בית הדין הנכבד מתבקש בזאת להורות על ביטול הפסיקתא שניתנה ביום 10.11.10, וכן להורות על תיקונה באופן שישקף אך ורק את הסכומים שנקבעו בפסק הדין מיום 14.3.10, קרי סך של 32,500 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן את רכיב הפרשות ביטוח המנהלים בסך 37,118 ₪, תוך הפחתת רכיב קרן ההשתלמות בסך 20,250 ₪ וכל רכיב אחר שלא נכלל במפורש בפסק הדין. ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשת: חברת "אורות הבנייה בע"מ", ח.פ. _________, באמצעות בא כוחה הח"מ. 2. המשיב: מר איתן כהן, ת.ז. _________, באמצעות בא כוחו. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 14.3.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין קבע כי המבקשת תשלם למשיב סך של 32,500 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים, בשני תשלומים שווים, וכן תעביר למשיב תוך 45 יום מסמך בדבר הפרשת מלוא התשלומים בגין ביטוח מנהלים בחברת "מגדל ביטוח", וככל שלא הופרשו מלוא התשלומים, תשלים המבקשת את התשלומים הנדרשים. 4. המשיב הגיש ביום 12.9.10 בקשה למתן פסיקתא, בה טען כי המבקשת לא שילמה את הסכום שנקבע בפסק הדין ולא העבירה מסמכים או השלימה תשלומים בגין ביטוח מנהלים. המשיב כימת את חוב ביטוח המנהלים בסך 37,118 ₪, והוסיף דרישה לתשלום בגין קרן השתלמות בסך 20,500 ₪, וכן חזר ודרש את סכום פיצויי הפיטורים בסך 32,500 ₪, ובסך הכל דרש סך של 86,868 ₪. 5. ביום 12.9.10 ניתנה החלטה בבקשה למתן פסיקתא, אשר קבעה כי הבקשה תועבר לתגובת המבקשת עד ליום 19.9.10, וכי אי-קבלת תשובה תיחשב כהסכמה לבקשה. 6. המבקשת הגישה בקשה לארכה להגשת תגובה, אשר אושרה עד ליום 4.10.10. 7. ביום 5.10.10 הגישה המבקשת תגובתה לבקשה למתן פסיקתא, בה התבקש בית הדין להאריך את מועד התשלום של 32,500 ₪, וכן נטען כי המבקשת מצויה בהליכים משפטיים עם חברת "מגדל ביטוח" להסדרת עניין התשלומים למשיב. המבקשת טענה כי המשיב מנסה להטעות את בית הדין בתחשיבו, תוך צירוף רכיבי פיצויים וקרן השתלמות שלא נזכרו בפסק הדין. 8. ביום 6.10.10 ניתנה החלטה לפיה אין מקום להאריך את מועד התשלום, וכי הליכים אחרים אינם רלוונטיים. המבקשת נדרשה לפעול בהתאם להסכמת הצדדים ולהעביר את התשלום תוך 7 ימים. 9. ביום 6.10.10 הגישה המבקשת בקשה להבהרה, לפיה בית הדין יבהיר כי לא יתקבל האמור בבקשה למתן פסיקתא, אלא הסכומים עליהם סוכמו הצדדים בפסק הדין. 10. ביום 7.10.10 ניתנה החלטה המבהירה כי "החלטת בית הדין מיום 6.10.10 מתייחסת לסכומים עליהם הסכימו הצדדים כעולה מתוכן הסכם הפשרה ופסק הדין מיום 14.3.10". 11. ביום 10.11.10, משלא הועבר התשלום, ניתנה החלטה בפסיקתא לפיה "הפסיקתא המצורפת לבקשה זו מאושרת כמבוקש. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין הבקשה בסך 2,000 ₪". 12. הפסיקתא שאושרה כללה סכום כולל של 86,868 ₪, בניגוד מוחלט להחלטות בית הדין המפורשות מיום 7.10.10, אשר קבעו כי הפסיקתא תתייחס אך ורק לסכומים עליהם הסכימו הצדדים בפסק הדין. 13. המבקשת טוענת כי הפסיקתא מעולם לא נמסרה לה או לבא כוחה, וכי המשיב הטעה את בית הדין בניסיונו להוציא סכומים שלא נכללו בפסק הדין, לרבות רכיב קרן השתלמות בסך 20,250 ₪ ודרישה כפולה לפיצויי פיטורים. 