##(1) מה זה נזק לא ממוני ?## עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, פיטורים בהליך לקוי, הפרת חוזה, רשלנות מקצועית, פגיעה באוטונומיה, פגיעת גוף, לשון הרע (פגיעה בשם הטוב), פגיעה במוניטין, תביעות צרכנות בבית המשפט לתביעות קטנות, תביעות ייצוגיות וכו'. ##(2) פיצוי בגין נזק לא ממוני:## מסלולי הפיצוי הם מסלולים חלופיים. פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסכום הקבוע בחוק או פיצוי על פי הוכחת נזק שעשוי להיות הן בגין נזק ממוני (כללי או מדויק) והן בגין נזק בלתי ממוני. אמנם בפועל, נוכח קשיי ההוכחה והכימות של נזק בלתי ממוני לעיתים אין הבדל רב בינו לבין פיצוי ללא הוכחת נזק, אך לא ניתן לפסוק אותם במצטבר, שהרי פיצוי ללא הוכחת נזק עודנו פיצוי בגין נזק, ורק רכיב ההוכחה מתייתר. תובע שבחר לנסות להוכיח את נזקיו אך כשל, אינו מנוע לעתור לפיצויים סטטוטוריים כסעד חלופי (ראה: ע"א (ת"א) 9712-12-13 "קר" שרותי רפואה בע"מ נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ, ס' 28 לפסה"ד של כב' הש' י' ענבר (13.4.15) וההלכות המוזכרות שם). ##(3) נזק לא ממוני בתביעות לשון הרע:## כאשר מדובר בתביעה בגין לשון הרע על פי החוק, והוכח נזק, בין שמדובר בנזק ממוני - הדורש הוכחה מדוייקת, ובין שמדובר בנזק לא ממוני - אשר הוכחתו שונה מהוכחת נזק ממוני, כפי שיפורט בהמשך, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי דיני הנזיקין הכלליים, כאשר אין מגבלה עקרונית על סכום הפיצוי. כאשר לא הוכח נזק, אך בית המשפט סבור כי בנסיבות העניין יש מקום לפצות את התובע, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, וזאת, עד לסך של 50,000 ₪, או עד לסך של 100,000 ₪ (כפל פיצוי) במקרים בהם הוכח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע" (סעיף 7א(ג) לחוק). ויודגש, כאשר מדובר בפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, אין הכוונה רק לפיצוי הסטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) או (ג) לחוק, אלא יש לבחון האם הוכח נזק לא ממוני בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים ולפסוק פיצוי בהתאם, כפי שיפורט בהמשך. האם ניתן לפסוק פיצוי בסכום גבוה יותר בתביעות לשון הרע ? ניתן לפסוק פיצוי בסכום גבוה יותר מזה שנקבע בסעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע בגין נזק לא ממוני ( ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4 .8.08), סעיפים 43-47; ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (14.3.16) סעיף 81 לפסה"ד של כב' הש' עמית (14.3.16) רע"א 1476/17 הראל נ' ועד מקומי עלי סעיף 6 להחלטת כב' הש' עמית (17.5.2017)). ##(4) נזק לא ממוני בשל הפרת חוזה:## בית המשפט העליון קבע כי – "במקרה שבו גרמה הפרת החוזה נזק לא ממוני לנפגע מן ההפרה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה "בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין", בהתאם לאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). אכן, לנפגע מן ההפרה אין זכות מוקנית לקבל פיצוי בגין נזק לא ממוני, אלא הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט והוא הדין לעניין שיעור הפיצוי. לשם כך, נדרש הנפגע מן ההפרה להוכיח את עצם הנזק ואת הקשר הסיבתי בינו לבין הפרת החוזה (שלו – דיני חוזים, לעיל, בעמ' 586)". (ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבנין 1992 בע"מ נ. ישי טהוליאן ואח' (10.9.2009). ##(5) נזק לא ממוני תביעה ייצוגית:## הנזק הלא ממוני בתביעות ייצוגיות בנושא צרכנות נובע בדרך כלל עקב הפגיעה באוטונומיה וביכולת הבחירה של המבקש והקבוצה לקבל החלטה מושכלת לעניין רכישת/צריכת המוצר. למבקש תחושות תסכול, זעם ועלבון. ##(6) נזק לא ממוני שמקורו בפגיעה גופנית:## ברע"א 5237/06, הנהלת בתי המשפט נ' ראלב מנסור [06.07.2008], נקבע כי פיצוי בגין נזק לא ממוני שמקורו בפגיעה גופנית, מהווה נזק גוף. ##(7) נזק לא ממוני תביעות רשלנות מקצועית:## בתביעות רשלנות בשל ניהול לקוי של ההליך המשפטי, הוכחת הנזק והקשר הסיבתי לנזק קשים יותר להוכחה, ואזי עולה מאליה השאלה אם זכאי התובע לפיצוי לא ממוני למרות שכשל להוכיח את הקשר הסיבתי לנזק. בית המשפט העליון בפרשת גורדון קבע, כי אין הפיצוי הלא ממוני מתקיים רק כל אימת שנגרם נזק ממוני , וכי יש להכיר בו כנזק בר פיצוי העומד ברשות עצמו. כפי שניסח זאת השופט ברק: "כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי. כוסו וכיסו של אדם אינם חשובים מכעסו". (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 141). במספר פסקי דין שנדונו בבתי המשפט, שבהם נפסק כי עורך הדין התרשל אך הקשר הסיבתי לנזק לא הוכח, נפסקו לתובעים פיצוי בגין הנזק הלא ממוני והכרה בעוגמת הנפש שנגרמה להם מעצם רשלנותו של הנתבע (ראו: ע"א 153/04 רובינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים (6.2.2006). ##(8) נזק לא ממוני תביעות קטנות על איחור בהגעת מזוודות:## בפסק הדין בת"ק (ת"א-יפו) 47879-05-15 בן ארמי ואח' נ' לופטהנזה (9.1.2016) בכל הנוגע לאיחור בהגעת כבודה , שנמסרה להם באיחור של יום, קבעה כבוד השופטת א' בוסני , שלתובעים מגיעים פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 900 ₪, כאשר לדעתה, הסעיף על פי לשונו שולל אפשרות לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני ובפסיקה קיימת מחלוקת פוסקים לעניין זה, כאשר דעתה עם אלה הפוסקים שבמקרים מתאימים בית המשפט מוסמך לפסוק גם פיצוי בגין עוגמת נפש, כדי תקרת הפיצוי על פי האמנה. זאת, בהיעדר כל הוראה באמנה המגבילה את טיבם של ראשי הנזק בני הפיצוי, להבדיל מסכום הפיצוי המרבי. ##(9) נזק לא ממוני - פגיעה באוטונומיה:## ראש הנזק של "פגיעה באוטונומיה" הוא ראש נזק שיורי ומקורו בפגיעה בכבוד האדם, "מיקומו" הוא בנזק הלא ממוני בדיני הנזיקין (ראו, בהרחבה, ע"א 1303/09 קדוש נ' ביקור חולים ( מיום 5.3.2012). שם נקבע כי בתי המשפט אינם פוסקים פיצויים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצויים בגין נזק גוף או נזק לא ממוני שנגרמו עקב התרשלות בטיפול או עקב אי הסכמה מדעת. אף לא נפסקים פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה כאשר לא נגרם כל נזק כאשר הטיפול הצליח. זאת, למרות שתיאורטית אין מניעה לפסוק פיצוי זה בנפרד או בנוסף לפיצוי על נזק ממשי שנגרם לתובע, כפי שעולה מפסק הדין בע"א 2781/93 עלי דעקה נ' בית החולים כרמל, פ"ד נג(4) 526 (1999). שאלת היחס בין הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לפיצוי בגין נזקים אחרים נדונה בפסיקה ונראה כי הדיון בעניין זה טרם מוצה. בע"א 1303/09 קדוש נ' ביקור חולים) נתגלעה מחלוקת בסוגיה זו בין השופטים ריבלין ועמית. בעוד שהשופט ריבלין סבר כי ניתן לפצות בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני, עמדתו של השופט עמית היתה שמדובר בכפל פיצוי וכי כאשר תובע מקבל פיצוי בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם לו עקב רשלנות בטיפול או עקב הפרה של ההסכמה מדעת (הפרת חובת הגילוי), אין מקום לפסוק, בנוסף, פיצוי