ועדת גודל רכב נכה

מבוא 1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1950, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 16.03.05 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה. הנתבעת הודתה באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבותה לפצות את התובע, על פי החוק. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. מהות הפגיעה והנכות הרפואית 2. ממקום התאונה, פונה התובע, לבית החולים בלינסון, שם אובחן כסובל משברים מורכבים ופתוחים בעצמות שוק ימין, שבר בירך ימין, בקרסול ימין ובאמת יד שמאל. התובע עבר מספר ניתוחים לצורך קיבוע השברים וכן ניתוחים להטריית הפצעים והשתלות עור. 3. בשל התפתחות זיהומים חוזרים, בשוק ובירך ימין, התובע חזר ואושפז, כשבע פעמים, בתקופה שבין מאי 2005 ועד ינואר 2008. לאורך תקופה זו, התובע טופל באינטנסיביות באנטיביוטיקה, לרבות מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית, הן במסגרת אשפוז והן בביתו, והיה במעקב וטיפול שוטף, במרפאה האורטופדית, בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק. 4. ועדה רפואית של המל"ל, קבעה לתובע, נכות זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 31.12.06. לאחר מכן נקבעה נכות זמנית, בשיעור של 75%, לתקופה שמיום 1.1.07 ועד ליום 30.4.07. החל מיום 1.5.07, נקבעה נכות צמיתה המורכבת מהנכויות הבאות: 10%, לפי סעיף 47(5)ג', בגין קיצור רגל ימין ב- 6 ס"מ. 20%, לפי סעיף 48(3)ב', בגין הקיבוע בקרסול ימין. 10%, לפי סעיף 40, עקב שבר באמה שמאל. 10%, לפי סעיף 47(2)(א), עקב שברים בשוק ימין. 10%, לפי סעיף 47(2)(א), עקב שברים בירך ימין. 10%לפי סעיף 32(2)(א)(ב), עקב הפרעות תחושתיות בעצבי השוק וכף רגל ימין. 20%, לפי סעיף 75(1)(ג), בגין צלקות. נכותו המשוקללת של התובע, מסתכמת בשיעור 62.2%. לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה נכותו של התובע, בשיעור של 89%. 5. קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, בכל הנוגע לנכות הרפואית, אשר הוערכה כאמור, בשיעור של 62.2%, מהווה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6 ב' לחוק ומחייבת לצרכי תביעה זו. 6. נוכח בעיית הזיהומים החוזרים, אשר לא באה לידי ביטוי בקביעת הועדה הרפואית, מונה פרופ' מיכאל דן, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום המחלות הזיהומיות. פרופ' דן, ציין בחוות דעתו כי כתוצאה מהפגיעה שכללה שברים פתוחים מרוסקים, ברגל ימין, התפתח אצל התובע תהליך זיהומי כרוני שהתבטא בדלקת של העצם (אוסטאומיאליטיס) והופעת נצור עם הפרשה מתמשכת בחלק העליון של שוק ימין. פרופ' דן ציין כי מאז ינואר 2008, התובע אינו נוטל אנטיביוטיקה ואין סימני דלקת או הפרשה וכי נכון למועד עריכת חוות הדעת, תרומת הזיהום לנכות הכוללת, מזערית ולא ניתנת לכימות. יחד עם זאת, פרופ' דן הוסיף וציין כי קשה לדעת מה יתרחש בעתיד שכן תהליך זיהומי מסוג זה, עלול להימשך שנים רבות, עם תקופות של רגיעה והחמרה לסירוגין ואין לשלול אפשרות שהתובע יזקק בעתיד, לטיפולים אנטיביוטיים או ניתוחים להטריית רקמות עצם נמקיות. בהקשר זה יצויין כי באוקטובר 2010, התובע סבל שוב מהתפרצות זיהום חיידקי קשה וטופל בשני סוגי אנטיביוטיקה ומנוחה עם רגל ימין מורמת (עדות התובע בעמ' 32 לפרוטוקול ונספחים 116-121 לתיק המוצגים מטעם התובע). 7. לאחר הגשת הראיות, עתר התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום השיקום האורטופדי, לצורך הערכת צרכיו השיקומיים והפרא-רפואיים, הנובעים מהתאונה. ד"ר אילנה פרבר, אשר מונתה כמומחית בתחום השיקומי, קבעה בחוות דעתה מיום 7.2.10, את צרכיו הרפואיים והשיקומיים של התובע, כדלקמן: "טיפול רפואי אשפוזים - יזדקק לאשפוזים חוזרים אם מתחדש תהליך זיהומי. בתקווה שהזיהום לא יופיע - יעבור בעתיד ניתוח החלפת פרק הברך. יזדקק אז לאשפוז של שבוע עד 10 ימים ולאחר מכן חודשיים - שלושה להחלמה ופיזיוטרפיה אינטנסיבית - 3-4 פעמים בשבוע. טיפול תרופתי - תרופות שמקבל היום, כולל משככי כאבים. אם יתחדש הזיהום - יזדקק לאנטיביוטיקה לטיפול תוך ורידי, כולל התקנת מערכת PICK-LINE להזרקה תוך ורידית בביתו לתקופה של 6 שבועות או יותר. בדיקות - ספירה, שקיעת דם ומדדי דלקת אחרים - כל 3-4 חודשים. ביקורת רפואית - אורטופד - תחילה ביקורת כל 3-4 חודשים עם ירידה הדרגתית עד פעם בשנה - שנתיים, אם אין זיהום חוזר. פיזיוטרפיה - סדרה של 10-12 טיפולים פעמיים בשנה לשיפור ושמירת טווח תנועה והורדת כאבים. טיפול נפשי - תמיכתי - פעם בשבוע לתקופה של מספר חודשים בתקופות של משברים (למשל, הופעת הזיהום). פעילות ספורטיבית פעמיים בשבוע (מכון כושר) ציוד ואביזרים כסא גלגלים עם הנעה ליד ימין, החלפה כל 5-6 שנים. מקל הליכה - החלפה כל 6-7 שנים. נעליים אורטופדיות גבוהות לפי מידת גבס והגבהה של 6-7 ס"מ - החלפה פעם בשנה. מכשיר קצר - החלפה פעם בשנה. גרב אלסטי ארוך לרגל ימין - 4-5 גרביים בשנה. סד ברך - החלפה פעמיים בשנה. סד לשורש כף יד שמאל. דיור זקוק לדירה מותאמת לכניסה עם כסא גלגלים, מקום מגורים נוכחי מתאים לצרכיו לאחר השיפוצים. מאחזים בשירותים ובמקלחת. תחבורה לא מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית וזקוק לרכב. סוג הרכב נקבע על ידי המכון לבטיחות בדרכים. עבודה לא מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת. מסוגל לעבוד בישיבה (לא רצופה) מספר שעות ביום, אך בהתחשב בגילו, בדרגת ההגבלה התפקודית ובאפשרות שמצבו הרפואי יחמיר לסירוגין - ספק אם אפשר למצוא עבודה מתאימה ומפרנסת במצבו. זקוק למסגרת תעסוקה. עזרת הזולת עצמאי היום ברוב הפעולות היומיומיות. יתכן שבהמשך יזדקק לעזרה בהלבשה (גרב אלסטי, נעליים, מכשיר וכו'). בתקופות של זיהום או ניתוחים יזדקק לעזרה בהלבשה ורחצה לתקופה של 2-3 חודשים. זקוק לעזרה בעבודת משק בית כגון, קניות, ניקיון ותחזוקת הבית". 8. ד"ר פרבר זומנה לחקירה נגדית, במהלכה הוצג בפניה מידע בנוגע לפעילותו ותפקודו של התובע, לרבות סרטי מעקב מימים 5.5.11 ו- 6.5.11, נ/1, המתעדים את תפקודו של התובע. תפקודו של התובע - הראיות 9. עובר לתאונה, התובע עבד כמנהל פרויקטים בחברת "סלדור בע"מ" (להלן:"סלדור"), שעסקה בייצור תחנות ממסר לטלפונים סלולריים. התובע ציין בתצהירו כי מדובר היה בעבודת שטח שכללה פגישות עם לקוחות וקבלני משנה, תיאום ובדיקת איכות העבודה שבוצעה על ידי קבלני המשנה (סעיף 20 לתצהיר התובע). בנוסף ובמקביל לעבודתו, עסק התובע בפעילות התנדבותית ענפה במסגרת מד"א, זק"א ובמשטרה. 10. בתצהיר עדותו הראשית , אשר נחתם ביום 6.3.08, הצהיר התובע כי מאז התאונה, לא שב לעבודה כלשהי וכי " ניסיתי כמה פעמים להצטרף לפעילויות בחלק מהארגונים בהם התנדבתי בעבר, אך נוכחתי שאני מכביד על הצוות יותר מאשר מועיל. אני עדיין מקווה שתסתיים, בסופו של דבר, פרשת הזיהום ברגל, ואז יוכלו הרופאים להשלים את הטיפולים האורטופדיים, ואז אוכל להתחיל בהליכי שיקום ואולי גם לחזור למעגל העבודה" (סעיף 22 לתצהיר התובע). 11. כאמור, תצהירו של התובע, נחתם ביום 6.3.08. נוכח מינוי המומחית בתחום השיקום, נדחה מועד שמיעת הראיות ונקבע, בסופו של דבר, ליום 11.5.11. לאחר שחוות דעת המומחית התקבלה, הוריתי בהחלטתי מיום 7.6.10, על השלמת הראיות ותיקי המוצגים, מטעם הצדדים. חרף העובדה שחלף זמן רב, ממועד עריכת התצהיר, התובע לא ראה לנכון להגיש תצהיר עדכני. מחקירתו הנגדית של התובע, הסתבר כי התמונה שהוצגה בתצהירו, בכל הנוגע לפעילותו ורמת תפקודו, אינה משקפת את המציאות העכשווית. בנסיבות אלה, יש להצר על כך שלא הוגש תצהיר עדכני, המפרט עובדת חזרתו של התובע לפעילות התנדבותית ברוכה, במסגרת זק"א, במשטרה ובקופת חולים. התנהלות זו, כמו גם התנגדותו של ב"כ התובע להגשת תמונות מתוך אתר האינטרנט של ארגון זק"א, המתעדות את השתתפותו של התובע בפעילות הארגון, מהטעם שלא גולו ולא הוגשו במסגרת תיק המוצגים של הנתבעת - התנגדות המוצדקת לכשעצמה, מבחינה פרוצדורלית (ראה החלטות בעמ' 11-15 לפרוטוקול) - מעוררת רושם של גילוי טפח וכיסוי טפחיים ופוגמת במהימנות עדותו של התובע, אשר לא פרש בפני בית המשפט, ביוזמתו ובאופן מלא, את קורותיו מאז הגשת התצהיר - וחבל שכך. 12. כאמור, בניגוד לאמור בתצהירו כי לא חזר לעבודה כלשהי או לפעילות התנדבותית מהותית, הסתבר מחקירתו הנגדית של התובע כי חזר לפעילות במסגרת ארגון זק"א ואף נטל חלק פעיל, בכמה ארועים, לרבות ארוע בו נתגלתה גופה מבותרת, בדצמבר 2008 (עמ' 26 לפרוטוקול), ארוע של מציאת גופת נעדר, בחוף הצוק בתל-אביב, במאי 2010 וארוע של תאונה קטלנית בשרון, בפברואר 2011 (עמ' 29-30 לפרוטוקול). 13. לשאלת בית המשפט, מתי חזר לפעילות בזק"א, השיב התובע: "לפני שנת 2008 . לא זוכר מתי בדיוק. יש לפעמים חודשים שאני לא יוצא לארועי זק"א לשמחתינו הרבה ויש לפעמים שיש ארוע רודף ארוע, ואז כן. אם יש בשנה יותר, יוצאים אבל לא לכל ארוע אני יוצא. יש הרבה מתנדבים" (עמ' 29 לפרוטוקול). 14. התובע נשאל מתי היה הארוע האחרון, בו נטל חלק והשיב:" הארוע האחרון שטיפלתי בו, היה בחיפה. היה שם ילד שטבע בפסח עצמו ונכנסתי עם הרכב לחוף הים. זה היה בפסח האחרון" (עמ' 29 לפרוטוקול). 15. התובע הוסיף והעיד כי בנוסף לפעילות בשטח, הינו עוסק, בביתו, בסידור התיקים האישיים של מתנדבי זק"א, וכן בעבודה התנדבותית של סידור תיקים בקופת-חולים, בהיקף של שעתיים-שלוש בשבוע (עמ' 34 לפרוטוקול). 16. זאת ועוד, מעדותו של התובע בחקירה נגדית, הסתבר כי מעבר ובנוסף לפעילותו ההתנדבותית בזק"א ובקופת-חולים, הינו מתנדב במשטרה, בהיקף של פעם בשבוע, וכדבריו: "במשטרה, אני יושב 90%-95% בניידת ומדריך את המתנדבים איך לפעול ומה לעשות. במשטרה אני פעם בשבוע, מגיע עם רכבי, נכנס לניידת ומדריך את השוטרים. אני במערכת המשטרה, 32-34 שנה ובנושא של מלחמה בתאונות דרכים. זה יום קבוע בשבוע. היה פרק זמן של שנה וחצי-שנתיים שלא הייתי פעיל בגלל התאונה" (עמ' 29 לפרוטוקול). 17. התובע ציין אמנם בעדותו כי בפעילותו ההתנדבותית האמורה, אינו מתפקד כבעבר, למד"א כמעט ואינו הולך ובמסגרת זק"א, אינו יוצא לאירועים כבעבר (עמ' 32 לפרוטוקול), אך אין ספק שהינו עוסק בפעילות התנדבותית לרבות פעילות המחייבת יציאה לשטח, לזירות ארוע או תאונות והינו מתפקד, בצורה הרבה יותר טובה, מהמתואר בתצהירו. 18. עוד יש לציין כי התובע לא סיפר למומחית בתחום השיקומי, אודות פעילותו ההתנדבותית וד"ר פרבר, אישרה בעדותה כי הבינה שהתובע אינו ממשיך בפעילות התנדבותית (עמ' 9 לפרוטוקול). בתגובה להצגת פרטים לגבי פעילותו ההתנדבותית, במסגרת זק"א, ציינה ד"ר פרבר: "הייתי אומרת כל הכבוד. לא הייתי מצפה שהוא ילך לשפת הים לחפש טובעים אבל אני חושבת שזה לא משפיע במיוחד. אני לא ידעתי שהוא מתנדב, אבל אני חושבת שהצרכים שנובעים ממצבו הם אותם צרכים" (עמ' 14 לפרוטוקול). 19. במהלך החקירה הנגדית, הוצגו בפני ד"ר פרבר, סרטי מעקב המתעדים את תפקודו של התובע. בסרט המעקב מיום 5.5.01, נראה התובע כשהוא יוצא מביתו, עם מקל הליכה, נוסע למשרדי שירות ומכירת רכב ולתחנת שטיפת מכוניות. לאחר מכן, נסע לקניות בשוק וחזר לרכבו עם שקית קטנה. בהמשך נראה התובע מתקין דגל ברכבו, מסדר משהו בחלונות הרכב והולך לקניות במכולת הסמוכה לביתו. בסרט המעקב מיום 6.5.11, נראה התובע כשהוא יוצא מביתו, עם מקל הליכה ותחבושת אלסטית אך כשהוא נועל כפכפי "קרוקס", הולך למכולת הסמוכה לביתו וחוזר הביתה. 20. ד"ר פרבר צפתה בסרטי המעקב וציינה כי אין בהם כדי לשנות את מסקנותיה או לסתור את תלונות התובע, כפי שפורטו בפניה שכן התובע נראה הולך עם מקל ובצליעה, מרחקים קצרים ביותר (עמ' 18 לפרוטוקול). ד"ר פרבר התבקשה להתייחס לתלונות התובע, בדבר נפילות ופחד ללכת לבד והשיבה: "... עכשיו הבן אדם הולך עם צניחה של כף רגל שנעל מפצה על זה בצורה חלקית. לא שמתם לב בוודאי, אבל אני מבקשת שתראה שוב ותראה איך הוא מרים את הברך כאשר הוא הולך. למה הוא מרים את הברך, מפני שכל מכשול קטן אפילו אבן או כביש לא ישר, יכול להפיל אותו. זאת בעיה שממנה הוא סובל..." (עמ' 18 לפרוטוקול). 21. הנתבעות טוענות כי מסרט המעקב עולה שהתובע הולך בכפכפים אלא שהתובע הסביר בחקירתו הנגדית כי רוב היום, הינו נועל את הנעלים האורטופדיות ומשתמש בכפכפי "קרוקס", בתחומי הבית. התובע הסביר כי יצא למכולת, הסמוכה לביתו, לקנות חלות לשבת וכי: "אם המרחק הוא 25-30 מ' אני יכול ללכת אותם עם מקל ואני לא אפול" (עמ' 40 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע, מתיישבת עם דו"ח המעקב, נ/1, על פיו מהרגע שהתובע יצא, נעול בכפכפי קרוקס, ועד שחזר לביתו, חלפו כארבע דקות. 22. סופו של יום, בהערכת מכלול הראיות לרבות עדותו של התובע בדבר פעילותו ההתנדבותית שאינה מסתכמת רק בעבודות פקידותיות הנעשות בישיבה אלא כוללת יציאה לשטח, לרבות יציאה לזירות תאונה וארועי זק"א, כגון יציאה לחוף הים בתל אביב ואפילו לחוף הים בחיפה, המרוחק מביתו של התובע בפתח תקוה, ובהתחשב בכך שמאז ינואר 2008, התרחשה רק התפרצות זיהומית אחת (אוקטובר 2010), נראה כי התובע פעיל ומתפקד בצורה הרבה יותר טובה, מהמתואר בתצהירו. עבודתו והשתכרותו של התובע עובר לתאונה 23. עובר לתאונה, התובע עבד כמנהל פרוייקטים, בחברת "סלדור בע"מ", שעסקה ביצור של מערכות רפיטורים (תחנות ממסר לטלפונים סלולריים). התובע ציין כי היתה זו עבודת שטח, רבת שעות במסגרתה נדרש לפגישות עם לקוחות וקבלני משנה ותאום פרוייקטים בין קבלני המשנה לבין עצמם (סעיף 20 לתצהיר התובע). 24. התובע צירף לתצהירו, ארבעה תלושי שכר, המתייחסים לחודשים דצמבר 2004 עד מרץ 2005 (נספחים 67-69 לתצהיר), ומהם עולה כי שכרו הבסיסי, הסתכם בסך של 9,500 ₪ ברוטו לחודש. התובע טוען כי על שכר יסוד זה, התווספו בונוס שנתי בגובה שכר היסוד הבסיסי (כמפורט בתלוש השכר לחודש דצמבר 2004) וכן הפרשות לקרן השתלמות, בשיעור של 7.5% מהשכר ולביטוח מנהלים, בשיעור של 5% מהשכר, כך ששכרו הסתכם בסך של 11,480 ₪ ברוטו לחודש, נכון למועד התאונה. התובע ציין כי לא חזר לעבודה לאחר התאונה וכי היות ועבד בסלדור, פחות משנה, לא שולמו לו פיצויי פיטורין. התובע הוסיף וציין בתצהירו כי כשנה וחצי לאחר התאונה, פנה אליו מר פיגלשטיין, אחד ממנהלי סלדור והציע לו להצטרף לחברה חדשה שהקים, בתפקיד מנהל פרויקטים, בשכר של 12,000 ₪ לחודש והטבות זהות לאלה שקיבל בסלדור, אך תכנית זו לא יצאה אל הפועל, בשל מגבלותיו והתמשכות הטיפולים הרפואיים. התובע עותר על כן, לחישוב הפיצויים בגין הפסדי השתכרות, על בסיס שכר פוטנציאלי, בסך משוערך של 12,500 ₪ נטו לחודש. 25. הנתבעת טוענת מנגד כי גם בכל הנוגע לעברו התעסוקתי של התובע וגובה השתכרותו, רב הנסתר על הנגלה. הנתבעת מדגישה כי התובע נפגע בתאונה, בהיותו כבן 55 וכל שהציג בפני בית המשפט, הינם אותם ארבעה תלושי שכר שצורפו לתצהירו. הנתבעת טוענת על כן כי יש לבסס את פסיקת הפיצויים על השכר הבסיסי, בניכוי מס המסתכם בשיערוך, בסך מעוגל של כ- 9,500 ₪ נטו לחודש. 26. סבורה אני כי יש טעם רב בטענות הנתבעת, בכל הנוגע להוכחת פוטנציאל ההשתכרות ובסיס השכר. פוטנציאל ההשתכרות של תובע, שנפגע בגיל 55, לא יכול להבחן על בסיס השתכרות של חודשים ספורים, לפני התאונה. התובע העיד, בחקירתו הנגדית כי הינו בעל השכלה תיכונית בלבד וכי עבר הכשרה מקצועית, בתחום החשמל (עמ' 32 לפרוטוקול). התובע נמנע מלפרט בתצהירו את עברו התעסוקתי ולא ציין היכן עבד במהלך השנים שעובר לתאונה, לפני שהתחיל לעבוד בסלדור, באוגוסט 2004, ומה היתה השתכרותו, בכל מקום עבודה. זאת ועוד, עדותו של התובע, בדבר אופי עבודתו ותנאי העסקתו בחברת סלדור כמו גם עדותו בדבר הצעת העבודה שהוצעה לו, לאחר התאונה, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין, שכן התובע לא ראה לזמן לעדות מטעמו את מר פיגלשטיין ויוזכר - הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה ההנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4)651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 602-603, ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2)605, 614-615. 27. בנסיבות אלה, בהעדר ראיה לגבי עבודתו וגובה השתכרותו של התובע, במשך השנים שעובר לתאונה מחד ומאידך, בהתחשב בשכרו בחברת סלדור, בחודשים הסמוכים עובר לתאונה, ראיתי להעריך את בסיס השכר, לצורך חישוב הפיצויים, באופן ממוצע, בסך של 9,500 ₪ לחודש נטו, בערכי היום. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות 28. התובע טוען כי בהעדר השכלה או הכשרה מקצועית לעיסוק שאינו כרוך בהליכה או עמידה ובהתחשב בגילו ובאפשרות שמצבו יחמיר, ספק אם ימצא עבודה כלשהי. התובע מציין כי העבודות ההתנדבותיות אותן הוא הינו מבצע, כגון סידור תיקים של זק"א או עבודות תיוק בקופת החולים, מתאימות לצרכי תעסוקה לשם הפגת השיממון בלבד אך אינן מעידות על כושר עבודה אמיתי. התובע מסתמך בהקשר זה על האמור בחוות דעתה של ד"ר פרבר: "מסוגל לעבוד בישיבה (לא רצופה) מספר שעות ביום, אך בהתחשב בגילו, בדרגת ההגבלה התפקודית ובאפשרות שמצבו יחמיר לסירוגין - ספק אם אפשר למצוא עבודה מתאימה ומפרנסת" ועל דברי המומחית, בחקירה נגדית כי ניתן לראות בפעילותו ההתנדבותית, כמסגרת תעסוקתית לשמירה על שפיות הדעת (עמ' 16 לפרוטוקול). התובע עותר על כן, לפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, בעבר ובעתיד. 29. הנתבעת טוענת כי התובע לא עשה דבר למען שיקומו התעסוקתי ולא פנה למחלקת השיקום במל"ל או ללשכת התעסוקה. לטענת הנתבעת, פעילותו ההתנדבותית של התובע, מעידה על יכולת תפקוד טובה ועל אפשרותו לחזור ולהשתלב בעבודה אלא שלשיטתה, אין לתובע מוטיבציה לחזור לעבודה, נוכח תגמולי ביטוח תאונות אישיות ותגמולי המל"ל, אותם הוא מקבל והעולים במצטבר, על השתכרותו עובר לתאונה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הנכות בגין הצלקות, אינה נכות תפקודית וכי בנסיבות העניין, יש להעריך את הנכות התפקודית, בשיעור של 50%, לכל היותר. 30. המושג "נכות תפקודית", מבטא את מידת השפעתה של ה"נכות הרפואית" על כושר תפקודו של הנפגע, הן בעבודה והן בחיי היומיום, ראה לעניין זה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3)792. הערכת הנכות התפקודית, תעשה על בסיס מהות הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית, בעוד שהערכת הגריעה בכושר ההשתכרות, תתבסס על מכלול הראיות לרבות נסיבותיו האישיות של הנפגע, כישוריו, השכלתו, הכשרתו המקצועית, עיסוקיו ועבודתו בתקופה שעובר לתאונה ולאחריה. 31. בענייננו - הנכות האורטופדית, הן בגין הפגיעה ברגל ימין והן בגין השבר ביד שמאל, הינה מעצם טיבה וטבעה, בגדר נכות תפקודית. כן יש להביא בחשבון כי הזיהומים החוזרים מהם סבל התובע, מנעו ממנו מלשוב לתפקוד תקין, משך תקופה ארוכה במהלכה נדרש לאשפוזים חוזרים וטיפול אנטיביוטי מתמשך. סביר בעיני כי כל עוד סבל התובע, מזיהומים חוזרים ונשנים, לא יכול היה לעשות לשיקומו והשתלבותו בשוק העבודה שכן מצבו היה בלתי יציב והוא נזקק לאשפוזים וטיפולים חוזרים. אלא שלמרבה המזל, מאז ינואר 2008, מצבו של התובע השתפר ולמעט התלקחות זיהומית אחת, באוקטובר 2010, התובע לא נזקק לאשפוזים או טיפולים ממושכים, בבעיית הזיהום, וכפי שעולה מהראיות, תפקודו טוב בהרבה, מהמתואר בתצהיר ומהמצב שהוצג בפני ד"ר פרבר, במועד הבדיקה. 32. לא התעלמתי מכך שההתנדבות היתה חלק מהותי מחייו של התובע, גם בתקופה שעובר לתאונה כך שסביר כי פנה למצוא את שיקומו, בתחום זה של פעילות התנדבותית, אותה הוא יכול לבצע בהתאם למגבלותיו ומצבו הרפואי, כפי שהוא מעת לעת, מבלי שהינו מחוייב למסגרת תעסוקתית ואין מדובר באדם שפנה להתנדבות, במקום לעבודה, רק לאחר התאונה. יחד עם זאת, סבורה אני כי כשם שהתובע עוסק בפעילות התנדבותית, שאינה מסתכמת בעבודה משרדית בישיבה בלבד, אלא כרוכה ביציאה לשטח - לזירות פשע וארועי זק"א, לרבות פעילות קבועה כמתנדב במשטרה, היה בידו לנסות ולהשתלב בעבודה משרדית קלה המבוצעת בישיבה, למשך מספר שעות ביום. 33. בהתחשב במכלול הראיות לרבות הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המל"ל והטיפול הרפואי לו נזקק התובע, בשל התהליך הזיהומי, עד חודש ינואר 2008, סבורה אני כי התובע לא היה פנוי, משך תקופה ארוכה, לשיקום מקצועי ומציאת מקום עבודה המתאים למגבלותיו. לפיכך ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, למשך שלוש שנים ממועד התאונה, דהיינו עד ליום 16.3.08. 34. אשר לתקופה שממרץ 2008 ואילך, בהתחשב בתפקודו של התובע אשר חזר לפעילות התנדבותית, עוד לפני שנת 2008 וכיום הינו עוסק בפעילות התנדבותיות ענפה, הכרוכה גם ביציאה לשטח ולא רק בעבודה משרדית קלה ובהתחשב בקושי למציאת מקום עבודה, נוכח גילו של התובע ומגבלותיו לרבות הסיכון להחמרה עתידית, בשל התלקחות חוזרת של התהליך הזיהומי, ראיתי להעריך את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, באופן ממוצע, לגבי התקופה שמיום 1.4.08 ועד הגיעו של התובע לגיל 67, בשיעור ממוצע של 80%. חישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות 35. חישוב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על בסיס הפרמטרים שנקבעו לעיל, הינו כדלקמן: א. פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, למשך 3 שנים, מסתכם בסך של 342,000 ₪ (36 x 9,500), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (15.9.06), סך של 392,187 ₪. ב. פיצוי בגין הפסד השתכרות, בשיעור של 80%, מבסיס השכר, לתקופה שמיום 16.3.08 ועד היום, משך 44 חודשים במעוגל, מסתכם בסך של 334,400 ₪ (44 x 0.8 x 9,500) ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (15.1.10), סך של 344,498 ₪. ג. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, מהיום ועד הגיע התובע לגיל 67, על בסיס הפסד בשיעור של 80% מבסיס השכר, מסתכם בסך של 461,852 ₪ (60.77 x 0.8 x 9,500). 36. אשר להפסדי פנסיה, בהתחשב בכך שלא הובאו ראיות לגבי זכויות הפנסיה שהתובע רכש עובר לתאונה שארעה לו בהיותו כבן 55, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד הפרשות המעביד לרכישת זכויות פנסיה ותנאים סוציאליים, בסכום גלובלי של 120,000 ₪. 37. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, לרבות הפסד הפרשות לרכישות פנסיה ותנאים סוציאליים, מסתכם על כן, בסך של 1,318,537 ₪. כאב וסבל 38. התובע זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בהתחשב בנכות רפואית בשיעור 62.2% ו- 117 ימי אשפוז, המסתכם בסך של 143,803 ₪. עזרת הזולת 39. התובע העיד כי בתקופה שלאחר התאונה ובמהלך ימי האשפוז, נעזר באשתו ובילדיו. התובע תמך עדותו בעניין זה, בעדות בנו, מרדכי לנג, אשר התייחס בתצהירו לעזרה שהושיט לאביו, בסמוך לאחר התאונה. התובע ובנו ציינו בתצהיריהם כי אשת התובע, אינה אישה בריאה וכי מירב העזרה, ניתנה לתובע, על ידי ילדיו אשר הגיעו לבקרו, בתורנות. בהקשר זה, יצויין כי הבן מרדכי אישר בחקירתו הנגדית כי מזה כחמש שנים, אינו גר בבית הוריו כך שלא היה בידו להעיד על העזרה שנדרשה לתובע בתקופה זו. 40. כן הוגש תצהיר של גב' אורלי אמיתי (להלן: "אורלי"), אשר עבדה כעוזרת במשק ביתו של התובע לאחר התאונה, בהיקף של כארבע שעות בשבוע (עמ' 24 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית אישרה אורלי כי אינה עובדת עוד אצל התובע, מזה כשנה (עמ' 25 לפרוטוקול). 41. ד"ר פרבר ציינה בחוות דעתה כי התובע "עצמאי היום ברוב הפעולות היומיומיות. יתכן שבהמשך יזדקק לעזרה בהלבשה (גרב אלסטי, נעליים, מכשיר וכו'). בתקופות של זיהום יזדקק לעזרה בהלבשה ורחצה לתקופה של 2-3 חודשים. זקוק לעזרה בעבודות משק בית כגון קניות, ניקיון ותחזוקת הבית". בחקירתה הנגדית, הבהירה ד"ר פרבר כי התובע מסוגל לעבודות בית קלות וכן לקניות קלות (עמ' 19 בפרוטוקול) והוסיפה כי בתקופות בהן מתפרץ זיהום, תפקודו של התובע יורד שכן אז אסור לו לדרוך על הרגל אך גם בתקופות אלה, אין מדובר במצב סיעודי והתובע יכול להתלבש ולהתרחץ לבד (עמ' 20 בפרוטוקול). 42. בהקשר זה יצויין כי תביעתו של התובע, לקבלת קצבת שירותים מיוחדים, נדחתה, ת/2. כן נדחתה בקשתו להעסקת עובד זר בסיעוד (נספח 72 לתצהיר התובע). 43. לטענת התובע, נוכח העובדה שבקשתו לקבלת קצבת שירותים מיוחדים והעסקת עובד זר, נדחתה, יש להתחשב בכך שהינו עלול להזקק, בתקופות מסויימות, להעסקת מטפל ישראלי, בעלות של קרוב ל- 24,000 ₪ לחודש, כמפורט בהצעת המחיר שצורפה כנספח 104 לתצהיר. בהתחשב בעזרת בני המשפחה ובתקופות של העסקת מטפל ישראלי, עותר התובע, להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת, בסך ממוצע של 4,000 ₪ לחודש. 44. הנתבעת טוענת כי לא הובאה כל ראיה בדבר העסקת עזרה בשכר, מלבד עדותה של אורלי אשר לא ניתן היה ללמוד ממנה באיזו תקופה עבדה אצל התובע וכי בכל מקרה, מדובר בהוצאה של כ- 1,000 ₪ לחודש שחלקה נדרש בשל מצבה הבריאותי של אשת התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ככל שהתובע יזקק בעתיד, לעזרה סיעודית, הרי שבהיות התאונה תאונת עבודה, יהא זכאי לטיפול סיעודי במימון קופת החולים והמל"ל, מכח ההסכם ביניהן (נספח ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת). 45. סביר בעיני כי בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה ובמיוחד בתקופת האשפוזים והתקופות במהלכן סבל מזיהום פעיל, התובע נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה, לצורך ביצוע פעולות היום-יום. מדובר בעזרה החורגת מהסביר והמקובל בין בני משפחה ועל אף שלא הוכח כי למי מבניו ובנותיו של התובע, נגרמו הפסדי השתכרות, התובע זכאי לפיצוי בגינה. זאת ועוד, הגם שכיום התובע אינו נזקק לעזרה אישית, הרי בהתחשב במגבלותיו ובנכותו התפקודית, סביר כי נזקק לעזרה בביצוע עבודות קשות במשק הבית ותחזוקתו. כן ראיתי להתחשב בכך שיתכן כי בעתיד, עם התקדמות גילו ובמיוחד במידה ויסבול מהתלקחויות חוזרות של זיהום, יזקק התובע לעזרה רבה יותר. 46. בשוקלי את הצורך המוגבר בעזרת בני המשפחה, בתקופת ההחלמה הארוכה שלאחר התאונה ובהתחשב בפיצוי הראוי בגין עזרת הזולת, לאור נכותו התפקודית של התובע לרבות הסיכון להחמרה במצב, בשל התפרצות הזיהום מחד ומאידך, בהתחשב בכך שבמידה והתובע יזקק בעתיד, לעזרה סיעודית לצורך ביצוע פעולות היום-יום יתכן ויהא זכאי לקצבה מיוחדת, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 350,000 ₪. הוצאות רפואיות 47. התובע עותר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות להן נזקק, בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר, לרבות פזיותרפיה, טיפול נפשי תמיכתי, פעילות ספורטיבית במכון כושר, כיסא גלגלים עם הנעה ליד ימין לו יזקק בתקופות של התלקחות הזיהום, מקל הליכה, נעליים אורטופדיות, מכשיר קצר, גרב אלסטית, סד ברך וסד לשורש כף יד שמאל. התובע ערך טבלה המציגה את העלויות הנדרשות, בהתאם לתדירות ההחלפות הנדרשת לגבי כל אביזר עזר, כמפורט בחוות דעת המומחית ועותר לפסיקת פיצוי גלובלי, בסך של 300,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות ואביזרים. 48. הנתבעת חולקת על ההוצאות הנטענות וטוענת כי בהיות התאונה תאונת עבודה, מרבית הטיפולים והאביזרים הנדרשים, ממומנים ע"י קופ"ח ועל ידי המל"ל. כן מציינת הנתבעת כי הוצאה של מינוי לחדר כושר, הינה נחלת כלל האוכלוסיה וכי התובע, אינו משתמש בכסא גלגלים וככל שיזקק לשימוש בכסא גלגלים בעתיד יהא זכאי לקבלו, ממשרד הבריאות, כך שלכל היותר יש לפצות את התובע, בגין הוצאות עודפות, בסך של 25,000 ₪. 49. לאור ההלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יתרה מכך, על פי סעיף 41 (ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), תשס"ט-2009, הועברה האחריות למימון טיפול רפואי, בנפגעי תאונות דרכים מהמבטחים לקופות החולים. בנוסף, התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה, לפיכך התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים מכח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968 כמפורט בהסכם שבין המל"ל לקופת החולים. 50. אשר להוצאות הנטענות, סבורה אני כי היות והתובע נזקק, בשל נכותו, לפעילות במכון כושר, כמפורט בחוות דעתה ועדותה של ד"ר פרבר (עמ' 10 לפרוטוקול), הינו זכאי לפיצוי בגין ההוצאה האמורה. כן ראיתי להתחשב בכך שבשלב זה, התובע אינו נזקק לכיסא גלגלים ואין לדעת, אם ומתי, יזקק לשימוש בכסא גלגלים ובאיזו תדירות. בהתחשב בכך שהתובע נדרש ועלול להידרש, לשאת בדמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות ואביזרים, כמפורט בחוות דעתה של ד"ר פרבר, מעבר להחזרי המל"ל ו/או קופת החולים, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 70,000 ₪, בגין הוצאות רפואיות והוצאות לרכישת אביזרים, בעבר ובעתיד (פיצוי זה כולל גם פיצוי בגין רכישת כורסא וכרית לכסא גלגלים שנרכשו לאחר התאונה בסך של 3,040 ₪). הוצאות ניידות מוגברות 51. התובע טוען כי עובר לתאונה, הרכב המשפחתי שהיה בבעלות המשפחה, שימש בעיקר את אשתו, בעוד שהוא התנייד, באמצעות קטנוע צמוד שקיבל מארגון זק"א ואילו לאחר התאונה וכמפורט בחוות דעתה של ד"ר פרבר, אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית ומוגבל לנהיגה ברכב מותאם, על פי קביעת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות ניידות מוגברות בסך של 808,431 ₪, ומסתמך בעניין זה על חוות דעת ערוכה על ידי הכלכלן, מר משה קצין. 52. לאחר התאונה, התובע נבדק במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. בעקבות בדיקה זו, נשלל רשיון הנהיגה לקטנוע והתובע הוגבל לנהיגה ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית ודוושת מאיץ המותקנת בצד שמאל. התובע מוסיף וטוען כי חידוש רישיון הנהיגה, הצריך מספר שיעורי נהיגה מיוחדים ומבחן שליטה - "טסט", בגינם שילם 775 ₪. 53. התובע הגיש תביעה לקצבת ניידות. ועדה רפואית של משרד הבריאות אשר בדקה את התובע, קבעה את דרגת מוגבלותו בניידות, בשיעור 40%. התובע נבדק על ידי ועדה לעניין גודל רכב, מטעם המכון לבטיחות בדרכים. בשנת 2006, נקבע כי התובע זקוק לרכב עם מושב גבוה יחסית והומלץ על רכב מסוג סקודה אוקטביה אולם התובע בחר לרכוש רכב מסוג מאזדה 6, בעלות גבוהה יותר. בשנת 2009, התובע נבדק בשנית על ידי ועדה לקביעת גודל רכב וזו המליצה על רכב מסוג הונדה FRV 1999 סמ"ק. 54. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של מר בועז מוגילבקין, על פיה עלות אחזקת רכב מהסוג שאושר לתובע, בהלוואה עומדת ופטור ממיסים, נמוכה מעלות אחזקת מכונית פרטית חדשה, כפי שהיתה לתובע עובר לתאונה. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי בהתחשב בכך שהתובע מקבל קצבת ניידות ומענק לרכישת רכב כמפורט בחוות הדעת האקטוארית (נספח ח' למוצגי הנתבעת), ניתן לקזז את הפיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות, כנגד הסכומים המשולמים על ידי המל"ל, במסגרת קצבת ניידות. לחילופין טוענת הנתבעת כי התובע בחר לרכוש רכב גדול מזה אשר הומלץ לו וכי פנייתו השניה לועדה לגודל רכב, נעשתה אך כדי להגדיל את נפח המנוע של הרכב המאושר ואת שיעור ההטבות להן הוא זכאי. 55. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הגשת חוות הדעת של מר קצין ומר מוגילבקין, ללא חקירת עורכיהן. לאחר שעיינתי בשתי חוות הדעת ובטענות הצדדים, בהתחשב בהטבה של רכישת רכב בפטור ממיסים והלוואה עומדת ובכך שלא ניתן לקבל הטענה כי הרכב שהיה ברשות המשפחה, שימש רק את אשת התובע, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות, מעבר להוצאות ניידות ואחזקת רכב שהתובע היה נדרש להן במהלכם הרגיל של החיים וגם אלמלא התאונה, בסכום גלובלי של 250,000 ₪. אבדן הקטנוע הצמוד 56. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין אבדן הקטנוע הצמוד, אשר על פי עדותו, הועמד לרשותו, על ידי ארגון זק"א ושימש אותו לכל צרכי ניידותו. התובע מכמת ראש נזק זה בסך של 128,372 ₪, על בסיס הערכת מר קצין בדבר שווי השימוש בקטנוע. 57. הנתבעת טוענת ל"הרחבת חזית", משהתובע לא תבע פיצוי בגין ראש נזק זה, במסגרת כתב התביעה ומוסיפה וטוענת כי התובע לא הוכיח שהקטנוע אכן הועמד לשימושו הפרטי, משך כל שעות היממה. 58. בנסיבות העניין, גם אם אראה בטענה לאבדן שווי השימוש בקטנוע, כחלק מראש הנזק של הוצאות ניידות אשר נכללו בתביעה, הרי שהתובע לא הוכיח את תנאי העמדת הקטנוע לרשותו, על ידי ארגון זק"א ועדותו בעניין זה, נותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין. מכל מקום משנפסק פיצוי בגין הוצאות ניידות יתרות, לא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף בגין הטענה לאובדן קטנוע צמוד. הוצאות אחרות 59. התובע טוען כי מאחר וד"ר פרבר, המליצה בחוות דעתה על מסגרת תעסוקתית, הינו מעוניין לפנות ללימודי צילום, בעלות של כ- 10,000 ₪ לשנת לימודים, כמפורט בנספח 113 לתיק המוצגים מטעם התובע. הנתבעת משיבה וטוענת כי התובע זכאי לפנות למחלקת שיקום במל"ל, לצורך לימודים והסבה מקצועית - והצדק עימה. בנסיבות אלה, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הוצאות ללימודים והכשרה תעסוקתית. התאמת מגורים 60. התובע עותר לפיצוי בגין התאמת דיור ומפנה בהקשר זה, לחוות דעתה של ד"ר פרבר, על פיה הינו זקוק לדירה מותאמת לכניסה עם כסא גלגלים ולמאחזים במקלחת ובשירותים. התובע מציין כי הינו מתגורר בבניין עם מעלית וכי דירתו מחולקת לשתי קומות, ביניהן מפריד גרם מדרגות ועותר לפסיקת פיצוי בסכום גלובלי של 100,000 ₪, בגין התאמת דיור. 61. הנתבעת טוענת כי אין כל מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה נוכח האמור בחוות דעתה של ד"ר פרבר כי "מקום מגורים נוכחי מתאים לצרכיו לאחר השיפוצים". 