הדין מעניק הגנה גם למחזיק שאינו מחזיק כדין. בענייננו, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי ארבע המשפחות פלשו למתחם עוד לפני עשרות רבות של שנים, וכי לאחר דין ודברים הגיעו להסדר פשרה שעוגן בהחלטות ביהמ"ש, על פיו חולק המתחם בין המשפחות. בית המשפט ציין כי לא בכדי הורחבה ההגנה על החזקה גם מקום שאין המחזיק מחזיק מכוח הבעלים אלא הוא בעצמו פולש, ביהמ"ש מסביר כי הדבר נועד לשם שמירת השלום והסדר החברתי, דבר שבענייננו מודגש שבעתיים נוכח העובדה כי אכן כך פעלו ראשי המשפחות בעבר. להלן פסק דין בנושא זכויות פולשים למקרקעין: פסק דין בפניי תביעה לסילוק ידו של הנתבע מנכס המצוי בגוש 6137 חלק מחלקה 18, יחידה מספר 3, כמפורט בתשריט שצורף לכתב התביעה, (להלן: "חלקה 3"), ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיני זה. לאחר שמיעת העדים וקבלת סיכומי באי כוח הצדדים ניתן פסק דין זה. טענות התובע: התובע טוען כי הוא ובני משפחתו מתגוררים במתחם שכונה על ידי הצדדים כבית קפה נוח, כאשר לאחר התדיינויות משפטיות, הגיעו ראשי ארבע המשפחות שהתגוררו במתחם להסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטות ביהמ"ש. על פי אותו הסכם פשרה, משפחת התובע קיבלה לידיה את החזקה במלאה בחלק 3 לתרשים, ומשפחת סבג קיבלה לידיה את החזקה הבלעדית בחלק 4, כאשר בין החלקות המצוינות בתרשים, (אין הכוונה לחלקות המופיעות בלשכת רישום המקרקעין), מפרידה גדר. התובע טוען כי מספר שבועות לפני הגשת התביעה פלש הנתבע לחלקתו ואחסן בה חפצים וגרוטאות. לפיכך, עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבע לסלק את ידו מהחלקה שבחזקתו. טענות הנתבע: הנתבע טוען מספר טענות: א. הנתבע טוען כי הוא מחזיק באותו חלק בחצר שנים רבות, ולכן קמה לו טענת התיישנות. ב. הנתבע טוען כי התובע אינו בעלים, או מחזיק כדין במקרקעין, כלפי התובע נטען כי הינו פולש, ולכן אין לו כלל עילת תביעה כנגד הנתבע. ג. לגופו של עניין נטען כי במשך 40 שנה המצב נותר כפי שהיה, הנתבע מכניס לשטח חפצים, מוציא אותם, ועתה, כשנראה כי עתידה להיות אפשרות של "פינוי-בינוי" בשטח, התעורר התובע על מנת לגדור לטובתו שטח גדול יותר, כדי לקבל נתח פיצוי גדול יותר. ד. הנתבע טוען כי התובע לא צרף את הבעלים של המקרקעין ובכך השמיט את העילה כנגד הנתבע. עוד עותר ב"כ התובע כי ביהמ"ש יקבע שעדי התובע היו בלתי מהימנים ואין לקבל את עדותם. דיון: אין מחלוקת כי הנתבע עושה שימוש, ותפס חזקה בחלק מחלקה 3, כנטען על ידי התובע, אלא שקיימת מחלוקת עובדתית באשר לשאלה מתי החלה החזקה או מתי החל שימוש זה. ראשית אדון בשאלה העובדתית, מתי החל הנתבע לעשות שימוש בחלקה 3; התובע בעדותו אומר: "ש : לפני שהלכת לא לזרוק את הכסף, כדי שעו"ד הוס יעזור לך בתביעה הזאת, שווא כתב איזשהו מכתב, אז אתה בתור אחד שמכיר אותו ואתם מדברים הרבה שנים, אתה אומר שלום לפחות, אז הלכת אליו, נכון? ת : סליחה, אנחנו בסכסוך, אנחנו במכות? ש : אני אמרתי מכות? ת : לא לא, אתה מדבר כאילו שאנחנו. אני מדבר איתו, שלום. אני יום אחד ראיתי את המשאית, אמרתי להם מה אתם עושים? בקיצור, הוא אמר לי שהוא בחיפה, ודיברתי איתו, אמרתי לו, איציק מה קורה? ש : אתה מקשיב לשאלות או שאתה? כ. ה. ערקובי :הוא השיב לך לשאלה, אבל תן לו להשלים. כן, בבקשה. ת : אמרתי לו מה קורה? הוא אמר אני תוך שבוע מוציא את