גם בגין פגיעה באוטונומיה. יש לציין כי בעניין אחר הכיר ה שופט ריבלין באפשרות לכלול את הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה במסגרת הפיצוי הלא-ממוני (ע"א 4576/08 בן צבי נ' היס, פסקה 52). ##(10) נזקים לא ממוניים בשל מוות של עובר:## זכאותם של הורים לפיצויים בשל אובדן עובר שנגרם ברשלנות, לרבות לפיצוי על נזק לא ממוני של כאב וסבל הנגרמים להם, אף אם לא נגרמה למי מהם נכות נפשית, הוכרה זה מכבר (ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' לאה דיין, פ"ד נה(1) 765 (1999), כבוד השופט ת' אור; ע"א 754/05 לבנה לוי נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד סב(2) 218 (2007), כבוד השופט א' ריבלין. ##(11) חישוב נזק לא ממוני:## הנזק הבלתי ממוני הוא נזק כללי, אשר מחושב על דרך האומדן ועל הערכה של בית המשפט. כאשר בית משפט שוקל את שיעור הפיצוי, הוא בוחן בין היתר את חומרת הפגיעה שארעה, תפוצת הפרסום מהווה שיקול חשוב ופרסום בתפוצה גדולה, כגון פרסום באמצעי תקשורת מחמיר את הפגיעה ומצדיק הגדלת פיצוי (ראה לעניין זה: רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר [12/11/2006] סעיף 32 לפסק הדין ופסקי הדין שאוזכרו שם). כמו כן בית משפט מייחס חשיבות בקביעת שיעור הפיצוי להתנהגות הניזוק ולמעמדו קודם לאירוע הפגיעה ונותן משקל גם להתנהגות הפוגע בעת הפרסום. יש לתת משקל גם לנושא ההתנצלות ולדבקותו של הפוגע באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו. ביהמ"ש העליון בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי פירט גם בנוגע לשיקולים שעל ביהמ"ש לפסוק בעת פסיקת פיצויים בתביעת לשון הרע. נקבע, כי בראש ובראשונה יש ליתן משקל לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, וקיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך בהוכחת נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה (ראה סעיף 55 לפסה"ד, אשר מפנה לע"א 354/76 עזבון מנדל שרף נ' שרותי יעוץ כלכלי בע"מ, פד"י לה (4) 169 (1981), ול ע"א 2668/97 רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות, פד"י נה (1) 721, 725). צוין, כי יש להתחשב גם בהתנהגות הצדדים לאחר הפרסום, ואף במהלך הדיון המשפטי, יש להתחשב בבחינת כוונת המפרסם (האם פעל מתוך זדון או מתוך רישול וקלות דעת), וכן יש לשקול את הנסיבות הכלולות בסעיף 19 לחוק. בית המשפט פוסק את סכום הפיצוי, בין היתר, עפ"י אמות מידה כלליות ולפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. ##(12) להלן פסק דין בנושא פגיעה במוניטין נזק לא ממוני - נזק לא ממוני בתביעות לשון הרע:## ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת ריבה ניב, בת.א 66258/07, ביום 28.02.10, במסגרתו התקבלה תביעת המערער, עו"ד אילן בומבך (להלן: "המערער") והמשיב, עו"ד אמיר פישביין (להלן: "המשיב") חוייב לשלם לו פיצוי בסך 59,410 ₪ וכן הוצאות משפט, בגין הוצאת לשון הרע. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. במהלך הבחירות שנערכו בשנת 2007 לתפקיד יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, בהם התמודד המערער, שלח המשיב מכתב לראש לשכת עוה"ד דאז, עו"ד שלמה כהן, שכלל דברי לשון הרע כנגד המערער (להלן: "המכתב"; נספח ב' לערעור שכנגד). יצוין, כי במסגרת המכתב נתן המשיב רשות לעו"ד כהן להפיצו. המכתב מעלה טענות של מינויים בלתי ראויים אותם עשה המערער, אשר העביר, לטענת המשיב, בוררויות לעו"ד חסרי ניסיון שהיו פעילים בקמפיין הבחירות שלו בשנת 2003, הכל במטרה להכפיש את שמו ולגרום לכך שלא ייבחר. מספר ימים לפני הסבב השני של הבחירות, שנערך ביום 10.07.07 (בהם בסופו של יום לא זכה המערער), הופץ המכתב לכלל ציבור עורכי הדין בדואר אלקטרוני שכותרתו "טוב לדעת - איך חולקו הבוררויות במחוז תל אביב", ותמציתו: "1. ... מצאתי לנכון להוסיף מעט עובדות (ההדגשה במקור - ר.