התחשמלות כתאונת עבודה

זהו פס"ד בתביעת התובע להכרה בליקוי הרפואי בצווארו של התובע כתאונת עבודה, כתוצאה מאירוע התחשמלות (שהוכר כתאונת עבודה) מיום 4/7/07. העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע, יליד 1969, עובד בחברת החשמל למעלה מ-17 שנה. ב. לתובע ארעה תאונת עבודה, עת התחשמל ביום 4/7/07. ג. כתוצאה מההתחשמלות, עף התובע על הקרקע ונחבל במרפקו. ד. ההתחשמלות והחבלה במרפק הוכרו כתאונת עבודה. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם התובע נפגע גם בצווארו בעת התאונה, והאם יש קשר בין מצבו הרפואי של התובע בצווארו לבין ההתחשמלות, כולל בדרך של החמרה. לאחר שמיעת הראיות בתיק, כולל עדות של רופאו של התובע, ד"ר אהוד שרצר, הוסכם על הצדדים כי התיק יועבר למומחה רפואי, ובית הדין מינה את ד"ר אליהו סלטי, אורטופד, כמומחה - יועץ רפואי בתיק (להלן גם: המומחה). חוות דעת המומחה: בחוות הדעת של ד"ר סלטי מיום 23/5/10, נאמר, כי במכתב השחרור מחדר המיון בבית חולים סורוקה ביום הפגיעה אין איזכור של תלונות כלשהן לעניין הצוואר, וכי החבלה הצווארית מוזכרת לראשונה במכתבו של ד"ר שרצר מיום 18/7/07 המופנה למכון הפיזיוטרפי.המומחה כתב לעניין זה כי:"אמנם כאבי הצוואר מוזכרים לראשונה שבועיים לאחר החבלה, אך פרק זמן זה עדיין מאפשר לקשור בין החבלה מיום 4/7/07 ובין תלונותיו של התובע לעניין הצוואר".אעפ"כ, ולמרות קביעה זו שאינה שוללת קשר סיבתי רק בשל כך שעברו שבועיים, מסקנת המומחה הייתה כי "אין כל קשר סיבתי בין מצבו של התובע לעניין ע"ש צווארי, ובין ההתחשמלות אף לא בדרך של החמרה. לתובע לא נגרם כל נזק בע"ש צווארי והנזק הניווני שנראה בצילומי הרנטגן בגובה C5-C6 אינו נגרם ואינו קשור לחבלה כלל ולחבלה שהתרחשה בעקבות ההתחשמלות מיום 4/7/07 בפרט".בהמשך ציין כי:"מהערתו של האורטופד המטפל עולה כי ממצא ניווני זה נראה בצילום דומה כחודש בטרם תאונת ההתחשמלות וכי הוסבר לתובע מהות הממצא שנצפה בצילום". עוד הוסיף המומחה לעניין ימי אי כושר כי:"לתובע לא מגיעים ימי אי כושר לעניין הצוואר, שכן כאמור, אין כל קשר בין תלונותיו לעניין הצוואר... תקופת אי הכושר היא תקופת ההחלמה מפצע הכוויה (החבלה במרפק לא גרמה לשבר או נזק אחר) בזרת ידו השמאלית, ולפיכך שבועיים הינו פרק זמן סביר לצורך מנוחה והחלמה מפציעה זו". בתשובה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו השיב המומחה כי: "... כפי שצויין בתשובה ב' לחוות דעתי, אין קשר סיבתי בין כאבי הצוואר וההתחשמלות, שכן למכת חשמל קשה ככל שתהיה, אין כל השפעה על ע"ש בכלל וע"ש צווארי בפרט. במקרים בהם מדובר בחבלה בע"ש צווארי יופיעו הכאבים מיד עם החבלה או בסמוך להם ולכל היותר לאחר מספר ימים מיום החבלה. פרק זמן של שבועיים אינו סביר. הופעת כאב כעבור שבועיים מנתקת כל קשר סיבתי אפשרי בין עצם החבלה, גם אם הייתה כזאת ובין כאבי הצוואר.התובע לא נחבל כלל בצווארו ובוודאי שאין למכת החשמל שספג כל השפעה של המחלה הניוונית בצוואר או בכל איבר אחר בגופו.טראומה אינה מאיצה התפתחות שינויים ניווניים אלא אם כן גרמה הטראומה לפגיעה ישירה ברקמת הסחוס...