זה. ראיתי שאחרי שבוע הוא לא הוציא את זה, אמרתי לו, איציק תוציא את הדברים, הוא אמר עוד שבוע, עוד זה, החלטתי ללכת למשטרה להגיש תלונה שהוא שם לי שם דברים. במשטרה אמרו, בא החוקר שאני לא יודע, לצערי תפסו אותו בשחיתות וזרקו אותו. אבל החוקר אמר זה כבר עבר הרבה זמן, מאז השתנו דברים במקום והמשטרה לא פועלת. יש לך בעיה, תפנה לבית משפט. שאלתי את הוס מה עושים? הוא אמר יש לך שני דרכים, מותר לך להפעיל כוח סביר, ואתה יכול ללכת לבית משפט. אמרתי טוב, אני אפעיל כוח סביר. ניסיתי להוציא את זה. ש : מי שאל אותך בכלל את זה? כ. ה. ערקובי : הוא עונה לך. עו"ד שחם : שאלתי אם הוא דיבר איתו, הוא אמר שהוא דיבר איו ושהוא אמר לו זה. ת : עוד שבוע. ש : עכשיו אני מסתכל בתצהיר שלך, בוא תראה לי. כאן אתה כותב לי ככה, כותב לבית משפט, מספר שבועות לפני נדהמתי לגלות שפלש ושם גרוטאות וזה. ת : נכון. ש : ביקשתי שיסלק אך לא נעניתי. ת : אמר לי עוד שבוע, זה לא נענה? ש : אז מה שאתה אומר, זה שהוא לא נענה וזה התשובה? ת : כן." (פרוטוקול הדיון מיום 3.7.07 עמוד 8). העד אברהם סירי העיד בתצהירו כי כתשעה חודשים לפני מתן התצהיר ראה לראשונה את הגרוטאות בשטח נשוא המחלוקת ובעבר לא ראה גרוטאות כאלה. בחקירתו לא קועקעה גרסתו זו, וכך הוא אומר: "ש : 7 שנים אתה אומר שאתה נמצא שמה ולא ראית, זאת אומרת שלפני 8 שנים אתה לא יודע אם היה שם משהו? ת : אני לא ראיתי. ש : אתה אומר שאתה נמצא שם. ת : אני מכל התקופה שאני נמצא שם. ש : אבל אתה אומר. אמרתי לפני 8 שנים לפני שכתבת את התצהיר. ת : לפני 8 שנים אני לא אחראי עליו. ש : לא אחראי. יפה. אז בוא אני אגיד לך בדיוק, אנחנו מדברים על 06 זה היה ב-1997, בשנת 1997 ראית שם משהו? ת : אני לא ראיתי." (שם, עמוד 10). גם העד מר יעקב דרחי אישר, כי בסמוך לאותו מועד ראה לראשונה את ערימת הגרוטאות וכי לפני כן לא הבחין בגרוטאות כאלה במיקום זה. כלומר, על פי עדויותיהם של עדי התובע, הנתבע כתשעה חודשים לפני הגשת התצהירים, היינו סמוך להגשת התביעה, החל לעשות שימוש בחלקה 3 וזאת למרות שהתובע הוא שמחזיק בחלקה זו. אלא שהנתבע בעצמו בעדותו אישר את גרסת התובע, והודה כי בסמוך להגשת התביעה פרק גרוטאות לחצר, חלקה 3. לדבריו, היו חפצים, מיטלטלין, גרוטאות אחרות שלו בחלקה 3 עוד קודם לכן, וכך הוא מעיד: " : עכשיו, לפני שנפתח ב-2005 נפתח הדיוטי פרי הזה, לפני זה התחלנו לפנות את הדברים ואז זה נראה הרבה, ואז הם נבהלו. כל עוד שהיה לנו השמן והחתיכות שיש שלי, ועצים שהייתי מביא, או שקי מלט, או חול שהייתי מביא משאריות מהבניין שהייתי גומר אותם והייתי מביא. ש : אז היו רגועים אתה אומר. ת : רגועים. פתאום הם ראו משאיות שבאו, פה הם חשבו שאני הולך לקחת מהם את כל הבית שלהם. הם נבהלו, הם חשבו שאני הולך לבנות את כל הבית שלהם, את כל החצר, ואני לא רוצה. ש : עוד שאלה ותיזכר. ת : עוד דבר אחד מר שחם, זה טבעי למה אני לא עושה גדר. כל בנאדם. הקפה מחולק ל-4, כל בנאדם לוקח את החצר שליד הבית שלו באופן טבעי. זאת אומרת אם תסתכלי אין גדר בכלל בכל המתחם הזה. פה יש משפחה, פה יש משפחה, פה יש משפחה. אני יש לי את החתיכה שלי, הוא יש לו את החתיכה שלו, זה יש לו את החתיכה, כל אחד יש לו את החתיכה שלו, הוא יש לו את החתיכה הכי גדולה, המזנון. אנחנו היחידים שמקופחים, אני אראה לכם לפי התוכנית. הוא אומר שהוא רוצה את חלקה 3, תן לי את חלקה 4 כמו שאתה רוצה את 3, אני מוכן לוותר לך על הכל, אני אהיה יותר עשיר מכולם." כלומר, עדותם של עדי התביעה נתמכת בעדותו של הנתבע בעצמו, והוא למעשה מודה במקצת טענותיו של התובע. הנתבע טוען, כי למעשה נכון כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הניח במקום גרוטאות אלא שעוד קודם לכן עשה שימוש כזה בחלקה 3. משהודה הנתבע במקצת הטענות, היינו, כי בסמוך להגשת התביעה הניח גרוטאות בשטח חלקה מס' 3, עליו הנטל להוכיח כי השימוש הזה נעשה במשך שנים, ואני סבורה כי לא רק שהנתבע לא הרים את הנטל אלא שלאור העדויות שהובאו לעיל, ומקצת הודאתו של הנתבע, הוכיח התובע את גרסתו, על פיה סמוך להגשת התביעה החל הנתבע לעשות שימוש ולהחזיק בחלק מחלקה 3. לאחר שבחנתי את הטענה העובדתית, יש לבחון את השאלות המשפטיות. נוכח מסקנתי העובדתית אין עלי להידרש לשאלת ההתיישנות, מה גם שלא הוכחה. השאלות שנותרו לדיון הינן: שאלת זכויותיו של התובע, והעובדה כי מנהל מקרקעי ישראל לא צורף לדיון; בע"א (חיפה) 328/94 - יואב טריפון נ' אגודת אכסניות נוער .תק-מח 96(1), 535 ,עמ' 536, מסביר ביהמ"ש כי: "כדי שלמשיבה תהיה הזכות לדרוש סילוק יד של מסיג גבול, עליה להיות בעלים או מי "שזכאי להחזיק" במקרקעין, וזאת על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969. המונח "זכאי להחזיק" פורש בהרחבה בפסיקה (ע"א 50/77 מזרחי נ' אפללו פד"י ל"א (433 (3) והוא גם משתרע "על מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר... ובר רשות". ג. המערערים, באמצעות בא כוחם המלומד סבורים כי המשיבה אינה ברת רשות בשטח, משום שהבעלים האמתיים של השטח קרי, מנהל המקרקעין לא ידע כי המשיבה מחזיקה בשטח. ראשית. לא כך עולה מקביעתו של כב' השופט קמא שרשם בסעיף 9 ב' לפסק דינו: "גם עירית חיפה, גם מנהל מקרקעי ישראל היו מודעים לתוכניות התובעת, כאשר העירייה הייתה מעורה היטב בנעשה ולמינהל הובאו הדברים לידיעה במסגרת קשר קבוע שהיה לתובעת (המשיבה דנן) עם המינהל". ד. זאת ועוד, ההלכה מורה שאין צורך בהסכמה מפורשת לשם יצירת רישיון במקרקעין, ואפשר ללמוד על הסכמתם של הבעלים לשימושו של אדם אחר ברכושם, מהתנהגותם ולו גם מכללא. ראה ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית הכנסת ובית המדרש חסידים (פד"י ל"א (210 (3). גם ללא קביעת כב' השופט קמא, ואפילו נניח כדרכו של ב"כ המערערים שיסוד הידיעה הינו חיוני להיווצרות הרישיון, הרי שלדידי, קמה לה חזקה שבעובדה לקיומה של ידיעה, אם במשך שנות דור, שותק בעל המקרקעין, ומרשה כי ישתמשו ברכושו באופן חופשי. ההיגיון וניסיון החיים מלמד, כשבמקרה כזה, האחרון ידע או צריך היה לדעת כי רכושו נתפס ומוחזק ע"י אחר." בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי ארבע המשפחות פלשו למתחם עוד לפני עשרות רבות של שנים, וכי לאחר דין ודברים הגיעו להסדר פשרה שעוגן בהחלטות ביהמ"ש, על פיו חולק המתחם בין המשפחות. הנתבע אינו מכחיש כי מר לוי אמור להחזיק בחלקה 3 על פי אותו הסכם פשרה, אלא טוען כי בפועל הוא עשה שימוש בחלק מחלקה 3 במשך שנים ארוכות. מעבר לעובדה כי לא קיבלתי את טענותיו בעניין זה, ואין ליתן בהן אימון, שכן לדעתי חשב להשתלט על נתח גדול יותר, בשל השמועות על "פינוי -בינוי", לא ברור מדוע הנתבע אינו מקיים את הסכם הפשרה אליו הגיעו ראשי המשפחות? הנתבע לא התייחס לנושא זה כלל, ואני