שימוש בלתי חוקי בחשמל במפעל

רקע, מוסכמות ופלוגתאות: 1. ענינה של תביעה זו הוא שימוש בלתי חוקי בחשמל שנעשה לטענת התובעת על ידי הנתבעים במפעל הנתבעת בכרמיאל במשך שנים רבות. למפעל הנתבעת היו שני מונים: מונה זרם ישיר ומונה אלקטרוני. מונה זרם ישיר מודד את זרימת החשמל העובר מרשת החשמל של התובעת אל המפעל דרך המונה, ובמונה קיים לוח ספרות המראה את שיעור הצריכה. במונה האלקטרוני קיים מחשב וקריאת צריכת זרם החשמל "נשאבת" ממנו בעזרת מסופון, שזהו מכשיר קריאת מונים אלקטרוני, השואב את מידע הצריכה הכולל מספר נתונים ובהם מספר הקילוווט המשקף את צריכת שיא הביקוש לצורך תשלום לפי תעריף שיא ביקוש המיועד לתעשיה. מרשת החשמל מגיעות למונה האלקטרוני שלוש פזות, ושחרור ההברגה של הפזות גורם לכך שלא תירשם צריכת החשמל בפזה שאינה מוברגת. המונה נסגר בגושפנקא של התובעת. שני המונים היו קבועים בארון החשמל שבמפעל הנתבעת. לטענת התובעת, החל מיולי 1989 ניתקו הנתבעים את אספקת המתח למונה האלקטרוני ע"י ניתוק פזות שונות מדי פעם, כך שנעשה רישום חלקי של הצריכה, והעבירו מעגלים חשמליים, ללא רשות, מהמונה הישיר למונה האלקטרוני שבו ניתן היה להימנע מרישום צריכה, החל מסוף 1994, כך שבמונה הישיר נותרו רק המעגלים של התאורה, ויתר הצריכה הועלמה. זאת, בניגוד לכללים לאספקת חשמל צרכנים שפורסמו ברשומות, המטילים בין היתר על הצרכן את נטל הראיה מי טיפל במונה. על כן, תובעת התובעת את סכום השימוש לרעה המחושב לטענתה ממאי 1991 עד מאי 1998, מועד בו הופסק השימוש לרעה. הנתבעת טענה להתיישנות התביעה שהוגשה ביום 2.1.01. כמו כן, הנתבעים טוענים כי היא שילמה ומשלמת לפי צריכת החשמל שהיא צורכת ואין שחר לטענה על גניבת חשמל. אמנם, היתה ירידה בצריכת החשמל, אך זאת עקב שינוי פעילותה של הנתבעת מחברה יצרנית למוכרת סחורה מוגמרת, החל מ- 1989. בשנת 1998 חודש הייצור ושוב חלה הגדלה בצריכת החשמל, ללא קשר לאי רישום צריכה, עד שהחברה הגיעה למסקנה שאין הצדקה לייצור וחזרה למדיניות של קניית מוצרים מוגמרים. בנוסף לכך, גם חלקים משטח המפעל נמכרו בשנת 1991 ובשנת 1996. כמו כן הוכחשו באופן כללי וללא פירוט, סעיפי כתב התביעה. 2. על פי החלטתי מיום 22.11.01, נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4. נקבע כי אם היו שמותיהם רשומים כמנהלים של הנתבעת ברשם החברות, לא יפסקו לזכותם הוצאות. אם אינם רשומים כמנהלים, יפסקו לזכותם הוצאות בהחלטה נוספת או בפסק הדין. אין בפני ראיה לענין זה, ועל כן לא יפסקו הוצאות. על פי הודעת ב"כ התובעת מיום 19.2.02, יתרת החוב הנטענת לתקופה שראשיתה ביום 2.1.94, דהיינו תקופת שבע השנים שלפני הגשת התביעה, היא 686,346 ₪. לאחר הגשת ראיות בתיק מוצגים הכולל תצהירים וכל חוות דעת שברצון צד