1. ערעור זה מופנה כלפי הרשעתו בדין של המערער. בבית משפט השלום באשקלון (כב' שופטת התעבורה ד. קליימן), הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, בעקיפת רכב אחר, תוך כדי חציית קו הפרדה לבן רצוף. בשל עבירה זו, נדון המערער לתשלום קנס, בסך 600 ש"ח ולפסילה מקבלת או החזקת רשיון נהיגה, על תנאי למשך חודשיים. 2. כאשר נשאל המערער, בבית משפט קמא, מהי תשובתו לאישום, הוא השיב (עמ' 1 לפרוטוקול): "אני מודה בעובדות, אך לא באשמה. התחלתי העקיפה כחוק וחזרתי בקו לבן - מדובר בשיקול דעת לא נכון של מע"צ". כלומר, גם לפי דברי המערער, עוד בטרם סיים את העקיפה, הוא היה בצד שמאל, של קו הפרדה לבן רצוף. 3. פקד מירי גואטה, מפקדת שלוחת קרית גת במשטרת התנועה הארצית (מתנ"א), העידה, כי היא נסעה בשיירה, כרכב שלישי מאחרי משאית. היא ראתה, את רכבו של המערער, יוצא לעקוף את המשאית, כאשר המערער היה 15 - 20 מטר, לפני שמסתיים הקו הלבן המקוטע שמימין לקו ההפרדה הרצוף. לגירסת פקד גואטה, המערער המשיך את העקיפה כשרכבו משמאל לקו ההפרדה הרצוף. רכב המשטרה רדף אחרי המערער, עצר אותו והשוטרים רשמו לו דו"ח. השוטר רמי סבג, העיד וחזר על גירסת פקד גואטה. המערער העיד, כי התחיל את העקיפה כאשר קו לבן מקוטע, היה מימין לקו הלבן הרצוף, ולפתע, הבחין שהקו המקוטע נפסק, והוא נמצא משמאל לקו לבן רצוף. אז עמדו בפני המערער שתי אפשרויות : להשלים את העקיפה, או לעצור ולחזור לנתיב הימני. משיקולי בטיחות, בחר המערער להמשיך את העקיפה. לגירסתו, הוא החל את העקיפה 100 או 150 מטר, לפני שהחל הקו הלבן הרצוף. אין מחלוקת, שהקווים המקוטעים, שמימין לקו הלבן, הינם באותו רווח, עד לסיומם והרווח איננו מצטמצם לקראת סוף הקווים המקוטעים (ראה עמ' 5 של הפרוטוקול, שורות 14 - 16). 4. אינני מייחס חשיבות למחלוקת בין השוטרים והמערער, היינו, אם המערער החל לעקוף בהיותו 20 מטר או 100 מטר, לפני תחילת הקו הלבן הרצוף. תקנה 36 (ג) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 קובעת: "בכביש המחולק על ידי קו הפרדה רצוף, ישתמש הנוהג ברכב, או בבעל חיים, בצד שמימין לקו ולא יעבור אותו, אלא אם נמצא קו קטעים סמוך לקו ההפרדה בצדו הימני." בתקנה 47 (ה) לתקנות הנ"ל נאמר: "נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה, או ימינה, כדי לעקוף רכב או בעל חיים, באחד מאלה: ..... (5) הוא חוצה קו הפרדה רצוף, אלא אם כן בסמוך לו, בצדו הימני, נמצא קו קטעים." כוונת מתקין התקנות היתה, כי בשום מצב, לא ימצא רכב משמאל לקו הפרדה רציף (כשאין מימינו קו קטעים). אין חובה על מחלקת עבודות ציבוריות, להקטין את הרווחים בקו קטעים, הנמצא מימין לקו הפרדה רצוף, לקראת סיום קו הקטעים. קו הקטעים הצפוף, מסומן בחלק ד' של הודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תש"ל - 1970 במספר ד' - 5, אולם הוא מתייחס לקו קטעים בלבד, ההופך בשלב מסוים לקו לבן רצוף. בסימן ד' - 6, מופיע קו קטעים מימינו של קו הפרדה רצוף, אולם לגבי קו קטעים זה, אין סימון, שכאשר הוא עומד להסתיים, משתנה אורך הקווים או הרווח ביניהם. על כן, התשובה לטענת המערער, מהבחינה המשפטית היא: אל תסטה לצורך עקיפה, גם כאשר מימין לקו ההפרדה הרצוף, מצוי קו קטעים, אלא אם הנך בטוח שתוכל להשלים את העקיפה, לפני שהקו המפריד יהפוך לקו לבן רצוף. ואף אוסיף לכך את הדברים הבאים: בדרך כלל, כאשר יש קו קטעים מימין לקו רצוף, הרי לגבי התנועה ממול הקו הרצוף הוא הקובע, כלומר, איסור העקיפה, לגבי הנוסעים ממול, נובע משדה ראיה מוגבל. על כן, ברוב המקרים, כעבור מרחק לא גדול, גם לגבי כלי הרכב הנוסעים מימין לקו הקטעים, יופיע כעבור מרחק קצר קו הפרדה רצוף - על כן, אין להתחיל בעקיפה, גם כאשר קיים קו קטעים, מימין לקו הרצוף, אלא אם הנהג בטוח שיוכל להשלים את העקיפה, לפני שיתחיל הקו הרצוף. במקרה הנוכחי, גם אם המערער התחיל את העקיפה, מבלי להיות בטוח שיוכל להשלימה, לפני שהקו יהיה רצוף, הרי ברגע שהבחין שהוא מתקרב לקו רצוף, היה צריך להאט, לוותר על השלמת העקיפה ולחזור לנתיב הימני, מאחרי המשאית. בר.ע.פ. 399/91 (בלומנקרנץ נגד מדינת ישראל) פד"י כרך מ"ה, חלק שלישי, עמוד 17, אמר כב' הנשיא שמגר (שם, בעמוד 18, ליד אות השוליים ב'): "המבקש מעלה נקודה משפטית אחת, והיא, האם עקיפה של רכב אחר, שהחלה כדין, מקום בו משורטט על גבי הכביש, קו הפרדה מרוסק ("קו קטעים") הופכת לבלתי חוקית, אם הנהג משלים את העקיפה במקום בו הקו כבר אינו מרוסק אלא רצוף. התשובה לשאלה האמורה, היא חיובית והטעם לכך, הוא הן פרשני-משפטי, והן הגיוני: תקנה 47 (ה) (5) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, אוסרת חציית קו הפרדה רצוף, אלא אם כן, בסמוך לו, בצדו הימני, נמצא קו קטעים. לעניין זה, אין נפקא מינה, אם חציית הכביש היא בראשית העקיפה, בסיומה או באמצעיתה. אין לחצות קו הפרדה מרוסק, אלא אם כן קיימת גם אפשרות לשוב למסלול, מקום בו עדיין מסומן קו קטעים. מסקנה זהה עולה מן ההגיון: יש סכנה למשתמשים בדרך מעצם הנהיגה מעבר לקו הפרדה רצוף, ומבחינת הסיכון, אין, כמובן, נפקא מינה, אם הנהג הביא רכבו למקום האסור, בשל התעלמות מקו רצוף מעיקרה, או בשל עקיפה שלא הביאה בחשבון את החזרה למסלול הימני, לפני תום קו הקטעים. מובן שאין לדרוש מנהג להתמיד בנסיעה בצד הבלתי נכון של הכביש, אף אם הגיע אליו לצורכי עקיפה בלבד, אך המטרה האמורה אינה מכשירה חציית קו הפרדה רצוף. הנהג, החוזר למסלולו על ידי חציית קו רצוף, אף אינו יכול לטעון לקיומה של הגנת "צורך", לפי סעיף 22 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (צורך strictu senso), כי מקובל עלינו שלצורך פטור מאחריות אין ההגנה הנ"ל עומדת למי שהעמיד עצמו מרצונו, במצב שהביאו לידי הצורך. לעניין זה אין משמעות להיעדרה מסעיף 22 הנ"ל של תוספת, כדוגמת זו המובאת בסיפא לסעיף 21 מן החוק הנ"ל (ע.פ. 202/70)." הדברים הנ"ל, יפים אף לענייננו. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. ניתן היום, 18/03/99, במעמד המערער בעצמו ועו"ד בן טובים ב"כ המדינה. גלעד גלעדי - ס. נשיא משפט תעבורהחציית קו הפרדה / שטח הפרדהקנס