##מהי "העסקה משולשת" ?## בשנים האחרונות התרבו תבניות ההעסקה הבלתי שגרתיות עמן נאלץ בית הדין להתמודד וניתנו פסקי דין רבים העוסקים בתבנית העסקה משולשת. בתבנית משולשת זו ניצב מצד אחד העובד ומהצד השני ניצבים שניים, מי שמקבל או משתמש בפרי עמלו של העובד ומי שקשר בין המשתמש לבין העובד, לרוב קבלן כח אדם. במקרים אלה של העסקה משולשת נדרש בית הדין לדון בשאלה מי המעסיק האותנטי- האם קבלן כח האדם או המשתמש כאשר הפסיקה יוצרת הבחנה בין " מיקור חוץ אותנטי" ולגיטימי לבין " התקשרות משולשת" בלתי לגיטימית. סוגיית זהות המעסיק מתעוררת, בין היתר, במקרים של תבניות העסקה משולשת, כאשר מעבר למעסיק הרשום, מעורב גורם נוסף בתבנית ההעסקה, הוא המשתמש בפועל. פסק הדין המנחה בסוגיה זו ניתן בעניין דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת נ' כפר רות, שבו קבע בית הדין מבחני עזר לצורך איתור המעסיק במסגרת יחסי עבודה משולשים. בפסק דין זה קבע בית הדין הארצי חזקה לפיה המעסיק הוא המשתמש, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית בינו לבין הצד השלישי ובין הצד השלישי לבין העובד, כי מטרת ההתקשרות אינה מנוגדת לחובת תום הלב או לתקנת הציבור, ואינה נגועה בפגם אחר המאיין אותה ואין היא נועדה לעקוף או להתחמק מחובותיו על פי הדין. ##המבחנים לקביעת "העסקה משולשת":## המבחנים שקבע בית הדין כוללים את המבחנים הבאים: ##(1)## כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; ##(2)## בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר; ##(3)## מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי קבלתו אליה; ##(4)## מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו; ##(5)## מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; ו) מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו; ##(6)## כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה מיהו המעביד; ##(7)## מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר; ##(8)## למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו; ##(9)## האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה, ובו משתלב העובד, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה. ##פסיקה בנושא העסקה משולשת:## בדב"ע נד/96 - 3 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי הארצי בע"מ נגד עאבד (21/9/95), הדגיש בית הדין הארצי כי בעת קביעת זהות המעסיק ביחסי עבודה מורכבים, יש לנקוט במדיניות שמטרתה להבטיח אכיפת זכויות מתחום משפט העבודה המגן: "בהיעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה. בית הדין אינו צריך להמתין לחקיקה או לחקיקת משנה לפתור את הבעיה של עובד המועסק ביחסי עבודה מורכבים. על בית הדין מוטלת האחריות לפסוק תוך התחשבות במטרה הגלומה בחוקי המגן של משפט העבודה, אפילו כרוך הדבר בחיפוש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי המגן במשפט העבודה והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או לעקיפתם". בע"ע 478-09 יצחק חסידים נגד עירית ירושלים (13/1/11), קבע בית הדין הארצי, כי אין עוד תוקף לחזקה שנקבעה בהלכת כפר רות, אולם הותיר על כנה את דרך הבדיקה המהותית שהותוותה בהלכת כפר רות. כמו כן, שב בית הדין הארצי והדגיש, כי זהות המעסיק תקבע על בסיס אבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין הסדר פיקטיבי, שמטרתו להתחמק ממחוייבות המעסיק מתוך ניסיון להסוות את יחסי העבודה תוך פגיעה בזכויות העובד. ##להלן פסק דין בנושא העסקה משולשת:## 1. לפני תביעת התובעים שהועסקו כעובדי ניקיון בעיריית הוד השרון לתשלום שכר עבודה עבור חודש 4/2010. 2. ואלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי אחזקה וניקיון. ב. ביום 10.9.09, החלה הנתבעת לספק שירותי ניקיון בעיריית הוד השרון לאחר שזכתה במכרז (נספח א' לכתב התביעה). ג. בין הנתבעת לבין חברת ה.ט אשיב בע"מ נחתם "הסכם-קבלן משנה" ובו נקבע, בין היתר, כי חברת ה.ט אשיב בע"מ (להלן: אשיב) תספק לנתבעת שירותים באמצעות עובדיה (נספח ב' לכתב ההגנה). יצוין כבר כעת כי על גבי ההסכם לא נרשם מועד חתימת החוזה, היכן יסופקו השירותים על ידי חברת אשיב, טיב השירותים שיסופקו, התמורה שתשולם וכן תקופת ההסכם. ד. בסוף חודש אפריל 2010, חדלה הנתבעת מלספק שירותי ניקיון בעיריית הוד השרון. ה. התובעים הועסקו כעובדי ניקיון בעיריית הוד השרון מספר חודשים. אין מחלוקת, כי בחודשים הראשונים לעבודתם קיבלו התובעים שכר מחברת אשיב, למעט עבור חודש אפריל 2010. 3. עדים וראיות א. התובעים העידו מטעמם. בנוסף העיד מר אוסטרובסקי קוגן אורי, שהועסק בתקופה הרלוונטית כמנהל אזורי תפעולי מטעם חברת פיקס, שסיפקה שירותים לנתבעת בעיריית הוד השרון (להלן: אורי). ב. מטעם הנתבעת העיד עופר מיכאל, מנהל תפעול ארצי של הנתבעת (להלן: עופר). במהלך עדותו הגיש לבית הדין את המסמכים הבאים: תלוש שכר לחודש 1/10 שהונפק על ידי חברת אשיב עבור התובעת 3, סומן נ/1; תלושי שכר לחודשים 2/10-4/10 שהונפקו על ידי חברת אשיב עבור התובעת 1, סומן נ/2; חשבונית-מס קבלה של חברת אשיב מיום 30.4.10 בסך 12,418 ₪. 4. קודם שאפנה לבירור השאלות שבמחלוקת אציין כי בטרם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף, במסגרתו טענה, בין היתר, כי התובעים מעולם לא היו עובדי הנתבעת והם אינם מוכרים לה כלל ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף. לאחר קבלת תגובת התובעים, לרבות התצהירים שצורפו לתגובה וכן טבלה הנושאת את הכותרת "חיוב רשף ביטחון עבור הוד השרון חודש פברואר", ניתנה החלטה ביום 28.3.11 לפיה על הנתבעת להשיב לתגובת התובעים ולפרט, בין היתר, האם היא מספקת שירותי ניקיון בעיריית הוד השרון, כפי שפורט בתצהירי התובעים, והאם היא מעסיקה עובד בשם אורי שאנוכי, שלטענת התובעים ניהל ופיקח על עבודתם בהוד בעיריית הוד השרון. חרף החלטת בית הדין, הנתבעת לא השיבה לתגובה ולאחר שנשלחה תזכורת נוספת לנתבעת ביום 5.5.11, והנתבעת שוב בחרה שלא להשיב, נמחקה הבקשה. אציין כי חרף טענת ב"כ הנתבעת בפתח דיון ההוכחות, כי לא קיבל את תגובת התובעים וכן את החלטות בית הדין, מעיון במערכת הממוחשבת עולה כי ההחלטות נמסרו לב"כ הנתבעת כדין. דיון והכרעה 5. המחלוקת העומדת בבסיסה של תביעה זו היא, האם הנתבעת העסיקה את התובעים, או שמא הועסקו התובעים אצל חברת אשיב, כטענת הנתבעת. לצורך בכרעה בשאלה הזו אבחן האם הייתה התקשרות אותנטית בין הנתבעת לחברת אשיב ואם התקשרות זו אינה פוגעת בזכויות התובעים, או שמא מדובר בפיקציה ומתכונת העסקתם של התובעים, כפי שהיתה בפועל, פגעה בזכותם של התובעים לקבל שכר עבור חודש אפריל 2010. 6. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני ולטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה , כי הנתבעת העסיקה את התובעים, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. 7. מעדויותיהם של עופר, מטעם הנתבעת ואורי מטעם התובעים עולה, כי לאחר שהנתבעת זכתה במכרז למתן שירותי ניקיון בעיריית הוד השרון, היא התקשרה עם שתי חברות, אשיב ופיקס (להלן: קבלני המשנה) , בכדי שהם יספקו עובדים לביצוע העבודה עבור הנתבעת. אורי, שפעל בשם חברת פיקס ותפקידו היה לגייס עובדים לביצוע העבודה, פנה לתובע 3, מאחר שידע שהוא "מן ראש קבוצת פועלים" וקישר בינו לבין המנהלים שלו מטעם חברת פיקס. עוד עולה ממכלול הראיות כי עיריית הוד השרון שילמה לנתבעת עבור שירותי הניקיון והנתבעת העבירה מצידה תשלום לקבלני המשנה, בניכוי של 4% מהסכום שקיבלה מעיריית הוד השרון, וקבלני המשנה שילמו לתובעים עבור עבודתם (עמ' 7 ש' 12-8, 20-21, עדות עופר; עמ' 1 ש' 23-16 עדותו אורי ). יוצא אפוא כי במקרה דנן, מדובר בצורת העסקה מורכבת בה מחוברים ארבעה גורמים: העובדים - התובעים, קבלן שירותי הניקיון - הנתבעת, קבלני משנה - אשיב ופיקס והמשתמש - עיריית הוד השרון. 8. קודם לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים אפרט את המסגרת הנורמטיבית העומדת בבסיס הכרעתי. בשנים האחרונות, ניצב בית הדין יותר יותר מול תבניות העסקה בלתי שגרתיות וניתנו פסקי דין רבים העוסקים בתבנית העסקה משולשת, שמצד אחד נמצא העובד ומהצד השני ניצבים שניים, מי שמקבל או משתמש בפרי עמלו של העובד והשני- הקבלן- בדרך כלל קבלן כח אדם. בית הדין נדרש במקרים אלה של העסקה משולשת לדון בשאלה מי המעביד האותנטי- האם קבלן כח האדם או המשתמש והפסיקה הבחינה בין "מיקור חוץ אותנטי" ולגיטימי לבין "התקשרות משולשת" בלתי לגיטימית. פסק הדין המנחה בסוגיה זו ניתן בעניין כפר רות שבו קבע בית הדין מבחני עזר לצורך איתור המעביד במסגרת יחסי עבודה משולשים (דב"ע נב/142-3 אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כ"ד (1) 535). בפסק דין טופר, קבע בית הדין לעניין ההכרעה בשאלת זהות המעסיק כדלקמן: "המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין, על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא - מיהו, לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהיתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". (ע"ע 1334/04 טופר - מועצה מקומית תל שבע, ניתן ביום 29.12.04) לאחרונה קבע בית הדין הארצי בעניין חסידים כך: "זהות המעסיקה לא תיקבע אם כך בהתאם להגדרות הצדדים עצמם או על בסיס מבחנים פורמליסטים, כי עם על בסיס הבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה, לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה הקיימים בין העובד המשתמש תוך פגיעה בזכויותיו" (ע"ע 478/09 חסידים - עיריית ירושלים, ניתן ביום 13.1.11) ההלכה שנקבעה בשאלת זהות המעסיק במקרים של תבניות העסקה בלתי שגרתיות, יפה למקרה שלפני, בשינויים המחוייבים. לפיכך, אבחן להלן, בהתאם למכלול העובדות שהוכחו בפני, מיהו לאמיתו של דבר המעסיק של התובעים- האם הנתבעת, כטענת התובעים או שמא, חברת אשיב, כטענת הנתבעת. מן הכלל את הפרט 9. תחילה אציין, כי בשים לב לעקרון תום הלב וההגינות הנמצאים בליבת יחסי העבודה, לטעמי אין הצדקה, שקבלן שירותי ניקיון שזכה במכרז ליתן שירותים אצל משתשמש, יספק את השירותים למשתמש באמצעות קבלן משנה שאינו "קבלן שירות" ושמעמדו המשפטי ויציבותו הכלכלית מוטלות בספק ועל כן מתעורר ספק גדול אם ניתן יהיה לפרוע ממנו חוב כלפי העובדים. יתרה מכך, תבנית העסקה העסקת עובדים באופן כזה אף אינה עולה בקנה אחד עם תיקון מס' 6 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם התשנ"ו- 1996 לרישוי "קבלני שירות" להלן: חוק קבלני כח אדם), שתחולתו מיום 1.1.10. ואבהיר:- בסעיף 10 א לחוק נקבע, בין היתר, כי הוראותיו של חוק קבלני כח אדם בסעיפים 2-9 והוראות נוספות, יחולו לגבי "קבלן שירות" בשינויים המחוייבים ובשינויים נוספים המפורטים בסעיף. סעיף 1 לחוק מגדיר "קבלן שירות" כדלקמן: "מי שעיסוקו במתן שירות באחד מתחומי העבודה המפורטים בתוספת השנייה באמצעות עובדיו אצל זולתו". על פי התוספת השנייה, הוראותיו של החוק המסדירות חובת רישוי, חלות על קבלן שירות בתחום השמירה , האבטחה והניקיון. התכלית להחלת חובת הרישוי על קבלני השירות היא לחזק את הפיקוח על קבלני השירות כדי לשמור על זכויותיהם של העובדים בענפי האבטחה והניקיון ולמנוע פגיעה בזכויותיהם הסוציאליות של אוכלוסיות עובדים חלשות. למעשה, הרישיון נועד להבטיח שקבלן השירות יפעל על בסיס כלכלי איתן, תוך דאגה לזכויות עובדיו ומטרה זו יכולה להיות מושגת רק באמצעות גוף מסודר, המתנהל כחוק ובשקיפות כלפי עובדיו וכלפי גורמי הפיקוח עליו (ע"ב (ארצי 1002/02 קבוצת יו. אס. גי . די בע"מ - מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה, פד"ע לח, תשס"ג-2003, 529) 10. אין מחלוקת כי חברת אשיב לא פעלה כ"קבלן כח אדם" ו/או כ"קבלן שירות" בהתאם להוראות חוק קבלני כח אדם. יתרה מכך, מעדותו של עופר עולה באופן ברור ומפורש, כי הנתבעת ניצלה את "הפירצה" ונהגה להתקשר עם קבלני משנה שאינם "קבלני שירות" שלא נבדקו על ידה וכי היום היא מתקשרת רק עם "קבלני שירות". בשל חשיבות הדברים אביא אותם כאן כלשונם: "עד שנכנסה תקנה של קבלני שירות היתה פירצה שגם אנו עלינו עליה אח"כ שקבלנים מעסיקים קבלנים אחרים, בלי שנוכל לבדוק אותם, היום כל קבלן משנה שעובד אצנו, אנו דואגים שהוא יהיה קבלן שירות וכל העובדים יהיו עובדים שלו במידה והוא רוצה להעסיק קבלן הוא צריך להיות קבלן שירות" (עמ' 11 ש' 8-11 לפרו', הדגשות ש.א). כפי שציינתי לעיל, תחולת התיקון לחוק קבלי כח אדם היא מיום 1.1.10 (חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים (2009-2010), תשס"ט 2009, ס"ח תשס"ט מס' 2203, עמ' 244). יוצא אפוא, כי במועד המצוי במחלוקת בין הצדדים, קרי אפריל 2010, התיקון לחוק נכנס לתוקפו, והנתבעת, פעלה בניגוד להוראות חוק קבלני כח אדם, עת התקשרה עם חברה שאינה "קבלן שירות" לספק שירותי ניקיון במקומה אצל המשתמש- עיריית הוד השרון. כמו כן, מאחר שהנתבעת נמנעה מלהגיש לבית הדין את המכרז, מתעורר ספק האם היא היתה רשאית בהתאם לתנאי המכרז לספק את שירותי הניקיון לעיריית הוד השרון, באמצעות קבלני משנה. 11. כאן המקום לחזור ולציין כי על גבי הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לאשיב (נספח ב' לכתב ההגנה) לא נרשם מועד חתימת החוזה, היכן יסופקו השירותים על ידי אשיב, טיב השירותים שיסופקו, התמורה שתשולם וכן תקופת ההסכם. העובדה שהנתבעת לא טרחה לערוך הסכם מפורט ומסודר עם אשיב מערערת את טענת הנתבעת כי במועד שבמחלוקת התקשרה עם חברת אשיב לספק כח אדם עבור מתן שירותי ניקיון בעיריית הוד השרון, ומהווה חיזוק נוסף למסקנת בין הדין, כי לא מדובר בהתקשרות אותנטית, אלא במעין פיקציה שבסופו של דבר פגעה בזכויותיהם של התובעים. 12. זאת ועוד, הפסיקה הכירה במצב שבו מועסק עובד על ידי שני מעבידים במקביל ובמספר פסקי דין הוטלה אחריות משותפת על המשתמש והצד השלישי, לצורך תשלום זכויותיו של העובד, בנימוק שעל המשמש מוטלת האחריות להבטיח שהצד השלישי משלם לעובד שכר וזכויות סוציאליות כדין. בפסק הדין שניתן בעניין Xue Bin קבע בית הדין הארצי כדלקמן: "על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו על-ידי חברת כוח-אדם, קבלן משנה או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבנייה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם" (ע"ע 1218/02 Xue Bin - א. דורי - חסברה לעבודות הנדסיים בע"מ, ניתן ביום 20.3.03) הנה כי כן, ניתן להקיש מההלכה הפסוקה לעניינו ולקבוע כי על הנתבעת היתה מוטלת חובה להבטיח ולפקח שקבלן המשנה- אשיב מכבדת את חוקי העבודה, לרבות תשלום שכר העבודה ויתר זכויות המגן לתובעים. כפי שאפרט להלן, הנתבעת לא פעלה בהתאם לחובתה ויתרה מכך ממכלול הראיות שבפני עולה כי הנתבעת התנערה מאחריותה, עת הפסיקה לספק שירותים לעיריית הוד השרון ולמעשה הפקירה את גורלם של התובעים. 13. ראשית, בכתב ההגנה, חזרה הנתבעת חזור וטעון על הטענה כי לא העסיקה את התובעים והם אינם מוכרים לה כלל וטענה כי שירותי הניקיון סופקו על ידי קבלן משנה- אשיב. עם זאת, מעיון בכתב ההגנה עולה כי הנתבעת לא טענה כי עמדה בכל התחייבויותיה הכספיות כלפי חברת אשיב בגין שירותי הניקיון שסופקו לה בעיריית הוד השרון וכי ידוע לה כי חברת אשיב שילמה לתובעים שכר וזכויות סוציאליות כדין. אומנם במהלך דיון ההוכחות צירפה הנתבעת תלושי שכר שהונפקו לתובעים על ידי חברת אשיב (נ/1-נ/2) אך מלבד תלוש שכר של התובעת 1 עבור חודש אפריל, הרלוונטי לתקופה שבמחלוקת בין הצדדים , הנתבעת לא טרחה לצרף תלושי שכר עבור התובעים 2 ו-3 ויתירה מכך, לא טרחה לצרף ראשית ראיה כי חברת אשיב שילמה לתובעים שכר עבור חודש אפריל, וזאת באמצעות המחאה או אסמכתא על העברה בנקאית ולחלופין באמצעות הזמנת עד מטעם אשיב למתן עדות בפני בית הדין. כאן המקום לציין כי כלל נקוט שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת הראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. הימנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות את אברהים, מנהל אשיב, שלטענתה שוחחה איתו לאחר הגשת כתב התביעה ואף קיבלה ממנו את תלושי שכר שהוגשו לבית הדין (עמ' 10 ש' 23-24 לפרו') יוצרת חזקה כי עדותו היתה פועלת כנגד הנתבעת וסותרת את גרסתה. 