להציג, הסכימו הצדדים על הכרעה בתביעה לפי סיכומים שיוגשו תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם. התיישנות: 3. התביעה הוגשה בגין חישוב השימוש ממאי 1991, ועד מאי 1998. התביעה הוגשה רק ביום 2.1.01. לפיכך, נטענה טענת התיישנות לגבי התקופה הקודמת ל-2.1.94, שבע שנים לפני הגשת התביעה. התובעת טוענת כי נעלמו ממנה העובדות המקימות את עילת התביעה עד אשר התגלה השימוש הבלתי חוקי, באפריל 1998. על כן, יש לספור את תחילת ההתיישנות מאפריל 1998. אם תתקבל טענה זו, ניתן לתבוע לא רק את שבע השנים הקודמות, אלא את כל השנים הקודמות. אני דוחה טענה זו. לשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות היא שתנאי להסתמכות על סעיף זה הוא שאף בזהירות סבירה לא ניתן היה לדעת את העובדות האמיתיות. לא ניתן להסכים לכך שחברת החשמל, המחזיקה בודקים המבקרים מעת לעת במקום אספקת החשמל, ואשר מחזיקה אדם מיוחד, יחיאל פלג, שהוא "ראש מדור בכיר בדיקות מתקנים ושרות חוץ באזור כרמיאל", ומכאן שיש מדור באיזור כרמיאל שתפקידו לבדוק מתקנים בשרות חוץ, לא תוכל בזהירות סבירה לגלות שימוש בלתי חוקי בחשמל. כל נתוני הצריכה היו בידי חברת החשמל, ואיני מקבל את הטענה שאין חברת החשמל מצופה לבדוק נפילה פתאומית בצריכה, שמא מדובר בגניבת חשמל. על חברת החשמל לבנות מערכת בקרה שתתריע על נפילה בצריכת החשמל, כפי שנטען שאירע החל מ- 1989, ותוציא בדיקה מקיפה יותר מן הבדיקה הרגילה, שגם היא מצופה לתפוס גניבת חשמל. זאת ועוד, כדי להתמודד עם טענת ההתיישנות בטענה שנעלמו העובדות היה על התובעת להגיש כתב תשובה ולציין בו את העובדות הסותרות את טענת ההתיישנות (ע"א 7261/97 שרבני נ' שבירו פ"ד נד (4) 464, 474). על כן, אני קובע כי התביעה לגבי התקופה הקודמת ליום 2.1.94 התיישנה. לפי קביעתי הקודמת, הודיעה התובעת כי יתרת החוב הנטענת לתקופה שראשיתה ביום 2.1.94, היא 686,346 ₪. האירוע ביום 19.4.98: 4. על פי תצהירו של יצחק הנטקנט, קורא מונים בצרכנות חד חודשית באזור כרמיאל, הגיע ביום 19.4.98 לקריאת מונים, על ידי חיבור מסופון למונה האלקטרוני במפעל, אשר חובר כמה חודשים לפני כן, לאחר שקודם לכן היתה קריאת המונים מתבצעת ממונים מכניים, על ידי רישום ספרות. הקריאה לא התאפשרה, למרות שהמסופון חובר, עקב העדר מתח במערכת המניה. יצחק העיר על כך למנהל המפעל, יששכר, והודיע לו שבודק מטעם חברת החשמל יבוא לתיקון התקלה. כאשר עזב את המקום והיה מחוץ לשטח המפעל, קרא לו יששכר ואמר שהחשמל חזר וניתן לבצע קריאה. יצחק שאל כיצד תוקנה התקלה ויששכר הצביע על לוח החשמל וטען שהרים מתג וכך תיקן את התקלה. יצחק בדק ומצא שהמתח חזר וקריאת המונים התאפשרה. לפי הצהרתו, היה חשמל במפעל במועד כניסתו ומכשירי חשמל פעלו באופן