ל.ש)... בנושא חלוקת הבוררויות... 2. עו"ד במובך מתחכם נוקט לשון מתחמקת בעניין זה, ולא לשוא. שים לב כי אין הוא טוען שלא מינה בורר 'לא מתאים' אלא שטענתו היא כי מעולם לא קיבל תלונה על כך, ואולם - גם בכך אין אמת (ההדגשה במקור - ר.ל.ש). ... 4. לגופו של עניין: א. שני עורכי דין חסרי ניסיון... היו פעילים מרכזיים בקמפיין הבחירות של עו"ד במובך בשנת 2003. ב. בתמורה (הדגשה שלי - ר.ל.ש) הבטיח להם עו"ד בומבך כי יעביר להם בוררויות. ... 5. סבורני כי לפחות שני מקרים אלו ניתן לכנות מפורשות כמינויים בלתי הולמים שכן ברור לכל שעורכי דין חסרי ניסיון שאך הוסמכו אינם מסוגלים לשמש כבוררים ראויים ויש בכך משום פגיעה במתדיינים. כך גם פורסם המכתב באתר האינטרנט בפורום "דה מרקר". 2. לטענת המערער כל אחד מסעיפי המכתב מהווה הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). מנגד, טען המשיב כי כל האמור במכתב הינו אמת וחוסה תחת הגנות החוק. 3. בית משפט קמא קבע כי האמור במכתב, המייחס למערער מעשים המהווים עבירה על כללי לשכת עורכי הדין ואף עשויים להתפרש כמעשה פלילי, אכן מהווה לשון הרע לפי החוק, ודחה את טענת המשיב כי האמור במכתב חוסה תחת הגנות החוק השונות (סעיפים 13, 14 ו-15). יצוין כבר עתה כי הערעור שכנגד שהגיש המשיב לא מתייחס לקביעות אלה. באשר לפיצוי, בית משפט קבע כי המערער לא הוכיח שהפסיד בבחירות בגלל המכתב, ועל כן קבע כי אין הוא זכאי לפיצוי בגין נזק ממוני. בית המשפט קבע כי "ספק בליבי אם הדברים נאמרו ב'כוונה לפגוע'" ודחה את טענת המערער כי יש לפסוק כפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק, ופסק בסופו של יום פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק בסך 59,410 ₪ (50,000 ₪ צמוד למדד ביום הגשת התביעה) בגין האמור במכתב בכללותו ולא בגין כל ביטוי פוגעני המופיע במכתב בנפרד. טענות הצדדים בערעור 4. הן הערעור והן הערעור שכנגד שהגיש המשיב, נסבו על שאלת גובה הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא. לטענת המערער, הפיצוי שנפסק אינו משקף את ממצאי בית המשפט, והיה מקום לקבל את התביעה במלואה ולפסוק לטובתו פיצוי בסך של 300,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לו, או לכל הפחות את כפל הפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 7א(ג) לחוק. לחילופין, עותר המערער להעמיד את הפיצוי על מלוא הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין כל אחד מהביטויים הפוגעניים שבמכתב, ולא בגין המכתב בכללותו. עוד עותר המערער להגדיל את סכום ההוצאות שנפסקו. מנגד, טוען המשיב כי היה מקום לפסוק פיצוי נמוך יותר, שכן מתקיימים במקרה זה התנאים שבסעיף 19 לחוק המצדיקים הקלה בגובה פיצוי. לטענתו, בית המשפט לא הביא בחשבון כי מדובר בחזרה על טענות ידועות, כי המשיב היה משוכנע באמיתות האמור במכתבו, וכי הוא פעל מתוך תחושת אחריות ציבורית ומוסרית. עוד לטענתו, שגה בית המשפט כשהתייחס להתנהגות המשיב בהליכים אחרים בהם היה מעורב, שאינם קשורים להליך דנן. בנוסף, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס להוצאות שנפסקו. ד י ו ן 5. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובמסמכים שצורפו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, הנני סבורה כי דין הערעור שכנגד להידחות, ודין הערעור להתקבל בחלקו. 6. כאשר מדובר בתביעה בגין לשון הרע על פי החוק, והוכח נזק, בין שמדובר בנזק ממוני - הדורש הוכחה מדוייקת, ובין שמדובר בנזק לא ממוני - אשר הוכחתו שונה מהוכחת נזק ממוני, כפי שיפורט בהמשך, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי דיני הנזיקין הכלליים, כאשר אין מגבלה עקרונית על סכום הפיצוי. כאשר לא הוכח נזק, אך בית המשפט סבור כי בנסיבות העניין יש מקום לפצות את התובע, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, וזאת, עד לסך של 50,000 ₪, או עד לסך של 100,000 ₪ (כפל פיצוי) במקרים בהם הוכח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע" (סעיף 7א(ג) לחוק). ויודגש, כאשר מדובר בפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, אין הכוונה רק לפיצוי הסטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) או (ג) לחוק, אלא יש לבחון האם הוכח נזק לא ממוני בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים ולפסוק פיצוי בהתאם, כפי שיפורט בהמשך. 7. בענייננו, בית משפט קמא קבע כי לא הוכח קשר סיבתי וכי המערער לא הוכיח כי הפסיד בבחירות בשל האמור במכתב, ולכן אין לפסוק לו פיצוי בגין נזק ממוני. אכן, נראה כי המערער לא הוכיח נזק מיוחד במקרה זה, ואין להתערב במסקנת בית המשפט בהקשר זה. ואולם, אני סבורה, כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות, וגם אם סבור היה כי לא הוכח שההפסד בבחירות נבע מפרסום המכתב, הרי שעדיין היה עליו לבחון האם זכאי המערער לפיצוי מכוח דיני הנזיקין בגין פגיעה בשמו הטוב. יצוין כבר עתה, כפי שיפורט להלן, כי כאשר מדובר בפגיעה בשם הטוב, מדובר למעשה בנזק לא ממוני, אשר התובע אינו צריך להוכיח את גובהו (כנדרש בהוכחת נזק מיוחד), אלא די להוכיח כי אכן נגרם נזק, והפיצוי שיפסק על ידי בית המשפט ייגזר מכלל הנסיבות. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בפס"ד שרנסקי: "גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של נזק. יחד עם זאת, לצורך פסיקת פיצוי, חלות ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין, המחייבות קיומו של נזק כתנאי לפסיקת פיצוי, שהרי סעד הפיצוי, מטבעו, מצריך קיומו של נזק עליו יש לפצות... זאת, בכפוף לפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק, המוסדר בהוראה מיוחדת בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע... דרישת הנזק אין משמעה 'נזק ממון' דווקא, וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך הענין. מבחינת הדרישה ההוכחתית, ניתן להיעזר בחזקה עובדתית על פיה פרסום לשון הרע מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת... למונח 'נזק' שבפקודת הנזיקין, הכולל גם פגיעה בשם טוב, יש להעניק משמעות רחבה, ולכלול בו כל הפסד מוחשי, לרבות סבל נפשי... כך הוא לענין העוולות הכלליות שבפקודת הנזיקין, המתפרשות גם על נזקים נפשיים וכאב וסבל, וכך הוא בעוולה על פי חוק איסור לשון הרע, שעיקר עניינה פגיעה בשם טוב של אדם. עוולת לשון הרע גוררת באופן טבעי נזקים שלא אחת קשה לאמוד אותם במושגים ממוניים, וקשה להיטיב אותם בדרך ממונית ישירה. לאור אופייה של עוולת לשון הרע, נקבעו במהלך השנים אמות מידה ייחודיות לחישוב פיצויים על פגיעתה, הנגזרות מן הערכים המוגנים ומן התכליות הייחודיות הטמונות בבסיסה. האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות, לבין הזכות לחופש ביטוי, המקרינה על גבולות האיסור על לשון הרע, משתרע לא רק על מישור האחריות, אלא גם על הבחירה בין הסעדים שיש להעניק במקרה נתון, ועל שיעור הפיצויים הנפסק (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי ( 04.08.08) (להלן: "פס"ד שרנסקי"); הדגשות שלי - ר.ל.ש; פסקה 50 וההפניות שם). יצוין, כי בית המשפט התייחס בפס"ד שרנסקי באופן ספציפי לשאלה האם סעיף 7א לחוק, הקובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, הינו הרף המקסימלי לפסיקת פיצויים במקרה בו לא הוכח שיעורו של נזק מיוחד, וקבע כי: "אין הכרח בהצגת ראיות ישירות לנזק כללי, אלא די אם הוכחו בפני בית המשפט נסיבות מטריאליות, המבססות קיומו של נזק כזה, והמניחות תשתית להערכת הנזק שנגרם" (פסקה 46). בהתייחס לפיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב, ציין בית המשפט בפס"ד שרנסקי, כי הפיצוי התרופתי בגין הפגיעה בשם הטוב אמור לתת ביטוי הן להיבט האישי והן להיבט הרכושי הגלומים בשמו הטוב של האדם. ההיבט הרכושי מבקש לאמוד את שיעור הפגיעה הכלכלית והחברתית בשמו של אדם בעקבות הפרסום הפוגעני, והוא נלמד "באמצעות ראיות עקיפות, הקשורות באופיו של הפרסום, בהיקף תפוצתו ובמידת עוצמתה של הפגיעה... מושפעת גם מזהותו של קהל היעד של הפרסום, ומידת הקשר וההיכרות בינו לבין הנפגע" (הדגשות שלי - ר.ל.ש.). ההיבט האישי מתמקד בעוגמת הנפש והסבל שנגרמו לנפגע בעקבות הפרסום הפוגעני, כאשר "על כך ניתן ללמוד מעדות הנפגע, ממהלך חייו בעקבות הפרסום, ומאופיו של הפרסום עצמו, תוך הערכה שיפוטית המתבססת על הגיון וניסיון חיים" (פס"ד שרנסקי, בפסקאות 56 - 58 וההפניות שם). 8. גם בפס"ד אמר התייחס בית המשפט לשאלת הפיצויים בגין עוולת לשון הרע כאשר הנזק אינו נזק רכושי שניתן לכימות, וציין כדלקמן: "...נזק זה נוגע לפגיעה בשמו הטוב של אדם, במעמדו בחברה ובהערכתו את עצמו...על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פס"ד נה(5)510 (להלן: "פס"ד אמר"), בעמ' 523 - 525). 9. ומן הכלל אל הפרט; אני סבורה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה זה אכן נגרמה למערער פגיעה בשמו הטוב, ביושרו ובמוניטין שלו כעורך דין וכאיש ציבור. די בקביעותיו של בית משפט קמא כי היה בפרסום משום הוצאת לשון הרע והכפשת שמו של המערער, ודי בכך שדחה את טענות המשיב לקיומן של הגנת "אמת הפרסום" והגנת תום הלב כדי להוביל למסקנה כי המערער זכאי לפיצוי הולם. המכתב נשלח בעיצומו של הליך הבחירות, ימים בודדים לפני מועד "הסיבוב השני", ותפוצתו הייתה רחבה ביותר בקרב ציבור עורכי הדין. העובדה שלשון הרע פורסמה בסמוך לבחירות "מעצימה במיוחד את הפגיעה והנזק שנגרמו... ויש מקום להתחשב בכך בקביעת היקף הפיצוי" (פס"ד שרנסקי). עמדה זו אומצה בפסיקת הערכאות הנמוכות ששמו דגש רב על מועד הפרסום ונטו לפסוק פיצוי גבוה מזה שנפסק בענייננו כאשר פרסום לשון הרע נעשה במסגרת של מערכת בחירות (ת"א (חי') 8907/04 בן גלים גבי נ' דואק יוסי,; ת"א (בית משמש) 1013/01 שולי שמעון נ' אבי קרו). תוכן הדברים מזמין את הקורא להאמין כי מדובר בהתנהגות לא נאותה, ואף בלתי חוקית. מצורת אמירתם הנוקבת של הדברים, והצגתם כ"עובדות", ניתן היה ללמוד על המטרה שעמדה מאחורי שליחת המכתב, ואשר באה בניסיון להכשיל את בחירת המערער. אין המדובר רק במתן שירות לציבור וב"הצפת" סוגיה כזו או אחרת כדי להעמיד את המידע בפני הבוחרים, כפי שמנסה המשיב לטעון. כבר נקבע כי "הכוונה לפגוע, אם כן, יכולה להיות אחת מתוך כמה כוונות שלשמן בוצע הפרסום, ועדיין לקיים את היסוד הנפשי הנדרש בעבירת לשון הרע" (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) 554). עצם העובדה שמדובר בעורך דין מלמדת כי בדברים שפורסמו יש כדי לפגוע בשמו לאור מקצועו, גם ללא קשר לבחירות. זאת ועוד, העובדה שהמערער היה באותה עת יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, דהיינו שמדובר באיש ציבור, ששמו הטוב הוא אחד מנכסיו העיקריים, מעצימה את פוטנציאל הפגיעה והנזק לגביו (פס"ד שרנסקי). גם העובדה שהמפרסם הינו עורך דין בעצמו, שסרב להתנצל, צריכה לבוא לידי ביטוי בין מכלול השיקולים לחומרא בפסיקת הפיצויים, וכבר נפסק כי "כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק)" (פס"ד אמר). 10. לאור כל זאת, יש לקבוע כי במקרה זה הוכיח המערער כי נגרם לו נזק לא ממוני בעקבות הפרסום, בגינו זכאי המערער לפיצוי בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים. 11. לגבי גובה הפיצוי, נפסק לתובעת שהתמודדה בבחירות לראשות עיריית הרצליה, והוטחו כנגדה האשמות של שוחד בחירות, פיצוי בסך של 250,000 ₪ (ת.א. (ת"א) 58423/03 גרמן יעל נ' פלטי דני). כך גם הגדילה ערכאת הערעור את הפיצוי שנפסק בגין לשון הרע שפורסמה כלפי המערער בעיצומה של מערכת בחירות מ-200,000 ₪ (כפי שפסקה הערכאה הדיונית) ל-300,000 ₪, והכל בגין נזקים לא ממוניים כתוצאה מלשון הרע שפגעה בשמו הטוב של המערער [ע"א (י-ם) 542/04 עמירם מילר נ' שמואל כהן ( 02.11.04]. 12. לאור כל האמור, אני סבורה, כי במקרה זה הוכח קיומו של נזק לא ממוני בגין הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ועל כן לא היה מקום להסתפק בפיצוי הסטוטורי, שהעניק בית משפט קמא למערער לאחר שקבע כי לא הוכח נזק בפועל. אני סבורה כי הפיצוי שפסק בית משפט קמא אינו תואם את נסיבות המקרה ואת רוח הפסיקה ואינו מהווה פיצוי הולם במקרה זה. הפיצוי התרופתי נועד "לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... (פס"ד אמר). כפי שנפסק לא אחת כי: "לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי... ... בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד..." (פס"ד אמר"). 13. בהתחשב בכל הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, ובכלל זאת, תוכן הפרסום (יחוס מעשים לא "כשרים" ואף פליליים), עיתוי הפרסום (סמוך ביותר ליום הבחירות), מיהות ומעמד הצדדים (היות המערער דמות ציבורית - יו"ר ועד מחוז תל אביב, היות שני הצדדים עו"ד), היקף הפרסום (תפוצה רחבה של עורכי הדין במחוז), והעובדה שהמשיב סרב להתנצל, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי לו זכאי המערער על סך של 150,000 ₪, וזאת במקום סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא. 14. לגבי הערעור באשר להוצאות - ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים בהם החלטת בית משפט קמא נראית פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת [רע"א 6568/05 כץ נ' כץ ( 17.08.05); רע"א 2399/09 פלוני נ' קצין התגמולים ( 14.0.09)]. אינני סבורה כי זה המקרה שיש להתערב בהוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא. סוף דבר 15. לאור האמור הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער סך של 150,000 ₪ למועד פסק דינו של בית משפט קמא, וזאת במקום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בערעור בסך כולל של 25,000 ₪. הפיקדון הכספי שהפקיד המערער יוחזר לו. המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים. ניתן היום ז' בניסן, תשע"א (11.04.11), בהעדר הצדדים. נזק לא ממוניעוגמת נפש / נזק לא ממוני