1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. 2. ואלה, בקליפת האגוז, העובדות הצריכות לענייננו: 2.1 ביום 23/09/92 הוגשה במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 02-15131-92-4 (להלן "תיק ההוצל"פ") בקשה לביצוע המחאה על סך של 6,500 ₪ לפירעון ביום 11/11/90 שנמשכה מחשבונו של הנתבע (להלן "השטר"). 2.2 בעת פתיחת ההליך לא צויין מספר תעודת הזהות של הנתבע. 2.3 ביום 20/10/92 המציא עובד דואר אזהרה לבן משפחתו של הנתבע וביום 12/11/92 הוגשה התנגדות לביצוע שטר לתיק ההוצל"פ (שני המסמכים אינם לפניי). 2.4 ביום 07/10/10 עודכנו פרטי החייב באופן שכיום הם כוללים את שמו ומספר תעודת הזהות הנכון של הנתבע וביום 8/11/10 הומצאה אזהרה לנתבע. 2.5 ביום 24/1/11 הגיש הנתבע בקשה לארכת מועד וכן התנגדות לביצוע שטר. 2.6 ביום 27/6/11 קיבל כבוד הרשם נ. זיתוני את ההתנגדות ואפשר לנתבע להגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת ההתיישנות, והנתבע עשה כן. 3. וייאמר מיד - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. 4. הטענה לא נטענה בהזדמנות הראשונה כמצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן "חוק ההתיישנות"). טענת התיישנות יש לטעון בהזדמנות הראשונה אחרת ייחשב הנתבע כמי שויתר עליה (ראה: ע"א 3451/07, קאופמן נ' כהן (2010), על האסמכתאות הנזכרות שם). חסם דיוני זה נועד על מנת "...למנוע הליכי סרק, בהם יחלו דיונים בתביעות שלמעשה התיישנו, יבוזבז זמן שיפוטי יקר, ולבסוף יעלה הנתבע את טענת ההתיישנות המייתרת את התביעה כולה" (ראה: ע"א 630/90, רוז'ינסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365; וראה גם: ע"א 9245/99, ויינברג נ' אריאן (2004), על האסמכתאות הנזכרות בו). מהי אותה "הזדמנות ראשונה"? כאמור ב-ע"א (תל-אביב) 3029/03, בן עמי נ' תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ (2006): "11. המונח "הזדמנות ראשונה" הינו מונח עמום, אשר קשה לחלץ מתוכו "כלל אצבע" אחד שיחול על כל המקרים. אין פלא איפוא בכך ששאלת ה"הזדמנות הראשונה" להעלאתה של טענת התיישנות טרם זכתה למענה ברור וסדור בפסיקה... ... על-פי רוב, ייחשב מועד הגשתו של כתב ההגנה כהזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות בידי הנתבע, באשר זהו כתב הטענות הראשון המוגש על-ידו לאחר פתיחת ההליך. עם זאת, לכלל זה עשויים להיות חריגים, שבעטיים המועד שייחשב כ"הזדמנות הראשונה" יהא מוקדם אף למועד הגשתו של כתב ההגנה, וזאת במקרים שבהם התייחס הנתבע לגוף התביעה, בין בעל-פה ובין בכתב-טענות שהגיש, עוד קודם להגשת כתב ההגנה. 12. הטעם לכך נעוץ בשלושה שיקולים מרכזיים המדריכים את שיקול הדעת השיפוטי בעניין זה, והם: התכלית העומדת ביסוד הוראת סעיף 3; אופיה הדיוני של טענת ההתיישנות; ומעמדה החשוב של זכות הגישה לערכאות... ... השיקול השלישי, קרי שיקול התכלית, חורג מעניינם הצר של כל אחד מן הצדדים לדיון, והוא עוסק בנקודת המבט של השיטה המשפטית בכללותה. זו מבקשת כאמור למנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר, תוך יצירתו של איזון ראוי בין נקודת המבט של התובע וזכות הגישה לערכאות הקנויה בידיו, לבין נקודת המבט של הנתבע וזכותו להעמיד בפני התביעה מחסום דיוני מקום שבו היא התיישנה...". (וראה גם: ע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה על חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לז(5) 433; ע"א 9245/99, ויינברג נ' אריאן, על האסמכתאות המצוינות בו; ת.