נפילה באוטובוס עקב עצירה פתאומית - תאונת דרכים

האם נפילה באוטובוס בגלל עצירה פתאומית נחשבת תאונת דרכים ? זוהי תובענה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. העובדות התובעת ילידת 15.1.47, היתה מעורבת לטענתה, בתאונת דרכים ביום 2.7.98, עת נסעה באוטובוס. על פי הנטען, ישבה התובעת במושב האחורי של האוטובוס, בחלקו המרכזי. בשלב מסויים בלם נהג האוטובוס את הרכב בפתאומיות, והתובעת הועפה קדימה, נפלה על רצפת האוטובוס, ונחבלה בכתפה. הנתבעת כופרת בחבותה לפצות את התובעת, וטוענת כי התובעת כלל לא נפגעה בתאונת דרכים, וגם אם נפגעה, מדובר בפגיעה שחלפה, ולא הותירה בה נכות. בהסכמת הצדדים מונה מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר יקים, אשר בדק את התובעת, והגיש חוות דעת, ממנה עולה כי התובעת סובלת מנכות בשיעור של 2.5%, בגין פגיעה בכתף ימין, המכונה "תסמונת ההתנגשות". בשל כפירת הנתבעת בחבות, נשמעו בתיק הוכחות. מטעם התובעת העידו, מלבד התובעת עצמה, גם בתה, הגב' איריס ליברטי, ומר נגב מלכה, חבר לעבודה של בעלה של התובעת, ומטעם הנתבעת העידו נהג האוטובוס, מר ברוך בן ציון, ועדת ראיה, הגב' אולגה אמינוב. דיון המחלוקת המרכזית בין הצדדים, נסבה סביב שתי שאלות: האם ארעה תאונת הדרכים, ואם כן, האם היא הגורם לנכותה של התובעת. שיעור הנכות אינו במחלוקת, הצדדים לא חלקו על חוות דעתו של ד"ר יקים, והוא לא זומן להעיד בבית המשפט. האם ארעה תאונת דרכים ? על פי גרסת התובעת, בעת הנסיעה עצר נהג האוטובוס את הרכב בפתאומיות, והיא, שישבה במושב האחורי במרכז, הועפה קדימה, נפלה על רצפת האוטובוס, ונחבלה בכתפה. ב"כ הנתבעת, בסיכומיה, ביקשה מבית המשפט שלא לקבל את טענת התובעת לגבי הנפילה, והשתיתה את טענותיה בעיקר על עדותה של הגב' אמינוב, עדת ראיה ללא אינטרס בתוצאות המשפט, אשר טענה כי ראתה את התובעת לאחר בלימת החרום של האוטובוס, כשהיא אוחזת בחזקה במושבים שלפניה, ובכך מונעת את נפילתה. לטענת עדה זו, התובעת לא נפלה ממקומה. כן סומכת ב"כ הנתבעת את עמדתה, על הסתירות בין גרסתה של התובעת לגרסת בתה, בכל הנוגע למקום ישיבת המשפחה לפני ואחרי התאונה, ועל הסתירות בין גרסת התובעת לגבי הנפילה, לבין גרסת בתה. התובעת טענה כי נפלה על כתף ימין, ואילו בתה של התובעת טענה כי אמה נפלה על הבטן כשכתף שמאל מתחת לגוף, ולאחר מכן טענה כי אמה נחבלה בכתף ימין. כן מפנה ב"כ הנתבעת לחוות דעת המומחה ממנה עולה כי תסמונת ההתנגשות ממנה סובלת התובעת, אינה נובעת מארוע טראומטי. לאחר שעיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף בעניין זה את גרסת התובעת, ולקבוע כי אכן נפלה כתוצאה מעצירת פתאום של האוטובוס. אין מחלוקת כי האוטובוס עצר עצירת פתאום, והדברים עולים בבירור גם מעדויות עדי ההגנה. עדת ההגנה אולגה אמינוב העידה בפירוש כי: "אני זוכרת את העצירה של הרמזור, אני זוכרת את העצירה כי הנהג בלם, היתה בלימה שהרגשנו אותה...זו לא היתה עצירה רגילה, זו היתה בלימה, ראיתי שכולם ישנו וכולם פתחו עיניים, אנשים התעוררו..." (עמ' 10 שורה 22 אילך לפרוטוקול) מכאן שהאירוע המתואר אכן התרחש, דהיינו הנהג עצר עצירה פתאומית, שאף העירה את הישנים באוטובוס. בהמשך מתארת העדה כיצד תפסה התובעת עם ידיה את המושבים שלפניה כדי לבלום את עצמה: "הסתכלתי, והמבט שלי היה עליה כי ישבה ממול לעיניים שלי והיא נבהלה ותפסה את הכסאות עם האמות הידיים שלה...ראיתי אותה קודם וראיתי שהיה לה מבט מבוהל...