עורך דין לענייני משפחה עוסק בין היתר בענייני גירושין, מזונות ילדים, הסכם ממון, הסכם גירושין, אפוטרופסות וכו'. שכר הטרחה של משרדי עורכי דין מובילים בדיני משפחה, במרבית המקרים יהיה גבוה משמעותית משכר הטרחה של דין טוב לגירושין המתמחה בדיני משפחה. ##להלן פסק דין בנושא שכר טרחת עורך דין בתיק גירושין:## התובע הוא עורך-דין שייצג את הנתבע בהליכי גירושין בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים ובבית הדין הרבני בירושלים. בתובענה הנדונה, שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר, תובע הוא מהנתבע לשלם לו את שכר-טרחתו בסך של 40,000 ₪. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 6.2.2012 הסכימו הצדדים להסדר הדיוני שהוצע על-ידי בית המשפט, שלפיו פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, לפי סמכות בית המשפט לפסוק כך בהתאם לסעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שיסכמו את טענותיהם בכתב. עוד נקבע, שהצדדים רשאים לצרף לסיכומיהם מסמכים נוספים רלוונטיים, לרבות מסמכים אשר טרם הוגשו אל תיק בית המשפט. סיכום טענות התובע הוגש ביום 1.4.2012 וסיכום טענותיו של הנתבע הוגש ביום 30.4.2012. עיקרי טענות התובע 2. עיקרי טענות התובע הן שמכוח ייפוי-כוח שעליו חתם הנתבע ביום 7.5.2009 ייצגו התובע ועורכת-דין ממשרדו (באת-כוחו של התובע בתובענה הנדונה), את הנתבע בהליכים האמורים (למען הנוחות, התובע ובאת-כוחו, יכונו להלן - התובע). לטענת התובע, הוסכם ששכר-טרחתו יעמוד על סך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ, כמקובל בתיקי גירושין. ייצוג זה, כך נטען, היה בעקבות המלצת חבריו של התובע לעבודה, שאת מי מהם ייצג התובע בעבר בהליכי גירושין ובהליכים אחרים. 3. כפי שפורט בסיכומי התובע ובמסמכים שצירף לסיכומיו, ייצוגו של הנתבע כלל את ההליכים והפעולות המשפטיות הבאות: לאחר שנגד הנתבע ניתנו שלושה פסקי דין בהיעדר הגנה בשלושה הליכים, הגיש התובע בשמו בקשה לביטול פסקי הדין ולארכה להגשת כתבי הגנה; לאחר שבוטלו פסקי-הדין נקבע מועד לישיבת הוכחות, והתובע הגיש לטענתו "תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע ... המשתרעים על לא פחות מאשר 40 עמודים (תצהירים ונספחים)". משכך הוצגו הדברים, נעיר כבר עתה שדובר בתצהיר אחד מטעם התובע שהחזיק שני עמודים בלבד, וכי הנספחים ברובם הם תדפיסי חשבון בנק וצילום של תלושי משכורת; דיון בבית הדין הרבני בתביעת הכתובה שהגישה גרושתו של הנתבע, אשר מעיון בו עולה כי היה זה קדם משפט בלבד; ישיבת הוכחות בבית המשפט לענייני משפחה; הסכם גירושין שנערך ביום שבו התקיימה ישיבת ההוכחות ואושר עוד באותו יום על-ידי בית המשפט וזאת לאחר שהתובע טרח על הכנתו עוד קודם לכן. זמן מה לאחר מכן סודר הגט בין הנתבע לבין גרושתו, ללא נוכחות התובע או מי ממשרדו. 4. לטענת התובע, מאז שהסתיים ייצוגו של הנתבע, פנה הוא אל הנתבע מספר פעמים כדי שישלם את שכר הטרחה. בתחילה, ביקש הנתבע לדחות את מועד התשלום, אך לאחר מכן התעלם מפניותיהם של התובע ושל אנשי משרדו. התובע טוען כי על הנתבע לשלם את מלוא הסכום הנתבע, בין בהיותו הסכום שעליו הוסכם בין הצדדים שישולם עבור שכר-טרחת התובע ובין בהיותו שכר-טרחה ראוי, בהתחשב בסוג ההליכים ובכל הכרוך בכך. עיקרי טענות הנתבע 5. הנתבע ביקש לדחות את התביעה שהוגשה נגדו, ולחלופין לחייבו לשלם לתובע שכר-טרחה בסכום סמלי, אשר יחולק לתשלומים רבים, כך שהנתבע יוכל לעמוד בתשלומם. 