1. עניינה של תובענה זו הינה הפרשי שכר עבודה, הפרת הסכם עבודה, פיצוי בגין עגמת נפש ותשלום זכויות סוציאליות. 2. הנתבעת הינה חברת כח-אדם אשר העסיקה את התובע החל מיום 25/12/05 ועד ליום 31/8/06. 3. במועדים הרלוונטיים לתובענה הועסק התובע מטעם הנתבעת בחב' אמרז בע"מ (להלן: "חברת אמרז") המתמחה בייצור מוצרי פלסטיק. 4. בחודש ספטמבר 2006 נקלט התובע כעובד מן המניין בחב' אמרז. 5. לטענת התובע, טרם תחילת עבודתו בחב' אמרז סיכמה עימו הנתבעת את תנאי עבודתו שכללו בין היתר עבודה במשך 6 ימים, 8 שעות עבודה בכל יום ותשלום שכר מינימום עבור שעת עבודה. 6. עם זאת, טען התובע כי הנתבעת הפרה את תנאי העסקתו ואילצה אותו לעבוד 12 שעות ואף יותר מכך ואף לא שילמה לו את התשלומים להם הוא זכאי על פי דין, מכח צווי ההרחבה בענף הפלסטיק. 7. עוד טען התובע כי הינו זכאי לתשלומים בגין עגמת נפש והפרת זכויות סוציאליות הכוללים דמי חגים, דמי חופשה, תשלום בגין אי הודעה מוקדמת ותשלום בגין אי הפרשות כספים לקרן פנסיה. 8. הנתבעת טענה מנגד כי במהלך כל תקופת העסקתו של התובע בשירותה, שילמה לתובע את כל זכויותיו ולא נותרה חייבת לו כל תשלום. 9. עוד טענה הנתבעת כי תנאי עבודתו של התובע סוכמו עימו על ידי מעסיקתו חב' אמרז, ועבודתו הייתה בהתאם לתנאי העבודה של כלל העובדים בחב' אמרז וכן התשלום בגין שעות עבודתו שולם לתובע בהתאם לדוחות שהתקבלו אצל הנתבעת מחברת אמרז. 10. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי שילמה את מלוא זכויותיו הסוציאליות של התובע לרבות תשלום דמי חגים, חופשה ושעות נוספות. 11. עוד ציינה הנתבעת, כי מאחר והתובע נקלט לעבודה בחברת אמרז כעובד מן המניין, הרי שלא פוטר על ידה וממילא אין היא חייבת בדמי הודעה מוקדמת. דיון והכרעה 12. נבחן את טענותיו ורכיבי התביעה אותם טוען התובע, דבור דבר על אופניו. הפרשי שכר עבודה 13. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי משמיעת העדויות ומעיון בכתבי הטענות הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו שכר עבודה באופן המנוגד להוראות צו הרחבה בענף הפלסטיק, ולפיכך נותרה חייבת לשלם לו הפרשי שכר בסך כולל של 15,198 ₪. בטרם נתייחס לטענות הצדדים לגופם, נבהיר את אופי העבודה בענף הפלסטיק בהתאם לצו ההרחבה בענף זה. 14. בהתאם לסעיף 2 לצו ההרחבה בענף הפלסטיק, מחולק יום העבודה ל-3 משמרות באופן הבא: משמרת יום - בין השעות 06:00 עד 17:00. משמרת שנייה - בין השעות 14:00 עד 22:00. משמרת שלישית- בין השעות 22:00 עד 06:00. 15. בסעיף 7 לצו ההרחבה נקבע הגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית כמפורט להלן: - בעד השעתיים הראשונות - תוספת של 25% על השכר הכולל. - מהשעה השלישית ואילך - תוספת של 50% על השכר הכולל. - בעד עבודה בימי מנוחה - תוספת של 100% על השכר המשולב המשתלם בעד יום עבודה רגיל. 16. סעיף 8 לצו ההרחבה קובע כי לעבודה במשמרת שנייה תינתן תוספת בשיעור של 17.5% ואילו לעבודה במשמרת השלישית תינתן תוספת בגובה של 40%. תוספות אלו הינן מותנות בביצוע מכסת שעות מינימאלית בכל משמרת, עבודה במשמרת שנייה תימשך לא פחות מ-7.5 שעות, עבודה במשמרת שלישית תימשך לא פחות מ-6.5 שעות. נבחן אם כן את טענות הצדדים בנוגע לזכאות התובע להפרשי שכר. גרסת התובע 17. כפי העולה מתחשיבי התובע שצורפו לתצהירו ומסיכומיו טענותיו הן: (א). התובע זכאי לתוספת שכר בעד עבודה במשמרת