היא נבהלה ונהדפה קדימה..." (שורה 20 עמ' 12) אלא שהעדה לא המשיכה להסתכל על התובעת, ולדבריה: "נכון שאני לא ראיתי את הקטע שבו התובעת הגיע העד לאמצע האוטובוס, ראיתי אותה רק מאמצע האוטובוס." (שורה 10 עמ' 12) לכן, יתכן כי התובעת אכן תפסה את הכסאות על מנת לבלום את נפילתה, ובסופו של דבר לא הצליחה למנוע את הנפילה, ולכן חלפו שניות מספר מהבלימה עד הנפילה, והעדה כבר לא ראתה את הנפילה. ב"כ הנתבעת מדברת בסיכומיה על עדות יחידה של התובעת, ובתה. אלא שהתובעת הביאה לחיזוק גרסתה עדות נוספת של נגב מלכה, אחד העובדים במפעל, המחזק את גרסת התובעת ומאשר כי נפלה על רצפת האוטובוס. לא ראיתי מדוע נגוע העד באינטרס, רק משום שהוא עובד עם בעלה של התובעת באותו המפעל. כל נוסעי האוטובוס עובדים באותו מפעל, ואין לחשוד בהם באינטרס לשקר במצח נחושה בשל כך. העד הבהיר כי בעלה של התובעת אינו אחראי עליו, אלא רק ותיק ממנו. הסתירות בעדויותיהן של התובעת ובנותיה הן בעיקר בשוליים, למעט נושא מקום הפגיעה. איני בטוחה כי מדובר היה בעצירה חדה במיוחד, וקרוב לודאי כי לא כך היה, שהרי התובעת היא היחידה שניזוקה. אלא שמיקומה הבעייתי של התובעת באוטובוס, במושב האחורי, במרכז, ללא מושבים לפניה, הם אלה שגרמו לה ליפול. גם עדותו של נהג האוטובוס אשר לא ראה את הנפילה, תומכת בגרסת התובעת, באשר לדבריו: "מיד אחרי שהתחלתי את הנסיעה אחרי הרמזור היא נגשה אלי ואמרה שנפלה...אני לא יכול לאשר להכחיש אם נפלה אם לאו.." התנהגותה של התובעת, פנייתה המהירה לנהג האוטובוס, ותלונתה, מעידים כי אכן היו דברים מעולם. קשה להאמין כי מישהו יבדה מליבו נפילה שלמה, שלא היתה, באוטובוס מלא אנשים. לפיכך אני קובעת כי אכן התרחש אירוע בו עקב עצירת פתאום נפלה התובעת ממקומה. לא ניתן לקבוע על סמך העדויות באופן ברור האם נפלה התובעת על כתף ימין, מאחר והעדה מטעם התובעת (בתה), דווקא טענה כי אמה נפלה על כתף שמאל. לעניין מיקום החבלה, אפנה לתעודת חדר המיון. בבדיקה בחדר המיון, יום לאחר האירוע נמצאו: "נפיחות קלה בכתף, רגישות במישוש בכתף וזרוע ימין... תנועות עם כאבים". צילומי הרטנגן היו תקינים, והסיכום היה כי התובעת סובלת מחבלה לרקמה רכה בלבד בכתף ימין. התיעוד הרפואי מצביע על חבלה בכתף, אלא שיש לזכור בהקשר זה כי התובעת השתתפה באותו יום בתחרות הורדת ידיים, ואף זכתה במקום הראשון, ועל כן לפחות על פי תעודת חדר המיון, לא ניתן לייחס את הנפיחות האמורה דווקא לנפילה באוטובוס, אלא גם למאמץ בתחרות הורדת הידיים. בעניין זה ארחיב להלן בדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הנפילה לנכותה של התובעת. אשר על כן אני מקבלת את גרסתה של התובעת כי נפלה ממושבה עקב עצירת פתאום של נהג האוטובוס. יחד עם זאת נוכח אי התאמה בין עדויות העדים בעניין זה, כפי שפרטתי לעיל, לא ניתן לקבוע כי התובעת נפלה אכן על כתפה הימנית. האם הוכח קשר סיבתי בין הנפילה, לפגיעת התובעת לאחר שקבעתי כי התקיים אירוע של נפילה על רצפת האוטובוס בזמן נסיעה, יש לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין אותה נפילה, לבין הפגיעה ממנה סובלת התובעת. מעיון בחוות דעת המומחה, עולה כי הפגיעה ממנה סובלת התובעת, פגיעה המכונה "תסמונת ההתנגשות", אינה תוצאה של אירוע טראומטי, ועל כן, אין לקשור אותה לאותה נפילה באוטובוס. יתירה מזאת, בחוות דעתו קושר המומחה בין התסמינים מהם סובלת התובעת, לבין זיז גרמי שנמצא בכתפה, ואשר הוא הגורם לאותם תסמינים. גם אותו זיז אינו תוצאה של אירוע טראומטי. עוד מצאנו בחוות הדעת התייחסות לאירוע של פגיעה בכתף במהלך תאונה, לגביו קובע המומחה, כי מדובר באירוע הגורם לבצקת ולדמם קל בסביבות השרוול המסובב ובגיד, אך הוא מצב הפיך, המתרפא על ידי טיפול פיזיוטרפי ותרופתי ולא מותיר אחריו נכות. המומחה גם קושר קשר ישיר