תוקף תצהיר עדות ראשית שנחתם בחו"ל ולא אומת

ערעור זה (ברשות, ברע 561/09) עניינו בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת רוית צדיק בדן יחיד; עב 9965/07), שלא לפטור את המערער (להלן גם: העובד) מהתייצבות לחקירה נגדית על תצהיר עדותו הראשית. רקע הדברים 2. המערער, מהגר עבודה מרומניה, הגיש בבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה נגד המשיבה, סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ (להלן גם: המעסיקה), לתשלום זכויות סוציאליות על תקופת עבודתו באתרי הבנייה של המעסיקה וסיומה. במסגרת ניהול התביעה לפני בית הדין האזורי, הגיש העובד כתב תביעה והמעסיקה הגישה כתב הגנה; הצדדים הגישו - כל אחד מטעמו - רשימת מוסכמות ופלוגתאות; העובד הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 23.7.2008; והמעסיקה הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 5.11.2008, בצירוף מסמכים. לפי שהוברר בדיון לפנינו, תצהיר עדותו של העובד נחתם ואומת כדין בישראל לפני בא כוחו, עו"ד עדי דראל. בית הדין האזורי קיים דיון מוקדם בתובענה ביום 23.11.2008, בסיומו הורה על העברת התיק לשמיעת הוכחות, תוך שקבע כי "המצהירים כולם יתייצבו לישיבת יום 4.3.2009 על מנת להחקר על תצהיריהם". 3. חודש לפני המועד בו נועדה ישיבת ההוכחות, פנה בא כוח העובד לבית הדין האזורי בבקשה לדחות את הדיון לתקופה של 6 חודשים. בקשתו נומקה במצבו הכלכלי הקשה של העובד, שלטענת בא כוחו אינו מאפשר לו לשאת במימון הוצאות ההגעה לישראל. בית הדין האזורי נעתר לבקשה, והורה לבא-כוח העובד להודיע לבית הדין בתום תקופת ששת החודשים עמדתו באשר להמשך ניהול ההליכים בתובענה. משלא הגיש העובד עמדתו במועד, ביקשה המעסיקה מבית הדין האזורי להורות על מחיקת התביעה וחיוב העובד בהוצאותיה. או אז, פנה בא כוח העובד לבית הדין האזורי בבקשה לפטור את העובד מהתייצבות לחקירה על תצהיר עדותו הראשית. זאת, תוך הותרת תצהיר עדותו של העובד בתיק בית הדין או משיכתו, בהתאם לשיקול דעת בית הדין. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לפטור את העובד מהתייצבות לחקירה על תצהירו, וקבע כי "משעסקינן בשאלות השנויות במחלוקת עובדתית בין הצדדים, לא ניתן להיעתר לבקשה אשר משמעותה פגיעה בזכות הדיונית של הנתבעת" [המעסיקה - ס.א]. בהתאם, הורה לבא כוח העובד להודיע לבית הדין "מדוע לא תמחק התובענה". על החלטה זו הוגש הערעור לפנינו, לאחר מתן רשות להגשתו. 4. במסגרת הדיון לפנינו, חזר בא כוח העובד על עתירתו לפטור את העובד מהתייצבות לחקירה על תצהירו ולהמשיך בניהול ההליך באחד משני אופנים: משיכת תצהיר עדותו של העובד מתיק בית הדין, או הותרתו כראיה בהליך תוך מתן משקל מתאים לאמור בו. המעסיקה תמכה בהחלטת בית הדין האזורי והוסיפה טענות בעניין חוסר תום הלב בהתנהלותו של העובד ובא כוחו. המעסיקה הלינה אף על "התופעה" של ניהול הליכים "בהתכתבות". הכרעה 5. בערעור זה נדרש לבחינת התוצאות המשפטיות הנגזרות מאי התייצבותו של תובע לחקירה על תצהירו, ולקביעת גורלה של תובענה במסגרתה נפסל תצהיר התובע מלשמש ראיה. בפתח הדברים נטעים, כי שאלת תוקפו של תצהיר עדות ראשית שנחתם מחוץ לגבולות המדינה ולא אומת כדין, אינה עומדת לדיון לפנינו. שאלה זו נדונה והוכרעה בפסק הדין אשליק יוסוף. באותה פרשה נקבע, כי תובע שהגיש תצהיר שנחתם ואומת מחוץ לגבולות המדינה שלא על פי ההסדרים הקבועים בדין, יידרש להופיע לפני בית הדין, להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו ולאשר במסגרת זו את אמיתות תוכן הצהרתו. זאת, כתנאי להיות התצהיר ראיה בהליך. ככל שלא יעשה כן, יורה בית הדין על הוצאת התצהיר מתיק בית הדין. פסק דין אשליק יוסוף קבע למעשה הקלה דיונית בתביעותיהם של מהגרי עבודה, על פיה יתאפשר "ריפוי" הפגם בתצהירו של מהגר העבודה במסגרת החקירה הנגדית על תצהירו. ענייננו שונה בתכלית. במקרה שלפנינו, נחתם תצהיר העובד כדין, אולם הוא מבקש שלא להתייצב לחקירה עליו. בנסיבות אלה נדרש לקביעת התוצאות המשפטיות הנובעות מאי התייצבותו של תובע לחקירה על תצהירו. זאת, במיוחד בנסיבות בהן מהווה תצהיר התובע ראיה יחידה מטעמו בהליך. מאחר ותצהיר העובד בענייננו נחתם ואומת כדין בישראל, תבחן עתירתו על פי אמות המידה הקבועות בדין באשר לאי התייצבותו של תובע ישראלי לחקירה נגדית על תצהירו. העדר התייצבות תובע לחקירה נגדית - תוצאות משפטיות 6. בא כוח העובד ביקש מבית הדין לראות בתצהיר העובד ראייה חרף אי התייצבותו לחקירה עליו. זאת, תוך מתן משקל ראייתי מתאים לאמור בו. הוראות סעיפים 32 ו - 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 העוסקות בדיני הראיות ובסדרי הדין בבתי הדין לעבודה נועדו לאפשר לבית הדין לעשות משפט צדק, תוך שחרור מכללי הפרוצדורה המקובלים במערכת המשפט הכללית. עם זאת, בית הדין לעבודה מנחה עצמו על פי עקרונות דיני הראיות, תוך התאמתם לאופיים המיוחד