מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להוספת ראיות בערעור: פתח דבר: עניינו של הערעור דנן נסב סביב מחיקת תביעת ירידת הערך על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), שהוגשה על ידי המערערים אגב אישורה של תכנית תא/2187 להלן: "התכנית"). ועדת הערר בהחלטתה מיום 22.04.12 הורתה על מחיקת תביעות המערערים (למעט המערער 4 לגבי חלקו היחסי במקרקעין בלבד- מחצית מהזכויות בנכס), נוכח הטלת ספק בדבר קיומן של זכויות המערערים במקרקעין. על החלטתה זו הוגש הערעור נשוא הדיון. בד בבד הוגשה הבקשה דנן לצירוף ראיות נוספות לצורך הוכחת זכויות המערערים במקרקעין (הסכמי רכישת הזכויות של המערערים, אישורי הועדה המקומית ועירית תל-אביב להעברת הזכויות למערערים וכן תקנון הבית משותף). טיעוני הצדדים: ב"כ המערערים טענו כי במקרה דנן מדובר בטענה שהועלתה, נטענה ונתמכה אף בחוות דעת של השמאי מטעם המערערים, וצירופן המבוקש של הראיות נועד להסיר כל ספק שהועלה על ידי ועדת הערר בדבר זכאותם של המערערים לתבוע פיצוי על פי סעיף 197 לחוק. לדברי ב"כ המערערים, אי צירוף הראיות המהוות ראיות מהותיות בהליך דנן, יסב למערערים נזק של ממש ויביא לפגיעה מהותית בזכויותיהם הקניינית, מאחר ותביעתם לא תיבחן כלל לגופה. שהרי המשיבים אינם חולקים על חשיבותם של המסמכים שצירופם מבוקש ומתנגדים להגשתם בשל העובדה, שלטענתם מדובר במחדל שאינו ניתן לריפוי. ב"כ המערערים טענו כי אם יקבע שמדובר במחדל, הרי שגם בנסיבות אלו, בהתחשב באופי הראיות ובטיבן, מן הדין להורות על צירוף המסמכים המבוקשים. בנוסף, נטען כי התביעה נשוא הערעור דנן הינה תביעה המוגשת על פי החוק נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה בלבד. אין חולק כי נטל ההוכחה מונח לפתחם של המערערים אולם העובדה שהמשיבה הינה הועדה המקומית, והיא זו שהנפיקה את מרבית המסמכים שצירופם מבוקש (ואשר מהוות תעודות ציבוריות לכל דבר ועניין), מחזקת אף היא את הטענה שיש מקום להתיר צירופן של הראיות הללו. בלתי מתקבל על הדעת שרשות ציבורית המחויבת לפעול בהגינות ותום לב תסרב לבחון ראיות המצביעות על זכויות המערערים במקרקעין שהונפקו על ידה ובאמצעותה. יודגש, כי כל המסמכים שצירופם מתבקש אמנם לא נמסרו לידי הועדה המקומית במסגרת ההליך דנן, אך מדובר במסמכים המצויים בידיה. לשם הבהרת הטיעון, ב"כ המערערים הדגישו כי במסגרת העברת זכויות במקרקעין מחויב האזרח על פי דין להמציא לוועדה המקומית את הסכמי המכר ולקבל, בהתאם לפקודת העיריות, אישור מטעם עירית תל-אביב והועדה המקומית להעברת הזכויות. משכך, לא מתקבל על הדעת שהמשיבה 1 אשר מודעת, היטב לזהות בעלי הזכויות במקרקעין תצטרף לעמדת המשיבה 2 מבלי לדעת מה תוכן התגובה, ותתנגד לצירוף הראיות המבוקשות. לאור האמור עתרו ב"כ המערערים להתיר צירופן של הראיות כמבוקש, וזאת על מנת שיהיה בידי המערערים להוכיח כי הם בעלי הזכויות במקרקעין. לחילופין