נקודת המוצא הנורמטיבית לבחינתה של בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין אזרחי מצויה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על-פי תקנה זו, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנה זו משרטטת את הכלל המנחה לגבי עיכוב ביצוע פסק-דין, בפרט כאשר מדובר בפסק-דין כספי, והיא מבטאת את העיקרון שלפיו הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה. החריג לכלל האמור מצוי בתקנה 467, המקנה לבית המשפט שנתן את פסק-הדין שיקול דעת להורות על עיכוב ביצועו עד להחלטה בערעור. אמות המידה המנחות שנקבעו בפסיקה בהקשר זה מחייבות את מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים - והנטל בעניין זה הוא עליו - לצורך הפעלת החריג: התנאי האחד הוא כי סיכוייו להצליח בערעור הם גבוהים; התנאי השני הוא כי "יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין. להלן החלטה בנושא עיכוב ביצוע פסק דין אזרחי: החלטה 1. בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין (חלקי) אשר ניתן על-ידי ביום 20.3.05 (להלן - פסק-הדין). בפסק-הדין נקבע, כי מוצר לחיטוי אסלת בית-שימוש המיוצר ומשווק למן שנת 2001 על-ידי המבקשות תחת השם "נקה BON סבון כחול" מהווה הפרה של פטנט ישראלי רשום מס' 85410 פרי פיתוחה של המשיבה, סנו מפעלי ברונו בע"מ (להלן - סנו), וזאת בדרך של נטילת "עיקר האמצאה" הגלומה בפטנט. כמו כן נדחתה בפסק-הדין טענתן של המבקשות, לפיה הפטנט חסר תוקף באשר הוא נעדר התקדמות המצאתית. 2. פסק-הדין הורה, בפרק האופרטיבי שלו, על מתן הצווים הבאים: ראשית, ניתן במסגרתו צו המורה למבקשות להימנע מייצורו, הפצתו, מכירתו, הצעתו או הצגתו למכירה, שיווקו ופרסומו של מוצר נקה המפר (להלן - צו המניעה); שנית, ניתן צו המורה למבקשות לאסוף את כל המוצרים המפרים שנמכרו על-ידן לגורמים סיטונאים או קמעונאים ואשר טרם נמכרו עדיין לצרכן הסופי (להלן - צו האיסוף). על מנת לוודא כי האיסוף ייעשה בצורה מסודרת וממצה, נקבע עוד בפסק-הדין, כי על המבקשות לערוך דו"ח איסוף, אשר יוגש לבית המשפט ביחד עם הדו"ח עליו ציווה בית המשפט במסגרת צו החשבונות, כמפורט להלן; שלישית, המבקשות חוייבו בפסק-הדין להגיש לבית המשפט, בתוך 90 ימים, דו"ח מפורט ומאושר על ידי רו"ח מטעמן, אשר ייתמך בתצהיר ואשר יתייחס לכמות המוצרים המפרים שיוצרו והמוצרים שנמכרו על ידי המבקשות, ויכלול גם פירוט של כל התמורות שהתקבלו או עתידות להתקבל אצלן או אצל מי מטעמן או בעבורן בגין המכירות כאמור (להלן - צו החשבונות). כן נקבע, כי במסגרת הדו"ח האמור תיכללנה גם ההוצאות אשר היו כרוכות בהפרת הפטנט, ובכלל זה עלות חומרי הגלם, משכורות ששולמו בקשר לכך, הוצאות שוטפות וכיוב'. 3. בבקשתן טוענות המבקשות, כי בדעתן להגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק-הדין, כי לטעמן טובים סיכויי הערעור להתקבל וכי מאזן הנזקים והנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובתן. בקשר לסיכויי הערעור, מעלות המבקשות שלוש טענות עיקריות: הטענה הראשונה מצביעה על החלטתו של כב' השופט זפט מיום 7.2.02, במסגרתה נדחתה בקשת סנו למתן סעדים זמניים, ונקבע כי לכאורה מוצר נקה אינו מפר את הפטנט. לטענת המבקשות, העובדה ששני שופטים פירשו את תחום המונופול של הפטנט באופן שונה לגמרי והגיעו למסקנות מנוגדות בסוגיית ההפרה, היא כשלעצמה מראה שתחום המונופולין של הפטנט נשוא