1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29/03/2011, אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 5%. 2. הוועדה לעררים העניקה למערער נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 48 (2) (ז) (1) מותאם במחציתו. 3. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכוח פסק דין מיום 25/01/2011, אשר ניתן בהתאם להסכמת הצדדים (תיק בל 14946-09-10). בפסק הדין נקבע, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתפעל כדלקמן: "א. שתתייחס לתוצאות בדיקת מיפוי עצמות מיום 04/06/2008. ב. תסביר ותנמק התאמת סעיף ליקוי 48 (2) (ז) (I) שהוענק בגין נזק במיניסקוס בשים לב כי הסעיף מעניק 10%. ג. לאור מסקנותיה בדבר נכויות המערער, תשקול הוועדה את הפעלת תקנה 15. ד. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה. ה. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה". 4. עיקר טענות המערער: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה לא התייחסה כדבעי לבדיקת מיפוי העצמות מיום 04/06/2008. בפועל הוועדה העתיקה לפרוטוקול את תוצאות הבדיקה, ולא עשתה דבר מעבר לכך. ציון ממצאי הבדיקה אינו נופל בגדר הנמקה. ב. הוועדה לא נימקה כנדרש מדוע העניקה למערער נכות בשיעור מחצית משיעור הנכות הקבועה בסעיף ליקוי 48 (2) (ז') (1). הוראת הסעיף קובעת כי בגין נזק במיניסקוס בצורה קלה יש להעניק נכות בשיעור 10%. טעתה הוועדה בקביעתה למערער נכות בשיעור מחצית משיעור הנכות הקבועה בסעיף ליקוי 48 (2) (ז') (1), וזאת בשים לב לממצאיה כי למערער קרע במיניסקוס. הנמקת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה בענין הענקת אחוזי נכות בגין נזק במיניסקוס. ג. הערת הוועדה בפרוטוקול, כי הינה מותירה את אחוזי הנכות בשיעור 5% אך בשל העובדה כי המוסד לא הגיש ערר מטעמו, מצביעה על כך כי הוועדה 'נעולה' בדעתה. ד. טעתה הוועדה עת לא ערכה למערער בדיקה קלינית. ה. שגתה הוועדה עת התייחסה בהחלטתה לנושא הגבלת התנועות, וזאת שעה שאין דרישה להגבלת תנועות בהגדרת סעיף ליקוי 48 (2) (ז) (1) . ו. הוועדה לא התייחסה לירידה בהכנסות המערער בשיעור 14%, בעת שדנה בהפעלת תקנה 15, וכן לא נתנה דעתה לעובדה כי המערער אמנם שב לעבודתו, אך שעות עבודתו צומצמו עקב הפגיעה. ז. מבוקש להשיב את עניינו של המערער בפני ועדה בהרכב אחר, ללא שיונחו בפני הוועדה שני הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות. 5. עיקר טענות המשיב: א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 25/01/2011. הוועדה התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות מיום 04/06/2008. הוועדה ציינה כי בבדיקה מודגמת קליטת יתר דיפוזית בברך שמאל משטחים ארטיקולרים, סוכם כי כממצא בברך שמאל חשד לארטריטיס. ב. הוועדה עיינה בפענוח בדיקת M.R.I של ברך שמאל, וציינה כי נמצא קרע בתוך המיניסקוס המדיאלי, ואינו מערב את המשטחים של המיניסקוס שבאים במגע עם המפרק. כמו כן, הודגמו לדבריה שינוים קלים בסחוס המפרקי בפמור המדיאלי של הברך, המדור החיצוני נמצא תקין.הוועדה ציינה כי לא מצאה ממצא אוביקטיבי או ליקוי במפרק קליני המקנה אחוזי נכות, ולכן לא מופיעים התנאים הקבועים בסעיף ליקוי 48 (2) (ז) (1). ג. הוועדה לא הפעילה את תקנה 15, מאחר וקבעה כי לא נותרה מגבלה המונעת מהמערער לחזור לעבודתו באופן מלא. דיון והכרעה: 6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 8. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160. 9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה רשמה את תלונות המערער. בפרק סיכום ומסקנות ציינה הוועדה: "הוועדה עיינה בפסק דין בית דין לעבודה מיום 25/01/2011 ושמעה את המערער. הוועדה עיינה בפענוח בדיקת מיפוי עצמות מ-04/06/2008 אשר לא עמד בפני הוועדה בדיון הקודם ובה מודגמת קליטת יתר דיפוזית בברך שמאל משטחים ארטיקולרים סוכם כי מימצא בברך שמאל חשוד לארטריטיס, פוענח על ידי ד"ר טיקטינסקי. כמו כן הוועדה עיינה בפיענוח M.R.I לברך שמאל אשר בוצע לאחר המיפוי ב-17/06/2008 ובה נמצא קרע בתוך המיניסקוס המדיאלי (אינטרא סובסטנס) ואינו מערב את המשטחים של המיניסקוס שבאים במגע עם המיפרק. כמו כן, הודגם שינויים קלים בסחוס המפרקי בפמור המדיאלי של הברך המדור החיצוני נמצא תקין. כפי שעולה מרישום של הוועדה מ-11/07/2010 לא מצאה הוועדה מימצא אובייקטיבי או ליקוי במפרק קליני שמקנה אחוזי נכות. לפיכך, לא מתקיימים התנאים כפי שמופיעים בסעיף 48 (2) (ז) (I) והוועדה השאירה את הנכות בשיעור 5% כפי שנקבע בוועדה מדרג I מאחר ולא היה ערר מטעם המל"ל ודחתה את ערר התובע. הוועדה משאירה את החלטתה על כנה". 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, סבור אני כי דין הערעור להתקבל, ואפרט להלן את הנימוקים לכך. 11. הוועדה אומנם ציינה בהחלטתה את ממצאי בדיקת מיפוי העצמות מיום 04/06/2008; ברם, החלטת הוועדה נעדרת התייחסות מנומקת למשמעות הממצאים. הוועדה אינה מנמקת מדוע אין בממצאים בדבר קליטת יתר בברך שמאל כדי להעניק למערער נכות. בנוסף, החלטת הוועדה להעניק מחצית הסעיף אינה ברורה, בשים לב כי הוועדה ציינה בהחלטתה כי בפענוח M.R.I נמצא קרע במיניסקוס, וכן כי נמצאו שינוים קלים בסחוס המפרקי, ואף בבדיקת מיפוי עצמות נמצאה קליטת יתר בברך שמאל. בהתאם להלכה הפסוקה, וועדה רפואית לעררים אינה יכולה להתאים מחצית הסעיף כאשר הפגיעה מנויה בתקנות. במקרה דנן, סעיף 48 (1) (ז) (1) מתייחס לנזק במיניסקוס בצורה קלה, ומעניק 10% נכות בגין פגימה זו. לאור ממצאי בדיקת ה-M.R.I ובדיקת מיפוי העצמות, הרי שהחלטת הוועדה להעניק למערער את סעיף הליקוי במחצית אינה ברורה, וזאת בשים לב כי גם לשיטת הוועדה קיים קרע במניסקוס. 12. לאור האמור לעיל, ומאחר והוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, וכן נוכח הערת הוועדה שצוינה בפרוטוקול כי הינה משאירה את הנכות בשיעור 5% מאחר ולא הוגש ערר ע"י המשיב; הרי שיש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר. הוועדה תתיחס לחוות דעת ד"ר קורנגרין מיום 12/02/2010, וכן לבדיקת מיפוי עצמות מיום 04/06/2008. הוועדה, בהתאם למסקנותיה בדבר נכויות המערער, תשקול הפעלת תקנה 15 בעניינו. בפני הוועדה לא יונחו שני הפרוטוקולים של הוועדות מיום 29/03/2011 ומיום 11/07/2010. 13. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י"ד טבת תשע"ב, 09 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. אחוזי נכותקרעמיניסקוסנכות