##דוגמא לכתב תביעה בגין אחריות שומר שכר על גניבת ציוד מאתר בנייה:## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה:## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: חברת _________ בע"מ, ח.פ. _________, חברה קבלנית העוסקת בעבודות בנייה ופיתוח, אשר משרדיה נמצאים ב_________, _________. 2. הנתבעת 1: חברת _________ בע"מ, ח.פ. _________, חברה המספקת שירותי שמירה ואבטחה, אשר משרדיה נמצאים ב_________, _________. 3. הנתבעת 2: חברת _________ בע"מ, ח.פ. _________, חברת ביטוח, אשר משרדיה נמצאים ב_________, _________. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום פיצויים בגין נזקי התובעת, בסך של 70% משווי פטיש החציבה שנגנב, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגניבה (28.6.00) ועד למועד התשלום המלא בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת 1 בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ, כפי שיקבע בית המשפט. 6. כבוד בית המשפט מתבקש להצהיר כי התובעת רשאית לפנות לנתבעת 2, חברת הביטוח, בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לשם מימוש זכויותיה. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. התובעת, חברת בנייה ופיתוח, התקשרה עם הנתבעת 1, חברת שמירה, לצורך מתן שירותי שמירה באתר בנייה ב_________, _________, וזאת על בסיס הצעת מחיר מיום 16.1.00 והזמנת שומר מיום 16.1.00. 8. במסגרת שירותי השמירה, הועמד שומר מטעם הנתבעת 1, מר _________ ת.ז. _________, לשמור על ציוד יקר ערך, ובפרט על פטיש חציבה שהיה מחובר לבאגר (מחפר) באתר הבנייה. 9. ביום 28.6.00, או בסמוך לכך, נגנב פטיש החציבה מאתר הבנייה, בעת שהיה תחת שמירת השומר מטעם הנתבעת 1, וזאת כתוצאה מכשלים חמורים בתפקוד השומר והנתבעת 1. 10. עילת התביעה נולדה ביום 28.6.00, עם גילוי גניבת פטיש החציבה, ומתבססת על אחריותה של הנתבעת 1 כשומר שכר, על פי חוק השומרים, התשכ"ז-1967, וכן על הפרת הסכם השמירה והתרשלותה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, אשר עולה על סמכותו של בית משפט השלום, וכן מאופי הסעדים המבוקשים. 12. סמכותו המקומית של בית המשפט הנכבד נובעת מכך שאתר הבנייה בו אירעה הגניבה ממוקם ב_________, _________, וכן משרדי הנתבעת 1 ממוקמים ב_________, _________, ובכך מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות הנתבעת 1 כשומר שכר ## 13. הנתבעת 1, באמצעות השומר מטעמה, החזיקה בפטיש החציבה לצורך שמירה עליו, וקיבלה תמורה עבור שירותי השמירה, ולפיכך חלה עליה אחריות של שומר שכר עיקרי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967. 14. אחריותה של הנתבעת 1 כשומר שכר היא אחריות חמורה, והיא אחראית לאובדן הנכס, קרי פטיש החציבה, אלא אם כן יוכיח כי הנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה עליה לחזותן מראש ולא יכולה הייתה למנוע את תוצאותיהן, כקבוע בסעיף 2(ב) לחוק השומרים. 15. הנתבעת 1 לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי הגניבה נגרמה עקב נסיבות בלתי צפויות או בלתי ניתנות למניעה, וזאת לאור העובדה כי ידעה על גניבות קודמות מאתרי התובעת והייתה מודעת לסיכון הגבוה. 16. הפסיקה קבעה כי אחריות שומר שכר היא אחריות מוגברת, הדומה לאחריות בגין סיכול, וכי עליו להוכיח כי פעל בכל האמצעים הסבירים והנדרשים למניעת הנזק, וכי הנזק נגרם למרות מאמציו אלו. 17. במקרה דנן, השומר מטעם הנתבעת 1 ישב בקבינת המחפר, אשר כף הבאגר כיסתה את פטיש החציבה, באופן שהקשה על גניבתו ללא הזזת המחפר, עובדה המעידה על שליטה ברמה גבוהה בנכס, המצדיקה הטלת אחריות מוגברת. ## הפרת חובת הצפיות ## 18. הנתבעת 1 ידעה על גניבות קודמות שאירעו לתובעת, עוד קודם להתקשרות ביניהן, עובדה שהייתה צריכה להגביר את ערנותה ואת חובת הצפיות שלה לגבי אירועי גניבה עתידיים באתר. 19. אופן הצבת פטיש החציבה, כשהוא מכוסה על ידי כף הבאגר וצמוד לקיר בטון, מלמד על חשש אמיתי לגניבתו ועל הצורך בשמירה מוגברת, ועל כן היה על הנתבעת 1 לצפות ניסיונות להזיז את המחפר ולגנוב את הפטיש. 20. היה על הנתבעת 1 לצפות כי גנבים פוטנציאליים ינסו לגרום לשומר לצאת מהמחפר, תוך הפעלת דרגות אלימות שונות, וכי אירוע תקיפה כזה הוא בגדר נסיבות שניתן וצריך היה לצפות מראש. 21. הפסיקה קבעה כי חובת הצפיות של שומר שכר כוללת גם צפייה של אירועים חריגים וניסיונות פריצה או גניבה, במיוחד כאשר קיימת היסטוריה של אירועים דומים או כאשר מדובר בנכס יקר ערך. 22. העובדה שהשומר קיבל אזהרה מוקדמת מאחד התוקפים, אשר אמר לו "תזהר ממני", מהווה נורת אזהרה מהבהבת שהייתה צריכה להוביל לדיווח מיידי ולהיערכות מתאימה מצד הנתבעת 1, אך דיווח כזה לא נעשה. ## אי מניעת תוצאות הגניבה ## 23. הנתבעת 1 לא הוכיחה כי היא או השומר מטעמה לא יכלו למנוע את תוצאות אירוע הגניבה, וזאת לאור הכשלים המהותיים בהתנהלותם, אשר יפורטו להלן. 24. השומר צויד במכשיר קשר מסוג "מירס" בלבד, ללא כלי נשק, עובדה שהגבילה מראש את יכולת ההרתעה שלו, אך גם במצב זה, כל שנדרש ממנו היה ללחוץ על המכשיר ברגע שאבחן תנועה חשודה. 25. אי נעילת דלת המחפר מבפנים מנעה מהשומר שהות מספקת ללחוץ על מכשיר המירס וליצור קשר עם המפקח, וזאת למרות שהיה על הנתבעת 1 לבדוק את יכולת הנעילה של הדלת טרם תחילת השמירה. 26. אי דיווח השומר למפקח על האזהרה המוקדמת שקיבל מאחד התוקפים, לפיה עליו "להיזהר", מהווה כשל חמור שהיה יכול למנוע את הגניבה לו היה מועבר דיווח והייתה נערכת הערכות מתאימה. 27. אי לחיצה על מכשיר המירס על ידי השומר, למרות שהבחין בצי של מכוניות ומשאיות מתקרב למקום, ולמרות שצעקו לעברו לפני שמשכו אותו בכוח, מהווה התרשלות חמורה באי מילוי תפקידו. ## כשלים בהתנהלות השומר ## 28. השומר, מר _________, לא פעל באופן סביר ומקצועי למניעת הגניבה, וזאת למרות היותו שומר ותיק ואמין, כפי שהעידו נציגי הנתבעת 1. 29. השומר לא דיווח למפקח מטעמו על האזהרה המוקדמת שקיבל מאחד התוקפים, לפיה עליו "להיזהר", ובכך מנע מהנתבעת 1 להיערך כראוי לאירוע הגניבה הצפוי. 30. השומר לא נעל את דלת המחפר מבפנים, ובכך אפשר לתוקפים להוציא אותו בכוח ממושבו בקבינה, מבלי שניתנה לו שהות מספקת להזעיק עזרה באמצעות מכשיר הקשר. 31. השומר לא לחץ על מכשיר המירס ברגע שהבחין בצי של מכוניות ומשאיות מתקרב למקום, ובכך איבד הזדמנות קריטית להזעיק עזרה ולמנוע את הגניבה, או לפחות להקטין את נזקיה. 32. הפסיקה קבעה כי שומר אינו יוצא ידי חובתו ב"שב ואל תעשה", אלא עליו לפעול באופן אקטיבי וסביר למניעת נזקים, וכי אי-פעולה במצבים קריטיים מהווה התרשלות. ## כשלים בהתנהלות הנתבעת 1 ## 33. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא וידאה כי דלת המחפר ניתנת לנעילה מבפנים, טרם תחילת השמירה, ובכך מנעה מהשומר אמצעי הגנה בסיסי שהיה יכול לסייע לו במניעת הגניבה. 34. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא הנחתה את השומר באופן ברור וחד משמעי לדווח על כל אירוע חריג או חשוד, ובפרט על אזהרות מוקדמות, ובכך אפשרה את אי-הדיווח על האזהרה שקיבל השומר. 35. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא הפעילה מוקד מאויש בשעות הלילה, ובכך האריכה את זמן התגובה לאירועי חירום והקשתה על השומר לקבל סיוע מיידי במקרה של תקיפה או גניבה. 36. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא וידאה כי השומר מיומן ומתורגל בשימוש במכשיר המירס במצבי לחץ, ובכך תרמה לאי-לחיצה על המכשיר בזמן אמת. 37. הפסיקה קבעה כי חברת שמירה נושאת באחריות למחדליה של השומרים מטעמה, וכי עליה לוודא שהשומרים מצוידים, מודרכים ומפוקחים כראוי לצורך מילוי תפקידם. ## קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק ## 38. קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הנתבעת 1 והשומר מטעמה לבין גניבת פטיש החציבה והנזקים שנגרמו לתובעת. 39. לו היה השומר מדווח על האזהרה המוקדמת, הייתה הנתבעת 1 יכולה להיערך באופן מתאים, לשלוח ניידת סיור או להזעיק משטרה, ובכך למנוע את הגניבה. 40. לו הייתה דלת המחפר ניתנת לנעילה מבפנים, היה השומר יכול לנעול את עצמו, ללחוץ על מכשיר המירס וליצור קשר עם המפקח, ובכך להזעיק עזרה ולמנוע את הגניבה. 41. לו היה השומר לוחץ על מכשיר המירס ברגע שהבחין בתוקפים, הייתה ניידת הסיור של הנתבעת 1 יכולה להגיע למקום תוך זמן סביר, ובכך למנוע את המשך הגניבה או להקטין את נזקיה. 42. הפסיקה קבעה כי גם אם לא ניתן להוכיח בוודאות מוחלטת שהנזק היה נמנע לחלוטין, די בהוכחת הסתברות סבירה למניעת הנזק כדי לבסס קשר סיבתי. ## היקף הנזק וחלוקת אחריות ## 43. כתוצאה מהתרשלות הנתבעת 1 והשומר מטעמה, נגרמו לתובעת נזקים כבדים בדמות אובדן פטיש החציבה, ששוויו יוכח בבית המשפט. 44. לאור מכלול הנסיבות, לרבות האזהרה המוקדמת שלא דווחה, אי-נעילת דלת המחפר ואי-לחיצה על מכשיר המירס, יש להטיל על הנתבעת 1 אחריות בשיעור של 70% מגובה הנזק. 45. שיעור האחריות של 70% משקף את הכשלים המהותיים בהתנהלות הנתבעת 1 והשומר מטעמה, אשר היו יכולים למנוע את הגניבה לו פעלו באופן סביר ומקצועי. 46. הפסיקה מכירה באפשרות של חלוקת אחריות בין צדדים, כאשר קיימת תרומה של מספר גורמים לנזק, וזאת בהתאם למידת האשם של כל צד. 47. התובעת תטען כי שיעור האחריות שהוטל על הנתבעת 1 משקף איזון נכון בין חובותיה כשומר שכר לבין הנסיבות הספציפיות של האירוע. ## הסכם השמירה ותנאיו ## 48. הסכם השמירה בין התובעת לנתבעת 1 כלל התחייבות לספק שירותי שמירה מקצועיים ואמינים, וזאת בתמורה לתשלום שכר. 49. הנתבעת 1 הצהירה כי יש לה ביטוח, והתובעת ביקשה כי גם היא עצמה תהיה מכוסה בפוליסה, בקשה שנתקבלה על ידי הנתבעת 1, כפי שהעיד מנהל הנתבעת 1. 50. הנתבעת 1 התחייבה לספק שומר המצויד במכשיר קשר, ולקחה על עצמה את האחריות לביצוע משימת השמירה בתנאים אלו, ולכן אינה יכולה לטעון כי תנאי השמירה הגבילו את אחריותה. 51. הפסיקה קבעה כי חברת שמירה אינה יכולה להסכים לבצע שמירה בשכר ובה בעת לכפור בקיום אחריות של שומר שכר, וכי נטילת אחריות לביצוע משימה שביצועה בלתי אפשרי יש בה כשלעצמה משום רשלנות. 52. התובעת תטען כי הנתבעת 1 הפרה את הסכם השמירה בכך שלא סיפקה שירותי שמירה ברמה הנדרשת, ובכך גרמה לגניבת פטיש החציבה. ## חוק חוזה הביטוח ## 53. התובעת תטען כי למרות שלא הוצגה פוליסת ביטוח תקפה ליום האירוע המכסה אותה ישירות, פתוחה בפניה הדרך לפנות לנתבעת 2, חברת הביטוח, בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. 54. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מאפשר לצד שלישי שנפגע, במקרים מסוימים, לתבוע ישירות את המבטח של המזיק, גם אם אינו מבוטח בפוליסה באופן ישיר. 55. התובעת תטען כי הנתבעת 1 הבטיחה לה כי היא תהיה מכוסה בפוליסה, וכי הבטחה זו, גם אם לא גובתה בפוליסה ספציפית, יוצרת בסיס לדרישה כלפי חברת הביטוח. 56. הפסיקה קבעה כי מטרת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח היא להגן על נפגעים ולאפשר להם לממש את זכויותיהם מול חברת הביטוח, גם במקרים בהם אין יריבות ישירה. 57. התובעת תטען כי בנסיבות העניין, ולאור העובדה שהנתבעת 1 הצהירה על קיום ביטוח וקיבלה את בקשת התובעת להיות מכוסה, יש לאפשר לה לממש את זכויותיה מול הנתבעת 2. ## מהימנות עדויות השומר ## 58. התובעת תטען כי יש לייחס משקל נמוך לעדויות השומר, מר _________, הן בהודעותיו במשטרה והן בתצהירו, וזאת לאור הסתירות הרבות והמהותיות שנמצאו בהן. 59. הסתירות בעדויות השומר, כגון לגבי ביקור המפקח, אופן התקיפה, זהות התוקפים, ואופן שחרורו מהכפיתה, מטילות ספק באמינות גרסתו ומחלישות את משקלה הראייתי. 60. למרות הסתירות, התובעת אינה שוללת לחלוטין את גרסת השומר בדבר אירוע תקיפה כלשהו, וזאת לאור עדות נציגי הנתבעת 1 על אמינותו בעבר וביקורו בבית החולים ובמשטרה לאחר האירוע. 61. הפסיקה קבעה כי כאשר קיימות סתירות מהותיות בעדותו של עד, יש לייחס לעדותו משקל נמוך, וכי על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות כדי להגיע למסקנה עובדתית. 62. התובעת תטען כי גם אם התקיים אירוע תקיפה, אין בכך כדי לפטור את הנתבעת 1 מאחריותה, שכן היה עליה לצפות אירועים כאלה ולפעול למניעתם. ## אי דיווח על אירועים חריגים ## 63. השומר לא דיווח למפקח מטעמו על ביקורו המקדים של אחד התוקפים, אשר שאל אותו שאלות והזהיר אותו, ובכך הפר חובה יסודית של שומר לדווח על אירועים חריגים. 64. אי הדיווח מנע מהנתבעת 1 להיערך כראוי לאירוע הגניבה, לשלוח תגבורת או להזעיק משטרה, ובכך תרם באופן ישיר להתרחשות הגניבה. 65. נוהל העבודה בחברת השמירה קבע כי שומר המבחין בהתרחשות חשודה אמור להודיע מידית למפקח המסייר או למנהל החברה, אך השומר לא פעל בהתאם לנוהל זה. 66. הפסיקה קבעה כי אי דיווח על אירועים חריגים או חשודים מהווה התרשלות מצד שומר, וכי חובתו של שומר היא לדווח על כל מידע רלוונטי שיכול לסייע במניעת נזקים. 67. התובעת תטען כי לו היה השומר מדווח על האזהרה המוקדמת, הייתה הנתבעת 1 יכולה לנקוט בצעדים מתאימים שהיו מונעים את הגניבה או מפחיתים את נזקיה באופן משמעותי. ## כשלים בפיקוח ובקרה ## 68. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא הפעילה מוקד מאויש בשעות הלילה, ובכך פגעה ביכולת הפיקוח והבקרה על השומרים בשטח. 69. למרות שהמפקח מטעם הנתבעת 1 ערך ביקורת באתר בסביבות השעה 22:30 או 23:30, לא הוכח כי ביקורת זו הייתה מספקת או יעילה למניעת הגניבה שאירעה מספר שעות לאחר מכן. 70. הסתירות בעדויות השומר והמפקח לגבי ביקור המפקח בליל האירוע, מטילות ספק באפקטיביות הפיקוח שבוצע על ידי הנתבעת 1. 71. הפסיקה קבעה כי חברת שמירה נושאת באחריות לפיקוח ובקרה נאותים על השומרים מטעמה, וכי כשלים בפיקוח יכולים להוות בסיס להטלת אחריות. 72. התובעת תטען כי לו היה קיים מוקד מאויש, או פיקוח הדוק יותר, הייתה הנתבעת 1 יכולה לזהות את הכשלים בהתנהלות השומר ולפעול לתיקונם טרם התרחשות הגניבה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהבניהמסמכיםאתר בניהחברת שמירהאחריות שומרים