כרטסת הנהלת חשבונות כראיה להוכחת חוב התובעת הגישה כנגד הנתבע כתב תביעה מתוקן על סך של 181,395 ₪ בטענה שהנתבע חב לה כערב לחובות החברה רימונים מתכות ופרויקטים בע"מ (להלן: "החברה"). התובעת טענה כי הנתבע מסר לידיה ערבות אישית בלתי חוזרת לכיסוי התחייבויות החברה, שהוא היה בעליה היחיד. עוד ציינה החברה בכתב התביעה כי פתחה כנגד החברה שלושה תיקי הוצאה לפועל בגין המחאות שמסרה אך לא הצליחה לגבות דבר. אשר לכתב הערבות, הוא הוצג לבית המשפט כאשר צורף כמסמך "ע" לתצהיר גברת הילה קידן (להלן: "הילה") אשר העידה מטעם התובעת. על פי כתב הערבות הנתבע ערב אישית כלפי התובעת לקיום ההתחייבויות של החברה "בגין או בק"ע רכישת סחורות ו/או שירותים מנירב", ככתוב בכתב הערבות. כתב הערבות נחתם ביום 21.11.07. יש לציין כי בכתב הערבות נכתב: "לגבי יתרת החוב של החייב לנירב, מותנה בתעודות משלוח חתומות על ידי "הלקוח" ובהתאם למחירים ולאחוזי ההנחה המוסכמים בינינו." החברה החלה לעבוד עם התובעת בשנת 2004 וסיפקה לה חומרי גלם בתחום המתכת. בתצהיר הילה נכתב כי בשנת 2007 החלה החברה להרחיב את פעילותה ובעקבות כך נדרשו לה יותר חומרי גלם, לפיכך התובעת דרשה מן הנתבע לחתום על ערבות אישית כתנאי להמשך האספקה וכך היה. ראו עדות הנתבע (עמ' 12 שורות 18-19): "ש.       אתה חתמת על ערבות אישית להתחייבויות החברה עבור התובעת? ת.        כן. זאת החתימה שלי כאן. " לפיכך, אני קובעת כי הנתבע חתם ערבות לחברה. לטענת התובעת היא סיפקה לחברה סחורה בסך כולל של 172,388 ₪, הוציאה לחברה חשבוניות מס כדין, המפרטות את חומרי הגלם אשר סופקו לחברה ואת החוב הכספי בגין כל חשבונית וכן הוציאה ואף קיבלה לידה תעודות משלוח חתומות על ידי שלוחיה של החברה. עוד היא קיבלה המחאות לכיסוי חוב החברה אך המחאות אלה חזרו בשל אכ"מ או חוב מוגבל. התובעת צירפה לתצהירה תעודות משלוח, אשר סומנו "ב" לפי הפירוט הבא: מספר תעודת משלוח תאריך סכום 17847 19.3.08 499 ₪ 17891 25.3.08 416 ₪ 17922 27.3.08 140 ₪ 18399 13.5.08 23,308 ₪ 18564 29.5.08 5,346 ₪ 18663 10.6.08 0- החזרה 850. 18662 10.6.08 2,988 ₪ 18816 23.6.08 18,718 ₪ 18865 30.6.08 12,848 ₪ 19257 5.8.08 25,564 ₪ 19330 11.8.08 2,287 ₪ 19367 13.8.08 402 ₪ 19459 24.8.08 0 19603 7.9.08 4,532 ₪ 19857 5.10.08 3,892 ₪ 19882 7.10.08 1,351 ₪ 20009 27.10.08 3,049 ₪ 20353 27.11.08 51,246 ₪ 20495 15.12.08 0 20537 19.12.08 15,134 ₪ 20588 25.12.08 2,727 ₪ 20728 14.1.09 2,648 ₪ 20772 20.1.09 6,454 ₪ 20797 22.1.09 8,254 ₪ חשבוניות מס שצורפו במסגרת נספחי "ב": 12548 10.6.08 46,279 ₪ שייך לת. משלוח 18663 13605 24.8.08 10,090 ₪ שייך לת. משלוח 19459 15024 15.12.08 3,357 ₪ שייך לת. משלוח 20495 כמו כן צירפה התובעת בנספח "ג" 11 שיקים, שחזרו, לפי הפירוט הבא: 8.1.2009 - 17,865 ₪; 30.1.2009 - 18,000 ₪; 28.3.2009 - 18,000 ₪; 18.4.2009 - 15,000 ₪; 26.4.2009 - 18,000 ₪; 8.5.2009 - 18,000 ₪; 2.5.2009 - 18,000 ₪; 21.5.2009 - 10,000 ₪; 24.5.2009 - 15,000 ₪; 26.5.2009 - 15,000 ₪; 7.6.2009 - 15,000 ₪. על פי כרטסת הנהלת חשבונות של החברה אצל התובעת (נספח "א") בתאריך 3.3.2008 הופקדו 45,000 ₪ אשר כתוצאה מהם עמדה החברה ביתרת זכות של 5,088 ₪. לאחר מכן ניתנו לחברה מוצרים אשר הביאו אותה ליתרת חוב של מינוס 115,786 ₪ בחודש יולי 2008, כאשר הופקדו שישה שיקים מעותדים בסכום של 17,000 ₪ כל אחד, וכן שיק אחד בסכום של 13,786 ₪. דבר שאיפס את החשבון לכאורה באותו חודש. בהמשך חזר אחד השיקים בנובמבר 2008 אך הופקד מחדש וזוכה. בדצמבר 2008 מופקדים 6 שיקים על סך 18,000 ₪ מעותדים וכולם חוזרים, כך גם 4 שיקים על סך 15,000 ₪, שיק על סך 10,000 ₪ ושיק על סך 11,218 ₪, כולם חוזרים עד ליוני 2009. מהכרטסת עולה כי אכן השיקים שהופקדו החל מדצמבר 2008 חוזרים. השאלה היא האם עמדה התובעת בנטל ההוכחה כי אכן סיפקה לחברה את הסחורה בגינה הוצאו השיקים, אשר חזרו. לעניין זה אני קובעת כי נתתי אמון בעדות הילה, העדה מטעם התובעת, כי אכן הסחורה סופקה. סימוכין לכך ניתן לראות בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. נזכיר כי כרטסת הנהלת החשבונות היא "ראיה מוסדית" על פי סעיף 36 לפקודת הראיות. אמנם בכתב הערבות נמחק במשפט האומר כי "מוסכם כי כל הרישומים בספרי נירב יחשבו כנכונים וישמשו ראיה מכרעת כלפינו לכל פרטיהם." אולם גם ללא היותם "ראיה מכרעת", הרי שהם מהווים ראיה קבילה אשר יש צורך להפריכה בראיות הנתבע. כדברי כב' השופט זרנקין בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. (חיפה) 246/06 סונול יראל בע"מ נ' גרומן שירותי דלק בע"מ (לא פורסם, 18.8.11) "כרטסת הנה"ח יכולה אף יכולה לשמש כראיה לכאורה לגובה החוב הנטען, ובלבד שהיא מנוהלת כראוי לפי כללי חשבונאות מקובלים. אין שום צורך וטעם של ממש לחייב את התובע להביא בנוסף לכרטסת, את כל התיעוד שבבסיסה, אשר יכול להכיל אלפי מסמכים, כמו, בוודאי, במקרה בו עסקינן. כרטסת הנה"ח יכולה בהחלט לשמש כרשומה מוסדית, וככזו, כראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בהליך משפטי, אם נתקיימו בה התנאים המנויים בסעיף 36 לפקודת הראיות. כרטסת הנה"ח הייתה מתעדכנת באופן שוטף, במהלך ניהול הרגיל של העסק, בסמוך לביצוע כל פעולה חשבונאית (גרומן אף לא טענו אחרת,וראה בעניין זה את דבריו של יצחק גרומן, בעמ' 88 לפרוט' שורות 10- 11) , ומשנראה כי איסוף הנתונים נשוא הרשומה וכן דרך עריכתה, מעידים על אמינותה, אין כל מניעה מלקבלה כראיה לכאורה, תוך שמירת