של הדיונים לפני בית הדין לעבודה. נפנה לבחינת הוראות הדין הרלוונטיות לעניין שלפנינו. סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כך: 17. (א) הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה. תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 אינן כוללות הוראות בעניין הגשת עדויות בתצהירים. אולם, הלכה למעשה, הורו בתי הדין לעבודה עוד מראשית דרכם על הגשת עדויות בתצהירים. זאת, באמצעות הוראת ה"סל" שבסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ובמסגרת הנחיות נשיא שעודכנו מעת לעת. בשנת 1971 פורסמו הנחיות נשיא בדבר הכנת הדיון , במסגרתן נקבעו סדרי דיון התואמים את אופיו המיוחד של בית הדין לעבודה. ההנחיות נועדו לפשט, לייעל ולקצר את ההליך השיפוטי ולאפשר למותב היושב בדין להכין עצמו כראוי לדיון. במסגרת זו, הונחו שופטי בתי הדין לעבודה ורשמיו לדרוש מבעלי הדין להגיש את עדויותיהם בתצהירים, בצירוף המסמכים עליהם בכוונתם לסמוך עתירתם. בפרק iv להנחיות הנשיא משנת 1971, נקבעו הוראות בהתייחס לתובע ובדומה לו אף לנתבע, וכך נקבע בהן: "... ידרוש אב-בית-הדין מהתובע כי יגיש תוך ארבעה-עשר יום: (1) תצהיר מאומת כדין ובו דברי עדותו הוא, במלואם, שבדעתו להשמיע בפני בית-הדין; (2) תצהירים מאומתים כדין ובהם עיקר הדברים של כל עד שבדעתו להשמיע בפני בית-הדין; (3) העתק של כל ראיה שבדעתו להגיש לבית-הדין". ההנחיות בעניין הגשת תצהירים נועדו ל"חסוך" חקירות ראשיות ולייעל את הדיון, תוך שימת דגש על החקירה הנגדית ככלי מרכזי להערכת מהימנות העדות ומשקלה. בדרך זו, החלה שמיעת הראיות בהליך כאשר מסכת ההתדיינות פרושה לפני בית הדין והצדדים. בראשית דרכו של בית הדין לעבודה, הוחלו ההנחיות בדבר הכנת דיון על הליכי ביטוח לאומי. מאוחר יותר, עודכנו ההנחיות והוחלו על כלל ההליכים בבית הדין לעבודה. בהנחיות המאוחרות, הונחו בתי הדין לעבודה לחייב את בעלי הדין להגיש "תצהירים מאומתים כדין ובהם דברי עדותם של הצדדים ודברי העדים שבדעתם להשמיע וכן העתק של כל ראיה שבדעתם להגיש לבית-הדין". לאחר הנהגת "שיטת" הדיון של עדויות ראשיות בתצהירים בבתי הדין לעבודה ובעקבותיה, הונהגה "השיטה" גם בבתי המשפט במערכת הכללית וכיום היא מיושמת בהליכים משפטיים כדבר שבשיגרה. בשנת 1991 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ונקבע בהן לראשונה כי בית המשפט רשאי לצוות על מתן עדויות בתצהירים. בכל הנוגע לחקירת המצהיר קובעת תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, כך: חקירת מצהיר 522. (א) מצהיר בהליך עיקרי או בעל דין שמסר תצהיר בהליך ביניים, יתייצב לחקירה ביום הדיון, אלא אם כן הודיע בעל הדין שכנגד בהודעה בכתב לבית המשפט ולכל בעלי הדין, שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר... (ג) לא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם. הלכה פסוקה היא, כי מצהיר שאינו מתייצב לחקירה נגדית, תצהירו לא ישמש ראיה וייפסל כאילו לא הוגש כלל. עוד נפסק, כי מקום בו תצהיר מוגש במקום חקירה ראשית אזי "החובה להעמיד את המצהיר לחקירה שכנגד חלה על מי שהגיש את התצהיר כחקירה ראשית..." ו"משלא המציא בא כוח המערערים את המערער לחקירה שכנגד...הרי לא היה מקום להסתמך על החקירה הראשית בלבד של העד...שכן אין כל משקל לחקירה הראשית של בעל הדין [התצהיר - ס.א] שעה שהוא נמנע במתכוון מלחשוף עצמו לחקירה שכנגד". עם זאת, החוק והתקנות הקנו לבית המשפט שיקול דעת ליתן "רשות מיוחדת" להגשת תצהיר ללא חקירה נגדית, תוך מתן משקל מתאים לאמור בו. אולם זאת, רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן; אף בנסיבות טראגיות של פטירת המצהיר קבע בית המשפט העליון כי התצהיר יהיה קביל רק אם האמור בו נוגד את האינטרס של המצהיר במשמעות שהפסיקה נתנה לעניין זה. 7. בענייננו, העובד לא הוכיח נסיבות חריגות ממין אלה המצדיקות מתן היתר להגשת תצהיר ללא התייצבות לחקירה נגדית. מצבו הכלכלי של בעל דין אינו מהווה ככלל טעם מספיק למתן פטור מחקירה על התצהיר, שמשמעותו פגיעה חמורה ומהותית בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד. במקרה שלפנינו, טענותיו של בא כוח העובד בדבר מצבו הכלכלי הקשה של העובד אף לא נתמכו בראיות ונטענו בעלמא. הימצאות מחוץ לתחום השיפוט גם היא אינה טעם מספיק למתן פטור מהתייצבות לחקירה. בהקשר זה, יש ליתן את הדעת לחשיבותה של החקירה הנגדית ככלי מרכזי בידי בית הדין להערכת מהימנות העדות ומשקלה, כלי שבלעדיו יקשה על בית דין לרדת לחקר האמת. בידי הצד שכנגד מהווה לעיתים החקירה הנגדית אמצעי דיוני שבלעדיו אָין להוכחת טענותיו. לאור האמור, יש להורות על הוצאת תצהירו של המערער מתיק בית הדין, כך שלא ישמש ראיה בהליך. נפנה מכאן לבחון האם ניתן להמשיך את הדיון בתובענתו של המערער לאחר שהראיה היחידה שהוגשה מטעמו נפסלה מלשמש ראיה בהליך. המשך הדיון לפני בית הדין ומהלכו האם ניתן לנהל תביעה בלי ראיות מטעם התובע? 