לפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 1/11/1998, על ידי כבוד הרשמת אסיף (כתוארה דאז). בענייננו יש להפעיל את דוקרטרינת הקפאת הזכירה, כפי שארע במקרים דומים ובהתקיים היסודות המתאימים, ראה לדוגמא: "העדים הולנדר ויודס שנקראו לעדות לא זכרו כלל את מהלך טיפולם ואין תימה בדבר שהרי הם נדרשו לעדות שנים רבות לאחר טיפולם בבקשה. במקרה זה קבילים ומקובלים עלי רישומיהם מכח הכלל הראייתי בדבר הקפאת הזכירה שבעבר, (ראו על כך בספרו של קציר "על הראיות" מהדורת תשס"ד - 2003, חלק שני, שם בעמוד 684)." (ראה בא 224/93 (בית משפט מחוזי נצרת). וכן ראה בתא (אשד') 307-04: "השליח מסר פרטים אלה, בתצהיר שמסר, בזמן אמת, בסמוך לאירועים ובכך "הקפיא" את זכרונו (ראה, לעניין זה, את כלל "הקפאת הזכירה שבעבר" - י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט - 1999, חלק שני, עמ' 576-578 - והתנאים שם המתקיימים בענייננו)." מנגד ומלבד טענת המבקש, לפיה לא קיבל את המסירה, לא הובא בנו של הנתבע ליתן עדות מטעמו. הפסיקה עסקה רבות בתוצאת הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית או עד רלוונטי. תוצאת הימנעות זו פועלת לחובת בעל הדין הנמנע. ראו למשל ע"א 548/78 אלמונית נ. פלוני פ"ד לה(1) 736, 760: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה" אשר על כן, יש לתמוך באי העדת בנו של הנתבעת, בגרסת השליח- המוסר. אשר לטענת ב"כ המבקש בסיכומיה, לפיה המוסר אינו זוכר האם בוצעה המסירה בחנויות או בדירת המבקש ולפיכך, יש בכך לערער את גרסת המוסר (סעיפים 33 - 37 לסיכומים, וראה גם בסיכומי התשובה). יש לדחות טענה זו. אין בעובדה זו, כדי לשנות לענייננו משהמסירה בוצעה לבן משפחתו של המבקש, כשאף אחד מבני משפחתו, שנטען כי קיבל את המסירה, לא התייצב לעדות. המבקש אינו טוען ולו במילה, כי הכתובת שבוצעה בה המסירה אינה כתובתו, בין אם מדובר בחנות ובין אם מדובר בדירה. כל שהוא טוען, כי לא ברור האם ההמצאה בוצעה בדירה או בחנות. מאחר שחלפו עברו להן שנים רבות מאז ההמצאה (כ- 13 שנים), וכפי שהסביר החוקר, ביצע מאות רבות של מסירות מאז, אין לכך כל נפקות משמעותית, בוודאי שלא כפי שמבקשת ב"כ המבקש לעשות. לטעמי, מדובר בניסיון "להיתפס" לפרטים טכניים בלבד. סביר כי לו היה המוסר נחקר בסמוך למועד המסירה, היתה משמעות לשאלה, אך לנוכח התקופה שחלפה, אין לכך משמעות ראייתית, בוודאי שאין בכך להטיל "ספק" במסירה, כפי שמנסה ב"כ המבקש לטעון. דין דומה הוא אשר להכחשת הנתבע ביחס להמצאת אזהרהת ההוצאה לפועל.   סעיף 7(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי נוסח האזהרה יכלול גם העתק מאושר של פסק הדין או העתק הפסיקתא שניתנו כנגד החייב. תקנה 198 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "הומצאה פסיקתה לבעל דין, רואים כאילו הומצאה לו ההחלטה גופה".  בהתאם, ניתן לקבוע כי פסק הדין הומצא למבקש כדין כבר בשנת 2003.   