14. שנית, במסגרת החקירה הראשית של עופר הגישה הנתבעת חשבונית מס מיום 30.4.10 לפיה שילמה לחברת אשיב סך של 10,705 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור חודש אפריל 2010. עם זאת, כשנשאל עופר מדוע הסכום על גבי החשבונית לא תואם לסכום המופיע על גבי "טבלת חיוב רשף" (נספח א' לתצהירי התובעים שצורפו לתגובה למחיקה על הסף) לא ידע ליתן הסבר לפער (עמ' 8 ש' 13-15 לפרו'). ויובהר כי בהתאם ל"טבלת חיוב רשף" , שלטענת עופר הוכן על ידי אשיב ומציג את הסכום שעל הנתבעת לשלם לאשיב (עמ' 7 ש' 22-21 לפרו'), היה על הנתבעת לשלם לאשיב סך של 13,752 (14,325 ₪ בניכוי של 4% עבור רווחי הנתבעת). יוצא אפוא כי קיים פער של כ-3,000 ₪, שכאמור הנתבעת לא טרחה ליתן לו כל הסבר ועל כן מתערערת גרסת הנתבעת כי העבירה לאשיב את התשלום המלא עבור התובעים. מעבר לכך אחזור ואציין, כי לא הובאה ראשית ראיה על ידי הנתבעת כי אשיב שילמה לתובעים את הסכום שכביכול הועבר על ידי הנתבעת. 15. שלישית, מעדותו של עופר עולה באופן ברור ומופרש, כי הנתבעת לא פיקחה שאשיב משלמת לתובעים שכר וזכויות סוציאליות, למעט מקרה בודד בו התלונן התובע 3. בשל חשיבות הדברים אביא אותם כאן כלשונם: "ש. לעניין התשלום, אתה משלם לחברות קבלניות תשלום ואתם מוודא האם העובדים מקבלים את הכסף בפועל? ת. ברגע שאנו עובדים שעתי במקומות, באתרים אני יכול לבדוק ומבקש מהקבלנים שנותנים שירותי ניקיון שיתנו אסמכתאות, תלושי שכר של העובדים כדי לבדוק, ברגע שהעבודה מתבצעת, מחיר גלובלי לחודש אני לא יכול לדעת כמה אנשים נדרשים לבצע את העבודה. יכול להיות 1-2 ויכול להיות 10. אני צריך מקום נקי ולכן אני לא יכול לבדוק. ש. אם זה קבלני זה לא מעניין אותך אם קיבלו כסף או לא? ת. ברור שזה מעניין אותי, אם מגיע עובד ואומר לי שיש בעיה והקבלן לא שילם לו, אני מנסה לבדוק את הענין ולבדוק איפה הפערים ולגשר ביניהם. כמו שציינתי, היתה פעם אחת שפנו אלי ואמרו לי שיש בעיות של תובע 3 שהיה 'ראש הצוות'. ואז דיברתי עם איברהים, איברהים נפגש ופתר את הבעיות. ש. אתה בדקת מול איברהים אם שילם לתובעים את הכסף עבור אפריל? ת. הוא אמר לי שהוא שילם ושלח העתקים של תלושי שכר לעובדים למחלקה המשפטית שלנו זה מתייחס גם לחודש שהתובעים תובעים" (עמ' 10 ש' 12-25 לפרו'). מעדותו של עופר יוצא אפוא, כי לשיטתה של הנתבעת במקרה שבו הנתבעת מתקשרת עם קבלן משנה לצורך מתן שירותי ניקיון במקומה, ומוסכם כי ישולם לקבלן "מחיר גלובאלי", אין לה יכולת לבדוק האם העובדים מקבלים שכר וזכויות כדין ועל כן אין להטיל עליה אחריות במקרה שבו קבלן המשנה לא משלם לעובדים שכר וזכויות כדין. טענה זו לא יכולה להתקבל ואל לא לבית הדין לתת יד להתקשרות בין חברת לאספקת שירותי ניקיון לבין קבלן משנה, שמעמדו המשפטי והכלכלי לוט בערפל, שבמסגרתה מסירה הנתבעת אחריות מעצמה לבדוק האם שולם לעובדים שכר וזכויות קוגנטיות כדין. ככל שהנתבעת סברה שאין ביכולתה לבדוק האם זכויותיהם של עובדים המבצעים את העבודה עבורה משולמים כדין, היה עליה להתקשר עם הקבלן באופן שבו היא כן יכולה לוודא שאין פגיעה בזכויות העובדים. יש לדחות את הטענה גם מן הטעם שלטעמי אין מניעה, גם במקרה שבו משולם לקבלן המשנה תשלום "גלובאלי", לבקש מהקבלן פרטים בדבר מספר העובדים, שעות עבודתם וכן אסמכתאות לעניין התשלום שהועבר אליהם בפועל. 16. על כל האמור אוסיף, כי ממכלול הראיות בפני הוכח כי עבודתם של התובעים שירתה את הנתבעת והיא זו שהפיקה טובת הנאה כלכלית מהעסקתם ובפועל הנתבעת פיקחה על העובדים באמצעות עופר ואורי וקבעה את מסגרת העבודה והתמורה שתשולם. למעשה, אופן העסקת התובעים באמצעות אשיב היה מלאכותי ובבחינת צינור תשלום בלבד ועל כן גם מן הטעמים האלה יש לראות בנתבעת כמי שהעסיקה את התובעים. 17. סיכומו של דבר ובשים לב למכלול נסיבות ההעסקה שהוכחו בפני נקבע , כי ההתקשרות בין הנתבעת לאשיב אינה התקשרות אותנטית ולגיטימית אלא ניסיון להסוות את יחסי העבודה בין התובעים לנתבעת. לחלופין, יש לראות את הנתבעת ואשיב כמעסיקות במשותף של התובעים. אשר על כן, סבורה אני כי מן הראוי לראות בנתבעת כמעסיקת התובעים ולהטיל עליה אחריות בכל הקשור לתשלום שכר עבודה לתובעים. 18. זכאות התובעים לשכר עבודה עבור 4/2010 לטענת התובעים הם זכאים לשכר בסך של 4,585 ₪ כל אחד ובסה"כ לסך של 13,752 ₪. לביסוס טענתם צירפו טבלה לפיה היה על הנתבעת לשלם לאשיב עבור שכרם סך של 13,752 ₪, לאחר ניכוי רווחי הנתבעת. כאמור, הנתבעת צירפה חשבונית מס לפיה שילמה לאשיב סך של 10,705 ₪ (לא כולל מע"מ). עם זאת, כפי שפורט לעיל בהרחבה , הנתבעת לא צירפה אסמכתאות לפיהן אשיב שילמה לתובעים סכום כלשהו. אציין שוב כי לא נעלם מעיני תלוש המשכורת שהנפיקה אשיב לתובעת 1 עבור חודש . עם זאת, לא די בתלוש השכר כדי לבסס את הטענה ששולם לתובעת 1 השכר המופיע על גבי התלוש. בהעדר ראשית ראיה כי אשיב שילמה למי מהתובעים שכר עבור חודש 4/10, מתקבלת תביעת התובעים. לפיכך, תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים שכר עבודה בסך של 4,585 ₪. 19. פיצויי הלנת שכר במקרה דנן, בשים לב למחלוקות בין הצדדים , שוכנעתי כי אי תשלום השכר נבע בשל טעות כנה של הנתבעת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. לפיכך, סבורה אני כי יש להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של הצמדה וריבית כחוק. סוף דבר 20. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים המפורטים להלן: לתובעת 1 - שכר עבודה בסך של 4,585 ₪. לתובעת 2 - שכר עבודה בסך של 4,585 ₪. לתובע 3 - שכר עבודה בסך של 4,585 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.10 ועד לתשלום בפועל 21. לאור תוצאת פסק הדין ובשים לב להתנהלות הנתבעת, תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 3,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום, כז' אלול תשע"א, 26 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. מעסיקים במשותף