הורדת פרופיל על עקמת

1. הסוגיה שעלינו להכריע בה היא: "האם כאבי-הגב, שמהם סובל המערער, החמירו כתוצאה מתנאי-השירות הצבאי שלו"? 2. בתאריך 13/07/98, פנה המערער לק"ת בתביעה להכיר בו כ"נכה",לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגיעה האמורה. 3. בתאריך 28/04/99, דחה ק"ת את תביעת המערער ובהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל חוות-דעת רפואית (ד"ר בצלאל לפרידמן, כירורג אורטופד) מיום 24/03/99, הגיע לכלל מסקנה שלא קיים "קשר סיבתי" בין כאבי-הגב שמהם סובל המערער, לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. בתאריך 03/06/99, הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטתו דלעיל של ק"ת מיום 28/04/99. 5. לכתב-הערעור צורפה חוות-דעת רפואית נוגדת של ד"ר רון ארבל, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 25/05/99. 6. במהלך הדיונים, הגיש לנו ב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער וכן חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר ב. פרידמן, מיום 07/11/99. 7. במהלך הדיונים, הוגש לנו מטעמו של המערער תצהיר שעשה המערער ביום 22/02/2000, וכן מאמר בנושא Scoliosis and Other Spinal Deformities מאת המחבר Martin E. Finch. 8. העדויות בערעור זה נשמעו ביום 18/03/2004. ראשון העדים היה המערער עצמו, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 22/02/2000; לא היתה חקירה-חוזרת מטעם ב"כ המערער ואף חברי-הוועדה לא הציגו לו כל שאלות שהן. לאחריו, העיד ד"ר רון ארבל, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות הדעת הרפואית שלו מיום 25/05/99, ובמהלך עדותו, הגיש את המאמר הרפואי שהוזכר לעיל; לא היתה חקירה חוזרת מטעם ב"כ המשיב ואף חברי הוועדה לא הציגו לעד שאלות כלשהן. אחרון העדים היה ד"ר ב. פרידמן, שנחקר- נגדית ע"י ב"כ המערער על האמור ב- 2 חוות הדעת הרפואיות מיום 24/03/99 ומיום 07/11/99; לא היתה חקירה-חוזרת מטעם ב"כ המשיב ואף חברי-הוועדה לא הציגו לעד שאלות כלשהן. 9. בתום העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, בכתב, ונקבע כי פס"ד יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים משמיעתו. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 18/05/2004; וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 10/06/204. 10. א. המערער הינו יליד שנת 1955. ב. בשנת 1973, גוייס לשירות-חובה בצה"ל. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 72, בגין בעיות בגב, סקוליוזיס, שבין 20 ל- 50 מעלות. ד. בגין מחלת אסטמה הורד לו הפרופיל-הרפואי ונקבע ל: - 45. ה. תחילה, הוצב לשירות בנח"ל. ו. לאחר מכן כחובש ואחראי במרפאה. ז. בשנת 1977, העלתה וועדה-רפואית את הפרופיל-הרפואי שלו ל: - 82. ח. בשנת 1987, סיים קורס קצינים. ט. ב- 10 השנים האחרות החל לעבוד, בתור רמ"ד ביקורת בחיל-הרפואה. י. בשנת 1996, לאחר שירות ממושך של 23 שנים, החל המערער לסבול מכאבי-גב. יא. בתאריך 01/01/98, מפאת החמרה בכאבי-הגב, קבעה וועדה-רפואית את הפרופיל-הרפואי שלו ל: - 21. 11. לטענת המערער, עבודתו ב- 10 השנים האחרונות כרוכה היתה בנסיעות ממושכות, לעיתים בתנאי שטח קשים וחלה "החמרה" במצבו. 12. כאמור, עוד בעת גיוסו של המערער, בשנת 1973, נקבע לו פרופיל-רפואי: - 72, בשל בעיות בגב, סקוליוזיס, והמדובר בעקמת משמעותית בעמוד-השידרה. ביום 08/04/98, אירעה למערער תאונת-דרכים בשעה שנסע עם בני משפחתו, מחוץ לשעות הפעילות ובעת ששהה בחופשה ממושכת. כ- 3 חודשים לאחר התאונה הנ"ל, דהיינו, בתאריך 13/07/98, פנה בתביעתו הנוכחית לק"ת להכיר בכאבי-הגב כקשורים לתנאי שירותו. 13. המומחה הרפואי מטעם המערער (בחוות-דעתו הרפואית מיום 25/05/99) תולה את ההחמרה בכאבי הגב בנסיעותיו הממושכות של המערער בדרכים משובשות ובכלי-רכב קשים, דבר הגורם לבעייה בעמוד-שידרה תקין ועל אחת כמה וכמה אצל אדם שעמוד-השידרה שלו אינו תקין. מומחה רפואי זה קובע, כי תנאי-השירות הנ"ל החמירו את מצבו של המערער בשיעור של 2/3 על חשבון השירות כאשר את ה- 1/3 הנותר יש לזקוף לבעיית הגב, הסקוליוזיס. המומחה-הרפואי מטעם המשיב, הגם שאינו מתעלם מההחמרה שחלה במצב גבו של המערער, קובע, כי ההחמרה שחלה במצב הגב הינה בגין גילו המתקדם וכן עקב התפתחות טיבעית של שינויים ניווניים. 14. יצויין, כי בתיקו-הרפואי של המערער מצוי מכתב המופנה אל משרד-הבטחון מאת ע. קרפ"ר לארגון, אל"מ שלמה אמיר, מיום 17/06/98 (מסמך 58) שבו הוא מציין, שתפקידו של המערער מצריך עבודה בשעות לא שיגרתיות ונסיעות רבות בכל חלקי הארץ, בכל יחידות צה"ל, וכן מחייב תפקידו, לעיתים, נסיעה ברכבי שטח בנסיעות ארוכות ובהליכה ממושכת בעת ביצוע תפקידו כבקר בשטחי היחידה ובימ"חים וכי מאז שנת 1986, משרת המערער בתפקידי קצין ביקורות בצה"ל. זאת ועוד, בתיקו הרפואי של המערער, מצוי גם מכתב המפונה אל משרד הבטחון מאת מפקד יחידתו של המערער, סא"ל גבי מדואל (מסמך 59), שגם בו נאמר, כי המערער משמש בתפקיד רמ"ד ביקורת של חיל-הרפואה וכי אופי התפקיד כרוך בביצוע ביקורות בכל יחידות צה"ל ומצריך נסיעות רבות למרחקים גדולים, תפקיד זה דורש, לעיתים, נסיעות ברכבי שטח ובאתרים שהעבירות אליהם קשה, עבודות בשעות בלתי שיגרתיות בנוסף לנסיעות הרבות, נדרש מאמץ פיזי בביצוע ביקורות ביחידות מחסני החירום ובאתרים אחרים. 15. על-פי דרישת המומחה הרפואי מטעם המשיב, ביצע המערער מספר בדיקות, כדלקמן: - א. צילומי עמוד-שידרה מותני, מיום 09/03/99. בדיקות זו הדגימה עקמת מותנית ניכרת, אנומליה במבנה חולייה L2 עם היצרות ניכרת של מרווח L1-L2 וכן שינויים ניווניים בגובה זה. ב. צילומי עמוד-שידרה גביים. בדיקה זו הדגימה שינויים ניווניים בעמוד-שידרה גבי תחתון. ג. בדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) בעמוד-שידרה מותני, מיום 14/03/99. בדיקה זו הדגימה סקוליוזיס קשה של עמוד-השידרה; בגובה L1-L2 - בלט דיסק קידמי לימין מסוייד; בגובה L2-L3 - בלט דיסק קידמי ולימין מסוייד; היצרות קלה של ריצס ימני; בגובה L3-L4 - בלט דיסק הקיפי אחורי קל; היצרות ריצס שמאלי; בגובה L4-L5 - בלט דיסק הקיפי אחורי ושמאלי; לחץ קל שולי השק; בגובה L5-S1 - בלט דיסק היקפי ואחורי. בכלל הגבהים נראו שינויים סקלורוטים והפטרופים של פצטות ארטיקולריות ושל ליגמנט פלבו. 16. בהסתמכו על האמור לעיל וכן על גילו של המערער, מגיע המומחה הרפואי מטעם המשיב לכלל מסקנה, כי למערער הפרעה קונסטיטוציונאלית אשר אינה קשורה לשירות הצבאי וכי אופי שירותו הצבאי לא גרם ו/או החמיר מצב זה. 17. מהאמור בחוות-הדעת הרפואית של ד"ר דן ארבל ומעדותו בפנינו וכן לאור האמור במאמר שצירף עד זה במהלך הדיונים, דהיינו, המאמר בנושא: - Scoliosis and Other Spinal Deformities מאת המחבר Martin E. Finch, מצביע מומחה רפואי זה, כי עקמת כפי שהיתה למערער עוד מלפני גיוסו לצה"ל, יכולה להתקדם ולהחריף בחומרתה, גם ללא כל קשר להשפעה חיצונית. המאמר מצביע על כך, כי אל אנשים עם עקמת, יש שכיחות יתר של שינויים ניווניים בגב, אשר הם גורמים לכאב והינם חלק מסיבוכי העקמת. 18. בין כך ובין כך, נושא הדיון בפנינו נשאר בעינו, דהיינו, האם כאבי-הגב שמהם סובל המערער, אכן החמירו כתוצאה מתנאי השירות הצבאי שלו? 19. הלכה למעשה, בפועל, לא קיימים חילוקי דיעות רפואיים מהותיים בין שני המומחים. אולם כאשר אנו באים לבחון את מהותם של הכאבים, שמהם סובל המערער, עלינו להציג את השאלה: - "האם תנאי שירותו הם הסיבה בלעדיה - אין (Causa sine qua non) לכאבים אלה: - או שמא מדוברכאן בסיבה שונה הקיימת אצל המערער ושהיא המקור לתוצאה של התפתחותם של השינויים הניווניים"? 20. כידוע, שינויים ניווניים הם תהליך שמלווה את האדם. תהליך די-טבעי המצוי אצל כל אחד ואחד. בהחלט יכול תהליך זה להיות מוחמר ע"י סיבה זו או אחרת ויש, איפוא, להביא בחשבון מספר גורמים: - א. במקרהו של המערער, מעלה בא-כוחו את הטענה, כי ניתן להגדירו כדיסימולנט שעד לשלב מסויים ניסה להדחיק את בעיותיו הרפואיות. בחנו שאלה זו והגענו לכלל מסקנה, כי יש לשלול אפשרות זו ואנו לא רואים בו כדיסימולנט שניסה להדחיק את בעיותיו הרפואיות. המערער לא היה כזה ויעידו על כך הביקורים הרבים אצל הרופאים השונים הגם שהוא מתייחס אליהם כאל "רפואת מסדרון". ב. סמיכות-הזמנים בין המאורעות יכולה בהחלט להצביע על כך שהשינויים הניווניים התפתחו בהדרגה. בחנו שאלה זו והגענו לכלל מסקנה, כי תהא הסיבה אשר תהא, בהעדר תיעוד רפואי מתאים, לא נוכל להתייחס לטענה לפיה, החל המערער לסבול מכאבים בתקופה שבין שנת 1985 ו- 1987. התיעוד הרפואי מצביע על כך, כי לראשונה, החל המערער להתלונן בגין כאבי גב אך ורק משנת 1998. העובדה שהמערער שימש כרמ"ד ביקורת של חיל-הרפואה, והיתה לו נגישה קלה לרופאים, מלמדת על כך שהוא חייב היה להיות מודע לחשיבות התיעוד הרפואי המצוי. ג. האפשרות שהמדובר בפגימה שנגרמה ע"י מיקרו-טראומות (מקרים של טראומות קטנות ומתמשכות הקשורות עם עבודתו), כאשר עבודה זו נמשכת על-פני תקופה של מספר שנים לא מבוטל. בחנו גם שאלה זו והגענו לכלל מסקנה, שאפילו אליבא גריסת המומחה הרפואי של המערער, על מנת לקשור בין נסיעות לכאבי גב, יש להוכיח תנאי שירות של נהג מקצועי בנסיעות לרוב, בתנאי שטח קשים ובכלי רכב כבדים. במקרה דנן, המערער לא שירת כנהג מקצועי, ונסיעות של 3 פעמים בשבוע ליחידות בהן הוא ביצע את הביקורות - אין לדבר על מיקרו-טראומות קטנות ומתמשכות. 21. שינויים ניווניים יכולים לנבוע מ: - א. ניוון קונסטיטוציונאלי, עקב גיל מתקדם. ב. מנתוני פתיחה, אשר בתוספת ל"מנוף", "הדק" (Trigger), הם הווים את הגורם להם. 22. אמת, כי יתכנו מקרים בהם מחלה יכולה להתפרץ, או להתלקח, גם שלא עקב השירות, וחרף זאת ימצא ה"קשר סיבתי". במה דברים אמורים? מקום בו היה אירוע בשירות, שהאיץ את פריצתה של המחלה, שרק אז לא נשלול את הקשר הסיבתי. מה שיוצר את הקשר, בין השירות למחלה, דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות - הוא, שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, אף אם קיימת, מן הבחינה הרפואית האפשרות התיאורתית, שהמחלה היתה פוקדת את האדם גם מחוץ לשירות. 23. נטל ההוכחה : בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי רובץ נטל ההוכחה תמיד על המערער. ברם, נטל הבאת הראיות, יכול שיעבור מצד אחד למשניהו במהלך הליכי הדיון. משהוכיח המערער קיומן של נסיבות מסויימות במהלך השירות, על ק"ת הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, כמו במקרה דנן, העברתו של נטל זה מוצדקת, מקום בו מצביע המערער על אירוע, או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה (ראה: ע.א. 472/89, ק"ת נ. רוט, פ"ד מ"ה (5), עמ' 203, בעמ' 214; וכן באותו עניין רע"א 2027/94, קליג' נ. ק"ת, פ"ד נ' (1), עמ' 529). 24. באשר למידת ההוכחה הדרושה: - כבר נפסק, כי: - "אין להחמיר עם התובע במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו... ודי אם עולה מן ההוכחות בשלמותן, כי מתקבל מאוד על הדעת שאומנם קיים 'קשר סיבתי', בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה". במקרה דנן, כך סבורים אנו, המערער לא עמד בנטל זה. 25. שינויים ניווניים ושירות ממושך: כבר הזכרנו, כי שינויים ניוונים הם, לרוב, כתוצאה ממחלה קונסטיטוציונאלית. לטענת ב"כ המערער, אפילו שמחלתו של המערער הינה מחלה קונסטיטוציונאלית - אין בכך כדי לגרוע או לשלול מה"קשר הסיבתי" בין "החמרת" המחלה לבין השירות הצבאי וכי עלינו לקחת בחשבון שהמדובר במערער שהתגייס לצה"ל עם עקמת קלה וכי חייל כזה אינו ככל החיילים והוא די חלש מאחרים, וכי גורמים חיצוניים ועומסים רבים, משפיעים עליו יותר מאשר על החייל הסביר וכי המדובר במבחן אינדבידואלי שהוא אנלוגי לעיקרון של "הגולגולת הדקה", ולפיכך "קרוב לוודאי" ו"מתקבל מאוד על הדעת" כי תנאי שירותו וגורמים חיצוניים הקשורים לשירות, גרמו להחמרת מצבו. 26. אין אנו יכולים לקבל עמדה זו. כאשר אנו בוחנים את הנושא של "מתקבל מאוד על הדעת", חייבים אנו להעמיד זה מול זה את שתי הגישות. מחד - נסיעה ברכב פרטי שאינו רכב כבד. ומאידך - את טבע הדברים, שבתקופה ארוכה של שירות יפרצו מחלות הרדומות בגוף האדם, ללא כל קשר, גלוי או סמוי עם טיב עבודתו ועיסוקיו של אותו אדם. 27. בפסק-הדין בע.א. 472/89, שכבר הוזכר לעיל, מביא כב' הנשיא מ. שמגר, שורה ארוכה של תקדימים, בהם נקבע, כי לשם הוכחתו של ה"קשר סיבתי", בין השירות הצבאי לבין מחלת המערער, חייב להיות אירוע "חריף ומיוחד", "סיבה קונקרטית ומהותית", "אירוע חריג המשמש בתור מנוף" - בעיקר כאשר דנים אנו ועוסקים בשירות ארוך וממושך, וזאת משום שמקום בו השירות הינו ארוך ורב שנים, ואין אירוע קונקרטי, אשר אותו ניתן לקשור למחלה - אין להחיל עליו שום פינקציה משפטית. לאור פסיקתו העניפה של בית המשפט העליון בסוגיא זו, ניתן להסיק, כי כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך - אין די בתנאים עליהם הצביע המערער, וכי עליו היה להוכיח אירוע, או שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים, שאירע, או אירעו, בסמיכות זמנים, לפרוץ המחלה. 28. כאמור, בעניינו, לא קיימת מחלוקת לעניין איבחונה של המחלה ולגבי העובדה שהיא אירעה במועד כלשהו, במהלך השירות הצבאי רב השנים של המערער. בנסיבות אלה, חובתו של המערער להראות כי "מתקבל מאוד על הדעת" שפרוץ המחלה התרחש כתוצאה מתנאי השירות הצבאי. דא-עקא, כל מה שמצביע עליו ב"כ המערער, הוא, שקיימת, לדעתו, "אפשרות תיאורתית" לקיומו של "קשר סיבתי". 29. אנו לא מתעלמים מכך, שאיבחון גורם ה"החמרה" מספר שנים לאחר אירוע-נטען מהווים קושי רב לכל רופא ורופא, ובמצב דברים זה, חייבים אנו, ביתר שאת, לבחון את השאלה: "על מי מוטל עול ההוכחה? ומהי מידת ההוכחה הנדרשת"? כאשר ב"כ המשיב מכחיש את ה"קשר הסיבתי" - חל על מקרה זה הכלל של: - "המוציא מחברו, עליו הראייה" (הרנון, דיני ראיות, חלק א', עמ' 188) - ועל המערער מוטל גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות. 30. ההלכה בדבר ה"קשר הסיבתי", נקבעה כבר במספר רב של פסקי-דין של בית-המשפט העליון, ולפיה, קיימת אבחנה בין "הקשר הסיבתי המשפטי", לבין "הקשר הסיבתי הרפואי". בחינתם של חוות-דעת רפואיות, העדויות של המומחים-הרפואיים, במיכלול כללי של הראיות בכללן, לרבות הגיונם של הדברים וניסיון החיים - הוא תפקידינו הבלעדי והמובהק. 31. המחלוקת הרפואית, שמתעוררת בכל הליך מעין זה, על אף היבטיה הכלליים דורשת הכרעה ספיציפית בהתאם לעובדות והנתונים המובאים בפנינו. המסגרת המשפטית מצמצמת את ההכרעה, בתיק ספיציפי זה או אחר, לא רק כלפי הצדדים בהליך, לא רק כלפי הראיות המובאות בתיק, אלא גם כלפי נקודת הזמן בה היא נדונה. 32. כידוע, קיימת בפסיקה אבחנה בין "קשר סיבתי משפטי", לבין "קשר סיבתי רפואי". לנו נראה, שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו, כפי שקבע לכך הפסיקה. ההלכה קבעה, כי לצורך הרמת הראייה, אין די בהוכחה על דרך השלילה ועל המערער לשכנענו בהוכחות פוזיטיביות ברורות. במקרה זה, רב הספק על הוודאי ומשלא הוכיח המערער את מה שמוטל היה עליו להוכיח, דינו של ערעור זה להידחות והחלטת ק"ת מיום 28/04/99, נשארת בעינה. 33. אנו מחייבים את המערער לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של: - 3,500 ₪. הסכום הנ"ל ישא ריבית ויהא צמוד למדד, כחוק, מיום מתן פסק-הדין ועד ליום תשלומו בפועל. 34. זכות ערעור, כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 35. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 18/03/204, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב - את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1). ניתן היום י"א בכסלו, תשס"ה (24 בנובמבר 2004) בהעדר ב"כ הצדדים ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברפרופיל צבאיצבא