א. (חיפה) 13423-01-10, ג'וליאני נ' סולימאן (2011); עת"מ (חיפה) 21625-08-10, מסעדת הקדרים נ' עיריית חיפה (2011); רע"א 4049/97, אסורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק), פ"ד נא(4) 716; ת.א. (מרכז) 131-09-07, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רד רוק רולדינס לימיטד (2011)). 5. ומן הכלל אל הפרט. הבקשה הראשונה שהוגשה על ידי הנתבע היא בקשה לארכת מועד. בבקשה לארכת מועד נטען כי הנתבע אינו זוכר "במדויק" מתי קיבל את האזהרה והופתע עת קיבל את האזהרה בחלוף 19 שנה ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ. בבקשה זו, אשר הוגשה על ידי בא כוחו של המבקש, ישנה התייחסות לגופם של דברים ובכלל זה לסיכויי ההגנה ואף לנזק ראייתי, אך לא הועלתה במסגרתה טענת התיישנות. אמנם, בהתנגדות עלתה הטענה (ראה: סעיף 14) אך אין די בכך. כאמור (אמנם לעניין בקשה לפטור מאגרה) ב-רע"א 2208/09, יצהר נ' עזבון המנוח אברהם ז"ל (2010): "... בעניין אסורנס [רע"א 4049/97 - ב.ש.] ביקש בית המשפט לאבחן את עניין יופיטר [ע"א 3599/94 - ב.ש.] וקבע כי מקום בו צד יזם הליך של בקשה, שנועד לבטל החלטה בדבר פטור, ובמסגרתה התייחס גם לכתב התביעה ולסיכויי התביעה, נמצא שאותו צד החמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות משלא העלה אותה במסגרת הבקשה לביטול ההחלטה בעניין הפטור... מכאן, שמקום בו ניתנה לצד הזדמנות לטעון לגופו של עניין והוא נמנע מלהעלות את טענת ההתיישנות, גם אם המדובר בבקשה לביטול החלטה בדבר פטור מאגרה, ניתן לומר כי הוא החמיץ את ההזדמנות הראשונה...". במקרה דא, הנתבע אשר היה מיוצג (והשווה: ע"א 5574/09, הזימה נ' קק"ל (2011)), העלה טענות לגופא של התביעה השטרית, לסיכויי ההגנה ובכלל זה לפירעון השטר ו/או פירעון ההלוואה שהשטר ניתן, לשיטתו, להבטחת פירעונה ואף התייחס למועד פתיחת תיק ההוצל"פ בטענה לנזק ראייתי, אך נמנע מהעלאת טענת התיישנות. לפיכך, יש לאמר כי הנתבע החמיץ את ההזדמנות הראשונה. 6. גם אם תאמר, שבשים לב לכך שההתנגדות הוגשה בד בבד עם בקשת הארכה יש לראות את הנתבע כמי שהעלה הטענה בהזדמנות הראשונה, הרי שבנסיבות, דין הטענה להידחות גם לגופא. 6.1 בישיבה מיום 27/6/11 נאמר (ראה: עמוד 1 לפרוטוקול שורות 12-24): "באי כוח הצדדים: שמענו הערת בית המשפט לפיה מעיון בתיק ההוצאה לפועל עולה כי ביום 12/11/92 הוגשה התנגדות שלא ברור מה עלה בגורלה. ביום 12/11/98 הוגשה בקשה לעדכון תיק שהועברה לטיפול המזכירות והעתק נשלח לעו"ד עאבד. ביום 7/10/10 עודכנו פרטי החייב, שונה מס' ת.ז. מ- X ל- X והוגש צילום השטר. ב"כ התובע: תיק ההוצאה לפועל נפתח ללא מס' ת.ז. אני מחזיק ברשותי העתק מבקשת הביצוע המקורית שהוגשה על ידי עורכת הדין יעל פנקס. למיטב ידיעתי ההתנגדות שהוגשה ביום 12/11/92 נדחתה. לשאלת בית המשפט כיצד אני יודע כי ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל עד עדכון פרטי החייב ביום 7/10/10 ננקטו כנגד הנתבע חנא מישל X ת.ז. X אני משיב שעו"ד פנקס ביצעה לו אישור מסירה בכתובתו בשוק נצרת 408/4 בנצרת, שמופיעה על גבי השטר. אני מציג לעיון בית המשפט את אישור המסירה המקורי בו מופיע מס' ת.