תקין, ולכן חזר למשרד והודיע על חשד לשימוש בלתי חוקי בחשמל. לפי הצהרתו, ראה את העבודה במפעל מתנהלת כרגיל באמצעות עובדים שחתכו בשר במסורים. על פי תצהירו של יחיאל פלג, שתפקידו ראש מדור בכיר בדיקות מתקנים ושרות חוץ באזור כרמיאל, ביום 19.4.98, כאשר הודיע לו הבודק יצחק הנטקנט על חשד לשימוש בלתי חוקי בחשמל, במפעל הנתבעת, מצא כי מכסה נתיכי חברת החשמל לא היה מוברג כיאות אלא סגור באופן חלקי ללא גושפנקא (חותמת של חברת החשמל). כמו כן מצא שנתיך אחד מתוך שלושת נתיכי חברת החשמל דרכם מתבצעת קריאת המונים היה משוחרר. הוא ויצחק הבריגו את הנתיך, סגרו את מכסה בלוק הזרמים והמתחים עם גושפנקא ועזבו את המפעל. יששכר איצקוביץ, מנהל הנתבע והנתבע 2, הצהיר כי כמדי חודש בחודשו, הופיע קורא מונים, ללא הודעה מוקדמת ביום 19.4.98 במפעל. קורא המונים קרא את המונה הישיר אך התקשה לחבר את המסופון למונה האלקטרוני בטענה שאין מתח במערכת המניה. באותה עת התקין החשמלאי שלמה זל מזגן בחנות טמבור הסמוכה, ולכן ביקש ממנו מספר פעמים באותו יום להוריד את מפסק הראשי כדי לאפשר לו לבדוק את ההתקנה והחיבורים. בעת שנכנס הבודק היה המפסק מורד ולא היה זרם. תאורת החירום עבדה והעובדים המשיכו בעבודתם. קורא המונים הלך אבל הוא יצא אחריו וקרא לו שהכל בסדר והרים את המפסק. קורא המונים הצליח לחבר את המסופון ולקרוא את צריכת החשמל לאותו חודש. לטענתו, לא הסיר את הגושפנקא ולא פגע במונים. התובעת טענה כי זו טענה חדשה שהתחדשה רק בתצהירו של מר איצקוביץ. טענה זו אינה נכונה. כבר בישיבה בין הצדדים מיום 9.9.98 עלתה טענה זו מפי מר איצקוביץ. אכן, הנתבעים הגישו כתב הגנה סתמי שבו לא פירטו את גירסתם, בניגוד לתקנות 85 ו- 86 לתקנות סדר הדין האזרחי. במקרה כזה, על פי הדין, יש לראות את הטענה בדבר האירועים ביום 19.4.98 כבלתי מוכחשים (ע"א 78/88 בועז גנור נ' יוסף פורת פ"ד מד (4) 305, ע"א 1540/97 הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אברהם רובינשטיין (לא פורסם - ניתן ביום 7.4.03 (השופט אנגלרד) דינים עליון סד 238). ואולם, גם מבלי להתלות בנימוק העשוי להראות פורמליסטי, בדעתי לקבל את גירסת התובעת, כי באירוע מיום 19.4.98 היה בסיס לחשד של שימוש בלתי חוקי בחשמל. זאת, כיוון שעדותו של מר איצקוביץ היתה עדות יחידה שלא בא לה סיוע כלשהוא, ואין די בכך לפי סעיף 54 לפקודת הראיות. היה בידי הנתבעת להביא את עדותו של החשמלאי שידוע שמו, אך היא לא עשתה כן. מכך יש להסיק שאילו בא להעיד, היה מעיד לרעת הנתבעים (ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי פ"ד לד (1) 701; ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר פ"ד לא(2) 743,737; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו פ"ד מה (4) 651, 659). זאת ועוד, לא הוכחשה העדות כי המכסה נמצא משוחרר וללא הגושפנקא. מכאן, שהנתבעים לא עמדו באחריותם על פי סעיף 14 לכללי הספקת החשמל לשמירתם המעולה ושלמותם של המונים, האביזרים והגושפנקאות. דבר זה מטיל על הנתבעים לפחות נטל להסביר מדוע, בתוך חצרי הנתבעת ובאחריותה ובניהול הנתבע היה המכסה משוחרר והנתיך לא מוברג בצורה מלאה, אם לא בשל שימוש בלתי חוקי בחשמל. אני מסכים עם דברי חברי השופט לבנוני בת"א (חיפה) 3458/99 כיאל נ' חברת החשמל (טרם פורסם) כי ההגיון מחייב שמקום שנעשתה חבלה במונה או חבלה המאפשרת אי מנייה, היא נעשית לצורך האינטרס הברור שהוא אינטרס הצרכן למנוע מנייה אמיתית של צריכת החשמל, כלומר, כדי לצרוך חשמל ללא מנייתו ותשלום עבורו (וראה גם ה"פ (חיפה) (השופטת א. פריאל) 832/01 מיסיק נ' חברת החשמל (טרם פורסם). אני מעדיף איפוא את גירסת התובעת ועדיה, כי אובחנה פגיעה במונה החשמל אשר יכולה לאפשר שימוש בלתי חוקי בחשמל, על ידי ניתוק החשמל למונה כך שלא ימנה את השימוש בחשמל, על גירסת הנתבעים כי ניתוק המתח היה יזום לצורך התקנת מזגן. על כן, יש ראיות מספיקות לשימוש בלתי חוקי החשמל ביום 19.4.98, ולהסיר ספק, הנתבע 2 הוא שפעל בענין זה וניתן להטיל עליו באופן אישי את האחריות לשימוש הבלתי חוקי לאור מעשיו על פי גירסת התובעת שהתקבלה, שיש בהם תרמית (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן נ' אורן פ"ד לה (4) 253). האירוע ביום 21.5.98: 5. על פי תצהירו של יחיאל פלג, הוא בדק בביקורת פתע במפעל ביום 21.5.98 ומצא כי לא היתה גושפנקא על מכסה נתיכי המונים. עדות זו לא הוכחשה כלל בעדותו של יששכר איצקוביץ. מכאן שיש לקבלה ולקבוע כי לאחר שהותקנה גושפנקא ביום 19.4.98, נמצא ביום 21.5.98 שהיא נותקה שוב. בכך יש ראיה מספקת לשימוש בלתי חוקי בחשמל בין 19.4.98 ל- 21.5.98. האם נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל? 6. לפי הצהרתו של יצחק הנטקנט, מאז שנת 1989 קרא מונים במפעל הנתבעת. הוא לא העיד באיזה תדירות קרא אתה המונים, ולא נסתרה עדותו של יששכר איצקוביץ, כי הקריאה נעשתה מדי חודש בחודשו. עיינתי היטב בכל הראיות מטעם חברת החשמל, המבקשות ללמוד על כך שהשימוש לרעה התקיים מאז 1989 מנתונים רישומיים שונים, שעליהם חלק המומחה מטעם הנתבעים. ואולם, אם הבנתי נכון את דרך השימוש הבלתי חוקי הנטענת, הרי ניתוק חלק מהנתיכים אינו יכול להיעשות ללא הסרת המכסה והגושפנקא. מדי חודש נבדק המונה, הן כאשר היה מונה אלקטרוני, בחודשים האחרונים, והן כאשר היה מונה רגיל. מדי חודש לא נמצא כל פגם בגושפנקא והמכסה לא היה פתוח. כיצד איפוא נעשה השימוש הבלתי חוקי מבלי שתפגע הגושפנקא? לזאת לא סיפקה התובעת, שעליה נטל ההוכחה, הסבר כלשהוא. זאת, למרות הצהרות