8. נזכיר מושכלות ראשונים. להווי ידוע, כי דיני הראיות מבחינים בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". אבחנה זו אומצה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה בפסק דינו של בית המשפט העליון. על ההבחנה בין השניים עמד בית המשפט העליון בין היתר בפסק דין מרום, בזו הלשון: "נטל השכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נדרש לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך - טענתו תידחה... נטל הבאת הראיות, המבטא נטל קל יותר, בא רק להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסויים זה או אחר של המשפט, רובצת חובה להציג את ראיותיו. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע; שאם צד זה לא יביא את ראיותיו, תידחה טענתו. אם הצד הנושא בנטל השכנוע הביא ראיה המוכיחה לכאורה את טענתו, עשוי נטל הבאת הראיות לעבור לצד האחר. ואולם, הצד האחר - אשר אינו נושא בנטל השכנוע - עשוי לזכות במשפט גם אם לא עמד בנטל הבאת הראיות, אם בית המשפט לא שוכנע כי הראיות שהביא הצד הראשון מבססות את טענתו במידת הוודאות הדרושה לשם עמידה בנטל השכנוע...במצב שבו הראיות שקולות יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. הנה כי כן, נטל הבאת הראיות אינו גוזר את גורל ההכרעה במשפט, אלא רק את מהלכו של המשפט, ואילו נטל השכנוע קובע את גורל ההכרעה במשפט: הצד הנושא בו חייב להרימו. אם נכשל בכך - תידחה טענתו וידו במשפט תהא על התחתונה. זאת ועוד: נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מן הצד הנושא בנטל השכנוע לצד האחר. לא כן נטל השכנוע, שהוא ...'קבוע ועומד, ולעולם אינו עובר מבעל דין אחד למשנהו'..." בעוד נטלי השכנוע נגזרים מן הדין המהותי, נקבע מהלכו של המשפט על ידי מחוקק המשנה בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, שזו לשונה: "בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק - (1) ייפתח הדיון בבית הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר מכן ישמע בית הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם" בתקנות סדר הדין האזרחי מצויה הוראה נוספת לעניין סדרי הבאת הראיות מקום בו הנתבע מודה בעובדות שבכתב התביעה, כדלקמן: 159. הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש — יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158. צא ולמד, מבחינת מהלכו של המשפט, מוטלת ברגיל על התובע החובה לפתוח בהבאת הראיות ולהניח לפני בית הדין ראיות לכאורה להוכחת תביעתו. לאחר שהתובע הניח ראיות לכאורה לתביעתו, רשאי הנתבע להחליט האם להניח ראיותיו לפני בית הדין או ל"הסתפק" בראיות שהניח התובע ככל שלטעמו של הנתבע אין בהן די להוכחת התביעה. ויוטעם. גם במקרים בהם מוטל נטל השכנוע על הנתבע, אין התובע יוצא פטור בלא כלום. בכל מקרה, יידרש התובע לפרט את עילות תביעתו בכתב התביעה ולכמתן, ולהגיש "ראשית ראיה" לגבי התקיימות יסודות העילה או חלקם, בהתאם להוראות הדין המהותי הרלוונטי. עמדתי על כך בפסק דין הומסנטרס לגבי סדרי הדיון בתביעות מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988, בהן מוטל נטל השכנוע על כפתי המעסיק. ואלה הדברים: "...שלבי הבאת הראיות בתביעה לפי חוק שכר שווה הם אלה: [א] בשלב ראשון, עובדת (או עובד) המבקשת לקבל זכויות מכוח חוק שכר שווה, נדרשת להרים את נטל הבאת הראיות בעניין הפער בין שכרה לשכרו של עובד המבצע את אותה עבודה, באותו מקום עבודה ואצל אותו מעסיק. [ב] משהצביעה העובדת על כך ששכרה נמוך מזה של עובד מקביל, עובר בשלב השני נטל הבאת הראיות למעביד, לצורך הוכחת נסיבות המצדיקות את פערי השכר, ועל מנת שיראה כי ההפרש בשכר מתחייב מאופייה או ממהותה של העבודה...[ג] מקום בו עמד המעסיק בנטל זה, חוזר בשלב השלישי נטל הבאת הראיות לתובעת להוכיח כי השיקול האמיתי, או אחד משיקולי המעביד בקביעת השכר השונה נעוץ במין העובד..." יש ליתן את הדעת לכך, שבהעדר פירוט סביר של עילות התביעה וכימותן על ידי התובע, לא יוכל המעסיק הנתבע להשיב לטענות התובע ולברר את זכאותו לתשלומים הנתבעים. הוא הדין בכל הנוגע לתביעות לתשלום שכר בעד עבודה בשעות נוספות או לגמול עבודה במנוחה השבועית, לגביהן הוטל נטל השכנוע על המעסיק בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 שהוסף לחוק במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בתביעות אלה, יידרש התובע לפרט בכתב תביעתו את מסגרת שעות עבודתו ולכמת את התשלומים הנתבעים. לאחר מכן, ובהתאם להחלטת בית הדין, יגיש התובע ראשית ראייה לגבי שעות עבודתו, אחריו יגיש הנתבע ראיותיו, והתביעה תוכרע על פי כללי נטל השכנוע הקבועים בחוק הגנת השכר. אוסיף, כי פירוט מסגרת העבודה בעדה נתבע השכר, מתחייב בין היתר לשם ניהול תקין של ההליך לפני בית הדין, לצורך כימות התביעה ותשלום אגרת בית הדין. דברים