הדיון נתון לפרשנויות שונות, ומכאן שאין לפסול את האפשרות שהמבקשות יצליחו בסופו של יום לשכנע את ערכאת הערעור בצדקת טענותיהן; הטענה השניה גורסת, כי פסק-דין שוגה באופן שבו הוא מיישם את תורת הוואריאנטים ודוקטרינת האקוויוואלנטים של דיני הפטנטים, באשר הוא מחיל אותן, על-פי הטענה, על רכיבים בפטנט שהינם רכיבים מהותיים בעוד שלשיטת המבקשות חלות דוקטרינות אלה רק על רכיבים בלתי מהותיים של הפטנט; הטענה השלישית היא, כי בית משפט זה נקט במסגרת פסק-הדין בפרשנות מרחיבה לתביעות הפטנט, אשר אינה מתיישבת עם הקריטריונים שנקבעו לעניין זה בהלכה הפסוקה. אשר למאזן הנוחות, טוענות המבקשות, כי הימנעות מעיכוב ביצועו של פסק-הדין תגרום להן נזק חמור ובלתי ניתן לתיקון, העולה על נזקה של סנו היה ויעוכב הביצוע. טענותיהן של המבקשות בנקודה זו סבות למעשה סביב שלושה צירים מרכזיים: הציר האחד נוגע לצו המניעה. לטענת המבקשות, הן השקיעו במוצר נקה משאבים ניכרים, ואם לא יעוכב צו המניעה, ובסופו של יום יתקבל הערעור, תתקשינה המבקשות "להחדיר" את המוצר מחדש לשוק ולשווקו, ולא זו בלבד אלא שהן תתקשינה גם לאמוד את היקף המכירות שנמנעו מהן בתקופת הביניים לצורך תביעת פיצויים שתוגש על-ידן כנגד סנו. כמו כן, לטענת המבקשות אי-עיכובו של צו המניעה עד להכרעה בערעור יגרום לפגיעה אנושה ובלתי הפיכה במוניטין שלהן, באשר הן נטלו על עצמן כבר התחייבויות מול רשתות שיווק שונות, אשר אי-עמידה בהן תסב להן נזק תדמיתי חמור ובלתי הפיך, בנוסף לנזק כלכלי. מנגד, הנזק הכלכלי שייגרם לסנו אם יעוכב ביצועו של פסק-הדין, ככל שייגרם, ניתן יהיה לכימות ולהערכה, שכן הוא יוכל להימדד בין היתר לפי היקף המכירות של המבקשות, אשר חוסנן הכלכלי יעמוד להן לעניין הפיצוי עד תום שמיעת הערעור, היה והערעור יידחה. לבסוף נטען, כי אם לא יעוכב צו המניעה, תאלצנה המבקשות לצמצם את היקף קו הייצור של מוצרי חיטוי האסלה במפעל שבירוחם, ולפטר מספר עובדים; הציר השני נוגע לצו האיסוף. בהקשר זה נטען, כי הורדת המוצר לאלתר מהמדפים דווקא לפני חג הפסח, שבו היקף המכירות של מוצרי הניקיון נמצא בעלייה, תגרום לפגיעה קשה במיוחד במוניטין של המבקשות מול הקמעונאים והסיטונאים, והיא עלולה גם לפגוע במוניטין של המותג "נקה" בכלל; הציר השלישי והאחרון נוגע לצו החשבונות. לעניין זה טענת המבקשות היא, כי הדו"ח עליו מורה צו החשבונות כרוך בחשיפתם של סודות ויתרונות מסחריים בפני מתחרה עסקי כסנו, ואם צו החשבונות לא יעוכב, הערעור לגביו יתייתר. 4. מייד עם הגשתה של הבקשה ביום 29.3.05 ניתן על-ידי צו ארעי המעכב את ביצועו של פסק-הדין עד להחלטה בה, ובמקביל התבקשה תגובה בכתב של סנו. לאחר שהוגשה התגובה, והוגשה גם תשובה לתגובה מטעם המבקשות, הודיעוני הצדדים, בהודעתם המשותפת מיום 12.4.05, כי אין בכוונתם לחקור את המצהירים מטעמם, וכי הם מבקשים שההכרעה בבקשת עיכוב הביצוע תינתן על יסוד כתבי הטענות שהונחו לפניי. 