שנייה ושלישית על פי הוראות צו ההרחבה (17.5% ו 40%) בעד שעות העבודה במשמרת ראשונה מהשעה 14:00 ואילך, ובעד המשמרת השלישית משעה 22:00 ואיך. כלומר, לגרסתו, בעד שעת העבודה השמינית במשמרת ראשונה הוא זכאי לשכר בשיעור של 117.5% משכר שעה רגילה, ובעד שעת עבודה החל משעה 22:00 הינו זכאי לשכר בשיעור 140% לשעה. (ב). בחישוב גמול שעות נוספות יש לכלול בערך שעה גם את תוספת המשמרת. דהיינו, בעד שעות נוספות שעבד התובע במשמרת ראשונה הוא זכאי לגמול שעות נוספות כאשר ערך שעה לחישוב הגמול הוא 117.5% משכר שעה רגילה, ובעד שעות נוספות שעבד במשמרת שנייה ערך שעה לחישוב הגמול הוא 140% משכר שעה רגילה. (ג). אליבא דתובע, עבד בשתי משמרות בלבד, שבוע במשמרת יום ושבוע במשמרת לילה כאשר כל משמרת נמשכה 12 שעות. גרסת הנתבעת 18. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע תוספת משמרות כדין ואף מעבר לכך, שכן לטענתה שילמה לתובע עבור משמרת שנייה תוספת של 20% במקום 17.5% ועבור עבודתו במשמרת לילה שילמה לתובע תוספת של 45% במקום 40% כמתחייב מצו ההרחבה, ובמידה והתובע עבד שעות נוספות, הרי שקיבל גם גמול עבור שעות נוספות. אם כן יריעת המחלוקת בין הצדדים בנוגע להפרשי השכר מתפרשת לשני חלקים, האחד תשלום עבור תוספת משמרת, והשני תוספת תשלום עבור שעות נוספות. תשלום הפרשי שכר עבור תוספת למשמרת שנייה והשלישית: 19. אנו דוחים את הטענה כי התובע זכאי לתוספת משמרת בעד שעות עבודתו מהשעה 14:00 במשמרת שנייה, וכן אנו דוחים התביעה לתוספת משמרת בעד שעות עבודה מהשעה 22:00 במשמרת שלישית, מנימוקים אלה: (א). בצו ההרחבה נקבע תחום שעות העבודה לכל משמרת. בהקשר זה יש לציין כי גם לפי הוראות צו ההרחבה קיימת חפיפה מסוימת בין שעות עבודה במשמרת ראשונה לבין שעות עבודה במשמרת שנייה, כאשר השעות משעה 14:00 עד שעה 17:00 יכולות להיות חלק ממשמרת ראשונה או חלק ממשמרת שנייה. לפיכך, בכל מקרה, שעות העבודה שבין שעה 14:00 עד שעה 17:00 אינן בהכרח שעות משמרת שנייה. (ב). כאשר שעות המשמרות של מעביד שונות משעות המשמרות על פי הוראות צו ההרחבה, יש לקבוע באיזו משמרת מדובר לעניין הזכאות לתוספת משמרת על פי הוראות צו ההרחבה. הקביעה באיזו משמרת על פי הוראות צו ההרחבה מדובר תיקבע על פי עיקר שעות העבודה של העובד, דהיינו מספר שעות העבודה הגדול החופף את שעות המשמרת על פי הוראות צו ההרחבה. (ג). במקרה הנדון, התובע לא הביא כל ראיה או ראשית ראיה באיזה משמרות עבד בדיוק, ולפיכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו. כאשר התבקש התובע להתייחס בעדותו לדוח הנוכחות השיב כדלקמן: "ש. האם נכון כשעבדת בחב' אמרז היה לך כרטיס נוכחות? ת. לא דרשו, אמרו שאת כל המידע יקבלו מהמפעל. ש. כאשר הגעת למפעל לעבודה, היה לך כרטיס נוכחות? ת. אני לא זוכר איך זה היה בהתחלה. לשאלת בית הדין השיב התובע כדלקמן: ש. היה לך כרטיס עבודה או לא היה? ת. בקשר לכרטיס אני לא זוכר, אני לא רשמתי גם שעות וגם לקחו את כל המידע מהמפעל." (פרוטוקול מיום 7/12/10, עמ' 16, ש' 5-8). ובהמשך עדותו השיב: "ש. האם היתה לך דרישה אחת מחב' דגש, האם אתה יכול להציג, שביקשת את דו"ח הנוכחות שלך? ת. זה קצת נראה מצחיק, שאלו אם אני כותב בעברית, אם אני קורא עברית, אני ניסיתי לדבר". (פרוטוקול עמ' 16 ש' 22-24). (ד). נעיר כי גם אם נקבל את טענת התובע לפיה עבד 12 שעות משמרת ראשונה ושנייה הרי שבמשמרת משעה 07:00 