אלה אמורים ביתר שאת לגבי תביעה "מעורבת", המחזיקה עילות שנטל השכנוע לגביהן מוטל על התובע לצד עילות שנטל השכנוע לגביהן מוטל על הנתבע. בנסיבות של תביעה "מעורבת" מעין זו, יפרט התובע את עילות התביעה בכתב התביעה ויכמת אותן, התובע יפתח בהגשת תצהיריו לגבי כלל העילות שבכתב התביעה ולאחריו יגיש הנתבע ראיותיו. במקרה מעין זה תוכרע התביעה על יסוד נטל השכנוע בכל עילה ועילה. יש ליתן את הדעת לכך, שבהעדר ראיות מטעם התובע, הנתבע לא יתחייב להגיש ראיותיו ולא יימצאו בידי בית הדין כלים להכרעה בתובענה. כללם של דברים, הגשת ראיות מטעם התובע, בהתאם לנדרש על פי כל עילה מעילות תביעתו, היא תנאי הכרחי לקיום הדיון בתובענה. נטעים, כי הסמכות להורות על הגשת עדות ראשית בתצהיר אינה גורעת מסדר הבאת הראיות הקבוע בתקנות, והתצהיר שהוגש לבית המשפט יבוא במקום חקירה ראשית. המשך הדיון לאחר פסילת תצהיר התובע 9. האם ניתן להמשיך את הדיון בתובענה בנסיבות בהן מודיע התובע לבית הדין כי לא יופיע להיחקר על תצהירו ותצהירו מוּצָא מתיק בית הדין? בית המשפט העליון פסק עוד לפני שנים, כי” :אי התייצבות של המצהיר... אין תוצאתה אלא סילוק התצהיר מגדר הראיות, אבל אין בכך כדי לסלק את הבקשה גופה, הניתנת להוכחה גם על ידי הראיות האחרות שבאו לפני בית המשפט. כל בעל דין זכאי לבסס את טענותיו לא רק על הראיות שהוא הביא, אלא גם על הראיות שהביא בעל הדין שכנגד". בהקשר זה, יש לערוך הבחנה בין סמכותו של בית הדין לעבודה או בית המשפט לדחות או למחוק תביעה בשל אי התייצבות תובע או מי מטעמו לדיון בהתאם לתקנה 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ותקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לבין אי התייצבות מצהיר לחקירה נגדית על תצהירו. בנסיבות של העדר הופעה של התובע או מי מטעמו לדיון, רשאי בית הדין לסלק את התביעה, בעוד בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו, התצהיר לא ישמש ראיה בהליך, אולם התביעה תוכל להמשיך להתברר על יסוד הראיות האחרות שבתיק בית הדין. זאת, להוציא מקרים נדירים של זלזול חמור בהליך השיפוטי שיצדיק את דחיית התובענה, כפי שפירטה חברתי סגנית הנשיא בסיפא לסעיף 6 לעמדתה. אמנם, הימנעותו של התובע ממתן עדות תִישָקל בהתאם לכללים הקבועים בדיני הראיות לעניין אי הבאת ראיה, והיא עשויה לשמש במקרים המתאימים חיזוק לטענות הצד שכנגד. עם זאת נפסק, כי אין בהימנעות בעל דין ממתן עדות כשלעצמה "מסקנה של ויתור על עילת התביעה...". צא ולמד, בנסיבות בהן התובע לא התייצב לחקירה על תצהירו ותצהירו הוצָא מתיק בית הדין או שהתובע החליט למושכו, אין מניעה לברר את התביעה מתוך הראיות הנותרות בתיק בית הדין, לרבות ראיות הצד שכנגד. ויוטעם. מתן אפשרות לתובע להמשיך ולברר את תביעתו לאחר משיכת או הוצאת תצהירו מתיק בית הדין, אינה מעניקה לו יתרון דיוני על פני הנתבע ואינה פוגעת בזכויותיו הדיוניות של הנתבע. זאת מן הטעם, שבכל שלב ועד לשמיעת הראיות בהליך, רשאי אף הנתבע למשוך את תצהירו או להודיע לבית הדין שלא יתייצב לחקירה עליו, ותצהירו יוּצָא מתיק בית הדין. כך שלמעשה, לאחר הוצאת תצהיר התובע מתיק בית הדין, המשך בירור התביעה על יסוד ראיות הנתבע ייעשה רק במקרים בהם הנתבע מעוניין בכך. בדרך זו, מוגשמת זכות הגישה לערכאות של בעלי הדין, וזכויותיו הדיוניות של הנתבע אינן נפגעות. במקרה של משיכת או הוצאת תצהיר התובע מתיק בית הדין יפעל בית הדין האזורי בדרך זו: [א] בית הדין יודיע לנתבע על הוצאת תצהיר התובע מתיק בית הדין, ויאפשר לו לשקול צעדיו ולמצות את זכויותיו הדיוניות. [ב] בית הדין יוֹרה לתובע להגיש הודעה ובה פירוט הראיות עליהן בכוונתו לסמוך תביעתו, לרבות מסמכים או תצהירים של עדים נוספים מטעמו. [ג] ככל שהנתבע הודיע אף הוא על משיכת תצהירו מתיק בית הדין, יוכל התובע לעתור לבית הדין בבקשה להגיש כראיה מסמכים שאמיתות תוכנם אינה שנויה במחלוקת. ככל שהנתבע - המעסיק, יתנגד להגשת המסמכים ללא עדות, יכריע בית הדין בכל עניין ועניין האם ניתן לקבל את המסמכים מבלי שהתובע נחקר אודותם. כך, לדוגמה, יוכל התובע לפנות לבית הדין בבקשה להגיש תלוש שכר שקיבל ממעסיקו - הנתבע, וככל שאין בפי המעסיק - הנתבע טענה ממשית בעניין אי קבילותו, יתקבל התלוש כראיה בהליך. בסופו של התהליך, ייבחן בית הדין האם יש די בראיות שנותרו בתיק בית הדין על-מנת לקיים את הדיון בתובענה, ואם לאו, יורה על דחייתה. התובע הגיש תצהיר פגום 10. האם יש להחיל דין שונה בנסיבות בהן תובע הגיש לבית הדין תצהיר פגום - שלא נחתם ואומת על פי ההסדרים הקבועים בדין - ולא הופיע להיחקר עליו? הגשת תצהיר פגום שלא אומת כדין, מבלי להביא את הדבר לידיעת בית הדין ולידיעת הצד שכנגד, מהווה מעשה פסול, ניתן לומר אף "מצג שווא" והטעייה של בית הדין ושל הצד שכנגד. לעיתים, הגשת התצהיר הפגום מטילה ספק לגבי עצם קיומה של התביעה. בית המשפט העליון קבע בפסק דין קרן הופר, כי הגשת