1. השאלה העומדת לדיון בפני היא האם פסק דין שניתן בדרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט תשמ"ד – 1984 על ידי ערכאה אחרת, בין אותם בעלי דין, מהווה מעשה בי דין לצורך התביעה שבפני. תיאור ההליכים 2. התובעת היא חברה בערבון מוגבל העוסקת, בין השאר, בהשכרת רכבים (להלן – פסיפיק). אחד הרכבים שבבעלות פסיפיק ניזוק במהלך תאונת דרכים שאירעה ב- 1.8.2010 (להלן – התאונה) בין רכבה של פסיפיק לרכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן – חלבי או רכבו של חלבי, לפי הענין). הנתבעת 2 היתה המבטחת של רכבו של חלבי במועד התאונה. מכאן התביעה של פסיפיק להשבת הנזקים שנגרמו לרכבה. כתב התביעה בהליך שבפני הוגש לבית המשפט השלום ברמלה במהלך חודש דצמבר 2010 (להלן – התביעה ברמלה). התביעה ברמלה מתנהלת בהליך של "סדר דין מהיר" וסכום התביעה הועמד על סך של 9,625 ₪. 3. שמה הקודם של פסיפיק היה אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ (להלן – אמפא) ואין מחלוקת בין הצדדים שמדובר באותה חברה ששינתה את שמה (פרוט' עמ' 1 ש' 21 – 22). במהלך חודש נובמבר 2010 חלבי הגיש תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב יפו כנגד אמפא וכנגד המבטחת של הרכב של אמפא, כלל חברה לביטוח בע"מ, להשבת הנזקים שנגרמו לרכבו של חלבי בעקבות התאונה. התביעה בבית המשפט השלום בתל אביב יפו נפתחה כהליך של "סדר דין מהיר" וקיבלה מספר 10-11-4675 וסכום התביעה הועמד על סך של 43,103 ₪ (להלן – התביעה בתל אביב). 4. במילים אחרות, בעקבות התאונה נגרמו נזקים לשני רכבים, והבעלים של כל אחד מהרכבים תבע את הצד השני לנזקים שנגרמו לרכבו. כל אחת מהתביעות הוגשה בבית משפט אחר. כל אחד מהצדדים טען שהצד השני אשם בגרם התאונה. התביעה בתל אביב נתבררה ראשונה, היינו לפני התביעה ברמלה. לדיון בבית המשפט השלום בתל אביב שהתקיים ביום 8.9.2011 בפני כבוד השופט עזריה אלקלעי התייצבו חלבי ונהג הרכב של אמפא (לימים, פסיפיק). שני הנהגים העידו בחקירה ראשית ונחקרו על עדותם בחקירה נגדית על ידי בא כוח הצד האחר לתאונה. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי בעלי הדין ובאי כוחם לא גילו לבית המשפט שישנה תביעה שכנגד של פסיפיק נגד חלבי ואשר תלויה ועומדת בבית המשפט השלום ברמלה. בתום הדיון באי כוח הצדדים הודיעו לבית המשפט כדלקמן : "ב"כ הצדדים : אנו מסמיכים את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שביהמ"ש הבהיר לתובע הנוכח באולם את משמעותו של סעיף 79(א) ולאחר שהתובע עצמו אף הוא הסכים לפסיקת ביהמ"ש לפי סעיף 79(א)." מיד לאחר מכן ניתן פסק הדין אשר קובע כהאי לישנא : "הצדדים הסמיכו אותי לפסוק לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 30,000 ₪ בצירוף אגרה ע"ס 539 ₪ ושכ"ט ע"ס בשיעור של % 11.16 מהסכום האמור. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 ימים מהיום." 