עד שעה 19:00, מרבית השעות הן שעות משמרת בוקר על פי הוראות צו ההרחבה מדובר, ולכן אין מקום לתשלום תוספת משמרות בעד שעות העבודה שלאחר השעה 14:00. לא זו אף זו, בהתאם להוראות צו ההרחבה, זכאות לתוספת משמרת בעד עבודה במשמרת שנייה מותנית בעבודה של 7.5 שעות לפחות באותה משמרת. בעבודה משעה 07:00 עד שעה 19:00, התובע עבד במשמרת שנייה שעתיים בלבד (בין השעות 17:00 עד 19:00) או לכל היותר חמש שעות, בין השעות 14:00 עד השעה 19:00. באשר למשמרת שלישית, הוראות צו ההרחבה קובעות כי הזכאות לתוספת מותנית בעבודה של 6.5 שעות לפחות. הזכאות לקבלת התוספות בגין המשמרות השונות תלויה כאמור במילוי תנאים של שעות עבודה מינימליות בפועל, ועובדה זו לא נטענה ולא הוכחה על ידי התובע. (ה). מנהלת הנתבעת גב' מידן העידה בפנינו כי שכר עבודה בעד שעות משמרת ניתן בתלוש השכר בתרגום לשעות עבודה, קרי התובע קיבל את מלא השכר עבור עבודתו במשמרת בה עבד. וכך העידה בפנינו גב' מידן: "אין כאן נושא של מחיר משמרת, יש שכר בסיס שהוא אף פעם לא פחות משכר מינימום, ותוספת שעות, כך וכך משמרת שניה, איקס שעות רגילות, + איקס שעות משמרת שהם אותם שעות משמרת שתורגמו לשעות, אין לנו אפשרות לבדוק, כל עובד שמתעורר אצלו ספק רשאי לגשת ולקבל תשובות בחב' אמרז וככה זה היה" פרוטוקול, עמ' 19, ש' 28-31. מעדותה של גב' מידן למדנו שכל תוספת שכר לה היה זכאי התובע, שולמה באמצעות שעות עבודה מעבר לשכר ששולם עבור שעות העבודה של התקן. מנהלת הנתבעת הבהירה כי לתובע היה כרטיס נוכחות וחישוב שכרו של התובע התבצע באמצעות נתונים, אשר הועברו לנתבעת על ידי חברת אמרז: "כל עובד מקבל כרטיס עובד הנחיות ממנהל המשמרת שבאותה משמרת הוא עובד ולחישוב המשכורת בעצם הדוחות שאמרז מעביר לחב' דגש, על פי כרטיס העובד ועל פי החישוב שלהם משולמת המשכורת...ידוע לנו שהעובד מקבל בסוף כל חודש כרטיס דהיינו דוח נוכחות, תמיד זה שקוף ופתוח, תמיד הוא יכול לבדוק את שעות העבודה, ואם יש לו השגות בקשר לשעה או מחיר הוא יכול לבדוק את זה בחב' אמרז בהנהלה." (פרוטוקול, עמ' 19 ש' 1-7). על אופי העבודה בחברת אמרז למדנו מעדותו של העד מר שמעון היבש, אשר שימש עוזר למנהל משאבי אנוש בחברת אמרז והעיד בתובענה שהגיש התובע כנגד חברת אמרז (תע"א 1701/09): "המפעל עובד באופן עקרוני ב-3 משמרות בייצור, 06:30 עד 15:00 משמרת ראשונה. משעה 15:00 עד 23:00 משמרת שנייה, במקום 17.5% משלמים 20% כי אנחנו חברי התאחדות התעשיינים, למרות זאת זה מחייב 17.5% ואנו משלמים 20%. משמרת שלישית שמתחילה בשעה 23:00 מסתיימת בשעה 06:30. תוספת משמרת שלישית אנו משלמים תוספת 45% למרות שצו ההרחבה מדבר על 40%." (ר' עמ' 13, ש' 8-12). בנוגע לתוספת התשלום עבור כל משמרת העיד מר היבש כי התוספת אינה משנה את התעריף לשעה, אלא היא מתורגמת לשעות עבודה נוספות ומצוינת בתלוש השכר בנפרד משעות העבודה הרגילות. וכך העיד מר היבש בנוגע לאופן תשלום השכר: "איך אפשר לראות תוספת משמרת, תוספת המשמרת בעיקרון לא משנה את תעריף השעה, היא תוספת היא צריכה להיראות והיא מוצגת בשעות. מה הכוונה, אם מגיע למישהו 20% במשמרת שנייה מגיע לו תוספת שעה וחצי אבל היא צריכה להיות בנפרד, כי לא כל הרכיבים מופיעים, גם לצורך פנסיה ופיצוי שיש במשמרת ראשונה, וזה צריך להופיע בנפרד ואכן זה מופיע בנפרד לכן אי אפשר להכפיל". (פרוטוקול עמ' 13, ש' 16-20). 