6. לטענת הנתבע, אמנם חתם על-יפויי-כוח המייפה את כוחו של התובע לייצגו, אולם לא נערך כל הסכם בעניין שכר הטרחה שישולם לתובע. לטענתו, גם מעולם לא התחייב לשלם לתובע דבר עבור שכר-טרחתו ואף לא התקיימה בין השניים שיחה כלשהי בעניין שכרו של הנתבע. התובע הפנה אל התצהיר מטעמו, שצורף אל הבקשה לביטול פסק-דין שהגיש התובע בשמו, שבה נאמרו במפורש הדברים הבאים: "... התייעצתי עם חברים בעניין זה, אלו הפנו אותי לעו"ד בוטח, כאשר הם התחייבו לשלם את שכר טרחתו" (פסקה 6). בנוסף לכך הפנה הנתבע אל הבקשה לביטול פסק-דין שהגיש התובע בשמו, שבה נאמר בין השאר, כי "המבקש פנה לקבלת שירותיו של עורך-דין, אך נוכח לדעת כי אין הוא מסוגל לשאת בהוצאות גבוהות אלו, וזאת בשל מצבו הכלכלי. המבקש פנה לסיוע משפטי, אך נמסר לו כי אינו זכאי לקבלת סיוע משפטי ..." (שם, פסקאות 3-2). בהמשך הדברים נאמר כי מהטעמים המפורטים שם, לא נשאר לנתבע כל סכום לצרכיו הבסיסיים, כי מטעם זה התחייבו חבריו לשלם את שכר הטרחה לתובע, וכי הנתבע נאלץ לחיות על חשבון אחרים ולבקש הלוואות מבני משפחתו כדי להתקיים (שם, פסקאות 4, 5 ו-9). מכאן לטענת הנתבע, שהתובע ידע שאין לנתבע כל אפשרות לשלם לו את שכר הטרחה. 7. הנתבע טוען עוד, כי אינו מתכחש לכך שככלל, יש לשלם תמורת שירות, אולם לטענתו, אין להחיל כלל זה על נסיבות המקרה הנדון, משני טעמים אלו: האחד, התובע מעולם לא הודיע לנתבע על כוונתו לגבות ממנו תשלום, ואף לא ערך הסכם שכר-טרחה. אילו היה התובע עושה כן, היה הנתבע, כך לטענתו, עוצר מייד את ייצוגו על-ידי התובע. השני, התובע עצמו ידע על מצבו הכספי של הנתבע ועל כך שלא יוכל לשאת בתשלום. 8. הנתבע מוסיף וטוען, שגם בהליך הנדון לא יכול היה להיות מיוצג, מכיוון שאין ידו משגת לשלם שכר-טרחה לעורך-דין. מטעם זה, גם אין באפשרותו להעריך אלו מבין 116 עמודי הנספחים שצירף התובע אמנם רלוונטיים, והוא משאיר לבית המשפט לבחון זאת. מכל מקום, גם הנתבע שב ופירט את הפעולות המשפטיות שביצע התובע בהליכים שבהם ייצג את הנתבע, וזאת כדי "להעמידם לשאלה ולהערכה מול הסכום ההזוי אשר בכל מקרה לא הובטח, לא סוכם, ולא היה ידוע". לטענת הנתבע, אילו דובר בהליך הנדון בפני בג"ץ, היה מקום לטעון שהתובע בא אל בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים וזאת לטענתו, מטעמים אלו: ראשית, הסכום הנתבע מופרז ונתבע בידיעה ברורה שלנתבע אין אפשרות לשלמו, תוך מתן הצהרה לא נכונה שת התובע, כך לטענת הנתבע, כי הוסכם בעל-פה על סכום שכר הטרחה; שנית, התביעה נשלחה אל הנתבע ללא מכתב נלווה, אשר לטענת הנתבע מצביע על כוונת "מחטף" מצד התובע, וזאת בידיעה שהנתבע כבר נכשל בעבר באי-הגשת כתבי הגנה; שלישית, הגשת סיכומי הנתבע בהיקף מבהיל של ניירת; רביעית, התובע טען שהנתבע התחמק ממנו ומדרישות התשלום, בעוד שלטענת הנתבע, כלל לא היו פניות אליו. לטענתו, התובע האשימו בעבר בכך שהגם שייצג אותו חינם אין כסף, הנתבע "לכלך" על התובע בפני חבריו. 