סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין הדן בזכות להגיש קובלנה קובע כי הועד המרכזי, ועד מחוזי וכן היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה (להלן - קובל) רשאים להגיש קובלנה לבית-דין משמעתי בשל עבירת-משמעת, בין ביזמתם ובין על פי תלונת אדם אחר; קובל רשאי למנות אדם - דרך כלל או לענין מסויים - לייצגו ולטעון בשמו בכל הליך לפי פרק זה. להלן פסק דין בנושא סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין: פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העותר מבקש לחייב את המשיבים 1- 2 לנמק מדוע לא יעשו שימוש בשיקול הדעת המוקנה להם לפי סעיף 63 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961 (להלן החוק), ויגישו נגד המשיבים 5- 6 קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. כן מבקש העותר לחייב את המשיב 3 לנמק את החלטתו בדבר גניזת תלונות העותר, להסביר את השיהוי בקבלתן ולהעביר לידי העותר חומר הקשור לתלונות הללו. ב. (1) ביום 17.11.03 הגיש העותר למשיב 3, ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין (להלן הועד המחוזי), תלונה כנגד המשיב 5, עו"ד אביגדור קלגסבלד. ביום 22.12.03 הגיש העותר תלונה זהה כנגד המשיב 6, עו"ד אמיר שרגא. הרקע לתלונות עניינו תביעה, שהגיש העותר כנגד חברת אינטרפרייס פרטנרס אינטרנשיונל בע"מ, המיוצגת על ידי המשיבים 5 ו- 6. בתלונות נטען, כי המשיבים קיימו מגעים אסורים עם עדים, שזומנו להעיד על ידי העותר במסגרת אותה תביעה, וכי מגעים אלה מהווים עבירת משמעת. (2) בהחלטה מיום 12.12.04 ולאחר שנתקבלו אצלו תשובות המשיבים 5 ו- 6 לתלונות, הודיע הועד המחוזי לעותר, כי החליט לגנוז את תלונתו, שכן בנסיבות המקרה ועל סמך החומר שהיה בפניו לא מצא בהתנהגותם של המשיבים 5 ו- 6 עבירה על כללי האתיקה המקצועית, אשר תצדיק הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי. (3) ביום 19.1.05 פנה העותר בתלונה דומה למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, בה ביקש ממנו לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 63 לחוק ולהגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי כנגד המשיבים 5 ו- 6. פנייה זו הועברה לטיפולו של המשיב 2. (4) ביום 26.1.05 ניתנה החלטת המשיב 2. בהחלטה נאמר, כי השימוש בסמכות הנתונה ליועץ המשפטי ולפרקליט המדינה על פי סעיף 63 לחוק הוא נדיר ביותר, וכי ככלל, מקומן של תלונות בדבר התנהגות בלתי אתית של עורכי דין להתברר בפני לשכת עורכי הדין. נוכח האמור, נוכח העובדה שהועד המחוזי דחה את תלונת העותר ונוכח מהות התלונה, אין מקרה זה בא בגדר אותם מקרים חריגים, המצריכים את התערבותו של היועץ המשפטי. ג. בעתירה נטען, כי הועד המחוזי לא נימק את החלטתו, וכי בקשת העותר לקבלת פירוט של החומר, שעמד בפני הועד המחוזי, לא נענתה אף היא. לדברי העותר, בכך נמנעה ממנו האפשרות לעמוד על טעמיה של החלטת הועד המחוזי. כן נטען, כי החלטת הועד המחוזי ניתנה בשיהוי רב ומבלי שניתן לה כל הסבר. כנגד החלטת היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נטען, כי נוכח העובדה, שעסקינן במקרה בעל אופי פלילי ובעל אינטרס ציבורי מיוחד, חייבים היו היועץ המשפטי ופרקליט המדינה לעשות שימוש בסמכותם לפי סעיף 63 לחוק, ולהגיש קובלנה כנגד המשיבים 5 ו- 6. ד. (1) עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי דין העתירה להידחות. בתגובה מטעמו נמסר, כי בדעת היועץ המשפטי לממשלה לרענן את הנחייתו (מספר 52.004) בדבר הפעלת שיקול הדעת שלו ושל פרקליט המדינה לפי סעיף 63 לחוק. בגדר רענון זה תופעל הסמכות לפי סעיף 63 לא רק במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן, כפי שנהג לאורך השנים, אלא לאחר שמגיש התלונה מיצה את כל ההליכים בפועל מול גורמי לשכת עורכי הדין, הועד המחוזי והועד המרכזי, וגם זאת במקרים בעלי אינטרס ציבורי מיוחד או חומרה מיוחדת או במקום של חשש לניגוד עניינים של גורמי הלשכה. נאמר, עם זאת, כי גם לפי ההנחיה הנוהגת עד כה היתה התלונה נדחית. עוד נטען, כי הסעד המבוקש בעתירה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בהתאם לסעיף 5 בשילוב עם פרט 21(5) בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס- 2000, המסמיך אותו לדון בעתירה כנגד החלטה של לשכת עורכי הדין; לפיכך יש מקום לדחיה על הסף. כן נטען, כי דינה של העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים אל מול הועד המרכזי. לבסוף נטען, כי גם לגופם של דברים יש לדחות את העתירה, לאחר שטענות העותר נבחנו גם לגופן. תלונות העותר, תשובות המשיבים 5 ו-6 וכן החלטת הועד המרכזי הועברו לידיו של פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה, האמון על טיפול בתלונות נגד עורכי דין, ומסקנתו הייתה כי אין מקום להגשת קובלנה. (2) עמדת הועד המחוזי היא כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי - פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. גם לטענת הועד המחוזי יש לדחות את העתירה אף לגופה. נטען, כי הלכה היא שאין בית המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על החלטות רשויות הלשכה, כי הוא לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן בהחליטן לגנוז תלונה, וכי יתערב בהחלטות הועד המחוזי אך אם יובאו ראיות, כי החלטות רשויות הלשכה ניתנו משיקולים פסולים או שהיא נגועה בחוסר סבירות קיצוני. לגוף התלונה נטען כי הפניה לאחד העדים שבקשר אליו הלין העותר היתה בנושא אחר, ובאשר לעד הנוסף, הוא היה מנכ"ל שולחתם של המשיבים 6-5 לפני העותר ועל כן, על פי הדין היתה הפניה אליו מותרת. כן נטען, כי נוכח הוראת סעיף 37 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986 לא נמצא בנסיבות המקרה דנן, שהמשיבים 5 ו- 6 עברו עבירות משמעת, המצדיקות העמדתם לדין משמעתי. (3) לדברי המשיבים 5 ו- 6, טענותיו של העותר הובאו באופן מלא בפני הגורם המוסמך, שהחליט, לאחר מתן זכות תגובה לעותר, לדחות את תלונתו. לשיטתם, אין בית המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על החלטות המשיבים 1- 3, והעותר לא הראה עילה, המצדיקה את התערבות בית משפט זה בהחלטותיהם. נטען, כי גם לגופם של דברים לא היה מקום להגשת קובלנה, שכן תלונותיו של העותר משוללות כל יסוד. ה. (1) אין בידינו להיעתר לעתירה. אכן, בפני העותר מצוי סעד חלופי כמצוין בתגובות, ולכאורה די בכך לדחיית העתירה. ואולם, לאחר שעיינו בדברים, סבורני כי אין מקום לעתירה לגופה, וצר יהא אם יכלה העותר את ממונו וזמנו ואת זמנם של בית משפט נוסף והצדדים האחרים בעתירה נוספת. מתשובות הועד המחוזי והיועץ המשפטי לממשלה נלמד, כי תלונות העותר נבדקו על-ידיהם, ולא נמצא בהן בסיס להגשת קובלנה כנגד עו"ד קלגסבלד ועו"ד שרגא. לוועד המחוזי סמכות רחבה בדיון בקובלנות, וכבר נקבע משכבר, כי "המחוקק הקנה ללשכת עורכי הדין ... עצמאות רבה בכל הנוגע לטיפול בתלונותיהם של אזרחים, הרואים עצמם נפגעים על ידי מעשהו או מחדלו של חבר הלשכה ... על פי אמות המידה המקובלות עלינו אין בית משפט הזה רואה עצמו כמי שנכנס בנעליו של הקובל וכמי שמחליט, כאילו מעיקרו, אם יש בתלונה עילה לכאורית לייזום הליכים משמעתיים ... כאשר מוקנה לרשות פלונית שיקול הדעת, אם ליזום הליכים פליליים או משמעתיים, נוהג בית משפט להתערב בשיקוליה רק באותם מקרים, בהם יש יסוד לכאורי לסברה, כי החלטתה של הרשות העצמאית האמורה נבעה משיקולים פסולים ובלתי חוקיים כגון חוסר תום לב או מניעים זרים ... לאור אופיו של העניין נוהג בית המשפט הזה בכל הנוגע לסמכויותיה המשמעתיות של הלשכה באותו אופן ולפי אותם כללים, אשר אותם הוא מיישם בכל הנוגע להתערבותו בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ... וכפי שמקובל עלינו, כי בידי היועץ המשפטי לממשלה שיקול- דעת רחב בכל הנוגע לפעילותו בתחום התביעה הכללית, כך הדין גם לגבי הלשכה" (בג"ץ 248/81 ווליס נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין ואח' פ"ד לז(3) 533, 540 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). דברים אלה יפים גם היום (ראו גם בג"ץ 6054/04 ד"ר אבס דאלי נ' ועד מחוזי תל אביב והמרכז- לשכת עורכי הדין ואח' (טרם פורסם); בג"ץ 9255/04 עו"ד ריבה רוכברג נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב ואח' (השופט עדיאל)). (2) כחוט השני עוברת בפסיקת בית משפט זה הגישה, כי אינו נוטה להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה למעט במקרים חריגים ונדירים. "התערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר העמדת חשודים לדין נדירה היא ... החלטה כזו (של התערבות - א"ר) תתקבל רק אם משתכנעים אנו כי ההחלטה לוקה בטעות ברורה, בולטת וקיצונית" (בג"ץ 3425/94 גנור ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פ"ד נ(4) 1, 10). בהיקש - אולי אף מקל וחומר - חל האמור גם במישור המשמעתי, כשהמדובר בסמכות להגיש קובלנה, בנושא שנדון בועד המחוזי ונבדק בו לגופו, ואחר כך נבדק לגופו גם בפרקליטות המדינה, והעמדה היתה אחידה. (3) על רקע הדברים האמורים, לא מצאנו עילה להתערבות בהחלטות הועד המחוזי והיועץ המשפטי לממשלה, שלא להגיש קובלנה נגד המשיבים 5 ו- 6 על יסוד תלונות העותר, שכן לא נפל בהן פגם של הפליה, משוא פנים או חוסר סבירות קיצוני בשיקול הדעת. ארשה לעצמי להעיר, כי אילו נומקה בשעתו החלטת הועד המחוזי מיום 12.12.04 יתכן שהליך זה היה נחסך. (4) כאמור, לא נוכל להיעתר לעתירה. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.עורך דיןלשכת עורכי הדין