חישוב אחוזי נכות תפקודית בגין טינטון עקב תאונת דרכים

הנכות הנובעת מהטינטון הינה פונקציונלית במידה ועיסוקו של הנפגע מצוי בסביבה שקטה במיוחד (טינטון כמטרד) או עיסוקו מצריך שמיעה תקינה ולא מופרזת (טינטון כהפרעה). כללי התובע יליד 27.12.49 נפגע ביום 10.12.95 בתאונת דרכים. התובע לא אושפז עקב התאונה, אלא קיבל טיפול בחדר המיון ושוחרר לביתו. הנתבעות מודות בחבותן לפצות התובע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 והמחלוקת בין הצדדים נסבה לשאלת גובה הנזק בלבד, ולפי הפירוט שהגיש ב"כ התובע, בשאלת הנזק הבלתי ממוני, אובדן השתכרות בעבר ואובדן השתכרות בעתיד. נזק בלתי ממוני לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986, מונו לבדיקתו של התובע שני מומחים: האחד, בתחום האורטופדי והשני, בתחום א.א.ג. המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר אורי פרנקל, קבע בחוות דעתו בפרק "סיכום ומסקנות" כדלקמן: "מר מיכל נפגע בתאונת דרכים וסבל מכאב בצוואר וביד ימין. טופל במנוחה, בצווארון, בתרופה לשיכוך כאבים ובפיזיוטרפיה. מתלונן על כאב בצוואר, כשבבדיקה הקלינית קיימת הגבלה קלה מאוד בתנועה מלווה בכאב קל בסוף טווח התנועה, ובצילומי הרנטגן אובחן ישור הלורדוזיס הצווארי ושינויים ארתרוטיים. להערכתי, השינויים הארתרוטיים אינם תוצאה של התאונה, אולם כיוון שלדבריו לא סבל מכל כאב בצוואר קודם לתאונה, הרי שסביר יהיה להניח כי מצבו בהקשר זה כפי שבא לידי ביטוי בבדיקה הקלינית, הינו תוצאה של התאונה הנדונה. מצבו - סופי. בגין התאונה הנדונה, נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי בגובה של % 5 לפי סעיף 37(5)א' מחולק ל-2, מותאם, של התקנון של המוסד לבטוח לאומי". "בת.ד. הנדונה נחבל המתלונן בצווארו. נגרמה פגיעה בשמיעה בתדרים הגבוהים בשתי האוזניים. על סמך פגיעה זו יש לתת אמון בתלונתו אודות הטינטון הטורדני הקבוע באוזניו. אין פגיעה בשמיעה בתדרי הדיבור ולכן אין הכרת נכות שמיעתית. נכותו בגין הטינטון הינה: סעיף 72(4)ד' 2- % 10נכות לצמיתות. הנכות הנובעת מהטינטון הינה פונקציונלית במידה ועיסוקו של הנפגע מצוי בסביבה שקטה במיוחד (טינטון כמטרד) או עיסוקו מצריך שמיעה תקינה ולא מופרזת (טינטון כהפרעה). כמו כן אין להעסיקו בעבודה הכרוכה ברעש, וזאת מחשש להחמרת הטינטון" לאור האמור נכותו המשוקללת של התובע הינה בשיעור % 14.5 ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, בהפחתת גיל כולל ריבית, בסך של 360, 16 ש"ח בקירוב. הפסדי שכר בעבר בשנים 1983 ועד לשנת 1994 ניהל התובע מפעל למוצרי בשר בשותפות עם אחיו. עקב חובות שהצטברו נאלצו האחים לסגור המפעל. בחודש יוני 1995, דהיינו כשישה חודשים לפני התאונה, החל התובע לעבוד כנהג מונית עצמאי וביום 10.12.95 במהלך עבודתו כנהג מונית נפגע בתאונת הדרכים. על פי האמור בתשובות 36, 37 לתצהיר תשובותיו לשאלון שנשלח אליו מטעם הנתבעות, פנה התובע למוסד לבטוח לאומי והתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה. הוא קיבל עד כה דמי פגיעה. התובע הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות מהעבודה אך טרם זומן להתייצב בפני ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי. הצדדים חלוקים לענין קביעת הפסד השתכרות בעבר. ב"כ התובע טען כי על פי תעודות רפואיות שבידי התובע הוא לא היה מסוגל לעבודה עד לסוף חודש ינואר 1996 ובחודש פברואר 1996 חזר לעבודה חלקית בלבד ובהדרגה שב לעבודה במשרה מלאה. ב"כ הנתבעות טען כי יש לחשב הפסדי שכר רק על פי התעודות הרפואיות