9. לבסוף פירט הנתבע נתונים על אודות מצבו הכלכלי ועל חובותיו אשר נגרמו לטענתו, בשל התנהלותה של גרושתו, בשל סכום המזונות שבו חויב לשלם ועוד כיוצא באלו הוצאות. הנתבע הוסיף שנישא בשנית בחודש אפריל 2011 ועמד על מצבם הכלכלי הקשה שלו ושל זוגתו. למרות זאת הודיע שיכבד כל פסיקה של בית המשפט וכי כל אשר ייפסק, ישולם מתשלומי גמלתו של אבי רעייתו הנוכחית, שהוא אב לשישה ילדים המשתכרים בדוחק (לסיכומי הנתבע צורפו מסמכים לתמיכה בטענותיו בעניין מצבו הכלכלי). דיון והכרעה 10. אין מחלוקת שלא נערך הסכם שכר-טרחה בכתב שלפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע סכום כלשהו עבור ייצוגו. לאור הדברים שנכתבו בבקשה לביטול פסק הדין שאותה הגיש התובע אל בית המשפט לענייני משפחה, ולאור הדברים שנכתבו בתצהירו של הנתבע, שאף הוא נערך בידי התובע, הרי שהתובע היה מודע גם לכך שאין ידו של הנתבע משגת לשלם לו שכר-טרחה, וכי מי שהתחייב לשלמו היו חבריו של הנתבע, שהיו אלו המליצו לנתבע לפנות אל התובע כדי לקבל את שירותיו. לפיכך השאלה הטעונה הכרעה היא אם לאור העובדות האמורות, זכאי התובע לשכר ראוי בגין השירות שהעניק לנתבע. אם התשובה לכך תהיה בחיוב, כי אז נשאלת השאלה מהו סכום שכר הטרחה הראוי ההולם את הנסיבות הנדונות. 11. לא פעם מתחו בתי המשפט ביקורת על הימנעותם של עורכי-דין מעריכת הסכם שכר טרחה ברור, ועל כך שהאחריות לעריכתו מוטלת על עורך הדין. בתי המשפט אף נדרשו להשלכות שיש להיעדרו של הסכם שכר-טרחה ברור, וקבעו כי היעדרו פועל לחובת עורך הדין (ראו למשל, פסקי הדין שניתנו על-ידי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"א 7394/07 עו"ד אמיר גנאם נ' רדא פעור (2007) בפסקה ה', וכן ברע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש (2005); רע"א 8288/06 עו"ד אליעזר ברק נ' שמואל בראונשטיין (2007) בפסקה 7, שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' ארבל; ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל (2007) בפסקה 14, שניתן על-ידי כבוד השופט א' ריבלין).   בדרך-כלל לא הייתה מחלוקת, כי גם בהיעדר הסכם שכר-טרחה זכאי עורך הדין לקבלת שכר ראוי עבור השירות המשפטי שהעניק ללקוחו. זכות זו נקבעה בהוראת סעיף 46 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע כי "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".   הוראה זו, שמקורה בעקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט, מבוססת על העיקרון שלפיו אדם זכאי לשכרו בגין עמלו, ולכן, בהיעדר הסכם שכר-טרחה, רואים את הצדדים ככאלה שהסכימו על תשלום שכר ראוי לעורך הדין (ראו למשל, ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ , פ"ד מז(5) 114 (1993) , בעמ' 125; עניין יכין חקל בפסקה 9).   12. באשר לשאלה כיצד יש לקבוע מהו השכר הראוי, נקבע שככלל, במקום שבו לא נערך הסכם שכר-טרחה, הנטל להוכחת שיעורו מוטל על התובע, בהיותו "המוציא מחברו", ולפיכך עליו הראיה.   עוד נקבע, שקביעת שיעור שכר הטרחה הראוי של עורך-דין, אינה מצויה בגדרם של הדברים המצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, ולפיכך הדבר טעון הוכחה. זאת בין השאר באמצעות מומחים שעל סמך ניסיונם המקצועי, יוכלו לחוות את דעתם על הנוהג בעניין קביעת שכר הטרחה בתחום הרלוונטי (עניין ביניש-עדיאל, בפסקה 14). כך למשל, נקבע בעניין זה על-ידי כבוד השופט א' ריבלין בעניין יכין חקל (בפסקה 10):   "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו (4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326).   