שפיטות הפרת הסכם רוטציה (הסכם פוליטי)

האם בית המשפט יתערב במקרה של הפרת הסכם פוליטי ? הסכם רוטציה שעיקרו חלוקת תקופת כהונה ציבורית בין מספר מועמדים הוא מטיבו הסכם פוליטי. בחינת מהותו ואופיו נקשרת לסוגיית ההסכמים הפוליטיים וניתוח מעמדם במשפט. בשנים האחרונות בחנה הפסיקה והכתיבה המדעית שאלות יסוד הנוגעות להסכם הפוליטי, מהן - האם יש לו מעמד במשפט או במישור הציבורי בלבד, האם הוא שפיט בערכאות ומה גבולות הפיקוח השיפוטי עליו, אלו דינים חלים עליו - דיני המשפט הפרטי, דיני המשפט הציבורי או שניהם גם יחד. מה תוצאות הפרת ההסכם הפוליטי ובאיזו מידה יושיט בית המשפט סעד לנפגע, ומהו אופי הסעד שינתן ההסכם הפוליטי ההסכם הפוליטי הוגדר כהסכם בין מפלגות או סיעות פוליטיות המסדיר ענין פוליטי - שלטוני. הסכמים קואליציוניים, ובתוכם הסכמי רוטציה, הם דוגמאות להסכמים פוליטיים המהווים תופעה שכיחה במציאות הפוליטית בישראל. ההסכם הקואליציוני הינו מכשיר מקובל בישראל. הוא מהווה מסגרת להסכמה פוליטית בין המפלגות. אין הוא יכול, כשלעצמו, להפוך לחוקית פעולה שבלעדיו אינה חוקית... בדומה, אין בעצם העובדה שפעולה מסוימת נכללת בהסכם קואליציוני כדי להפוך אותה פעולה לבלתי חוקית אם לולא אותו הסכם הפעולה הינה חוקית. זאת ועוד: הסכם קואליציוני עשוי להטיל חובה מתחום המשפט הציבורי לפעול לביצועו. ואמנם, ההסכם הפוליטי מוכר כאמצעי פוליטי חיוני שנעשה בו שימוש נרחב בגיבוש המהלכים הפוליטיים בישראל. זאת, נוכח מבנה המשטר המתאפיין בכך שאין רוב מוחלט למפלגה אחת בשלטון, ועל-פי רוב נדרשת קואליציה לצורך הרכבת ההנהגה המובילה. לאורך שנים רבות נמנעו הגורמים השותפים למעשה הפוליטי מהבאת הסכמים פוליטיים להכרעה שיפוטית, וכאשר הובאו למשפט במקרים בודדים זכו לקבלת פנים צוננת כעניינים שאינם מתאימים להתערבות שיפוטית. בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה השיפוטית בתחום זה עקב היזקקות הולכת וגוברת של גורמים פוליטיים השותפים להסכמים פוליטיים לעזרתה של מערכת המשפט ליישוב המחלוקות ביניהם. היזקקות זו הביאה להכרה שיפוטית במעמדם של ההסכמים הפוליטיים במשפט והעלתה את חשיבות גיבושן של אמות מידה שיפוטיות להתייחסות אליהם בצד נכונות לסייע לנפגע במתן סעדים מתחום המשפט. התפיסה המכירה בחשיבות הכללתו של ההסכם הפוליטי בגדרי המשפט כאמצעי לבחון את תקינות מהלכי השלטון ואת טוהר המידות הציבורי בדרך התנהלותו קנתה לה שביתה בהלכה הפסוקה. וכך התערב בית המשפט העליון בהסכמים בין סיעות בבחירות ללשכת עורכי הדין (בג"צ 669/86 רובין נ' ברגר, פד"י מא(1) 73, 78); בהסכמים קואליציוניים הנוגעים לכינון ממשלה (בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פד"י מה(1) 749; בג"צ 5364/94 ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה, פד"י) 758). לגבי הסכמים אלה נקבע כי הם בעלי תוקף בתחום המשפט, מהווים מקור לזכויות וחובות במשפט, ומצויים בתחום הפיקוח השיפוטי. לגישה זו קמו מתנגדים הן בפסיקה (ראה למשל גישת השופט חשין בפרשת ולנר, שם עמ' 823-4) והן בספרות המשפטית (למשל, פרידמן וכהן, חוזים, כרךא', תשנ"א, עמ' 359; נ' כהן,שם). גם אם מניחים כי הסכמים פוליטיים נעשים במלוא הרצינות, מתוך גמירת דעת שינהגו על פיהם עדיין נשאלת השאלה האם התכוונו הצדדים המתקשרים להביא את ההסכם אל תוך מערכת המשפט או שמא הניחו כי פועלו יהא בתחום הצירי-פוליטי בלבד מחוץ לפיקוח השיפוטי. להלן פסק דין בנושאהסכם רוטציה: פסק - דין השופטת א' פרוקצ'יה: עניינו של ערעור זה בבירור טיבו ותוקפו שלהסכם רוטציה לבחירת שני חברי מועצה בישוב חורפיש לכהונת סגן ראש מועצה בזה אחר זה. אלה עיקרי העובדות הצריכות לענין: 1. בתאריך 10.11.98 התקיימו בחירות בחורפיש. ביום 5.1.99 התכנסה מליאת המועצה המקומית חורפיש לישיבה מן המנין על מנת לבחור, בין היתר, סגן לראש המועצה. בישיבה זו אישרה המועצה הסכם שנערך ביום 9.12.98 בין ארבע רשימות המיוצגות במועצה ומכוחו הוסכם, בין השאר תהיה רוטציה בתפקיד סגן וממלא מקום ראש מועצה בין עיסאם בריק (משיב פורמלי 4) שיכהן למשך שנתיים וחצי והוא יוחלף בתפקיד זה על ידי גדבאן זיד (המערער) לאחר תום תקופה זו, וזה האחרון יחזיק בכהונה זו עד לבחירות הבאות. הסכם הרוטציה אושר ברוב של 6 חברים נוכחים ועדר 4 חברים שעזבו את הישיבה. מר בריק נשא בכהונתו כסגן וממלא מקום ראש המועצה במשך התקופה שנועדה לו על-פי ההסכם, ולקראת תום תקופת כהונתו פנו מספר חברי מועצה בעתירה מינהלית לסעד הצהרתי שמטרתו למנוע מהמערער לקבל לידיו את הכהונה האמורה מכוח הסכם הרוטציה כל עו לא נבחר כדין. בבסיס העתירה נטען כי החלטת המועצה לאשר את הסכם הרוטציה הינה בלתי חוקית ובטלה ולפיכך המערער לא יוכל לכהן בתפקיד מכח אותו הסכם כל עוד לא ייערך הליך בחירה תקין כקבוע בחוק. 2. טענות העותרים (הם המשיבים בענייננו) בעתירה המינהלית מתייחסות לשני מישורים: האחד - טענות כנגד הרכב הנוכחים בישיבת המועצה, חוקיות הזימון אליה, סדר היום בה וכיו"ב. והאחר - כי הליך הרוטציה הקובע מראש חילופי שני סגנים לראש המועצה על ידי פיצול תקופת הכהונה שניים, וקביעה מראש של זהות מחזיק התפקיד בכל חלק מן התקופה אינו עולה בקנה אחד עם דרישות החוק והנוהל התקין. וכלשון העתירה: "אין זה הגיוני כי בישיבה הראשונה בתחילת קדנציה יבחרו ויכהנו מראש שניים או שלושה סגנים במועדים שונים. הדבר גם מחטיא את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי במדינה בדבר שלטון הרוב, והצורך בבחירה נאותה". 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופט גינת) פסק כי יש לקבל את העתירה במובן זה שאין לראות את אישור הסכם הרוטציה על ידי המועצה כשקול לבחירת המערער לסגן ראש המועצה חורפיש. מכאן, שאין מניעה לבחור כיום בסגן לראש המועצה בהתאם לחוק. בית המשפט דחה את טענות המשיבים ככל נגעו לפגמים בנוהלי ישיבת המועצה שאישרה את הסכם הרוטציה מטעמים של שיהוי והשתק. אשר לטענה העיקרית הנוגעת למהותו של ההסכם, קבע בית המשפט כי בחירת סגן ראש רשות מקומית בהתאם לסעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם) תשל"ה1975- (להלן - "ק הבחירה") אינה יכולה להתבצע על דרך אישור מראש שלהסכם רוטציה. לטעמו, פרשנות חוק הבחירה מביאה למסקנה כי לא ניתן לפצל מראש את משרת הסגן או לבחור סגן "על תנאי" כאשר התנאי צפוי להתקיים במועד כלשהו בעתיד. חיזוק לכך מצא בעובדה כי בפרסום הודעת המינוי ברשומות מכח סעיף 28 לחוק הבחירה פורסם שמו של מר בריק בלבד כסגן נבחר של המועצה ולא צויין דבר בענין פיצול הכהונה לשניים ובחירת המערער לנושא משרה בתקופת הכהונה השניה. עוד סבר בית המשפט המחוזי כי נוסחו של הסכם הרוטציה מדבר אומנם בחלוקת תקופת כהונה בין שניים, אך אין הואמייתר קיומה של בחירת סגן במועד הרלבנטי, ומאחר שבחירה כזו לא נתקיימה, די בכך כדי לקבוע שהמערער לא נבחר כדין למשרה האמורה. מכאן, שגם אם ההסכם תקף, אין אישורו בידי המועצה יכול לבוא במקום בחירה כדין של סגן ראש רשות, שלא נעשתה עד כה. ראוי לציין במאמר מוסגר כי מאז החלה המועצה לפעול חלו שינויים פרסונליים בהרכבה באופן ש6- מחבריה התחלפו, ונטען כי, ככל הנראה, אילו הוצגה מועמדות המערער לבחירה כיום לא היה מובטח רוב לבחירתו לתקופת הכהונה שנותרה. 4. המערער משתית את ערעורו על הטענות העיקריות הבאות: יש לראות באישור הסכם הרוטציה על ידי המועצה משום בחירה כדין של שני סגנים בזה אחר זה, באופן העונה על דרישות החוק. פיצול הכהונה לשניים בדרך האמורה לא רק שאינו פסול על פי החוק אלא במקרה זה הוא משרת גם מטרה ציבורית חשובה בהשכנת שלום ואיזון ראוי בין הפלגים השונים הפועלים במועצה תוך מתן ייצוג נרחב לזרמים שונים בה. מעבר לכך, משאין פסול ציבורי או משפטי בהסדר, יש לחייב כיבודו של הסכם זה מטעמים של הגינות שלטונית. עוד נטען, כי יש לראות את אישור ההסכם על ידי המועצה כשקול לבחירה של שני הסגנים ולכן לא נדרש לקיים כיום בחירות נוספות של הנבחר השני לכהונה. ההסכם אושר על ידי 6 מחברי המועצה הנוכחים ובהיעדר ארבעה מהם, והדבר שקול כבחירה על ידי רוב החברים. ראש המועצה ומר בריק הודיעו לבית המשפט כי הם מצטרפים לעמדת המערער ומבקשים לקבל את ערעורו. המשיבים מצידם חוזרים על עיקרי עמדתם כפי שהובעה בעתירתם. שר הפנים התבקש להציג את עמדתו באשר למחלוקת שעלתה והוא נמצא תומך בקבלת הערעור. אשר לרובד העקרוני, נטען על ידו כי אף שדרך כלל, מדיניותו העקבית של משרד הפנים מסתייגת מקיומם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות שכן אין הם משרתים את אינטרס הציבור, הרי יש מקרים בהם יש בכך כדי לשרת צרכים פנימיים ולתרום "לתחושה של יציבות שלטונית בישובים מסוימים", כלשון התגובה. כן נטען, כי יש לראות בתופעה של אי כיבוד הסכמים פוליטיים כבלתי רצויה, משהמחוקק הכיר בהסכמים אלה ולא ראה לפסול אותם. אשר למקרה זה לגופו, סובר משרד הפנים כי ההליך שננקט כאן לצורך בחירת שני סגנים על דרך הרוטציה, גם אם לא היה מושלם, עדיין עומד הוא באמות המידה שנקבעו בחוק לצורך בחירה, וניתן להכשירו. גם אם דרך כלל עדיף לקיים הליך ישיר של בחירה שלא על דרך אישור הסכם בלבד, במקרה זה אישור ההסכם על ידי רוב המועצה היווה תחליף לפעולת בחירה ויש לתת לו נפקות ככזה, כל זאת על מנת לגונן על היציבות השלטונית במועצה המקומית. 5. הכרעה שני מישורים עיקריים מחייבים התייחסות בפרשה שלפנינו: האחד - מעמדם במשפט של הסכמי רוטציה בתורת הסכמים פוליטיים, בירור אמות המידה המשפטיות להיזקקות בית המשפט למחלוקות הנוגעות להסכמים אלה, והסעדים הניתנים בעטיין. השני - מן הכלל אל הפרט: מעמדו של הסכם הרוטציה בענייננו; האם יש להכיר בתוקפו המשפטי ולהיזקק למחלוקת שנתגלעה סביבו אם כן, האם אישורו בידי המועצה בישיבתה שקול כבחירת המערער מראש לכהונתו העתידית 6. הפן העקרוני - מעמדם של הסכמי רוטציה במשפט הסכם רוטציה שעיקרו חלוקת תקופת כהונה ציבורית בין מספר מועמדים הוא מטיבו הסכם פוליטי. בחינת מהותו ואופיו נקשרת לסוגיית ההסכמים הפוליטיים וניתוח מעמדם במשפט. בשנים האחרונות בחנה הפסיקה והכתיבה המדעית שאלות יסוד הנוגעות להסכם הפוליטי, מהן - האם יש לו מעמד במשפט או במישור הציבורי בלבד, האם הוא שפיט בערכאות ומה גבולות הפיקוח השיפוטי עליו, אלו דינים חלים עליו - דיני המשפט הפרטי, דיני המשפט הציבורי או שניהם גם יחד; מה תוצאות הפרת ההסכם הפוליטי ובאיזו מידה יושיט בית המשפט סעד לנפגע, ומהו אופי הסעד שינתן (ראה בנושא זה: י. זמיר, "חוזים פוליטיים", ספר לנדוי, 1995, עמ' 779; רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, מהד' 5 עמ' 606; ג. שלו, "הסכמים פוליטיים", עיוני משפט טז(תשנ"ב) 215; נ' כהן, "ההסכם הפוליטי", המשפט, גליון 1, פברואר 1992, עמ' 15; D.r, “Political Agreements - A critical Introduction” (1992) 26 Israel L. Rev. 407. 7. ההסכם הפוליטי ההסכם הפוליטי הוגדר כהסכם בין מפלגות או סיעות פוליטיות המסדיר ענין פוליטי - שלטוני. הסכמים קואליציוניים, ובתוכם הסכמי רוטציה, הם דוגמאות להסכמים פוליטיים המהווים תופעה שכיחה במציאות הפוליטית בישראל. אומר השופט ברק בבג"צ 910/86 רסלר נ' שר הבטחון, פד"י מב2) 441, 507: "ההסכם הקואליציוני הינו מכשיר מקובל בישראל. הוא מהווה מסגרת להסכמה פוליטית בין המפלגות. אין הוא יכול, כשלעצמו, להפוך לחוקית פעולה שבלעדיו אינה חוקית... בדומה, אין בעצם העובדה שפעולה מסוימת נכללת בהסכם קואליציוני כדי להפוך אותה פעולה לבלתי חוקית אם לולא אותו הסכם הפעולה הינה חוקית. זאת ועוד: הסכם קואליציוני עשוי להטיל חובה מתחום המשפט הציבורי לפעול לביצועו". ואמנם, ההסכם הפוליטי מוכר כאמצעי פוליטי חיוני שנעשה בו שימוש נרחב בגיבוש המהלכים הפוליטיים בישראל. זאת, נוכח מבנה המשטר המתאפיין בכך שאין רוב מוחלט למפלגה אחת בשלטון, ועל-פי רוב נדרשת קואליציה לצורך הרכבת ההנהגה המובילה. (בג"צ 1601/90 שליט נ' פרס, פד"י מ(3) 353, 363). הדבר נכון במישור השלטון המרכזי ובמישור השלטון המקומי (ראה זמיר, שם, עמ' 780) לאורך שנים רבות נמנעו הגורמים השותפים למעשה הפוליטי מהבאת הסכמים פוליטיים להכרעה שיפוטית, וכאשר הובאו למשפט במקרים בודדים זכו לקבלת פנים צוננת כעניינים שאינם מתאימים להתערבות שיפוטית. בענין בג"צ 313/67 אקסלרוד נ' שר הדתות, (פד"י כ"ב(1) 80, 83) התייחס ב המשפט (מפי השופט ויתקון) להסכם קואליציוני כהסכם פוליטי שאינו שפיט. באותה רוח נפסק בבג"צ 501/80 זועבי נ' אבו-רביעה (פד"י לה(2) 262, 264) כיהסכם רוטציה ביחס לכהונת חבר כנסת הינו, ככל הנראה, בלתי שפיט (השופט ח. כהן) בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה השיפוטית בתחום זה עקב היזקקות הולכת וגוברת של גורמים פוליטיים השותפים להסכמים פוליטיים לעזרתה של מערכת המשפט ליישוב המחלוקות ביניהם. היזקקות זו הביאה להכרה שיפוטית במעמדם של ההסכמים הפוליטיים במשפט והעלתה את חשיבות גיבושן של אמות מידה שיפוטיות להתייחסות אליהם בצד נכונות לסייע לנפגע במתן סעדים מתחום המשפט. התפיסה המכירה בחשיבות הכללתו של ההסכם הפוליטי בגדרי המשפט כאמצעי לבחון את תקינות מהלכי השלטון ואת טוהר המידות הציבורי בדרך התנהלותו קנתה לה שביתה בהלכה הפסוקה. וכך התערב בית המשפט העליון בהסכמים בין סיעות בבחירות ללשכת עורכי הדין (בג"צ 669/86 רובין נ' ברגר, פד"י מא(1) 73, 78); בהסכמים קואליציוניים הנוגעים לכינון ממשלה (בג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פד"י מה(1) 749; בג"צ 5364/94 ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה, פד"י) 758). לגבי הסכמים אלה נקבע כי הם בעלי תוקף בתחום המשפט, מהווים מקור לזכויות וחובות במשפט, ומצויים בתחום הפיקוח השיפוטי. לגישה זו קמו מתנגדים הן בפסיקה (ראה למשל גישת השופט חשין בפרשת ולנר, שם עמ' 823-4) והן בספרות המשפטית (למשל, פרידמן וכהן, חוזים, כרךא', תשנ"א, עמ' 359; נ' כהן,שם). 8. גם אם מניחים כי הסכמים פוליטיים נעשים "במלוא הרצינות, מתוך גמירת דעת שינהגו על פיהם" (דברי השופט ברק בענין רובין נ. ברגר, שם, עמ' 78) עדיין נשאלת השאלה האם התכוונו הצדדים המתקשרים להביא את ההסכם אל תוך מערכת המשפט או שמא הניחו כי פועלו יהא בתחום הצירי-פוליטי בלבד מחוץ לפיקוח השיפוטי. אומר לענין זה זמיר, שם, עמ' 784-5: "במידה שכוונת הצדדים להסכם היא הקובעת אם ההסכם הינו הסכם משפטי, אפשר שגם הסכם פוליטי מובהק יהיה בהתאם לכוונת הצדדים הסכם משפטי. ברור, עם זאת, שלא כל הסכם פוליטי הינו גם הסכם משפטי. אפשר שהצדדים להסכם לא התכוונו כלל להקנות לו תוקף משפטי. בהסכם זה נעדר המרכיב העיקרי העושה הסכם להסכם משפטי. לפיכך לא יהיה להסכם כזה מעמד בעולם המשפט. אפשר שיהיה לו תוקף ציבורי או מוסרי. הוא עשוי להיות בעל משקל בעולם הפוליטי. אך הפרת ההסכם לא תיצור עילת תביעה ולא תקנה סעד משפטי". ראה גם ע"א 6490/97 אלחג' נ. אבו עקל, פד"י נג(2) 49,55; ג. שלו "הסכמים ג'נטלמניים (שם זמני)", משפטים לב(1) תשס"ב, עמ' 34- 9. משנמצא כי להסכם הפוליטי תוקף משפטי, עולה שאלת שפיטותו, קרי: מהם גבולות נכונותה של הערכאה השיפוטית להיזקק להסכם הפוליטי ולמחלוקות שנתגלעו בעטיו. גדר ההתערבות הראויה בעניינים פוליטיים טהורים ומידתה של התערבות זו במקרה נתון הם עניינים המצויים במחלוקת עמוה (פרשת ולנר, שם, עמ' 781 ועמ' 807). נראה עם זאת, כי הנטיה הגוברת בהלכה הפסוקה מצדדת בשפיטותו של ההסכם הפוליטי כדרך להבטיח את מחוייבותן של רשויות השלטון לנהוג בהסכמיהן בהגינות ובסבירות. מקום שהתערבות שיפוטית נדרשה לצורך השכנת שלום ויציבות שלטונית, כמו כדי להבטיח את תקינות המשטר ושמירה על ערכי היסוד וטוהר המידות, נטה בית המשפט להערב בהסכמים פוליטיים ולהושיט סעד. כך, למשל, הורה כי הסכמים קואליציוניים הנערכים לקראת כינונה של ממשלה חייבים בפרסום ברבים כחלק מתהליך פוליטי גלוי הבנוי על שיתוף הציבור במהלכי השלטון, המחייב חשיפה מלאה של הסכמות והתחייבויות פוליטיות (בג"צ 1601/90 שליט נ' פרס, פד"י מד(3) 353; בג"צ 4248/91 נתנזון נ. רום, פד"י מו(2) 194, 197); הוא בחן אם שולבו בהסכם הפוליטי טובות הנאה כספיות פסולות (בג"צ 1523/90 לוי נ. שמיר, פד"י מד(2) 21א ביטל נפקותה של הוראה בהסכם קואליציוני לפיה ימונה סגן-שר שיכהן במשרד ממשלתי ויוזמן דרך קבע לישיבות ממשלה וישמש כשר לכל דבר, בהיותה מנוגדת לחוק (בג"צ 5079/90 ביטון נ. ראש הממשלה, פד"י מה(2) 827); הוא בחן הוראות בהסכמים קואליציוניים מבחינת עמידתם בהוראוהחוק ובמושגי תקנת הציבור, ופסל את אלה שלא עלו בקנה אחד עמם (פרשות ז'רז'בסקי וולנר, שם). חילוקי הדעות סביב מקומו של ההסכם הפוליטי במשפט והיקף הפיקוח השיפוטי לגביו לא פחתו. עם זאת, ניסיון השנים מצביע על החשיבות ההולכת וגוברת של זרם החשיבה המבקש לשלב את ההסכם הפוליטי במסגרות התייחסות משפטיות כאמצעי לסייע לתקינות מהלכי השלטון ולהגביר את אימון הציבור בו. מסכם י. זמיר את דעתו בענין זה במאמרו (שם, עמ' 793) באומרו: "לדעתי, במבט לאחור, המעורבות של בית המשפט בחוזים הפוליטיים עשתה שירות טוב וחשוב לחיים הפוליטיים בישראל. האם יש ספק בכך שהחובה לגלות ברבים הסכמים קואליציוניים תסייע למנוע הסכמים מבישים האם אין זה ברור כי האיסור לשלב בחוזה פוליטי טובות הנאה כספיות ישמש בלם בפני שחיתות האם אין תועלת בפסקי דין הפוסלים הוראות בחוזה פוליטי אם הן בלתי חוקיות, או מפרשים אותו בדרך שלא יסתרו את החוק... ולבסוף, האם המעורבות של בית המשפט בחוזים הפוליטיים החלישה את בית המשפט או פגמה בתדמיתו לדעתי, ההפך מכך נכון. מאזן המעורבות של בית המשפט בחוזים הפוליטיים מסתכם עד כה ברווח נקי, הן מן הבחינה הצרה של בית המשפט והן מן הבחינה הרחבה של טובת הציבור". 10. משנמצא כי ההסכם הפוליטי הוא הסכם משפטי הנתון לפיקוח שיפוטי, עולה השאלה מהם הדינים שיחולו עליו - דיני החוזים מתחום המשפט הפרטי, דיני המשפט הציבורי המותאמים להסכם הפוליטי, או שמא שילוב אלה באלה על דרך ה"דואליות הנורמטיבית" המוכרת מתחום החוזים השלטוניים גם בשאלה זו נחלקו הדעות: הנטייה בפסיקה היא לראות בהסכם הפוליטי הסכם שצמח בתחום המשפט הציבורי ולכן הוא נשלט על ידי כללי המשפט הציבורי ואין דיני החוזים חלים עליו אלא על דרך האנלוגיה (השופט ברק בענין רובין נ' ברגר, שם עמ' 77-8; לוי נ' ראש הממשלה, שם; פרשת 'רז'בסקי, שם, עמ' 797, 822, 836). על פי גישה אחרת, נתון ההסכם הפוליטי ל"דואליות נורמטיבית" (אלחג' נ. אבו עקל, שם, עמ' 55-6; זמיר, שם, עמ' 803; ג. שלו, הסכמים פוליטיים, שם, עמ' 224-227). מחלוקת זו מקרינה לשאלת הסעדים והתרופות שבכוחו של בית המשפט להעלצד נפגע להסכם פוליטי. הדעה המייחסת להסכם הפוליטי כפיפות למשפט הציבורי בלבד שוללת בעיקרה חלותן של תרופות הלקוחות מתחום המשפט הפרטי כגון אכיפת חוזה או פיצויים בגין הפרה, וגורסת כי חלה כאן מערכת תרופות מתחום המשפט הציבורי בלבד, ובעיקר סעדים הצהרתיים וביטול הסכם (פרשת ז'רז'בסקי, שם, עמ' 797, 845). הגישה האחרת המייחסת להסכם כפיפות למשפט הפרטי והציבורי במשולב אינה שוללת במקרים מיוחדים גם היזקקות לסעדים של אכיפת חוזה ומתן פיצוי כספי על הפרת הסכם פוליטי. (זמיר, שם, עמ' 808) 11.הסכם רוטציה כהסכם פוליטי הסכם רוטציה עניינו הסדר פוליטי מוסכם בין כוחות פוליטיים לחלק ביניהם מינויים לכהונה ציבורית. ככזה,הסכם רוטציה הוא הסכם פוליטי. האם יש לו תוקף משפטי האם הוא שפיט ומה גבולות הפיקוח השיפוטי לגביו האם ינתן סעד בגין הפרתו, ומה טיבו הגישה לשאלות אלה עברה גלגולים, וגם כיום ההתייחסות להסכם הרוטציה בכהונה ציבורית איננה חד-ערכית והיא נעה כמטוטלת בין שלילה לחיוב. בענין זועבי נ' אבו רביעה, שם, נטה בית המשפט לסברה כיהסכם רוטציה בטל מעיקרא משום תוכנו ומטרתו הסותרים את תקנת הציבור (שם, עמ' 67); '' המשפט (מפי המישנה לנשיא אלון) כי אין הסכם כזה נוגד את תקנת הציבור. בפרשת נתנזון, (שם), נקבע כיהסכם רוטציה בטרם בחירות בטל ולו מן הטעם שלא פורסם לידיעת ציבור הבוחרים לפני הבחירות. מדיניות גורמי היעוץ המשפטי לממשלה אף היא אינה עשויה מעור אחד וניכרים בה גוונים שונים של ראייה והתייחסות לסוגיה זו. וכך, בענין אלחג' נ. אבו עקל, שם, בעמ' 58, הובאה עמדת היועץ המשפטי השוללת הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות בהיותה פוגעת בתיפקוד הרשות וגורמת בזבוז כספי ציבור "עד כדי חשש לפגיעה במינהל תקין ופילו בטוהר מידות". לעומת זאת בענייננו, תמכה המדינה במתן תוקף להסכם הרוטציה בראיית התועלת שהסכם זה מביא עמו ליצירת יציבות ואיזון בשלטון המקומי במועצה, ונוכח גישתה כי ההסכם במקרה זה עולה בקנה אחד עם דרישות החוק ותקנת הציבור. בספרות המשפטית הובעה הדעה כי אין לשלול מלכתחילההסכם רוטציה לגבי כהונה ציבורית, ובלבד שיפורסם לידיעת ציבור הבוחרים (רובינשטיין, משפט קונסטיטוציוני, שם, עמ' 632). בהיות הסכם הרוטציה הסכם פוליטי, יש לבחון את עיקריו על-פי אמות המידה שעוצבו בהלכה הפסוקה לבחינת הסכם כזה. בחינה כזו יכול שתיעשה בין בראיית הסכמי רוטציה כקטגוריה בתחום ההסכמים הפוליטיים ובין בניתוח פרטני של הסכם ספציפי העומד לדיון. אשר לבחינת הסכמי רוטציה כקטגוריה, ניתן לומר ברוח ההלכה הפסוקה מן השנים האחרונות, כי אין לשלול, ככלל, את תקפותם בתורת שכאלה. רוצה לומר, עצם קיומו של הסכם בדבר חלוקת כהונה ציבורית של נבחר ציבור בין מספר גורמים פוליטיים אינו, כשלעצמו, פסול. עם זאת, יש לבחון בחינה פרטנית את ההסכם האינדיבידואלי העומד ברקע המחלוקת על-פי מבחן עמידתו בדרישות החוק החל על הענין, עמידתו בעקרונות חוקתיים בסיסיים, והתאמתו לאמות מידה מקובלות של תקנת הציבור. מקרה מקרה לגופו ולנסיבותיו. 12. מן הכלל אל הפרט - הסכם הרוטציה במועצה המקומית חורפיש על רקע הדברים שהובאו לעיל, עומדות השאלות הבאות ביחס להסכם הרוטציה בענייננו: האם מדובר בהסכם אשר הצדדים התכוונו ליתן לו תוקף משפטי האם ראוי כי בית המשפט יזקק למחלוקת שעלתה בגינו האם ההסכם נוגד בהוראה מהוראותיו את הדין החל על הענין, האם הוא עומד בסתירה לעקרונות חוקתיים בסיסיים, או האם סותר הוא את תקנת הציבור מטעם זה או אחר האם אישור הסכם הרוטציה על ידי המועצה שקול כבחירת שני הסגנים לכהונה בזה אחר זה באופן המייתר הליך בחירה נוסף של המערער לאחר פרישת הסגן הראשון עם תום כהונתו האם ראוי ליתן למשיבים את הסעד ההצהרתי שנתבקש על ידם שמשמעותו היא אי הכרה באישור הסכם הרוטציה כשקול לבחירת המערער לכהונה השניה כסגן ברשות המקומית נבחן עניינים אלה. 13. הסכם הרוטציה - האם בעל תוקף משפטי זו לשונו של הסכם הרוטציה בענייננו (כפי שתורגם מערבית לעברית): "כתב הסכם קואליציה לניהול המועצה המקומית חורפיש: ההסכם נערך בין הרשימות שלהלן: 1) רשימת הצדק והיושר וסימנה (זמ) ומיוצגת על ידי מר זייד גדבאן. 2) רשימת השלום וסימנה (מב) ומיוצגת על ידי מר עיסאם בריק. 3) רשימת המחויבות וסימנה (פז) ומיוצגת על ידי מר ראדי עזאם. 4) רשימת השיתוף וסימנה (עי) ומיוצגת על ידי מר שריף עאמר. הוסכם בין הרשימות דלעיל כדלקמן: א) יעמוד בראשות המועצה מר מופיד עאמר, אשר ייבחר ישירות למשך חמש שנים. ב) תהיה רוטציה בתפקיד ממלא מקום ראש המועצה בין מר עיסאם בריק למשך שנתיים וחצי ויחליפו בתפקיד זה מר זיד גדבאן לאחר תום התקופה הקבועה ועד לבחירות הבאות. ג) כמו-כן יקבל כל אחד מהם שכר חודשי בהתאם לחוק, לרבות שכר יסוד וכל הנלווה אליו. כל הרשימות מתחייבות לפעול למען האינטרס הציבורי והעלאת טובת הכפר מעלה. ואלוהים יתן את ברכתו". ניסוחו של ההסכם, ככל שהוא נוגע לחילופי הסגנים, הוא ממוקד ומשקף הסכמה והתחייבות הדדית של ארבע רשימות פוליטיות. הדעת נותנת כי בהתקשרם בהסכם זה התכוונו הצדדים לקיים את התחייבויותיהם ההדדיות בדרך הוגנת, וסביר אף להניח כי ציפו שאם תופר התחייבות על ידי אחד מהם, ניתן יהיה להיזקק למנגנון האכיפה המשפטי לצורך יישוב המחלוקת. מכאן, שיש לייחס להסכם זה נפקות משפטית, ומכל מקום, איש מן הצדדים לא טען כי היתה למאן דהוא כוונה לייחס להסכם זה משמעות ותוקף במישור הציבורי בלבד. נראה, אפוא, כי לפנינוהסכם רוטציה בעל נפקות משפטית. 14. אשר להיקף הפיקוח השיפוטי על הסכם מעין זה: בית המשפט נתבקש על ידי צד למחלוקת להיזקק ליישוב חילוקי דעות בדבר הסכם פוליטי. הפנייה לערכאות על ידי הצדדים החלוקים אינה פרי מקרה. ההיזקקות למערכת השיפוטית נדרשת על ידי הגורמים הפוליטיים הנוגעים בדבר לצורך הסדת יציבות השלטון המקומי בישוב ולשם הבהרת מסגרת הזכויות והחובות שקמו מכוח התחייבויות הדדיות של מפלגות זו לזו. התייחסות זו עשויה לתרום לחיזוק האימון במערכת השלטון המקומי ולהבטחת השמירה על יחסים הוגנים בהנהגה הציבורית. מכאן, שזהו מקרה שנסיבותיו מצדיקות את היזקקותו של בית המשפט למחלוקת שהובאה בפניו ואת הפעלת סמכותו השיפוטית ליישובם של חילוקי הדעות. 15. הסכם הרוטציה בראי החוקנבחן האם הסכם חילופי הסגנים עומד בסתירה להוראת דין כלשהי החלה על בחירת סגנים לראש מועצה ברשות המקומית. חוק הבחירה קובע בסעיף 14 כדלקמן: "סגנים ממלאי מקום קבועים לראש הרשות (א)(1) לראש רשות יהיה סגן אחד, וברשות מקומית שמספר תושביה עולה על 150,000 או ברשות מקומית הנמצאת בנגב או בגליל שמספר תושביה עולה על 45,000 ושהוכרה על ידי השר כרשות מקומית קולטת עליה, יכול שיהיו, על פי הצעת ראש הרשות, שני סגנים; כל סגן יבחר מבין חברי עצה על פי הצעת ראש הרשות שאושרה בידי המועצה ברוב חבריה. (2)... (ב) בחירת הסגן או הסגנים כאמור תהיה תוך חודשיים מהיום שראש הרשות התחיל לכהן או מהיום שנתפנתה משרתו של הסגן או של אחד הסגנים. (ג) ...". לשון הסעיף אינה מתירה, אך גם אינה שוללת, פיצול כהונת הסגן בדרך שלהסכם רוטציה הנערך מראש, וגם אינה מוציאה מכלל אפשרות כי התפנות משרת הסגן תיעשה כפרי תכנון מוקדם במסגרתהסכם רוטציה, כדי לפנות מקום לבא אחריו. נראה כי כל שהוראת סעיף 14 דורשת הוא כי בחירת הסן תענה על הדרישה כי הבחירה תיערך בדרך של הצעה מטעם ראש הרשות ואישורה בידי המועצה ברוב חבריה. ראוי להבהיר כי האמור בסעיף 14(ב) לפיו בחירת הסגן תהא תוך חודשיים מיום שראש הרשות החל לכהן או מהיום שנתפנתה משרת הסגן אינו שולל אפשרות בחירת סגן מראש על דרך הרוטציה, אלא תכליתו להבטיח כי לא ימצא ראש רשות מכהן באין לו סגן לאחר חלוף חודשיים. תכלית זו באה עלסיפוקה בהסדר הרוטציה. (בג"צ 5992/97 ערער נ' ראש עיריית נתניה, פד"י נא(5) 649, 655) הוראה נוספת רלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 25 לחוק הדן בחדילה מכהונת סגן. זו לשונה: "חדילה מכהונת סגן סגן ראש רשות יחדל מכהונתו אם נתקיים אחד מאלה: (1) חדל להיות חבר מועצה; (2) התפטר במתן הודעה בכתב למועצה;(3) בסגן כאמור בסעיף 14 - ראש הרשות באישור המועצה ברוב חבריה העביר אותו מכהונתו;(4) בסגן אחר - הועבר מכהונתו בהחלטת המועצה שנתקבלה ברוב חבריה בישיבה מיוחדת;(5) פקעה כהונתו על פי סעיף 20 לחוק זה. הוראה זו אכן לא צפתה אפשרות חדילת סגן מכהונתו במסגרתהסכם רוטציה. עם זאת, אין לראות בהכרח את הרשימה המפורטת בה כרשימה סגורה, ואין להסיק מכך קיומו של הסדר שלילי באשר לאפשרות הפסקת כהונת סגן עקב הסדר רוטציה, כאמור. לעומת זאת, המחוקק הכיר, ולו בעקיפין, בקיומם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות בהקשר לנושא השכר ותנאי שירות של סגנים ברשות המקומית. קובע סעיף 35ב לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש): "משכורת ראש המועצה וסגניו (א) ראש מועצה מקומית וסגן ראש מועצה מקומית שנבחרו לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975-... רשאים לקבל שכר ותנאי שירות מקופת המועצה בכפוף לאישור השר ובהתאם לתנאים ולשיעורים שקבע... (ב) תנאים כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיכללו הוראות בדבר מספר הסגנים הרשאים לקבל שכר ותנאי שירות וכן בדבר אי-תשלום שכר ותנאי שירות מקופת המועצה לראש מועצה מקומית... או לכל סגן מסגניהם, שנבחרו במהלך תקופת כהונתה של המועצה במקום מי שחדלו לכהן; (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא יקבע השר תנאים לאי-תשלום שכר ותנאי שירות לראש מועצה או לסגן ממלא מקום ראש מועצה... שנבחרו במהלך כהונתה של המועצה במקום מי שחדלו לכהן, בהתקיים כל אלה: (1) הסכם בדבר חילופי ראש מועצה או סגן הונח על שולחן המועצה, תוך 45 ימים מהיום שראש המועצה הראשון בכל תקופת כהונת מועצה, התחיל לכהן(2) ראש המועצה, ובחילופי סגן, כל אחד מהסגנים, הן מי שחדל מכהונתו והן מי שנבחר במקומו, כיהן בתפקידו לפחות 28 חודשים (ד) (1) התחלף ראש מועצה או סגן והתקיימו התנאים האמורים בפסקאות (1) ו-(2) של סעיף קטן (ג) יהיה זכאי לתנאי פרישה וגמלאות עבור תקופת כהונתו רק מי שכיהן ראשון במהלך תקופת כהונתה של המועצה כראש מועצה או כסגן אלא אם כן בהסכם האמור בסעיף קטן (ב)(1) נקבע כש המועצה או סגן שנבחר במקום מי שחדל מכהונתו, יהיה זכאי לתנאי פרישה וגמלאות עבור תקופת כהונתו, במקום מי שכיהן ראשון כאמור. (2) ראש מועצה או סגן שאינו זכאי לתנאי פרישה ולגמלאות לפי פסקה (1) יהיה זכאי למענק עבור תקופת כהונתו בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז1977-, והחלטות שהתקבלו לפיו במסגרת הסדרים אלה הכיר המחוקק במציאותם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות ועם הכרה זו הוסדרו התנאים לזכאות לשכר ולתנאי שירות של המכהנים מכח הסכמי רוטציה. הסדר זה קיים גם לגבי עיריות (סעיף 129 לפקודת העיריות (נוסח חדש); השווה בג"צ 6867/96 המועצה המקומית כ כנא נ' שר הפנים, פד"י נב(3) 111). ניתן לסכם ולומר כי הדין בענייננו אינו שולל קיומם של הסכמי רוטציה, ואף מכיר בקיומם לצורך הענקת שכר ותנאי שירות. מכאן, שאין לראות בעצם קיומו שלהסכם רוטציה בענייננו משום סתירה לדין החל על הענין. 16. ההסכם במבחן עקרונות חוקתיים בבחינת עמידתו של ההסכם במבחן החוק החל על הענין אין די. יש לבדוק את עמידתו של ההסכם במבחן עקרונות חוקתיים בסיסיים עליהם מושתת המשטר הדמוקרטי במדינה. נבחן בהקשר זה שני עניינים: האם מתיישב ההסכם עם הערך החוקתי המבקש להבטיח כי רצון הבוחר יוגשם כהלכה האם נפל פגם בהסכם משלא פורסם ברבים 17. קיום רצון הבוחר תקינותהסכם רוטציה נבחנת, בראש ובראשונה, על-פי השאלה האם יש בהוראותיו כדי לסכל בדרך זו או אחרת את רצונו של הבוחר. אחד מנימוקי ההתנגדות המרכזיים שעלו בפסיקה להסכמי רוטציה סב סביב הטענה כי הסכם כזה מהווה עקיפה או סיכול של רצון הבוחר. כדברי השופט ח. כהן בעניין אבו רביעה (שם, עמ' 267): "תקנת הציבור היא שמי שנבחר להיות חבר כנסת יכהן כחבר כנסת כל תקופת כהונתה ולא ישנה תוצאות הבחירות על דעת עצמו על ידי שיתחייב להתחלף במועמדים שברשימתו שלא נבחרו." ברוח דומה, פסל בית המשפט הסדר רוטציה שנתקבל במסגרת הליך שיפוטי אשר נועד לפשר בין שני פלגים יריבים שנחלקו ביניהם על תוצאות הבחירות, בקובעו כי תוצאות בחירות כאמור אינן ענין לפשרה דיונית ולכן גם לא יוכלו להיות בסיס להסדר רוטציה אשר אינו משקף בהכרח את רצון הבוחר, אלא נדרשת קביעה פוזיטיבית של תוצאות הבחירות על ידי הגורם המוסמך על פי חוקי הבחירות. "עיסקה בין עסקנים היא שקבעה את "חלוקת" המנדט, כשלבוחרים לא היה מה לומר בנדון", אמר בית המשפט באותו עניין ופסל את ההסדר. (ע"א 6095/00 מדינת ישראל נ' סאלח חבאוי ואח', פ"י נה(2) 1, 4). קיים, אכן, אינטרס ציבורי מהותי, שהוא אבן פינה בשיטת הממשל, כי הכהונות הציבוריות תוחזקנה בידי אותם גורמים אשר הבוחרים בקשו להפקידן בידם. תוצאות הבחירות אמורות לשקף את רצונו האמיתי של הבוחר, והסכמות בין פעילי מפלגה שאינן תואמות תוצאות אלה אנן יכולות לבוא במקומן. במקרה שלפנינו לא נוצר פער בין רצון הבוחר לבין הסכם הרוטציה על תוכנו ותכליותיו. דרישת החוק היא כי סגן לראש הרשות יבחר מבין חברי המועצה על פי המלצת ראש המועצה ובאישור המועצה ברוב חבריה. נתקיימה כאן דרישת החוק כי הסכם הרוטציה יובא לאישור המועצה בידי ראש המועצה, וההסכם אושר על ידי רוב חבריה. הליך זה - גם אם הוא כרוך בבחירה המתייחסת בחלקה לכהונה עתידית, אינו מסכל את רצון הבוחר ואינו עומד בסתירה לתוצאות הבחירות ברשות המקומית. 18. פרסום ברבים של הסכמי רוטציהכאשר מדובר בהסכמי רוטציה הנכרתים טרם בחירות, קובעת ההלכה הפסוקה כי יש חובה לפרסמם ברבים קודם לבחירות על מנת שהבוחר ידע אודותם ויוכל להתחשב בהם בגיבוש בחירתו. (בג"צ 4248/91 נתנזון נ' משה רום, פד"י מו(2) 194, 199). בענייננו מדובר בהסכם שנכרת לאחר הבחירותכאשר הגוף הבוחר את הסגנים הוא המועצה, על-פי הצעת ראש הרשות. לאור זאת, אין מתעוררת כאן שאלת פרסום הסכם הרוטציה ברבים, וגם במובן זה אין לראות בהסכם משום פגיעה בעקרון-יסוד של שיטת הבחירות. אינני מוצאת, על כן, פסול חוקתי בהסכם הרוטציה שלפנינו. 19. הסכמי רוטציה במבחן תקנת הציבור מבחן תקנת הציבור קשה להגדרה. כך הוא בתחום המשפט הפרטי ולא פחות מכך בתחום המשפט הציבורי. ענייננו בבחינת התאמתה של דרך התנהגות מסוימת לנורמות חברתיות-מוסריות המבטאות ערכים בסיסיים של "עשה ולא תעשה" בתחום ההוויה האנושית. יישומו של מבחן זה הלכה למעשה כרוך לא אחת בחילוקי דעות ובהבדלי דגשים. הוא מוחל גם על בחינת ההסכמים הפוליטיים ועל תוכנם. אומר השופט ברק בפרשת ז'רז'בסקי, (שם, עמ' 845): "ההסכם הפוליטי יונק חיותו מעקרונות היסוד של המשפט הציבורי. הוא קשור בטבורו בצורך להבטיח הגינות שלטונית. מכאן הרגישות הרבה שמגלה ההסכם הפוליטי - יותר מהחוזה של המשפט הפרטי - לתקנת הציבור. "תקנת הציבור" שואבת תוכנה מאותם עקרונות עצמם אשר ההסכם הפוליטי שואב כוחו מהם. מכאן הקשר ההדוק בין השניים... תוקפו של ההסכם הפוליטי נגזר מעקרונות יסוד של המשפט והמשטר. אותם עקרונות עצמם הנותנים תוקף להסכם הפוליטי הם גם הקובעים כי ההסכם לא יתפוס אם כריתתו, תוכנו, מטרתו או המשך ביצועו סותרים את תקנת הציבור. כוחו המחייב של ההסכם הפוליטי נשען על תקנת הציבור. משנופלת משענת זו, נופל עמה גם ההסכם הפוליטי. על כן, הסכם פוליטי שתוכנו נוגד את תקנת הציבור, בין במועד עריכתו ובין במועד שלאחר עריכתו - בטל הוא". הסכמי רוטציה, כהסכמים פוליטיים, נתונים לבחינה באמות המידה של תקנת הציבור. ניתן להעמידם למבחן הן כקטגוריה כוללנית והן באופן פרטני, כאשר כל הסכם נבחן לגופו. העמדת הסכמי הרוטציה במבחן תקנת הציבור כקטגוריה בתחום ההסכמים הפוליטיים לא זכתה לתגובה אחידה. ראינו כי בפרשת זועבי נ' אבו רביעה שם, הועלתה הסברה כיהסכם רוטציה לכהונה בכנסת הינו בטל משום שתוכנו ומטרתו סותרים את תקנת הציבור. בענין אלחאג' נ' אבו עקל (שם, עמ' 58) הביא בית המשפט (מפי השופט זמיר) על דרך התמיכה את עמדת היועץ המשפט לממשלה לפיה: "ממידע שבידי משרד הפנים, הממונה מטעם השלטון המרכזי על השלטון המקומי, מסתבר כי תופעת הסכמי הרוטציה והחילופים התכופים בעקבותיהם הולכת ומתפשטת בשנים האחרונות ברשויות המקומיות. בתופעות האמורות, ככלל, יש כדי לגרום לתוצאות שליליות כמו חוסר יציבות בשלטון המקומי, פגיעה בתפקוד הרשות ובזבוז כספי ציבור, עד כדי חשש לפגיעה במינהל תקין ואפילו בטוהר המידות". באותו עניין אין השופט זמיר נוקט עמדה נחרצת בשאלת עמידתו של הסכם הרוטציה במבחן תקנת הציבור, אלא בוחר לשים את הדגש על הצורך לבחון האם הוכח כי הצדדים להסכם התכוונו לערוך ביניהם הסכם בעל אופי משפטי, ולענין זה הוא מציע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה כי המתקשרים בהסכם רוטציה מתכוונים בדרך כלל לכרות הסכם שאינו משפטי. (ראה גם בג"צ 7134/99 סלימאן נ' שר הפנים, פד"י נד(1) 420, 431-2). לעומת זאת, גישתו של השופט אלון בעניין ז'רז'בסקי (שם, עמ' 794) היא כי אין בהסכם רוטציה ככזה משום ניגוד לתקנת הציבור. במהלך הזמן מאז פרשתחאג' נ' אבו עקל, חלה תמורה מסוימת גם בגישת משרד הפנים לנושא הסכמי הרוטציה. שוב אין הוא נוקט עמדה השוללת תופעה זו מכל וכל, וגישתו בענייננו תעיד על כך. בתשובתו נאמר, בין היתר, (שם, סעיף 17): "ככלל, מדיניותו העיקבית של משרד הפנים מסתייגת מקיומם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות שכן, ככלל, סבור המשרד כי הסכמי רוטציה בין נבחרי ציבור אינם משרתים את אינטרס הציבור. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי לעיתים משרתים הסכמי רוטציה צרכים פנימיים, ותורמים לתחושה של יציבות שלטונית בישובים מסוימים. כמו כן, התופעה של אי כיבוד הסכמים פוליטיים היא תופעה פסולה כשלעצמה. במיוחד יש לקחת בחשבון את העובדה כי המחוקק עצמו הכיר בתופעה של הסכמי רוטציה, ובחר שלא לפסול אותה לחלוטין מבחינה חוקית, כי אם להגבילה". 20. נראה כי העמדת הסכמי רוטציה במבחן תקנת הציבור אינה מניחה תשובה אחת, כוללת, לכל סוגי ההסכמים ובכל ההקשרים. הסכמי רוטציה לא קורצו מעור אחד. יש מהם העשויים להתגבש במטרה להשיג תכלית פסולה: ככיסוי למעשי שחיתות שלטונית, לקבלת טובות הנאה הכרוכות בבזבוז כספי יבור, תוך ראיית אינטרסים אישיים וכיתתיים כעיקר והפיכת האינטרס הציבורי לשולי. אך יש מהם העשויים להיערך מתוך שיקול ציבורי שעניינו השגת איזון ראוי בין הכוחות הפוליטיים הפועלים במקום ולשם מתן ייצוג נרחב ככל האפשר לפלגים שונים בהנהגה באופן שיתן ביטוי לגורמים שונים באוכלוסיה שאחרת קולם לא היה נשמע. עשוי גם לקרות כי בהסכם רוטציה אחד ישולבו מטרות שונות - חלקן לגיטימיות וחלקן פסולות. יש, אפוא, לבחון כל הסכם לגופו ולהעמיד את תוכנו ותכליותיו במבחן תקנת הציבור. מקום שתכליתו ותוכנו סותר את תקנת הציבור יש לפוסלו. מקום שהוא נועד להשיג מטרות חיוביות המקדמות את אינטרס הציבור, יש להכשירו ואף לעמוד על חשיבות כיבודו בידי הצדדים שהתקשרו בו כנגזר מחובת כיבוד הסכמים החלה גם בתחום הציבורי, והמהווה אחד המאפיינים של הגינות שלטונית. אם כוללהסכם רוטציה הוראות שאינן מעור אחד - חלקן פסולות והאחרות תקינות, כי אז ניתן, בשיטת "העפרון הכחול", להפרידן אלה מאלה, לקיים את התקין ולפסול את הפסול וליתן במסגרת זו נפקות משפטית להסדר שהצדדים התחייבו בו. (השווה פרשת ולנר, שם). בענייננו, מדובר בהסכם רוטציה אשר עיקרו נועד למטרה לגיטימית - להסדיר חלוקת כהונת סגן בין שני פלגים הפועלים במועצה המקומית, לצורך השגת איזון בין גורמי הנהגה שונים בישוב, ולהגברת היציבות בניהול הרשות המקומית. נבחן את הדברים במישורי התייחסות שונים. 21. מטרות זרות הצדדים בענייננו אינם חלוקים בהנחת היסוד כי מטרת הסכם הרוטציה נועדה לאפשר לגורמים שונים בהנהגת הרשות המקומית לקחת חלק בכהונה הציבורית. לא נטען, ולא הובאו נתונים כלשהם מהם ניתן להסיק כי מטרות זרות עמדו ביסוד ההסכם. אין טענה כי הוא הונע מרצון להשיג טובות הנאה חומריות או אחרות, או כי דבק בו פסול מוסרי, שחיתות ציבורית או מניע פגום אחר. (השווה בג"צ 2285/93 נחום נ' ראש עירית פתח תקווה, פד"י מח(5) 630, 645-6). 22. פיצול-יתר בכהונה ציבורית פיצול-יתר בכהונה ציבורית בדרך של חלוקתה למספר תקופות והחלפת מחזיקי המשרה חדשות לבקרים עלול לפגוע ביעילות התפקודית של נושא המשרה ולגרום לחריגה מדרישות מנהל תקין, לבזבוז במשאבים ציבוריים, ולהשפיע לרעה על יציבות השלטון. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולהעריך האם אופן פיצול הכהונה ומידתו, פרי הסכם הרוטציה, עומד במתחם הסבירות, או שמא הוא מביא לפיצול-יתר העלול לפגוע בתפקוד התקין של נושאי המשרה בכהונה הציבורית. במקרה שלפנינו מדובר בחלוקת הכהונה לשניים, באופן שכל נושא משרה מחזיק בה שנתיים וחצי. בנסיבות מקרה זה נראה כי אין בחילופי התפקיד באופן הזה כדי לפגוע באורח מהותי ביכולת התפקוד של נושאי המשרה ברמה ובמידה המצדיקים התערבות שיפוטית. 23. כבילת שיקול הדעת העתידי הסכמי רוטציה ככלל, וההסכם שלפנינו בכלל זה, מעלים לבחינה את שאלת תקינותו של הסדר בחירה עכשווי לכהונה ציבורית עתידית. האם ראוי הוא כי יוסכם בהווה על מועמד לכהונה ציבורית בעתיד כאשר לא ניתן לצפות מראש אילו שינויים עשויים להתחולל בתחום החברתי והפוליטי בהמשך הזמן, וכיצד תיראה המפה הפוליטית במועד הקובע העתידי. האם אין בבחירה מראש, כאמור, משום כבילת שיקול דעתה של הרשות הציבורית לגבי העתיד באורח בלתי ראוי ככלל, נראה כי אין לראות קושי מושגי בעצם הבחירה הצופה פני העתיד. גם בחירת מועמד אחד בלבד לכהונה ציבורית שלא על דרך רוטציה כרוכה מעצם טיבה באי וודאות לגבי עתידה של הבחירה ביחס למלוא תקופת הכהונה. שינויים ותמורות כאלה ואחרים עשויים להתרחש גם כך, ובכוחם להשפיע בעתיד על מידת התאמתה של הבחירה שנעשתה בעבר. בדומה לכך, גם התקשרות רשות שלטונית בהסכם להפעלת סמכויותיה השלטוניות בעתיד, אינו נחזה כפסול. אלא שבדומה לחוזה שלטוני, כך גם בהסכם רוטציה, עשוי להיות כי אם בבוא העת מתברר כי ביצוע ההסכם ברוח ההתחייבויות שניתנו עלול לפגוע בצרכי ציבור חיוניים, כי אז רשאית הרשות, ואולי אף חייבת, להשתחרר מן ההסכם ולהפעיל את סמכויותיה בדרך שתקדם את אינטרס הציבור. (השווה פרשת ז'זרבסקי, שם, עמ' 806-7, 844-5, 853). בענייננו, אישרה המועצההסכם רוטציה על פיו יכהן המערער כסגן בחלקה השני של תקופת הכהונה של המועצה. המועצה התחייבה בכך לבצע את החילופין ולא הובאו נתונים כלשהם מהם ניתן להסיק על קיום עילה המצדיקה את ביטול אישורה להסכם עקב שינוי מהותי של נסיבות הכרוכות באינטרס הציבורי. מנגד, פועל השיקול בדבר חשיבות כיבודו של ההסכם הפוליטי והשגת התכליות שלשמן נקשר - לקדם את הייצוג הנרחב לקבוצות שונות באוכלוסיית היישוב ולהשיג איזון ראוי יותר בין הגורמים השונים בהנהגת המועצה. יפים לעניין זה דבריו של השופט ברק בפרשת ז'רז'בסקי, (שם, עמ' 824): "... ההגינות מחייבת כי הסכמים יש לכבד. חזרה מהסכם היא, לכאורה, התנהגות בלתי סבירה... התנהגות הוגנת וסבירה של רשות שלטונית היא התנהגות המכבדת הבטחות והמקיימת הסכמים... ". מסקנתי היא כי לפנינוהסכם רוטציה תקף מבחינה משפטית שלא נפל בו פגם או פסול. הוא עומד במבחני החוק, באמות מידה חוקתיות ומתיישב עם מושגי תקנת הציבור. לפיכך ראוי לקיימו. 24. אישור המועצה להסכם הרוטציה - האם שקול כבחירה סעיף 14(א)(1) לחוק הבחירה קובע כי סגן ייבחר מבין חברי המועצה על פי הצעת ראש הרשות שאושרה בידי המועצה ברוב חבריה. בענייננו, אישרה המועצה ברוב חבריה את ההסכם אשר על פיו נתפצלה כהונת הסגן לשניים - בין מר בריק ובין המערער. האם ההליך שננקט כאן כמוהו כבחירת נים כנדרש בחוק או שמא יש לומר כי אישור ההסכם אינו שקול כבחירה, ובלא אקט בחירה ישיר לא נתמלאו הוראות החוק ראש המועצה הביא את הסכם הרוטציה לאישור המועצה, וזו, ברוב חברים של שישה נוכחים מול ארבעה שנעדרו, אישרה את ההסכם. אישור ההסכם כאמור שקול כביצוע הליך בחירה כדין של שני הסגנים, אגב פיצול הכהונה ביניהם. לאור זאת, הליך אישור ההסכם כפי שהתרחש מייתר פעולת בחירה נוספת, ואין צורך לחזור עליה. למעלה מן הצורך ייאמר, כי גם הסגן הראשון בתקופת הכהונה הראשונה נכנס לתפקידו מכח אותו הליך אישור הסכם, ודין בחירתו לכל דבר כדין בחירת הסגן השני לתקופת הכהונה הנותרת. מכאן, שמבחינה זו יש לראות את אישור המועצה להסכם כאקט בחירה כדין של נושאי המשרה, והוראות החוק נתקיימו גם מהיבט זה. 25. סעדים המשיבים ביקשו בעתירתם סעד הצהרתי בדבר בטלותו של הליך בחירת המערער במסגרת אישור הסכם הרוטציה וקביעה כי הוא מנוע מלכהן כסגן וכממלא מקום קבוע לראש הרשות כל עוד לא נבחר כדין. בית המשפט המחוזי נענה לבקשת הסעד והצהיר כי אין לראות את המערער כמי שנבחר כסגן לראש המועצה מכח אישור הסכם הרוטציה. יש להתערב בקביעה זו ולשנותה. לאור מכלול הטעמים שהובאו לעיל, אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את עתירת המשיבים. משמעות הדבר היא כי הסכם הרוטציה בעינו עומד ואישורו בידי המועצה כמוהו כבחירה כדין של המערער לכהונת סגן לראש המועצה אשר תחל לאחר סיום תפקידו של הסגן הראשון ותימשך עד לבחירות הבאות, הכל על פי הוראות ההסכם. המשיבים 1 עד 5 ישלמו למערער את הוצאות המשפט בשתי הערכאות וכן שכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין: השופט המלומד ציין בפסק דינו - ובדין, כי לפניו לא תקפו המשיבים את הסכם הרוטציה, כשהוא לעצמו, אלא את סמכותה של המועצה לפי סעיף 14 לחוק הבחירה לפצל מראש את כהונת הסגן בין שניים, בזה אחר זה. אני מסכים עם חברתי הנכבדה השופטת פרוקצ'יה ומטעמיה שבית המשפט המחוזישגה בפרשנות סעיף 14 הנ"ל ולפיכך דין הערעור להתקבל; לדידי העובדה שהחלטת הפיצול נתקבלה על דרך אישורהסכם רוטציה אינה מעלה או מורידה, הואיל ומבחינת הסמכות החלטת הרוטציה בעינה עומדת יהיו אשר יהיו טעמיה. דא עקא שבטיעונים שלפנינו עלתה על הפרק שאלת תוקפו של הסכם הרוטציה. ספק בעיני אם היה מקום להיזקק לענין זה לראשונה בערכאתנו; והוא - לא זו בלבד מאחר שהנושא לא עלה בבית המשפט המחוזי, אלא משום שהשגות המשיבים בענין זה הועלו זמן רב לאחר החלטת המועצה ולכאורה הן לוקות בשיהוי ובמניפולציה פוליטית שאין בית משפט זה צריך לתת לה יד (ראה סעיף 13ב(7) לסיכומי המשיבים); עם זאת - ואולי לפנים מן הדרוש - לו היה מקום להיזקק לשאלת תקפו של הסכם הרוטציה, אני נוטה לחשוב שלא נפל בו כל פגם לפיכך גם אני מסכים לקבלת הערעור כמפורט בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. המשנה לנשיא השופטת מ' נאור: 1. הסכמי הרוטציה שידענו עד היום היו הסכמים פוליטיים. בהיותם הסכמים פוליטיים הם נעשו בין גורמים פוליטיים מחוץ למסגרת החלטות הרשות בה אמור ההסכם להתבצע. ההסכם שלפנינו שונה מהם. המועצה המקומית, בהחלטתה מיום 5.1.1999, אישרה את הסכם הרוטציה, ובכך קבעה כי עים בריק והמערער יכהנו בזה אחר זה בתפקיד סגן ראש המועצה וממלא מקומו. בהחלטתה יצרה המועצה "מוסד" של סגן-ממלא-מקום (מחליף)-בהמתנה. על פי ההחלטה, המערער נבחר בתחילת הקדנציה, יחד עם הסגן-ממלא-המקום הנועד לכהן ראשון, והוא אמור להתחיל בכהונתו כעבור 30 חודשים. חבי הנכבדים המשנה לנשיא לוין והשופטת פרוקצ'יה אינם רואים מניעה בדין לקבלת החלטה אחת בדבר כהונת שני סגנים-ממלאי-מקום בזה אחר זה. לשיטתי - פרשנותו של חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975- (להלן - חוק הבחירה) אחרת היא: על המועצה לחור כל סגן בנפרד, לאחר שהמשרה "מתפנה", ולא מראש. למסקנה זו מגיעה אני, הן על יסוד פרשנות החוק מתוכו ובו, והן על יסוד מה שנראה לי כפרשנותו הרצויה של החוק. 2. דומני שהמעיין עיון ראשוני בחוק הבחירה מתוכו ובו, יאמר לעצמו שהכלל העולה מסעיף 14 הוא שסגן ראש מועצה שהוא ממלא מקום קבוע יכהן בתפקידו זה משך כל תקופת כהונתה של המועצה, דהיינו 5 שנים. עם זאת, יאמר לעצמו המעיין בחוק באותו עיון ראשוני: לכלל ישנו גם חר- סעיפים 14 ו25- לחוק קובעים מנגנון (אותו אכנה להלן - "דרך המלך"), לפיו יתכן שיכהנו בזה אחר זה, במהלך קדנציה, יותר מסגן אחד שהוא ממלא מקום קבוע. לשם הקיצור אקרא בהמשך הדברים לעתים לסגן-ממלא מקום פשוט - "סגן", משום שהמקרה שלפנינו עוסק רק בסגנים שהם ממלאמקום. כדי שסגנים יכהנו בזה אחר זה, צריכים לשיטתי, ועל דרך העיקרון, להתקיים שלושה שלבים: האחד - בחירת הסגן הראשון תוך חודשיים מהיום שראש הרשות החל לכהן. השני - המשרה התפנתה. כדי שהמשרה תתפנה נדרש שהסגן הראשון המכהן יחדל להיות סגן; השלישי - בחירת הסגן המחליף. בחירת הסגן המחליף צריכה להיעשות "תוך חודשיים... מהיום שנתפנתה משרתו של הסגן [הקודם]" כאמור בסעיף 14(ב) סיפא לחוק הבחירה. המשרה מתפנית באחת משלוש דרכים: או שהסגן הקודם חדל להיות חבר מועצה כאמור בסעיף 25(1) לחוק הבחירה, או שיתפטר בעצמו, כאמור בסעיף 2) לחוק הבחירה; או שיועבר מכהונתו, כאמור בסעיף 25(3) לחוק הבחירה. על פי סעיף 25(3), העברה מכהונה (כמו בחירה) מצריכה החלטה של ראש הרשות, באישור המועצה ברוב חברים (להלן - החלטה ברוב הנדרש). אחרי שהסגן הראשון חדל מכהונתו, נדרשת כאמור, כחלק מ"דרך המלך", החל נוספת שהיא "בחירת הסגן" (המחליף), כלשון סעיף 14(ב). בחירת הסגן היא על פי הצעת ראש הרשות שאושרה בידי המועצה ברוב חבריה, כאמור בסעיף 14(א)(1) סיפא 3. גם המעיין בסעיף 35ב לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], ובמקבילו - סעיף 129 לפקודת העיריות [נוסח חדש], ימצא בהם, לטעמי, את "דרך המלך" התלת-שלבית אותה תיארתי: בחירת סגן ראשון, "חדילה מכהונה" של הסגן הראשון, דהיינו פינוי המשרה, ובחירת הסגן הבא. סעי5ב(ג) לפקודת המועצות המקומיות משמיענו כי אם "הונח"הסכם רוטציה "על שולחן המועצה", תוך 45 יום מהיום שראש המועצה הראשון החל לכהן, ואם כל אחד מהסגנים כיהן בתפקידו לפחות 28 חודשים, "לא יקבע השר תנאים לאי תשלום שכר ותנאי שירות לסגן-ממלא מקום". בלשון אחרת: ראם היה גילוי נאות של הסכם הרוטציה על ידי הנחתו על שולחן המועצה בתחילת הקדנציה, ואם הסגנים כיהנו תקופה מזערית של 28 חודשים, יוכלו הסגנים לקבל שכר ותנאי שירות. סעיף 35ב(ג) צופה, לטעמי, מצב בו אחד הסגנים (הוא הסגן המחליף) נבחר "במהלך כהונתה של המועצה" במק הסגן הראשון או הסגנים הראשונים שהם - "מי משחדלו [לשון עבר - מ"נ] לכהן". גם סעיף 35ב(ג)(2) נוקט, לגבי הסגן הראשון לשון "מי שחדל מכהונתו" (שוב - בלשון עבר); ולגבי הסגן המחליף נוקט הוא לשון "מי שנבחר במקומו" דהיינו, המחליף אינו נבחר יחד עם קודמו אלא במקו, לאחר שהראשון חדל מכהונה. מסכימה אני עם קביעתה של חברתי השופטת פרוקצ'יה, לפיה בסעיף 35ב הכיר המחוקק, ולו כעיקרון, בקיומם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות, בהקשר לנושא השכר ותנאי שירות של סגנים. ואולם מהסעיף האמור ניתן לדעתי ללמוד דווקא כי הסכמים כאלה "יורגמו" להחלטות מועצה בהליך התלת-שלבי עליו עמדתי, ולא בדרך של החלטה אחת המתקבלת בתחילת הקדנציה. 4. אחדד עתה את חילוקי הדעות בין חברי לביני: חברי אינם אומרים כי לא ניתן לבחור שני סגנים-ממלאי-מקום בדרך התלת-שלבית אותה מכנה אני "דרך המלך". אנוכי לא אחלוק על חברי שאם הגשימו הצדדים הלכה למעשה את הסכם הרוטציה ביניהם בדרך התלת-שלבית, יכהן כל אחד משני האנשם בתורו כסגן וממלא מקום. ההבדל בין פרשנותם של חברי ובין פרשנותי שלי - נעוץ כמדומני בעיתוי הפעולות וסידרן. לשיטתם של חברי די, כאמור, בהחלטה אחת הנעשית ברוב הנדרש בתחילת הכהונה, כדי להכשיר בחירת שני סגנים-ממלאי-מקום בזה אחר זה. לשיטתי יש צורך בשלושה שלבים: בחירת סגן ראשון בתחילת התקופה, התפטרותו או העברתו מכהונה ברוב הנדרש במהלך הכהונה; ובחירת המחליף ברוב הנדרש. ואם הכוונה היא, כמו בענייננו, ששני הסגנים-ממלאי-המקום יהיו סגנים בשכר, טווח הזמן לשלבים השני והשלישי מוגבל הוא, וצריך להיות סביב אמצע הקדנציה. 5. חברתי השופטת פרוקצ'יה קובעת כי לשון סעיף 14 לחוק הבחירה "אינה מתירה, אך גם אינה שוללת, פיצול כהונת הסגן בדרך שלהסכם רוטציה הנערך מראש, וגם אינה מוציאה מכלל אפשרות כי התפנות משרת הסגן תיעשה כפרי תכנון מוקדם במסגרתהסכם רוטציה, כדי לפנות מקום לבא אחר. נראה כי כל שהוראת סעיף 14 דורשת היא כי בחירת הסגן תענה על הדרישה כי הבחירה תיערך בדרך של הצעה מטעם ראש הרשות ואישורה בידי המועצה ברוב חבריה" (ההדגשה אינה במקור - מ"נ). לא כך עולה, לדעתי, מסעיף 14 לחוק הבחירה. סעיף 14(ב) רישא קובע: "בחירת הסגן או הסגנים כאמור תהיה תוך חודשיים מהיום שראש הרשות התחיל לכהן...". "הסגנים" הנזכרים כאן הם סגנים-ממלאי-מקום המכהנים סימולטנית. אבהיר: ברישא לסעיף 14(ב) שכותרתו "סגנים-ממלאי-מקובועים לראש הרשות", נאמר "בחירת הסגן או הסגנים...", מכאן - שניתן לבחור יחד יותר מסגן אחד. דא עקא, שריבוי סגנים זה אינו קשור לענייננו: "הסגנים" הנזכרים בסעיף הם שני סגנים-ממלאי-מקום המכהנים בה-בעת, ברשויות מקומיות שמספר תושביהן עולה על 150,000 איש, או ברשוות בנגב או בגליל, שמספר תושביהם עולה על 45,000 והוכרו כרשויות קולטות עלייה, לפי סעיף 14(א)). לענין זה יש לשים את דגש על המילה "כאמור" שבסעיף 14(ב): "בחירת הסגן או הסגנים כאמור ...," דהיינו, כאמור בסעיף קטן (א). על כן ברישא של סעיף 14(ב) מדובר בשני ם המכהנים בה-בעת במועצות מקומיות מסויימות. במועצה המקומית חורפיש - ועל כך אין חולק - מכהן רק סגן אחד הממונה לפי סעיף 14(ב); וממילא, כאמור, אין קשר בין הדיבור "סגנים" בסעיף לבין סוגיית החלפת סגנים-ממלאי-מקום המכהנים בזה אחר זה. לשיטתי, הרישא של סעיף 14(ב) עוסקת בסגן הראשון, והסיפא של הסעיף הנזכר עוסקת בכל מצב בו מחליף סגן-ממלא מקום את קודמו, לרבות עקבהסכם רוטציה. על כן יש לקרוא את סעיף 14(ב) לענין בחירת סגן-מחליף כך: "בחירת הסגן תהיה... תוך חודשיים... מהיום שנתפנתה משרתו של גן [הראשון]", כלשון סעיף 14(ב) סיפא. בנוסח קודם של סעיף 14 בחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975-, בטרם ניתנה הסמכות למנות במקרים מסויימים שני סגנים המכהנים בה-בעת, קבע סעיף 14(א) לחוק הנזכר "לראש רשות יהיה סגן אחד והוא ייבחר מבין חברי המועצה; הבחירה תהיה תוך חודשיים מהיום שראש הרשות התחיל לכהן או מהיום שנתפנתה משרת הסגן הקודם והיא טעונה אישור המועצה ברוב חבריה". לימים תוקן החוק וניתנה אפשרות למנות במקרים מסויימים שני סגנים המכהנים בה-בעת וסעיף 14(א) פוצל לסעיפים 14(א) ו14-(ב) (חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון מס' 9), התשנ"ד199 6. חברתי מציינת לענין זה (בעקבות בג"ץ 5992/97 ערער ואח' נ' ראש-עיריית נתניה ואח' , פ"ד נא (5) 649, 655) שתכליתו של סעיף 14(ב) היא להבטיח כי לא יימצא ראש רשות מכהן, באין לו סגן, לאחר חלוף חודשיים. לכך מסכימה אני. עוד אסכים לדבריה של חברתי כי תכלית זה על סיפוקה בהסדר הרוטציה. עם זאת סבורה אני שמהאמור בסעיף 14(ב) ומההיסטוריה החקיקתית של סעיף זה עליה עמדתי, ניתן ללמוד על סדר בחירת הסגנים שקבע המחוקק. אך גם אם אתעלם כליל מסעיף 14(ב) ואתמקד בהסדר כפי שהוא עולה מסעיף 14(א) יחד עם סעיף 25, דעתי היא הסדר החקיקתי איננו מאפשר לחלק מראש את תקופת הכהונה: כל עוד לא היתה "חדילה מכהונת סגן" כאמור בסעיף 25, המשרה "תפוסה" ואין אפשרות להחליט על איושה. 7. לענין הוראת סעיף 25 לחוק הבחירה, שכותרתו "חדילה מכהונת סגן", מוסיפה חברתי וקובעת "הוראה זו אכן לא צפתה אפשרות חדילת סגן מכהונתו במסגרתהסכם רוטציה. עם זאת אין לראות בהכרח את הרשימה המפורטת בה כרשימה סגורה, ואין להסיק מכך קיומו של הסדר שלילי באשר לאפשרות הפסקת כהונת סגן עקב הסדר רוטציה כאמור" (ההדגשה הוספה - מ"נ). סעיף 25 לחוק הבחירה, אותו צטטה חברתי, קובע כי סגן ראש רשות יחדל מכהונתו אם נתקיים "אחד מאלה". שלא כחברתי, סבורה אני כי הביטוי "אחד מאלה" מצביע, דווקא, על רשימה סגורה של דרכי "חדילה מכהונה" (ראו והשוו לענין הביטוי "אחד מאלה": ע"א 6330/99 משה יערי נ' כפריאליק (טרם פורסם), פסקאות 3 ו12-; בש"פ 3717/91 מ"י נ' גולדין, פ"ד מה (4) 807, 812). לדעתי אין להוסיף דרך של "חדילה מכהונה" על ידי פיצול הכהונה מראש. ואולם, אפילו היתה חברתי מסכימה עמי שהעילות לחדילה מכהונה המנויות בסעיף 25 מהוות רשימה סגורה, עדייב היא לי כי אין בכך כדי ליישב את חילוקי הדעות בין גישותינו: לשיטתה בהחלטה האחת שהתקבלה מכוח סעיף 14, נקבע מראש, ברוב הנדרש, שהסגנים-ממלאי-המקום יכהנו בזה אחר זה, כשלכל אחד מהם נקצב מראש זמן לכהונה. בכך, במשתמע, כוללת ההחלטה גם העברה מכהונה של הסגן הראשוןלפי סעיף 25(3). ועוד: לדעת חברתי "אישור ההסכם כאמור (בהחלטה מיום 5.1.1999 - מ"נ) כפי שהתרחש מייתר פעולת בחירה נוספת, ואין צורך לחזור עליה". לשיטתי, פעולת בחירה נוספת (אחרי התפטרות או הפסקת הכהונה של הסגן הראשון) הנה תנאי בל-יעבור. חברי המשנה לנשיא מסכים עם חברתי כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות סעיף 14 ולפיכך דין הערעור להתקבל. עוד קובע הוא כי "מבחינת הסמכות, החלטת הרוטציה בעינה עומדת, יהיו אשר יהיו טעמיה". 8. אני סבורה כי בכגון דא, בהקשרים של בחירות ובחירה, עלינו לחפש - בבחינת החוק מתוכו ובו - מהו ההסדר שקבע המחוקק, ואל-לנו להוסיף עליו הסדר אותו המחוקק "אינו שולל". כפי שציין השופט ברק בע"א 503/80 זפרן ואח' נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד לד4) 831, תוך שהוא מביא כדוגמא את חוק הבחירה: "בעניני בחירות משמשים בערבוביה שיקולים אידיאולוגיים ופרגמטיים, כאשר דבר החקיקה הסופי משקף פשרה פוליטית שניתן היה להשיגה ... . הכל תלוי בהסדרו של המחוקק..." (שם, בעמ' 835) (ההדגשה אינה במקור - מ"נ). (ראו והשוו, לענין סדר הפעולות בהליך של הארכת מינוי, בג"ץ 6673/01 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' התחבורה ואח' (טרם פורסם)). לדעתי, "הסדרו של המחוקק" - זה שבחוק הבחירה, אליו התוסף ההסדר שבסעיף 35ב לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] - הוא ההסדר התלת שלבי עליו עמדתי, ואל לנו להוסיף עליו מה שהמחוקק לא שלל. המבוי הסתום 9. יש יסוד סביר להנחה, מעצם הגשת הבקשה נשוא הערעור לבית המשפט, שהצדדים נתקלו, בענייננו, במבוי סתום. בענייננו - התחלפו חלק מחברי המועצה. במהלך הדברים הרגיל - ואם הכל היו מבקשים לקיים את הסכם הרוטציה לא היה, לכאורה, צורך בפניה לערכאות. ניתן היה, כדי להסיר ל ספק משפטי, אם מאן דהוא היה מעורר אותו - להשלים באמצע הקדנציה את כל המהלכים: בריק היה מתפטר במתן הודעה בכתב למועצה כאמור בסעיף 25(2) לחוק, ואם לא היה עושה כן, ניתן היה, ברוב הנדרש, להעבירו מכהונתו כאמור בסעיף 25(3) לחוק. אחר כך היה מתבצע תהליך בחירה ח של המערער כאמור בסעיף 14 לחוק, והכל היה בא על מקומו בשלום, בלא פניה לערכאות. גם אם מי מחברי המועצה לא היה מרוצה ממהלך כזה, שלשיטת המערער היתה רק בגדר אישור מחדש של מצב קיים - דומה שלא היתה לאיש עילה לפנייה לערכאות. טענותיהם המשפטיות של המתנגדים היו מסתתות. 10. בענייננו אנו, ראש המועצה, בריק והמערער כאחד תומכים בהחלטה מיום 5.1.1999 המשקפת את הסכם הרוטציה. בענייננו - אך אין זה מחוייב המציאות שכך יקרה תמיד - הודיע בריק בכתובים לבית המשפט כי אינו רואה עוד עצמו כסגן, ואין הוא מקבל משכורת (אם כי לא שמענו שהגישתב התפטרות למועצה או שהועבר מכהונתו). הקושי בו נתקלו המחנות בענייננו נעוץ כנראה בכך שלראש המועצה, הרוצה לראות במערער סגן בשכר, אין, ככל הנראה, בשל חילופי גברי במועצה, אפשרות למנות את המערער כיום ברוב הנדרש. לשיטת חברי אין מבחינה משפטית, צורך בבחירה נוספת. מאידך, אם המערער מכהן כחוק כסגן וממלא מקום מכוח ההחלטה מיום 5.1.1999, ואין החברים החדשים חפצים בו עוד, יש צורך "בהעברה מכהונה"; אך למתנגדיו של המערער - אין אפשרות להעביר את המערער מכהונתו. העברה מכהונה כאמור בסעיף 25(3) איננה יכולה להיעשות בלי שיתוף פעה של ראש המועצה. ואולם, ראש המועצה מצדד במערער. כך נוצר במועצה המקומית חורפיש מצב של מבוי סתום שהצריך פניה לערכאות כדי שיוצהר מה המצב הקיים: האם המערער נבחר כחוק לכהונת סגן בהחלטה מיום 5.1.1999. חברי משיבים על שאלה זו בחיוב, ואני משיבה עליה בשלילה. 