בכל מקרה יש להראות כי מדובר בחבלה ישירה, במקרה זה בע"ש צווארי. התובע לא נחבל בצוואר, ומכת החשמל כשלעצמה אינה גורמת ואינה אמורה לגרום לכאבים בצוואר. פרק זמן של שבועיים אינו סביר. הופעת כאב כעבור שבועיים בצווארו עוד טרם האירוע ומכת החשמל לא פגעה בצוואר, ובוואי שלא גרמה או החמירה את המחלה הניוונית. כאבי הצוואר של התובע אינם קשורים בשום צורה למכת מחשמל שספג התובע... אין מקום לשינוי באמור בחוות דעתי. התובע לא נחבל כלל בע"ש צווארי והניסיון לקשור בין אם קשר של גרימתה ובין אם בקשר של החמרה בין מכת החשמל שספג ובין המחלה הניוונית בצווארו והכאב הנלווה למחלה ו אינו במקומו". לאור שאלות נוספות שהתעוררו, ולבקשת ב"כ התובע, ביקש בית הדין מהמומחה להשיב על מס' שאלות הבהרה נוספות, ובין השאר השיב כי:"אכן במכתבו של הנוירולוג ד"ר ארליך מתועדים באנמנזה תלונותיו של התובע על כאבים במרפק ימין, זרוע ימין וצוואר. תלונות לעניין הצוואר קשורות סיבתית לחבלה שלאחר ההתחשמלות במלון, שארעה ארבעה ימים קודם לכן, אלא שמדובר בתלונות בלבד ללא נזק חבלתי בצידן. שואל השאלות הוציא דברים מהקשרם בכך שציטט רק פיסקה אחת מתוך תשובה ד' לשאלות ההבהרה מיום 5/12/10. ראוי לקרוא את תשובה ד' מתחילתה ועד סופה. תשובה זו מתייחסת במפורש רק לאותם מקרים בהם" 'נגרמה חבלה בצוואר... ובצידה נגרם נזק ממשי... לתובע לא נגרם כל נזק בע"ש צווארי והנזק הניווני שנראה בצילומי הרנטגן בגובה C5-6 לא נגרם ואינו קשור לחבלה בכלל ולחבלה שהתרחשה בעקבות ההתחשמלות מיום 4/7/07 בפרט....' העובדה שבעת לקיחת האנמנזה התלונן התובע על כאבים בצוואר אין משמעותה נזק... עצם התלונה אינה יוצרת את הקשר הסיבתי בין החבלה ובין הנזק באיבר שנפגע"... עיקר טענות הצדדים:ב"כ התובע טוען כי יש לקבוע, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי בצווארו, ולחלופין למנות מומחה אחר. ב"כ התובע מפנה בעיקר לשתי סתירות בחוות דעתו של המומחה: האחת, כאשר טען מחד כי פער של שבועיים הינו זמן סביר להתחיל להרגיש כאבים בצוואר, ומאידך בתשובות ההבהרה חזר בו וטען כי זה לא זמן סביר. השנייה -המומחה מסתמך בקביעתו לעניין שינויים ניווניים כי היו צילומים קודמים המלמדים על קיומם של שינוים ניווניים, בעוד שבפועל כלל לא היו צילומים כאלה (וכפי שגם ד"ר שרצר עצמו העיד). עוד נטען כי לא ניתן לקבוע שאין כל קשר סיבתי, לאור דברי המומחה (בתשובות ההבהרה הנוספות) כי:"אכן במכתבו של הנוירולוג ד"ר ארליך, מתועדים באנמנזה תלונותיו של התובע על כאבים במרפק ימין, זרוע ימין וצוואר. תלונות אלו לעניין הצוואר קשורות סיבתית לחבלה שלאחר ההתחשמלות במלון, שאירעה ארבעה ימים קודם לכן, אלא שמדובר בתלונות בלבד ללא נזק חבלתי".לטענת ב"כ התובע - די באמור לעיל כדי להכיר בפגיעתו של התובע בצוואר כפגיעה בעבודה, ולפחות בדרך של המחמרה, ולהורות לנתבע להפנותו לוועדה רפואית, ולשלם לו דמי פגיעה.מנגד טוען ב"כ הנתבע, כי חוות דעת המומחה קובעת באופן חד משמעי כי אין קשר סיבתי בין ההתחשמלות לבין הליקוי בצווארו. המומחה כותב ברחל ביתך הקטנה כי "אין כל קשר סיבתי בין מצבו של התובע לעניין ע"ש צווארי, ובין ההתחשמלות אף לא בדרך של החמרה. לתובע לא נגרם כל נזק בע"ש צווארי והנזק הניווני שנראה בצילומי הרנטגן בגובה C5-C6 אינו נגרם ואינו קשור לחבלה כלל ולחבלה שהתרחשה בעקבות ההתחשמלות מיום 4/7/07 בפרט", ועל כן אין מקום לסטות מחוות דעת המומחה, ואף אין כל הצדקה למינוי מומחה נוסף. מכל מקום, גם בתשובות לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעתו זו על פיה "למכת חשמל קשה ככל שתהיה, אין כל השפעה על ע"ש בכלל וע"ש צווארי בפרט". עוד נאמר כי כל התעודות שניתנו לתובע בגין אי כושר ניתנו רטרואקטיבית כעבור שלושה חודשים מאז האירוע, וניתנו על ידי מומחים שונים , ומנוגדים לממצאים שבכרטיס הרפואי (שנרשם בזמן אמת) של התובע, ומכל מקום , ד"ר שרצר בעצמו, שהוא רופאו של התובע - חיווה דעתו שאין קשר סיבתי. כמו כן לא ניתן להסתמך על תשובותיו של ד"ר שרצר בעדותו , כקובעות קשר סיבתי, כל שהיו בנוסח של בנוסח של "לא ניתן לשלול" - נוסח שבתי הדין הארצי לעבודה קבעו כי אניו מספק לשם קביעה פוזיטיבית של קשר סיבתי. דיון: א. התובע הופנה לחדר מיון ביום התאונה, ובמכתב השחרור נרשם כי לתובע חבלת מרפק ימיני וכוויה מדרגה ראשונה באצבע חמישית יד שמאל. אין כל התייחסות במועד זה לצוואר. ב. ביום 25/10/07 קיבל התובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. בתעודה זו לא לא נרשם איבר מסויים בו נפגע, וצויין ע"י האורטופד, ד"ר טויבנשלק מיכאל כי:"הוא אינו מסוגל לעסוק בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. אי כושר זה, לפי דעתי, תוצאה ישירה מהפגיעה שקרתה לפי דברי הנפגע הנ"ל ביום 4/7/07. דעתי היא שאי כושר זה ימשך מים 4/7/07 עד יום 17/7/07 - סה"כ 14 ימים". יש לשים לב כי 10 ימי אי כושר אלו ניתנו עבור תקופה הסמוכה לתאונה, כשתעודת אי הכושר ניתנה (רטרואקטיבית), ב-25/10/07. ג. ביום 8/8/07 הוציא התובע תעודת מחלה נוספת, מהנוירולוג, ד"ר משה דיקמן בה נאמר כי הוא התחשמל וכי "אינו מסוגל לעבוד מיום 10/7/07 עד יום 16/7/07, סה"כ - 7 ימים (כשגם תעודה זו לא מציינת דבר אודות הצוואר, וניתנה רטרואקטיבית, על סמך תלונות התובע, לאחר שכבר חלפה תקופת המחלה שאושרה לו). ד. אכן קיימת התייחסות לצוואר, על ידי רופאו של התובע, ד"ר אהוד שרצר אשר שלח אותו למכון פיזיוטרפיה. בהפנייתו של ד"ר אהוד שרצר, מיום 18/7/07 למכון פיזיוטרפיה, נרשם כסיבת ההפנייה:"כאבי צוואר מקרינים על רקע של חבלה ונזק ניווני מוקדם "C5-6. (ההדגשה לא במקור). בתעודה רפואית נוספת לפגיעה בעבודה שקיבל התובע מד"ר שרצר ביום 22/10/07 (אשר ניתנה, משום מה, שלושה ימים לפני התעודה הרפואית הראשונה של ד"ר טויבנשלק לנפגע בעבודה) נרשם בהערות: "חבלת מרפק ימין ללא שברים, כאבי צוואר שהחמירו על רקע נזק ניווני מוקדם C5-6". ה. רופא המוסד ביקש במכתב ששלח לד"ר שרצר, הבהרות לנכתב על ידו, בנוגע לצוואר, והוא השיב:"... אני לא נמצא במעמד של חוקר תאונות וגם לא במעמד של רופא משפטי. אני מקשיב לתלונות החולה ומתייחס בהתאם. אני מסכים כי אין קשר בין הממצאים הרנטגניים בצוואר עם התאונה". (ההדגשה לא במקור). ו. לאור האמור לעיל, ולאחר שמיעת עדותו של ד"ר שרצר בבית הדין, הוסכם על דעת הצדדים כי התיק יופנה למומחה רפואי אשר יקבע האם יש קשר בין תלונותיו של התובע בצווארו לבין התאונה, גם בדרך של החמרה. המומחה הרפואי שמונה, ד"ר סלטי, עיין בחומר הנהרפואי, וקבע כי עצם הפנייה לאחר שבועיים, כשלעצמה אינה שוללת את הקשר הסיבתי, וכי "פרק זמן זה עדיין מאפשר לקשור בין החבלה מיום 4/7/07 ובין תלונותיו של התובע לעניין הצוואר". אלא שלמרות שסבר שניתן לפנות גם לאחר שבועיים, מבלי שינותק הקשר הסיבתי - בכל זאת, ובמקרה הספציפי הזה מסקנתו הייתה כי "לתובע לא נגרם כל נזק בע"ש צווארי, והנזק הניווני שנראה בצילומי הרנטגן בגובה C5-C6 אינו נגרם ואינו קשור לחבלה כלל ולחבלה שהתרחשה בעקבות ההתחשמלות מיום 4/7/07 בפרט". לאור זאת גם אם כתב בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי שבועיים אינו פרק זמן סביר - אין הדבר מאיין את קביעתו החד משמעית כי במקרה הספציפי הזה - "אין כל קשר סיבתי בין מצבו של התובע לעניין ע"ש צווארי, ובין ההתחשמלות אף לא בדרך של החמרה". בכל מקרה הבהיר המומחה כי "שבועיים הינו פרק זמן סביר לצורך מנוחה והחלמה מפציעה זו". ז. טענה נוספת המופנית כנגד האמור בחוות דעתו של המומחה, הינה כי כתב שיש תיעוד על נזק ניווני קודם, בעוד שאין צילומים כאלה, כפי שגם העיד האורטופד, ד"ר שרצר. לעניין זה השיב המומחה בתשובות ההבהרה, כי:"הממצא בעמוד שידרה צווארי שהוזכר בתשובה א' לחוות דעתי צוטט מתוך מכתבו של האורטופד ד"ר שרצר. לא עמדו בפני צילומי הרנטגן או תשובות פיענוח צילומים אלה בעת שערכתי את חוות הדעת". המומחה אכן היה רשאי להסתמך על החומר הרפואי שעמד בפניו, כולל של ד"ר שרצר, תוך שהוא מציין את העובדה כי הסתמך על ד"ר שרצר ולא על צילומים. בעניין זה יש לזכור כי ד"ר שרצר, כרופאו של התובע , היפנה אותו למכון הפיזיוטרפי, לצורך טיפול בו, ועל כן חזקה עליו שכתב את הדברים כהוויתן, על מנת שיטופל כראוי. ד"ר שרצר אף חיווה דעתו, במכתבו לרופא המוסד, כי אין קשר סיבתי. ח. שאלה נוספת היא, האם תשובות ההבהרה הנוספות מיום 1/8/11 בהן התייחס המומחה לעניין חוות דעתו של הנוירולוג, ד"ר ארליך - יש בה כדי ללמד על קשר סיבתי. על מנת להשיב על כך יש לקרוא את כל חוות הדעת של המומחה ותשובות הבהרה. מתוך דבריו עולה, שגם אם הייתה תלונה לעניין הצוואר - אין די בכך כדי לקבוע קשר סיבתי, וכי "העובדה שבעת לקיחת האנמנזה התלונן התובע על כאבים בצוואר אין משמעותה נזק... עצם התלונה אינה יוצרת את הקשר הסיבתי בין החבלה ובין הנזק באיבר שנפגע"... ט. מכל האמור לעיל, עולה בבירור כי לדעת המומחה אין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע בצווארו לבין התאונה, כי לא נגרם לו כל נזק, וכי בכל מקרה, פרק זמן של אי כושר של שבועיים היה מספיק להחלמתו. י. כידוע, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית, מעצם העובדה כי אין הוא מעיד לבקשת צד, ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד, לא פורסם, וכן עב"ל 341/96 מליחי - המוסד פד"ע לד 377). עוד נפסק כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי. וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244-0 המוסד - יצחק פרבר, לא פורסם, וכן עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד (לא פורסם). במקרה שלפנינו, ומתוך קריאה מלאה וכוללת של חוות הדעת, אין מקום לסטות מחוות דעתו וממסקנתו הנחרצת לעניין אי קיום קשר סיבתי, גם לא בדרך של החמרה. תאונת עבודההתחשמלותהכרה בתאונת עבודה