1. התובע קיבל גמלת נכות רטרואקטיבית בהתאם להחלטה של ועדת עררים מיום 9.6.09 מיום 30.11.03 (עבור תקופה של כ 5.5 שנים (להלן החלטת ועדת העררים). התובע קיבל במשך למעלה מ 4 שנים מחודש 7/04 עד 11/08 גמלת הבטחת הכנסה. כיוון שקיבל גמלת נכות רטרואקטיבית עבור תקופה של כ 5.5 שנים כאמור, נשללה ממנו זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה (שהיא נמוכה יותר). מקצבת הנכות ששולמה לו רטרואקטיבית, נוכתה גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה עבור אותה תקופה, בהתאם לס' 321 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן:החוק). 2. בגין התקופה בה שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה, קיבל גם הגדלה של קצבת הילדים ביחס לילדו השלישי והרביעי, וזאת בהתאם לס' 68 לחוק (להלן: התוספת) . הואיל ובגין אותה תקופה שולמה בסופו של דבר רטרואקטיבית גמלת נכות כאמור, יצר הנתבע לתובע חוב בגובה התוספת. 3. בדיון המוקדם מיום 4.10.10 נקבעו הפלוגתאות הבאות: "1. האם התובע זכאי לתוספת לפי סעיף 68 לחוק הביטוח הלאומי. 2. האם התובע קיבל את התוספת כדין בזמן שקיבל אותה והאם רשאי הנתבע לנוכח תשלום קצבת הנכות רטרואקטיבית לשלול תוספת זו רטרואקטיבית, וליצור חוב בגינה ולגבותה. 3. האם הפעיל המוסד שיקל דעת בקיזוז חובו של התובע ומה משמעות העניין". 4. הצדדים הסכימו שאין צורך בישיבת הוכחות הואיל ולא היתה מחלוקת עובדתית ולפיכך הגישו סיכומים. הכרעה 5. נקדים ונאמר כי לטעמינו בצדק יצר הנתבע חוב לתובע בגין התוספת לקצבת הילדים וזאת מהנימוקים שציינה באת כוח הנתבע. לקמן נוסיף הערות אחדות ונסביר החלטתנו. 6. התוספת לקצבת הילדים, שולמה מכוח החוק לאור המצב שהיה אותה שעה. בסעיף 68(ג) לחוק נקבע כדלקמן: "הורה המשתלמים לו בעד חודש מסוים גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה... והוא זכאי בעד אותו חודש לקצבת ילדים כאמור בסעיפים קטנים (א) ו (ב) בעד שלושה ילדים או יותר, תיווסף לקצבת הילדים המשתלמת לו בעד הילד השלישי ובעד הילדים הרביעי שבמנין ילדיו תוספת..." 7. התנאי אפוא לקבלת התוספת הינה זכאות ותשלום של גמלת הבטחת הכנסה בעד אותה תקופה. ביחס לאותה תקופה בסופו של דבר שולמה לו גמלת נכות בשיעור השולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. ואכן בהתאם לס' 321 לחוק נוכתה גמלת הבטחת ההכנסה, מגמלת הנכות ששולמה לו. התשלום רטרואקטיבית של גמלת הנכות העניק לתובע סכומי כסף, בסכום ששלל את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה הואיל וגמלת הנכות נחשבת להכנסה בהתאם לס' 9 (א)(1) לחוק הבטחת הכנסה. אילו היתה מוכרעת המחלוקת בקשר לשיעור נכותו בועדת העררים, קודם למועד בו החל לקבל התוספת לקצבת הילדים - 7/04 - לא היה מקבל גמלת הבטחת הכנסה כלל, ואף לא את התוספת לקצבת הילדים, אלא רק את גמלת הנכות, כמו נכים אחרים במצב דומה, עם שיעור נכות דומה. לדאבון הלב ההליכים התמשכו. בסופו של דבר נתקבלה עמדת התובע, וניתנה החלטת ועדת העררים, ביום 9.6.09 כאמור. על יסוד החלטה זו קיבל גמלאות בסכום גבוה יותר, מזה שקיבל עד אותה שעה, כשתחולתן רטרואקטיבית כחמש וחצי שנים קודם להחלטה (דהיינו לפני חודש 7/04 הוא המועד בו החל לקבל את התוספת לקצבת הילדים). 8. העקרון הבסיסי בתחום הבטחון הסוציאלי הינו העדר סופיות שמשמעה חובה לבחון את הדברים והזכויות לפי המצב האמיתי. המצב האמיתי נקבע לאחר החלטת ועדת העררים רטרואקטיבית, חמש וחצי שנים אחורה. עקרון החוקיות שהינו נשמת אפו של המשפט המנהלי, קובע כי הנתבע חייב לשלם לו גמלאות על פי דין. חלק מחובה זו הינה לשלם רטרואקטיבית, כשנמצא שיש לתובע זכות כפי שהוכרע בהחלטת ועדת העררים. פן אחר של אותה החלטה הינו שהתובע לא זכאי, ביחס לאותה תקופה, לגמלת הבטחת הכנסה ואף לא זכאי לתוספת לקצבת הילדים. הנתבע מנוע מלשלם התוספת ביחס לתקופה שביחס לה לא זכאי היה התובע לגמלת הבטחת הכנסה. תשלום ביחס לתקופה זו נוגד את עקרון החוקיות. אכן נכון כי במקרה דנן בזמן אמת שולמה התוספת לקצבת הילדים. בסופו של דבר, לשמחתו של התובע, נתקבלה עמדתו בוועדת העררים ועל יסוד החלטתה קיבל גמלאות מוגדלות, ונשללה ממנו גמלת הבטחת ההכנסה שאף נוכתה מההפרש ששולם לו, בגין גמלת הנכות. לנוכח זאת ברור שאין לתובע זכות לקבל תוספת לקצבת הילדים, עבור התקופה ביחס לה נשללה זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כאמור. 9. תוצאה זו מתבקשת גם מעקרון השוויון ויש להעדיפה הואיל ותוצאה אחרת (כפי שמבקש התובע) תיצור הפליה אסורה, בין התובע, לבין מבוטחים אחרים. האחרים שקיבלו בזמן אמת גמלת נכות, נשללה מהם הזכות לגמלת הבטחת הכנסה (לנוכח הוראת ס' 9 לחוק הבטחת הכנסה כאמור) ואף הזכות לקבל תוספת לקצבת הילדים. מדוע אפוא יהיה דמו של התובע "סמוק" משל האחרים?! מדוע יקבל התובע את התוספת לקצבת הילדים לה לא זכאים נכים במצבו המקבלים קצבת נכות?! יש כמובן להעדיף פרשנות שתביא לשוויון בין המבוטחים. פרשנות כזו מצדיקה לנוכח גמלת הנכות שקיבל התובע, לשלול את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה ולתוספת לקצבת הילדים כפי שעשה הנתבע. 10. טענת התובע לפיה ס' 321 לחוק יצר הסדר ספציפי (שלילי) המרשה ניכוי גמלת הבטחת ההכנסה בלבד ולא את הדרישה להחזר התוספת לקצבת הילדים, הינה פרשנות טכנית שאין לקבלה. העקרון הבסיס כאמור הינו עקרון החוקיות על יסודו חייב הנתבע לשלם גמלאות על פי דין. מעת שנקבעה הזכאות לגמלת נכות רטרואקטיבית ממילא יש לערוך את החישוב מחדש רטרואקטיבית, הן בטור הזכות והן בטור החובה. במאזן חשבונאי זה, יוצא התובע נשכר, שהרי גמלת הנכות, עולה על גמלת הבטחת ההכנסה יחד עם התוספת לקצבת הילדים. הוראת ס' 321 הנ"ל אינה מוציאה את תחולת העקרון הבסיסי כאמור, אלא מרשה לנתבע, לערוך ניכוי מגמלאות הנכות שהוא משלם רטרואקטיבית. מדובר בהוראה טכנית (בס' 321), ולא בהוראה מהותית. באופן מהותי זכאי הנתבע לערוך את החישוב מחדש כאמור, ביחס לכל הגמלאות. אכן נכון שיש הוראה טכנית בס' 321 כאמור ועל יסודה הנתבע ניכה מגמלאות הנכות ששילם, את גמלאות הבטחת ההכנסה ששולמו. נדמה שהוראה טכנית זו קשורה גם למקור הכספי לתשלום גמלאות הבטחת הכנסה, כאמור בס' 321(ב) לחוק. בהעדר הוראה טכנית דומה, פעל הנתבע ביחס לגמלאות שהוא משלם (התוספת לקצבת הילדים) בדרך הרגילה על ידי יצירת חוב לתובע. כאמור לדידינו כדין עשה הנתבע. 11. ב"כ התובע ניסה לטעון כי יש הבחנה בין עלות הזכאות לגמלה לבין העלות לתשלום גמלה. לדידנו להבחנה זו אין כל נפקות רלבנטית לסוגיתנו. בדידינו, כפי שהתברר בדיעבד לאור החלטת ועדת העררים, התובע לא היה זכאי לגמלת הבטחת ההכנסה לנוכח העובדה שבעד אותה תקופה קיבל בסופו של דבר גמלת נכות. לאור האמור הטענה בענין זה נדחית. 12. לסיכום חלק זה נאמר כי לא מצאנו כל פגם ביצירת החוב שיצר הנתבע לתובע. 13. נקודה נוספת בה עלינו לדון הינה האם הפעיל הנתבע שיקול דעת בקיזוז החוב שיצר לתובע. בענין זה נאמר כי לנתבע שיקול דעת בקיזוז החוב. שיקול דעת זה יש להפעיל אף במקרה דנן. כעולה מהראיות שהוגשו הנתבע לא ניכה את סכום החוב כולו, בפעם אחת אלא פרס את הניכוי. הפריסה נעשית באופן שהחוב שנוצר מנוכה רק מקצבאות הילדים ובשיעור 10% בלבד. ברור אפוא כי הנתבע הפעיל שיקול דעת בקיזוז החוב. לנוכח זאת אף דין טענת התובע בענין זה להדחות. 14. בשולי הענין נאמר כי עניני קיזוז חובות נבחנים על ידי הועדה למחיקת חובות שרשאית לבחון הסוגיה ככל שזו תובא לפתחה על ידי התובע. סוף דבר 15. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 16. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ח חשוון התשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור,ברוך פיקל נציג ציבור,פנחס הומינר אייל אברהמי, שופטסגן נשיאה קטיניםקצבת ילדיםחובביטוח לאומי