14. המשיב טען מנגד כי המבקשת ממשיכה להתל בבית הדין ובמשיב, וכי פעולותיה נעשו בחוסר תום לב תוך ניצול הליכי משפט לרעה. 15. בית הדין, בהחלטתו נשוא הבקשה לביטול פסיקתא, קבע כי הפסיקתא תתוקן ויופחת ממנה סך של 20,250 ₪ בגין קרן השתלמות, וכי סכום הפסיקתא המאושר יעמוד על 69,615 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## טעות מהותית בפסיקתא ## 16. הפסיקתא שאושרה ביום 10.11.10 כללה סכומים שלא נפסקו במפורש בפסק הדין מיום 14.3.10, ובכך חרגה מסמכותה ככלי לביצוע פסק דין קיים, ולא ככלי להרחבת החיובים שנקבעו בו. 17. אישור הפסיקתא בסכום של 86,868 ₪, שכלל רכיבים שלא נזכרו בפסק הדין המקורי, עומד בניגוד מוחלט להחלטת בית הדין מיום 7.10.10, אשר הבהירה כי הפסיקתא תתייחס אך ורק לסכומים עליהם הסכימו הצדדים. 18. הכללת רכיב קרן השתלמות בסך 20,250 ₪ בפסיקתא, כאשר רכיב זה לא נזכר כלל בפסק הדין, מהווה טעות מהותית המצדיקה את ביטול הפסיקתא או תיקונה באופן יסודי. 19. הפסיקתא, ככלי לביצוע פסק דין, אינה יכולה להוסיף או לגרוע מהחיובים שנקבעו בפסק הדין עצמו, וכל הוספה כזו מהווה חריגה מסמכות ופגיעה בעקרון סופיות הדיון. 20. הטעות בפסיקתא אינה טעות סופר גרידא, אלא טעות מהותית המשנה את היקף החיובים של המבקשת באופן דרמטי, ועל כן יש לבטלה או לתקנה באופן שישקף את פסק הדין המקורי בלבד. ## חריגה מסמכות הפסיקתא ## 21. תפקידה של פסיקתא הוא לפרט את הסכומים והחיובים שנקבעו בפסק דין קיים, ולא להוסיף עליהם רכיבים חדשים שלא נדונו ולא נפסקו על ידי בית הדין. 22. הכללת רכיבים כגון קרן השתלמות, שלא נזכרו כלל בפסק הדין המקורי, מהווה חריגה מובהקת מסמכותה של הפסיקתא והופכת אותה למעשה לפסק דין חדש, ללא הליך שיפוטי מתאים. 23. בית הדין עצמו הבהיר בהחלטתו מיום 7.10.10 כי הפסיקתא תתייחס לסכומים עליהם הסכימו הצדדים בפסק הדין, ואישור פסיקתא שחרגה מהנחיה זו מהווה טעות שיש לתקנה. 24. מתן פסיקתא הכוללת רכיבים שלא נפסקו בפסק הדין המקורי פוגע בעקרון סופיות הדיון וביציבותם של פסקי דין, ומאפשר למעשה "ערעור" על פסק דין באמצעות בקשה למתן פסיקתא. 25. הפסיקתא אינה יכולה לשמש כלי להרחבת חזית או להוספת עילות תביעה חדשות לאחר מתן פסק דין, וכל ניסיון כזה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. ## הטעיית בית הדין על ידי המשיב ## 26. המשיב הציג בפני בית הדין בקשה למתן פסיקתא שכללה רכיבים שלא נפסקו בפסק הדין, ובכך ניסה להטעות את בית הדין ולהוציא במרמה סכומים שלא הגיעו לו על פי פסק הדין. 27. הכללת רכיב קרן השתלמות בסך 20,250 ₪, שלא נזכר כלל בפסק הדין, מהווה ניסיון מכוון להטעות את בית הדין ולגרום לו לאשר חיובים שאין להם בסיס בפסק הדין המקורי. 28. טענת המשיב לכפל פיצויים, כאשר דרש שוב את הפיצויים בשיעור 8.33% בנוסף לסכום פיצויי הפיטורים שנפסק, מהווה ניסיון נוסף להטעות את בית הדין ולזכות בכפל תשלום. 29. התנהלות המשיב, אשר הגיש בקשה למתן פסיקתא שחרגה באופן בוטה מפסק הדין, עולה כדי חוסר תום לב דיוני ושימוש לרעה בהליכי משפט, המצדיק את ביטול הפסיקתא. 30. בית הדין הבהיר בהחלטתו מיום 7.10.10 כי הפסיקתא תתייחס לסכומים עליהם הסכימו הצדדים, ועל כן אישור פסיקתא שחרגה מכך מעיד על הטעיה שהצליחה, ועל כן יש לתקנה. ## אי מסירת הפסיקתא למבקשת ## 31. המבקשת טוענת כי הפסיקתא המאושרת מעולם לא נמסרה לה או לבא כוחה, וכי אי-מסירה זו פגעה בזכותה להליך הוגן וביכולתה להגיב על תוכנה במועד. 32. אי-מסירת הפסיקתא מהווה פגם מהותי בהליך, שכן היא מונעת מהצד החייב לדעת מהם החיובים המוטלים עליו וכיצד עליו לפעול לביצועם. 33. על פי כללי הפרוצדורה, יש להמציא לצדדים כל החלטה שיפוטית, ובמיוחד פסיקתא המטילה חיובים כספיים, ואי-המצאה כזו פוגעת בתוקפה של הפסיקתא. 34. העובדה שהמבקשת הגישה תגובה לבקשה למתן פסיקתא אינה מייתרת את חובת המצאת הפסיקתא המאושרת, שכן תגובתה התייחסה לבקשה המקורית ולא לפסיקתא הסופית שאושרה. 35. בהיעדר המצאה כדין, לא יכלה המבקשת לדעת על אישור הפסיקתא בסכום שחרג מפסק הדין, ועל כן יש לבטל את הפסיקתא או לתקנה, תוך מתן אפשרות למבקשת להגיב. ## עקרון סופיות הדיון ## 36. פסק הדין מיום 14.3.10, שניתן בהסכמת הצדדים, מהווה סוף פסוק למחלוקות ביניהם, ואין לאפשר הרחבת חיובים מעבר למה שנקבע בו באמצעות פסיקתא. 37. עקרון סופיות הדיון מחייב כי לאחר מתן פסק דין, לא ניתן לשנות או להוסיף עליו חיובים חדשים, אלא במקרים חריגים ומוגדרים בחוק, שאינם מתקיימים במקרה זה. 38. מתן פסיקתא הכוללת רכיבים שלא נפסקו בפסק הדין המקורי פוגע באופן חמור בעקרון סופיות הדיון וביציבותם של פסקי דין, ומאפשר פתיחה מחודשת של הליכים שכבר הסתיימו. 39. הפסיקתא נועדה ליישם את פסק הדין, לא לשנותו. כל שינוי או הוספה של חיובים חדשים באמצעות פסיקתא מהווה עקיפה של הליכי ערעור ופגיעה בסמכותו של בית הדין. 40. יש לשמור על עקרון סופיות הדיון בקפדנות, על מנת להבטיח וודאות משפטית ולמנוע התדיינויות חוזרות ונשנות באותה סוגיה, ובמקרה זה יש לבטל את הפסיקתא שחרגה מפסק הדין. ## כפל תשלום בגין פיצויי פיטורים ## 41. המשיב דרש בפסיקתא כפל תשלום בגין פיצויי פיטורים, כאשר דרש הן את הסכום של 32,500 ₪ שנפסק במפורש, והן רכיב נוסף של 8.33% משכרו בגין פיצויים. 42. פסק הדין קבע במפורש סכום גלובלי של 32,500 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים, ואין כל בסיס לדרישה נוספת בגין אותו רכיב, ובכך נוצר כפל חיוב. 43. דרישת כפל התשלום מהווה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשת, תוך ניצול טעות אפשרית של בית הדין באישור הפסיקתא. 44. בית הדין בהחלטתו נשוא הבקשה לביטול פסיקתא קבע כי לא מדובר בכפל פיצוי, אך עיון מדוקדק בפסיקתא המקורית ובדרישות המשיב מעלה כי אכן הייתה דרישה כפולה. 45. יש לתקן את הפסיקתא באופן שימנע כפל תשלום בגין פיצויי פיטורים, ויוודא כי המבקשת תחויב אך ורק בסכום שנקבע במפורש בפסק הדין המקורי. ## אי-הוכחת חוב ביטוח מנהלים ## 46. המבקשת טענה כי ביצעה את מחויבותה להעביר מסמך בדבר הפרשות ביטוח מנהלים, וכי המשיב מעולם לא פנה אליה לקבלת המסמך. 47. למרות שבית הדין דחה טענה זו, הרי שנטל ההוכחה בדבר אי-הפרשת מלוא התשלומים וגובה החוב מוטל על המשיב, והוא לא הציג ראיות מספקות לכך. 48. המשיב הסתמך על סעיפים מכתב התביעה המתוקן, אך אלו אינם מהווים ראיה מספקת לכך שהתשלומים לא הופרשו במלואם, וכי קיים חוב בגובה הנטען. 