שהציג בבית המשפט. המומחים הרפואיים לא קבעו לתובע דרגות נכות זמניות ולפיכך יש להסתמך על התעודות הרפואיות שהמציא וצירף לתצהיר עדותו הראשית. על פי התעודות הללו לא היה התובע מסוגל לעבוד מיום התאונה - 10.12.95ועד ליום 20.1.96 דהיינו חודש ועשרה ימים. לפי "דו"ח רווח והפסד" לשנת המס 1995 אשר הגיש התובע היתה הכנסתו לפני מס סך של 192, 15 ש"ח. כיוון שדו"ח זה מתייחס לתקופת עבודתו כנהג מונית שהחלה לדבריו בחודש יוני 1995, סביר יהיה לקבוע כי הכנסתו החודשית הממוצעת לשישה חודשים עמדה על סך של 532, 2 ש"ח. סכום זה כאשר הינו משוערך להיום עומד על סך 3.327ש"ח. לפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין 40 ימי אי כושר בסך כולל של 325, 5 ש"ח בקירוב. לבית המשפט לא הובאו נתונים מה היו גובה דמי הפגיעה שקיבל התובע מהמוסד לבטוח לאומי ועל כן לא מצאתי מקום לנכותם, ומכל מקום יש לנכות כל גימלה שהתקבלה מהמל"ל רק לאחר חישוב סך של הפיצויים המגיעים לתובע ולא כדרך חישובו של ב"כ הנתבע, שהפחית את דמי הפגיעה שקיבל התובע מהסכום המגיע לו בגין הפסדי שכר בעבר. אובדן כושר השתכרות גם לדרך חישובו של ראש נזק זה חלוקים הצדדים. ב"כ התובע הגיש שומות המס של התובע בעת היותו מנהל מפעל הבשר לשנים 1991 ועד לשנת .1994 לטענתו, הכנסתו החודשית הממוצעת על פי דו"חות אלה כאשר הינם משוערכים להיום עומדת על סך של 324, 7 ש"ח ונתון זה מצביע על פוטנציאל ההשתכרות האמיתי של התובע. לשיטתו, כיוון שבתקופה הסמוכה לפני התאונה עבר התובע מהפכים ושינויים בתחומי עבודתו, מן הראוי לערוך חישוב הפסד צפוי על פי הדרך המוצעת על ידו ועל פי נכותו הרפואית בשיעור %.15 ב"כ הנתבעות טען כי עובר לתאונה השתכר התובע סך של כ- 500, 2 ש"ח וגם על פי הדו"חות שהגיש לשנים 3- 1991 היה שכרו הממוצע נטו סכום דומה. עוד הוסיף וטען ב"כ הנתבעות, כי לאחר התאונה החל התובע לעבוד כשכיר ושכרו ההתחלתי על פי תלושי המשכורת שצירף לתצהירו עמדו בחודשים מאי ויוני 1996 על סך 540, 2 ש"ח ברוטו ובחודש יולי 1996 עלה השכר ל- 803, 2 ש"ח ברוטו. לשיטתו, יש לפצות התובע בסכום גלובאלי על בסיס של 500, 2 ש"ח לחודש לפי חישוב של רבע מהסכום האקטוארי. אובדן כושר השתכרות נקבע בדרך כלל על פי הנכות התפקודית של התובע במכפלת הפסד השתכרותו. הנכות התפקודית מצביעה על מידת הפגיעה בתפקוד של הנפגע שנקבעה לו נכות רפואית. כיצד נקבעת הנכות התפקודית? עמד על כך כב' השופט ת. אור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח’, תק' עליון כרך 95(2) תשנ"ה-תשנ"ו 1995בעמ' 175- "בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך למשל, נכות רפואית בשיעור % 20 עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ואחוז הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את אחוז נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים הנכות התפקודית, דהיינו מידת ההגבלה, של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית. כך למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף... נכות תפקודית אשר באה להצביע על הפרעה בתפקוד של מי שנפגע גופנית, יכולה, אם כן להיות זהה או דומה לנכות רפואית וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה. על רקע זה התפתח השמוש במונח של נכות תפקודית (או נכות פונקציונלית) המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע". עם זאת, נכות כשלעצמה אינה מהווה תמיד הוכחה לקיומו של נזק בעתיד, אלא אם כן מצטרפת אליה הוכחה כי המום ביכולתו של הנפגע יש עמו סכנה כי יגרום בעתיד, אם אינו גורם כבר בהווה, נזק. בענין נכותו התפקודית נתייחס לאמור בחוות הדעת של המומחים. המומחה בתחום האורטופדי קבע כי: "קיימת הגבלה קלה מאוד בתנועה מלווה בכאב קל בסוף טווח התנועה". המומחה בתחום א.א.ג. קבע כי נכותו של התובע בשיעור % 10 פונקציונלית במידה ויעבוד ב"סביבה שקטה במיוחד", או באם עיסוקו מצריך "שמיעה תקינה ולא מופרעת". כמו כן המליץ כי לא יעבוד בעבודה הכרוכה ברעש מחשש להחמרת הטינטון. בסעיף 5 לתצהירו אמר התובע הדברים הבאים לגבי הגבלתו התפקודית: ".5א. כתוצאה מפציעתי בתאונה הנדונה נחבלתי בצוואר ובראש. תופעות אלה מפריעות לי בעבודתי ובחיי היום-יום. בשל הליקוי בשמיעה, שאותו פירטתי לעיל, אני מתקשה לתקשר עם הלקוחות. בנוסף לכך, הרעש המתמיד באוזן מונע ממני שינה סבירה ומקשה עלי להירדם. לכן, מאז פציעתי אני סובל מעייפות מתמשכת. ב. בשל הכאב וההגבלה בצוואר אני מוגבל בבצוע מאמצים גופניים. גם דבר זה מפריע לי בעבודה, שכן לעתים קרובות לקוחוות דורשים שאסייע בהרמת מזוודותיהם ובהכנסתן לתא המטען או למנשא המותקן על גב המכונית. כמו כן, גם הטיפול במונית מחייב לעתים השקעת מאמץ גופני. גם הכאב בצוואר מאוד מפריע לי ומקשה עלי מהלך עבודתי". דברים אלו לא נסתרו בחקירתו הנגדית. כאמור, התובע עובד כעת כנהג מונית, אם כי מקום עבודתו אינו קבוע. נכותו האורטופדית מקשה עליו אל נכון את תפקודו היום-יומי בעבודה זו. לענין העתיד, שני סוגי הנכויות שנקבעו לו יכולים להגבילו במידה מסויימת ולהפריע לו בבחירת מקום עבודה אחר ובבצוע עבודות מסויימות, אם כי איני סבור כי בגובה המלא של נכותו הרפואית. לאור האמור, סבור אני כי יהא זה לנכון לקבוע כי לתובע נכות תפקודית בשיעור של % 50 מנכותו הרפואית, המשוקללת על פי האמור בע"א 998/91 יפרח נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, תק-על כרך 94( 1), תשנ"ד- תשנ"ה- 1994 בעמ' 817. אשר לענין בסיס השכר לפיו יחושב כושר השתכרותו, סבורני, כי לא ניתן לאמץ הסכום המוצע על ידי ב"כ התובע. הכנסותיו כמנהל מפעל בשר הינם רחוקים יחסית ממועד התאונה. סוגה של העבודה האמורה וטיבה שונים לחלוטין מסוגה וטיבה של העבודה כנהג מונית שבה בחר התובע לעסוק לאחר קריסת עסק הבשר. עבודתו כנהג מונית כחצי שנה בטרם התאונה ותקופה ארוכה לאחריה מהווים אינדיקציה סבירה, לדעתי, כי החישוב בדבר כושר השתכרותו של התובע צריך להיות מבוסס על השתכרותו כנהג מונית, בסכום ממוצע של 000, 3 ש"ח נכון להיום. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו בהיוון המתאים (לפי 210חודשים עד הגיעו לעיל 65) לפי דרך החישוב הבאה: 500, 35 ש"ח 000 163.2227, 3x% 14.5x% 50X ניכוי גימלת נכות רעיונית כאמור, המדובר בתאונת עבודה וכיוון שטרם נקבעו לתובע אחוזי נכות על ידי המוסד לבטוח לאומי יש לנכות גימלת נכות רעיונית. חישובה של גימלה זו לפי שכר חודשי ממוצע של 000, 3 ש"ח הינו כדלקמן: 540, 36 ש"ח = 14.5( 50 3000:30\x i\ i 7x 3X סיכום הנתבעות יפצו את התובע כדלקמן: 1. נזק בלתי ממוני - 360, 16 ש"ח 2. הפסדי שכר בעבר - 325, 5 ש"ח 3. אובדן כושר השתכרות- 500, 35 ש"ח סך הכל- 187, 57 ש"ח הנתבעות ישאו בהוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום תשלומן ועד התשלום בפועל וכן ישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור % 13 מסכום הפיצוי הפסוק בצירוף מע"מ כחוק. מסכום הפיצוי הפסוק תנוכה הגימלה הרעיונית בסך 540, 36 ש"ח. ניתנה היום כז' בסיון תשנ"ח, 21.6.98 בהעדר הצדדים.אחוזי נכותשמיעהתאונת דרכיםטינטוןנכותנכות תפקודית