להלן גזר דין בנושא עונש על התחזות לשוטר: גזר דין 1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של החזקת, נשיאת והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(2) לחוק העונשין; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; התחזות לשוטר, עבירה לפי סעיף 283(1) לחוק העונשין; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. 2. על-פי כתב האישום בו הורשע הנאשם, מתברר כי ביום 28.8.2007 בשעה 23:00 או בסמוך לכך יצא הנאשם את ביתו בכפר ג'דידה על מנת לחפש את X, שהייתה חברתו באותה עת. הנאשם חשד כי חברתו שוהה בחוף הים בעכו עם אחרים ובוגדת בו. בשל חשדו זה נטל הנאשם אקדח ובו מחסנית עם כדורים השייכים לאביו, אשר מחזיק באקדח ברישיון. מדובר באקדח מסוג F.N, שהוא נשק המסוגל לירות כדור ולהמית אדם. הנאשם צירף אליו את בן דודו, ויחדיו הגיעו ברכב של אביו לאולם האירועים הקרוי "מקום בים" על חוף הים בעכו. כל אותה עת נשא הנאשם את האקדח עמו. הנאשם פנה לשומר שנכח במקום וביקש לברר עמו אם ישנם אנשים בחוף. הנאשם הציג עצמו בפני השומר כשוטר, ואמר לו "אין לך מה להיות מוטרד, אנחנו בלשים". השומר השיב בשלילה לשאלת הנאשם, אולם בעקבות החשד שהתעורר בלבו ולאחר שראה את האקדח שהנאשם נשא עמו, התקשר והודיע למשטרה. בעקבות הודעת השומר הגיע למקום שוטר ששמו אשרף תיים, שהיה לבוש בחולצה ועליה כתוב "משטרת ישראל" וכובע זיהוי משטרתי. הנאשם הבחין בניידת ובשוטר והחל לברוח מהמקום בריצה, כאשר השוטר רדף אחריו. במהלך הריצה הוציא הנאשם את הנשק והחזיק אותו בידו הימנית. כאשר הדביק אותו השוטר בריצה ואחז בחולצתו, הסתובב הנאשם לעבר השוטר כשהוא דורך את האקדח, כיוון אותו כלפיו והצמיד את האקדח למצחו של השוטר, תוך שהוא מאיים שאם הוא יזוז, יירה בו. הצמדת האקדח הותירה לשוטר סימן אדום במצח. השוטר עזב את הנאשם, וזה המשיך לברוח מהמקום, כשהוא זורק את המחסנית והאקדח. לאחר מכן נתפס הנאשם בקרבת מקום על-ידי שוטרים אחרים. 3. הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו מיד עם תחילת משפטו. בשל גילו הצעיר, הנאשם יליד 1987, נדחה הטיעון לעונש לצורך קבלת תסקיר קצין מבחן. קצין המבחן הגיש לבית המשפט שני תסקירים; תסקיר ראשוני מיום 24.10.2007 ותסקיר משלים מיום 25.11.2007. 4. מהאמור בתסקיר עולה כי הנאשם הינו הבן הצעיר למשפחה המתגוררת בכפר ג'דידה. אביו של הנאשם עובד כנהג אוטובוס בחברת הסעות, ואמו עובדת כתופרת. קצין המבחן מציין כי לאחר מספר שיחות עם הנאשם הגיע למסקנה שהנאשם החל לקבל אחריות חלקית להתנהגותו האלימה. אף שהנאשם תיאר בפני קצין המבחן את נסיבות אירוע תקיפת השוטר באופן שונה במעט מהאמור בכתב האישום, הדגיש הנאשם בדיון כי הוא חוזר ומודה באמור בכתב האישום, וכי ההבדל בתיאורים נובע מהקושי להודות בפני זרים בכל אשר עשה. 5. קצין המבחן התרשם כי הנאשם הגיע ממשפחה נורמטיבית, וציין כי לנאשם לא הייתה כל מעורבות בפלילים. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד, ולאחר סיום לימודיו עבד במפעל בכפר מסריק. הנאשם היה פעיל כספורטאי בקבוצת הכדורגל ביישוב. קצין המבחן ציין כי התרשם שמעורבותו של הנאשם במעשים נשוא כתב האישום גרמה לשבר קשה לו ולמשפחתו, לפגיעה בתדמית המשפחה ובאמון של בני המשפחה בנאשם, ובמיוחד באמון של אביו. עם זאת קצין המבחן מציין כי הנאשם חש חרטה עמוקה על מעשיו, החל להבין את משמעות התנהגותו והבין את חומרת המעשים. קצין המבחן התרשם כי שליחתו של הנאשם כיום למאסר בפועל עשויה להוביל להידרדרות אישית ותפקודית ותפגע בתהליך השיקום שהחל. לאור האמור סבור קצין המבחן כי יש לאפשר לנאשם להמשיך בהליך שיקומי, ועל כן המליץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן להטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה וחצי במהלכה ישולב