1. התובעת מספר 1 עסקה בפיתוח, יצור ושיווק מוצרי יופי עד יום 1.3.00 ובמועד זה העבירה פעילותה ולרבות המלאי, הרכוש הקבוע, זכויותיה וחובותיה, לפי טענתה, לתובעת מספר 2. 2. התובעות, אשר מר דורון ולנסי הוא הרוח החיה מאחורי שתיהן, דבר שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, העסיקו את הנתבעת, כל אחת בשעתה, כמנהלת מכירות לשיווק מוצרי יופי בשיווק ישיר באיזור הצפון בתקופה שהחלה בחודש אוגוסט 1999 והסתיימה בחודש אוגוסט 2000. (להלן: "המוצרים", "השיווק"). בין הצדדים מחלוקת שאין ענינה בבית משפט זה, הנוגעת לאופן העסקת הנתבעת כעובדת או כקבלנית עצמאית. 3. תפקידי הנתבעת כמנהלת אזור הוגדרו ברבות הזמן על ידי התובעת מספר 2 במסגרת תקנון מנהלות , זאת בחודש מאי שנת 2000. (להלן: "התקנון"). התקנון צורף לתצהיר מר ולנסי מטעם התובעת, והנתבעת אף היא מסתמכת בתצהירה על תוכנו, ולפיכך נראה כי אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. שיטת שיווק המוצרים 4. התובעות פעלו לשיווק מוצריהן בשיטת שיווק ישיר באמצעות יועצות יופי (להלן: "היועצות") ומנהלות איזורים, עליהן נמנתה הנתבעת. מוסכם בין הצדדים כי בתחילת היחסים היינו החל מחודש אוגוסט 1999 שיטת שיווק המוצרים כללה גם העברות מוצרים במישרין בין התובעות ליועצות היופי אשר מכרו אותן ללקוחות , בהתאם להזמנה שבוצעה על ידי הנתבעת וחיוב "מחסנה" במלאי שנשלח ליועצות, וגם העברות מוצרים ליועצות באמצעות הנתבעת. (להלן: "השיטה הראשונה").(ראה תצהיר מר ולנסי בסעיף 12.12). החל ממועד כלשהו בשנת 2000, שונתה השיטה הראשונה בהסכמת הצדדים, ולפי השיטה שהונהגה אז (להלן: "השיטה השניה") הזמינה הנתבעת מוצרים מן התובעות עבור יועצות יופי שהיו כפופות לה וסיפקה להן המוצרים והיועצות פעלו למכירת המוצרים ללקוחות, ולגביית התמורה מהן. התמורה שהתקבלה בידי היועצות בהתאם שתי השיטות הועברה על ידן לתובעות באמצעות הנתבעת אשר זכאית היתה לקבלת עמלה בגין מכירות היועצות בשיעור 20% מהתמורה שגבו, בניכוי מוצרי קידום מכירות , תיקים, "בונוסים", דוגמיות, ומבצעים (ראה סעיף 8 לסיכומי התובעות). אין חולק על כי התובעות הן אשר שלחו חשבוניות מס ישירות ליועצות. יצויין כי התובעות לא הצביעו על מועד מדוייק בשנת 2000 בו שונתה שיטת השיווק מהשיטה הראשונה לשיטה השניה ולא כל מסמך המתעד את השינוי, אף לא בציון החודש בקירוב. התביעה מכל מקום מתייחסת לתקופה בה פעלו הצדדים לשיווק המוצרים בשתי השיטות כמפורט לעיל. לטענת הנתבעת בחודש מאי 2000 הודיעה למר ולנסי כי היא מסרבת להחזיק במשרדיה מוצרי מי מהתובעות, וכבקשתה מסוף חודש מאי 2000 ועד סיום העסקתה בחודש אוגוסט 2000 שונתה שיטת העבודה בשנית לשיטה הראשונה, כך שהמוצרים שווקו כבתחילה ישירות על ידי מי מהתובעות ליועצות (תצהירה בסעיף 8). טענה זו לא נסתרה על ידי התובעות. 5. לטענת התובעות התגלו להן "חוסרים חמורים" במלאי המיוחסים לנתבעת, כמלאי שהועבר לפי הנטען למחסניה ולא הוחזר על ידה, ואף לא הועברה בגינו על ידה כל תמורה למי מהן (להלן: "המלאי החסר"). הנתבעת כופרת בכל טענות התובעות וטוענת כי מוצרי המלאי החסר כלל לא התקבלו על ידה, כי לא הפעילה "מחסן" למוצרי התובעות אלא החזיקה מלאי קטן של מוצרים בשתי ארוניות מתכת קטנות במשרדה ומספר מזוודות שיועדו ליועצות חדשות, וכי אינה חייבת דבר לתובעות או למי מהן. 6. התובעות מבססות תביעתן על רישומיהן ועל המסמכים ושיטת העבודה כמפורט להלן: א. הזמנות: הזמנת המוצרים על ידי הנתבעת מן התובעות נעשתה בתקופה הרלבנטית לתביעה במספר אופנים: טלפונית, באמצעות פקסימילה, ובעל פה או בכתב, בעת שהגיעה הנתבעת למשרדי התובעות. התובעות עצמן באמצעות עובדיהן הזינו את נתוני ההזמנות למחשב התובעות, בלא שהנתבעת נדרשה לחתום על ההזמנות כתנאי להוצאת המוצרים ממחסניהן ולהעברתם אליה. על פי העולה מסיכומי התובעות פרטי ההזמנה היו מוזנים למחשב התובעות בכפוף לבדיקת המלאי הקיים (סעיף 10 לסיכומים. כן ראה תצהיר מר ולנסי בסעיף 12.2 ותצהיר גב' בראנץ), ומכאן נובע כי אין ההזמנה המוזנת למחשב התובעות משקפת תמיד את המוצרים שהוזמנו על ידי הנתבעת בפועל, אלא את המוצרים הקיימים במלאי מקרב המוצרים שהוזמנו בהתאם לבדיקה ולרישום שנעשו על ידי מי מטעם התובעות בלבד. לא הוגשו מטעם התובעות מסמכים המתעדים את כל הזמנות הנתבעת עצמה משלא כל הזמנותיה נעשו כאמור לעיל בכתב, ולא את תהליך בדיקת המלאי במחסן בהתאם להזמנות הנתבעת. תעודות הזמנה רבות שהוגשו על ידי התובעות אינן כלל חתומות על ידי הנתבעת. התובעות בסיכומיהן אינן עורכות אבחנה בין הזמנות חתומות והזמנות שאינן חתומות בידי הנתבעת, ואינן מציגות הסכומים הנתבעים בהתאם לאבחנה זו. ב. דוחות העברה בין מחסנים התובעות תיעדו את הוצאת המוצרים המוזמנים הקיימים במלאי מחסנן לצורך העברתם לנתבעת בדו"ח פנימי שכונה על ידן מסמך "העברה בין מחסנים". מחסן התובעות כונה מחסן 1 ומחסן הנתבעת כונה על ידי התובעות מחסן 11. דוחות אלה לא נחתמו על ידי הנתבעת, לא היתה לה כל גישה לדוחות, ולא נערכה באופן רוטיני, חודשי או אחר, כל בדיקה של הדוחות בכלל, ובפרט לא תוך השוואה למלאי הקיים בפועל מעת לעת בידי הנתבעת. משם המסמך עולה, לכל הפחות לצורך רישום פנימי זה, כי מחסן הנתבעת נתפס על ידי התובעות כמחסנן שלהן. בהתאם לתצהיר מר ולנסי חיוב הנתבעת ברישומי התובעת בגין המוצרים נעשה על בסיס ההזמנות ותעדות ההעברה, זאת כמלאי שהועבר למחסנה. (תצהירו בסעיף 12.5.). בתקופה בה פעלו הצדדים בשיטה הראשונה, לא היתה לנתבעת שליטה ופיקוח לא רק ביחס לרישומי העברת המוצרים בידי התובעות, אלא גם ביחס למוצרים שהועברו על ידי התובעות במישרין ליועצות, ובגינם "חוייבה" בהתאם לרישומי התובעות. ג. תעודות משלוח/משגור כמצוין בסיכומי התובעות, באמצעות תעודות משלוח/ משגור שנשלחו על ידי הנתבעת לתובעות באמצעות פקסימיליה, ו/או על פי הודעה טלפונית ו/או במעמד ביקור הנתבעת במשרדי התובעות, "עדכנה" הנתבעת את התובעות ביחס למוצרים שנגרעו ממחסנה (סיכומי התובעות בסעיף 10.6). על בסיס זה זיכו התובעות את רישומי הנתבעת וחייבו את רישומי היועצת בנוגע למוצרים שהועברו אליה על ידי הנתבעות בהתאמה, ובנוסף הפיקו התובעות חשבונית על שם יועצת היופי. מתצהיר מר ולנסי עולה כי עד סוף שנת 1999 לפחות שלחו התובעות או מי מהן מוצרים גם ישירות ליועצות "באחריות" הנתבעת כאמור לעיל. בהתאם לעדות מר ולנסי (עמוד 10 לפרוטוקול ) המוצרים הגיעו ממחסני התובעות לנתבעת באחת מארבע דרכים כדלקמן: הנתבעת לקחה המוצרים ממחסני התובעות, נציגי/עובדי התובעות הביאו המוצרים לבית הנתבעת, התובעות הביאו מוצרים עבור התובעת לכנסי הדרכה שנערכו בבית מלון, ובאמצעות חברת המשלוחים "כץ". בדרך רביעית זו הועברו מיעוטם של המוצרים, וזאת כאשר דובר בהזמנות דחופות ו/או הזמנות קטנות. אין תיעוד של תוכן החבילות שהועברו לנתבעת באמצעות "כץ" לא מבחינת סוג המוצרים ולא כמותם או עלותם. מעדות מר ולנסי, מר גבריאל יעקב, והמסמכים שהוגשו על ידי התובעות עולה כי שיטת העבודה לא כללה החתמת הנתבעת על תעודות משלוח ובהן פירוט הסחורה שנתקבלה על ידה, או כל מסמך אחר המתעד אישורה למוצרים שהתקבלו על ידה. בעדותו העיד מר ולנסי בענין זה כדקלמן: ..."אני אישית לא ראיתי שום חתימה, זה פישול של מערכת השליחויות שלנו שלא החתמנו אותה. היא לא חתומה על שום תעודת משלוח, רוב הסחורה הגיעה אליה 806,000 ₪ הגיע אליה בלי חתימות שלה על תעודות המשלוח." (עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול שורה 18 ואילך). בנוסף העיד מר ולנסי בענין משלוחי "כץ" כדלקמן: "ש. אתה אומר שעצם החתימה על תעודות המשלוח, מהווה ראיה מה בדיוק קיבלה ת. לא. מהווה ראיה שהמשלוח נשלח אליה. ש. אז איפה הראיה מה בדיוק היה שם בקופסה שנתת לה ת. ההזמנה שנתקבלה על ידי לאה בע"פ או בכתב, או ההזמנה שאושרה על יד פקידת ההזמנות, הוכנה במחסן, ונשלחה אליה. היום אני יודע שהשיטה לא היתה סגורה הרמטית, הסקת מסקנות אני עושה לעצמי..." (בעמוד 11 לפרוטוקול שורה 9 ואילך). ד. תעודות החזרה החזרת מוצרים על ידי היועצות לתובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה נעשתה על פי הנטען על ידי התובעות באמצעות הנתבעת, אשר "עדכנה" את התובעות, על פי המינוח הנקוט בידיהן בסיכומים, באמצעות פקסימיליה, או טלפונית, או במהלך ביקורה במשרדי החברה. במקרה של החזרת סחורה על ידי היועצות לנתבעת הפיקו התובעות ליועצת חשבונית זיכוי או תעודת החזרה, אם טרם הונפקה חשבונית. במקביל חוייב מחסן הנתבעת על ידי התובעת במוצרים שהוחזרו על ידי היועצות למחסנה. בעת שהוחזרו המוצרים על ידי הנתבעת לתובעות, היה מזוכה מחסן הנתבעת בהתאם, והיו נשלחים אליה מוצרים נוספים למחסנה. בנוסף, עד סוף שנת 1999 נשלחו במישרין מוצרים על ידי התובעות ליועצות "באחריות" הנתבעת ולבקשתה, כך על פי סיכומי התובעות. (סעיף 10 לסיכומים). אף מסמכים אלה נערכו למעשה על ידי התובעות, או