30. כללו של דבר: התובע לא עמד בנטל ההוכחה בכל הנוגע לזכאותו לתוספת משמרות. כמו כן, התרשמנו מראיות הנתבעת, כי תוספת משמרות שולמה כדין לתובע. לפיכך, דין התביעה ברכיב זה, להידחות. תשלום עבור שעות נוספות במשמרות שנייה ושלישית 31. אנו דוחים את הטענה כי התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות בעד שעות העבודה הנוספות מהנימוקים הבאים: (א). חישוב הנתבעת תואם את פסיקת בית הדין הארצי בעניין למפל, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון [בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (2) 317]. בהתאם לפסיקה, ככל שמדובר בתשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עבודה נוספות במשמרת שנייה או שלישית, ולעובד משולמת תוספת משמרת, יש לכלול בשכר בחישוב גמול שעות נוספות גם את תוספת המשמרת. (ב). נציין כי התובע הציג חישובים שונים אשר לדבריו תומכים בגרסתו, אולם התקשינו מעוד להתחקות אחר חישובים אלו וממילא אחר האפשרות ללמוד מהם. וכך העיד התובע בנוגע לעריכת תחשיביו: "ש. אתה ערכת את החישובים שצירפת לתביעה? ת. כולנו ביחד, אני, עורך הדין ורואה החשבון. ש. של מי כתב היד שאני מציג בפניך? ת. של רואה החשבון. ש. איך קוראים לו? ת. (א... א...) שכחתי את השם. ש. אתה מכיר אותו, אתה יודע איך להשיג אותו? ת. אני לא מכיר, עורך הדין הזמין את רואה החשבון. ש. עורך הדין מכיר אותו? ת. אני לא שאלתי אותו." (פרוטוקול עמ' 16-17 ש' 32 ו-1-9). עדותו של התובע מדברת בעד עצמה וקצרה היריעה מלפרט את התנהלותו באולם הדיונים של התובע והקשיים שהערים בפני בית הדין במלאכת בירור התובענה בתיק. משהתובע לא נתן הסבר ברור מי בדיוק ביצע את החישוב עליהם הינו מסתמך ברכיב תביעה זה, ומאחר והחישובים אותם ערך, מהווים את הבסיס עליו נסובה טענתו של התובענה לתשלום הפרשי שכר, הרי שאין כל אפשרות לקבל טענותיו בעניין זה. (ג). מקבלים אנו את הסבריו המשכנעים של מר היבש בנוגע לתשלום בגין שעות נוספות, ולפיהם ככל שהתובע עבד שעות נוספות, הרי שהתובע קיבל את שכרו גם עבור תוספת המשמרת וגם תגמול עבור שעות נוספות, בהתאם להלכת למפל. וכך העיד מר היבש בנושא זה: "במשמרת שלישית ה-7.5 שעות עבודה בפועל תוספת בפועל של 45% הופך לשלוש שעות ו-25 דקות תוספת, כלומר התוספת מתורגמת לשעות, למעשה היה צריך להיות 3.22, אבל בגלל התקדים בפס"ד למפל - בתי הזיקוק, ה-45% מקבל עוד קצת כסף ואז זה הופך ל-3.22..."(ראה: פרוטוקול מיום 7/12/10, עמ' 13, ש' 21-23). ובהמשך העיד מר היבש בנושא זה, כדלקמן: "כשמישהו עבד במשמרת שנייה שעות נוספות, עבד 12 שעות, לדוגמא מישהו שהתחיל בשעה 18:30, קיבל 4 שעות לפי 20% תוספת, ועוד שעתיים וחצי או שלוש לפי 45% ואז נשאר נושא השעות הנוספות. השעתיים הנוספות הראשונות של 125%, אך כיוון שהם בתחום הלילה מגיע 45%, אנחנו לא מחברים את 45% אנו מכפילים אחד בשני וזה הופך להיות 181% ולכן בנוכחות זה מופיע כ-181 אי אפשר לקחת את אותו רכיב של 181% ולהוסיף עליו כפי שמבקש התובע עוד 40%... ...