על פי עדותו של השליח-המוסר, האזהרה ופסק הדין הומצאו למבקש כדין ביום 26/11/1998 באותה כתובת לידי אשתו, הגב' ג'ולייט. יצויין, כי אשתו של המבקש, נכחה בדיון, שהיה ביום 17/3/2011 (לא במועד בו העיד המוסר, אז לא התייצבה לדיון), ואולם לא הוגש כל תצהיר מטעמה ואף לא העידה בדבר קבלת המסירה/האזהרה, או לחלופין אי קבלת האזהרה. את שאמרתי לעיל, בדבר הימנעות בעל הדין מהבאת עד רלוונטי או העדתו, יש לומר גם כעת. זאת ועוד, המבקש כלל לא התמודד עם העובדה, שהמוסר נתן פרטיה של אשתו ושמה. מכאן, שמול גרסתו של הנתבע-המבקש, עומדות גרסתו של המוסר, לפיה נמסרו שני כתבי בי-דין לבנו ולאשתו של המבקש, במועדים שונים, בכתובתו של הנתבע. לאלו יש להוסיף את הימנעותו של המבקש מלהעיד את בנו ואת אשתו. יתרה מכך, מסקנה זו נתמכת גם בשכל הישר שכן בניגוד למבקש שלו אינטרס ברור להרחיק עצמו מקבלת מסמכים משפטיים בענייננו הרי שאין כל טענה כי המוסר הוא בעל עניין בתוצאת המשפט שבין הצדדים באופן המקים חשש לשיבוש הליך המסירה.   זאת ועוד, הנטל הוא על הנתבע לשכנע, כי לא הומצאו כתבי בי הדין. במקרים דומים, כמו בתא (חי') 5714-01-09‏ ‏ עבד אלבאסט גדיר נ' שומרה חברת ביטוח בע"מ נקבע: "פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36 וע"א  יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) כפי שנקבע על ידי כבוד השופטת פרוקציה : "יתר על כן, אין דרישת הצדק מחייבת דיון נוסף בערכאה זו. מתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של נתבע יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין וכי בית המשפט בדונו בתביעה בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר הנתבע. במקרה שלפנינו על גבי כתב התביעה נרשם כי אישורי המסירה חזרו "כלא נדרש", ונמסרו לפקיד בית המשפט לביצוע במסירה אישית, ויש להניח כי מסירה אישית למבקשת בוצעה כנדרש". ראה גם בתא (חי') 5714-01-09 עבד אלבאסט גדיר נ' שומרה חברת ביטוח בע"מ שם נקבע: "המבקשים הצהירו, כאמור, באופן סתמי, כי לא קיבלו לידיהם את כתב התביעה נשוא התביעה, מבלי להתייחס, ולו במילה, לאישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק הדין כנגדם, הכתובת בהן בוצעו המסירות וזהות מקבלי מסמכי התביעה בשמם, החתומים על גבי אישורי המסירה. עיון באישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר מעלה, כי מסמכי התביעה בנוגע למבקשים 1 ו - 2 נמסרו לידי אחותם (ספאא), המתגוררת עמם והנראית מעל גיל 18. המבקש מס' 1 אף הודה כי קיבל את כתב התביעה לידיו ואילו המבקש מס' 2 לא התייחס לאישור המסירה. באשר למבקש מס' 3, הרי שמסמכי התביעה נמסרו לידי אחיו (חמד), אשר חתם על אישור המסירה. המבקשים לא התייחסו, כאמור, לאישורי המסירה ולעובדה שמסמכי התביעה נמסרו כדין במועדים שצויינו בהם. אני סבור כי המבקשים לא הצליחו לעמוד בנטל לסתור את החזקה בדבר תקינותו של ההליך ואין בטענותיהם הסתמיות בכדי להפריך את החזקה האמורה. לפיכך, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק" (וראה גם בבשא (חי') 8968/07 חזן מוריס נ' בית יערה בע"מ; תאק (צפת) 702133-06 אחמד שיתווי נ' פלאפון תקשורת בע"מ; ועוד). לכל אלו יש להוסיף סתירות, בגרסת המבקש, שעל אף שאינן בשאלה העיקרית שבמחלוקת, אך משליכות על אמינותו של המבקש. כך מתגלה סתירה בעדותו, אשר לתיק המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, האם הוא מוגדר כזוכה בתיק אם לאו. ראשית, טען