בטיפול בנושא אלימות רחוב. 6. בישיבת הטיעונים לעונש התייצבו לעדות מספר עדים המכירים את הנאשם. ראש המועצה מר סאלח עקר העיד כי הוא מכיר היטב את משפחת הנאשם, ידוע לו כי מדובר במשפחה נורמטיבית, מסודרת. הדגיש כי הוא יודע שהנאשם היה פעיל בקבוצת הכדורגל, וכי היה שחקן ממושמע. כן הדגיש כי המקרה זעזע את כל היישוב ואת כל מי שמכיר את המשפחה. מנהל קבוצת הכדורגל מר ח'יר סיפר על פעילותו של הנאשם בקבוצת הכדורגל. לדבריו, שיחק בקבוצת הנוער, ולאחר מכן בקבוצת הבוגרים. מדובר בשחקן אינטיליגנטי שאינו עושה בעיות, וכי מעולם לא קיבל כרטיס אדום במשחק. מדובר בשחקן כישרוני שיכול היה להתקדם לליגות בכירות יותר, ואין ספק כי הרשעתו בעבירות בתיק זה תפגע בעתידו הספורטיבי. 7. אביו של הנאשם סיפר עד כמה פגע המקרה במשפחה. לדבריו, שלושה חודשים הוא כבר אינו מדבר עם הנאשם וקשה לו לקבל את מעשיו של הנאשם. האב סיפר כי הנאשם רצה ללמוד לימודי קרימינולוגיה, אך לא התקבל בשל ציוניו. כאשר נכשל בניסיונו להתקבל ללימודי קרימינולוגיה, ביקש ללמוד בקורס חוקרים וקציני ביטחון של המשטרה. הנאשם המתין לקבלת תשובה ולפתיחת קורס מתאים. עוד סיפר כי הנאשם תכנן כי בזמן ההמתנה להשתלב בקורס של משטרת ישראל הוא יוכל להצטרף לשירות לאומי, ואף פנה לאחראי במגזר הערבי כדי להשתלב בשירות לאומי. האב סיפר כי המשפחה היא נורמטיבית, איש מהמשפחה לא היה מעורב אי פעם בפלילים, וכי האב דאג לשמור שילדיו לא יהיו מעורבים בכל מעשה אלימות. לדבריו, הוא הקפיד למנוע כל שתייה חריפה בבית ואפילו מנע מבניו מלעשן סיגריות. 8. בא כוח המאשימה הדגיש כי על אף הכאב והצער של האב והמשפחה ולמרות היותו של הנאשם מבית נורמטיבי, יש להדגיש את החומר שבהתנהגות. בא כוח המאשימה הדגיש כי התנהגותו של הנאשם הייתה עלולה להיגמר בתוצאה חמורה בהרבה. לדבריו, כל מי שאוחז בנשק, לא כל שכן מי שמצמיד נשק לראשו של אחר, מעמידו בפני סיכון ממשי, ואפילו אם לא התכוון הנאשם לכך, התנהגותו עלולה הייתה להביא לפליטת כדור ולתוצאה קטלנית. בא כוח המאשימה מדגיש כי מדובר באירוע מתוכנן. הנאשם נטל את האקדח, כאשר הגיע לחוף הים הטעה את השוטר ואמר לו כי הם שוטרים. לדבריו, לא ניתן לראות את המקרה כמעשה שטות או כמעשה קונדס ילדותי. לאור האמור ולאור חומרת המעשים מבקשת המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה וקנס. 9. בא כוח הנאשם ביקש כי בית המשפט יאמץ את המלצת קצין המבחן. לדבריו, יש להתבונן על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל אופיו של הנאשם. לא מדובר באדם בעל דפוסים עברייניים. הנאשם לקח את האקדח רק על מנת שיתייחסו אליו כגבר ולא כאל ילד, וכל כוונתו הייתה להרשים את חברתו. הנאשם הידרדר לבצע את המעשים ללא כל כוונה לפגוע במישהו. בא כוח הנאשם הדגיש כי עצם המעצר וההרשעה מהווים גורם מרתיע עד היום לנאשם. במיוחד ציין כי כל המשפחה נפגעה מהאירוע, והדבר השפיע וישפיע על הנאשם. אין חשש, כך טען, כי הנאשם יחזור לפעילות עבריינית. 10. הנאשם עצמו ביקש סליחה והודה כי טעה. לדבריו, הוא "לא יודע מה עלה לי בראש, מה הסתובב לי בראש". הנאשם חש כי בשל מעשה שטות רגעי הוא הרס את העתיד שלו, את הלימודים, את הספורט, וסבור כי יש בכך עונש כבד אשר יהיה די בו כדי להבטיח שלא יחזור לביצוע מעשים פליליים כלשהם. 11. גזירת עונשו של נאשם אינה עניין אריתמטי; היא מחייבת עריכת איזון בין אינטרסים ושיקולים שונים ומגוונים. על בית המשפט לשקול שיקולים ציבוריים כלליים, ובהם שיקולי הרתעה ליחיד ולציבור, ובמקביל לשקול שיקולים פרטיים הנוגעים לנאשם שבפניו. בית המשפט בוחן את אופיו של הנאשם, עברו, נסיבות חייו, בריאותו, הגורמים שהניעוהו לביצוע המעשה, סיכויי שיקומו וכדומה. בית המשפט בוחן גם את נסיבות ביצוע העבירה, את מידת החומרה המתגלה ממעשי העבירה, את מסוכנתו של הנאשם ועוד. היטיב לתאר את מלאכת גזירת הדין כבוד השופט ברק בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421 באומרו: המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט" (שם עמ' 434). 12. הנאשם הורשע כאמור בעבירה בנשק. הסנגור טען כי אין בנטילת אקדחו של האב חומרה יתרה, ואין להקיש על חומרת המעשה ממקרים בהם הורשעו נאשמים בהחזקת נשק בלתי-חוקי. ייתכן שהדבר היה נכון אילו הסתפק הנאשם בהחזקת ונשיאת הנשק, אלא שלא כך אירע; הנאשם השתמש בנשק. אמנם הנאשם לא ירה, אולם הוא עשה בנשק שימוש לשם איום על השוטר וניסה לעשות בו שימוש כדי להתחזות לשוטר. האיום בעזרת האקדח, כאשר האקדח דרוך ומוצמד לראשו של השוטר, הינו מעשה חמור ביותר המחייב ענישה הולמת. גם אם הנאשם לא רצה לגרום כל נזק ולא התכוון לירות, היה בשימוש באקדח לאיומים ובהצמדתו לשוטר כדי להעמיד את השוטר בסכנה ממשית. גם ללא כוונה עלול היה כדור להיפלט, בין תוך כדי ריצה ובין במאבק בין הנאשם לשוטר. על מנת שלא להגיע לסיכון חיי אדם יש להרתיע מפני נטילת האקדח והחזקתו על-ידי מי שאינו מורשה לכך. כבר נאמר בפסיקה כי הסכנה הטמונה בעבירה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל. ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל, תק-על 2204 (1) 3401, נאמר כי "בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות". אם בהחזקת נשק כך ההלכה, ברי כי מקום שהנשק משמש לעבירות נוספות, אף אם אינו יורה, על אחת כמה וכמה יש ליתן משקל מיוחד לצורך בהרתעת הציבור. 13. אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם. ניתן להתרשם מתסקיר קצין המבחן ומהעדויות שבאו בפניי כי לא מדובר בנאשם המנהל אורח חיים עברייני או בעל נטיות עברייניות. סביר להניח כי הנאשם התפתה למעשה על מנת להוכיח עצמו בפני חברתו, ומתוך מחשבה מוטעית נטל את האקדח. דומה גם כי ניתן להאמין לנאשם כי מלכתחילה לא התכוון לעשות שימוש באקדח, וכי מתוך פזיזות וחוסר מחשבה עשה את שעשה. אולם בכך אין כדי להקהות את חומרת המעשים, ורק ענישה ברורה תבטיח כי הנאשם ואחרים שכמותו לא ישובו למעשי שטות שכאלו בעתיד; מעשים הטומנים בחובם סכנה ממשית. 14. בין השיקולים לקולא יש להביא בחשבון את העובדה כי הנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו, ודומה כי הבין את חומרתם. עברו של הנאשם מלמד כי מדובר בנער חיובי שלא נטל כל חלק במעשי אלימות. ניתן להניח כי המעצר, ההליך הפלילי והשלכות המעשים על משפחתו יש בהם כדי להיות גורם מרתיע של ממש על הנאשם, ויש בהם משום ענישה. ניתן היה להתרשם גם כי הסביבה הקרובה לנאשם, משפחתו וחבריו, הם בבחינת גורמים חיוביים אשר יכולים לסייע לנאשם להשתקם ויהיו גורם מרסן לנאשם אם אי פעם ישוב לסורו. כמובן יש ליתן משקל גם להמלצותיו של קצין המבחן. 15. עם זאת בהתבוננות כוללת על השיקולים השונים דומה כי הסתפקות בענישה לתקופה קצרה שתרוצה בעבודות שירות תחטיא את מטרות הענישה ותשלח מסר מוטעה לנאשם ולציבור בכללותו. לפיכך סבורני כי יש מקום להטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אף כי לתקופה קצרה יחסית. 16. בשים לב לכל האמור, ותוך שקלול השיקולים השונים שאת חלקם פירטתי, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן: (א) מאסר בפועל של 10 חודשים. מעונש המאסר ינוכו ימי מעצרו מיום 29.8.2007 ועד ליום 10.9.2007. (ב) מאסר מותנה של 10 חודשים בגין כל עבירה של החזקת נשק ו/או תקיפת שוטר ומאסר מותנה של 4 חודשים בגין העבירות הנוספות בגינן הורשע. עונש המאסר המותנה יופעל אם הנאשם יעבור על אחת מהעבירות האמורות בתוך שנתיים משחרורו. (ג) הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר במזכירות בית המשפט ביום 11.12.2007 עד השעה 9:00. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משטרההתחזותשוטר