מה שקורה בפועל שזה מופיע בנוכחות המפורטת היומית ואם נראה 8 שעות כרכיב של 181% ו-217% כשאנו הופכים את זה לתלוש השכר אנו חייבים להפריד את זה משום ש-150% זה שעות נוספות וההפרש בין 17.5% זה תוספת משמרת. אי אפשר לקחת את ה-17.5% ולכתוב בתלוש, כיוון שזה מין שאינו במינו. בחשבונות שעשה התובע, שנמצאים פה והוגשו אתה רואה במפורש שלוקחים את ה-217% ומכפילים את מחיר השעה ב-217% כך יש בכל חודש 30% יותר. כיוון שאנו חברה שלא יכולה לא לשלם את מה שמגיע, אם הייתי רואה שטעינו הייתי מטפל מיד". (ראה פרוטוקול מיום 7/12/10, עמ' 13, ש' 25 - עמ' 14 ש' 7). (ד). מעדותו של מר היבש למדנו כי תוספת המשמרות והשעות הנוספות אשר שולמו לתובע, מתורגמות כאמור לשעות עבודה, ונרשמו בעמודות טבלת התשלומים שבתלושי השכר. במילים אחרות, התובע בתביעתו מבקש לקחת את הנתון של שעות העבודה שבתלוש השכר, הכולל בתוכו כבר את תוספת המשמרות והשעות הנוספות, ולהוסיף עליו תוספת משמרת וגמול שעות נוספות פעם נוספת, דבר שיכול להוביל לכפל תשלום ולתוצאה אבסורדית. 32. עוד ייאמר בעניין זה, כי לפי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח מעדויות אחרות אחרת" (דב"ע מז/3-146 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 19). במקרה דנן, התובע טוען כי תלושי השכר אינם משקפים את האמת, אך לא הביא ראיות אחרות לסתור האמור בתלושי השכר, ולפיכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. 33. מצורת החישוב אותה הציגה הנתבעת באמצעות עדותו המשכנעת של מר היבש, אשר הייתה סדורה, מובנת וקוהרנטית, נחה דעתנו כי הנתבעת אכן שילמה לתובע את מלוא השכר תמורת עבודתו, לרבות תוספת משמרת ושעות נוספות בהתאם לצו ההרחבה. 34. עוד נציין כי עדותה של מנהלת הנתבעת, גב' מידן הייתה אף היא קהורנטית וסייעה בידינו להבין את מערכת יחסי העבודה וצורת תשלום שכר עבודתו של התובע. 35. מנהלת הנתבעת העידה כי תשלום עבור שכר עבודתו של התובע שולם בתוספת של שעות עבודה ולמעשה התוספות להם היתה הנתבעת מחויבת מכח הסכם קיבוצי, שולמו בשעות עבודה נוספות ולא בתוספת עבור שכר הבסיס. עוד ציינה גב' מידן, כי שכר עבודה עבור שעת משמרת היתה גבוהה מזו של שעת עבודה רגילה וכפועל יוצא מכך שולם לתובע שכר גבוה יותר עת ביצע משמרת שניה ושלישית. לנוכח כל האמור הרי שאנו דוחים את התביעה ברכיב זה. תשלום זכויות סוציאליות 36. צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל גם על הנתבעת בהיותה מעסיקה עובדים בענף זה וברוח זו תבחנה זכויותיו הסוציאליות של התובע. תשלום דמי חגים 37. לטענת התובע הינו זכאי מהנתבעת לתשלום דמי 4 ימי חג עבור כל תקופת עבודתו בשירותה של הנתבעת. הנתבעת מנגד טענה כי שילמה לתובע עבור 2 ימי חג והדבר אף קיבל ביטוי בתלושי השכר אליהם הפנתה בסיכומיה, ומלבד זה אין התובע זכאי לתשלום דמי חגים שכן התובע עבד ברשותה במשך 8 חודשים בלבד, שכן התחיל עבודתו בענף הפלסטיקה רק בחודש פברואר 2006. 38. סעיף 19 לצו ההרחבה קובע, כי: "כל עובד שעבד במפעל לא פחות מ-3 חודשים, ולא נעדר מהעבודה סמוך ליום חג (ז"א יום לפני החג ו/או יום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יקבל תשלום מלא בעד יום העצמאות, ושמונת ימי חגי ישראל... ". בהתאם לתלושי השכר של התובע, עבד בשירות הנתבעת החל מחודש 12/05. כפי שציינו לעיל, תלוש השכר משקף נכונה את המציאות והנתבעת לא הצליחה לסתור את האמור בתלוש השכר בכל הנוגע למועד תחילת עבודתו. מאחר והתובע עבד ברשות הנתבעת החל מחודש דצמבר 2005, הרי שהינו זכאי לתשלום 4 ימי חג, ומששולמו לו 2 ימי חג בלבד, אזי התובע זכאי לתשלום עבור 2 ימי חג נוספים, בשיעור של 336 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/9/06 ועד למועד התשלום בפועל. דמי חופשה 39. התובע טען כי הינו זכאי לדמי חופשה בסך כולל של 960 ש"ח עבור כל תקופת עבודתו בנתבעת. 