5. על פסק הדין שניתן בתביעה בתל אביב לא הוגש ערעור ואין מחלוקת שהמועד להגשת הערעור כבר חלף. ב- 21.2.2011 התקיים דיון בפני בתביעה ברמלה. באת כוחו של חלבי טענה שדין התביעה של פסיפיק להידחות על הסף מחמת השתק עילה ו/או השתק פלוגתא וזאת בשל קיומו של פסק דין סופי וחלוט באותו ענין שניתן בתביעה בתל אביב. בא כוחה של פסיפיק טען שסכום התביעה המקורי בתביעה בתל אביב היה 43,100 ₪ ובפועל בית המשפט פסק לחלבי רק 30,000 ₪, היינו % 80 מסכום תביעתו. מכאן ניתן להסיק, כך גורסת פסיפיק, שחלוקת האחריות בין חלבי לפסיפיק לגרם התאונה היא כך ש- % 80 מהאחריות לגרם התאונה רובץ לפתחו של נהג הרכב של פסיפיק ולכן חלבי אשם ב- % 20 הנותרים. לפיכך, פסיפיק טוענת שיש לחייב את חלבי לשלם לה סכום שהינו שווה ערך ל- % 20 מסכום התביעה ברמלה. כמו כן, הצדדים הגישו טיעונים משלימים בכתב. פסק דין שניתן בדרך הפשרה האם מהווה השתק פלוגתא 6. סעיף 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט) מורה כדלקמן: "79א. (א) בית המשפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה. אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם." 7. פסק דין הניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט נועד לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעניינם ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין, כמו גם להקל על העומס בבתי המשפט. בית המשפט רשאי לבסס את הכרעתו על הדין או על שיקולים אחרים (ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר, פסקה 6 לפסה"ד של כבוד השופטת ארבל – להלן "פסק דין זקס"). על אף שלבעל דין דין שמורה הזכות לערער על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין מסוג זה תהא מצומצמת ביותר ותוגבל למקרים חריגים בלבד (פסק דין זקס, פסקה 5). חובת ההנמקה הקבועה בסעיף 192 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) אינה חלה על פסקי דין שניתנים על דרך הפשרה, זאת, בין היתר, משום שהשיקולים העומדים ביסודם של פסקי דין אלו הינם שיקולים מורכבים ומיוחדים שאינם ניתנים לשקילה ומדידה (פסק דין זקס, פסקה 7). 8. לגבי הליכים שמתקיימים בסדר דין מהיר, בתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 נקבע כי פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו. במסגרת הליך של סדר דין מהיר בית המשפט שדן בתיק רשאי, לפי תקנה 214יא(ד)(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, להציע לבעלי הדין הסדר פשרה ולפסוק בתובענה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. 9. השאלה באם פסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מהווה השתק פלוגתא, או לא, נדונה בהרחבה ב- רע"א 682/07 לבייב נ' גילר, בפסקה יב (1) לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין נקבע כי כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא. לגבי השאלה באם פסק דין הניתן בדרך הפשרה מהווה השתק פלוגתא, או לא, נקבע בפסקה יב (2) כי ניתן לעשות היקש מפסק דין שניתן בהסכמה. לפיכך, בפסקה יב(3) נקבע כדלקמן : "בהמשך לאמור, לטעמי, אין הכרח לבחון את הסוגיה של השתק פלוגתא במקרה של הכרעה על דרך הפשרה במשקפיים זהים במדויק לאלה שבהם נבחן השתק פלוגתא במקרים "רגילים". ברי כי בהכרעה על דרך הפשרה גישתו הבסיסית של בית המשפט "רכה" וגמישה מאשר בהכרעה רגילה, המבוססת על דיני ראיות מדוקדקים. ממילא גם כוחה של ההכרעה במקרה כזה איננו באותה עוצמה כהכרעה "רגילה", על-פי ראיות שבהן ייקוב הדין, אלא בדרגה נמוכה מזה." 10. בסופו של דבר, בעובדות הקונקרטיות של ההלכה בענין לבייב, נקבע שפסק הדין שניתן בדרך הפשרה על ידי בית משפט קמא איננו מהווה "השתק פלוגתא" (פסקה טז' לפסק הדין). ב- פסקה טו' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין נאמרו הדברים הבאים : "ט"ו.     