עתרו להחזיר את הדיון לוועדת הערר על מנת שהראיות הנוספות יוצגו בפניה. לחילופי חילופין וככל שייקבע כי אי צירוף הראיות נבע ממחדל, התבקש בית המשפט להורות על צירוף הראיות כפוף לתשלום הוצאות. מנגד טענו ב"כ המשיבות כי יש לדחות את בקשתם של המערערים לצרף ראיות חדשות לערעור הן מהטעם שראיות שכאלה, בדבר זכויותיהם של המערערים במקרקעין, אינן נדרשות לצורך הכרעה בטענות המערערים בערעור, והן מהטעם שאין לאפשר הוספת ראיות בערעור, שניתן היה להציגן בפני הערכאה הראשונה, ואף חובה היתה לעשות זאת והן לא הומצאו. קל וחומר כאשר ההליך דנן הינו למעשה ערעור שני של המערערים (ערעור על החלטת ועדת הערר). ב"כ המשיבה 2 טענו כאמור כי אין מקום לצירופן של ראיות חדשות, ואף הבהירו טיעוניהם ביחס לערעור גופו, בתגובה לטענה לפיה החלטת ועדת הערר שגויה ובלתי סבירה. באשר ל"טעות" שנפלה כביכול בהחלטת ועדת הערר, כנטען על-ידי המערערים, הרי ככל שהמערערים סבורים כי הם הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין במועד הקובע, וכי ועדת הערר טעתה כאשר קבעה אחרת, הרי שגם לטענתם אין צורך להגיש ראיות נוספות, ודי במסמכים שהוגשו לוועדת הערר על מנת להוכיח את זכויותיהם במקרקעין. כך שבקשתם של המערערים לצירוף ראיות חדשות לא רק שאינה נדרשת לצורך הוכחת טענתם בנוגע לטעויות שנפלו בהחלטת ועדת הערר, אלא שהיא אף סותרת טענה זו. לטענת ב"כ המשיבה 2, ככל שיחליט בית המשפט לבחון את קביעתה של ועדת הערר לצורך הכרעה בשאלה אם טעתה בקביעתה שזכויות המערערים במקרקעין במועד הקובע לא הוכחו, יש לבחון זאת על רקע חומר הראיות דהיינו- המסמכים שעמדו בפני הועדה, וראיות חדשות שלא הונחו בפני ועדת הערר, אין בהם כדי לעזור בהכרעה בענין זה. לדברי ב"כ המשיבה גם אם צדקו המערערים (טענה אשר מוכחשת ע"י ב"כ המשיבה) בטענותיהם בנוגע להתנהלות הועדה המקומית, לא ברור מהי הטעות שמצאו בדרך פעולתה של ועדת הערר, על החלטתה הוגש הערעור דנן. מאחר ואין קשר בין התנהלותה הנטענת של הועדה המקומית לבין הדיון שהתנהל בפני ועדת הערר, שנערך על בסיס הטענות והמסמכים שהוגשו לוועדת הערר. כאמור, טעות נוספת שנפלה בהחלטת ועדת הערר, כך לטענת המערערים, נעוצה בעובדה שוועדת הערר החליטה לדחות את תביעתם מבלי לאפשר להם להשלים המסמכים להוכחת זכויותיהם, והחלטה שכזו הינה בבחינת צעד קיצוני ביותר. לטענת המשיבה, גם לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת ועדת הערר חרגה ממתחם הסבירות באופן קיצוני אם לאו, אין מקום ו/או צורך בצירוף ראיות חדשות, שכן על בית המשפט לבחון את סבירות החלטת ועדת הערר על בסיס הנתונים והעובדות שעמדו בפני ועדת הערר במועד קבלת ההחלטה. לאור כל האמור לעיל, עתרה המשיבה 2 כאמור בראשית דבריה לדחות את הבקשה להוספת ראיות ולהטיל על המערערים הוצאות בגין בקשה זו. ב"כ משיבה 1 הצטרפה לדברי ב"כ המשיבה 2. דיון: הוראת סעיף 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת לעניין צירוף ראיות נוספות בערעור כי קיימות נסיבות בהן בית משפט רשאי להתיר הבאתן של ראיות נוספות בערעור, ובלשון המחוקק: "457 (א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.". הנה כי כן, על-פי הוראת החוק בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות אלא באותם מקרים חריגים המפורטים בסעיף דנן. בית משפט של ערעור יתיר צירוף ראיות נוספות אם ערכאה קודמת סירבה לקבלן. במקרה דנן הועדה לא סירבה לקבל מסמך כלשהו שהמערערים ביקשו להגיש. היפוכו של דבר המערערים לא הגישו מסמכים למרות שידעו כי הם קריטיים לצורך קבלת החלטה בעניינם. ב"כ המערערים ציינו בסיכומיהם כי גם בדיון בפני הוועדה הם הצהירו כי במידת הצורך ימציאו את הסכמי מכירת הזכויות באשר למערערים 1-3 (ראה עמ' 6 לסיכומי המערערים). ונשאלת השאלה מדוע לא עשו כן למרות הצהרתם? ככל הנראה התשובה לכך מצויה ברישא של הפסקה (שם, בעמ' 6) כאשר נטען כי המערערים "סבורים היו כי די במסמכים שצורפו לתביעתם ובמסגרת ההליך...כדי להעיד על זכויותיהם במקרקעין". דה פקטו, הסתבר כאמור כי לא היה די במסמכים שצורפו כדי להוכיח את זכויותיהם של המערערים במקרקעין, וזאת כפי שעולה מהחלטתה המנומקת והמפורטת של ועדת הערר. מהחלטת ועדת הערר מיום 22.04.12 עולה כי למרות שהמערערים ידעו מזה כשנתיים כי עליהם להגיש מסמכים להוכחת זכויותיהם במקרקעין הם לא הגישו אותם. כמו כן עולה כי גם מסמך שהוגש באיחור רב, התקבל על ידי ועדת הערר לפנים משורת הדין והיא דנה בו למרות האיחור בהגשתו. ובלשון הועדה: "אכן ספק רב אם תפקידה של ועדת ערר זו לעשות את מלאכתם של העוררים ולברור ו"לדוג" את זכויותיהם מתוך המסמכים החלקיים שהוגשו. עוד יותר מכך, כאשר טענות משיבה מס' 2 היו ידועות לעוררים מזה כשנתיים. כתב התשובה המפרט את מלוא טענות משיבה מסי 2, לגבי כל אחד ואחד מהעוררים, הוגש עוד בשנת 2010- 25.4.10. היה לעוררים די זמן והותר להמציא את כל האסמכתאות הנדרשות ולהיערך כראוי לקראת הדיון בפנינו, שהתקיים ביום, 20.3.12. מכל מקום, ולו לפנים משורת הדין, החלטנו לקבל בדיון את הנסח הנוסף מיום 30.10.08 שהוגש וסומן ע/1. נדגיש כי, לא הובהר ע"י העוררים מדוע לא טרחו ובאו מוכנים לדיון בענין זה ולמיצער עם כל חוזי הרכישה הרלוונטים או כל אסמכתא אחרת רלבנטית להוכחת זכויותיהם במקרקעין במועד הקובע. מכל מקום, החלטנו כאמור, לנהוג לפנים משורת הדין בענין זה, אך ליתן ביטוי בהוצאות למחדלי העוררים אשר גרמו להליכים מיותרים ולהוצאות מיותרות בעררים אלו. ". כאמור בהחלטת ועדת הערר נקבע כי העוררים 5,6,7 (המערערים 1,2,3 דכאן) לא הוכיחו זכויותיהם במקרקעין במועד הקובע ועל כן הם נמחקו מהערר שהוגש בפני ועדת הערר ולגבי עוררים 8 ו-3 נקבע כפי שפורט בהמשך: "אשר על כן, לאור האמור עד כה, עוררים מסי 7,6,5 יימחקו מהערר, בהעדר הוכחת זכויותיהם במקרקעין למועד הקובע. העוררת שצויינה במס' סידורי 