יסודות עוולת גרם הפרת חוזה

בע"א 254/71 רנביט אימפורט בע"מ נ' לנגלייב, פ"ד כו(2) 12, נקבע כי לא די בטענה שנגרמה הפרת חוזה, אלא יש צורך בציון העובדות להראות כי הנתבע הוא שגרם להפרה, ומשלא צוינו העובדות המצביעות על כך בכתב התביעה, דין התביעה להימחק מהעדר עילה. בפרשת רנביט נקבע, כי כתב התביעה בעילת גרם הפרת חוזה אינו מגלה עילה, מאחר ולא נאמר בו דבר באשר לשני היסודות הנדרשים לפי סע' 6 2 לפק' הנזיקין "ביודעין ובלי צידוק מספיק", "...מאומה לא נטען נגד המשיבים מס' 1 ו-2 (לגביהם נטען כי גרמו להפרת חוזה - ו.פ.) מלבד שהמשיב מס' 1 "גרם לביטולו של הסכם הסוכנות על ידי גרץ ומסירת הסוכנות.... לנתבע מס '1 ו/או לנתבעת מס' 2..." וכי "קבלת הסוכנות גרץ על ידי הנתבע מס' 1 ו/או הנתבעת מס' 2 מהווה גרימה הפרת הסכם הסוכנות"". היינו, שם דובר בנסיבות בהן נטען כי הנתבעים גרמו להפרת הסכם, הא ותו לא. כתב התביעה שם לא נשא כל פירוט עובדתי מלבד הטענה בעלמה כי התקיימה עוולה. לא רק שהיו חסרות בכתב התביעה עובדות המצביעות על גרימת הפרה מצד הנתבעים "ביודעין ובלי צידוק מספיק", אלא שלא ניתן היה למצוא בו עובדות המראות שאותם נתבעים הם אלו שגרמו להפרה. להלן החלטה בסוגיית עוולת גרם הפרת חוזה: בבקשה לסילוק על הסף ובבקשה להפקדת ערובה לפני בקשה מטעם המבקשת, שהנה צד ג' בהליך העיקרי המתנהל לפני בת.א 1746-01-08 (להלן: "סמסונג"), לסלק על הסף את התביעה שהגישה המשיבה 1 (להלן: "קולומביה") כנגד המשיבה 2 (להלן: "דלתה"), וכפועל יוצא לסלק גם את ההודעה לצד ג' ששלחה אליה דלתה. ההליכים המשפטיים בתביעה העיקרית התביעה העיקרית הוגשה במקורה ביום 14.1.08, על ידי קולומביה כנגד סמסונג ודלתה, כתביעה כספית ומתן חשבונות, על סך 2,550,000 ₪ בגין הפרת חוזה. בקצרה יאמר שבכתב התביעה נטען, כי קולומביה שימשה כסוכנת מפיצה ומשווקת בלעדית בישראל של מצלמות מתוצרת סמסונג משנת 1989 ועד שנת 2006, אז, כך נטען, הפרה סמסונג את ההסכם ביניהן, ביטלה אותו ללא מתן הודעה מוקדמת, והעבירה את זכויות קולומביה על פי ההסכם לדלתה. בהחלטת כב' השופט מ. יפרח מיום 25.11.08, עוכבו ההליכים בתביעה כנגד סמסונג מכח סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1969. בקשת רשות ערעור שהגישה קולומביה על החלטה זו נדחתה ביום 11.3.09. נותרה התביעה כנגד דלתה בלבד, שעילתה, כאמור, גרם הפרת חוזה. ביום 21.11.10 שלחה דלתה הודעת צד ג' לסמסונג, אשר מצידה הגישה את הבקשה שלפני. טענות הצדדים טענות סמסונג קיומו של מעשה בי-דין בין הצדדים - בהחלטת כב' השופט מ. יפרח מיום 25.11.08, אשר אושרה בבית המשפט העליון, נקבע כי לא היתה הפרת חוזה במערכת היחסים שבין קולומביה לסמסונג. קביעה זו מהווה מעשה בי-דין במסגרת התביעה כנגד דלתה, במובן זה שקולומביה אינה יכולה לטעון לגרם הפרת חוזה כאשר נקבע שהחוזה לא הופר. כתב התביעה כנגד דלתה אינו מגלה עילת תביעה בגין גרם הפרת חוזה - בנסיבות הענין לא מתקיים אף לא אחד מהיסודות המצטברים הנדרשים לצורך ביסוס עילת תביעה בגין גרם הפרת חוזה, המנויים בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. טענות קולומביה בקשה לסילוק על הסף ניתן להגיש רק בין צדדים קרובים להליך (תובע ונתבע). מכאן, שסמסונג, שהינה צד ג' להליך, אינה יכולה לבקש את סילוק תביעתה של קולומביה על הסף, ודין בקשתה להדחות על הסף. הבקשה מתייחסת