בטרם אסיים, אזכיר את העצה היעוצה ב-ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטנציונלה פ"ד נג (1) 337, 347 (השופט טירקל), וכן ברע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל פ"ד נח(6) 894, ואף על-ידי המחברים בן-נון וגבריאלי, "ייקוב הדין את הפשרה", הפרקליט מו (תשס"ב-תשס"ג), 257, כי ראוי לצדדים המסכימים על הסמכת בית המשפט לפי סעיף 79א למקד מראש את העניינים שיידונו בהליך כזה, וכי ייעשה מאמץ להבהיר מעיקרא את המסגרת הדיונית באופן מפורט, נוכח חילוקי דעות אפשריים. דברים אלה נאמרים כללית ובמבט צופה פני עתיד." 11. במקרה שבפני, הנני קובע כי פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בתל אביב איננו מהווה השתק פלוגתא לצורך התביעה ברמלה. להלן נימוקי : מעיון בפרוטוקול עולה כי הצדדים ובאי כוחם לא הודיעו לבית המשפט השלום בתל אביב על קיומה של התביעה ברמלה ; הצדדים הסמיכו את בית המשפט השלום בתל אביב לפסוק בתביעה שבפניו מבלי להבהיר באם ההסמכה שניתנה תחול גם על התביעה שכנגד שהוגשה בבית המשפט השלום ברמלה, או לא ; הצדדים לא ביקשו מבית המשפט בתל אביב, במסגרת ההסמכה שניתנה לו על ידם לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לנמק את פסק דינו, ולו בתמצית; בפסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב אין קביעה מפורשת לגבי אופן חלוקת האחריות בין הנהגים לגרם התאונה. הטענה של פסיפיק בהליך שבפני כי נפסק לחלבי 30,000 ₪ מתוך סכום תביעתו של 43,100 ₪, מאחר ובית המשפט השלום בתל אביב התרשם כי חלוקת האחריות בין הנהגים לגרם התאונה היא כך ש- % 80 מהאחריות היא על נהג הרכב של פסיפיק ו- % 20 הנותרים חלים על חלבי – היא בגדר השערה בלבד. סוף דבר 12. בנסיבות אלה, הטענה של חלבי והמבטחת של רכבו (נתבעת 2) כי פסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב מהווה השתק פלוגתא לצורך התביעה ברמלה, נדחית. כמו כן, הטענה של פסיפיק כי פסק הדין של בית המשפט השלום בתל קבע חלוקת אחריות לגבי גרם התאונה כך ש- % 20 מהאחריות רובצת לפתחו של חלבי ו- % 80 הנותרים על פסיפיק, גם היא דינה להידחות. התוצאה המעשית של הקביעות הנ"ל היא שהתביעה ברמלה תתברר במנותק מתוצאות התביעה בתל אביב, היינו בית המשפט השלום ברמלה יהיה רשאי לקבל את התביעה של פסיפיק במלואה, או לדחות אותה במלואה או לקבוע כל חלוקה של אחריות בין שני הנהגים לגרם התאונה, הכל כפי ראות עיניו. מטבע הדברים, יהיה על הנהגים של שני הרכבים להתייצב בשנית בבית המשפט, הפעם ברמלה ולא בתל אביב, ולהעיד על אופן קרות התאונה. 13. הנני מודע לכך שהתוצאה הנ"ל עלולה להוביל לשתי תוצאות סותרות לגבי אחריות הנהגים, והדבר מנוגד לרציונל שמאחורי הדוקטרינה של "השתק פלוגתא" הבאה להבטיח וודאות משפטית וסופיות ההליכים בין שני צדדים באותו ענין. דא עקא, מאחר ושני הצדדים הסכימו שההליכים ביניהם יסתיימו בבית המשפט השלום בתל אביב, מבלי להזכיר את התביעה שכנגד שתלויה ועומדת ברמלה, הרי שהמסקנה הפשוטה המתבקשת היא ששני הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי התביעה ברמלה. במילים אחרות, לא ניתן לקרוא אל תוך פסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב את מה שאין בו. 14. אין צו להוצאות. 15.פסק דין בפשרה (סעיף 79א')שאלות משפטיותמעשה בית דין