ירידה בשמיעה טינטון לאחר תאונת עבודה

1. לפני ערעור לפי ס' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים בקשר עם פגיעה בעבודה מיום 25.5.09. הועדה התכנסה מכח פסק דין מיום 3.3.11 בתיק בל 60928-10-10, וקבעה למערער נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 34 א'-ב' מותאם. 2. וזו לשון פסק הדין: "עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית לעררים על מנת שתעיין בהחלטת הועדה הרפואית בנושא הנכות הכללית מיום 23.8.10. הועדה הרפואית לעררים תסביר את הפער בין קביעותיה לבין קביעות הועדה הרפואית בנכות כללית בתחומים הבאים: נפשי, אורטופדי וא.א.ג. כמו כן מופנית הועדה לסתירה בין האמור בחוות דעתו של היועץ בתחום א.א.ג. מיום 20.9.10 ולפיה לא מצא תיעוד לתלונות על טינטון לבין המסמכים הרפואיים הבאים: הפנייה ל- C.T. מיום 6.4.10 שם מצויין תחת מטרת ההפנייה "טינטון" והפנייה נוספת מיום 7.7.10 למכון שמיעה לביצוע בדיקת מאפייני טינטון. במידת הצורך תפנה הועדה את העניין להשלמת חוות דעתו של המומחה לתחום א.א.ג. ותשקול אם יש בתיעוד הרפואי המפורט לעיל בכדי לשנות את עמדתה בענין זה". 3. טענות המערער: א. טעתה הועדה כאשר שללה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הטינטון מהטעם שהתלונות על טינטון החלו זמן רב לאחר התאונה. המערער החל לסבול מירידה בשמיעה וטינטון לאחר התאונה. המערער הסביר כי לא עבד לאחר התאונה ולכן רק לאחר חזרתו לעבודה הבחין בליקוי שנגרם לו בעקבותיה ואז גם התלונן בפני רופאיו. הועדה התעלמה מרצף של מסמכים רפואיים לאחר התאונה ועד היום המעידים על תלונות בסמוך לתאונה ולא כפי שסברה הועדה בטעות. רצף המסמכים מתחיל ביום 27.12.09. ב. בדיקת מיפוי מח מיום 1.11.10 מצביעה על פגיעת ראש קשה בתאונה. פגיעה זו מהווה הסבר לטינטון ולקשר בינו לבין התאונה. ג. טעתה הועדה כאשר קבעה נכות כוללת הן בגין ליקוי נפשי והן בגין ליקוי קוגניטיבי. הפגיעה הקוגניטיבית קשורה באופן ישיר לתאונה. ד. המערער עותר להחלפת הרכב הועדה וזאת לאור הטענה כי הועדה מקובעת בעמדתה. 4. טענות המשיב: א. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. טענות המערער חורגות מהמתווה שנקבע בפסק הדין שמכוחו התכנסה הועדה. 5. ההכרעה: הערעור מתרכז בשניים מבין שלושת הנושאים אשר לגביהם קיבלה הועדה הנחיות בהתאם לספק הדין שמכוחו התכנסה, א.א.ג. והנושא הנפשי. אשר לא.א.ג., קבעה הועדה: "הועדה עיינה בתיק הרפואי מקופת חולים ובמיוחד במסמכים מטעם רופאת א.א.ג. אליזבת קרמל מ- 6.4.10 ומיום 7.7.10, אכן בשתי ההפניות מצויין במטרת ההפניה טינטון אף שהתלונות על טינטון אינן מתועדות במסמך המפרט את סיבת ההפניה אל הרופאה. הועדה עיינה גם פעם נוספת בבדיקת שמיעה ממכון שמואל מיום 27.12.09 ומדגישה כי בתיאור סיבת ההפניה לבדיקה נרשם 'ירידת שמיעה אחרי תאונת דרכים' ללא רישום של תלונה בגין טינטון. יוצא מכך כי התיעוד של תלונות על טינטון הינן חודשים רבים לאחר התאונה (כ- 11 חודשים) ולפיכך הועדה סבורה כי אין קשר סיבתי בין תלונות אלו ובין התאונה הנדונה. לענין אחוזי הנכות שנפסקו בנכות כללית מעיון בפרוטוקול הועדה כי נפסקו 10% בגין טינטון מ- 25.10.09. הועדה להערכת נכות כללית אינה קובעת קשר סיבתי והיא מעניקה אחוזי נכות לנכות קיימת אף אם לא נגרמה מתאונת עבודה ומכאן הפער בהחלטות שתי הועדות". פסק הדין הורה לועדה להתייחס להפניות מיום 6.4.10 ומיום 7.7.10, והועדה קיבלה כי הפניות אלה מתייחסות לטינטון על אף העדר מסמך המציין את התלונה. הפניה זו הינה כ- 11 חודשים לאחר התאונה ולפיכך קבעה הועדה כי היא שוללת קשר סיבתי. אלא, שעל הועדה הוטל להתייחס גם לקביעת הועדה בנכות כללית. הועדה אמנם התייחסה לקביעה וקבעה כי הועדה לנכות כללית אינה קובעת קשר סיבתי אלא שהועדה התעלמה מן העובדה כי הועדה בנכות כללית קבעה למערער נכות בענין הטינטון מיום 25.10.09. כלומר, הגם שהתיעוד הרפואי הראשוני על טינטון הוא מיום 6.4.10 הרי שהועדה בנכות כללית מצאה כי קיים טינטון המצדיק נכות בשיעור 10% החל מיום 25.12.09, ככל הנראה מועד ביצוע בדיקת השמיעה הראשונה. משכך לכאורה, קיים טינטון כ- 4 חודשים לאחר התאונה ולא 11 חודשים כקביעת הועדה. לפיכך, מוחזר עניינו של המערער אל הועדה לעררים על מנת שתתייחס במפורט לקביעה כי בנכות כללית נקבעה נכות בגין טינטון החל מיום 25.10.09, כארבעה חודשים לאחר התאונה ותנמק האם אין בקביעה זו כדי לשנות את מסקנתה. 6. אשר לנושא הנפשי, קבעה הועדה: "הועדה עיינה בפרוטוקול ועדת נכות כללית מיום 23.8.10 לפיה פרופ' סילפן קבע את גובה הנכות על פי 'גדילה והתפתחות במסגרת דפריסיבית כרונית שליוותה אותו כל חייו וגרמה לכשלונות חוזרים בחיים'. קביעה זו מתאימה לדעתו לפגיעה ניכרת בקשר התעסוקתי והחברתי. לעומת זאת ועדת ערר מ- 10.10.10 קבעה את גובה הנכות הכללית של התובע תוך התייחסות לבדיקה קלינית ביום הועדה ולא על סמך ממצאי איבחון נוירופסיכולוגי אשר מצאו הנמכה תיפקודית מועטה עקב ליקוי קל בזכרון לטווח קצר והפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים בעוצמה בינונית. פגיעה בינונית בכושר התעסוקתי מתאימה לנכות כוללת בשיעור 10% ולא כפי שקבע פרופ' סילפן. אין מחלוקת לגבי עבר פסיכיאטרי גם לאור חוות דעתו של פרופ' סילפן והועדה הפחיתה 5% נכות נפשית בגין הפרעה דכאונית מלאה, פגיעה מזערית בתפקוד". בהסבר זה מילאה הועדה באופן מפורט ומלא את ההוראה אשר ניתנה לה בתחום זה בפסק דין. למעלה מן הצריך, אוסיף כי טענת המערער לפיה היה על הועדה לקבוע אחוזי נכות נפרדים בגין הליקוי הנפשי ובגין הליקוי הקוגניטיבי הינה טענה כללית ללא כל הפניה לסעיפי ליקוי העורכים אבחנה כאמור. הועדה נימקה את ממצאיה בתחום הנפשי וקבעה כי מצבו הכולל של המערער מהווה פגיעה בינונית בכושר העבודה ולפיכך נכותו הכללית לפי ס' 34 ב' הינה 10%. הועדה הפחיתה 5% בגין פגיעה נפשית. המערער לא טען כל טענה כנגד הפחתה זו, למעט טענה כי הפגיעה הקוגניטיבית הינה תוצאה של התאונה. הועדה לא חלקה על כך ולפיכך העריכה את נכותו הכוללת בגין הפגיעה הנפשית בשיעור של 10%. 7. סוף דבר - עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים בענין הטינטון כעולה מסעיף 5 לפסק הדין. לא מצאתי להורות על החלפת הרכב הועדה . הכלל הינו כי יש להחזיר את הענין לועדה אשר בדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת או שהרכבה אינו נאות, מועבר הענין לועדה בהרכב אחר. לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על המקרים הנדירים. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום שיומצא פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין. ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. תאונת עבודהשמיעהטינטון