העותר הטעים את הנסיבות המיוחדות בהן הגיע לישראל, על רקע יחסיו עם בת זוג ישראלית, אשר הזמינה אותו לישראל כדי להשתקע בה. בשנתיים הראשונות לשהייתו הוא שמר על "זכות השיבה" לארצו, באמצעות שתי נסיעות שנסע וכן, החל בלימודי גיור. עוד הוסיף, כי אם היה נישא לבת זוגו, כפי שתכנן, כי אז היה שומר על זכות השיבה אף בלא נסיעות חוזרות אחת ל – 11 חודשים לקובה. דא עקא, תוכניותיו להינשא התפוגגו וממילא, אין תוחלת להמשך שהייתו בארץ ומיד לכשיוסרו המכשולים העומדים בדרכו לשוב למולדתו – הוא יעזוב את ישראל. העותר, אזרח קובה, שוהה בישראל שלא כדין, החל מיום 22.4.10. לישראל הגיע קודם לכן, כתייר והחזיק באשרה מסוג ב/2, אשר הוסבה לאשרת תושבות ארעית (א/5), על רקע קשר זוגי שקיים עם אזרחית ישראל, בזכותו אף החל בהליך מדורג לקבלת אזרחות והחזיק בתעודת זהות ישראלית זמנית, אשר תוקפה פג בתאריך 22.4.10. הקשר בין העותר לזוגתו עבר, ככל הנראה, עליות ומורדות ואין חולק, כי נכון לעת הזו – הסתיים. העותר הצהיר בדיון בבית הדין למשמורת ביום 28.11.11 כי הקשר הסתיים לפני כשנה. יוצא, כי במהלך השנה וחצי, או למצער השנה האחרונה, שוהה העותר בישראל שלא כדין. ביום 27.11.11 נעצר העותר והוצא לו צו משמורת. ביום 28.11.11 הוצא צו הרחקה כנגדו. בדיון שהתקיים בבית הדין למשמורת, טען העותר, כי בשל החוקים בארצו, קובה, נמנע ממנו לשוב לארצו, שכן, שהה מחוצה לה מעל ל – 11 חודשים ועל כן, תהיינה לו "בעיות בפוליטיקה", אם יחזור. דיין בית הדין קבע, כי שהייתו של העותר בישראל אינה טעות בתום לב, כפי שגרס ועל כן, צו המשמורת שהוצא יוותר על כנו. כן קבע, לאחר בירור ראשוני שערך, כי יש לערוך "בחינה מקדמית" ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, לבחינת סוגיית החזרתו של העותר על כל היבטיה. בעתירה זו מלין העותר על השארתו במשמורת. לטענתו, הוא שיתף פעולה ובכוונתו להמשיך ולשתף פעולה, כי הוא מעוניין לשוב לארצו ועל כן, ניתן לשחררו בערבויות מתאימות, אשר יבטיחו את התייצבותו כל אימת שיידרש, לרבות לשם יציאתו מהארץ, בתום הבירורים הנדרשים ולאחר שחזרתו לקובה תובטח. המשיב הטיל ספק בטענת העותר, לפיה, ככלל, לא ניתן להרחיק קובנים ששהו זמן ממושך בישראל חזרה לקובה וטוען, כי יש להוכיח הטענה. המשיב גורס, כי אירעו מקרים בהם הורחקו אזרחים קובניים למולדתם, בלא קושי. עוד מוסיף המשיב, כי הואיל והעותר מחזיק בדרכון קובני בר תוקף, חזקה עליו כי חזרתו לארצו לא תיתקל בקשיים. המשיב מוסיף, כי העותר, במחדליו, הביא על עצמו את המצב בו הוא נתון כיום, לשיטתו, שכן יכול היה לצאת לקובה במועד המתאים, כדי להבטיח את שובו ללא קושי. תחת זאת, בחר העותר לשהות בישראל שלא כדין ועשה כן, שלא בתום לב. חרף טענות אלו, הצהיר המשיב, בהגינותו, כי הואיל ולישראל אין יחסים דיפלומטיים עם קובה,הוא נכון לערוך, לפנים משורת הדין, בחינה מקדמית על פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט וכן, בירור דרך מדינה שלישית (קנדה) באשר לזכויותיו ומעמדו של העותר, זאת בכפוף לכך שצו ההרחקה שהוצא כנגדו יישאר בתוקפו ולחילופין, עתר להשאירו במשמורת עד לתום הבירור. בכתב תגובה שהגיש העותר, באמצעות באת כוחו, עו"ד יעל כץ מסטבאום, הצהיר כי מקובלת עליו הבדיקה שמתעתד המשיב לבצע בעניינו וכן, הוא מעוניין בהליכי הסדרת הרחקתו מהארץ באמצעות מדינה שלישית. עם זאת, מתנגד העותר לדרישת המשיב, כי במהלך תהליך הסדרת הרחקתו מישראל, תהליך הנמשך, מטבע הדברים, זמן רב, ימשיך העותר להיות כלוא, בהינתן הכלל שאין ההחזקה במשמורת מהווה הליך עונשי. העותר הטעים את הנסיבות המיוחדות בהן הגיע לישראל, על רקע יחסיו עם בת זוג ישראלית, אשר הזמינה אותו לישראל כדי להשתקע בה. בשנתיים הראשונות לשהייתו הוא שמר על "זכות השיבה" לארצו, באמצעות שתי נסיעות שנסע וכן, החל בלימודי גיור. עוד הוסיף, כי אם היה נישא לבת זוגו, כפי שתכנן, כי אז היה שומר על זכות השיבה אף בלא נסיעות חוזרות אחת ל – 11 חודשים לקובה. דא עקא, תוכניותיו להינשא התפוגגו וממילא, אין תוחלת להמשך שהייתו בארץ ומיד לכשיוסרו המכשולים העומדים בדרכו לשוב למולדתו – הוא יעזוב את ישראל. העותר הפנה לאתר המידע הרשמי של האו"ם, המופיע באינטרנט, שם מצוין כי אזרח קובני השוהה מחוץ לקובה למעלה מ – 11 חודשים, יתקשה לשוב למדינתו. בנסיבות אלו, טוען העותר כי אין הוא נתלה בתואנות שווא. על כן, הוא עותר להורות על שחרורו בתקופת הסדרת חזרתו. העותר הצהיר כי הינו מוכן ששיחרורו יותנה בהפקדת ערבות על ידי חבריו הישראלים, המאמינים בו ובכנות כוונותיו לעזוב את ישראל מיד לאחר הסדרת מעמדו בקובה ואין הם חוששים לכספם. מקובלת עלי טענת המשיב כי שהיית העותר בישראל, משך שנה ומחצה, שלא כדין, מלמדת על העדר תום לב. מקובלת אף הטענה, כי העותר הביא על עצמו, במחדלו, את המצב הסבוך בו הוא נתון, בהימנעו מלשוב לארצו קודם לכן, מיד לאחר שיחסיו עם זוגתו עלו על שרטון. יחד עם זאת, נכון לעת הזו, לכאורה, קם קושי אובייקטיבי הדורש נקיטת אמצעי זהירות טרם הרחקת העותר לקובה, שמא יינעלו בפניו שערי מדינתו. בצדק קבע בית הדין למשמורת, כי טרם הרחקת העותר, יש לבדוק את טיעוניו ביחס למדיניות הנהוגה בקובה. מטבע הדברים, בירור שכזה כרוך בזמן. השאלה העומדת להכרעה היא, באם החלטת בית הדין למשמורת, לפיה יוחזק העותר במשמורת לאורך תקופת הבירור - סבירה ואין להתערב בה. בהינתן הכלל, לפיו השהייה במשמורת אינה אקט עונשי אלא אקט מניעתי, שנועד להבטיח את הרחקת השוהה הבלתי חוקי – סבורתני כי במקרה דנן, ניתן להשיג את מטרת המשמורת תוך פגיעה פחותה בחירותו של העותר. אשר על כן, לעניין זה, יש להתערב בהחלטת בית הדין למשמורת. ודוק; העותר חי בישראל שנים ספורות ולדבריו, רכש חברים ישראליים. אין ספק, כי בכפוף להפקדת ערבויות מתאימות מטעמם לרבות חתימה על התחייבות כספית, ניתן להבטיח את התייצבותו של העותר, כל אימת שיידרש, לרבות לצורך הרחקתו. לפיכך, העתירה תתקבל בכפוף לתנאים להלן: יופקד סך מזומן של 12,000 ₪. תיחתם ערבות צד ג' של שני ערבים ישראלים, בעלי תלוש שכר, על סך 35,000 ₪ כל אחת. העותר ימסור כתובת קבועה בה ישהה וניתן יהיה להשיגו. העותר יתייצב במנהלת ההגירה בחולון, אזור תעשייה, רח' הצורף 5, אחת לשבועיים, בכל יום ג'. משרד הפניםגיורזכות השיבה