סעד זמני לפני הגשת תביעה - עיקול זמני

מה הדין בסוגיית עיקול זמני לפני הגשת תביעה ? תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 362 לתקנות קובעת כי אם "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". בכל הנוגע לשיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בבואו ליתן סעד זמני מורה פסקת משנה [ב] לתקנה 362 כי - "[ב] בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: [1] הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; [2] אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". תנאי ראשון למתן סעד זמני הוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה. ההלכה בעניין מתן סעדים זמניים היא ש לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים" [רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נגד אמר, פ"ד נו[1] 529]. באשר ליחס בין שני השיקולים הללו אומרת השופטת פרוקצ'יה, שם, בע"מ 533 כי ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם הסעד הזמני יסורב, ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. עיקולעיקול זמניסעד זמני