5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת סנו ובתשובת המבקשות לתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אבאר להלן בקצרה את הטעמים העומדים ביסוד מסקנתי זו. נקודת המוצא הנורמטיבית לבחינתה של בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין אזרחי מצויה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות). על-פי תקנה זו, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנה זו משרטטת את הכלל המנחה לגבי עיכוב ביצוע פסק-דין, בפרט כאשר מדובר בפסק-דין כספי, והיא מבטאת את העיקרון שלפיו הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 621). החריג לכלל האמור מצוי בתקנה 467, המקנה לבית המשפט שנתן את פסק-הדין שיקול דעת להורות על עיכוב ביצועו עד להחלטה בערעור. אמות המידה המנחות שנקבעו בפסיקה בהקשר זה מחייבות את מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים - והנטל בעניין זה הוא עליו - לצורך הפעלת החריג: התנאי האחד הוא כי סיכוייו להצליח בערעור הם גבוהים; התנאי השני הוא כי "יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין" (ראו בש"א 3158/91 ע"א 2464/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499, 504; בש"א 981/82 ע"א 740/82 גבריאלי נ' מילצן, פ"ד לז(1) 90). 6. בענייננו, אין צורך - וספק אם ניתן - להידרש בפירוט לשאלת סיכויי הערעור (התנאי הראשון), שכן כפי שיבואר מייד המבקשות כשלו להוכיח שעניינן נופל לגדר המקרים שבהם התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין תהא בלתי הפיכה אם יתקבל הערעור (התנאי השני). כאמור, המבקשות אינן עומדות בתנאי השני. טענותיהן בדבר נזקים בלתי הפיכים שייגרמו להן אם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין, על שלושת הצווים שניתנו במסגרתו - צו המניעה, צו האיסוף וצו החשבונות - אינן מבססות כלל ועיקר מסקנה המצדיקה עיכוב ביצוע:- א. ראשית, הטענה בדבר קושי צפוי של מפר הפטנט ב"החדרת" המוצר חזרה אל השוק היה ויתקבל ערעורו אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, טעם לעיכוב ביצועו של פסק-הדין במסגרתו נקבע כי המפר גרף לכיסו רווחים שמקורם בהפרת פטנט. כידוע, המוצר המפר אינו המוצר היחיד שמיוצר על-ידי המבקשות. אדרבא, באמתחתן של המבקשות מכלול שלם של מוצרים, הן בתחומי הניקוי וההגיינה בכלל והן בתחומי ניקוי האסלות בפרט. במצב זה, לא יישמע ברגיל הצד המפר בטענה בדבר "יציאה מן השוק". עמד על כך כב' השופט מלץ בבש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' ברקמן (לא פורסם; ניתן ביום 24.1.90), באומרו: "אשר לענין האפשרות של החזרת המצב לקדמותו, טענתו העיקרית של בא כח המבקשת היא, שבמשך הזמן שיחלוף עד לשמיעת הערעור, המבקשת 'תצא מן השוק', כלשונו, והחלל שיווצר יתפס על ידי אחרים. אינני רואה ממש בטענה זו - מסתבר שהמבקשת מייצרת במפעלה מספר מוצרים אחרים פרט למוצר שייצורו נאסר עליה על ידי פסק-הדין. על פי פסיקתו של בית המשפט המחוזי נהנתה המבקשת מרווחים שהפיקה מיצורו של מוצר שלמשיבים זכות בלעדית עליו. מתן צו עיכוב כפי שמבוקש כאן, משמעותו המעשית היא, שבמשך תקופה ניכרת גם בעתיד, תמשיך המבקשת להנות מייצורו של מוצר שנאסר עליה בפסק-דין לייצרו. זו תוצאה שהדעת איננה סובלת." (פסקה 2 להחלטה). בכך גם מצוי המענה לטענת המבקשות בדבר פיטוריהם הצפויים כביכול של מספר עובדים בקו היצור שבירוחם. ככל שיש בצו המניעה - המופנה כנגד מוצר אחד מתוך שלל המוצרים של המבקשות - כדי לבסס את החשש עליו מצביעות המבקשות - וספק בעיני אם כך הדבר - הרי אין להן אלא להלין על עצמן. כך או אחרת, יש להניח כי המבקשות תוכלנה לנייד את אותם עובדים ספורים לעיסוק בייצורם של מוצרי חיטוי אסלה אחרים, אשר במאמץ שיווקי סביר יוכלו למלא, ולו באופן חלקי, את קטיעת ייצורו של המוצר המפר בתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור. בכל