נטל ההוכחה - התפטרות הרעת תנאים בעבודה

1. האם יש לראות את התפטרותו של התובע כהתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, המזכה אותו בפיצויי פיטורים, הינה השאלה העיקרית שבאה לפתחו של בית הדין בתיק זה. כן תובע התובע הפרשים לקופת ביטוח מנהלים, החזר קיזוז ימי מחלה והפרש תשלום בגין פדיון חופשה שנתית. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: 2. התובע עבד בשירות הנתבעת בתפקיד אינטגרטור ומרכיב טכני, החל מיום 1.2.2002 ועד ליום 31.12.08. 3. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום מכונות אריזה. 4. תנאי העסקה של התובע סוכמו בעל פה, בינו לבין מנהל הנתבעת. 5. שכרו ההתחלתי של התובע עמד ע"ס 7,500 ש"ח. במהלך תקופת העסקתו שכרו עלה מספר פעמים. משכורתו האחרונה המלאה עמדה ע"ס 10,500 ש"ח. 6. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים החל מחודש 8/2002. הנתבעת לא עדכנה את הפרשותיה לקופת ביטוח מנהלים לשכרו של התובע, שעלה מספר פעמים במשך תקופת העסקתו. 7. בשנת 2008 התובע הציג אישורי מחלה רבים. החלק הארי של אישורי המחלה נבעו בשל פריצת דיסק, ממנה סבל התובע. 8. במועד בו היה התובע חולה, קוזז משכר עבודתו רכיב ימי המחלה, כמפורט בתלושי השכר של התובע. 9. התובע הציג לבית הדין שלושה מכתבים הנוגעים לסיום העסקתו (נספח א'-ג' לתצהיר התובע) בנוגע לנספח א' ו-ב' קיימת מחלוקת האם הגיעו אל הנתבעת אם לאו, בנוגע לנספח ג' - הנתבעת מודה שקיבלה אותו, אולם יש מחלוקת עובדתית בדבר מועד מסירת מכתב זה. 10. מכתבים אלו לא נשלחו בדואר רשום ואין כל אסמכתא לשליחתם ו/או לקבלתם על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה: 11. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר של עובד לשעבר של החברה - מר מוריס כהן. 12. מנהל הנתבעת, מר דני אשר, הגיש תצהיר מטעמו. דיון והכרעה המסגרת המשפטית: 13. הכלל הוא כי עובד המתפטר מיוזמתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963. 14. הרעה מוחשית תחשב כאשר המעסיק הרע את תנאי עבודתו של המועסק באופן מוחשי, עד שלא השאיר בידו כל ברירה מלבד נטישת העבודה והתפטרות. השאלה אם תנאי העבודה הורעו בצורה מוחשית אינה סובייקטיבית, אלא אובייקטיבית. ראה: ע"ע 1271/00, אמ"י מתו"ם-אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים נ' אברהם ואח' פד"ע לט 587. 15. באשר לנטל ההוכחה, נפסק כי, על הטוען לקיומה של הרעת תנאים מוחשית הנטל להוכיח תשתית עובדתית אובייקטיבית המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה. ראה: דב"ע נא/ 203-3, הרשקו רובין נ' מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ, פסק דין מיום 30.12.91. 16. מעבר לכך שעל העובד הנטל להוכיח קיומה של הרעת תנאים מוחשית, עליו להראות כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה ונעשתה בגינה, קרי - עליו להצביע על קיומה של ההרעה ועל כך שהיא מהווה את הסיבה והגורם המניע להתפטרות ראה: דב"ע נג/ 210-3, אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ, כ"ז 514. 17. כן, בהתאם להלכה הפסוקה, עובד המתכוון להתפטר מעבודתו, עקב הרעת תנאי עבודה, חייב ליתן למעביד הודעה מוקדמת על כוונתו זו, תוך התראה כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים ורק אם לא עשה המעביד לסילוקם- יתקיים האמור בסעיף. ראה: דב"ע לה/ 15-3, בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס, עבודה ארצי ח(2) 60. ראה: דב"ע מח/ 60-3, מח/ 174-3, טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ' 421. מן הכלל אל הפרט: 18. לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל שמוטל עליו כדי להוכיח את רכיב תביעתו בנוגע לזכאותו לפיצויי פיטורים, בשל הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. 19. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה הנטענת על ידו ונעשתה בגינה. 20. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שלח לנתבעת, מכתבי התראה עובר לפיטוריו, בהם הבהיר כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים. 21. התובע לא הרים את הנטל להוכיח מהי הרעת התנאים בגינה התפטר. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה הנטענת על ידו ונעשתה בגינה. 22. במהלך דיון ההוכחות עלה כי הסיבה העיקרית בגינה התפטר התובע לטענתו, הינה לקיחת הרכב, לאחר שזה שימש גם לצרכים פרטיים, שלו ושל משפחתו, תקופה ארוכה. 23. נטילת רכב, שמשמש עובד גם לצרכים הפרטיים והיה בשימושו שלו ושל מי מטעמו גם מעבר לשעות עבודה, הינה הטבה, שלקיחתה מהעובד מהווה הרעת תנאים מוחשית בתנאי העסקה. אולם במקרה דנן, לא שוכנעתי כי נטילת הרכב, היתה הסיבה בגינה התפטר התובע. 24. עיון בעדותו של עד מטעם התובע, מר מוריס כהן, בחקירתו הנגדית, מעלה, כמצוטט: "ש: הוא סיפר לך למה לקחו לו את האוטו מכיוון שנדרש לחזור להרכבה. ת: בגלל שהוא הגיש מכתב התפטרות לקחו לו את הרכב. ש: אני מבין שהוא סיפר לך שהוא הגיש את מכתב ההתפטרות וכתוצאה מכך לקחו לו את הרכב? ת: כן." ר' עמ' 9 שורות 10-12 לפרטיכל הדיון מיום 11.10.11. 25. לפי עדות זו עולה כי לקיחת הרכב לא היתה הסיבה בגינה התפטר התובע, הואיל ואירוע זה בא לעולם רק לאחר התפטרותו של התובע. 26. אני מקבלת את גרסת עדותו של עד מטעם התובע - מר מוריס כהן על פני גרסת התובע, זאת בשל העובדה כי בגרסת התובע, בכל הנוגע למועד הוצאת מכתב ההתפטרות אל מול מועד לקיחת הרכב, כמו גם בנושאים רבים אחרים, התגלו סתירות מהותיות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, כפי שאפרט. 27. התובע הציג כראיה שלושה מכתבים, הנוגעים לסיום העסקתו: א. נספח א' לתביעה שאינו נושא תאריך: מכתב בו התובע מתרה בנתבעת בדבר אי קיום התחייבויות והרעת תנאים במקום העבודה תוך שהינו מציין, כמצוטט: "... כמו כן בתאריך 26.10.08 נאמר לי כי אני חייב להחזיר את הרכב והטלפון שבידי ומרגע זה אעבוד בהרכבות במשרד בלבד. למותר לציין כי יש בכל אלו הרעה מוחשית בתנאי העסקתי כפי שהיו במהלך 7 השנים האחרונות, כך שלא נותרה לי כל ברירה והגיעו מים עד נפש אני מבקש להודיעך בזאת כי אם לא יסולקו כל החובות כלפי ואם לא יוחזרו תנאי העסקתי לאלו שהיו עד בה לא תיוותר ברירה אלא להתפטר מעבודתי בחברה..." ב. נספח ב' לתביעה נושא תאריך 11.11.2008 - מכתב התראה נוסף, כמצוטט: "הרכב שהיה נתון לשימושי נלקח ממני וחרף דרישותיי החוזרות לא הוספו לשכרי הוצאות הנסיעה כמתחייב בחוק ... אני שב ודורש שתדאגו לסלק לאלתר את כל החובות כלפי וכי תנאי העסקתי יחזרו ויהיו כפי שהיו...." ג. נספח ג' לתביעה נושא תאריך 10.8.2008 - מכתב התפטרות של התובע: " לנוכח העובדה שכל פניותיי אליך לא זכו התייחסות ( צ.ל להתייחסות א.ר.ב) ולנוכח ההרעה הבלתי האפשרית בתנאי עבודתי אני מודיע לך בזאת על הפסקת עבודתי אצלך החל מהיום. הנני לרשותך לתקופת ההודעה המוקדמת כמתחייב". ( להלן:"מכתב ההתפטרות"). 28. לאחר שבית הדין הפנה את תשומת הלב של התובע, במסגרת ישיבת קדם המשפט, בדבר הבעייתיות של התאריך המופיע במכתב ההתפטרות (10.8.08), הואיל ולכאורה יצא לפני הוצאת מכתבי ההתראה, הבהיר התובע: "כשבית הדין מפנה לכך כי נספח ג' מוקדם בזמן למרות שאני טוען שהוא המכתב האחרון שמסרתי- יכול להיות הטעויות בהדפסה של התאריכים, אני בן אדם. נספח ג' הוא המכתב האחרון. מכתב זה נמסר חודש וחצי לפני 31.12, בערך 15 לאוקטובר". (ההדגשה אינה במקור א.ר.ב) ר' עמ' 2 שורות 17-21 לפרטיכל הדיון מיום 4.5.2010. 29. גם לפי גרסה זו של התובע, מדובר במועד שחל לפני המועד בו נלקח הימנו הרכב, הואיל והרכב נלקח מהתובע ב-26.10.08. ר' סעיף 11 לתביעה וסע' 17 לתצהיר התובע. 30. עוד ובנוסף, עיון במכתב ההתפטרות מעלה כי אין בו כל אזכור לנושא לקיחת הרכב. לטעמי יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי התפטרותו של התובע לא היתה קשורה ללקיחת הרכב . 31. אולם התובע מסר גרסה נוספת בנדון. ביום 2.6.2010 הגיש הודעה לבית הדין, בה מסר גרסה חדשה לעניין מועד הוצאת מכתב ההתפטרות - בהודעה זו טען התובע כי את נספח א' לתביעה שלח לנתבעת ביום 27.10.08, את נספח ב' לתביעה שלח לנתבעת ב-1.11.08 וכי מכתב ההתפטרות נשלח לתובעת ביום 15.11.2008 . 32. נוכח כלל האמור, אנו קובעים שיש לקבל את גרסת עד התובע מר כהן, שלא נסתרה ולא את גרסת התובע. 33. משכך אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מעצם ההרעה הנטענת על ידו, בנוגע ללקיחת הרכב ולא נעשתה בגינה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שלח לנתבעת מכתבי התראה עובר להתפטרותו, בהם הבהיר כי אם לא יתוקנו הנסיבות בתנאי העבודה - תבוא ההתפטרות והדרישה לתשלום פיצויי פיטורים 34. כפי שפרטתי לעיל, בגרסת התובע התגלו סתירות רבות בכל הנוגע למועד הוצאת מכתבי ההתראה ומכתב ההתפטרות (נספח א-ג לכתב התביעה). 35. מעבר לאמור, במהלך ניהול התיק מסר התובע 2 עותקים של נספח א' לכתב התביעה, אחד ללא תאריך ואחד נושא תאריך 27.10.08. נתון שלטעמינו מעלה תהיות רבות בכל הנוגע למועד הוצאת מכתבים אלו ומסירתם לנתבעת. 36. כמו כן, בסעיף 14 לכתב התביעה טען התובע כי היתה פנייה אחת בלבד לנתבעת עובר להתפטרותו ולא שתי פניות כפי שטען בשלב מאוחר יותר. ר' סעיף 14 לכתב התביעה. גם האמור מעורר ספקות בכל הנוגע להוצאת המכתבים בזמן אמת. 37. מעל לכל, לא ברור מדוע התובע לא מצא לנכון לשלוח מכתבים כה מהותיים בדואר רשום ו/או לקבל אסמכתא כלשהי לקבלתם על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה. הדבר נכון ביתר שאת בנוגע למכתב ההתפטרות, שאין כל אסמכתא לשליחתו ו/או לקבלתו על ידי הנתבעת. 38. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שהנתבעת טענה לכל אורך הדרך כי לא קיבלה את מכתבי ההתראה שנשלחו עובר להתפטרות. נוכח הסתירות שהתגלו במכתבים הן בתוכנם והן בנוגע למועד הכתיבה שלהם, לא מן הנמנע שהמכתבים כלל לא נשלחו ובוודאי שלא בזמן אמת. 39. משכך אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי שלח לנתבעת, מכתבי התראה עובר להתפטרותו. התובע לא הרים את הנטל להוכיח מהי ההרעה המוחשית בגינה התפטר. 40. התובע מסר מספר גרסאות, בכל הנוגע לנימוקי ההרעה המוחשית שבגינה התפטר: א. גרסה ראשונה: עיון בנספח א'-ג' לכתב התביעה- מעלה כי הסיבה הנטענת על ידי התובע להרעת התנאים שלו הינה כמצוטט: "כידוע לך החברה חייבת לי כספים רבים, ובין היתר עבור משכורות שלא שולמו או שולמו בחלקן, עבור הפרשות לביטוח מנהלים, עבור ימי חופשה שלא שולמו ולא עודכנו בתלושי המשכורת, עבור ימי הבראה שלא שולמו, עבור החזר הוצאות ארוחת צהרים .... לאחרונה ביום 12.10.08 נפגשנו שוב וגם הפעם לא היו בפיך בשורות... אם לא די בכך הרי שביום רביעי האחרון ב-22.10.09 ניתקתם את הטלפון שברשותי. כמו כן בתאריך 26.10.08 נאמר לי כי אני חייב להחזיר את הרכב והטלפון שבידי ומרגע זו אעבוד בהרכבות במשרד בלבד...". ב. גרסה שניה: עיון בנספח ב' לכתב התביעה- מעלה כי התווספה נסיבה נוספת: "הרכב שהיה נתון לשימושי נלקח ממני וחרף דרישותיי החוזרות לא הוספו לשכרי הוצאות הנסיעה כמתחייב בחוק". יצויין כי עיון בתלושי השכר שהונפקו לתובע לחודשים 11-12/08 מעלים כי טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עימם, הואיל ורכיב הנסיעות שולם לתובע בחודשים אלו, קרי לאחר שנלקח ממנו רכבו. ג. גרסה שלישית: בכתב התביעה טוען התובע רק לעניין לקיחת הרכב והטלפון והשלמת הפרשות לביטוח מנהלים. ר' סעיף 6 , 9 ,11-17 לכתב התביעה. ד. גרסה רביעית: בישיבת קדם המשפט אמר התובע: "אני התפטרתי עקב הרעת תנאים, ההרעה התבצעה עקב שלא הגעתי לעבודה, תקופה מסויימת בגלל שהיה לי פריצת דיסק, ההרעה היא בכך שלקחו את הטלפון , האוטו והקטינו את המשכורת" , קרי סיבה נוספת באה לעולם והיא קיזוז ימי המחלה. ה. גרסה חמישית: מחקירתו הנגדית עולה כי למעשה נושא אי הפרשות לגמל לא היה הנסיבה האמיתית שהובילה להתפטרות." ר' עמ' 5 שורות 24-26 לפרטיכל הדיון מיום 11.10.11. לפי גרסה זו הקיזוז של שווי הרכב ממשכורתו של התובע, היווה הרעת תנאים. 41. נימוקי ההרעה בתנאים, השתנו חדשות לבקרים. משכך אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח מהי הרעת התנאים, בגינה התפטר. 42. אשר על כן תביעת התובע לפיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו נדחית. זכאות התובע להשבת ימי המחלה שקוזזו לו משכרו 43. לטענת התובע הנתבעת קיזזה משכר עבודתו ימי מחלה ביתר. מנגד, טוענת הנתבעת כי קיזוז ימי המחלה נעשה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976 (להלן:"חוק דמי מחלה"). 44. עיון בנספח ד' לתצהיר התובע מעלה כי התובע מודה שבמהלך שנת 2008 לקח 46 ימי מחלה (לא ברצף). 45. עיון בתחשיב אותו הציג ב"כ הנתבעת בסיכומיו בעל פה ובהשלמת סיכומיו, מעלה כי הקיזוז משכרו של התובע בכל הנוגע לימי מחלה, נעשה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, בהתאם לנוסחו במועד הרלוונטי, משכך בית הדין מקבל את תחשיבה ועמדתה של הנתבעת בנדון. 46. תביעת התובע לרכיב השבת ימי מחלה נדחית. לעניין הפרשים לקופת ביטוח מנהלים 47. לטענת התובע, הנתבעת לא עדכנה את הפרשות לקופת ביטוח המנהלים של התובע, כאשר שכר עבודתו עלה. הנתבעת איננה מתכחשת לאמור. לטענתה לא סוכם בינה לבין התובע כי יש לעדכן את השכר העולה אל מול הפרשות לביטוח מנהלים עבורו. 48. אין חולק כי הנתבעת לא החתימה את התובע על הסכם העסקה וכי תנאי העסקתו סוכמו בעל פה. 49. עיון בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת מעלה כי בנוגע לנושא זה העיד, כמצוטט: " ש: יש לך הסכמים בכתב? ת: לא. ש: אם עובד אומר לך הבטחת לי ככה, אין לך דרך להוכיח זאת כי הדברים נעשו בעל פה? ת:נכון.... ש: לא נראה לך הגיוני לעגן את ההסכמים בינך לבין העובדים בכתב? ת: לא." (ר' עמ' 10 שורות 9-18 לפרטיכל הדיון מיום 11.10.2011). 50. בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 (להלן:"חוק הודעה לעובד"), קיימת לנתבעת חובה ליתן לתובע הודעה בכתב, לרבות בנוגע לסוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים. ובמידה והדבר נעשה במועד מאוחר יותר עליה להעביר לעובד הודעה נפרדת בנדון. 51. במקרה דנן, הנתבעת הפרה הוראות חוק הודעה לעובד ולא העבירה לו הודעה בכתב בנוגע לתנאי העסקתו לרבות בנוגע לזכויותיו להפרשות לביטוח מנהלים ו/או גמל. כפועל יוצא מכך, הנטל מועבר לנתבעת להוכחת גרסתה. 52. בפסק דינה של כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בעניין שניידר (ע"ע (ארצי) 154-10, קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11)), נקבע כי הפרת הוראות החוק יוצרת חזקה ראייתית נגד המעסיקה, המעבירה אליה את הנטל להוכיח את צדקת גרסתה במחלוקת,כמצוטט: "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה ענין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים... הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה". (הלכה זו נכנסה לתוקף גם באופן חקיקתי ביום 3.8.11, באמצעות תיקון חוק הודעה לעובד). 53. במקרה דנן, הנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש הימנה להוכיח כי סוכם בינה לבין התובע כי ההפרשות לביטוח מנהלים לא יבוצעו בקורלציה לשכר המשולם לתובע מידי חודש בחודשו, לרבות להעלאות בשכרו. 54. לפיכך יש לקבל את גרסת התובע, לפיה סוכם כי ההפרשות לגמל יהיו בהתאם למשכורתו הקובעת, לרבות בהתאמה להעלאת שכרו. 55. עיון בתלושי השכר של התובע, אותם הנפיקה הנתבעת, מעלים כי אכן יש חוסר התאמה בין השכר הקובע להפרשות לביטוח מנהלים. 56. משכך תביעתו של התובע להפרשי גמל מתקבלת בהתאם לנתבע בכתב תביעתו. 57. על הנתבעת לשלם לתובע בגין פיצוי עבור אי הפרשות כנדרש לקופת ביטוח מנהלים, סך של 4694 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.2005 (מחצית תקופת העסקה) ועד ליום התשלום בפועל. פדיון חופשה: 58. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא ימי החופשה המגיעים לו על פי חוק. הנתבעת טוענת ששילמה לו ביתר 6 ימי חופשה ולכן קיזזה אותם משכרו האחרון. 59. עיון בתלושי השכר שהוצגו על ידי הצדדים, מעלה כי התובע ניצל ביתר 6 ימי חופשה. מנגד, התובע לא הציג כל גרסה בכל הנוגע לניצול ימי חופשתו במהלך העסקתו. משכך ימי החופשה קוזזו כדין משכר עבודתו האחרון של התובע, משכך תביעתו להפרשי תשלומי דמי חופשה נדחית. סוף דבר: 60. תביעת התובע לפיצויי פיטורים נדחית. 61. תביעת התובע לתשלום ימי מחלה נדחית. 62. תביעת התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית נדחית. 63. תביעת התובע להפרשי גמל מתקבלת . 64. על הנתבעת לשלם לתובע בגין פיצוי עבור אי הפרשות כנדרש לקופת ביטוח מנהלים, סך של 4694 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.2005 (מחצית תקופת העסקה) ועד ליום התשלום בפועל. 65. נוכח תוצאת פסק הדין והעובדה שרק חלק קטן מתביעת התובע התקבלה, כל צד ישא בהוצאותיו. 66. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, ד' חשון תשע"ב, 01 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נטל ההוכחההרעת תנאיםהתפטרות