שינוי מקום מעצר בית

שינוי מקום מעצר בית זוהי החלטה בבקשה לעיון חוזר בעניין הנוגע למקום בו ישהה המשיב ב"מעצר בית" בגדר חלופת מעצר. רקע 1. המבקש הואשם, יחד עם שניים מאחיו, בשורה של עבירות, וביניהן עבירה של סיוע לאחר מעשה פשע לפי סעיף 261(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380(א) + 382 לחוק, ועבירות נוספות, הכל כמפורט בכתב האישום. בד בבד עם כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה למעצרם של השלושה עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטות קודמות שניתנו בגדרי פרשיה זו, הוריתי על מעצרם של שני אחיו של המבקש (שהואשמו גם בעבירת רצח) עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטתי מיום 12.10.10 הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, לצורך בחינת המסוכנות הנשקפת ממנו ושקילת חלופת מעצר. עוד הוריתי לשירות המבחן, כי במסגרת התסקיר תינתן הדעת על הסכסוך הקיים בין משפחת המבקש ומשפחת המנוח, סכסוך שהינו הבסיס לאירועים המיוחסים למבקש ולאחיו במסגרת כתב האישום, ומסוכנותו של המבקש תיבחן בהתחשב בסכסוך ותוצאותיו. לאחר הגשת התסקיר, אשר לא בא בהמלצה על שחרור המבקש, על רקע סכסוך הדמים בין המשפחות ומשלא הוצגה לבית המשפט חלופת מעצר מניחה את הדעת, הוריתי ביום 7.11.10 על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. ביום 5.12.10 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. בין היתר טען הוא, כי ביום 30.11.10 נחתם הסכם הודנה (הסכם רגיעה) בין המשפחות, שנועד, בין היתר, לשמש מנגנון להשכנת שלום בין הניצים, מתוך מגמה למנוע החרפת האלימות ולהביא את הסכסוך לסיומו בדרכי שלום. לאור האמור, ביקש המבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת מעצר ביישוב המרוחק מרחק רב מהעיר נצרת, ודרומית לקו תל אביב - ירושלים כפי שהגדיר בית המשפט בהחלטה קודמת, בפיקוחם של ארבעה ערבים. לאחר שהתקיים דיון בבקשה והוגש תסקיר משלים בעניינו של המבקש, הוריתי ביום 29.12.10 על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בישוב חורה, בפיקוחם של שלושה ערבים ובאיזוק אלקטרוני מלא. ביום 28.02.11 הגיש המבקש בקשה לשינוי תנאי מעצר בית במסגרתה ביקש להעתיק את מקום מעצרו - מהישוב חורה אל בסמת טבעון. בבקשתו טען המבקש כי שחרורו למעצר בית לא גרם להסלמת הסכסוך בין המשפחות היריבות ואף חזרתו לאיזור הצפון לא צפויה, לטענתו, להלהיט את הרוחות. עוד טען הוא, כי משך החודשיים בהם שהה במעצר בית עד למועד הגשת הבקשה, לא נרשמו לחובתו כל הפרות של תנאי השחרור, דבר המצביע על מחוייבותו לתנאים שהשית עליו בית המשפט. בדיון טען בא כוחו, כי בקשה זו לא היתה מוגשת לולא התרשם בעצמו כי המבקש מתגורר בתנאים תת אנושיים. המבקש, כך בא כוחו, חי בפחון המשמש מחסן בבית חרושת, ללא מקלחת, בלילה יורדות הטמפרטורות מאד ובשעות היום חם בו, עד כדי שהשהייה במקום הופכת לבלתי נסבלת. אין למבקש כל קרוב משפחה או ידיד באיזור, ומצבו הנפשי מתדרדר. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי כבר ביום 5.01.11 פנתה היא עצמה לבית המשפט בטענה שמקום מעצר הבית בכפר חורה אינו ראוי למגורי אדם, וכי בתגובה לכך, המבקש טען אז כי התנאים ידועים לו וביקש כי בית המשפט יורה על מעצרו במקום על אף התנאים הקשים. בנוסף, טענה היא, שלא חלף זמן רב מאז מתן ההחלטה ולא ניתן להצביע על נסיבות חדשות המצדיקות הקלה בתנאים. באשר לחלופה המוצעת בבסמת טבעון, טענה היא שלא זו בלבד שמדובר בסטייה ניכרת מהגיזרה הגיאוגרפית שהגדיר בית המשפט, אלא שאין בידה לאשרה בשל מידע מודיעיני שהוצג לעיוני במעמד צד אחד באותו דיון. נוכח הדברים האלה, ובעיקר נוכח המידע המודיעיני שהציגה המשיבה, חזר בו ב"כ המבקש מהבקשה לעיון חוזר, תוך שמירת טענותיו והאפשרות להגיש בקשה חדשה. ואכן, ביום 21.03.11 הוגשה בקשה חדשה לשינוי מקום מעצר הבית של המבקש מאותם נימוקים שהועלו בבקשתו הקודמת. במסגרת הבקשה ביקש הוא כי בית המשפט ישנה את ההגדרה הגיאוגרפית כפי שנקבעה בהחלטה מיום 26.12.10, לפיה רשאי המבקש להגיש לבית המשפט הצעת חלופה אחרת שתמצא בנקודה כלשהי דרומית לכביש ירושלים תל אביב, ולקבוע תחתיה כי המבקש יהא רשאי להציע חלופה בכל מקום המצוי במרחק העולה על 40 ק"מ מהעיר נצרת. המבקש הציע חלופה בכפר טייבה זועביה שבעמק יזרעאל - שהמרחק ממנו לעיר נצרת, כך לטענתו, הוא כארבעים ק"מ - בפיקוחם של שלושה ערבים. בדיון שהתקיים ביום 15.05.11 לא התנגדה המשיבה לשינוי החלופה ולהקלה בתנאי המחייה הקשים של המבקש, אך טענה כי החלופה המוצעת בכפר טייבה זועביה, מחזירה את המבקש אל מוקד הסכסוך, ולא עומדת אף ברדיוס בו נקב המבקש עצמו, של ארבעים ק"מ מהעיר נצרת. אף הסכם ההודנה שנחתם בין הצדדים אינו הרמטי, ונרשמים אירועים חריגים באופן תדיר, כפי שעולה מסקירה משטרתית שהוגשה לתיק בית המשפט. מכל מקום, טענה המשיבה כי שירות המבחן לא בדק את החלופה המוצעת ולא בא בכל המלצה ביחס אליה. בהחלטתי מאותו יום ציינתי שאני שוקל אפשרות של המרת חלופת המעצר הנוכחית בזו המוצעת בכפר טייבה זועביה, בכפוף להכפלת סכום הערובה שהופקד והגדלת מספר הערבים, והוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים במסגרתו יתייחס להתאמת החלופה המוצעת ולהתאמתם של ארבעת הערבים שיוצעו. ביני לביני, בשל הקושי של המבקש להמשיך ולשהות בתנאי המחייה הקשים בכפר חורה, ולאחר שנעתרתי לבקשת שירות המבחן לדחיית מועד הגשת התסקיר, הגיש המבקש, ביום 25.05.11, בקשה להורות, בין היתר, על העברתו ממעצר הבית בו הוא שוהה, אל בית הכלא צלמון וזאת עד להכרעה בבקשתו לשינוי מקום חלופת המעצר. המשיבה לא התנגדה לבקשה זו. ביום 26.05.11 הוריתי על ביטול זמני של חלופת המעצר של המבקש, והמבקש מוחזק היום במעצר בכלא צלמון. תסקיר שירות המבחן 2. התסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט ביום 9.06.11 התבסס על פגישה עם המבקש ועם שניים מהערבים המוצעים, וכן על שיחה עם הערב העיקרי בכפר חורה ועם משפחת הקורבן. התסקיר הציג התרשמות חיובית בעיקרה מהמבקש, ואף הערב העיקרי בכפר חורה, מר אל עטוואנה, מסר תיאור חיובי אודות התקופה בה שהה המבקש תחת פיקוחו. באשר לחלופה המוצעת בכפר טייבה זועביה ולשני הערבים איתם נפגשה קצינת המבחן, צויין כי הערבים אמנם מגוייסים לסייע למבקש, ונכונים לדווח במידה וזה יפר את תנאי מעצרו, ואולם החלופה, כפי שהיא מוצעת כרגע, הינה בעייתית. שני הערבים עובדים במהלך רוב שעות היום, ובפועל ישאר המבקש שעות ארוכות ללא גורם אנושי מפקח. ההצעה לפיה בשעות היום יפקח על המבקש בנו של אחד הערבים, בן 19, אשר לא הגיע לשיחה, אף היא, לשיטת קצינת המבחן, אינה יכולה להוות פיקוח הולם על המבקש נוכח אופי הסכסוך. עוד צויין בתסקיר לראשונה, כי מעיון בדו"ח ההפרות של מינהלת האיזוק האלקטרוני עולה כי עד לתאריך 22.05.11 נרשמו לחובת המבקש 28 הפרות, הכוללות אי חזרה במועד מחלון שנפתח, ויציאות ממקום הפיקוח. לאור האמור, ובהתייחס למאפייני אישיותו של המשיב סברה קצינת המבחן כי שחרורו של המבקש לחלופת מעצר באיזור הצפון תקשה עליו ועל הסובבים אותו לשמר את ההודנה, ומשכך לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו לחלופה המוצעת. תמצית טענות הצדדים 3. בדיון שנערך ביום 13.06.11 טען ב"כ המבקש לגבי מספר אי דיוקים בתסקיר שירות המבחן. ראשית, טען הוא, כי המבקש אינו שולט בשפה העברית ויש להניח כי בשל כך היה צמצום במסירת מידע על ידו, כפי שצויין בתסקיר. באשר לערב העיקרי המוצע בכפר טייבה זועביה, טען ב"כ המבקש, כי הוא אמנם עובד כאיש תחזוקה בבית הספר היסודי בישוב, הנמצא מרחק חמש דקות הליכה מביתו, אולם הוא נמצא מרבית הזמן בביתו, ונקרא לבית הספר רק כאשר מתגלות תקלות המחייבות את טיפולו. בנוסף הציע ב"כ המבקש להוסיף שני ערבים נוספים, בניו של הערב העיקרי בני 19 ו-20, כך שיפקחו על המבקש חמישה ערבים לסירוגין, אשר ביחד יכולים לדבריו להוות מעגל פיקוח הדוק. באשר לדו"ח ההפרות של מינהלת הפיקוח, טען ב"כ המבקש כי חלק מההפרות המוזכרות בו נבעו מהפסקות חשמל ולא היו הפרות של ממש. חלק אחר של ההפרות נרשמו בשל איחור של דקות ספורות, כך להגדרתו, בחזרה מחלון שנפתח לצורך דיונים בבית המשפט ונבעו מכך שהמבקש היה עושה דרכו חזרה לכפר חורה במשאית, ולא ברכב פרטי, והנסיעה נמשכה מעבר למתוכנן. מכל מקום, חזר וטען ב"כ המבקש, כי מאז שחרורו למעצר בית, אשר לכשעצמו לא הביא להתלהטות הרוחות כפי שחששה המשיבה, לא נרשמו אירועים חריגים במסגרת הסכסוך. הצדדים מנסים בימים אלה להגיע לסולחה, ויש להניח, כך ב"כ המבקש, כי אף שחרורו של המבקש לכפר טייבה זועביה לא יגרום להסלמה ולא יחבל במאמצי הסולחה. מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי אם בדיון הקודם התנגדותה לחלופה המוצעת נבעה, בראש ובראשונה, מהיותה קרובה מדי לנצרת, אפילו על פי הקריטריונים שהציע הסניגור עצמו, הרי שעתה נוספו עילות נוספות להתנגדותה. ראשית, הפנתה היא לסקירת האירועים המשטרתית שהוגשה לבית המשפט ממנה עולה כי האירועים האלימים התחדשו כבר בתחילת פברואר, עם פתיחת המשפט, ולא כפי שטען ב"כ המבקש. ישנן הפרות לא מעטות, על ידי שני הצדדים, שהאחרונה היא מלפני חודש בלבד. ברי כי אין באמור כדי להטיל את האחריות לאירועים על כתפי המבקש, אולם יש בהם כדי להעיד כי המצב בשטח אינו רגוע. באשר לדו"ח ההפרות ציינה ב"כ המשיבה שהיא למדה עליהן לראשונה מתסקיר שירות המבחן. לעניין זה רואה אני להדגיש להעיר כבר עתה, במאמר מוסגר, כי מדובר בתקלה מערכתית שיש לדאוג לתיקונה, שהרי בהיעדר דיווח על ההפרות לגוף הרלבנטי, לא ננקטת כל סנקציה בגינן, וכל נושא האיזוק האלקטרוני, כגורם מפקח ומרתיע, למעשה מרוקן מכל תוכן. לגופו של עניין טענה ב"כ המשיבה כי מדו"ח ההפרות עולה תמונה שונה בתכלית מזו שמציג הסניגור. הדו"ח כולל יציאות רבות ממקום הפיקוח, בשעות שונות של היום ולמשך פרקי זמן שונים (זאת בנוסף להפרות שמקורן בתקלה בקו הטלפון, או בחיישן הרצועה). בנוסף, נרשמו איחורים רבים וארוכים, לעיתים של מספר שעות, בחזרה מחלון שנפתח לצורך הגעה לדיונים בבית המשפט. בעניין זה ציינה היא, כי החלון שנפתח למבקש לצורך הדיונים הינו בין השעות 05:00-21:00 ובהינתן השעות בהם מסתיימים הדיונים בפועל, מדובר בחלון זמן נדיב, שאמור להספיק למבקש על מנת להגיע לכפר חורה במועד, אף אם הנסיעה היא במשאית. מכל מקום, טענה ב"כ המשיבה, כי תסקיר שירות המבחן נתבקש על מנת לשמש כלי עזר בידי בית המשפט בטרם יחליט האם להורות על שינוי מקום מעצר הבית של המבקש, שינוי שהינו בבחינת הקלה משמעותית אשר המשיבה מתנגדת לה נוכח אופי הסכסוך. שירות המבחן, כגורם המקצועי, עמד גם הוא על הבעייתיות שבמקום החלופה, והמשיבה סבורה כי לא יהיה נכון לקרוא מתוך התסקיר חלקים מסוימים בלבד, ויש לאמצו בכללותו. בתום הדיון, ובהינתן כי לא היו בידי המשיבה הסברים ודיווחים אודות חקירות שנעשו בעקבות ההפרות הרבות המצוינות בדו"ח, הוריתי לצדדים להשלים טיעוניהם בכתב לעניין זה בלבד. בהשלמת הטיעון מטעמה, טענה המשיבה כי ביום 7.4.11 זומן המבקש לחקירה בגין ארבע הפרות שנרשמו לחובתו עד למועד זה. במסגרת החקירה טען המבקש כי חלק מההפרות נרשמו בשל בעיית קליטה במערכת האיזוק, וחלק אחר בשל עיכובים שלא תלויים בו בימים בהם התקיימו בפועל דיוני הוכחות בבית המשפט, שהסתיימו לטענתו בשעה 15:00. בעקבות זאת ביקשה החוקרת מבא כוח המבקש את פרוטוקולי הדיונים בבית המשפט, ולאחר קבלתם הופסקה החקירה והתיקים נסגרו בעילה של "חוסר אשמה". תיקים נוספים שנפתחו, טרם נסגרו בשל חזרתו של המבקש לשהות במעצר, ולגבי חלק מההפרות לא נפתחה חקירה כלל. המשיבה מציינת כי מעיון בדו"ח ההפרות ובפרוטוקולי הדיונים לא נחה דעתה כי החקירות מוצו עד תום, ובכוונתה לפנות למשטרה בדחיפות בבקשה כי תפתח, או תחדש את החקירה בתיקים הרלוונטים, הכל בהתאם לעניין. לטענתה, לאחר ניפוי המקרים בהם יצא המבקש מתחום האיזוק לפרק זמן קצר ושב אליו טרם הגעת הסייר למקום, והמקרים בהם שב המבקש באיחור סביר מדיוני בית המשפט, נותרו שש הפרות מהותיות, לגביהן לא ניתן הסבר מניח את הדעת : ביום 10.03.11 היתה קבועה ישיבת הוכחות, ולמבקש נפתח חלון בין השעות 05:00 - 21:00. דא עקא שישיבת ההוכחות בוטלה בבוקר הדיון בשל מחלת אחד הסניגורים המייצגים בתיק. המבקש נעדר ממקום מעצר הבית עד השעה 21:56 לפחות, מועד עזיבת הסייר. בשיחה שקיים הסייר עם אחד הערבים נמסר לו שהמבקש מתעכב בשל פקקים בכביש 6. המשיבה סבורה כי אף אם נניח שהיו פקקים בכביש 6 בשעות הלילה, הרי שאין בהם כדי להצדיק חזרה למקום המעצר למעלה מאחת עשרה שעות לאחר קבלת ההחלטה המבטלת את הדיון. ביום 13.03.11 היתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות אשר בוטלה מבעוד מועד (בניגוד לנטען על ידי המבקש בחקירתו), והתקיים דיון בבקשה זו שבפניי, שהחל בשעה 10:30 ונסתיים לפני השעה 12:00. החלון שנפתח למבקש לצורך דיון זה היה בין השעות 05:00 - 19:00. המבקש חזר למקום מעצר הבית בשעה 21:26. יום 30.03.11 - אף במועד זה נקבעו הן ישיבת הוכחות והן דיון בבקשה לעיון חוזר בפני בית משפט זה. ישיבת ההוכחות בוטלה מבעוד מועד בשל יום האדמה, ובבוקר הדיון הגיש ב"כ המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון בבקשה, ובהחלטתי מאותו יום הוריתי על ביטול הישיבה. חרף העובדה שבפועל לא נתקיימו דיונים בעניינו של המבקש, הוא עזב את מקום מעצר הבית בשעה 05:00, ושב רק בשעה 23:18. ביום 27.04.11 נתקיימה ישיבת הוכחות בבית המשפט המחוזי בנצרת והחלון שנפתח למבקש היה בין השעות 06:00 - 20:30. המשיב הגיע למקום המעצר רק בשעה 22:21. ביום 15.05.11 אמורה היתה להתקיים ישיבת הוכחות (שבוטלה מבעוד מועד), והתקיים דיון בבקשה לעיון חוזר. הדיון בבקשה החל בשעה 11:30 ולא נמשך מעבר לשעה 13:00. למרות זאת, לא נמצא המבקש במקום המעצר עד לעזיבת הסייר בשעה 21:27. ביום 22.05.11 התקיימה ישיבת הוכחות ולמבקש נפתח חלון בין השעות 05:00 - 21:00. לטענת המשיבה לא נמשכה הישיבה מעבר לשעה 15:00, והמבקש לא נמצא במקום המעצר עד לעזיבת הסייר בשעה 21:50. לשיטת המשיבה, מדובר בסדרת הפרות המהוות דפוס קבוע, לפיו המבקש מנצל טווח זמנים רחב שנפתח לו במסגרת האיזוק האלקטרוני, מעבר לדרוש לצורך השתתפות בדיוני בית המשפט. על פי תנאי השחרור, ההיתר שניתן למבקש לעזוב את מקום החלופה הינו לשם יציאה לבית המשפט וחזרה ממנו, בימים בהם מתקיימים דיונים בפועל, ובהתאם לזמנים בהם יושב בית המשפט בדין. מטווח הזמן הנדיב שניתן למבקש ניתן לראות כי נלקח במסגרתו טווח ביטחון לאותם מקרים בהם חל עיכוב שלא ניתן היה לצפותו מראש. ואולם, אין בזמן זה כדי להוות היתר למבקש לשהות מחוץ למקום בו הוא אמור לשהות שעות ארוכות שלא לצרכי דיונים, או לחרוג מחלון הזמן שניתן לו. לאור האמור, טוענת המשיבה, כי מקום בו הוכיח המבקש שלא ניתן לסמוך עליו שימלא בדקדקנות אחר תנאי החלופה, כאשר מדובר בחלופה המרוחקת ממקום הסכסוך, בוודאי שאין ליתן בו אמון שיצדיק שינוי החלופה באופן שיקרבו אל מוקד הסכסוך. משכך, מבקשת המשיבה כי בית המשפט לא ישנה את הגדרות הגיזרה הגיאוגרפית לפיה ישהה המבקש בחלופה שתהא דרומית לקו תל-אביב - ירושלים. באשר לחלופה המוצעת בכפר טייבה זועביה, ובהמשך לדברים שנטענו במסגרת הדיון מיום 13.06.11, הורתה ב"כ המשיבה למשטרה לגבות הודעתו של מנהל בית הספר היסודי בטייבה זועבייה, בו מועסק מי שהוצע כערב העיקרי למבקש (להלן - אחמד). מההודעה שצורפה להשלמת הטיעון עולה כי אחמד מועסק בבית הספר כאב בית, ועוסק בעבודות נקיון ואחזקה. שעות עבודתו, במהלכן הוא נמצא בפועל בשטח בית הספר, הן בין השעות 07:00 - 15:00, ומעבר להן הוא עובד חמש שעות שבועיות נוספות בעבודות ניקיון, לאחר שעות העבודה. לאור האמור סבורה המשיבה כי לא זו בלבד שהוא אינו נמצא בבית ואינו יכול לשמש ערב עיקרי למבקש משך רוב שעות היום, אלא שאף נראה כי הוא לא דיבר אמת עת מסר לב"כ המבקש כי הוא נמצא בביתו ומגיע לבית הספר רק כשמתגלה תקלה הדורשת את טיפולו, ואף מטעם זה לא ניתן לסמוך עליו כמי שישמש ערב עיקרי למבקש. בא כוח המבקש, בתשובתו להשלמת הטיעון מטעם המשיבה, חזר על הדברים שטען במסגרת הדיון. לטענתו, במרבית ההפרות שנרשמו לאחר חלון זמנים שנפתח לצורך דיוני בית המשפט, מדובר בהפרות של מספר דקות, עד שעה או שעתיים, והן נבעו מתקלות שלא היו תלויות במבקש. כך לדוגמה, מציין הוא אירוע אחד, אשר במועדו לא נקב, במסגרתו אירעה תקלה ברכב בו נסע המבקש, והוא נדרש להמתין לרכב חלופי. לטענתו, באותו מועד לא ידוע, הודיע על כך המבקש, טלפונית, למינהלת האיזוק האלקטרוני, כפי שעשה, לטענת הסניגור, במקרים נוספים בהם חשש כי לא יגיע בזמן למעצר הבית. האמור, סבור ב"כ המבקש, מעיד כי מדובר במפוקח אחראי המכיר בהגבלות המוטלות עליו ושומר עליהן. באשר ליתר ההפרות, לגביהן יצויין כי הן לא נכללות ברשימת שש ההפרות אליהן התייחסה המשיבה בטיעונה המשלים, חזר וציין המבקש כי מדובר בהפרות שמקורן בתקלות טכניות במערכת האיזוק האלקטרוני ובעובדה כי שתי נקודות הטלפון שהותקנו במחסן בו שוהה המבקש, לא מכסות את כל שיטחו. לאור האמור, סומך בא כוח המבקש את ידיו על החלטת היחידה החוקרת לסגור את תיקי החקירה שנפתחו נגדו בגין ההפרות הנטענות. באשר לחלופה המוצעת, ונוכח הודעת מנהל בית הספר בו עובד אחמד, הערב העיקרי המוצע, טוען ב"כ המשיב כי אחמד הינו רק אחד מחמישה מפקחים מוצעים, והוא יכול לשמש ערב מפקח על המבקש בשעות הלילה. הוא שב ומציע את שני בניו של אחמד, בני 19 ו-20 (אשר לא נבדקו על ידי שירות המבחן) כמפקחים על המבקש בשעות היום. דיון והכרעה 4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שנטענו הן במסגרת הדיון והן במסגרת השלמת הטיעון מטעמם, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת משני טעמים עיקריים. אנמק. א. דו"ח ההפרות - הדו"ח כולל כאמור מספר רב של הפרות, 28 במספר. לגבי חלק מן ההפרות, במקרים בהם הגיע הסייר למקום מעצר הבית ומצא בו את המשיב, מוכן אני להניח כי הן נבעו מתקלות טכניות או מהעדר כיסוי מלא של שטח המחסן על ידי נקודות האיזוק. עם זאת, לגבי ששת המקרים בהם לא חזר המבקש מחלון זמנים שנפתח לו לצורך דיוני בית המשפט, לא נמצא לי כל הסבר מניח את הדעת בטיעוני המבקש. צודקת המשיבה בטיעונה כי בהינתן שדיוני בית המשפט לא מסתיימים לאחר השעה 15:00, מדובר בחלון זמנים נדיב, המאפשר למבקש לשוב למקום מעצר הבית בכפר חורה, אף אם הוא עושה דרכו במשאית. בא כוח המבקש טען, בצורה כללית ועמומה, כי האיחורים נבעו בין היתר מעומסי תנועה ומתקלות טכניות שאירעו ברכב בו נסע המבקש או הכביש בו נסע, וכי הלה הודיע על האיחור למינהלת האיזוק האלקטרוני מבעוד מועד. דברים אלה נטענו מבלי לנקוב בתאריך בו אירעו, ומבלי שנתמכו בכל מסמך שיהיה בו כדי להוכיח את האמור. יש להניח, כי לו סבר המבקש, לאחר פעם או פעמיים, כי חלון הזמנים שנפתח לו אינו מאפשר חזרה במועד למקום מעצר הבית, היו באי כוחו פונים לבית המשפט בבקשה כי יורה על הארכת חלון הזמנים, או לחלופין ינעל את הדיונים בשעה מוקדמת יותר. בקשה כזו מעולם לא הוגשה. תקלה טכנית ברכב, או עומסי תנועה חריגים בשעות הערב, היו יכולים, אולי, לשמש נימוק למקרה אחד או שניים. אין הם יכולים להוות הסבר מניח את הדעת לשישה מקרים בהם חרג המבקש מחלון הזמנים שהוקצב לו. ואין מדובר בחריגה של דקות ספורות, כפי שניסה הסניגור לטעון, אלא באיחור ממושך. אף לא מצאתי בטיעוני ב"כ המבקש כל הסבר ליציאתו של זה ממקום מעצר הבית ביום 30.03.11, בו לא נתקיים כל דיון בעניינו, ולחזרתו באיחור ניכר. מכל האמור נמצאתי למד כי המבקש אינו מקפיד לקיים את ההגבלות שהושתו עליו על ידי בית המשפט, ונראה כי הוא מנצל יציאות מאושרות לצורך השתתפות בדיונים, אף למטרות אחרות שאינן חלק מן מההיתר שניתן לו. די לי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. ב. חלופת מעצר בכפר טייבה זועביה - כאמור, בהחלטתי מיום 26.12.10 הוריתי על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר שתהא דרומית לקו תל-אביב - ירושלים. ביום 21.03.11 ביקש ב"כ המבקש כי בית המשפט ישנה את הגיזרה הגיאוגרפית שקבע, ויתיר למבקש להעתיק את מקום מעצר הבית לחלופה אחרת שתימצא ראויה, ובלבד שתהא מרוחקת 40 ק"מ לפחות מהעיר נצרת. עתה הציג הוא חלופת מעצר בכפר טייבה זועביה, המרוחק כ- 33 ק"מ בלבד מנצרת, בפיקוחם של חמישה ערבים. לא מצאתי כי מדובר בחלופה ראויה. שלושה מתוך חמשת הערבים, בני 19 עד 20, לא נבדקו כלל על ידי שירות המבחן, אולם קצינת המבחן הביעה דעתה, בתסקירה מיום 9.06.11, כי מדובר בערבים צעירים מדי בכדי לשמש מפקחים ראויים על המבקש. באשר לשני הערבים הנוספים, ציינה קצינת המבחן כי הם עובדים משך רוב שעות היום, כך שבפועל ישהה המבקש ללא פיקוח אנושי בשעות אלה. אציין, כי אחמד, הערב העיקרי המוצע, כשל בכך שמסר לבא כוח המבקש גירסה הנחזית לכאורה להיות לא נכונה, באשר לאופי עבודתו, וסבורני כי אין ליתן בו אמון עוד כערב מפקח על המבקש. יצוין, כי אחמד נכח בבית המשפט בעת שב"כ המבקש ציין בטיעונו כי הלה אמר לו כי הוא שוהה בביתו ברוב שעות היום - ולא העיר הערה כלשהי. ברי כי נוכח דברים אלה, אין בחלופה המוצעת כדי להוות חלופה ראויה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה המשיב אינו מקפיד כנדרש על מילוי הנחיות בית המשפט, ומפר לא אחת את תנאי מעצר הבית שהושתו עליו. סיכומם של דברים, הבקשה נדחית. המבקש יהא רשאי להציע חלופת מעצר אחרת, ובלבד שזו תהא מרוחקת 40 ק"מ לפחות מהעיר נצרת. כמו כן, בהינתן שהמבקש שוהה כעת במעצר ממש, הזכות בידו לבקש מבית המשפט להורות על שחרורו מחדש לחלופת המעצר בכפר חורה, ובמקרה כזה ישוחרר שנית לאותה חלופת מעצר. אם לא ימסור הודעה כאמור, ימשיך להיות מוחזק במעצר עד תום ההליכים. ניתנה והודעה היום כ"א סיון תשע"א, 23/06/2011 במעמד הנוכחים. דוד חשין, נשיא מעצרמעצר בית