בפועל, ההכרעה בשאלת השכר הראוי אינה תמיד מן הקלות. כאמור, בית המשפט אינו נסמך, בעניין זה, על 'ידיעה שיפוטית', ותכופות נדרש הוא לעדויות מפי מומחים בדבר השכר המקובל בנסיבות המקרה". 13. כפי שנקבע בפסיקה, שעל עיקריה עמדנו, בדרך-כלל אין מחלוקת שגם בהיעדר הסכם שכר-טרחה זכאי עורך הדין לקבלת שכר ראוי עבור השירות המשפטי שהעניק ללקוחו, וזאת לאור הוראת סעיף 46 בחוק החוזים (חלק כללי). הוראה זו, שכאמור, מקורה בעקרונות של דיני עשיית עושר ולא במשפט, מבוססת על העיקרון שלפיו אדם זכאי לשכרו בגין עמלו. לפיכך כאמור, בהיעדר הסכם שכר-טרחה, רואים את הצדדים ככאלה שהסכימו על תשלום שכר ראוי לעורך הדין. מכיוון שכך, אזי על בית המשפט לבחון מהו השכר הראוי בנסיבות העניין, שאותו על עורך הדין להוכיח, וזה ייקבע כאמור, בשים לב בין השאר, לכל השיקולים שנקבעו בפסיקה (הזמן שהקדיש עורך הדין, מהות העניין, היקפו ומידת מורכבותו, שווי העניין, המוניטין של עורך-הדין, והשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הרלוונטי, ככל שישנה). 14. אפשר להקדים ולומר, כי פרט לכך שהתובע טען שהסכום הנתבע הוא "כמקובל בתיקי גירושין, כאשר התובע מייצג את הנתבע בכל ההליכים הקשורים בגירושין" (פסקה 3 בסיכומי התובע), לא הניח התובע כל תשתית ראייתית לכך שהסכום הנתבע הוא סכום שכר הטרחה שמקובל לגבות בגין ייצוג בהליכי גירושין. כך גם לא הובאו ראיות באשר לזמן שהקדיש התובע לייצוגו של הנתבע או למידת מורכבותו של נושא הייצוג. הראיות היחידות שהובאו עסקו בפעולות המשפטיות שנקט התובע בעניינו של הנתבע. 15. עוד בטרם נידרש לשאלת הערכת השכר הראוי בנסיבות הנדונות, יש להכריע בשאלה אם אמנם ניתן לומר שגם במקרה הנדון יש הצדקה לראות את הצדדים ככאלה שהסכימו על תשלום שכר ראוי לעורך הדין (התובע). לאחר שבחנתי את מכלול המסמכים שהגישו הצדדים ואת טענותיהם, הגעתי למסקנה כי לא רק שלא ניתן לומר שהצדדים הסכימו שהנתבע ישלם לתובע שכר-טרחה ראוי, אלא שדווקא הייתה הסכמה והבנה שהנתבע לא יהיה מי שישלם לתובע את שכרו. הסכמה זו הייתה על רקע העובדה שלנתבע אין אפשרות לשלמו, והתובע ידע על כך. התובע עצמו כתב את הדברים בבקשה שהגיש בשם הנתבע אל בית המשפט לענייני משפחה ובתצהירו של הנתבע שצורף אל אותה בקשה. יחד עם זאת, מאותה בקשה ומאותו תצהיר גם עולה כי הייתה התחייבות ששכרו של התובע ישולם בידי חבריו של הנתבע וכי לא הייתה הסכמה לכך שהתובע יעניק לנתבע ייצוג משפטי חינם אין כסף. משלא הוצגה כל ראייה שאמנם סכום כלשהו שולם לתובע על-ידי מי מחבריו של הנתבע או על-ידי גורם אחר כלשהו, הרי שיש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את שכרו, אך בסכום סמלי בלבד. 16. לאור האמור, ומשהסכימו הצדדים שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה (לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט), ישלם הנתבע לתובע סך של 4,000 ₪ בלבד. לאור מצבו הכלכלי של הנתבע כפי שעולה מהמסמכים שהגיש, בעוד שהתובע היה מודע לו ואף פרש אותו בכתבי הטענות שהגיש בשם הנתבע אל בית המשפט לענייני משפחה, ישלם הנתבע את הסכום האמור בשמונה תשלומים חודשיים שווים. תשלום ראשון ישולם תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין, וכל תשלום נוסף ישולם בחודש שלאחריו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. עורך דיןגירושיןשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה