ועדה רפואית בקע דיסק - דמי פגיעה

ועדה רפואית בקע דיסק 1. ביום 17/2/10, הרים המערער משא כבד בעת עבודתו כאח בבית אבות, ובשל כך נפגע בגבו. המשיב הכיר בתאונה האמורה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 19/5/10 (התקופה המרבית לדמי פגיעה). 2. המערער ביקש לקבוע לו דרגת נכות מעבודה. ועדה רפואית בהרכב של שני פוסקים רפואיים (מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה) בדקה את המערער ביום 29/10/10, וקבעה כי החל מיום 20/5/10, דרגת הנכות היציבה של המערער עקב הפגיעה בעבודה מיום 17/2/10, היא בשיעור 0%. בהחלטת הועדה הרפואית האמורה נאמר כך: "... יש לייחס את הכאבים והמגבלות להחמרה זמנית שחלפה למצבו הקודם בגב.". 3. המערער ערר על החלטת הועדה הרפואית מיום 29/10/10. הערר נדון ביום 27/3/11 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר. 4. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. גורל הערעור 5. לדעתי, נפלו בהחלטת הועדה מספר טעויות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. להלן אתייחס לכך. העדר התייחסות מספקת לשאלת הנכות הנוירולוגית 6. בסעיף 21 לפרוטוקול שהועדה ערכה, ציטטה הועדה מממצאי בדיקת ה-MRI שנערכה למערער ביום 13/4/10, על כך שאצל המערער נצפה "בקע דיסק אחורי שמאלי גדול בגובה L5-S1 הגורם ללחץ ניכר על השורש L5 משמאל". בנוסף, הועדה מצאה כי אצל המערער יש "רגישות במישוש של הזיזים הקוציים בחוליות המותניות לכל אורכן.". 7. כאשר נמצא שיש לחץ ניכר על שורש העצב, ראוי היה שהועדה תתן את דעתה על שאלת קיומה של נכות נוירולוגית על פי פריט 37(10) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). בפריט 37(10)(א) למבחנים נקבע כי כאשר תסמונת בקע הדיסק התרפאה, הנכות המתאימה היא בשיעור 0%. בפריט 37(10)(ב) למבחנים נקבע כך: "כשקיימות הפרעות:ייקבעו אחחי הנכות בהתאם להגבלת התנועות קטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצא הנוירולוגי". הועדה לא ציינה שתסמונת בקע הדיסק "התרפאה", כך שלא ניתן ללמוד שמצבו של המערער מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 0% על פי פריט 37(10)(א) למבחנים. הועדה גם לא קבעה שאין קיימות הפרעות מבחינה נוירולוגית (בנפרד משאלת הגבלת התנועות). על כן - לא ניתן גם לדעת מדוע הועדה לא קבעה דרגת נכות לפי פריט 37(10)(ב) למבחנים. בענין זה ראוי להדגיש שקביעת דרגת נכות בשל הפרעות נוירולוגיות, על פי פריט 37(10)(ב) למבחנים, עשויה להיות הן כאשר נמצאה הגבלה בתנועות והן כאשר לא נמצאה הגבלה כזו. (ראו בענין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1634/09 פנקס נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פסק דין מיום 7/3/11)). 8. אשר על כן, נכון לקבל את הערעור, להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה, כדי שהועדה תתייחס במפורש לשאלת הצדקת קביעת דרגת נכות בשל פגימה נוירולוגית כלשהי, תוך שהועדה תתן את דעתה על כך שבממצא ה-MRI מיום 13/4/10, נמצא כי יש "לחץ ניכר" על שורש העצב, תוך שהועדה תתן את דעתה על הממצא שלה בדבר רגישות במישוש של הזיזים הקוציים בחוליות המותניות, ותוך שהועדה תשקול אם המצב מצדיק קביעת דרגת נכות כלשהי לפי פריט 37(7)(10)(ב) למבחנים. העדר פירוט מספיק של הממצאים בענין הגבלת התנועות 9. הועדה לא קבעה למערער נכות כלשהי בגין הגבלה בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה. עם זאת, אין בהחלטת הועדה קביעה פויזטיווית על כך שלמערער אין הגבלה בתנועות, ולא ניתן לראות מהפרוטוקול אם הועדה בדקה את כל הבדיקות שהיו נחוצות לה כדי להגיע למסקנה שאין הגבלה בתנועות. 10. אין בפרוטוקול הועדה פירוט של טווח תנועות הגב לכיוון כלשהו (כיפוף, יישור, הטיה, סיבוב), אין בפרוטוקול הסבר כלשהו לשאלה מדוע אין צורך בבדיקות של טווח התנועות, וגם אין ממצא פוזיטיווי שטווח התנועות תקין. כל שנאמר בענין זה בפרוטוקול הועדה הוא שהמערער מגיע עם קצות אצבעותיו לגובה השליש המקורב של השוק וכי המערער יושב על מיטת הבדיקה כשרגליו ישרות וגבו מוטה לפנים. מי שאינו רופא, אינו יכול להבין מרישומים אלה, האם המסקנה היחידה העולה מהם היא שטווח התנועות הוא תקין או אם לאו. 11. אשר על כן, נכון להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתקבע במפורש אם למערער יש הגבלה בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה או אם לאו. בטרם קביעה בענין זה, תשקול אם נכון לקיים למערער בדיקות נוספות של טווח התנועות. אם לא - תסביר הועדה מדוע אין צורך בכך. אם הועדה תקבע שלמערער יש הגבלה בתנועות, תקבע הועדה את נכותו עקב אותה הגבלה, ותשקול אם ובאיזו מידה נכון לייחס אותה לתאונה מיום 17/2/10. אי הבהרת ההתייחסות למצבו הקודם של המערער 12. כזכור, הועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה בהחלטתה כי את הכאבים וההגבלות של המערער יש לייחס למצבו הקודם של המערער. הועדה (לעררים) לא שללה קביעה זו של הועדה מהדרג הראשון. בחינת פרוטוקול הועדה אינה מאפשרת לדעת מה עמדת הועדה בענין מצבו הקודם של המערער. מצד אחד, כאמור לעיל, הועדה לא קבעה למערער נכות כלשהי (דבר העשוי להתיישב עם עמדה שכיום אין לו כל דרגת נכות), אך מאידך - כאמור - הועדה לא קבעה באופן פוזיטיווי כי למערער אין נכות כלל. היא קבעה (בסוף סעיף 23 להחלטתה) כי אין לו נכות "בעקבות התאונה הנדונה". קריאת סעיף 23 לפרוטוקול שערכה הועדה מעלה לכאורה כי הועדה ייחסה משקל למצבו של המערער טרם התאונה. כך נאמר בסעיף זה: "מעיון בתיקו הרפואי נמצאו רישומים דומים על תלונות לענין הגב התחתון הכוללות הגבלות בתנועה משנת 1999 וכן רישומים רצופים במהלך 12/05 בהם האבחנה היא פריצת דיסק בגובה L5-S1. לפי ממצאי הבדיקה הקלינית נראה כי לתובע לא נותרה כל נכות בעקבות התאונה הנדונה.". כאמור לעיל - לא ניתן לדעת אם עמדתה של הועדה היא שלמערער אין נכות כלל, או שמא עמדתה של הועדה היא שלמערער יש נכות אך נכות זו אינה נובעת מהתאונה אלא ממצבו הקודם של המערער. 13. אילו עמדת הועדה היא שלמערער אין נכות כלל, לא ברור מדוע היא נתנה בסעיף 23 לפרוטוקול ביטוי כה מרכזי למצבו של המערער בטרם התאונה. אם עמדת הועדה, לעומת זאת, היא שלמערער יש נכות אך היא אינה נובעת מהתאונה, הרי שעל הועדה היה לקבוע את דרגת הנכות של המערער, ולאחר מכן לערוך "חשבון עובר ושב", תוך שהיא היתה רשאית לקזז מדרגת הנכות הכוללת של המערער, את דרגת הנכות שלדעתה היה נכון לקבוע למערער, על סמך ממצאים מוכחים, אילו היה נבדק טרם התאונה. 14. אשר על כן, נכון להחזיר את עניינו של המערער אל הועדה גם על מנת שהועדה תבהיר במפורש את עמדתה בענין מצבו של המערער. הועדה תקבע אם למערער יש נכות כלשהי בשל מצב החלק המותני של עמוד השדרה שלו. אם הועדה תסבור שאכן כך, יהיה עליה לקבוע את דרגת הנכות המתאימה על פי מצבו הנוכחי של המערער. אם הועדה תסבור שדרגת נכות האמורה (או חלק ממנה) נובעת ממצבו של המערער בטרם התאונה מיום 17/2/10, תוכל הועדה לקזז מדרגת הנכות הכוללת את דרגת הנכות שלדעתה נובעת ממצבו של המערער בטרם התאונה, אם תראה על מה היא נסמכת בעת קביעת דרגת הנכות שהיתה טרם התאונה. לסיכום 15. אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 16. משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה עליה לפעול כאמור בסעיפים 8, 11 ו-14 לעיל. 17. על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,060 ₪ (כולל מע"מ), שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/11, אם לא ישולמו קודם לכן. 18. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. בקעועדה רפואיתבקע דיסקדמי פגיעהרפואהעמוד השדרה