כי הזוכה בתיק ההוצאה לפועל בראשון לציון היא בתו ולו אין קשר לתיק: "ת. לא. אני עוזר לבת שלי בכמה תיקים שהיו לה בהוצל"פ. ש. למה עזרת לה? ת. כי היא לא מבינה בזה. ש. זו המעורבות שלך בתיק? אתה עזרת לה בהוצל"פ? ת. כן. ש. אתה מכיר את האדון ישעיהו שמואל? יש לך קשר אליו? ת. לא" (פרוטוקול מיום 17/3/2011 עמוד 2 שורות 1 - 7) ולאחר מכן, "ש. אני מבין שהנתבע בתיק הזה משך שיק לטובתך, נכון? ת. מה זה קשור. אתה מכניס דברים שלא קשורים" (פרוטוקול מיום 17/3/2011 עמוד 2 שורות 19 - 20) ולאחר מכן הודה, כי הוא הצטרף כזוכה בתיק, כדי שבעלה של בתו לא יקבל מחצית מהסכומים בתיק ההוצאה לפועל בראשון לציון. "ש. אז אתה מכיר חוץ מלייצג בהוצל"פ, אתה מכיר עוד פרטים לענין התיק הזה? ת. אני אומר לך שאני עוזר לבת שלי. ש. זה נכון שחקרת אותו במסגרת תיק ההוצל"פ? ת. מתי? מה זה שייך לדברים האלה? ש. אני מחזיק פה פרוטוקול חקירה מתיק ההוצל"פ בראשון לציון שאתה חקרת את מר ישעיהו שמואל, אתה זוכר דבר כזה? ת. יכול להיות. הבת שלי אז נתנה לי יפוי כח להופיע במקומה. ש. אז הופעת או לא הופעת? ת. יכול להיות שכן, בגלל שהבת שלי לא יכלה להגיע היא נתנה לי יפוי כח להיות שם, אז אולי הייתי. ש. אתה לא הפכת להיות זוכה בתיק הזה? ת. מה זאת אומרת זוכה? הבת שלי היא הזוכה. ש. לא הפכת להיות זוכה בתיק הזה? ת. איך אני יכול להיות זוכה? פסק הדין הוא לטובת הילדה. ש. אתה ראית את המסמכים שצרפתי לתגובה? ת. לא. ש. אני צרפתי כל מיני בקשות שאתה הגשת לתיק ההוצל"פ שם וביקשת לראות בך כזוכה. אתה מכיר דבר כזה והחלטות בענין הזה? ת. הילדה שלי, מאיה עמדה להתגרש ופשוט מאוד שבעלה לא יקח את הכסף, אמרנו שתעביר את התיק על שמי ואני יכול להביא לך הוכחות. אני פשוט מאוד כשבעלה לא יגיד שהוא זכאי לקחת מחצית מהכסף". (פרוטוקול מיום 17/3/2011 עמוד 3 שורה 20 - עמוד 4 שורה 7) כך גם הסתירות שעלו, אשר למועד בו, לטענתו, נודע לו על תיק זה. פעם טען, כי במרץ נודע לו, בשל עיקול שהוטל מתיק זה, על כספים המגיעים לבתו בתיק ההוצאה לפועל בראשון לציון (הוטל עיקול כי הנתבע צורף כזוכה לתיק - צ.ג.פ) ופעם כי נודע לו, עת ביקש רשימת תיקים ביום 17/5/2010, ופעם נוספת ביום 24/5. לאור כל האמור, אני סבורה, כי המבקש-הנתבע לא עמד בנטל לסתור החזקה, בדבר תקינות פסק הדין, שניתן בהעדר ואין די בטענותיו הסתמיות כדי לבטל פסק הדין, מחמת שיקולי הצדק. לנוכח מסקנתי, גם אין צורך לדון בבקשה להארכת מועד, מהמועד בו נודע לכאורה לנתבע על פסק הדין (לגרסתו ב- 3/2010) ועד להגשת הבקשה ב- 05/2010, וממילא אין צורך לדון בהארכת המועד משנת 1998. יצויין כי הנתבע לא טען לביטול פסק הדין מכח שיקול דעת בית המשפט ומשכך אין להידרש לשאלה זו.   סיכום נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו בבקשה לביטול פסק הדין, אשר ניתן כנגדו, במעמד צד אחד, ביום 1/11/1998 ואשר על כן אני דוחה את הבקשה.   יחד עם זאת ולפנים משורת הדין אני מורה, כי היה והמבקש יפקיד סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 45 יום, יבוטל פסק הדין. ניתנה היום, ‏כ"ה חשון תשע"ב, ‏22 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. כלל הקפאת הזכירה שבעבר