מהו "מבחן הסעד" ? לפי ההלכה הפסוקה לעניין שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לעומת בית המשפט השלום, יש להכריע בשאלה זו לפי "מבחן הסעד" שביקשו התובעים בכתב התביעה, להבדיל ממבחן העילה. משמעות "מבחן הסעד" היא שיש לברר מהו הסעד האמיתי שעמד בפני התובעים וגרם להם להגיש את תביעתם. בענייננו טענו התובעים, כי ההסכם בין הצדדים בוטל כדין והסעד המבוקש הוא השבת מלוא כספי התמורה ששולמו על ידם ופיצויים בגין נזקיהם. לאמור, הסעד המבוקש הוא השבה ופיצויים, ולצורך כך ביקשו התובעים מבית המשפט להורות, כי ביטול הסכם המכר על ידם היה כדין. כעולה מכתב התביעה עניינם של התובעים הוא קבלת השבה ופיצויים והם לא התייחסו לכל צורך אחר בהצהרה על ביטול ההסכם, אלא לצורך קבלת השבה ופיצויים. לפיכך נפסק כי הסמכות העניינית בענייננו מסורה לבית משפט השלום, שידון בשאלת ההשבה והפיצויים וכן ידון אגב אורחא בשאלת תוקף ביטול ההסכם לצורך הסעד של השבה ופיצויים. בכך יעשה בית משפט השלום שימוש בסמכותו הנגררת לפי הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. להלן החלטה בנושא מבחן הסעד: החלטה 1. מדובר בבקשה למחיקה על הסף של כתב תביעה בטענה של העדר סמכות עניינית ומקומית. לעניין שאלת הסמכות המקומית הודיעו הצדדים ביום 22.9.05 על הסכמתם, כי הדיון בתיק זה יתנהל בבית המשפט המוסמך בתל-אביב. ביחס לשאלת הסמכות העניינית ביקשו הצדדים מבית המשפט ליתן החלטה זו. 2. בכתב התביעה נטען כי המשיבים (התובעים) התקשרו עם המבקשת (הנתבעת) בהסכם לרכישת יחידה למסחר בקניון גדרה (להלן: "הממכר"). לאחר מכן התברר למשיבים כי הממכר נבנה ללא היתר בניה כדין וכי ההתקשרות עמם בהסכם נעשתה תוך הטעייה והסתרת עובדות מהותיות, ועל כן הודיעו המשיבים למבקשת, ביום 14.6.04, על ביטול ההסכם בין הצדדים ודרשו את השבת מלוא התמורה ששולמה על ידם. משלא נענו תבעו את כספי ההשבה בסך של 446,947 ₪ וסכום נוסף בסך של 31,478 ₪ בגין פיצוי עבור הוצאות שונות שנגרמו להם עקב ההתקשרות ובסה"כ עמד סכום התביעה ע"ס 478,425 ₪. 3. בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי מהות ההליך היא ניסיון של המשיבים להשתחרר מן החוזה שכרתו, תשע שנים לאחר מועד חתימת החוזה על ידם וכחמש שנים לאחר השלמתו של המבנה וקבלת הממכר על ידם, וזאת בשל שיקולים של כדאיות כלכלית גרידא, מאחר שניתנה לממכר תעודת גמר המעידה על כך שהוא נבנה והושלם בהתאם להיתר הבניה. המשיבים גם חתמו על הסכם אוגוסט 2000 בעת שקיבלו את הנכס, ובו אישרו שאין להם תביעות וטענות נגד המבקשת. עוד טענה המבקשת שהמשיבים חיפשו אמתלות שונות לבטל את חוזה המכר כבר מראשית 1996, בין היתר בכך שנמנעו מלשלם את הסכומים המגיעים למבקשת ובכך שסירבו לקבל את הנכס לידיהם במשך כשנתיים. 4. בבקשה למחיקה על הסף טענה המבקשת לעניין הסמכות העניינית, כי עיקר הסעד בו מעוניינים המשיבים הוא השבה ופיצויים, ולא ביטול הסכם המכר. משכך התובענה אינה בדבר זכויות בעלות או זכויות אחרות במקרקעין ואינה תביעה "הנוגעת למקרקעין" כמשמעות הדיבור בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט, אלא תביעה לתשלום פיצויים ודמי השבה בגין ביטולו של הסכם המכר על ידי המשיבים, שהסמכות לדון בה נקבעת לפי שווי הנושא כאמור בתביעה. לאור העובדה כי הסכום הנתבע הוא בסך של 478,425 ₪, מסורה הסמכות לבית משפט השלום. בנושא הסמכות העניינית הפנתה המבקשת לת.א. (באר שבע) 1265/01 קומי אברהם נ' אריה את עופר, שפורסם בתקדין, ולת.א. (באר שבע) 586/90 גבריאל סרוסי נ' אדולפו איילון, פ"מ תשנ"א(2) 177. מנגד טענו המשיבים בהודעתם מיום 15.1.06 כי עד לאותו מועד לא הוצא טופס 4 בגין הנכס ובוודאי שלא ניתנה תעודת גמר כדין, ועל כן לא עלה בידי המבקשת להציג טופס זה חרף דרישות המשיבים, וכי מטרתה של התנהלות המבקשת היא משיכת זמן וניסיון לעמוד על הוצאות חרף הסכמות קודמות בין הצדדים ותוך התעלמות מהחלטת בית המשפט מיום 25.9.05, לפיה נדרשה המבקשת להגיש הודעה מטעמה במועד שנקבע ולא עשתה כן. מכתב התביעה עולה כי טענת המשיבים היא שההסכם בין הצדדים בוטל כדין והסעד המבוקש הוא השבת מלוא כספי התמורה ששולמו על ידי המשיבים ופיצויים בגין נזקי המשיבים (סעיף 21 לכתב התביעה). מכתב ההגנה עולה כי לטענת המבקשת היא מילאה את כל התחייבויותיה כלפי המשיבים, פעלה ופועלת בהתאם לדין, וכי למשיבים אין ולא הייתה כל זכות להביא לביטול הסכם המכר (סעיף 20 לכתב ההגנה). 