ז. X...". מכאן, תיק ההוצל"פ נפתח בתוך התקופה שנקבע בסעיף 98 לפקודת השטרות [נוסח חדש], והאזהרה הומצאה למר חנא X (ראה: גם עמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-10) ואף הוגשה התנגדות לביצוע שטר שנוכח חלוף העיתים עותקה כמו גם תוצאת ההליך אינו לפניי. כך גם בחודש נובמבר 1998 עודכן תיק ההוצל"פ והעתק נשלח לבא כוחו הנוכחי של הנתבע. 6.2 וחשוב מכך - במהלך הדיון בהתנגדות הנתבע הודה כי בשנת 1992 ידע על פתיחת תיק ההוצל"פ כנגדו (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול שורות 8-15): "ש. עו"ד עאבד ידע על השיק הזה ועל הסיטואציה הזאת? ת. ידע. ש. הוא ידע על הסכסוך בינך לבין צ'רלי על השיק? ת. הוא ידע. ש. אתה בעבר אמרת לו תייצג אותי בעניין הזה? ת. נכון. ש. בשנת 98' או 96'? ת. זה היה בדיוק בשנת 92' נדמה לי" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].            ולמטה משם (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול שורה 29-31): "ש. בשנת 92' ידעת על השיק ועו"ד עבאד ידע וייצג אותך בעניין הזה. מדוע לא פנית לבאסם לאווין ואמרת לו למה השטר הוגש לביצוע הרי שילמת לו? ת. אני פניתי, פנה סולימאן טאהא, פנה מוחמד זועבי. אני לא יודע אם עו"ד עאבד פנה...". ובהמשך (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 13-14): "ש. בשנת 92' ידעת שנפתח כנגדך תיק ההוצאה לפועל? ת. כן". וראה גם את עדות העד הנוסף מטעם הנתבע (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 25-28): "ש. בשנת 92' או שנת 93 או 94 פנה אליך מר X ואמר לך שהוא לא החזיר לו את השיק ופתח כנגדו תיק הוצאה לפועל, הוא פנה אליך או לא? ת. הוא פנה הרבה פעמים שנפנה לבאסם שיחזיר את השיק ובאסם לא החזיר. מתי ואיך אני לא זוכר כי עברו הרבה שנים...". גם העובדה שננקטו בשעתו הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ על ידי ב"כ התובע דאז, עו"ד פנקס, נתמכה, חלקית, בעדות עד נוסף מטעם הנתבע (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 6-9): "ש. לאחר הפגישה הזאת X אמר לך שהוא פתח כנגדו תיק הוצאה לפועל. ת. אחרי זה הוא אמר לי שהוא לא הביא לו את השיק. פנינו לבאסם. לאחר שבית המשפט חוזר באוזניי על השאלה אני משיב שהוא אפילו נתן לי מסמך לעורך דין בחיפה על שם עו"ד אלון פנקס לגבי השיק הזה. המסמך נשאר אצלי בבית עד לפני שנה או שנתיים". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. 6.3 מכאן, גם אם נאמר שנפל פגם במסירת האזהרה המקורית, הרי שבמקרה דא יש לקבוע כי הימנעות הנתבע מלהתגונן מפני הליך זה אשר ידע עליו אינה עולה בקנה אחד עם חובותיו של בעל דין בהפעלת זכויותיו המשפטיות. כאמור ב-רע"א 8467/06, אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (2010): "... וכשם שהמערכת המשפטית דורשת מצד לחוזה שלא יהא "נבל ברשות החוזה", כך דורשת ומחייבת היא, שלא יהא "נבל" ברשות החוק, ברשות העשייה הציבורית ובכל תחום משפטי שהוא... עקרון תום הלב מטיל על בעלי דין לנהוג בהגינות וביושר האחד כלפי השני. "שדה הקרב" המשפטי אינו נטול רסן גם אם מחוצה לו בעלי-הדין חשים איבה עמוקה ואף פעלו בחוסר תום לב האחד כלפי השני במישורים משפטיים אחרים. תום הלב בהקשר הנידון תפקידו ליצור גבולות נורמטיביים של המותר והאסור בגדרו של המאבק המשפטי... ... בעלי דין אינם בוחרים, במובן החוזי, להימצא במסגרתו של ההליך המשפטי ואף לעיתים נקלעים אליו מכורח הנסיבות. אולם מרגע שהם באים בין כתלי בית המשפט עליהם לנהוג בהגינות ויושר