8, פרל זרזיצקי תימחק מהערר. העורר שצוין כמספר 8 בערר - אנטוני זרזיצקי, לפנים משורת הדין ומחמת הספק, יוותר כעורר מס' 8 לגבי חלקו היחסי במקרקעין בלבד - מחצית מהזכויות במקרקעין. אשר לעורר מס' 3 - משה שוב: אכן כטענת משיבה מס' 2 לא הומצא כתב המחאת זכויות כלשהו. ככל שתומצא המחאת זכות תקפה וערוכה כדין, תוך 14 יום מיום מתן החלטה זו, ניתן יהיה לראות בכך הוכחת זכויות במקרקעין למועד הקובע על פי הנסח מיום 30.10.08, שהוגש בדיון לגבי חלקה 17 בלבד. מהנסח שהוגש בדיון, עולה כי לגבי יתר החלקות...הבעלות הינה של קרן קימת לישראל...". על פי הסיפא של סעיף 457 (א) לתקנות סדר דין אזרחי רשאי בית המשפט שלערעור לקבל את הראיות הנוספות אם סבר שיש צורך בהן על מנת לאפשר לו מתן פסק דין, או שמכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד. במקרה דנן אינני סבורה כי מתקיים אחד התנאים המפורטים בהוראת החיקוק דנן. מרים סוקולוב זאת ועוד, גם לבקשה דנן, לרבות לסיכומי המערערים בבקשה לצירוף הראיות הנוספות לא צורפו הראיות המבוקשות, על מנת שבית המשפט שלערעור יוכל להתרשם מהן ולבחון חשיבותן. זאת ועוד, אף לא הובהר על-ידי המערערים מדוע לא טרחו להגיש את המסמכים נשוא הבקשה במהלך הדיון בערר שהרי לא נטען כי לא היו בידיהם באותו זמן. ואם לא הוגשו אז מאחר וסברו כי די בראיות שהוגשו, מדוע כה חשוב להגישם עתה?! לדברי ב"כ המערערים המערערים הוכיחו את זכויותיהם במקרקעין באמצעות חוות דעת שמאי שהוגשה מטעמם לוועדת הערר, עם זאת טענו כי הראיות שצירופן מבוקש יוגשו "להסרת הספק" שהוטל על-ידי הועדה בכל הנוגע לזכויות המערערים במקרקעין. הראיות שצירופן מבוקש הנן כנטען: "הסכמי מכר/רכישה, אישורי הועדה המקומית ועירית תל-אביב להעברת הזכויות ותקנון הבית המשותף". כאמור ב"כ המערערים לא צרפו את המסמכים אותם הם מבקשים להגיש ואף לא ציינו בבקשתם במדויק את פרטי אותם מסמכים. (כגון: מי הם הצדדים להסכמי המכר/רכישה, תאריכי עריכת ההסכמים הללו וכיוצא בזה). באמרת אגב יצוין כי בהחלטת ועדת הערר נקבע לגבי עורר מס' 3 המערער מס' 5 - מר משה שוב, כי הוא לא המציא לועדת ערר כתב המחאה זכויות כלשהו. וניתנה לו הרשות להגיש את המסמך דנן; "ככל שתומצא המחאת זכות תקפה וערוכה כדין, תוך 14 יום מיום מתן החלטה זו, ניתן יהיה לראות בכך הוכחת זכויות במקרקעין למועד הקובע על פי הנסח מיום 30.10.08, שהוגש בדיון לגבי חלקה 17 בלבד". (לגבי חלקות 18,19,20 נקבע כי הבעלות הינה של קרן קיימת לישראל). אולם למרות האמור לעיל, עד למועד הערעור לא הגיש מערער מס' 5 את המחאת הזכות לוועדת הערר, כמפורט בהחלטה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המערערים ישלמו למשיבות 1 ו-2 (לכל אחת מהן), שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 ₪. הסכומים דנן יוצמדו למדד יוקר המחיה ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. הוספת ראיותערעורראיות