49. המבקשת טענה כי היא מצויה בהליכים משפטיים עם חברת "מגדל ביטוח" להסדרת העניין, וכי ביום 11.4.11 זנחה חברת "מגדל ביטוח" תביעתה כנגד המבקשת, מה שמעיד על היעדר חוב. 50. יש לבחון מחדש את רכיב ביטוח המנהלים בפסיקתא, ולוודא כי הוא מבוסס על ראיות מוצקות וכי אכן קיים חוב בגובה הנטען, ולא רק על טענות המשיב. ## היעדר התייחסות לקרן השתלמות בפסק הדין ## 51. פסק הדין המקורי לא כלל כל התייחסות או חיוב בגין קרן השתלמות, ועל כן הכללת רכיב זה בפסיקתא מהווה טעות מהותית וחריגה מסמכות. 52. בית הדין עצמו הכיר בטעות זו בהחלטתו נשוא הבקשה לביטול פסיקתא, והורה על הפחתת סך של 20,250 ₪ בגין קרן השתלמות, ובכך אישר את טענת המבקשת. 53. העובדה שבית הדין הורה על הפחתת רכיב קרן ההשתלמות מוכיחה כי הפסיקתא המקורית הייתה שגויה וחרגה מפסק הדין, ועל כן יש לבטלה ולתקנה בהתאם. 54. הכללת רכיב שלא נזכר בפסק הדין המקורי פוגעת בעקרון הוודאות המשפטית וביכולת הצדדים לסמוך על פסקי דין שניתנו בהסכמה. 55. יש להקפיד כי הפסיקתא תשקף אך ורק את החיובים שנקבעו במפורש בפסק הדין, וכל רכיב שלא נזכר בו, כגון קרן השתלמות, יש להפחיתו באופן מלא. ## חוסר תום לב של המשיב ## 56. התנהלות המשיב, שהגיש בקשה למתן פסיקתא שכללה רכיבים שלא נפסקו בפסק הדין ודרש כפל תשלום, עולה כדי חוסר תום לב דיוני. 57. ניסיון המשיב להוציא סכומים שלא הגיעו לו על פי פסק הדין, תוך הטעיית בית הדין, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. 58. חוסר תום הלב של המשיב בא לידי ביטוי גם בטענותיו כי המבקשת מתחמקת מתשלום, בעוד שהמבקשת פעלה להסדרת החובות וביקשה הבהרות מבית הדין. 59. בית הדין צריך להוקיע התנהלות בחוסר תום לב, ועל כן יש לבטל את הפסיקתא שניתנה כתוצאה מהטעיה וחוסר תום לב של המשיב. 60. התנהלות המשיב פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט וביכולתה להבטיח הליכים הוגנים ושקופים, ועל כן יש לתקן את העוול שנגרם. ## פגיעה בזכות הטיעון של המבקשת ## 61. אי-מסירת הפסיקתא המאושרת למבקשת פגעה בזכותה להגיב עליה ולהעלות טענות כנגד תוכנה, ובכך נפגעה זכותה להליך הוגן. 62. למרות שהמבקשת הגישה תגובה לבקשה למתן פסיקתא, הרי שהיא לא יכלה לצפות כי בית הדין יאשר פסיקתא שחרגה באופן כה בוטה מפסק הדין המקורי. 63. זכות הטיעון היא זכות יסוד בהליך המשפטי, ואי-מתן אפשרות למבקשת להגיב על הפסיקתא המאושרת פוגע בזכות זו באופן מהותי. 64. יש לאפשר למבקשת להעלות את טענותיה כנגד הפסיקתא המאושרת, ועל כן יש לבטל את הפסיקתא או לתקנה, תוך מתן אפשרות למבקשת להגיש תגובה מפורטת. 65. הפגיעה בזכות הטיעון מחייבת את בית הדין לבחון מחדש את הפסיקתא ולוודא כי היא משקפת את פסק הדין המקורי ואת זכויות הצדדים. ## ד. סיכום הסעד ## לאור האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש להורות על ביטול הפסיקתא שניתנה ביום 10.11.10, וכן להורות על תיקונה באופן שישקף אך ורק את הסכומים שנקבעו בפסק הדין מיום 14.3.10, קרי סך של 32,500 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים וכן את רכיב הפרשות ביטוח המנהלים בסך 37,118 ₪, תוך הפחתת רכיב קרן ההשתלמות בסך 20,250 ₪ וכל רכיב אחר שלא נכלל במפורש בפסק הדין. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.פסיקתא