5. לפי ההלכה הפסוקה לעניין שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לעומת בית המשפט השלום, יש להכריע בשאלה זו לפי מבחן הסעד שביקשו התובעים בכתב התביעה, להבדיל ממבחן העילה. משמעות הדבר היא שיש לברר מהו הסעד האמיתי שעמד בפני התובעים וגרם להם להגיש את תביעתם. בענייננו טענו התובעים, כי ההסכם בין הצדדים בוטל כדין והסעד המבוקש הוא השבת מלוא כספי התמורה ששולמו על ידם ופיצויים בגין נזקיהם. לאמור, הסעד המבוקש הוא השבה ופיצויים, ולצורך כך ביקשו התובעים מבית המשפט להורות, כי ביטול הסכם המכר על ידם היה כדין. כעולה מכתב התביעה עניינם של התובעים הוא קבלת השבה ופיצויים והם לא התייחסו לכל צורך אחר בהצהרה על ביטול ההסכם, אלא לצורך קבלת השבה ופיצויים. לפיכך נראה לי, שהסמכות העניינית בענייננו מסורה לבית משפט השלום, שידון בשאלת ההשבה והפיצויים וכן ידון אגב אורחא בשאלת תוקף ביטול ההסכם לצורך הסעד של השבה ופיצויים. בכך יעשה בית משפט השלום שימוש בסמכותו הנגררת לפי הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המורה כי "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר". בבתי המשפט המחוזיים הובעו דעות שונות ביחס לשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לעומת בית משפט השלום בעניין ביטול הסכם מכר של מקרקעין. כך, למשל, סברו השופט י' טירקל בעניין ת"א (באר שבע) 586/90 גבריאל סרוסי ואח' נ' אדולפו איילון ואח' (תקדין-מחוזי 91(1) 440), השופט ג' גלעדי בעניין ת"א (באר שבע) 1265/01 קומי אברהם ואח' נ' אריה את עופר (תקדין-מחוזי 2002(1) 5549) ובעניין בש"א 5509/01 בתיק ה"פ (באר שבע) 4157/00 יחזקאל ניסים ואח' נ' אבו מאפיה בע"מ ואח' (תקדין-מחוזי 2001(2) 14919) והשופטת ד"ר נ' דנון בעניין בש"א 1112/98 בתיק ה"פ (נצרת) 1098/98 אורי פלץ נ' עו"ד נוח רבינוביץ ואח' (תקדין-מחוזי 98(3) 6397), כי תביעה להצהרה על ביטול הסכם מכר מקרקעין אינה תביעה בדבר זכויות בעלות ולפיכך אינה תביעה "הנוגעת למקרקעין" כמשמעות הדיבור בסעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט, אלא תביעה אזרחית שהסמכות לדון בה נקבעת לפי שווי הנושא כאמור בתביעה. לפי גישה זו צריכה הייתה התביעה בענייננו להתברר בבית משפט שלום לפי סכומה - 478,425 ₪. לעומת זאת סברו שופטים אחרים, כי כאשר תביעה משלבת סעד הצהרתי של ביטול הסכם מכר מקרקעין עם סעד כספי של השבה ופיצויים, יש להפריד את התביעות, גם אם יש בפיצול התובענות כדי להכביד על הצדדים ולגרום לסרבול ולחוסר יעילות, כך ששאלת ביטולו של ההסכם תידון בבית משפט מחוזי, שלו הסמכות לדון בתביעות הנוגעות לבעלות במקרקעין, לרבות ביטולו של הסכם, ואילו חלקה הכספי של התביעה ידון בבית משפט שלום לפי סכומה (ראו, למשל, החלטתו של השופט ד"ר ע' אזר ז"ל בעניין ת.א. 1502/03 אורלי ויניק נ' כהן את דן נכסים ובניין בע"מ ואח', ניתנה ביום 1.4.04 ופורסמה באתר ). אינני סבור שבמקרה זה יש צורך להכריע הכרעה גורפת בשאלה האמורה. מאחר שלפי מבחן הסעד עניינם של התובעים הוא בסעד כספי, הוא הסעד האופרטיבי, ואילו ההצהרה על הביטול היא רק אמצעי להשגת הסעד הכספי, ולא נטען כי יש לסעד ההצהרתי המבוקש מטרה אחרת הנוגעת למצב הזכויות במקרקעין, נראה לי, כאמור, שהסמכות העניינית נתונה במקרה זה לבית משפט השלום. 6. לאור האמור ומאחר שהצדדים הסכימו שהתיק יתנהל בבית המשפט המוסמך בתל-אביב, יועבר התיק לבית משפט השלום בתל אביב. הנני מחייב את המשיבים לשלם למבקשת את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.מבחן הסעד המבוקש