האחד כלפי השני, וכן כלפי המערכת השיפוטית הפועלת לשם בירור הסכסוך בין בעלי הדין. החיקוקים המסדירים את סדרי הדין אומנם מסדירים את "כללי המשחק", אולם המשפט אינו מתמצה בהם בלבד. חובת תום הלב בהקשר הדיוני מטילה על בעלי הדין חובה לפעול לשם בירור המחלוקות העומדות ביניהם, לצד זכויותיהם הדיוניות, ולא לנצלן כדי להשיג יתרונות החורגים מתכליתן של זכויות אלו". כלל הידיעה, כאמור ב-בש"א 1788/06, קלינגר נ' זקס (2007) (שעניינו בקשה לביטול פסק דין): "7... לא נועד לתפוס את מקומו של כלל ה"המצאה" המעוגן בדין. כלל "הידיעה" איננו אלא אחת ההשתקפויות של חובת תום הלב הדיונית המוטלת על כל בעל דין באשר הוא, המחייבת כל מי שמעורב בהליך משפטי לנהוג בדרך הוגנת כלפי יריבו, וכלפי מערכת השיפוט שבמסגרתה נדון עניינו. כלל "הידיעה" אין פירושו אלא, כי מקום שבו יודע בעל דין ידוע היטב על קיום פסק דין בעניינו, ואף יודע, או יכול לדעת בבירור את תוכנו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך ערעורי, תוך ניצול ביודעין של תקלה שארעה בהמצאה כדין של פסק הדין, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות כי חובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם וכמניעות לייזום הליך ערעורי עם חלוף תקופה ארוכה מאז ידע בעל הדין בפועל על פסק הדין...". (וראה גם: ת.א. (ת"א) 22673-07-10, Sons LLC & Nader נ' Homayon (2011); בר"מ 1299/02, תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופ"ח לאומית, פ"ד נו(4) 69; רע"א 8402/03, Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (2003); בש"א (חיפה) 6422/05, ICC Handels A.G נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2005)). 6.4 אמנם, אין המדובר בהפיכת כלל ההמצאה לחריג "אין גובין אלא אם כן מזהירין ואין מבצעים שטר אלא אם כן משמיעים לחייב את זכותו להתנגד" (ראה: רע"א 2793/01, לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1)668; וראה גם: בר"ע (ירושלים) 2049/06, סיליקן נ' בנק אוצר החייל בע"מ (2006)). ברם, כאמור ב-רע"א 7724/04, גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2004) (אמנם ביחס לבקשה לביטול פסק דין אך הדברים יפים המה גם לענייננו): "...הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק - והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל שבבית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה, לרבות מחיקת ההליך הקודם ומו"מ לפשרה ועוד. יפה לעניין זה - בכל הכבוד - דעתה של השופטת ביניש בבר"ע 1294/02 תפנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769, שבכגון דא כשאין מחלוקת על ידיעתו של בעל דין באשר לפסק דין, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, את המהות מול הפורמליות... ... לדעתי ניתן ליישב בין הגישות, שכן יתכנו מצבים של מעין השתק כבענייננו. מצבים אלה, שיש בהם ככלל בהירות באשר לעובדות ושההמצאה בהם נעשתה בפועל, יביאו גם לתוצאה בהתאם... מכל מקום, אין לדעתי לסתור את הגישה, שלפיה כשהידיעה היא מוצקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. (וראה גם: ע"א (ת"א) 1677/09, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נ' Third Avenue Associates 767 (2011), אף הוא באשר לביטול פסק דין עקב אי המצאה, על האסמכתאות המצויינות בו). 