40. התובע לא ציין את מספר ימי החופשה מעבר לכימות מספר הימים. מאידך, הנתבעת טענה כי שילמה לתובע דמי חופשה והפנתה לתלוש השכר של חודש ספטמבר אשר ממנו עולה כי לתובע שולמו דמי חופשה בסך 887 ש"ח. 41. התובע טען כי בפועל לא קיבל כל תשלום בנוגע לפדיון חופשה שנתית. נטל הוכחת לתשלום ימי החופשה מוטל על המעסיק בגדר טענת פרעתי. הנתבעת היפנתה לתלוש שכר של חודש 9/06 כאמור, והציגה ראיה זו כהוכחה לתשלום דמי החופשה. משהתובע טען כי לא קיבל בפועל תשלום בגין חופשה שנתית, על הנתבעת היה להביא ראיה חד משמעית בדבר פרעון הסכום המצויין בתלוש שכר של חודש 9/06, ומשלא עשתה כן הנתבעת, אזי לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לאור האמור - הנתבעת תשלם לתובע סך של 887 ₪ כפדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/9/06 ועד מועד התשלום המלא בפועל. אי הפרשה לקרן פנסיה 42. התובע טען כי הינו זכאי להפרשת כספים עבור קרן הפנסיה בשיעור של 12% בהתאם לאמור בצו הרחבה. הנתבעת אינה חולקת על כך שלא העבירה כספים לקרן פנסיה עבור התובע אולם טוענת כי מאחר והתובע הועסק בשירותה במשך 8 חודשים בלבד הרי שאינו זכאי לכך, שכן הנתבעת הינה חברת כח אדם ולפיכך חלה עליה החובה להפריש כספים לעובדים המועסקים אצלה רק כעבור 9 חודשי עבודה. אין בידינו לקבל טענותיה של הנתבעת בעניין זה. 43. כפי שהבהרנו צו ההרחבה בענף הפלסטיק חל גם על חברת כוח אדם המעסיק עובדים בענף זה, ולפיכך הנתבעת הייתה חייבת להפריש כספים עבור קרן הפנסיה של התובע בשיעור של 6% וכן 6% עבור פיצויי פיטורים. התובע אינו זכאי להפרשות בשיעור של 6% לקרן הפנסיה שהן על חשבון פיצויי פיטורים, שכן לא נקבעה זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. במהלך תקופת עבודתו שכרו של התובע לתגמולים עמד בממוצע על סך של 3,586 ₪ (19.28 x 186 ₪), לחודש והפרשה לתגמולים בשיעור של 6% היא 215 ₪. מאחר והתובע עבד בנתבעת 8 חודשים הרי שהינו זכאי לתשלום בסך 1,721 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/06 ועד למועד התשלום המלא בפועל. הודעה מוקדמת 44. התובע טוען כי סיים עבודתו בשירות הנתבעת מבלי לקבל לידיו מכתב פיטורים או אישור על תקופת עבודתו ולפיכך זכאי הוא לקבל תמורה כספית בגין אי מסירת הודעה מוקדמת. 45. רכיב תביעה זה הינו רכיב אשר הולך עקב בצד אגודל עם פיטורין או התפטרות, כאשר העובד מסיים את עבודתו אצל מעבידו. משאין מחלוקת כי התובע המשיך לעבוד ולא פוטר מעבודתו, הרי שאין התובע זכאי לתשלום עבור אי מסירת הודעה מוקדמת ודין תביעתו להידחות ברכיב זה. פיצוי בגין עגמת נפש 46. התובע טען כי כתוצאה מהפרת ההסכם עימו והתנהלות הנתבעת כלפיו נגרמה לו עגמת נפש רבה המזכה אותו בפיצוי כספי. 47. לטענת התובע עבד 12 שעות עבודה כל יום, כאשר הנתבעת התייחסה והתנהגה כלפיו בזלזול, באי נקיטת צעדים להסדיר את תנאי העבודה על פי חוק, וגרמה לנזקים לבריאותו ולעגמת נפש רבה. 48. הנתבעת טענה כי נהגה בהגינות ובתום לב בתובע. 49. ההלכה כפי שנפסקה בפרשת אהרון כהן היא, שפיצוי על נזק לא ממוני, יעשה במשורה ובריסון. כך כבר נפסק בפרשת מצגר. כדי לזכות עובד בפיצוי בגין עגמת נפש, יש להוכיח קיום לקוי של חוזה העבודה. כך למשל הפרה בוטה של החובה לקיום חוזה בתום לב, הפרת חובת ההגינות, והחובה לנהוג בסבירות, ללא שיקולים זרים והחובה לנהוג באופן של אי פגיעה בכבודו של העובד כאדם וכעובד. ראה: ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פס"ד מיום 24.6.02 טרם פורסם. דב"ע נ"ג/114 99-3 משרד החינוך ומדינת ישראל - דוד מצגר, פד"ע כ"ו, 563. 50. קראנו את עדויותיהם של התובע ושל העדה מטעם הנתבעת, ולא התרשמנו, כי הנתבעת פעלה בדרך כלשהיא שיש בה משום חוסר תום לב או חוסר הגינות כלפי התובע. 51. טענת התובע לפיה עבודתו בנתבעת גרמה נזק לבריאותו, לא הוכחה, שכן, לא הובאה בפנינו כל חוות דעת רפואית הקושרת את מחלתו לעבודתו בנתבעת. 52. בכל מקרה, ובכך אנו בטוחים וסמוכים, לא מדובר באחד מהמקרים הקשים בהם יש לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש. 53. לאור האמור - דין התביעה להידחות ברכיב זה. הפרת הסכם העבודה 54. נקדים ונאמר כי הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעה זו של התובע להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן: (א). התובע לא הוכיח את תוכנו של הסכם העבודה בינו לבין הנתבעת. (ב). טענות התובע מופרזות, שכן כפי שקבענו, הנתבעת כן שילמה לו זכויות לפי צו ההרחבה - תוספת משמרת וגמול שעות נוספות. (ג). תביעת התובע ברכיב זה, לא כומתה. 55. התובע טען אפוא כי הנתבעת הפרה את חוזה העבודה עימו שעה שהציעה לו עבודה בתנאים מסוימים כאשר בין היתר סוכם עימו כי יעבוד 8 שעות ביום. אולם בפועל אילצה אותו הנתבעת לעבוד 12 שעות ואף יותר מכך. 56. כפי שציינו התובע לא הציג בפנינו את הסכם העבודה עליו חתם על מנת שנוכל לעמוד מקרוב, על ההסכמות אליהן הגיע בתחילת עבודה, אותן הסכמות שהפרה הנתבעת אליבא דתובע, וכל שיש בידנו זה טענתו של התובע להפרת תנאי העבודה. 57. עוד טען התובע, כי הפרת הסכם העבודה עימו באה לידי ביטוי בכך שהנתבעת לא שילמה לו תשלומים עבור שעות עבודה נוספות ולא הפרישה עבורו כספים לקרן פנסיה ואי העברת תשלומים אלה מהווה הפרת הסכם עבודה. בעדותו על אופן קליטתו בנתבעת, וסיכום תנאי עבודתו העיד התובע כדלקמן:- "ת. התקשרו אלי מחב' דגש ואמרו לי שהם מציעים לי מקום עבודה. הגעתי לכ"א והסבירו לי כמה העבודה הזו ומה תנאי העבודה הזאת, חתמתי על המסמכים ואמרו לי מתי ואיזה יום לצאת לעבודה, לפי מה שאמרו בכח אדם אמרו שזה מפעל פלסטיק וצריך לעבוד שלוש משמרות". (עמ' 14 ש' 1-4) בהמשך עדותו כאשר התבקש התובע לדייק בדבריו ונשאל:- "ש. האם זה נכון שהגעת לחב' אמרז, הסבירו לך ופירטו בפניך את כל תנאי העבודה בחב' אמרז, לפני שהתחלת לעבוד? השיב התובע:- "ת. אני לא יכול לענות בכן ולא, כי אמרו לי שאני עובד לפי חוק ב-3 משמרות, אחר כך הגעתי למפעל לעבוד ואמרו לי שבמפעל יש לחץ אבל משלמים לי עבור 12 שעות. כולם משלמים לפי חוק וזה יקח פרק זמן. אני פניתי לכ"א אחרי זה ואישרו כל מה שאמרו בהתחלה שאני אעבוד 3 משמרות". (פרוטוקול מיום 7/12/10, עמ' 14, ש' 24-27). בהמשך עדותו העיד התובע כי קיבל את תנאי העבודה בחב' אמרז והסכים לעבודה אשר הוטלה עליו. 58. עדותו של התובע הייתה מתחמקת ובלתי עקבית באופן שהתובע בחר להשיב על השאלות כראות עיניו עד שבית הדין נדרש להעיר לתובע להשיב על השאלות עליהן נשאל באופן מדויק. 59. מנגד לעדות זו של התובע העידה מנהלת הנתבעת כי טרם השמת עובד לעבודה בחב' אמרז, מבקר העובד במפעל החברה ומוסברים לו תנאי העבודה ורק לאחר שהעובד מאשר שאכן היה במפעל, וראה את מקום העבודה ותנאי העבודה מתאימים לו, רק אז מקבל את ההפניה ומתחיל לעבוד בחב' אמרז. וכך העידה מנהלת הנתבעת בעניין זה:- "בדרך כלל כאשר מזמינים את העובד לעבודה מסבירים לו מה תנאי העבודה במפעל, אם יש משמרות ואם לא, יש עובדים שלא מוכן לעבוד משמרת, מי שכן מקבל הפנייה ונשלח למקום העבודה מטעמנו, לראיון מתואם מראש עם נציג המפעל. לאחר שהוא נמצא מתאים מסבירים לו מה מהות העבודה, בדרך כלל מראים לו את מקום העבודה, מסבירים לו את שעות העבודה, הפסקות, ארוחות, ביגוד, הלוואי וכל המפעלים היו מסודרים כמו מפעל אמרז, אותו דבר היה עם התובע, הוא הלך למפעל התרשם מהתנאים, הוסבר לו מה התפקיד שיבצע, לאחר ששני הצדדים הסכימו על תאריך תחילת העבודה, חזר למשרדנו, סיכם את תנאי ההעסקה וזה נרשם בכרטיס העובד במחשב והוא מתחיל לעבוד." (פרוטוקול, עמ' 20 ש' 16-24) 60. עוד הסבירה מנהלת הנתבעת כי כל עובד מקבל כרטיס נוכחות והנחיות ממנהל המשמרת בה הוא עובד, ובהתאם לשעות העבודה אשר נרשמות בכרטיס הנוכחות משולם לעובד שכרו. 61. התובע לא הציג בפנינו כל מסמך לפיו פנה לנתבעת בטענות שהפרו עימו את הסכם עבודתו ככל שהייתה הפרה שכזו מטעם הנתבעת. עם זאת איננו פוסלים אפשרות שהיו שינויים מסוימים בתנאי העבודה שהוצעו לתובע אולם משהמשיך התובע לעבוד באותם תנאים, ולא מחה על כך או התלונן על הרעת תנאיו, הרי שנתן את הסכמתו מכללא לתנאי העבודה החדשים שנוצרו לכאורה. נוסיף ונציין כי התובע המשיך לעבוד באותם תנאי עבודתו בנתבעת כאשר נקלט כעובד מן המניין בחברת אמרז, ועצם הסכמתו להמשיך ולעבוד בחברה זו באותם תנאים, מלמדת כי הייתה הסכמה של התובע לתנאי העבודה במסגרת בה עבד. 62. מעבר לכך, עדותה של מנהלת הנתבעת, אשר הבהירה על אופן הליך קליטה של עובד בחברת אמרז, לרבות האפשרות של העובד לפנות בכל בעיה או שאלה לנתבעת, הייתה עדות קוהרנטית, סדורה וברורה ומצאנו לבכרה על פני עדותו המתחמקת של התובע. 63. בנוגע לטענותיו של התובע בכל הקשור לאי העברת תשלומים אליהן התחייבה הנתבעת, הרי שמאחר ואין בידינו את הסכם העבודה, קיים קושי ממשי לקבוע כי הייתה הפרה מצד הנתבעת, אולם אין בכך מלפטור אותנו מדיון בנוגע לטענותיו של התובע לאי תשלום זכויות סוציאליות כפי שנפרט בהמשך. 64. מכלל האמור הרי שהגענו לכלל מסקנה לפיה התובע לא השכיל להוכיח כי הנתבעת הפרה את הסכם העבודה עימו, ולפיכך אין בידינו אלא לקבוע כי הנתבעת לא הפרה את הסכם העבודה, ובכך למעשה לדחות את התביעה בעניין זה. לאור האמור, דין התביעה להידחות ברכיב זה. סוף דבר 65. תביעת התובע להפרשי שכר בגין תוספת משמרות ושעות נוספות, דמי הודעה מוקדמת, עגמת נפש ופיצוי בגין הפרת הסכם עבודה - נדחות. 66. תביעות התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, דמי חגים ופדיון חופשה שנתית - מתקבלות. הנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים: א. 1,721 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. ב. 336 ₪ עבור דמי חגים. ג. 887 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/9/06 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 67. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו. 68. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. 69. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתן היום, י"ב תשר תשע"ב, 10 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. שמואל משה נ.צ. ראובן בצרתי יוחנן כהן, שופט צו הרחבהצווים