פיטורים פוליטיים

התובעת ילידת 1954 ותושבת מושב תומר בבקעת הירדן, עבדה אצל הנתבעת , המועצה האזורית בקעת הירדן מ- 1/1989 עד ל-5/2009. החל מחודש 10/1994 עד לסיום עבודתה כיהנה התובעת כמזכירת המועצה האזורית . עד לחודש 4/1998 הועסקה התובעת בדרגה בדירוג המינהלי ומחודש זה ואילך העסקתה היתה על פי חוזה עבודה אישי שאושר ל העסקת עובדים בכירים ב רשויות המקומיו ת על ידי הממונה על השכר ב משרד האוצר ו מנכ"ל משרד הפנים (60% משכר מנכ"ל מ-4/98 עד 6/99 ו-100% שכר בכירים מ-7/99 ואילך) , כאשר זכויותיה הפנסיוניות מבוטחות בקרן הפנסיה " מבטחים". חוזה העבודה של התובעת קובע, לעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, כי תהיה זכאית לפיצויי פיטורים אף אם התפטרה לאחר ארבע שנות עבודה. לעניין חישוב פיצויי הפיטורים למקרה של פיטורים או התפטרות לאחר ארבע שנות עבודה, קובע החוזה הוראה בדבר פיצול השכר הקובע של התובעת לשתי תקופות - אחת בגין תקופת העסקתה לפני החתימה על החוזה והשנייה בגין תקופת העסקתה לפי החוזה. להלן ההוראה הרלוונטית: "פרש העובד מיוזמתו לאחר שעבד 4 שנים או יותר לפי חוזה זה/פוטר העובד .. יהיה זכאי לפיצויי פיטורים עבור התקופה הקודמת בשיעור שנקבע בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. המשכורת הקובעת לעניין הפיצויים תהיה המשכורת הקובעת בדרגה שהייתה לו ערב החתימה על חוזה זה. 4. לאחר בח ירתו של ראש מועצה חדש בחודש פברואר 2009, פנה אל התובעת ראש המועצה החדש , מר דוד א לחי י ני , בעניין סיום תפקידה של התובעת כמזכירת המועצה. בעקבות פניה זו הגיעו הצדדים , ביום 22.2.09, להסכם בדבר סיום עבודת התובעת. בהסכם נקבע כי "בגין התקופה בה רות עבדה בדירוג-דרגה יינתנו לה פיצויי פיטורים בגובה 150% בכפוף לאישור משרד הפנים ואי מתן אישור לא יגרע מסופיות הסכם זה". 5. ביום 29.3.09 התקבלה אצל גזבר הנתבעת הודעת מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים לפיה אושר לתובעת "השלמה ל-100% פיצויי פיטורין על כל התקופה לפי השכר האחרון (שכר בכירים) ובקיזוז הכספים שניצברו לזכות לפיצויי פיטורין בקרן פנסיה צוברת". 6. התובעת דרשה תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסכום שאושר על ידי משרד הפנים. הנתבעת סירבה לדרישה זו ושילמה לתובעת פיצויי פיטורים על פי האמור בהסכם לסיום עבודתה , קרי: לפי חישוב מפוצל, כאשר בגין תקופת העבודה שקדמה לחתימת התובעת על פיצויי פיטורים, שילמה לפי 150%. סך הכספים ששולמו לתובעת בגין פיצויי פיטורים, מעבר לשחרור הפיצויים שבקרן הפנסיה של התובעת, הינו כ-145,000 ₪. טענות התובעת ותביעותיה 7. התובעת טוענת כי למעשה פוטרה מתפקידה בפיטורים פוליטיים פסולים ו היא תובעת הצהרה בדבר בטלות פיטוריה ו השבתה לעבודתה. 8. לחילופין מבקשת התובעת לפסוק לה שכר מלא עד למועד הגיעה לגיל הפרישה בשנת 2015. 9. לחילופי חילופין דורשת התובעת לפסוק לה הפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לחישוב הפיצויים שאושר על ידי משרד הפנים. הפרש זה עומד על כ-100,000 ₪, והוא נובע מן הפער המשמעותי בין שכרה של התובעת בתקופת עבודתה לפני חתימתה על "חוזה הבכירים" לבין שכרה לפי "חוזה הבכירים". 10. בנוסף לאמור מבקשת התובעת לפסוק לה פיצוי בעד עוגמת נפש בסך 50,000 ₪. עמדת הנתבעת 11. הנתבעת מתנגדת לתביעת התובעת וטוענת כי התובעת פרשה מרצונה ודורשת בתביעתה תשלומים מעבר למתחייב מהסכם הפרישה. המחלוקות 12. מכתבי הטענות ותצהירי הצדדים עולה מחלוקת בעניין נסיבות סיום עבודתה של התובעת, כדלהלן: א. לטענת התובעת , ראש המועצה הנבחר פיטר את התובעת בפיטורים פוליטיים פסולים , ללא שימוע, כדי למנות מקורב לתפקיד מזכיר המועצה, מבלי שנפל כל דופי בתפקודה של התובעת . בהקשר זה היפנתה התובעת למכתב שכתבה לראש המועצה מיום 13.2.09 בו העלתה בזמן אמת את גרסתה לאירועים שלאחר בחירת ראש המועצה החדש. לטענת התובעת, יועצה המשפטי של הנתבעת פנה אליה לאחר פגישתה עם ראש המועצה הנבחר וביקש ממנה בשמו להסכים לפרישתה מרצון. התובעת הסכימה לכך בשל כך שהיא עייפה מלהתמודד עם התנכלויותיו של ראש המועצה. היועץ המשפטי הסביר לתובעת כי לא תהיה זכאית לפיצויי פיטורים לפי משכורתה האחרונה בשל הוראות החוזה האישי הקובעות תשלום פיצויי פיטורים לפי חישוב מפוצל של תקופות עבודתה. התובעת הסתמכה על ייעוץ זה, שלטענתה היה רשלני, והסכימה לפרוש תוך העלאת בקשה אחת בלבד - קבלת פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה לפני חתימת על החוזה האישי לפי שיעור 150%, וזאת בהסתמך על מקרה קודם במועצה האזורית בו אושרה הטבה כזו. בנסיבות אלה, יש לראות בסיום עבודתה של התובעת כפיטורים, שכן לא היתה לראש המועצה הנבחר כל עילה לסלקה מתפקידה ולו נקט הליך פיטורים היא היתה יכולה למנוע זאת בהליכים משפטיים, שהיו נמשכים תקופה ארוכה. ב. הנתבעת כופרת ב טענת התובעת בדבר פיטוריה מטעמים פוליטיים. לטענת הנתבעת, לאחר בחירתו ביקש ראש המועצה הנבחר לבצע רענון והתייעלות בהנהלת הנתבעת ובמסגרת זו הציע לתובעת, שלפי הכרתו "מיצתה את עצמה" בתפקיד מזכירת המועצה, לעבור לעבוד בחברה עירונית של הנתבעת באותם תנאי שכר, ולבסוף הסכימו הצדדים על פרישת התובעת מרצונה. משכך, אין בסיס לטענת התובעת כי פוטרה. ג. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בכהונתה כמזכירת המועצה הייתה אחראית על נושאים של כוח אדם ושכר והיא הכירה היטב את הוראות החוזה האישי, לרבות ההוראה בדבר חישוב פיצויי פיטורים לפי פיצול תקופת העבודה, והיא כלל לא הסתמכה על ייעוץ כלשהו של יועצה המשפטי של הנתבעת. לטענת הנתבעת, היא זו שפנתה ליועץ המשפטי והודיעה על נכונותה לפרוש מעבודתה בתנאי שיאושר לה תשלום של 150% פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה עד להעסקתה לפי חוזה אישי. לטענת הנתבעת, תנאי זה אושר והתקיים ואין לתובעת על מה להלין. 13. הפלוגתאות שנקבעו בהליך בדיון המוקדם, הן כדלהלן: א. האם נכונה טענת התובעת כי פוטרה של א כדין (מנימוקים פוליטיים וללא שימוע) וככל שכן - האם היא זכאית לסעד הצהרתי בדבר ביטול פיטוריה ואכיפת יחסי עבודה ולחילופין - שכר מלא עד גיל הפרישה. ב. לחילופין - כיצד יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובעת - האם לפי המשכורת האחרונה במכפלת מספר שנות עבודתה או שמא בחישוב מפוצל כאמור בחוזה הבכירים. ג. האם נכונה טענת התובעת כי הסכם הפרישה מיום 22.2.09 בטל ולחילופין - עומדת לתובעת הזכות לבטלו בשל הפרתו בכך שהנתבעת לא שילמה לתובעת את מלוא פיצויי הפיטורים שמתחייבים על פי הסכם הפרישה. 14. התובעת הגישה מטעמה תצהירי עדות ראשית שלה ושל גזבר הנתבעת בתקופה שבין 2006-2009, מר נדב אמיתון. 15. הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של ראש המועצה מר אל חייני, של מנהלת מחלקת שכר וכוח אדם, גב' שלי ליכטנשטיין ושל היועץ המשפטי החיצוני - עו"ד גילעד רוגל. 16. בדיון שנקבע להוכחות הסכימו הצדדים כי התיק יישמע בדרך של סיכומים בכתב, תוך ו יתור על חקירות העדים, מבלי שצד יוכל לטעון לנפקויות של אי חקירת עדים. דיון והכרעה 17. אשר לשאלת סיווג נסיבות הפסקת יחסי עבודתה של התובעת - מקובלת עלינו עמדת התובעת כי היא פוטרה. מסקנה זו נובעת מן האמור בהסכם הפרישה מיום 22.2.09, אשר נעשה "הואיל והמועצה מבקשת לסיים את עבודתה של רות במועצה", כאמור בהקד מה להסכם. 18. נסיבות סיום עבודתה של התובעת אינן בגדר "פרישה לגמלה", שכן במועד סיום עבודתה של התובעת היא לא היתה זכאית לגמלה. זכאותה של התובעת לגמלה ממבטחים תחל בהגיעה לגיל 62, בשנת 2015. 19. עד כאן תמימי דעים אנו עם התובעת, ומ כאן ואילך מקובלת עלינו עמדת הנתבעת. קרי: הגם שהתובעת פוטרה ולא פרשה מרצון כטענת הנתבעת, היא נתנה הסכמה לפיטוריה בהסכם מיום 22.2.09. תמורת הסכמתה לפיטוריה הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת תשלום שמעבר למתחייב על פי החוזה האישי שלה - פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה שקדמה להעסקתה בחוזה בכירים - לפי 150%, בכפוף לאישור משרד הפנים. מן הראיות עולה כי התובעת קיימה מו"מ מול הנתבעת קודם לחתימת הסכם הפרישה ואף התייעצה לפני חתימתו עם גורם או גורמים שמצאה לנכון להתייעץ עמם . בנסיבות אלה אין בסיס לטענת התובעת כי פוטרה שלא כדין, ממניעים פסולים וללא הליך שימוע. 20. זאת ועוד - התובעת נתנה הסכמתה המפורשת כי פיטוריה יהיו סופיים גם אם לא יתקבל אישור משרד הפנים להטבה שהנתבעת הסכימה לשלם לתובעת בעד הסכמתה לפיטוריה. 21. כאמור, מכתבי הטענות בהליך עולה כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם המניע של ראש המועצה האזורית בבקשו מהתובעת לסיים את כהונתה כמזכירת המועצה לא היה מניע פוליטי פסול, אלא שאין מקום להכריע בשאלה זו לאור הסכמת התובעת לפיטוריה, אגב קבלת תנאי פרישה עודפים על אלו שנובעים מחוזה עבודתה. 22. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא מחלוקת כספית בדבר זכאות התובעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לחישוב של מכפלת שכרה האחרון בשנות עבודתה, ללא פיצול החישוב כאמור בחוזה עבודתה, הא ותו לא. המחלוקת התעוררה בעקבות האישור שניתן על ידי משרד הפנים. במחלוקת זו עלינו להכריע. 23. מן האמור עד כאן עולה כי דין תביעותיה של התובעת להצהיר על בטלות פיטוריה, לחייב את הנתבעת לשלם לה שכר עד להגיעה לגיל הפרישה וכן לתשלום פיצויים בעד נזקים בלתי ממוניים - להידחות. 24. התובעת העלתה בסיכומיה טענה לפיה אין ליתן נפקות להסכם בדבר סיום עבודתה של התובעת באשר התובעת ויתרה בו על זכויות קוגנטיות, מבלי שנתמלאו התנאים בהם יש להכיר, על פי הפסיקה, בתוקפו של כתב ויתור. טענה זו אינה מקובלת עלינו באשר התובעת לא ויתרה כל זכות קוגנטית. ההיפך הוא הנכון - היא קיבלה על פי הסכם סיום העבודה תשלומים מעבר לשורת הדין והחוזה האישי שלה. 25. אשר למחלוקת בעניין הפרשי פיצויי הפיטורים - מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי עצם קיומו של אישור מטעם משרד הפנים לתשלומים שהינם מעבר למתחייב מהסכם הפרישה, אינו מקים לתובעת עילה לתבוע תשלומים יתרים אלה. משמעות האישור של משרד הפנים אינה אלא זו, שאם הנתבעת היתה מסכימה לשלם את שאושר - לא היה בכך משום תשלום בלתי חוקי. ואולם אין לגזור את חובות הנתבעת כלפי התובעת אלא בהתאם למה שנקבע בהסכם הפרישה. 