מקרה, אין לשכוח, כי הגם שפסק-הדין החלקי אינו קובע, כשלעצמו, חיוב כספי, הרי במהותו אין הוא אלא שלב הכרחי לקראת פסיקתו של סעד כספי, וכידוע סעד כזה אינו מצדיק עיכוב ביצוע. ב. שנית, בענייננו ישנה חשיבות קריטית לעובדה שתוקף המונופולין של הפטנט נשוא פסק-הדין עומד לקראת סיום, והוא עתיד לפוג בעוד כשנתיים ועשרה חודשים. במילים אחרות, היה ויעוכב ביצועו של פסק-הדין, סביר להניח שעד להכרעה בערעור יחלוף פרק זמן לא מבוטל, אשר עלול לרוקן מכל תוכן את הזכות הבלעדית לה זכאית סנו כבעלת הפטנט, זכות אשר ממילא ספגה פגיעה של ממש במהלך השנים בהן הפרו המבקשות את הפטנט. על שיקול זה כשיקול הקורא לדחייתה של בקשה לעיכוב ביצוע עמד כב' השופט טל בבש"א 165/94 ע"א 164/94 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ (לא פורסם; ניתן ביום 24.1.94), בציינו, כי: "... העובדה כי נותר זמן קצר בלבד לחיי הפטנט מחזקת את הדעה כי יש לתת לתובעת (המשיבה) ליהנות מזכות הניצול של הפטנט לפחות במשך הזמן הקצר שעוד נותר לה ליהנות ממנו. אם יינתן עיכוב ביצוע כבקשת המבקשים יווצר מצב בו המשיבים לא יוכלו עוד ליהנות מזכותם הבלעדית בניצול הפטנט, דבר אשר נמנע מהם במשך עשר שנות התדיינות. אשר על כן אין לדחות את ביצוע צו המניעה". ג. שלישית, עיון מדוקדק בטענותיהן של המבקשות בדבר התקשרויות עם רשתות שיווק ובחינה של המסמכים שצורפו בתמיכה לטענות אלו מעלים, כי ההזמנות להן טוענות המבקשות למעשה טרם הגיעו לכלל מימוש. כך למשל, על-פי האמור בתצהירו של מר נחום שנקל שניתן בתמיכה לבקשה, הרי שהזמנת העבודה לשנת 2005 מרשת השופר-סל "צפויה להגיע לנקה". שנקל מציין עוד, כי המבקשות הגיעו להסכמה עקרונית עם עוד שני גופים גדולים לגבי עסקאות נוספות, אולם באותה נשימה הוא מודה, כי הגם שתנאי עסקאות אלו כבר סוכמו, הרי ש"כתבי ההזמנות הפורמליות טרם הוצאו" (פסקאות 7-8 לתצהיר שנקל). ד. רביעית, טענותיהן של המבקשות על נזקיהן הצפויים, ועל רצונן למצות את מלוא פוטנציאל המכירות הגדל דווקא לקראת הפסח, אף הן אינן יכולות להוות מענה הולם לקביעה המרכזית שבפסק-הדין לפיה במשך מספר שנים הפרו המבקשות את הפטנט של סנו. אם לא די בכך, טענותיהן בדבר השקעת משאבים ניכרים בפיתוח המוצר עומדות בסתירה לעדויות מטעם המבקשות עצמן (ובפרט עדות הגב' דוידזון), לפיה פיתוחו של המוצר המפר לא נעשה על ידי אנשי מקצוע בהליך מקובל אלא על-ידי "איש טכני", אשר המבקשות נמנעו מלהביאו לעדות. 7. די בטעמים האמורים לעיל כדי להוביל לדחיית הבקשה בכל הקשור בצו המניעה ובצו האיסוף. אשר לבקשה לעיכוב ביצועו של צו החשבונות, הרי שגם בה לא מצאתי ממש, כפוף לכך שהדו"ח נשוא הצו יופקד בידיו של ב"כ המבקשות עד למתן החלטה בערעור (ראו לעניין זה המ' 103/81 ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד לה(2) 666, 672; ב"ש 894/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פ"ד לט(3) 525, 532). במקרה הנוכחי, נראה כי יהיה בהפקדה זו כדי לאזן באופן נאות בין עניינה של סנו במניעת נזקים נוספים בגין הפרת הפטנט, לבין עניינן של המבקשות במניעת גילוי ספרי החשבונות טרם שהוכרע ערעורן. 8. חרף דחיית הבקשה, ועל מנת לאפשר למבקשות לעתור בעניין זה לערכאת הערעור, כמוצהר על-ידן במבוא לבקשה דנן, ניתן בזאת צו זמני המעכב ביצועו של פסק-הדין למשך שלושים ימים מהיום. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוע