בקשה לדחיית תשלום אגרה - תקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה

1. רקע עובדתי המערער הגיש תביעה כנגד המשיבה במסגרת תיק עב 1996/01, בו עתר לסעדים הבאים: 1.1 להצהיר, כי יש לראות במערער כמי שפרש מהמשיבה לפנסיה מוקדמת לפי שיעור האחוזים שקיבל עובד אחר בשם פיליפ עירון ולחילופין, בתנאים ובמועד שנקבע ע"י ועדת המנגנון במשיבה. 1.2 לחילופין, לחייב את המשיבה לשלם את סכום הקצבה כפיצוי בגין התנהגותה בסך של 1,300,000 ₪ אם בתשלום אחד או בקצבה חודשית וזאת עקב הפרת התחייבויות המשיבה. 1.3 לחייב את המשיבה בסכום של 50,000 ₪, עקב התנהגותה המפרה. 2. המערער הגיש ביום 28.8.01, בקשה לדחיית תשלום אגרה בהתאם לתקנה 6 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשכ"ט - 1969 (להלן: "האגרות"), וזאת בכל הקשור לתביעה המפורטת בסעיף 1.2. הנ"ל. 3. כב' הרשמת, יעל אנגלברג-שוהם, קבעה ביום 10.9.01, כי תביעתו החילופית של המערער אינה נכנסת לגדר "הליך שעניינו קצבה" אלא תביעה לפיצוי. "פיצוי זה נתבע, כעולה מכתב התביעה, לא בגין זכותו של התובע לקבלת הקצבה עפ"י דין, אלא בעבור התנהלותה של הנתבעת (לגרסת התובע), אשר גרמה לו לטענתו, להפסד שכר או קצבה". על כן, הבקשה נדחתה. 4. טענות המערער המערער טוען, כי הרשמת טעתה בפרשה את תקנה 6 לתקנות כמתייחסת לתובענה ל"סעד של תשלום קצבה", כאשר התקנה מדברת על "הליך שעניינו קצבה", שהוא רחב יותר. 5. לטענת המערער, תובענה לפיצוי בגין אובדן קצבה ובפרט, שהפיצוי הנתבע מקביל לקצבה במהותו, נדונה במסגרת הליך שעניינו העיקרי והמהותי הוא קצבה. 6. המערער טוען, כי לא מדובר בסעד לפיצוי בגין התנהגות מפרה, שנתבע באופן נפרד וחויב כדין באגרה, אלא בסעד שתכליתו ריפוי פגיעה שנגרמה למערער בעניין זכאותו המהותית לאגרה ועל כן הוא זכאי לדחיית תשלום אגרה. 7. ביה"ד ביקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, וזה מסר ביום 20.1.02, כי מאחר ותקנה 6 (3) מתייחסת להליך שעניינו קצבה, הרי שיתכן ויש מקום לפרש את התקנה ככוללת פטור גם על תביעת סכום הקצבה על דרך של תביעת פיצוי. נוכח ספק זה, השאיר היועץ המשפטי לממשלה, את ההכרעה בעניין לשיקול דעת ביה"ד. 8. הכרעה תקנה 6 לתקנות קובעת כדלקמן: "6. 'דחיית תשלומה של אגרה (א) בהליכים המפורטים להלן יידחה תשלום האגרה, על-פי בקשת בעל הדין המביא את ההליך: (1) בוטלה; (2) הליכים לפי סעיף 24 (א) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, שעניינם פיצויי פיטורין; (3) הליכים של חברים או חליפיהם נגד קופות הגמל לפי סעיף 24(א)(3) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, וכן הליך שעניינו קיצבה והנובע מיחסי עובד מעביד; (4) בכל הליך אחר, אם הציג בעל הדין אישור מאת לשכת הסעד המקומית, כי אין בידיו לשלם את האגרה שנקבעה לאותו הליך. (ב) בעל דין המבקש דחיית תשלום אגרה בהליכים המפורטים בתקנות משנה (א) יחתום על בקשה והמחאה לפי טפסים מס' 1 ו- 2 בתוספת השניה וימסרם לבית-הדין." 9. תביעתו של המערער הינה כאמור להצהיר, כי הינו זכאי לפנסיה ולחילופין, כי הינו זכאי לפיצוי חד פעמי או גמלה בשעור כולל של 1,300,000 ₪ וכן לפיצוי בגין התנהגות מפרה בסך - 50,000 ₪ . 10. עניינו של ערעור זה, הוא בשאלה האם המערער זכאי לדחיית תשלום האגרה בגין הסעד החילופי של הפיצוי בסך 1,300,000 ₪. אם נחדד את השאלה ונצמצמה, הרי שהיא מתמקדת בפרשנות שיש לתת למונח המופיע בתקנה 6 (3) לתקנות - "הליך שעניינו קצבה". האם ניתן להכליל בו גם ההליך של המערער הדורש פיצוי?. 11. כבוד הרשמת סברה, כי הפיצוי הוא בגין התנהגות המשיבה שגרמה למערער הפסד ולכן אין מדובר בהליך שעניינו קצבה. 12. לטעמנו, אין לקבל גישה זו וזאת מהנימוקים המצטברים הבאים שעניינם פרשנות התקנה, מתוכה ומכוח מטרות המחוקק. 13. המחוקק השתמש במונח "שעניינו" הן בסעיף 6 (2) העוסק בהליכים "שעניינם פיצויי פיטורים" וגם בסעיף 6 (3) "הליך שעניינו קצבה". לעניין פיצוי פיטורין, אין מקום לטעות; קיים חוק פיצויי פיטורין המסדיר זאת ולא ניתן להרחיב המעגל מעבר לאמור בחוק. לעומת זאת, הליך שעניינו קצבה, אינו מוסדר בחוק מסויים, כפי שהרישא של סעיף 3 מכוונת אליה. שם מדובר בהליכים של חברים או חליפיהם נגד קופות גמל בהתאם לחוק הגנת שכר תשי"ח - 1958. במקרה זה, המונח "שעניינו", יש בו כדי ללמד האפשרות של הרחבת המעגל בכל הקשור לתביעות שעניינן קצבה. 14. לדעתנו, המונח "עניינו", צריך להתפרש באופן שיתייחס לתביעה לתשלום קצבה ולא משנה מה מקור החבות - מכוח דין, הסכמה חוזית או נזיקית - כפיצוי. המערער עותר לתשלום הקצבה בשני אופנים חלופיים: אם על דרך של פנסיה או לחילופין אם בדרך של פיצוי. המערער אף מציין מפורשות, כי את הפיצוי הוא מבקש בתשלום חד פעמי או בתשלום של גמלה חודשית. 15. מכאן ברור, כי התוצאה של שני הסעדים החילופיים, היא אחת - תשלום גמלה. זוהי תוצאה אשר נכללת במסגרת "הליך שעניינו קצבה". 16. זאת ועוד. הסעד החילופי לו עותר המערער, הוא למקרה בו לא ניתן יהיה על פי כלליה של המשיבה לשלם את הפנסיה, וזאת לאחר שיוכר, כי המערער זכאי לכך , אולם בשל מחדל של המשיבה, לא ניתן לעשות כן. תכליתה של התקנה, הבאה במסגרת התקנות העוסקות בפטור מתשלום אגרה, היא כי שיעור האגרה במקרים מסויימים, אינו צריך לחסום את הפנייה של תובע לערכאות. דבר זה נכון שבעתיים בבית הדין לעבודה. התוצאה של חיוב המערער בתשלום אגרה, היא בעצם הענשתו בשל מחדלי המשיבה. כיוון שלא ניתן לשלם לו פנסיה שבגין תביעתה הוא פטור מאגרה, הרי שכדי לקבל תחליף לכך, הוא נאלץ לשלם אגרה בסכום גבוה. עם תוצאה זו, בית דין זה, אינו יכול להסכים. 17. תשלום אגרה הינו אחד מהמכשולים אשר יצר הדין, הנערמים על דרכו של הפרט, ופוגעים בזכות הגישה שלו לערכאות, שכבר נפסק שהיא נעלה על זכות יסוד, צינור חיים של בית המשפט ותשתית קיומם של הרשות השופטת ושלטון החוק. תפקידו של בית הדין הוא לפרש את דברי החקיקה באופן, אשר יסיר ככל האפשר את המכשולים השונים, העומדים בפני מי שבחר לפנות לערכאות על מנת לממש את זכויותיו. פרשנות של דין זה, ובמקרה של תקנות האגרות צריכה להיות ברוח התכלית הסוציאלית של התקנות. על כן, תביעה לתשלום קצבה, כמו תביעה לתשלום פיצוי שהוא תחליף לקצבה, שניהם הם בגדר "הליך שעניינו קצבה". ראה: ע"א 733/95 רפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"א (3) 577, 631 - 632. 18. סוף דבר הערעור מתקבל. תשלום האגרה בגין תביעתו החילופית של המערער לתשלום פיצוי בסך 1,300,000 ₪, יידחה. 19. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בית הדין לעבודהתקנות בית הדין לעבודהאגרהאגרת בית משפט