62. בנסיבות אלה, נוכח האמור בחוות דעתה של ד"ר פרבר ומשלא הוכח כי נדרשות התאמות דיור נוספות, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. ניכויים 63. מסכום הפיצויים יש לנכות את גמלאות המל"ל, אותן מקבל התובע, כדלקמן: גמלת נכות מעבודה - גמלאות אלה מסתכמות, בהתאם לחוות דעת אקטוארית ערוכה על ידי ענת ספיר (נספח ח' למוצגי הנתבעת, להלן "ספיר"), בסך של 1,500,819 ₪, נכון ליום 31.7.00. כפי שנפסק בע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.12.05), על תגמולי העבר, יש להוסיף ריבית. סכום הריבית על תגמולי המל"ל מסתכם על פי חוות הדעת, בסך של 38,325 ₪. למרות ששיערוך חוות הדעת, אינו מוביל לתוצאה מדויקת והיה מקום להגיש במצורף לסיכומים, חוות דעת עדכנית, הרי שהיות ואין מדובר בהפרש משמעותי, ראיתי לנכות את סכום גמלאות המל"ל, על פי התחשיב שנערך בסיכומי הנתבעת, בסך כולל של 1,545,845₪. מענק לרכב ואביזרים - סך של 35,859 ₪ בהתאם לחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים, ובשערוך, סך של 36,934 ₪. קצבת ניידות - ב"כ התובע מתייחס בסיכומיו, לניכוי של 87,609 ₪, בגין קצבת ניידות. ב"כ הנתבעת טוען כי יש להפחית סך משוערך של 177,407 ₪, בהתאם לאמור בחוות דעת ספיר (נספח ט' למוצגי הנתבעת). ספיר מציינת בהערה 4 לחוות הדעת כי התובע עשוי להיות זכאי גם לקצבה מיוחדת לאחזקת רכב, כהשלמה לקצבת הניידות, אולם כיום ועד לשינוי מתאים בתקנות, המל"ל לא משלם קצבה מיוחדת לאחזקת רכב לנפגע שדרגת נכותו מעבודה, ללא תקנה 15, פחותה מ- 65% ולכן התובע שנכותו הרפואית נקבעה בשיעור של 62.2%, לא קיבל קצבה מיוחדת לאחזקת רכב בעבר. בנסיבות אלה, מאחר והתובע לא היה זכאי לקצבה מיוחדת ולא הוכח כי יהיה זכאי לה בעתיד, לא ראיתי לקבל טענת הנתבעת באשר לניכוי הקצבה המיוחדת, בנוסף על קצבת הניידות. לפיכך, הניכוי בגין קצבת ניידות מסתכם בסך של 87,609 ובצרוף ריבית על תשלומי העבר,סך של 89,152 ₪. קצבה מיוחדת - הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש להפחית מסכום הפיצויים, שווי קצבה מיוחדת לה עשוי התובע להיות זכאי, בהתאם לדרגות מוגבלות שונות כמפורט בחוות דעת אקטוארית תאורטית שהוגשה מטעמה (נספח י' למוצגי הנתבעת). תביעתו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים נדחתה, ת/2. בנסיבות אלה, כאשר הוכח שבשלב זה התובע לא נזקק לסיעוד ועזרה אישית לצורך ביצוע פעולות היום יום, לא ראיתי להורות על ניכוי או הקפאת סכומים בגין זכאות אפשרית לקצבת שירותים מיוחדים. 64. סכום הניכויים מסתכם בסך של 1,671,931 ₪. סוף דבר 65. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 2,132,340 ₪. לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, בסך של 1,671,931 ₪, נותרת יתרת זכות, בסך של 460,409 ₪. 66. התובע טוען כי בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שהקטנוע עליו רכב בעת ארוע התאונה, היה שייך לזק"א ואילו הפעילות במהלכה נפגע, בוצעה במסגרת התנדבותו במד"א (עמ' 36 לפרוטוקול), הינו זכאי, ל- 25% מסכום הפיצויים, כאמור בסעיף 330 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). הנתבעת טוענת כי בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי, למל"ל אין זכות חזרה כלפי הנתבעת ומשכך התובע לא זכאי ל- 25% מהנזק. 67. עיון בפרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי, העוסק במתנדבים, מלמד כי באופן עקרוני, נתונה למל"ל, זכות לתביעת שיפוי בגין גמלאות המשולמות למי שנפגע בפעולה התנדבותית, ראה לעניין זה, הוראת סעיף 292 לחוק הביטוח הלאומי הקובעת כי מקום בו "זכה המוסד בפיצויים לפי הוראות סימן ד' לפרק י"ד, כשהנפגע היה מתנדב, יועבר סכום הפיצויים לאוצר המדינה". משהתובע נפגע במהלך פעילות במד"א והאופנוע עליו רכב היה בבעלות זק"א, מדובר ברכב בבעלות צד ג', לכאורה עומדת למל"ל, תביעת שיפוי בגין הגמלאות המשולמות לתובע. כן ראיתי להפנות בהקשר זה למכתב המל"ל לב"כ התובע מיום 4.6.08 (נספח 90 לתיק המוצגים מטעם התובע), בו נאמר כי: ".. .בגין התאונה שבנדון קיימת למל"ל עילה לשיבוב, בהתאם להסכם שנחתם ביננו לבין חברת הביטוח". בנסיבות אלה, סבורה אני כי התובע זכאי ל- 25% מסכום הפיצויים. 68. בנסיבות העניין, 25% מסכום הפיצויים שנפסקו כאמור לעיל, עולה על יתרת הנזק לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, לפיכך זכאי התובע לסכום של 25% מסכום הפיצויים, בסך של 533,085 ₪. 69. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע, סך של 533,085 ₪, בצרוף שכ"ט בשיעור 13% והחזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, כ"ה חשון תשע"ב, 22 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. חניית נכים / תו נכהועדת גודל רכב (ניידות)נכותרכב