26. הטענה היחידה שהעלתה התובעת בסיכומיה שלדעתנו מחייבת התייחסות היא הטענה לפיה ההוראה בחוזה עבודתה של התובעת בדבר פיצול החישוב לשתי תקופות - נוגד את הוראת סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה פיצויי פיטורים ל"עובד במשכורת" הם שכר חודש אחד בעד שנת עבודה. לטענת התובעת, בכל תקופת עבודתה היא היתה "עובדת במשכורת", והעובדה ששכרה עלה בשיעור ניכר בעת שעברה להיות מועסקת בחוזה אישי, אינה משנה עובדה זו ואינה יכולה לפגוע בזכותה לפיצויי פיטורים לפי שכרה האחרון. 27. הנתבעת תמכה את חוקיות ההור אה שבחוזה עבודתה של התובעת בהלכ ת מנפאוור (דב"ע תשן/3-107 מנפאוור ישראל בע"מ נ. צפריר גוטרמן , פד"ע כב 138), לפיה כאשר צורת ההעסקה משתנה תוך כדי תקופת העבודה בצורה יסודית, יש לבצע חישוב של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה. הופנינו בהקשר זה גם לפסק הדין בדב"ע נו/3-269 איסר מזר נ. הסתדרות מדיצינית הדסה (מיום 10.11.97). 28. כנגד זאת טוענת התובעת כי הלכת מנפאוור חלה כאשר בתקופת עבודת העובד עובד העובד ממעמד של "עובד בשכר" למעמד של "עובד במשכורת", נסיבות שאינן חלות בעניינה של התובעת, שהיתה "עובדת במשכורת" בכל תקופת עבודתה. כל שהשתנה בהעסקתה של התובעת היה קידומה לתפקיד בכיר יותר שהעלאה בשכר בצידו, ואין בנסיבות אלה כדי להצדיק חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים לפי תקופות עבודתה. 29. לדעתנו, הדין עם הנתבעת בעניין זה. פסק הדין בעניין מנפאוור קבע הלכה שכאשר חל שינוי מהותי בנסיבות העסקתו של עובד, יש לבצע, על פי היקש מתקנה 7 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ" ד-1964 (להלן: "התקנות"), חישוב מפוצל של פיצויי הפיטורים בהתאם לתקופות השונות. 30. הלכה זו יושמה בעניין איסר מזר הנ"ל, גם בנסיבות בהן השינויים המהותיים שחלו בעבודת העובד לא התבטאו דווקא במעברו ממעמד של "עובד בשכר" ל"עובד במשכורת", אלא במעבר מתפקידים זוטרים לתפקידים בכירים יותר. באותו עניין נדון עניינו של מי שעבד בבית חולים כאח, לאחר מכן כסטודנט לרפואה ולאחר מכן - כרופא. 31. אנו סבורים כי מעבר של עובד מהעסקה לפי דירוג מקצועי, על פי חוקת העבודה לעובדי הרשות המקומיות, להעסקה על פי חוזה אישי לבכירים, הינו שינוי מהותי בתנאי ההעסקה המצדיק החלת הלכ ו ת מנפאוור ואיסר מזר, באופן שחישוב פיצויי הפיטורים ייעשה שלא בהתאם לתקנה 4(1) לתקנות, קרי: על פי השכר האחרון, אלא בהיקש מתקנה 7, לפי חישוב מפוצל. מסקנתנו נתמכת בפסק הדין בעניין איסר מזר, כאמור לעיל. 32. לא למותר לציין, בהקשר זה, שאישורו של הממונה על השכר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ניתן להעסקת עובדים בחוזה הבכירים, אשר כולל הוראה בדבר חישוב מפוצל של פיצויי הפיטורים. קבלת טענת התובעת בעניין זה היתה עלולה להוביל לאי חוקיות חוזה עבודתה. 33. לאור כלל האמור לעיל הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. סוף דבר 34. התביעה נדחית. 35. התובעת הזכירה בטיעונה אסונות שפקדו אותה בחייה ומצאנו לנכון להתחשב בכך בפסיקת ההוצאות. איננו עושים, איפוא, צו להוצאות. 36. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ו' טבת תשע"ב, 01 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור אהוד חביב דניאל גולדברג, שופט פיטוריםפיטורים פוליטיים