בין התסמונת ממנה סובלת התובעת, לבין תחרות הורדת הידיים בה השתתפה במהלך היום. בשל חשיבות הדברים יצוטטו במלואם מחוות דעת המומחה: "על פי סקירת התיעוד הרפואי, ובעיקר בהסתמך על מכתב השחרור ממיון "סורוקה" מתאריך ה-3.7.98, שם צויין נפיחות קלה בכתף, יתכן ומדובר היה בחבלה ישירה לכתף הימנית אשר עשוייה היתה לגרום ל- ACUTE TRAUMATIC SUBACROMINAL BURSITIS, במצב אקוטי זה חבלה ישירה, חד פעמית, לאיזור הכתף עשוייה לגרום לבצקת ולדמם קל לרקמות רכות בסביבת השרוול המסובב, כמו כן בגיד עצמו. מצב זה מתבטא בסימנים קליניים הדומים לחלוטין לתסמונת ההתנגשות בכתף. מניסיוני ומניסיון הספרות המקצועית מצב פאתולוגי זה הינו ברוב המקרים מצב הפיך אשר מתרפא ע"י טיפול פיזיוטרפי ותרופתי ולא מותיר אחריו נכות. התובעת סובלת מסימנים קליניים של תסמונת ההתנגשות - IMPINGMENT SYNDROME מחוללי תסמונת זו הינם רבים ולא כאן המקום לפרט את כולם כשיש להדגיש שתסמונת זו אינה מופיעה בעקבות אירוע טראומטי חד פעמי (אקוטי). לעיתים קרובות התסמונת מופיעה באופן שכיח בחולים בני גילה של התובעת ללא כל חבלה אקוטית אצל קבוצת גיל צעירה יותר התסמונת מופיעה לעיתים כתוצאה ממקרו-טראומה, בפעולות חוזרות ונישנות של הרמת הזרוע באנשי מקצוע כמו צבעים או ספורטאי זורקי כידון למשל. האבחנה בתסמונת זו מתבססת בעיקר על התרשמות קלינית, ואין כל אמצעי הדמייה המאפשרים אבחנה וודאית שבה מודגמת "ההתנגשות". במקרה שלפנינו בצילומי רנטגן הודגמה אי סדירות/בלט גרמי מזערי בצורת "קוץ" (OSSEOUS SPURE) אשר עשוי להסביר התפתחותה של התסמונת כמו כן את תלונותיה של התובעת. ממצא רנטגני זה הינו קונסטיטוציונאלי, ואין בינו ובין אירוע חבלתי כל קשר. כפי שהובהר לעיל, מקרה זה מעורר בי ספק באשר לקשר הסיבתי שבין מהלך החבלה שאירע במקרה שלפנינו, לפאתולוגיה הקלינית שנמצאה בכתף הימנית, כשתסמונת ההתנגשות ממנה סובלת התובעת אינה על רקע טראומטי חד פעמי." וכן מכתבו של ד"ר יקים מיום 18.11.01 לשאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעת, שם נאמרו הדברים הבאים: "תחרות להורדת ידיים הנעשית תוך שימוש בכוח רב, בפעולות חוזרות ונשנות, יכולה בהחלט תיאורטית לגרום לתסמונת ההתנגשות" מכל האמור לעיל עולה כי התסמונת ממנה סובלת התובעת לא יכולה היתה להגרם לה עקב מכה חד פעמית, גם אם נפלה בדרך זו או אחרת באוטובוס. התסמונת כן יכולה היתה להגרם עקב תחרות להורדת ידיים, עקב השימוש בכוח, ועקב הפעולה החוזרת ונשנית, וכמובן, יכולה היתה להיות מצב קיים. יש לזכור כי התובעת זכתה במקום הראשון בתחרות זו, ועל כן, סביר להניח כי השתתפה במספר רב של תחרויות, תוך הפעלת כח רב. מה שעולה בבירור מחוות הדעת, כי מכה בכתף, תוך נפילה חד פעמית, אינה הגורם למצב ממנו סובלת התובעת כיום. בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי, אם היה, ובין הנכות ממנה היא סובלת כיום, ועל כן אני קובעת כי התאונה לא גרמה לתובעת לנכות כלשהי. הואיל וקיבלתי את דברי התובעת כי אכן נפלה תוך כדי נסיעה, ומחוות הדעת עולה כי יתכן ונגרמה לה פגיעה תוך כדי אותה נפילה, הגם שמדובר בפגיעה בת חלוף, יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני. בהעדר ימי אשפוז, אך נוכח הכאבים שסבלה התובעת, אני פוסקת לה בגין ראש נזק זה סך של 3,000 ₪. יחד עם זאת אני מקזזת סכום זה כנגד הוצאות המומחה, ששולמו על ידי הנתבעת, כך שהנתבעת לא תשלם מאומה לתובעת. נוכח העדרו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות כלשהי, אני קובעת כי התובעת עצמה תישא בהוצאות האגרה.  נפילהאוטובוסנפילה באוטובוסתאונת דרכיםתאונות נפילה