תצהיר שנפל פגם בצירופו "הינו מעשה פסול שגובל בהטעיית בית המשפט". באותה פרשה דובר בתובעת שביקשה למנות אותה כמייצגת של קבוצת מעוניינים, וצירפה לבקשתה תצהיר שהוגש במקור בתמיכה לבקשה בהליך אחר. בית המשפט העליון קבע, כי הגשת התצהיר הפגום מהווה הטעיה של בית המשפט ודי היה בטעם זה כדי לדחות את הבקשה לגופה. בפסק דין אשליק יוסוף קבענו, כי בנסיבות מתאימות ניתן "לרפא" את הפגם שבתצהיר במסגרת החקירה הנגדית. אולם, מקום בו התובע בוחר שלא לעשות כן, ואינו מופיע להיחקר על תצהירו, האם ניתן להמשיך את הדיון בתביעתו? כפי שעמדנו על כך, בעל דין - יהא זה תובע או נתבע - רשאי בכל שלב לפני שמיעת הראיות, להודיע לבית הדין כי הוא מושך את תצהירו ותצהירו לא ישמש ראייה בהליך. לפיכך, בנסיבות בהן תובע שהגיש תצהיר פגום אינו מופיע להיחקר עליו ותצהירו מוּצָא מתיק בית הדין, יוכל אף הנתבע להודיע לבית הדין על משיכת תצהירו, והתובע לא יוכל להסתמך על האמור בו או על המסמכים שצורפו לו. כך שלמעשה, גם במקרה של הגשת תצהיר פגום מטעם התובע, המשך בירור התביעה על יסוד ראיות הנתבע ייעשה רק במקרים בהם הנתבע מעוניין בכך. ככל שהנתבע מבקש למשוך את ראיותיו אולם התובע מבקש להסתמך על ראיה שהוגשה מטעם הנתבע, יחליט בית הדין האזורי בכל עניין האם ניתן להסתמך על הראייה המבוקשת ולהמשיך את הדיון. מכל מקום, ואף שבמישור העקרוני ניתן להמשיך את הדיון בתובענה גם לאחר הוצאת תצהירו הפגום של התובע מתיק בית הדין (במידה ונותרו ראיות בתיק בית הדין לשם ניהולו), תישקל עובדת הגשת התצהיר הפגום מטעם התובע - תוך הטעייה של בית הדין ושל הצד שכנגד - במסגרת החלטתו של בית הדין על המשך הדיון. נוסיף, כי במקרה שמתברר לבית הדין שהוגש תצהיר פגום, יש לבחון האם ייפוי הכוח שניתן לבא כוח התובע, ניתן כדין. 11. מן הכלל אל הפרט. תצהיר העובד בענייננו הוגש לבית הדין האזורי כשהוא חתום ומאומת כדין. בעקבות כך, הגישה המעסיקה תצהיר מטעמה, בצירוף מסמכים. לאחר מכן, הודיע העובד שהוא מבקש לא להתייצב לחקירה על תצהירו. כפי שהורנו, בנסיבות העניין לפנינו, יש להוציא את תצהיר העובד מתיק בית הדין. בא כוח העובד יודיע לבית הדין האזורי האם הוא מבקש להמשיך את הדיון בתובענה. אם כן, יורה בית הדין האזורי לתובע להגיש תוך פרק זמן קצר הודעה ובה פירוט הראיות, מלבד התצהיר, עליהן בכוונתו לסמוך תביעתו, ויאפשר לנתבע לשקול צעדיו. ככל שמתברר כי בראיות שנותרו לפני בית הדין אין די על מנת לקיים דיון בתביעה, יורה בית הדין על דחייתה. 12. באי כוח המעסיקה הכבירו טענות בעניין "ניצול" הליכי בית הדין על ידי העובדים הזרים ובאי כוחם. באי כוח העובד טענו לעומתם ל"ניצול" העובדים הזרים על ידי מעסיקיהם. לדידי, אין יסוד להבחנה בין תובע ישראלי לבין תובע זר, בכל הנוגע לאופן ניהול התביעה, באופן המקפח את זכויותיו הדיוניות של התובע הזר. אצל זה כמו זה, ניתן יהיה לברר את התביעה על יסוד הראיות המצויות בתיק בית הדין מלבד תצהיר התובע, לרבות אלה של הצד שכנגד. מסקנה אחרת, משמעותה שלילת זכויותיהם של התובעים הזרים על פי דין ושלילת זכות גישתם לערכאות. 13. טרם חתימה אוסיף, כי ככלל, אין להיעתר לבקשת מי מבעלי הדין לעיכוב שמיעת ההוכחות בתובענה אלא לתקופה קצרה. בתי הדין האזוריים נדרשים לפעול בעניין זה בהתאם להוראות הנוהל של נשיאת בית המשפט העליון בעניין "טיפול בבקשות לדחות מועדי דיון" מיום 5.1.2010, שאומצו על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה. כללם של דברים 14. בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתו של המערער לפטור אותו מהתייצבות לחקירה נגדית על תצהירו. אולם, משהודיע המערער שלא יתייצב לחקירה על תצהירו, יש להורות על הוצאות תצהירו מתיק בית הדין, כך שלא ישמש ראייה בהליך. לאחר זאת, הדיון בתובענה ימשיך ויתנהל על פי ההנחיות שבפסק דין זה. סגנית הנשיא נילי ארד פתח דבר 1. המערער (להלן גם: התובע) - עובד זר הגיש לבית הדין האזורי תביעה נגד המשיבה (להלן גם: הנתבעת) במסגרתה עתר לזכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה. בתמיכה לכתב התביעה הגיש המערער תצהיר עדות ראשית ערוך וחתום כדין בפני בא-כוחו בישראל. הנתבעת מצידה הגישה כתב הגנה ותצהיר מטעמה בצירוף מסמכים וראיות לביסוס טענותיה לדחיית התובענה. 2. לקראת מועד ההוכחות הוגשה מטעם התובע הודעה לפיה לא יגיע לישראל מחמת קשיים כלכליים. על כן ומשלא יתייצב לחקירה נגדית על תצהירו ביקש התובע למשוך את תצהירו מתיק בית המשפט ולהמשיך בדיון בתביעה על סמך ראיות הנתבעת בלבד. לחלופין, ביקש כי התצהיר יישאר בתיק בית הדין ויינתן לו המשקל המתאים בשים לב לכך שלא נחקר עליו. בקשתו של התובע "לפטור אותו מהתייצבות לדיון ההוכחות ולחקירה על תצהירו" נדחתה על ידי בית הדין האזורי נוכח המחלוקת העובדתית שבין הצדדים והפגיעה הדיונית בזכויות הנתבעת, ככל שהבקשה תתקבל. נגד החלטתו זו של בית הדין האזורי מכוון ערעורו של התובע. 3. מושא הדיון בערעור שלפנינו בשאלה האם בכלל ובאיזה אופן ניתן להמשיך בבירור תובענה החסרה תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, נוכח אי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו. על סוגיות אלה נעמוד להלן, תוך שנקדים ונפתח בתשתית המשפטית שביסודן. בהעדר התייצבות לחקירה נגדית לא יתקבל כראיה תצהיר עדות ראשית הגשת תצהיר עדות ראשית בכתב בבתי הדין לעבודה מלכתחילה, הגשת עדות ראשית בתצהיר נחשבה כחריג לכלל המחייב עריכת חקירה ראשית בעל פה. ברבות הימים הייתה הגשת תצהירי עדות ראשית תחת החקירה הראשית גופה, לנחלת הכלל במערכת המשפט. בבית הדין לעבודה הונהגה התנהלות דיונית זו מראשית ימיו מכוח הוראות סעיף 33 לחוק בית הדין ובהתאם להנחיות נשיא בית הדין לעבודה בדבר הכנת הדיון, המורות לבעלי הדין להגיש "תצהירים מאומתים כדין ובהם דברי עדותם של הצדדים ודברי העדים שבדעתם להשמיע וכן העתק של כל ראיה שבדעתם להגיש לבית הדין". הגשת עדויות ראשיות של בעלי הדין בתצהירים, מתיישבת עם הוראות חוק בית הדין לעבודה, ואין לראות בה פגיעה בצדק הטבעי בהקשר הראייתי והדיוני כאחד . דרך דיונית זו מונעת "הפתעות" ובמרבית המקרים מייתרת את הצורך בחקירה ראשית של העדים, אשר בחינת מהימנותם תיעשה בעיקרה במסגרת החקירה הנגדית. בהעדר התייצבות המצהיר לחקירה נגדית - לא ישמש תצהירו ראיה חובתו של בעל דין להתייצב לחקירה נגדית על תצהיר עדות ראשית מטעמו, וזכותו של בעל הדין שכנגד לחקירתו הנגדית של המצהיר, מבוססות על עצם מהותה של זכות החקירה הנגדית שהיא "זכות בסיסית ויסודית במסגרת הדיון המשפטי" הנובעת מהוראותיה של פקודת הראיות ומחובתו הבסיסית של המצהיר לקיום הליך שיפוטי תקין. הזכות לחקירה נגדית מתיישבת עם עקרונות תום הלב והסבירות, ועם ציפיותיו הדיוניות המוצדקות של הצד שכנגד. אשר על כן, הכלל הוא כי עד לשלב הראיות לא ייחשב התצהיר על נספחיו כ"מוגש" ועל המצהיר בהליך העיקרי להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו ביום הדיון בשלב ההוכחות. לא התייצב המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו, לא ישמש תצהירו ראיה. כיוצא מן הכלל, במקרים חריגים רשאי בית המשפט ליתן לבעל דין "רשות מיוחדת" להגשת תצהיר ללא חקירת המצהיר, אך זאת בהחלטה מנומקת בכתב בדבר התקיימותן של נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות מתן הרשות כאמור. נפקות משיכת תצהירו של התובע והשלכותיה על המשך בירור התביעה 6. נקדים ונציין, כי אי התייצבות התובע לחקירה על תצהירו ופסילת התצהיר כתוצאה כך, אינם מחייבים בהכרח דחיית התביעה. מסקנה זו הינה פועל יוצא ממדיניות שיפוטית ראויה המחייבת הענקת מעמד בכורה לזכות הגישה לערכאות ותחולתה אף במקרים בהם התובע לא התייצב לדיון בתובענה, או במקרים בהם לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו. ונבאר. לאור מעמד הבכורה של זכות הגישה לערכאות, יעדיף בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, להכריע בסכסוך גופו על פי טענות הצדדים ו"ייזהר מנעילת שעריו בפני בעל-דין בגין התנהלות דיונית חסרת תום-לב, פן תיפגע יתר על המידה זכותו של בעל-דין לגישה חופשית לערכאות" אלא בהתקיים טעמים כבדי משקל המצדיקים נעילת השערים. אולם, ככל זכות אחרת אף זכותו של התובע לגישה לערכאות אינה זכות מוחלטת, ומן הדין לאזנה אל מול זכויות יסוד אחרות, ואל מול האינטרס הציבורי והאינטרס הפרטי, על דרך שמירת תקינות ההליך השיפוטי, וההגנה על התכליות שבבסיס סדרי הדין. לפיכך, יקפיד בית הדין כי יינתן לנתבע יומו בהליך השיפוטי, באמצעות החקירה הנגדית . במסגרת ההגנה על זכות הגישה לערכאות, אי התייצבותו של התובע לחקירה נגדית על תצהירו לא תהווה כשלעצמה, עילה לדחייה של התובענה ובית המשפט ימעט מלנקוט בצעד של דחיית התובענה. שכן " 'הסנקציה' של דחיית התובענה בהיעדר מצהיר היא קשה והיא נחשבת בין הסנקציות החמורות הננקטות עקב אי התייצבות לדיון". על כן, בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, יעדיף לנקוט באמצעים שפגיעתם בתובע פחותה, על פני דחיית התובענה. כגון, הוצאת תצהירו של התובע מתיק בית הדין , הטלת הוצאות משפט ולעיתים אף הטלת הוצאות לדוגמא על תובע שבזבז מזמנו של בית המשפט ומזמנו של היריב. במקרים נדירים, ייתכן מצב בו יורה בית הדין על דחיית התובענה מחמת אי התייצבותו של התובע להיחקר על תצהירו. זאת, בהתקיים נסיבות יוצאות דופן וחריגות ביותר כגון - ניצול לרעה בוטה של ההליך השיפוטי, זלזול חמור בהליכי המשפט או ניסיון זדוני להכשלתם וכאשר התנהלותם של התובע או בא-כוחו, מגעת לכדי חוסר תום לב קיצוני . ניהול התובענה בהעדר תצהיר התובע עקב אי התייצבותו לחקירה נגדית 7. בעל דין רשאי למשוך תצהיר שהוגש מטעמו מתיק בית המשפט, כל עוד לא הוחל שלב ההוכחות ובטרם היו התצהירים חלק מחומר הראיות. משיכת התצהיר, כאמור, עלולה להיות בעלת השלכות ראייתיות, לרבות החלשת גרסתו של בעל הדין ולעיתים אף דחייתה . ענייננו במקרה בו משיכת תצהירו של התובע מתיק בית המשפט, מתרחשת שלא מרצונו, אלא כתוצאה מאי התייצבותו לחקירה נגדית על תצהירו. במקרה כזה, אין התביעה באה לסיומה. בהעדר תצהיר עדות ראשית, על התובע לטעון ולפרט קיומם של תצהירי עדות ראשית של עדים נוספים מטעמו, או להצביע על מסמכים נוספים לביסוס תביעתו לרבות מסמכים שאינם שנויים במחלוקת כמו תלושי משכורת או דו"חות נוכחות. במצב דברים מעין זה, רשאי בית הדין להורות לתובע להגיש הודעה ובה פירוט הראיות עליהן בכוונתו לסמוך תביעתו; וככל שמדובר במסמכים שאינם שנויים במחלוקת בין בעלי הדין רשאי בית הדין להתיר הגשתם לתיק בית הדין. בה במידה, וכדי למנוע יתרון דיוני מהותי לתובע, רשאי בית הדין להיענות למבוקשו של הנתבע שלא להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו, או להתיר לו למשוך תצהיר עדות ראשית שהגיש על נספחיו. זאת, בין מכוח הדין הכללי המאפשר משיכת התצהיר עד לשלב ההוכחות, ובין לאור סדר הבאת הראיות - נוכח אי התייצבותו של התובע לחקירה נגדית ובין בעקבות משיכת תצהירו של התובע מתיק בית הדין, במיוחד כאשר התצהיר מהווה ראיה יחידה מטעמו של התובע. מנגד, ייתכנו מקרים בהם הנתבע יעדיף שלא למשוך את תצהירו לרבות המסמכים שהוגשו מטעמו ולהותירם בתיק בית הדין. זאת, לאור זכות הגישה לערכאות ש"אינה רק זכותו של התובע אלא גם זכותו של הנתבע" למיצוי יומו בבית המשפט בהגנתו מפני תביעה שהוגשה נגדו, באופן שלא תישלל ממנו בלא משפט זכות הנטענת על-ידו, והמגבשת לו אינטרס להגשמת בירור התביעה והסרתה מעליו. הגשת תצהיר "פגום" על ידי התובע העובד הזר, חובותיו של המצהיר והכרעת בית הדין בהתאם 8. חובת המצהיר להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו, שרירה וקיימת בתובענות המוגשות על ידי עובדים זרים נגד מעסיקיהם, ואין דינם שונה מהדין החל על תובע באשר הוא. על כן וככלל, חייב העובד הזר בהגשת תצהיר עדות ראשית חתום כדין ועליו להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו זה . עם זאת, ומתוקף סמכותו לפי סעיף 33 לחוק, הגמיש בית דין זה את כללי הפרוצדורה והראיות ובפרשת אשליק יוסוף פסק, כי במקרים בהם הוגש תצהיר "פגום" מטעם תובע שהוא עובד זר, יתאפשר הדיון בתביעתו על פני סילוקה לאלתר, בתנאי שבבוא המועד יתייצב התובע לחקירה נגדית על תצהירו "הפגום". מדיניות זו מבוססת על הרציונאל לפיו הגשת התצהיר "הפגום" אינה פוגעת בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הנתבע לנהל את ההליך המשפטי מבלי שיופתע. שכן, תצהירו ה"פגום" של התובע מכיל למעשה את גרסתו בעדותו הראשית, ולנתבע ניתנת הזדמנות להתגונן בתצהיר עדותו הראשית, כנגד טענותיו של התובע וגרסתו בתצהירו ה"פגום". בתוך כך, הותר לעובד זר להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה לדחיית תשלום אגרה או תצהיר עדות ראשית למרות שנמצאו להיות "פגומים". זאת, כאשר הוכח להנחת דעתו של בית הדין, כי בנסיבות המקרה, הגשת התצהיר "הפגום" נחוצה לשם עשיית משפט צדק; או משנמצא כי אישור התצהיר כדין כרוך בהוצאות כספיות משמעותיות החורגות מיכולתו של העובד הזר כגון, ריחוק מקום מגוריו מן השגרירות, או הקונסוליה הישראלית בארצו; או משהוכחו נסיבות שאינן תלויות בעובד הזר. 9. אולם, אין להקנות לעובד הזר יתרון דיוני מהותי על פני הנתבע, בכך שיופטר מחובת התייצבות לחקירה נגדית על תצהירו, בין אם התצהיר הוגש כדין ובין אם נמצא להיות "פגום". זאת, לאור הנחת היסוד בהליכים אזרחיים, לפיה מדובר בבעלי דין יריבים שווי זכויות ו"גישה מקלה בדיני הפרוצדורה בתביעתו של מהגר עבודה, אין משמעה פגיעה בזכותו של הנתבע-המעסיק למיצוי הגנתו מפני תביעת העובד, לרבות בחקירתו הנגדית". לעניין אחרון זה, נחזור ונטעים דברינו בעניין נמלי סאלח: "עצם שהותו (של התובע - נ.א.) מחוץ לגבולות המדינה והעלות הכרוכה בהגעה ארצה, אינן כשלעצמן נסיבות המצדיקות הימנעות מהתייצבות לחקירה נגדית". זאת, לאור חשיבותה של החקירה הנגדית ונוכח משקלו של האינטרס הציבורי שבתקינות ההליך השיפוטי. כללם של דברים 10. א. אין להבחין בין תצהיר שהוגש כדין לבין תצהיר "פגום". כך או כך, על התובע להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו. ב. ביקש התובע להוציא תצהירו מתיק בית הדין, עובר לשלב ההוכחות, או לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו - יורה בית הדין על הוצאת תצהירו של התובע על נספחיו, מתיק בית הדין. ג. ככל שברשות התובע ראיות חיצוניות, או מסמכים שאינם שנויים במחלוקת עליהם סומך הוא את תביעתו - מלבד התצהיר שהוּצָא מתיק בית הדין - יימשך הדיון בתביעה. התובע רשאי לבסס טענותיו גם על הראיות החיצוניות שהובאו במסגרת תצהירו של הנתבע, בכפוף לכך בלבד שהנתבע לא ביקש להוציא תצהירו על ראיותיו מתיק בית הדין, עובר לשלב ההוכחות. ככל שהתביעה נסמכת אך ורק על תצהיר עדות ראשית של התובע, והתצהיר על נספחיו הוּצָא מתיק בית הדין לבקשת התובע עובר לשלב ההוכחות, או בהוראת בית הדין עקב אי התייצבות התובע לחקירה נגדית; ובהעדר עדים מטעמו, או אם עדי התובע לא נחקרו נגדית על תצהיריהם; וכאשר מנגד - הנתבע בחר להוציא תצהיר עדותו הראשית על נספחיו ולא נותרו ראיות אחרות מטעמו בתיק בית הדין - תינתן לתובע הזדמנות לטעון בהתייחס לראיות הנוספות העומדות לרשותו. מצא בית הדין האזורי כי אין ראיות נוספות ברשותו של התובע ובהעדר בסיס ראייתי לתביעתו - תידחה התביעה. פרק שלישי - מן הכלל אל הפרט במקרה שלפנינו, תצהיר עדות ראשית מטעם המערער הוגש כדין. משהמערער לא התייצב לחקירה נגדית יש להורות על הוצאת התצהיר על נספחיו מתיק בית הדין האזורי. בנסיבות העניין אין מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות מיוחדת להגשת התצהיר ללא התייצבות המערער לחקירה על תצהירו. במיוחד כן, לאחר שבהיענות לבקשת בא-כוחו, נדחה מועד ישיבת ההוכחות לששה חודשים כדי לאפשר התייצבות המערער לחקירה נגדית על תצהירו. טענות המערער בדבר הימצאותו מחוץ לתחום השיפוט וקושי כלכלי בהגעה לישראל, לא הוכחו כלל ומכל מקום אינן מהוות טעם מיוחד המצדיק פטור מהתייצבות לחקירה נגדית. משהמערער בחר שלא להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו ואף הודיע כי אין בכוונתו לעשות כן, אין לראות בתצהיר עדות ראשית מטעמו כמסמך ש"הוגש" לתיק בית הדין, ויש להוציא את תצהירו על נספחיו מתיק בית הדין. בנסיבות אלה, החברה הנתבעת רשאית לבקש למשוך תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמה על נספחיו, אם וככל שתראה לנכון. סוף דבר בנסיבות המקרה שלפנינו, בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתו של המערער לפטור אותו מהתייצבות לחקירה נגדית. בנוסף על כך, ונוכח הודעת המערער על אי התייצבותו לחקירה נגדית, מן הדין להוציא מתיק בית הדין האזורי תצהיר עדות ראשית על נספחיו שהוגש מטעמו. עם זאת ולאור כלל האמור לעיל, אין די במשיכת תצהירו של המערער מתיק בית הדין האזורי, כדי להורות על דחיית התביעה. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי להמשך הדיון בתביעה במסגרתו יתבקש בית הדין לנהוג באופן המפורט להלן: א. בעקבות הוצאת התצהיר של המערער מתיק בית הדין, תינתן לנתבעת הזדמנות נאותה להודיע האם היא מבקשת למשוך את תצהיר עדות ראשית על נספחיו שהוגש מטעמה. ב. לאחר קבלת עמדתה של הנתבעת בנוגע לתצהיר שהוגש מטעמה, וככל שבא-כוח המערער יודיע לבית הדין האזורי כי הוא מבקש להמשיך את הדיון בתובענה שהגיש, רשאי בית הדין האזורי להורות למערער להגיש הודעה מטעמו ובה פירוט הראיות הנוספות עליהן הוא מבקש לסמוך תביעתו, מלבד התצהיר על נספחיו שנמשכו מתיק בית הדין. ג. לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת מכלול חומר הראיות שלפניו, יחליט בית הדין ויכריע בתביעה. השופט שמואל צור: אני מסכים לדעתו של חברי הנשיא אדלר כמו גם לדעתה של חברתי סגנית הנשיא נילי ארד. נציג ציבור, מר יצחק שילון: אני מסכים לדעתו של הנשיא אדלר כמו גם לדעתה של סגנית הנשיא נילי ארד. נציגת ציבור גב' אמירה גלין: אני מסכימה לדעתו של הנשיא אדלר כמו גם לדעתה של סגנית הנשיא נילי ארד. סוף דבר על דעת כלל חברי המותב נפסק כדלקמן: 1. בדין דחה בית הדין האזורי את בקשתו של המערער לפטור אותו מהתייצבות לחקירה נגדית על תצהירו. אי לכך, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות בכפוף לאמור להלן. 2. ההליך מוחזר לבית הדין האזורי להמשך הדיון בתביעה, במסגרתו יתבקש בית הדין לנהוג באופן המפורט להלן: א. נוכח הודעת המערער על אי התייצבותו לחקירה נגדית, מן הדין להוציא מתיק בית הדין האזורי את תצהיר עדותו הראשית על נספחיו, כך שלא ישמש ראייה בהליך. ב. אין די במשיכת תצהירו של המערער מתיק בית הדין האזורי, כדי להורות על דחיית התביעה. ג. בעקבות הוצאת תצהיר המערער מתיק בית הדין, תינתן לנתבעת הזדמנות נאותה להודיע האם היא מבקשת למשוך את תצהיר עדות ראשית על נספחיו שהוגש מטעמה. ד. לאחר קבלת עמדתה של הנתבעת בנוגע לתצהיר שהוגש מטעמה, וככל שבא-כוח המערער יודיע לבית הדין האזורי כי הוא מבקש להמשיך את הדיון בתובענה שהגיש, רשאי בית הדין האזורי להורות למערער להגיש הודעה מטעמו ובה פירוט הראיות הנוספות עליהן הוא מבקש לסמוך תביעתו, מלבד התצהיר על נספחיו שנמשכו מתיק בית הדין. ככל הנדרש, יכריע בית הדין האזורי בבקשתו של התובע להגשת מסמכים וראיות. ה. לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת מכלול חומר הראיות שלפניו, יחליט בית הדין ויכריע בתביעה. ניתן היום ה' בחשון התש"ע (13.10.2010) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. סטפן אדלר,נשיא, אב"ד נילי ארד,סגנית הנשיא שמואל צור,שופט נציג עובדים מר יצחק שילון נציגת מעבידים גב' אמירה גלין תצהיר עדותמסמכיםדיוןעדות