התובעת שוב ושוב כי בידיה ראיות חותכות לשימוש הבלתי חוקי מזה 10 שנים. די בכך, כדי לקבל את טענת המומחה מטעם הנתבעים, שאין ראיות להוצאת נתיכים, גם מבלי לדון בטענות, הצודקות יש לומר, מטעם ב"כ הנתבעים על סתירות בנתונים הנרשמים ועל אי אמינות הנתונים כמשקפים את מלוא האירועים שקרו. אמנם, החבלה במונה מעבירה אל הנתבעים את הנטל להוכיח שלמרות החבלה לא נעשה שימוש בלתי חוקי, והנתבעים לא עמדו בנטל זה, אך אין בכך כדי לפטור את התובעת מלהוכיח כמה זמן נעשה השימוש הבלתי חוקי. בהנחה שהביקור הקודם של קורא המונים, שבו לא נמצא פגם בגושפנקא, היה חודש קודם לכן, ביום 19.3.98, הרי ביום 21.5.98 נפסק השימוש הבלתי חוקי, ועד יום 19.3.98, יש להניח, באין ראיות סותרות, שהמכסה היה תקין והגושפנקא היתה תקינה והנתיכים היו במקומם ולא מנותקים ועל כן לא ניתן היה לבצע שימוש בלתי חוקי בדרך שנטענה על ידי התובעת. אני קובע, איפוא, כי השימוש הבלתי חוקי בחשמל היה מיום 19.3.98 עד הפסקת השימוש ביום 21.5.98. שיעור הצריכה: 7. על פי כלל 8 (ד) (1) לכללים לאספקת חשמל, במקרה שהמונה לא פעל כתקנו, יש לחשב או להעריך את תצרוכת החשמל על יסוד התצרוכת בתקופה אחרת. התובעת העריכה את התצרוכת על התצרוכת בשנת 1989, בהתעלם משינויים בהיקף ובצורת העבודה של המפעל. יצויין, כי לא הוגשו ראיות של ממש בדבר שינויים בהיקף הצריכה עקב שינויים בצורת העבודה, אך לאור העובדה שבין הצדדים הוחלפו מסמכים, לדרישת התובעת, יש להניח שאילו היו המסמכים קובעים אחרת, היתה התובעת, שעליה נטל ההוכחה, מציגה אותם. לכן, יש להעריך את הצריכה באותם חודשיים לפי דרך אחרת. על פי דברי מר איצקוביץ בפגישה ביום 9.9.98, בתקופה אפריל מאי 1998, שוב הורחב הייצור, בניגוד לכל שנת 1998 מלבד חודשים אלה. לפי טענות הנתבעים, היתה זו הפעם הראשונה מאז 1993 שחזרו לייצור. על כן, הבסיס הנכון להשוואה הוא הצריכה בשנת 1992. לפי נתוני התובעת, היתה הצריכה בזמן זה 28,000 קוט"ש לחודש, דהיינו 56,000 קוט"ש לחודשיים. קשה לזהות מה הסכום המתאים לתשלום שכן הנתבעת עברה, ביוזמת התובעת, מתעריף כללי לתעריף תעו"ז, שאינו עוסק בסך כל הצריכה אלא בפסגה, גבע ושפל צריכה. לא הוסבר כיצד לערוך את החשבון, ועל כן ניתן רק לעשות ממוצעים. בהעדר נתונים אחרים, מצד כלשהוא, ובהנחה העולה מתוך החישובים שלא שולם דבר עבור הצריכה בחודשים אלה, אערוך את החישוב כדלקמן (לפי תעריף כללי): 56,000 X 31.44 אג' = 17,606.40 ₪. סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 17,606.40 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.6.98 ועד לתשלום המלא בפועל ובתוספת מע"מ כחוק. בהתחשב בשימוש הבלתי חוקי שהוכח מחד ובכך שעיקר התביעה נדחה, אין צו להוצאות. חשמלמפעלגניבת חשמל