6.5 גם בענייננו הנתבע בחר שלא לציין בתצהירו מתי נודע לו לראשונה על פתיחת תיק ההוצל"פ והודה בחקירתו כי ידע על תיק ההוצל"פ בשנת 1992 ('בדיוק' כלשונו) ומכל מקום, שנים הרבה טרם הגשת התנגדות זו (שנייה במספר, הגם שלא ברורה זהות מגיש ההתנגדות הראשונה והספק יפעל לטובת הנתבע), ואף במועדים אלה היה מיוצג על ידי בא כוחו הנוכחי אשר אליו הומצאה בקשה לעדכון תיק עוד ביום 12/11/98. בנסיבות אלה, קולעים לענייננו דברי בית המשפט ב-בר"ע (ירושלים) 2049/06, סיליקן נ' בנק אוצר החייל בע"מ (2006): "... המבקש היה מיוצג על ידי עורך-דין בכל הליכי ההוצאה לפועל, ויש לראות בו כמי שידע על בקשת הביצוע שהוגשה נגדו, הבין את משמעותה והבין את זכותו להגיש התנגדות לבקשה. למעשה יש לראות בו כמי שקיבל אזהרה כדין. מטרת האזהרה - להעמיד את החייב על זכותו להתנגד לבקשת הביצוע - התקיימה במלואה, וזאת בניגוד לנסיבות שפורטו בעניין לאופר הנ"ל. ... הדברים [ברע"א 7724/04 - ב.ש.] נאמרו בהקשר לבקשה לביטול פסק דין מן הטעם שלא הומצא כתב התביעה למבקשת שם, אך ניתן להקיש מהם לעניין הליכי הוצאה לפועל. מקום בו ידע המבקש על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, הבין את זכותו להגיש התנגדות לבקשת הביצוע, אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הוא יכול להתגונן בטענה כי לא בוצעה לו המצאה פורמאלית של האזהרה..." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. וכן ראה האמור ב-רע"א 10860/05, דונר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2007): "... אף כי ההלכה בענייני הוצאה לפועל הינה כי יש לבצע המצאה בפועל וכי הסתפקות בידיעתו של החייב הינה היוצא מן הכלל ... נדמה כי בנסיבות המקרה דנן, שבהן לא סיפקה המבקשת למשיב כל "קצה חוט" באשר למיקומה או באשר למינוי מנהל עיזבון, ולא אפשרה לו למעשה המצאה בכל דרך אחרת, העלאת טענה שלפיה היא לא נמסרה לה אזהרה לוקה בחוסר תום-לב. בהינתן שכך, לא מצאתי לפסול את הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו עד כה, חרף הפגם האמור בהליך ההמצאה". (וראה גם: פש"ר 3083/06, ליסקאר רם בע"מ נ' לוי איתן (2007)). 6.6 מכל מקום, גם אם תאמר כי אין להחיל במקרה דא את כלל הידיעה בפועל, הרי שדי בידיעה זו ובהתנהלות הנתבע אשר ידע ידיעה ממשית אודות ההליך התלוי ועומד כנגדו ולא פעל משך שנים לסילוק החוב ו/או להגשת התנגדות, אף לא לאחר פנייה מפורשת לבא כוחו עוד בשנת 1998 - כדי לחסום את דרכו של הנתבע מלהעלות בשלב זה את טענת ההתיישנות. לעניין זה יש לזכור כי אי הפעלת כוחות משפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב" עשויה להביא לכך שהפעולה המשפטית לא תשתכלל (ראה: כבוד הש. א. ברק ב-בר"ע 305/80, שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449) באשר תוצאותיה של "הפרתה של חובת תום הלב הן רב-גווניות, ומשתנות מעניין לעניין. אין לכלאן במסגרת נוקשה" (ראה: ע"א 6370/00, קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פד נו(3) 289). מסקנה זו עולה בקנה אחד הן עם האופי הדיוני של טענת ההתיישנות והן עם מעמדה החשוב של זכות הגישה לערכאות, הגוברת בנסיבות מקרה דא. 7. סוף דבר - 7.1 דין הבקשה להידחות. 7.2 אני מעמידה את הוצאות ההליך על סך של 2,000 ₪ אשר תשולמנה על פי תוצאות התביעה. המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים גם בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר