האם טריקת דלת רכב על היד נחשבת "תאונת דרכים" ? מה הדין במקרה של נזקי גוף כתוצאה מאירוע טריקת דלת רכב ? האם מדובר ב"תאונת דרכים" המזכה את הנפגע בפיצויים מחברת הביטוח של הרכב במסגרת תביעות תאונת דרכים ? ##(1) טריקת דלת רכב בזמן שטיפת רכב כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-עפולה) 2052/91, צמח נ. "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, בעת ניקוי מכונית ועל-מנת לא להפריע לתנועה, טרק בנו של התובע את דלת המכונית ללא משים על אצבעו של התובע. בית-המשפט קיבל את טענת המבטחת כי אין מדובר בתאונת דרכים, ופסק: משבחר המחוקק לצמצם את תחולת חוק הפלת"ד לשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה בלבד ומתוך כוונה להגשים מטרה זו, שומה על הפרשן לפרש את מושג היסוד "תאונת דרכים" ו"שימוש ברכב מנועי" בדרך הצמצום. התאונה שבנדון לא נגרמה עקב שימוש ברכב, אלא עקב רשלנות בנו של התובע, אשר טרק את הדלת על ידו של אביו. לסגירת דלת באופן כזה לא היה קשר למטרות תחבורה כלשהן. ##(2) טריקת דלת רכב על האצבע:## בת"א (שלום-חי') 13537/94, משעלי נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, התובע נפגע באצבע ידו כתוצאה מסגירת דלת הזזה של רכב טרנזיט עקב רוח. בדחותו את טענת הנפגע כי מדובר בתאונת דרכים פסק בית-המשפט: 1. אין מדובר בנפילה או הינתקות של חלק מהרכב. בלשון רגילה אין סגירת דלת מהווה "נפילה" ואין לנקוט בפרשנות שתהא מנוגדת ללשון המקובלת על בני האדם. 2. בית-המשפט לא קיבל את טענתו העובדתית של התובע כי התאונה קרתה תוך כדי הוצאת כליו האישיים מהרכב מיד עם תום הנסיעה, שאז היה הארוע תאונת דרכים, וקבע כי מדובר בפריקת מטען במהלך העבודה ועל כן חל החריג של "טעינה ופריקה" שבמהלכם אין הארוע מהווה תאונת דרכים. ##(3) טריקת דלת כדי למנוע מאדם אחר להיכנס לרכב כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-נהריה) 131/94, סאמח נ. "דולב" חברה לביטוח בע"מ ואח', אחיו של התובע ניסה למנוע בעדו מלהיכנס לרכב על ידי כך שטרק את הדלת כאשר ידו של התובע היתה עדיין מושטת לעבר הדלת, וכתוצאה מכך נפגע התובע בידו. בית-המשפט קיבל את טענת בא-כוח התובע כי מדובר בתאונת דרכים, ופסק: משביקש התובע לעלות לרכב לצורך נסיעה, מדובר בשימוש למטרות תחבורה ועל-כן בתאונת דרכים. בית-המשפט דחה את האפשרות שמדובר במעשה מכוון שאינו תאונת דרכים, בקובעו כי לא היה במעשה משום כוונה לגרום נזק לתובע, אלא למנוע ממנו מלהיכנס לרכב. ##(4) טריקת דלת רכבת כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-בת-ים-חולון) 2156/95, דניאל נ. "המגן" חברה לביטוח בע"מ, התובע, בודק קרונות ברכבת ישראל, נפל ונפגע מקרון פחם, תוך כדי פעולת סגירת הדלת העליונה של הקרון המלא בפחם, טרם יציאתה של הרכבת לדרכה. תפקידו הוא לעבור מקרון לקרון ולוודא כי כל הפתחים העליוניים סגורים. סגירת הדלתות נדרשת מהטעם של שמירת איכות הסביבה ועל-מנת שלא יכנס חפץ אחר למטען הפחם. יציאת הרכב כשפתחי הקרונות אינם סגורים – אסורה. אין ספק שבנסיבות אלה הנזק שנגרם לתובע הוא נזק גוף שנגרם בארוע תאונתי. פעולת סגירת הפחם העליון נועדה לאפשר לרכבת לצאת לדרכה, להובלת המטענים שהיא מטרה תחבורתית ברורה, פעולת סגירת הקרון הינה חלק מהכנת הקרון לנסיעה (להבדיל מהכנת מטען לנסיעה). הסייג של מקרי פגיעה המתרחשים במהלך עבודה, או במסגרת עבודתו של הנפגע, חל רק במקרה של טיפול או תיקון דרך או הינתקות או נפילה מרכב עומד או חונה. כאן המדובר, כאמור, בהכנת הקרון לנסיעה, שאינה בבחינת "טיפול" בוודאי שלא "טיפול דרך" של הרכב, טרם יציאתו לדרך. ##(5) טריקת דלת על אצבע עקב משחק ילדים כתאונת דרכים:## בע"א (נצ') 3/93, "הסנה" חברה לביטוח בע"מ נ. דיאב, בקבלו את ערעור המבטחת על פסק-הדין ב-ת"א 3175/90 הנ"ל, פסק בית-המשפט: גם אם אין ספק שפתיחת דלת במכונית או סגירתה מהווה שימוש לוואי לשימוש ברכב מנועי, עדיין יש צורך כי שימוש הלוואי שבו מדובר יהיה למטרות תחבורה. אין לראות את משחק הילדים במכונית כפעילות שנעשתה למטרות תחבורה, ועל-כן גם אם הדלת נטרקה על אצבעות הקטין בעת שביקש לצאת מהמכונית (בית-המשפט לא מכריע בשאלה זו), הרי שאין קשר סיבתי בין פגיעה זו לבין השימוש ברכב למטרה הנ"ל. באוביטר: עצירת רכב בצידי הדרך לצורך מנוחה או אף לתנומה קלה או עקב בעיות קשות במזג-האוויר וכו', וכל זאת על-מנת להמשיך לאחר-מכן בנסיעה, ייחשבו כשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. הוא הדין כאשר נוסע ברכב מזיז כיסא, פותח חלון, פותח דלת וסוגר אותה, גם בעת חניית הרכב כאשר השימוש הינו למטרות תחבורה. ואולם, אם אדם יכנס לרכב חונה רק כדי להאזין לרדיו או לקרוא ספר, לא יהיה בכך משום שימוש המכוסה על-ידי החוק לאחר תיקון מס' 8. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(6) להלן פסק הדין בנושא טריקת דלת על אצבע עקב משחק ילדים כתאונת דרכים במלואו:## 1. בתובענה שהוגשה על ידי קטין יליד 1988, באמצעות אביו ואפוטרופסו הטבעי (להלן: "המשיב"), כנגד המערערת - החברה המבטחת את הרכב נושא התובענה, נטען, כי ביום 24.10.90, בעת שהקטין היה בתוך הרכב, נסגרה דלת הרכב על ידו הימנית, וכתוצאה מכך נפגע הקטין. המערערת כפרה באירוע התאונה, וטענה כי בכל מקרה אין מדובר באירוע העולה בקנה אחד עם הגדרת "תאונת דרכים" שבחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק הנ"ל"). בתום שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים הגיע כבוד השופט גריל למסקנה, כי האירוע שבו מדובר התרחש כאשר המכונית חנתה בחצר פנימית ליד הבית, והקטין, עם בת-דודתו ועוד ילד אחד, שיחקו בתוך הרכב. בשלב מסוים ותוך כדי המשחק נלכדה ידו הימנית של הקטין בדלת ימין של הרכב וגרמה לפציעתו. באשר לסוגיה אם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הנ"ל, כשאין חולק שהאירוע היה לאחר שנכנס לתוקפו תיקון מס' 8 לחוק הנ"ל, שהגדיר מחדש את המונח "תאונת דרכים", קבע השופט המלומד שאכן יש לראות האירוע כתאונת דרכים, ועל כך הוגש ערעור זה. 2. הגדרת המונח "תאונת דרכים" הינו "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות, או התלקחות של רכב שנגרמו בשל רכיב של הרכב, או בשל חומר אחר שהם חיונים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו..." בנסיבות שהובהרו, ברי שהרכב היה בחנייה זמן ממושך, כשהוא משמש, באותה עת, כמקום משחק לילדים. בעניין זה טוען בא-כוח המשיב, שיש לראות בטריקת דלת המכונית אחד משימושי הלוואי היום-יומיים והטבעיים של הרכב, וכי בהיעדר ראיות אחרות יש להניח שהקטין ניסה לצאת מהרכב, או להיכנס אליו, ולשם כך פתח או סגר הדלת וכך נטרקה הדלת על אצבעותיו. יתר על כן, לטענת בא-כוח המשיב, יש לראות באירוע "תאונת דרכים" שהתרחשה במסגרת שימוש הלוואי של הרכב, הכרוך בהחניית הרכב, תוך כדי ניסיונו של הקטין לצאת מהמכונית או להיכנס אליה. לכן, גם אם הקטין שיחק בתוך הרכב יש לראות את טריקת הדלת, ללא כל קשר למשחק, אלא תוך כדי ניסיון לצאת מהרכב - פעולה שהיא שימוש לוואי ובעלת אופי תחבורתי. מנגד טען בא-כוח המערער, כי לאור הגדרת המונח "תאונת דרכים", כאשר הפגיעה הינה בעת חנייה כדין, אין האירוע מהווה תאונת דרכים, מה גם ובמהלך החנייה הארוכה "איבד" הרכב את ייעודו המקורי כרכב מנועי, למטרות תחבורה, והפך לזירת משחקים לילדים. זאת ועוד: אין כל מקום לראות העובדות במקרה זה כמצביעות על כך שהפגיעה אירעה עקב כניסה לרכב, או ירידה ממנו. מכל מקום, משחק ברכב אינו בגדר שימוש לוואי של הרכב, בעוד שהחוק הנ"ל לא נועד לפצות בגין שימוש שאינו קשור לרכב. 3. אין חולק, כי התיקון לחוק הנ"ל בעניין הגדרת "תאונת דרכים" מתייחס למאורע, בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ואילו בהמשך מגדיר החוק מהו "שימוש ברכב מנועי" - "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו..." אכן נראה, שאין יסוד לטענה כאילו אין להחיל את החוק הנ"ל כשעסקינן במכונית שחנתה כדין. השאלה, עליה יש לתת את דעת, במקרה דנן, הינה האם הפגיעה אירעה עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, כאשר, כאמור, שימוש ברכב מנועי כולל בחובו גם כניסה לרכב, ירידה ממנו, והחנייתו. השופט המלומד קבע, שיש לראות הפגיעה כאירוע של תאונת דרכים הואיל והפגיעה בידו של הקטין אירעה מחמת טריקת דלת המכונית וטריקת הדלת הינה שימוש לוואי לנסיעה במכונית. בהכרעתו הסתמך השופט המלומד גם על דבריו של פרופ' י' אנגלרד בחוברת העדכון (תשנ"ב) פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 30, פיסקה 70(כ), האומר, כי בנסיעה ברכב יש לראות גם את שימוש הלוואי כגון פתיחת חלון, הזזת כסא, הפעלת מזגן וכדומה. השופט המלומד הבחין בין מקרה, בו ילדים משחקים בתוך רכב, בהיותו בחנייה ואחד הילדים נפגע מחמת המשחק עצמו, ללא כל קשר לרכב (למעט עצם הימצאות הילדים ברכב), לבין מקרה שהיה לפניו בו נפגעה ידו של הקטין "מחמת טריקת דלת המכונית, כשטריקת דלת המכונית קשורה קשר אמיץ לרכב, והינה, איפוא, בגדר שימוש לוואי לנסיעה במכונית". 4. לצורך ההכרעה, אם האירוע הינו "תאונת דרכים" מכוח החוק הנ"ל יש לבחון אם מדובר במאורע שבו נגרם נזק גוף לאדם עקב שימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה, כאשר גם החניית רכב, כניסה לרכב, או יציאה ממנו מהווה שימוש ברכב מנועי. כל זאת, בתנאי שיש לראות השימוש ברכב, באותה עת, כשימוש למטרות תחבורה. אין חולק, שאם אדם מגיע לרכב חונה, ותוך כדי כניסה לרכב הוא נפגע, גם אם הרכב טרם הותנע, יש לראות זאת כאירוע של תאונת דרכים. הוא הדין ביציאה מרכב חונה. אם קטין נמצא ברכב בעת שאביו החנה המכונית, ואגב יציאת הקטין מהרכב, בהנחה שאביו יצא מבלי לשים לב אליו, נפגע הקטין בעת פתיחת הדלת, או סגירתה, יש מקום לראות זאת כאירוע של תאונת דרכים, מכוח החוק הנ"ל. במקרה דנן - שאני. אמנם, אין לומר, כי עם החניית הרכב אין מדובר באירוע עקב שימוש ברכב מנועי, הואיל ולכל הדעות המכונית היתה במצב תקין, כרכב מנועי, ולא חנתה בחצר הבית ככלי שחדל לשמש כרכב מנועי. עם זאת, יש לבחון עדיין אם השימוש באותה עת במכונית היה למטרות תחבורה. אין מדובר בנזק גוף אגב כניסה, או יציאה מהרכב, בסמוך להחניית הרכב, אלא בנזק גוף שאירע כשהקטינים שיחקו בתוך המכונית, לאחר שהוחנתה במקום זמן רב קודם לכן, בעוד הנהג - אבי הקטין, מתקין מזגן בביתו. גם אם הדלת נטרקה על אצבעותיו של הקטין, בעת שביקש לצאת מהמכונית, ועובדה זו לא הובהרה כלל, הרי אין קשר סיבתי בין פגיעה זו לבין השימוש ברכב למטרות תחבורה. גם אם אין ספק שפתיחת דלת במכונית, או סגירתה, מהוות שימוש לוואי לשימוש ברכב מנועי, עדיין יש צורך כי שימוש הלוואי שבו מדובר יהיה למטרות תחבורה. אין לראות, לכן, את משחק הילדים במכונית כפעילות שנעשתה למטרות תחבורה. מגמת החוק המתקן ומטרתו, כפי שהן עולות מהצעת החוק הנ"ל (תיקון מס' 8) הן בצימצום הפירוש המורחב של "שימוש ברכב מנועי", ובהגבלתו למטרות תחבורה גרידא (ראה בעניין זה את מאמרו של מ' צלטנר, "הגדרת השימוש ברכב - עצירת הסחף" הפרקליט מ (חוברת א) 168). 5. במירב המקרים ניתן להבחין בנקל אם השימוש ברכב היה למטרות תחבורה. מאידך גיסא במקרים גבוליים, או חריגים, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו כדי להגיע למסקנה אם מדובר בשימוש למטרות תחבורה. בזמנו, לפני התיקון לחוק הנ"ל, בחנה הפסיקה את השימוש ברכב מנועי אם הינו קשור לייעוד הרגיל והטבעי של הרכב, ונדחה המבחן התחבורתי (ראה ע"א 358/83 [1]). אולם מאז התיקון הנ"ל, ברי, שיש לשים דגש על צימצום השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (ראה גם פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון ע"א 149/89, 370/89[2] עיזבון בורנשטיין ואח' נ' יהודה יעקבי ואח’, מיום 23.5.93). לאור הנסיבות המיוחדות של אירוע זה, אין צורך להיזקק לדוגמאות השונות שהובאו בסיכומי באי-כוח הצדדים. אך אפשר לומר, אגב אורחא, כי אם נהג תוך כדי נסיעה יחנה הרכב בצידי הדרך למנוחה, או אף לתנומה קלה, או שיחנה הרכב עקב בעיות קשות במזג האוויר, וכדומה, וכל זאת על מנת להמשיך לאחר מכן בנסיעה, אפשר יהיה לראות בכך שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. הוא הדין כאשר נוסע ברכב מזיז הכסא, פותח חלון, פותח הדלת וסוגר אותה, גם בעת חניית הרכב, כאשר השימוש הינו למטרות תחבורה. אולם, מכאן ועד טענת בא-כוח המשיב כי אם אדם ייכנס לרכב חונה רק כדי להאזין לרדיו, או לקרוא ספר, המרחק רב, מכדי שניתן יהיה לקבוע שמדובר בשימוש ברכב למטרות תחבורה. באשר לסוגיה מה המשמעות של גרימת נזק גוף בעת שאדם ניגש לרכבו כדי להוציא מהרכב חפץ מסוים, כמו רישיונות, מסמכים, כלי עבודה וכדומה, ברי, כי כל מקרה יידון לנסיבותיו לאור מהות העובדות הנוגעות לאותו אירוע. מכל מקום, אין לומר שהפירוש שניתן במקרה זה יש בו כדי לשלול באופן בלתי-מוצדק, כטענת בא-כוח המשיב, את זכותם של נפגעים לממש זכותם לפיצויים מכוח החוק הנ"ל, שכן החוק הנ"ל לא בא להחיל אחריות מוחלטת בכל מקרה שבו אירע נזק גוף, הקשור או הכרוך בשימוש ברכב מנועי, אלא יש צורך כאמור שהשימוש יהיה למטרות תחבורה. תאונת דרכיםטריקת דלת