לעילת תביעה אחת - גרם הפרת חוזה - בעוד שבכתב התביעה מפורטות עילות נוספות: על פי חוק עוולות מסחריות, עשיית עושר ולא במשפט, דיני חוזים, חוסר תום לב בניהול משא ומתן ועוד. החלטת כב' השופט מ. יפרח הנה החלטת ביניים, אשר ניתנה מבלי שנשמעו ראיות ומבלי שהצדדים נחקרו והיא אינה יוצרת מעשה בי-דין בין הצדדים. החלטה זו לא סיימה את ההליכים שבין קולומביה לסמסונג, אלא רק הורתה על העברתם להליך של בוררות. קולומביה פרטה בכתב התביעה את כל שנדרש על מנת לבסס עילה של גרם הפרת חוזה. פורטו מערכת היחסים שבין הצדדים, ידיעת דלתה על ההסכם בין קולומביה וסמסונג, ניהול מו"מ בין סמסונג לדלתה לגבי העברת חלק מפעילותה של קולומביה לדלתה וכיוצ"ב עובדות המקימות את עילות התביעה. טענות דלתה בכתב התביעה שהגישה קולומביה מופיעה טענה אחת בלבד כנגד דלתה, והיא הפרה נטענת של ההסכם בינה לבין סמסונג. לדלתה אין כל ידיעה בדבר נסיבות סיום ההתקשרות בין קולומביה וסמסונג, ולקולומביה עצמה אין אף לא ראשית ראיה להוכחת טענה זו. כתב התביעה כנגד דלתה אינו מפורט דיו על מנת להקים את היסודות הנדרשים להוכחת תביעה בעילת גרם הפרת חוזה: קולומביה לא פרטה את המסכת העובדתית לפיה דלתה ידעה על ההסכם בינה לבין סמסונג וכי היא שידלה את סמסונג להפר הסכם זה, ללא צידוק מספיק. קולומביה לא טענה כי דלתה פנתה לסמסונג. סמסונג הודיעה לקולומביה על ביטול ההסכם ביניהן בחודש ספטמבר 2006, בעוד שדלתה החלה להפיץ את מוצרי סמסונג בחודש ינואר 2007, כשלושה חודשים לאחר מכן. דיון והכרעה האם צד ג' זכאי לבקש את סילוק התביעה העיקרית? תקנה 221 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת: "רצה צד שלישי לחלוק על התובענה שהוגשה נגד בעל הדין שנתן את ההודעה, או על תוכן ההודעה כלפיו, יגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים מהיום שההודעה הומצאה לו, או תוך שמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם; לא הגיש כתב הגנה, רואים אותו כאילו הודה בתקפו של פסק הדין נגד בעל הדין, בין שנתקבל בהסכמה ובין באופן אחר, ושל פסק הדין לזכות בעל הדין נגדו" חיובו של צד ג' מותנה בזכייתו של התובע העיקרי בתובענה, וכאשר נקבע כי צד ג' רשאי לחלוק על התובענה העיקרית, ברי כי רשאי הוא גם לבקש לסלקה על הסף, כפי שביקשה סמסונג במקרה שלפני. על כן נדחית טענת קולומביה, כי רק צד ישיר לתובענה רשאי להגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהלן תידון הבקשה לגופה. טענת קיומו של מעשה בי-דין על פי תקנה 101(א)(1) לתקסד"א, קיומו של מעשה בי-דין הינו אחד הנימוקים לדחיית תביעה על הסף. סמסונג מפנה בבקשתה לסע' 13 רישא להחלטת כב' הש' יפרח, שם נקבע: "משנמצא לנו כי חוזה ההפצה שלט על יחסי הצדדים עד לביטולו בידי המבקשת (סמסונג - ו.פ.). ולס' 10 להחלטה, כלשונו: "אני סבור כי חוזה ההפצה עמד בתוקף ביחסי הצדדים החל משנת 1998, למשך 5 שנים (היינו: עד לשנת 2003) ולאחר מכן הוארך לתקופות בנות שנה, עד שבשנת 2006 מסרה המבקשת (סמסונג - ו.