שני המשקים השכנים למעבר טרקטורים ועיבוד חקלאי משך עשרות שנים, זאת מאחר ולטענתם יש להם זכות השימוש בדרך המשותפת ומגיעה להם זכות לזיקת הנאה, אשר תשעבד את הדרך להנאתם אף מבלי שתהא להם זכות להחזיק בה. לטענת הנתבעים, אין המדובר בזכות קניינית הניתנת לרישום, ולכל היותר מדובר בזכות של בר-רשות להשתמש בדרך זו הכפופה לזכות המרשה. זיקת הנאה לפי סעיף 5 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הינה זכות חריגה שיש לצמצם את ההכרה בה ((ע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין, פ"ד מה(3) 720 (1991) (להלן: פרשת אסטרחאן). זו זכות שטיבה התיישנות מהותית הנוצרת על ידי שימוש נוגד במקרקעין משך תקופה של 30 שנה ללא מחאה מצד בעל המקרקעין הכפופים. מבלי לעסוק בשאלה אם אכן השימוש היה שימוש נוגד, כאשר מדובר בשימוש בדרך משותפת שגבולותיה עדיין לא הוסדרו (וראה דעתו של השופט בן יאיר בענין אסטרחאן, ודברי פרופ' מיגל דויטש בספרו קניין כרך ב' 468 (1999)) אין ספק שהתובעים לא החזיקו בזכות המעבר 30 שנה ללא מחאה, שכן רכשו את זכויותיהם בשנת 1962, ובשנת 1991 כבר הגיעה מחאתם של כפיר לכך שהחל הליך בבית המשפט. לפיכך, אין הם זכאים לרישום זיקת הנאה לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין. לא עסקתי בשאלה אם יש בכלל אפשרות לזיקת הנאה במקרקעין שבבעלות המדינה, שבהם זכות המבקשים לרשום זיקת הנאה היא זכות בר רשות, שבית המשפט העליון, ברע"א 7285/07 טורון נ' בנאסולי (טרם פורסם, 13.4.08) השאיר את השאלה בצריך עיון, מאחר שממילא לא התקיימו כל התנאים לכך. התובעים טענו שאם תוכר הדרך המשותפת לפי התצ"ר, ימנע מהם מעבר לפרדס שהם מעבדים, ועל כן הם זכאים לצו מניעה שיבטיח את מעברם. אסתפק בקביעה שדרך משותפת היא דרך משותפת שגם התובעים יכולים לעבור בה, גם אם לצורך כך יש לקצץ חלק מעצים החוסמים את הדרך, או להזיז עמוד חשמל. לפיכך, אני דוחה את התביעה החילופית לרשום זיקת הנאה לטובת התובעים. אין לתובעים זכות לרשום זיקת הנאה, וכל שיש בידם הוא זכות שימוש בדרך המשותפת, ככל בעל מקרקעין משותפים. אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה, ככל שהוא מבקש למנוע מכפיר שימוש בדרך המשותפת, וככל שהוא מכוון לתת לתובעים אפשרות שימוש בדרך המשותפת, מעבר לחלוקה שווה עם כפיר. אין לתובעים זכות לכך, ולכן אינם זכאים לצו מניעה שיבטיח זכות זו. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל חלקיה. התובעים ישלמו הוצאות משפט, כולל שכר טירחת עו"ד, כדלקמן: לנתבע 1 - 34,800 ₪. לנתבעים 2-4 - 34,800 ₪. לנתבעים 5-7 - 30,000 ₪. ניתן היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. מושבים נחלות ומשקיםסכסוך גבולותסכסוך