התנגדות לביצוע שטר סמכות מקומית

##מה הדין בסוגיית סמכות מקומית בהתנגדות לביצוע שטר ?## בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109 ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור ( ראה: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)). ודוק, אין בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר, כשלעצמה, הסכמה לסמכות מקומית של בית-משפט שבאיזור שיפוטו הוגשה הבקשה לביצוע, מאחר ואין כאמור למגיש ההתנגדות לביצוע שטר בחירה אחרת. כאמור, בקשת הביצוע צריכה לכלול פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". אולם, פשיטא כי הצבעה על בית משפט מסוים בבקשה לביצוע שטר (לפי תקנה 103(7) לתקנות ההוצאה לפועל) אינה בחינת כזה ראה וקדש, כזו שאין אחריה כלום. לבית המשפט צריך שתהא סמכות מקומית לדון בהתנגדות, לפי תקנות סדר הדין האזרחי. ככל שסבור רשם ההוצאה לפועל, כי יש להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט אחר מזה שצוין בבקשה לביצוע שטר, עליו לברר שאלה זו ולהכריע בעניין. ככל שסבור החייב (מגיש ההתנגדות), כי בית המשפט בו נקב הזוכה בבקשת הביצוע נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט אליו הועבר הדיון בהתנגדות בה"פ ( ת"א) 4452-03-12 ישראל בודה נ' פז חברת נפט בע"מ (24.06.2012) נפסק, כי: "שעה שלא נטען בכתב התביעה כי הסמכות המקומית היא לאור מקום ביצוע ההתחייבות, בהבדל מהמקום של יצירת ההתחייבות, מנוע המבקש לטעון בדיעבד כי מקום השיפוט הוא לפי מקום ביצוע ההתחייבות. אוסיף כי גם אין בכתב התביעה כל טענה לפיה מקום ביצוע ההתחייבות הוא במשרדו של כונס הנכסים הנמצא ברמת גן. סבורני כי לא ניתן להכשיר את החסר בדיעבד, באמצעות העלאת הטענות לראשונה רק במסגרת הבקשה, גם אם נתמכות בתצהיר של המבקש, לא כל שכן, לא התבקש תיקון התובענה". ראו גם: בש"א (י-ם) 5584/04 שלמה גבאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (10.05.2001 ); ובש"א (י-ם) 4131/05 סוירי דניאל נ' אסוס ז'קלין (17.08.2005), שם נפסק, כי "בחינת נושא הסמכות המקומית נעשית אך ורק על יסוד העובדות שנטענו בעניין זה בכתב התביעה". ##להלן החלטה בנושא התנגדות לביצוע שטר סמכות מקומית:## 1. ערעור על החלטתו של כב' הרשם, השופט י. שפירא, אשר דחה את בקשתו של המערער להעביר את הדיון בהתנגדות שהגיש לביצוע שטרות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מחמת העדר סמכות מקומית לבית-משפט זה. כב' הרשם סבר, כי מאחר והמערער לא טען כי קיום הדיון בירושלים יכביד עליו או יגרום לו אי נוחות, אין הצדקה להעביר את הדיון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. 2. לאחר שנתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להתקבל. להלן אבאר עמדתי. 3. המשיב טען, כי יש לדון בהתנגדות לביצוע השטרות בבית-המשפט המחוזי בירושלים לנוכח קיומה של תניית שיפוט יחודית בהסכמי ההלוואה שמכוחם נמסרו השטרות. אינני מקבלת טענה זו, ואף נראה כי כב' הרשם לא קיבלה. לתגובת המשיב לבקשה להעברת מקום דיון צורף הסכם הלוואה אחד, הכולל תניית שיפוט יחודית לבית-המשפט בירושלים "בכל סכסוך בקשר להסכם זה". ב"כ המשיב טען, כי השטרות שהוגשו לביצוע נמסרו "במסגרת" הסכמי ההלוואה, ואולם הוא לא הצביע על תנאי בהסכם ההלוואה שמכוחו נמסרו השטרות. עיון בהסכם ההלוואה היחיד שצורף אינו מעלה קיומו של תנאי בדבר מסירת שטר חוב למשיב בסכום ההלוואה, דוגמת שטרי החוב שהוגשו לביצוע. לפיכך יש לקבוע, כי תניית השיפוט שבהסכם ההלוואה אינה פורשת מצודתה על מקום השיפוט בהתנגדות שהוגשה לביצוע השטרות. יש לפנות, איפא, להוראות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) לשם איתור בית-המשפט שלו הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לביצוע השטרות. 4. המערער טוען, כי חלה על ענייננו הוראת תקנה 3(א1) לתקנות, לפיה: "על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית-המשפט באותו תחום שיפוט". לפי האמור בתצהירו, מתגורר המערער בבני- ברק, ומאחר שלמשיב סניף בבני-ברק, יש לדון בהתנגדות בבית-המשפט המחוזי בתל אביב. המשיב טוען, כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כי הוא מתגורר בבני- ברק, שכן בהליכים שונים המתנהלים בעניינו טען המערער כי אין לו כתובת קבועה וכי הוא נוהג להתארח בבתי ילדיו. בעניין זה הגיש המשיב בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור (בש"א 7369/04) שתכליתה לבסס את הטענה, כי מקום מגוריו של המערער עלום. המערער מתנגד להגשת הראיות הנוספות וטוען, כי ניתן היה להגישן במסגרת התגובה לבקשה להעברת מקום הדיון, דבר שלא נעשה. 5. נראה, כי ניתן להסכים עם ב"כ המשיב, כי שאלת חלותה של תקנה 3 (א1) לתקנות לא התחדדה במסגרת הבקשה המקורית להעברת מקום הדיון, אשר נסמכה על החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות ולא על ההוראה המיוחדת שנקבעה בתקנה 3(א1), ומטעם זה לא העלה המשיב את הסתייגותו לעניין מקום מגוריו של המערער. עם זאת, אין די בראיות הנוספות שבאמתחתו של המשיב כדי לבסס כדבעי את הטענה שהמערער איננו מתגורר בבני-ברק. ראשית, בתעודת הזהות של המבקש (שצילומה צורף כנספח להתנגדות לביצוע השטרות) נרשם כי המערער מתגורר בבני-ברק. שנית, בתצהיר התומך בבקשה להעברת מקום הדיון בהתנגדות הצהיר המערער כי הוא מתגורר בבני-ברק, וב"כ המשיב לא ביקש לחקור אותו על תצהירו. שלישית, בהסכם ההלוואה שצורף לתגובה לבקשה לעברת מקום הדיון וכן בשטרות החוב נרשם כי המערער מתגורר בבני-ברק. המשיב קיבל נתונים אלה בשעתם, ולא חלק עליהם. לנוכח האמור לעיל, ובהעדר בקשה לחקור את המערער על תצהירו, נראה כי אין די בראיות הנוספות שהובאו כדי להטות את הכף לכיוון המסקנה, כי המערער איננו מתגורר בבני-ברק. לכן, לא ניתן לשלול את טענתו של המערער כי הוא מתגורר בבני-ברק ולכן חלות בעניינו הוראות תקנה 3(א1) לתקנות, מכוחן מוקנית הסמכות המקומית לדון בהתנגדות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. 6. יתרה מכך. אף אם נאמר כי תקנה 3(א1) לתקנות איננה חלה בענייננו בשל כך שהמערער לא הוכיח כי הוא מתגורר בבני-ברק, עדיין לא ניתן לדון בהתנגדות לביצוע השטרות בירושלים, שכן בית-המשפט המחוזי בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות על-פי החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות. בהקשר זה יש להזכיר, כי מקום בו מוגשת התנגדות לביצוע שטר, על ראש ההוצאה לפועל להעביר את כתב ההתנגדות לדיון "לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על-פי השטר" (תקנה 108(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). מיהו, איפא, בית-המשפט המוסמך לדון בתביעה על-פי השטרות? נבחן את החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות כסידרן: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע- המערער, בוודאי איננו בירושלים (תקנה 3(א)(1) לתקנות); המערער טוען, כי מקום יצירת ההתחייבות הוא בבני-ברק, והמשיב אינו חולק על כך (תקנה 3(א) (2) לתקנות). בהקשר זה אעיר, כי על אף שנכתב בשטרות החוב כי הללו נעשו בירושלים, לא טען זאת המשיב. כמו כן, מקום שעילת התביעה מקורה בשטר, כבענייננו, המקום בו נמסר השטר הוא המקום בו נעשתה ההתחייבות ולא מקום החתימה על השטר (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 75, ה"ש 204). בענייננו, אף אם השטרות נחתמו בירושלים, נראה כי נמסרו בבני-ברק; אשר למקום שנועד לקיום ההתחייבות, אכן הכלל הוא כי על החייב לפרוע את השטר במקום מושבו של הנושה (ראה: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט (2) 731, 733), ואולם בענייננו, מקום מושבו של הנושה-המשיב איננו דווקא בירושלים, אלא בכל אחד מסניפיו של המשיב, לרבות הסניף בבני-ברק, שם נמסרו השטרות; מקום המסירה של השטרות היה בני-ברק (תקנה 3(א)(4) לתקנות); והוא הדין במקום המחדל שבשלו תובעים (תקנה 3(א)(5) לתקנות). אם נאמר, כי על המערער היה לפרוע את השטרות בבני-ברק, כי אז בבני-ברק הוא חדל. יש לציין, כי המשיב לא טען שהיה על המערער לפרוע את השטרות בירושלים דווקא. 7. העולה מן המקובץ, כי אף אם נאמר שהמערער איננו מתגורר בבני-ברק, אף אחת מן החלופות שבסעיף 3(א) לתקנות איננה מקנה סמכות מקומית לבית-המשפט בירושלים. המשיב טען בתגובה לבקשה להעברת מקום הדיון בהתנגדות, כי לבית-המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה על-פי תקנה 3(א)(3) בשל כך שזה המקום שנועד לביצוע ההתחייבות (ראה סעיפים 16 ו- 17 לתגובה), ואולם המשיב לא טען מדוע יש לראות בירושלים דווקא כמקום לביצוע ההתחייבות. שטרות החוב שהוגשו לביצוע שותקים בעניין זה ולא נאמר בהם מהו המקום שנועד לפרעון. אם הטענה היא כי מקום ביצוע ההתחייבות הוא מקום עסקיו של המשיב, על-פי ההלכה שנקבעה ב- רע"א 6920/94 הנ"ל, כי אז המדובר בבנק שלו סניפים רבים, ולא הובא נימוק מדוע יש לקבוע את הסמכות המקומית על-פי הסניף שבירושלים דווקא, כאשר אין חולק כי השטרות נעשו ונמסרו בבני-ברק. 8. על יסוד כל האמור לעיל, דינו של הערעור להתקבל הן בשל כך שהמערער זכאי ליהנות מן ההסדר הקבוע בתקנה 3(א1) לתקנות והן בשל כך שאין לבית-המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה על-פי השטרות. מקום שהמשיב-התובע לא ביסס מהו מקור הסמכות לבית-משפט בירושלים, אין לדרוש מן המערער לטעון ולהוכיח כי קיום הדיון בירושלים יכביד עליו (סעיף 11 להחלטת כב' הרשם). שאלת ההכבדה יכולה לעלות מקום שלבית-המשפט סמכות מקומית על-פי הדין או על-פי הסכם בין הצדדים. אלה אינם פני הדברים בענייננו. אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטת כב' הרשם מבוטלת. הדיון בהתנגדות יתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שלו הסמכות המקומית לדון בתביעה על-פי תקנה 3(א1) לתקנות ועל-פי אחדות מן החלופות המנויות בתקנה 3(א) לתקנות. המשיב ישא בהוצאות המערער ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. סמכות מקומיתהתנגדות לביצוע שטרביצוע שטרשטר