מי מהן בעצמן, ובלא שהיתה לנתבעת שליטה ברישומים או בקרה כלשהי עליהם. ה. ספירת מלאי בכל הנוגע לספירת מלאי נטען בסיכומי התובעות האמור להלן, המשקף במידה רבה את קו הטיעון הכללי של התובעות בנוגע לתובענה והוכחתה: "ספירת מלאי לא נעשתה כל חודש כיוון שאף עסק לא מבצע ספירה חודשית, אבל השיטה עבדה. הראיה הפשוטה לכך הינה תשלום העמלות הקבוע והחודשי שקיבלה הנתבעת שכן במידה והיו חוסרים בהזמנות היו נפגעות המכירות ובמידה ולא הייתה נרשמת סחורה ביציאה לא הייתה מקבלת עמלות וכנגד זה ברור כי אין כל טענה וברור כי הנתבעת לא טוענת שקיבלה עמלות רק בגין הזמנות בכתב." (סעיף 10.3 לסיכומים). בסוף שנת 1999 נערכה ספירת מלאי אחת אצל הנתבעת. על בסיס ספירת מלאי זו ערכו התובעות דו"ח חוסרים, אותם ייחסו לנתבעת, השנוי במחלוקת בין הצדדים. עיקר טענת הנתבעת בענין זה היא כי בדו"ח החוסרים תימחרו התובעות מוצרים אשר סופקו לה ללא תמורה, כגון מוצרי "בונוס", מתנות, מבצעים ועוד. מכל מקום אין חולק כי יחסי הצדדים התנהלו גם, ולמעשה בעיקר, לאחר מועד זה, ובגדר יחסים אלה הועברו על ידי התובעות מוצרים לנתבעת לצורך מכירתם באמצעות היועצות ושיטת השיווק הישיר שהופעלה. בנוסף אין חולק כי דווקא לאחר תקופה זו היינו במועד כלשהו בשנת 2000 הוסכם בין הצדדים על העברת המוצרים ליועצות רק באמצעות הנתבעת ותיווכה, דבר המצביע דווקא על האמון שרכשו התובעות לנתבעת לאחר ספירת המלאי ולא על ההיפך מכך, כטענתן. איני סבורה כי ניתן להתבסס על ספירת מלאי זו לצורך קביעת ממצאים ביחס למלאי ולמוצרים שנותרו ברשות הנתבעת עם סיום היחסים בין הצדדים, כשמונה חודשים אחר כך. 7. לצורך הערכת היקף המלאי החסר ועלותו ועל בסיס המסמכים המתוארים לעיל, ערכו התובעות לטענתן השוואה בין תעודות ההזמנה ותעודות ההעברה בין מחסנים - סך המוצרים שהועברו לנתבעת, לסך המוצרים שיצאו ממחסן הנתבעת ליועצות על פי חשבוניות, תעודות משלוח/משגור. כן נבדק סך המוצרים שהוחזרו על ידי היועצות למחסן הנתבעת ולא הוחזרו על ידי הנתבעת למחסן התובעות על פי תעודות ההחזרה וחשבוניות הזיכוי, תעודות ההעברה בין מחסנים, והופקו על בסיס הנתונים כמפורט לעיל דוחות ביחס לחוסרים המיוחסים לנתבעת על ידי התובעות. שווי המוצרים במלאי החסר בהתאם לרישומי התובעת הוא מחירם לצרכן בניכוי 35% הנחה ליועצות, וזאת בסך 84,593 ₪ לשנת 1999 ו 133,070 ₪ לשנת 2000, על פי כתב התביעה. בסיכומים מטעמן טענו התובעות כי בבדיקה מחודשת ומדוקדקת שערכו גילו כי נפלו שגגות וכי למעשה שווי המוצרים במלאי החסר הוא 93,584 ₪ לשנת 1999 ו57,696 ₪ לשנת 2000. 8. הנתבעת קובלת בסיכומיה על אי הגשת כרטסת מפורטת מטעם התובעות, אשר היה בהגשתה לתאר לפרטים פרטי המוצרים שהועברו ל"מחסן" הנתבעת ועלויותיהם וכן מועד ההעברה, ולמעשה כל "ההיסטוריה" של המוצרים במלאי החסר. יצויין כי העדה מטעם התובעות הגב' בראנץ העידה היה באפשרותה לספק כרטסת מפורטת כאמור ללא כל קושי, אך זאת לא התבקשה לעשות על ידי מעבידתה, הגם שדרישה כזו הופנתה לב"כ התובעות. (עדותה בעמוד 15 לפרוטוקול). כן קובלת הנתבעת כנגד אי הגשת חוות דעת מומחה רו"ח על ידי התובעות בה עיבוד הנתונים הגולמיים הנטענים על ידי התובעות והמסקנה המתבקשת ביחס לחוסרים הנטענים. הנתבעת טוענת בנוסף כי אין זה מן הראוי לחייבה בתשלום לתובעות על סמך מסמכים שנערכו על ידי התובעות עצמן, בלא שהיה בידיה לבדוק את המסמכים בסמוך למועד עריכתם, ולהתייחס לנתונים,לאשרם או לתקנם, וזאת הן ביחס לרישומים המקוריים שבוצעו על ידי התובעות בדוחות ההעברה, והן ביחס לתיקונים שבוצעו, אם בוצעו, על ידי התובעות לאחר פניות היועצות לתיקון חשבוניות שהונפקו על שמן בסכומים שגויים ובגין סחורה שגויה, כדבר שיגרתי ורווח בעבודת התובעות. הכשלים בשיטת הרישום של התובעות 9. ביחס לטעויות הרבות שנפלו ברישומי התובעות ולשיטת העבודה והרישום של התובעות, העידה מטעם הנתבעת גב' שפלן, שהיתה מנכל"ית התובעת מספר 2 ביחד עם מר ולנסי, זאת כדלקמן: "לדעתי הטעויות הן מהות הענין מפני שעם כל הרצון שלנו שהעבודה תהיה חלק, היו טעויות והרבה. היו טעויות ברישום בחשבוניות, של דברים שנרשמו בחשבונית ולא היו במשלוח עצמו, לפעמים טעות במספר הפריטים שנתקבלו לעומת מה שהיה במשלוח עצמו. אלה לא היו טענות של פעם אחת במקרה חריג. הטענות האלה הובאו על ידי המנהלות, בכל ישיבת מנהלות, אחת לשבועיים. זה לא סתם שאני אומרת דברים מצוצים מהאצבע, אני בדצמבר 99 כתבתי מכתב רשמי לדורון, ועל המכתב הזה היתה חתומה בצד גם ליאורה, הגובה של הכספים, והיתה במשרד, בהנהלת חשבונות, ואמרתי שאי אפשר להמשיך לעבוד בגלל הטעויות בגלל שהשיטה אינה נכונה. הטענות האלה חזרו וחזרו וחזרו כל הזמן... קשה מאוד לפסוק שבאמת מה שכתוב שם זה נכון." (עדותה בעמוד 31 לפרוטוקול שורה 4 ואילך). אף כי העדה היא חברתה של התובעת לא ראיתי להטיל דופי בעדותה אשר שכנעתני כמהימנה ורצינית. 10. הנתבעת עצמה העידה כי לא הורשתה לבדוק את תעודות ההעברה על בסיסן יוחס לה המלאי החסר לפי הנטען, זאת אף כי ביקשה באמצעות מזכירתה לראותן.(עדותה בעמודים 48 - 49 ו50 לפרוטוקול). הנתבעת העידה כי בחלק מהזמן כלל לא ידיעה כי מתנהלת כרטסת של שמה. (עדותה בעמוד 62 לפרוטוקול שורות 13 - 14). הנתבעת העידה אף היא בנוגע לליקויים ולטעויות שנפלו ברישומי התובעות, זאת כדלקמן: "... היו הרבה הרבה מאוד טעויות בחשבוניות, הרבה הרבה מאוד, אצל כלם ולא רק אצלי, גם אצל מנהלות קטנות יותר." (עדותה בעמוד 59 לפרוטוקול שורה 1 ואילך). לא ראיתי לנכון להטיל דופי בעדות הנתבעת אשר מהימנה עלי. 11. כתנאי להצלחה בתביעתן על התובעות להוכיח כי אמנם מסרו לתובעת המוצרים שבמלאי החסר לפי הנטען, בפירוט היקף המלאי החסר סוג המוצרים ועלויותיהם, מועדי קבלתם בידי הנתבעת, וכי אמנם כנטען לא הועברה תמורתם על ידי הנתבעת לתובעות, וזאת בין אם עילת התביעה מבוססת על חובות הנתבעת כשומרת ובין אם כערבה למלאי, דברים שלא הובהרו די צורך כשלעצמם בטיעון התובעות. סבורני כי בנטל זה חדלו מלעמוד. סוף דבר 12. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך כי המוצרים שבמלאי החסר בגינו הוגשה התביעה התקבלו בפועל על ידי הנתבעת, לא באמצעות עד, ולא באמצעות תעודת משלוח החתומה בידי הנתבעת, או אישור אחר מטעמה. סבורה אני כי בשיטת השיווק והרישום על פיה פעלו הצדדים כמפורט לעיל אין כדי לספק ראיה מספקת לכמות ולעלות המוצרים שחסרונם במלאי מיוחס על ידי התובעות לנתבעת, משלא הופעל על ידי הצדדים כל מנגנון לביקורת הנתונים לבחינתם על ידי הנתבעת, ולתיקונם במידת הצורך באופן שוטף, זאת בכל הנוגע לחיוביה ולזיכויה של הנתבעת, באמצעות דוחות ההעברה בין מחסנים. זאת ביתר שאת על רקע שיטת השיווק שהיתה נהוגה, אשר כללה בחלק מן התקופה הרלבנטית לתביעה גם העברת מוצרים ישירות על ידי התובעות ליועצות היופי, ובהתחשב בכך כי לא נעשו ספירות מלאי אצל הנתבעת על בסיס חודשי או רוטיני אחר. היעדרן של ראיות מספיקות להוכחת התביעה נובע גם משיטת העבודה שננקטה על ידי הצדדים אשר איפשרה את הזמנת המוצרים על ידי הנתבעת ומתן עידכונים על גריעת מוצרים מהמלאי שהוחזק ברשות הנתבעת, אף בעל פה או טלפונית, ואת מסירת המוצרים ללא כל תיעוד ופירוט למסירה עצמה. דברים אלה נכונים עוד יותר, על רקע העדויות שנשמעו, אותן ראיתי לנכון לקבל כמהימנות, ביחס לטעויות המאסיביות שנפלו ברישומי התובעות, עליהם מבוססת תביעתן, טענות המקבלות חיזוק מהשינויים התכופים שביצעו התובעות עצמן בשיטת עבודתן הכושלת. גם הטעויות שנפלו בעיבוד הנתונים על ידי התובעות אשר הביאון לעריכת תיקונים משמעותיים בסכומים שנטענו בכתב התביעה לעומת הסכומים המתוקנים בסיכומיהן, אינן תורמות למתן אמון רב בבסיס הנתונים שסופק על ידי התובעות ולניתוחם, שלא באמצעות מומחה, על ידי התובעות או מטעמן. עצם העובדה כי עמלות הנתבעת שולמו על בסיס אותם מסמכים פנימיים של התובעות כשלעצמה, אין די בה כדי לסייע להן בהוכחת טענותיהם, שכן המחלוקת בין הצדדים נוגעת למוצרים שנטען כי נמסרו לנתבעת אך תמורתם לא הועברה על ידי הנתבעת לתובעות. 13. למעלה מן הצורך אציין כי לא ראיתי בתקנון, או בעדויות שנשמעו בפני, בסיס לטענת התובעות להסכם ערבות שנכרת בינהן. טענת התובעות לפיה חבה הנתבעת כ"ערבה לחובותיה לתובעת" כנטען בסעיף 11 לסיכומי התגובה מטעם התובעות מוקשית, ומה גם שהדין אינו מכיר במסגרת הגדרת ערבות כקבוע בסעיף 1 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 אלא ב"התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי", כנובע מהגיונם של הדברים. ביתר טענות התובעות לא מצאתי ממש. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעות ביחד ולחוד ישאו בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום כ"ו בשבט, תשס"ד (18 בפברואר 2004) בלשכתי. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. הדס עובדיה, שופטת מסמכיםמשלוחתעודת משלוח