זכותו של הנתבע לבדוק את התיעוד המשמש בסיס לה, ולתקוף את נכונות הרשום בה. יש לציין כי הנתבעים לא התנגדו להגשתן של הכרטסות, ובמהלך עדותם בביהמ"ש אף לא טענו טענות של ממש כנגד אמינותן. הנתבעים הסתמכו במשך כל שנות פעילותם עם התובעות, על כרטסות אלה, שנוהלו במסגרת הנה"ח של התובעות, ואף צירפו אותן לתצהיריהם." גם במקרה שבפני הובאה לעדות הילה, המנהלת האדמיניסטרטיבית, אשר הכירה את כרטסת הנהלת החשבונות וענתה על שאלות לגביה ולא מצאתי כי הצליחו להוכיח כי יש טעויות בכרטסת. למרות שהכרטסת הוגשה כחלק ממוצגי התובעת לא יכול היה הנתבע להצביע ולו על חוסר תיאום אחד. הנתבע טען טענות בעלמא כנגד הנתונים המופיעים בכרטסת, אבל למרות שהיה לו די זמן לבחון את הדברים לא בדק וכך אמר בחקירה הנגדית: "יכול להיות שהייתי צריך לבדוק את החשבוניות. עד היום לא בדקתי." (עמ' 14 שורה 32). מכאן שהנתבע לא יכול להראות כל חוסר התאמה בכרטסת הנהלת החשבונות ולטענתו, הוא אף לא טרח לבדוק את נכונות הכרטסת. בנסיבות אלה, בהן הכרטסת מתקבלת כראיה לנכונות תוכנה, הרי שללא הצגת טעות בנתוני הכרטסת אין להגנה על מה שתסמוך. יתר על כן, הנתבע עצמו הודה בחקירתו הנגדית כי החברה נקלעה לקשיים ולכן ההמחאות שנמסרו לתובעת לא כובדו (עמ' 12 שורות 8-17): "ש.       החברה פעילה היום? ת.        לא. ש.       ממתי היא לא פעילה? ת.        אם אני זוכר נכון מאפריל 09'. ש.       כי אז היא נכנסה לחובות כספיים? ת.        בין השאר. ש.       חשבונות הפכו להיות מוגבלים? ת.        חשבון אחד. ש.       החשבון שממנו מסרת את השיקים לתובעת הפך להיות מוגבל? ת.        כן. ובהמשך (עמ' 14 שורות 14-25): "ש.       החל ממתי החברה נקלעה לקשיים? ת.        תחילת 2009. ש.       במשך 4 חודשים החברה נסגרה ? ת.        פחות או יותר. ש.       לא בסוף 2008? ת.         לא. ש.       מה הסיבה שההמחאות שנמסרו על ידי החברה בחתימתך לנירב לא נפרעו? ת.        ביצעתי עבודה לחברת יעד הנדסה והיו בעיות עם העבודה ונקלעתי לקשיים. ש.       הסיבה להחזרת השיקים היא הקלעות החברה למצב כלכלי קשה? ת.        בין השאר. ש.       ולא שום סיבה אחרת? ת.        נכון. " מכאן שהסיבה לכך שהשיקים חזרו היא אך ורק הסתבכותה הכלכלית של החברה ולא חוסר אספקה של מוצרי התובעת. יתר על כן, הנתבע הודה כי אישר לעובדיו לחתום על תעודות המשלוח (עמ' 14 שורות 28-30) והן אכן חתומות. מכל האמור לעיל עולה שאני מקבלת את תביעת התובעת במלואה. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 181,395 ₪ כשהם נושאי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע ישלם הוצאות בסך של 5,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪. הגשת ראיותמיסיםהנהלת חשבונותהוכחת חובכרטסתחוב