התפטרות בגלל אי הצבה למשמרות

פתיח וטענות הצדדים 1. בפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה. 2. התובע, מר קרט רוסלן, עבד בנתבעת - חברת השמירה בע"מ - משך ארבע שנים, החל מחודש 10/98 ועד חודש 10/02. משך כל תקופת עבודתו הוצב כמאבטח במתקני הסוכנות היהודית (להלן - "הסוכנות"). 3. הצדדים לא היו חלוקים על כך שעבודתו של התובע בסוכנות הופסקה במהלך חודש 10/02, על אף היותו עובד "מעולה" (עדות הממונה עליו בעמ' 4 לפרוטוקול), וזאת נוכח דרישת הסוכנות. גם בנוגע לטעם לכך הצדדים לא היו חלוקים: הוצגו בפנינו מכתבים של הסוכנות (נספחים ב' ו - ג' לתצהיר התובע) המלמדים כי אסרה על המאבטחים במתקניה לגדל זקנקן המכונה "זקן צרפתי". כיוון שהתובע הנו בעל זקן כאמור מזה מספר שנים (עדות הממונה עליו בעמ' 4 לפרוטוקול) - לא תאם את דרישותיה האסתטיות של הסוכנות, ולכן נאלצה הנתבעת להפסיק את עבודתו באותו אתר. 4. התובע לא ניסה לתקוף, בפנינו, את חוקיות התנהגותה של הסוכנות, מן הסתם שכן לא סבר כי יש להטיל את תוצאותיה של התנהגות זו על הנתבעת. עם זאת, התובע טען כי הנתבעת ידעה על האיסור האמור ועל סירובו לגלח את זקנו זמן רב יחסית טרם הפסקת עבודתו (לפחות חודש טרם לכן, כפי העולה מתאריכי מכתביה של הסוכנות ומהודאת נציג הנתבעת בעמ' 4 לפרוטוקול), כך שאמורה היתה להתארגן בהתאם ולספק לו מקום עבודה חלופי באופן מיידי. לטענת התובע, לא הוצב במקום עבודה חלופי משך זמן סביר לאחר הפסקת עבודתו בסוכנות, ולכן יש לראות בכך משום פיטורים. בהתחשב בכך עותר התובע לקבלת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. בנוסף, דורש התובע פדיון חופשה ודמי הבראה בגין שנת 2002 (סעיפים 9 ג' ו - ד' לכתב התביעה). 5. התובע טוען, לחילופין, להרעה מוחשית בתנאי עבודתו, מעצם הדרישה - שהגיעה אליו לטענתו לראשונה רק לאחר חלוף למעלה מעשרה ימים ממועד סיום עבודתו בסוכנות (סעיף 12 לתצהיר התובע) - לעבור ולעבוד באתר חלופי (סעיף 23 לסיכומיו; טענה זו לא צוינה בכתב התביעה). לדבריו, "שינוי במקום העבודה הינו שינוי יסודי בתנאי העבודה המגלם אלמנט של חוסר יציבות וככזה מהווה שינוי זה הרעה מוחשית בתנאי העבודה... השינויים בתנאי העבודה לרבות שינוי במקום העבודה, בהיקף המשרה, בשעות העבודה ובהרעה בשכר העבודה כולם ככולם מהווים הרעה מוחשית בתנאי העבודה" (שם). 6. הנתבעת, מצידה, טענה כי התובע לא עבד בהיקף משרה של 100% ולא עבד מדי יום ביומו, כך שלא מחויבת היתה להציבו במקום חלופי מייד ביום שלאחר הפסקת עבודתו בסוכנות. עוד טענה כי הציעה לתובע מספר מקומות עבודה חלופיים, בתנאים דומים, וכולם נדחו על ידו (כראיה לכך צירפה הנתבעת שני מכתבים, מיום 25.10.02 ומיום 3.11.02, אשר נשלחו לטענתה לתובע; פירוט על מכתבים אלו יובא בהמשך). עוד טוענת היא כי התובע לא רשאי היה "לראות" עצמו כמי שפוטר על דעת עצמו ובלא כל אקט חד משמעי מצד הנתבעת. בהתחשב בכל זאת, הנתבעת סבורה כי התובע התפטר. לאור זאת, הנתבעת טוענת לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת שלא ניתנה על ידי התובע מיתרות החופשה וההבראה שנותרו לזכותו. 7. באשר לטענה החלופית - הנתבעת סבורה כי התובע מנוע מלטעון טענות עובדתיות סותרות (פיטורים ו/או התפטרות מחמת הרעה מוחשית). עוד טוענת היא כי הנה מעסיק בתחום האבטחה אשר מטבע הדברים מציב את עובדיו באתרים שונים, מבלי שיש לעובד "זכות קנויה" על אתר זה או אחר, וכאשר התנאים באתרים החלופיים היו זהים לאלו שבסוכנות. בנוסף, ככל שהתובע סבר כי אי הצבתו משך כשבוע מהווה הרעת תנאים מוחשית - מחויב היה טרם התפטרותו להתריע על כך בכתב ולאפשר לנתבעת לתקן זאת, דבר שלא עשה. עדויות הצדדים 8. התובע טען בתצהירו כי לאחר ביטול משמרותיו בסוכנות ניסה שוב ושוב ליצור קשר טלפוני עם הממונה עליו בנתבעת, מר גיל סמוראי, "לברר מדוע פוטרתי" (סעיף 9 לתצהיר), אך הלה כלל לא טרח להשיב ל"אין ספור ההודעות" שהושארו לו. לאור זאת, ובאשר היה מוטרד מעתידה הכלכלי של משפחתו, לא היתה לו ברירה אלא לחפש מקום עבודה חלופי. בפועל אכן מצא מקום כאמור (מאפיית ודש), והחל לעבוד בה. 9. התובע אישר עוד (סעיפים 12 - 14 לתצהירו) כי קיבל מהנתבעת הצעת עבודה חלופית אך זאת, לגרסתו, בעל פה בלבד, ולראשונה לאחר חלוף למעלה מעשרה ימים ממועד סיום עבודתו בסוכנות. התובע הכחיש מכל וכל את קבלתם של המכתבים שהוצגו על ידי הנתבעת (וצורפו כנספחים לתצהירי העדים מטעמה). עוד טען כי המשרה החלופית שהוצעה לו היתה בשעות אחרות ועם שכר נמוך יותר מעבודתו בסוכנות. עם זאת, עולה מדבריו כי סירב להצעת העבודה החלופית בראש ובראשונה שכן "כלל לא היתה רלוונטית" (סעיף 14 לתצהירו) - שכן כבר מצא מקום עבודה חדש. 10. התובע לא יכול היה להצביע על המועד המדויק בו הופסקה עבודתו בסוכנות (עמ' 1 לפרוטוקול), הגם שלא יכול היה לסתור את טענת הנתבעת כי מדובר ביום 21.10.02. עוד לא יכול היה להצביע על המועד המדויק בו החל לעבוד במאפית ודש (שם). עם זאת הודה, כי ייתכן שחלפו רק שמונה ימים ממועד סיום עבודתו בסוכנות ועד תחילת עבודתו ב"ודש" (עמ' 2 לפרוטוקול). 11. מטעם הנתבעת העידו מר גיל סמוראי ומר ברוך גוטשטט, שניהם מנהלי שירות בסניף כפר סבא (מר סמוראי מביניהם היה הממונה הישיר על התובע והאחראי על העבודה במתקני הסוכנות). מר סמוראי העיד כי הבטיח לתובע לאתר לו מקום עבודה חלופי, ולצורך כך פנה למספר בעלי תפקידים מקבילים לו - האחראים כפי הנראה על אתרים אחרים. בין היתר פנה גם למר גוטשטט, אשר איתר לאחר מספר ימים עבודה עבור התובע באתר חברת "טבע", והציע זאת לתובע טלפונית (עמ' 5 לפרוטוקול). מר סמוראי המשיך והעיד כי הצעת עבודה נוספת הוצעה ישירות על ידו, בשיחה טלפונית שקיים עם התובע ביום 3.11.02, כאשר אז הודיע לו התובע כי כבר התקבל לעבודה חדשה. מר סמוראי צירף לתצהירו מכתב שנשלח, לטענתו, לתובע, ביום 5.11.02, ומעיד על הצעת העבודה שהוצעה לו בשיחתם. 12. העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר ברוך גוטשטט, אישר בתצהירו ובעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול) כי יצר קשר טלפוני עם התובע והציע לו עבודה בחברת "טבע", באותם תנאים ובאותו שכר בהם עבד קודם לכן. לדבריו, התובע סירב להצעה זו. מר גוטשטט צירף אף הוא לתצהירו מכתב שנשלח לטענתו לתובע ביום 25.10.02, ומעיד על הצעת העבודה שהוצעה לו טלפונית ביום 24.10.02. 13. התובע טען בסיכומיו לסתירות בעדויות נציגי הנתבעת, בפרט בנוגע למועדי מתן הצעות העבודה החלופיות. עוד שם דגש על העדר האמינות בעדותו של מר סמוראי, אשר עמד בתוקף על הטענה כי הוא עצמו חתם על המכתב בשמו מיום 5.11.02 אשר יועד לתובע, על אף שניכר - בעין בלתי מקצועית - כי אין מדובר בחתימתו או בכתב ידו (כפי העולה מהשוואה בין החתימה על מכתב זה לבין החתימה על גבי תצהירו של מר סמוראי, וכן בין החתימה על מכתב זה לבין כתב ידו של מר סמוראי על גבי ת/2). הכרעה 14. לאחר שקילת העדויות והראיות השונות, אני קובעת כי לא הוכח כי המכתבים שהוצגו על ידי הנתבעת, ומעידים על הצעות העבודה שהוצעו לתובע, אכן נשלחו אליו ו/או הגיעו ליעדם. זאת, נוכח הספק בדבר זהות החותם (כפי שצוין בסעיף 13 לעיל לעניין מר סמוראי, וכאשר מר גוטשטט הודה במפורש כי לא הוא שחתם על המכתב הנושא את שמו - עמ' 9 לפרוטוקול), ונוכח הספק על ידי מי נשלחו, לאן ומתי (כאשר לא הוצג אישור כלשהו למשלוחם, כאשר לא מצוינת על גביהם כתובתו של התובע, וכאשר מר גוטשטט השיב ב"לא יודע" לשאלה אם קיימת אפשרות כי המכתב לא נשלח כלל - עמ' 9 לפרוטוקול). ייתכן לפיכך כי היו אלו מכתבים שיועדו לתיק האישי ותו לא, מבלי שנשלחו כלל לתובע בזמן אמת באופן שיכול היה להגיב לתוכנם. 15. על אף האמור לעיל, וגם אם המכתבים עצמם לא נשלחו, קיימת עדיין האפשרות כי הוצעו לתובע הצעות עבודה חלופיות בטלפון, כפי שהעידו מר גוטשטט ומר סמוראי. ביחס להצעה שהציע מר סמוראי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים שכן התובע מודה בקבלתה (גם אם יש מחלוקת על פרטיה המדויקים). נותר לפיכך להכריע בשאלה אם הועברה הצעה קודמת, ביום 24.10.02 או בסמוך לכך, ע"י מר גוטשטט. לאחר שקילת העדויות בקשר לכך אני קובעת כי אכן היתה הצעה טלפונית כזו. להלן הסיבות להכרעתי זו: א. אני מעדיפה בהקשר זה את עדותו של מר גוטשטט - אשר הותיר רושם של עד אמין - על פני עדותו של התובע, אשר גילה חוסר בטחון בעדותו בנקודות מסוימות והרבה להסתכל על בא-כוחו לקבלת "אישור". כדוגמא לאמינות מר גוטשטט אציין כי לא חשש להודות כי לא חתם כלל על המכתב שיועד לתובע ואף אין לו מושג אם המכתב נשלח בפועל, שכן כלל אינו מטפל בכך. מאידך היה עקבי מאד בגרסתו כי שוחח עם התובע בטלפון והציע לו את הצעת העבודה באתר "טבע". ב. התובע עצמו שם דגש, בחקירה הנגדית מטעמו ובסיכומיו, על כך שמר גוטשטט כלל לא היה הממונה הישיר עליו, ולפיכך לא ברור מדוע הוא שהציע את הצעת העבודה החלופית. הרושם שמתקבל מכך הוא כי התובע לא ראה במר גוטשטט כגורם רלוונטי לגביו גם בזמן אמת, עד כדי שלא התייחס כלל להצעת העבודה החלופית שהוצעה על ידו, ולא ראה בה הצעה המגיעה ממר סמוראי או מגורם מוסמך אחר בנתבעת. 16. בהתחשב בהכרעתי כי הוצעה לתובע הצעת עבודה חלופית כבר ביום 24.10.02 או בסמוך לכך (מספר ימים מצומצם לאחר הפסקת עבודתו בסוכנות), ממילא נובע מכך כי התובע לא פוטר, שכן הנתבעת מצידה עשתה את הדרוש לצורך השארתו בשורותיה. הרושם שנותר הוא כי התובע, שעבד אך ורק באתר הסוכנות משך ארבע שנים, התייחס באופן אוטומטי להפסקת עבודתו בסוכנות כאל פיטורים, מבלי שראה את העברתו לאתר אחר כאפשרות רלוונטית. לפיכך גם החל באופן מיידי לחפש עבודה חדשה, ואכן מצא כזו תוך זמן קצר. פעולתו אולי טבעית והגיונית, אך מבחינה משפטית יש לראות בה משום התפטרות. 17. מעבר לצורך נוסיף, כי גם אם היינו קובעים כי הצעת העבודה החלופית הראשונה הועברה לתובע רק ביום 3.11.02 (כפי שטען התובע עצמו) - גם אז לא היינו מקבלים את טענתו המשפטית של התובע כי פוטר. זאת, שכן הצדק עם הנתבעת, כי פיטורים חייבים להיעשות באמירה או בהתנהגות ברורה וחד משמעית, כך שלא ניתן להסיקם מעצם אי שיבוצו של התובע באתר חלופי באופן מיידי לאחר סיום עבודתו בסוכנות. קל וחומר, כאשר התובע עצמו לא איפשר לנתבעת זמן סביר לצורך הצבתו החלופית, אלא בחר לחפש מקום עבודה באופן עצמאי, והחל לעבוד במקום כאמור כבר לאחר כשמונה - עשרה ימים. אנו מודעים לחוסר הודאות במצבו של התובע, אשר לא שובץ בשלב הראשון במקום חלופי, לא הובטח לו שכר בתקופת ההמתנה, וייתכן כי אף לא נאמר לו במפורש כי אכן יש כוונה לשבצו, כך שבלית ברירה עשה מאמץ מיידי לחפש מקום עבודה חלופי. מאידך, אין משמעות הדבר כי פוטר. 18. באשר לטענה החלופית של התפטרות מחמת הרעת תנאי עבודה - ראשית טענה זו לא צוינה כלל בכתב התביעה, במסגרתו טען התובע בתוקף כי פוטר. אך גם אם נבחן את הטענה לגופה - מר גוטשטט העיד כי תנאי העבודה ב"טבע" היו זהים לאלו שבסוכנות, כאשר התובע לא סתר זאת, אף לא בעדותו (שהרי הכחיש את קבלת ההצעה מלכתחילה), ולכן לא נותר לנו אלא לקבל זאת. באשר לטענה של הרעת תנאים מוחשית בעצם העברתו של התובע לאתר חלופי - לא יכול להיות חולק כי מעביד, ודאי בתחום השמירה ו/או כוח האדם, רשאי להציב מחדש את עובדיו בהתאם לצרכי העבודה, כל עוד הנו שומר על תנאיו הבסיסיים של חוזה העבודה (מעמד, שכר, תנאי עבודה וכיו"ב) ועושה כן בתום לב ובהגינות. אין אפשרות לפיכך לראות בהעברה לאתר אחר, כשלעצמה, משום הרעת תנאים מוחשית. פדיון חופשה ודמי הבראה 19. התובע טען כי הנו זכאי לפדיון חופשה בגין 14 ימים בשנת 2002. הנתבעת לא כפרה בזכותו האמורה של התובע, ואף לא על זכאותו לפדיון 14 ימי חופשה, אלא רק על דרך חישוב השכר לצורך תשלומו של פדיון החופשה. 20. לפי סעיף 10(ב) (2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, אליו מפנה סעיף 13 לחוק האמור, החישוב הרלוונטי לצורך תשלום פדיון החופשה בעניננו הנו "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד". 21. שכר העבודה היומי הממוצע בנוגע לתובע, לפי שכרו בחודשים יוני - אוגוסט 2002 (שכן החודשים ספטמבר ואוקטובר לא היו מלאים), עמד על 150.16 ₪. סך פדיון החופשה המגיע לו הנו לפיכך 2,102 ₪. 22. באשר להבראה - התובע עתר בכתב התביעה לקבלת דמי הבראה בגין שנת 2002 בלבד. הנתבעת הודתה בזכאותו לכך, אך טענה כי יש לחשב את זכאותו לא בגין שנה שלמה אלא לפי חודשי עבודתו בפועל, ובנוסף לפי היקף משרתו בפועל (לפי הנטען בסיכומיה - 66%, הגם שבתצהירו של מר סמוראי טען להיקף משרה של 80%). 23. צודקת הנתבעת כי כאשר תבע התובע דמי הבראה בגין שנת 2002 בלבד - יש לחשבם באופן יחסי לתקופת עבודתו בשנה זו. עם זאת, אני דוחה את טענת היקף המשרה החלקי וזאת שכן לא נטענה בכתב ההגנה. התוצאה הנה כי התובע זכאי ל - 5.64 ימי הבראה, בסך כולל של 1,700 ₪. הודעה מוקדמת 24. נותר לנו לדון בטענת הנתבעת, כי יש לקזז מחובותיה לתובע את שכרו בתקופת ההודעה המוקדמת שאמור היה לתת אך לא נתן. לפי סעיף 7 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת". כיוון שהנתבעת לא הוכיחה מהו השכר אותו היה התובע משתכר בתקופת ההודעה המוקדמת אותה אמור היה לתת (שהרי בשלב הראשון לא שובץ כלל, וגם בשלב השני לא ברור מהו היקף העבודה המדויק שיועד לו ומתי אמור היה להתחיל לעבוד באתר החלופי) - החלטתי שלא לחייב את התובע בפיצוי כלשהו בגין אי מתן ההודעה המוקדמת על התפטרותו. 25. סוף דבר - התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נדחית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה בסך 2,102 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה החל מיום 1.11.02 ועד התשלום בפועל; ב. דמי הבראה בסך 1,700 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה החל מיום 1.11.02 ועד התשלום בפועל; ג. הוצאות המשפט, בהתחשב בתוצאה הכוללת, בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום ח' בטבת, תשס"ה (20 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים דוידוב מוטולה סיגל, שופטת שעות עבודה ומנוחההתפטרות