פ.) הודעה על אי חידושו... ... הנה כי כן, הסדיר חוזה ההפצה את יחסי הצדדים עד שתמו בשנת 2006" לטענתה של סמסונג, יש לראות במצוטט לעיל קביעות מפורשות, לפיהן היה חוזה הפצה בין קולומביה לבין סמסונג, אשר בוטל על ידי סמסונג בשנת 2007, כך שסמסונג היתה חופשית, מאותה עת בשנת 2007, להתקשר עם צד ג' בקשר להפצה ושיווק מוצריה, כפי שעשתה בפועל עם דלתה. פועל יוצא מכך, טוענת סמסונג, שקולומביה מושתקת היום מלטעון כנגד דלתה שבשנת 2007 היה חוזה הפצה תקף בינה לבין סמסונג, כי החוזה הופר, וכי דלתה היא שגרמה להפרתו. קיומו של חוזה תקף והפרתו הנם שניים מהתנאים המצטברים הנדרשים לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה, ומשהללו אינם מתקיימים, דין התביעה כנגד דלתה להידחות על הסף. אין בידי לקבל טענה זו. החלטת כב' השופט יפרח התמקדה בשתי שאלות עיקריות: האם היה חוזה בכתב בין קולומביה לסמסונג (סע' 7 להחלטה) והאם היה חוזה תקף בין קולומביה לסמסונג ערב ההפרה הנטענת על ידי סמסונג (סע' 8-10 להחלטה) - וזאת לצורך הכרעה בשאלת עיכוב ההליכים נגד סמסונג. לא ניתן לראות בקביעותיו של כב' הש' יפרח, לפיהן היה חוזה בכתב בין סמסונג לקולומביה אשר בוטל על ידי קולומביה, משום הכרעה בשאלה האם קולומביה הפרה את ההסכם עם סמסונג. קולומביה אינה חולקת על כך שסמסונג שלחה אליה הודעת ביטול בשנת 2006, אלא שלטענתה הודעת הביטול כפי שנמסרה, והתנהגותה של סמסונג לפני שליחת הודעת הביטול, מהווים הפרת הסכם ההפצה שהיה ביניהן. שאלה זו לא נדונה, ובודאי שלא הוכרעה, בהחלטת כב' השופט מ. יפרח. בשולי הדברים יוער, כי לא ניתן ללמוד לעניינינו מע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן ואח', פ"ד לה(1) 93 אליו הפנתה סמסונג. שם, הגיש המערער תביעה כנגד המשיב 1 בגין הפרת חוזה, וכנגד יתר המשיבים בגין עוולת גרם הפרת חוזה. לאחר שנקבע מפורשות על ידי שני מותבים, כי המערער הוא שהפר את החוזה בינו לבין המשיב 1 ועקב ההפרה זכאי היה המשיב 1 לבטל את החוזה, נדחתה התביעה כנגד יתר המשיבים שעילתה גרם הפרת חוזה. בעניינינו, כאמור, בהחלטת כב' הש' יפרח נקבעו ממצאים לעניין קיומו של חוזה בכתב בין סמסונג לבין קולומביה, הכולל תניית בוררות. לא נקבעו ממצאים בנוגע לשאלה האם היתה הפרת חוזה, לא כל שכן לשאלה מי מהצדדים הפר את החוזה. על יסוד כל האמור, הטענה בדבר קיומו של מעשה בי-דין בין הצדדים - נדחית. טענת העדר עילה על פי תקנה 100(1) לתקסד"א, כאשר אין כתב התביעה מראה עילת תביעה, דין התביעה להימחק על הסף. לטענת סמסונג, כדי שתקום עילת תביעה בגין עוולת גרם הפרת חוזה שלא כדין, על פי סע' 62 לפק' הנזיקין שלשונו: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון", צריכים להתקיים חמישה יסודות, במצטבר, אשר אינם מתקיימים בעניינינו: (1) קיומו של חוזה (2) הפרת חוזה (3) גרימת הפרת החוזה - כתב התביעה כפי שנוסח נעדר פירוט עובדתי של ממש לגבי רכיב זה. (4) ידיעה של מי שגרם להפרה - כתב התביעה כפי שנוסח נעדר פירוט עובדתי של ממש לגבי רכיב זה. (5) העדר צידוק מספיק להפרה לתמיכה בטענותיה, מפנה סמסונג לע"א 254/71 רנביט אימפורט בע"מ נ' לנגלייב, פ"ד כו(2) 12, שם נקבע, כי לא די בטענה שנגרמה הפרת חוזה, אלא יש צורך בציון העובדות להראות כי הנתבע הוא שגרם להפרה, ומשלא צוינו העובדות המצביעות על כך בכתב התביעה, דין התביעה להימחק מהעדר עילה. בפרשת רנביט נקבע, כי כתב התביעה בעילת גרם הפרת חוזה אינו מגלה עילה, מאחר ולא נאמר בו דבר באשר לשני היסודות הנדרשים לפי סע' 6 2לפק' הנזיקין "ביודעין ובלי צידוק מספיק", "...מאומה לא נטען נגד המשיבים מס' 1 ו-2 (לגביהם נטען כי גרמו להפרת חוזה - ו.פ.) מלבד שהמשיב מס' 1 "גרם לביטולו של הסכם הסוכנות על ידי גרץ ומסירת הסוכנות.... לנתבע מס '1 ו/או לנתבעת מס' 2..." וכי "קבלת הסוכנות גרץ על ידי הנתבע מס' 1 ו/או הנתבעת מס' 2 מהווה גרימה הפרת הסכם הסוכנות"". היינו, שם דובר בנסיבות בהן נטען כי הנתבעים גרמו להפרת הסכם, הא ותו לא. כתב התביעה שם לא נשא כל פירוט עובדתי מלבד הטענה בעלמה כי התקיימה עוולה. לא רק שהיו חסרות בכתב התביעה עובדות המצביעות על גרימת הפרה מצד הנתבעים "ביודעין ובלי צידוק מספיק", אלא שלא ניתן היה למצוא בו עובדות המראות שאותם נתבעים הם אלו שגרמו להפרה. לא כך הם פני הדברים בעניינינו. קולומביה הגישה את תביעתה כנגד דלתה בגין שלוש עילות: גזל סוד מסחרי כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 - לטענת קולומביה בתחילת שנת 2006 היא ניהלה עם דלתה מו"מ לשיווק מוצרי סמסונג במגזר הפרטי, במהלכו חשפה בפני דלתה נתונים וסודות מסחריים. דלתה עשתה שימוש בכל אלו על מנת לקבל מסמסונג את הסכם הסוכנות בשנת 2007, תוך חיקוי דרך עבודתה של קולומביה. גרם הפרת חוזה - לטענת קולומביה דלתה פנתה אל סמסונג וגרמה לה להפר ולבטל את ההסכם בינה לבין קולומביה, ביודעה על הקשר המסחרי שבין קולומביה לסמסונג. עשיית עושר ולא במשפט - דלתה קיבלה לידה מסמסונג בלעדיות לשיווק מוצריה, תוך הישענות על מערכת השיווק אותה הקימה התובעת בעמל רב במשך השנים. למקרא כתב התביעה, לא ניתן לומר כי בהנחה שכל האמור בו יוכח, לא תזכה קולומביה בסעד המבוקש כנגד דלתה. סוגיית קיומו של חוזה בין סמסונג לבין קולומביה בשנת 2006 הוכרעה בהחלטת כב' הש' מ. יפרח. יתר יסודות העילה - גרימת הפרת חוזה, ידיעה והעדר צידוק - נטענו עובדתית בכתב התביעה, אם כי, אכן, נטענו בקצרה. בשלב זה של בחינת כתב התביעה אין בית המשפט נדרש לשאלת קיומן של ראיות להוכחת כתב התביעה (עיקר טענות דלתה בסיכומים מטעמה), ואלו יתבררו בשלב הראיות. אשר ליסוד הפרת החוזה - הדיון במחלוקת שבין קולומביה לסמסונג, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, עוכב בהחלטת כב' הש' יפרח, בשל תניית בוררות בחוזה שביניהן. הנני משאירה בשלב זה בצריך עיון את האופן בו תוכרע שאלה זו במסגרת ההליך שבין קולומביה לדלתה. יצויין בהקשר זה, כי בית המשפט העליון התייחס לשאלה דומה בפרשת רנביט לעיל, בהקשר ליסוד קיומו של חוזה. ביהמ"ש העליון לא קיבל את הנמקת בית משפט דלמטה, לפיה עד שלא יוכח כי היה חוזה בין א' ל-ב' תביעת א' כנגד ג' בגין גרם הפרת חוזה מוקדמת וטרם נוצרה העילה - ר' שם, פסקה חמישית מהסוף. על יסוד כל האמור, נדחית גם הטענה בדבר העדר עילה. אשר לבקשת סמסונג לחיוב קולומביה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה - דין הבקשה להידחות על יסוד הלכה שנקבעה לאחרונה על ידי כב' נשיא בית המשפט העליון הש' א. גרוניס, ולפיה אין מקום לחיוב תובע בהבטחת ערובה להוצאותיו של צד ג' (רע"א 19/10 מורביקו אוברסיס בע"מ נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ ואח' (מיום 16.4.12, פורסם במאגרים). סמסונג תישא בהוצאות קולומביה בסך 5,000 ₪. מאחר ודלתה הסכימה לבקשה, לא יפסקו הוצאות לזכותה. נקבע לקדם משפט נוסף ליום 21.11.12 בשעה 8:30. הבקשות למתן צו להשיב לשאלון ולגילוי מסמכים, מטעם קולומביה ומטעם דלתה, יידונו במועד שנקבע. ניתן היום, י"א תמוז תשע"ב, 01 יולי 2012, בהעדר הצדדים. חוזההפרת חוזהגרם הפרת חוזה