11. אכן, לאחר מתן פסק דין זה - לא תהיה עוד אי ודאות. חברי מקבלים כי קיימת סמכות למנות שני סגנים-ממלאי-מקום בזה אחר זה בדרך בה נקטה המועצה בהחלטתה מיום 5.1.1999. בדיון בעל פה שמענו שרשויות מקומיות רבות ממתינות להחלטתנו. כך נרמז גם בערכאה הראשונה. חוששתנשפרשנות המאפשרת לקבוע מראש, בהחלטה אחת, ששני סגנים-ממלאי מקום יכהנו בזה אחר זה, תרבה, אולי תרבה עד מאד, הסכמי רוטציה שילבשו לבוש של החלטה פורמלית, כמו זו מיום 5.1.1999. לשיטתה של חברתי "לפנינוהסכם רוטציה תקף מבחינה משפטית שלא נפל בו פגם או פסול. הוא עומ במבחני החוק, באמות מידה חוקתיות ומתיישב עם מושגי תקנת הציבור. לפיכך ראוי לקיימו". לשיטתי שלי, הבחירה במערער לא נעשתה בדרך הקבועה בחוק, היא הדרך התלת שלבית עליה עמדתי, שהיא, לדעתי, הדרך האחת והיחידה. על כן, לו נשמעה דעתי, לא היה ניתן לבחור במערער בדרך בה נבחר. דרך זו של בחירה היא בעיני נטע-זר בנוף המינויים שאין זה רצוי לשתול אותו ולטפחו. לכך אפנה עתה. קביעת המחליף בתחילת הקדנציה - שיטה בלתי רצויה 12. סבורה אני שמוטב לנו להימנע מפירוש אשר מאפשר לבחור אדם לכהונה בהחלטה פורמלית ומחייבת, המתקבלת זמן רב לפני המועד בו צפוי הוא לאייש את המשרה בפועל. אם יקבע המחוקק בהוראה מפורשת כי ניתן לקבוע איושה של משרה זמן רב מראש - נכבד את דברו, שהרי דברו של המחוקק חייב. כשם שנכבד את דברו בענין ההסדר שנקבע בסעיף 35ב לפקודת המודעצות המקומיות; ואולם - לא אוסיף את האפשרות לפצל את הכהונה ולבחור מראש סגן-מחליף אף אם לשון סעיף 14 לחוק הבחירה "אינה מתירה, אך גם אינה שוללת" (כלשון חברתי) דרך זו. אני סבורה, על דרך העיקרוןכי בין בחירה או מינוי לתפקיד כלשהו ובין איוש המשרה בפועל, יכול שתהיה תקופת התארגנות סבירה, לצורך העברה מסודרת של התפקיד - אך לא למעלה מכך. תקופה של 30 חודשים איננה תקופה סבירה. ודוק: ענייננו בעיתוי קבלת החלטה פורמלית בעלת תוקף משפטי הקובעת מינוי. הסכמי רטציה, הנחתמים זמן רב מראש והמחייבים, אם בכלל, רק את הצדדים להם, אינם יוצרים לשיטתי מינוי עד ש"יתורגמו", אם "יתורגמו", להחלטה פורמלית. בענייננו, ועל כך כבר עמדתי בהרחבה, לשיטתי אין כלל אפשרות של מינוי מראש של המחליף. מינוי מחליף צריך להיעשות תוך חודשיים מהמועד בו חדל הסגן הקודם מכהונתו. 13. המערער לא הצביע בטיעונו על שום מקרה אחר בשיטת המשפט הישראלית בו ממונה אדם או נבחר לתפקיד בהחלטה פורמלית זמן כה ניכר לפני איוש המשרה. בחירת "יורש" זמן רב לפני שנושא המשרה מסיים את כהונתו זר לשיטתנו. ניתן למצוא דוגמאות לא מעטות בחקיקה בהן קיימת הגבלה סטוטורית על משך הזמן בו ניתן למנות אדם מראש לכהונה שטרם התפנתה. אביא כמה דוגמאות, בלי כוונה למצות: סעיף 5 לחוק יסוד: נשיא המדינה, לענין הנשיא; סעיף 22 לחוק הכנסת התשנ"ד1994-, לענין מינוי יועץ משפטי לכנסת; סעיף 2 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח1978- לענין המבקר. את כל נושאי המשרות האמורות יש לבחור לא מוקדם מתשעים יום לפני תום כהונתו של נושא המשרה המכהן. באין הגבלה סטטוטורית, יש לתחום במבחני הסבירות את פרק הזמן בו ניתן למנות מראש אדם למשרה שטרם התפנתה. ממילא, בענייננו קיימת, כאמור, על פי השקפתי, מגבלה סטטוטורית וניתן לבחור את הסגן-המחליף רק כשהמשרה פנויה. 14. בקביעת זהותו של נושא המשרה המחליף בהחלטה פורמלית זמן רב לפני המועד בו היא עתידה להתפנות, רואה אני כמה חסרונות: האפשרות שהרוב של היום ישתלט על משרות העתידות להתפנות בעתיד; השפעות אפשריות על טוהר השירות הציבורי; פגיעה ביעילות התיפקוד של נושא משרה כאשר קבע מראש שתוך תקופת הכהונה יכהנו שני נושאי משרה או יותר בזה אחר זה. השתלטות הרוב הנוכחי על משרות העתידות להתפנות בעתיד 15. משרות רבות בשירות הציבור הן משרות לתקופה קצובה, וידוע מראש מתי תסתיים כהונתם של הממלאים אותן. ישנן משרות שלא ניתן לכהן בהן מעבר לגיל מסויים, ושוב, ידוע מראש מתי ניתן יהיה לאיישן. אם נאפשר (למשל) לקואליציה מכהנת "לתפוס" מראש כהונות העתידות להתפנות בעתד, נימצא פוגעים ברוב השולט בהגיע המועד הרגיל והטבעי לאיושן של המשרות, דהיינו בסמוך לסיום כהונתו של נושא המשרה. אכן, בענייננו מדובר בבחירה במועצה מקומית, שהיא מעין פרלמנט-זוטא, ולא במינוי למשרה שלטונית. ואולם, בשני ההקשרים מתעוררת השאלה האם ניתן למנות אדם מראש למשרה שהמאייש אותה רחוק מלסיים את תפקידו. אם ניתן לעשות כן בענייננו, אפשר והדבר ניתן גם לגבי משרות אחרות בהן עיתוי המינוי אינו קבוע בהוראה מפורשת. לדוגמה: על פי סעיף 3(ג) לחוק יסוד: הצבא מתמנה ראש המטה הכללי בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון. היעלה על הדעת כי הרמטכ"ל הבא ייבחר 30 חודש מראש לדעתי ראוי, כאמור, ואם החוק אינו מחייב אחרת, להימנע מפרשנות המאפשרת ברה או מינוי לכהונה כלשהי זמן רב מראש. חשש לטוהר המידות 16. על סגן מכהן (הן ממלא מקום, הן רגיל) חלות מגבלות תחיקתיות מפורשות. סעיף 15ב לחוק הבחירה קובע לגבי סגן מכהן הוראות מפורטות ומורכבות בענין "איסור והסדרה" של עיסוק נוסף. סגן המקבל שכר ותנאי שירות אינו יכול לעסוק בעיסוק נוסף. בהתקיים תנאים מסויימים שלא מוד לפרטם, יוכל הוא בכל זאת לעסוק בעיסוק נוסף, אך אפשרות זו מסוייגת: עיסוק נוסף אסור הוא אם קיים חשש לניצול לרעה, השגת יתרון אישי, או העדפה אישית, בשל תפקידו של מי שעוסק בעיסוק הנוסף. כן אסור עיסוק נוסף כשיש אפשרות של ניגוד ענינים בין העיסוק הנוסף לתפקיד סגן ראש רשות. מה דינו, לענין הוראות אלה, של מי שכיניתי "סגן בהמתנה", דהיינו סגן שכבר נבחר, אך יחלפו עוד חודשים רבים עד שיחל לכהן לכאורה כל המגבלות התחיקתיות אינן חלות מכוח החוק עצמו על מי שכבר נבחר כסגן אך טרם אייש את משרתו. המערער (ודומיו) לכאורה פטורים מהמגבלות האמורות משך תקופה ארוכה, אף שלשיטתם של חברי כבר נבחרו. אכן, בצד מגבלות שבחוק על ניגוד ענינים קיימות מגבלות פרי הפסיקה (ראו למשל הדעות השונות בע"א 6983/94 פחימה נ' פרץ, פ"ד נא (5) 829 והאסמכתאות הרבות הנזכרות בו. לענין סגן ממלא מקום בטרם נקבעו כללים תחיקתיים בדבר איסור ניגוד ענינים: בג"ץ 6641/93 סיעת "צעירים למען חיפה ואח' בעיריית חיפה נ' מועצת העיר חיפה ואח', פ"ד מח (555). אכן, גם ל"מוסד" החדש של "סגן-בהמתנה" ניתן לפתח כללי איסור ניגוד ענינים, וכיוון שחברי קבעו כי המערער נבחר כדין - ראוי שיפותחו כללים כאלה. כשלעצמי מתקשה אני לראות טעם טוב מדוע ניצור מוסד של "סגן-בהמתנה" ואחר כך ניצור עבורו כללים פסיקתיים של איסור ניגוד ענינים. ובהילוך לאחור: המגבלות החלות על הסגן מכוח החוק מחזקות בעיני את הפרשנות לפיה אין לבחור, באותה החלטה, בנוסף על הסגן הראשון, גם סגן-בהמתנה. שיקולי יעילות 17. יתכן ושיקולי יעילות אינם עומדים בראש סולם העדיפויות, אך ראוי להזכירם. תקופת כהונה של מועצה היא 5 שנים. על תקופת כהונה זו אמרה השופטת דורנר כי היא - "קובעת פרק זמן ארוך דיו למימוש מדיניות ראויה על-ידי הנבחרים וקצר דיו כדי שלא לשחרר את הנבחר ממוראו שהבוחר...": בג"ץ 3791/93 משלב ו39- אח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד מז (4) 126, 130. דברים אלו אוזכרו בהסכמה בדנג"צ 1913/97 מואסי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נב (2) 49, 66 ו79-, על ידי השופטים מ' חשין וי' זמיר. הכלל אליו יש לשאוף, לטעמי, הוא שאנשים יכהניה מלאה, ילמדו את תפקידיהם וישקיעו בתפקיד את מיטבם. סגן ראש מועצה לגביו ידוע מראש כי יכהן מחצית הקדנציה בלבד, הוא במידה רבה "ברווז צולע". ברור כבר מתחילת כהונתו כי אין לו אפשרות מספקת להוציא לפועל תוכניות לטווח ארוך. המשרה ניתנה לנבחר הציבור, לא עבור עצמו, אלא עבור הציבור הבוחר. עבדות היא ולא שררה, לא לחלוקת שכר ותנאי שירות נועדה, אלא לטובת הכלל. טיעון נגדי 18. יטען הטוען כי החסרונות שמניתי לגבי "סגן-בהמתנה" קיימים גם בחילופי סגנים הנעשים בעתם עקב הסכמי רוטציה: החוק מחייב, כתנאי לכך שהסגנים יקבלו שכר, שהסכם הרוטציה יונח על שולחן המועצה. על כן יודעים הכל עקב הסכם הרוטציה מי עתיד, בוודאות לא קטנה, להחליף את הגן המכהן. עלולה להיווצר בעיה של ניגוד ענינים גם כאשר הסגן-המחליף טרם נבחר על ידי המועצה אך יש ציפייה שייבחר עקב הסכם הרוטציה. גם הסכמי רוטציה, כשהם מתממשים, קוטעים כהונה של סגן ופוגעים ביעילות. לא אכחד שיש עוצמה בטיעון נגדי זה. ואולם, חוששתני שפרשנות המשריינת מראש את העברתו מכהונה של הסגן הראשון ואת כניסתו לתפקיד של הסגן-המחליף תרבה עד מאוד פיצולן של תקופות כהונה. הכהונה תפוצל באופן שכל אחד מהסגנים יקבל שכר ותנאי שירות. חברתי קבעה - והסכמתי עמה - שבסעיף 35ב לפקודת המועצות המקומיות הכיר המחוקק, ולו כעיקרון בקיומם של הסכמי רוטציה ברשויות המקומיות בהקשר לנושא ותנאי שירות של סגנים. במה שהכיר המחוקק - הכיר. אל-לנו להוסיף על כך הכרה בכך שהמועצה המקומית מוסמכת לפצל את הכהונה מראש. מניפולציה פוליטית 19. כחברי המשנה לנשיא אין דעתי נוחה ממניפולציה פוליטית. אולם, בהליך זה לא רק המועצה המקומית חורפיש עומדת מול עינינו. עלינו לקבוע נורמה. עלינו להכשיר (או לפסול) את הדרך בה נבחר המערער. מה שנכשיר או מה שנפסול יהיה מורה דרך גם למועצות אחרות. מהמערער (והשותפם האחרים להחלטה מיום 5.1.1999) יראו - וכן יעשו. סיכום 20. לו נשמעה דעתי, לא היינו מאשרים את הדרך בה נבחר המערער לכהונה בהחלטה מיום 5.1.1999, והיינו דוחים את הערעור בלא צו להוצאות. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.הפרת חוזהחוזההסכם רוטציהמפלגותשפיטות