סבורה כי משניתנה הסכמה על ידי כל המשפחות בכללן משפחת סבג כי התובע ומשפחתו יחזיקו בחלקה 3 הנתבע אינו זכאי לכפור בהסכמה זו. זאת ועוד, כל המחזיקים במתחם אינם בעלי זכויות, הצדדים השכילו בשנות השמונים להגיע להסכם שיוביל לחיי שלום ושלווה בין כל המשפחות, אם הנתבע היה סבור כי יש לשנות את ההסכמים בין הצדדים עליו להעלות טענה יותר משמעותית מטענת סרק שעל פיה הוא החזיק בחלקה 3 גם קודם לכן. לא בכדי הורחבה ההגנה על החזקה גם מקום שאין המחזיק מחזיק מכוח הבעלים אלא הוא בעצמו פולש, ביהמ"ש מסביר כי הדבר נועד לשם שמירת השלום והסדר החברתי, דבר שבענייננו מודגש שבעתיים נוכח העובדה כי אכן כך פעלו ראשי המשפחות בעבר, וכך אומר ביהמ"ש העליון ברע"א 4311/00 - מדינת ישראל נ' אליעזר בן שמחון . פ"ד נח(1), 827 ,עמ' 836-837: "להגנה על החזקה במקרקעין מקום מרכזי במשפט. היא מהווה נושא להגנת המשפט לא רק כמאפיין של זכות הבעלות אלא גם כאשר היא משקפת מצב עובדתי שאין מקורו בזכות. "החזקה היא עניין שבעובדה שהמשפט מייחס לו תוצאות משפטיות בעלות משמעות" (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פדי נה(3) 294, 303). טעמים שונים הביאו את המשפט למתן הגנה נרחבת על החזקה במקרקעין - בין חזקה מכח זכות ובין חזקה בפועל שלא מכח זכות. טעם עיקרי לכך נעוץ ברצון להגן על החזקה כאמצעי של שמירה על הסדר הציבורי ושלום הציבור. טעם נוסף נעוץ בחשיבות שבהגנה על רצף והמשכיות השימוש בקרקע (פרופ' י. ויסמן, החזקה, מחקרי משפט ט"ו (תשנ"ט-תש"ס) 5, 38). חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מסדיר את הגנת המשפט על החזקה במקרקעין, בפורשו את ההגנה על המחזיק, בין שהוא בעלים, בין שהוא זכאי לחזקה שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בפועל שלא מכח זכות כלל" ראה גם את רע"א 5518/98 - יצחק יוסף נ' אביגדור עוקשי ואח' . פ"ד נה(3), 294 ,עמ' 306-307, שצוטט על ידי ב"כ התובע בסיכומיו שם נאמר כי: "קובע סעיף 17 לחוק: "תביעה למניעת הפרעה המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין, ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת." הסעיף מדבר, אמנם, ב"הפרעה" אולם ברי כי הוא כולל גם מצב של הסגת גבול ונישול המחזיק מחזקתו בקרקע. (ויסמן, שם, עמ' 36; ע"א 277/76 קוטר נ' מועצה מקומית מגדל העמק, פדי לא(793 ,791 (1; אולם השווה דויטש, קנין, כרך א', עמ' 367). הגנה זו משמעה כי המחזיק בפועל בנכס מקרקעין זכאי להגנת החזקה גם כאשר אין בידו זכות לחזקה, והגנה זו יפה כלפי כל העולם למעט זה אשר בידו זכות עדיפה על שלו. בהקשר לכך שגורה במשפט המקובל האימרה: "a wrongdoer, possession is title." The Winkfield (1902) p.42." לפיכך, אני סבורה כי לאחר שהובהר כי הנתבע פלש לחלקה 3 שלא על פי זכות שבדין, ולאחר שהובהר כי הדין מעניק הגנה גם למחזיק שאינו מחזיק כדין, אין כל צורך בצירוף מנהל מקרקעי ישראל לתובענה, ואין ביהמ"ש צריך להידרש לשאלת זכויותיו של התובע. משלא הוכח כי זכותו של הנתבע עדיפה על פני זכותו של התובע, משהוכח כי התובע החזיק במקרקעין קודם להחזקת הנתבע בהם, משהוכח כי הנתבע פלש למקרקעין לאחרונה, הרי על הנתבע לפנות את החלקה 3 נשוא התיק לאלתר. התביעה מתקבלת. אני מורה על פינוי התובע מחלקה 3, כפי הגדרתה לעיל. הנתבע ישא בהוצאות הדיון בסכום של 25,000 ₪ + מע"מ.מקרקעיןפלישה למקרקעין