נטען כי צורת ההתנכלות לעובדים הייתה בהליכי ביקורת שאינם ענייניים, המונעים או מפריעים לתפקוד העובדים ולהפעלת שיקול דעת מקצועי וחופשי, עיכוב ומניעת קידום, הצרת סמכויות, הפעלת לחץ להסכים לניוד, התבטאויות חמורות ומשתלחות ויצירת סביבת עבודה עוינת בלתי הולמת ותחת הפחדה. בנוסף, טענו להתייחסות בלתי הולמת ובלתי חוקית לוועד ו/או בענייני הועד, תוך ניסיונות להגביל את כוחו. להלן פסק דין בנושא סביבת עבודה עוינת - התנכלות לעובדים בכירים / התנכלות לעובד בכיר: האם הרשות מתנכלת התנכלות שיטתית לעובדים הבכירים אצלה המשתייכים לדירוג האקדמאים, על רקע ובשל השתייכותם הארגונית? זוהי הסוגיה שבפנינו. הרקע וההליכים ביום 31/8/2011 הגישו המבקשים בקשת צד בסכסוך קיבוצי (להלן: "בקשת צד") ובה טענו להתנכלות שיטתית של הרשות (הנהלה ומועצת הרשות), כלפי עובדים בכירים אצלה ובכלל זאת לאלכס חן (להלן: "חן"), יו"ר הוועד, גב' לאה גנות (להלן: "גנות") והעובדים א'-ג' (להלן: "העובדים האקדמאים"). לטענתם, צורת ההתנכלות היא בהליכי ביקורת שאינם ענייניים, המונעים או מפריעים לתפקוד העובדים ולהפעלת שק"ד מקצועי וחופשי, עיכוב ומניעת קידום (עובדת ב'), הצרת סמכויות (חן ועובדת ג'), הפעלת לחץ להסכים לניוד (חן ועובדת ג'), התבטאויות חמורות ומשתלחות ויצירת סביבת עבודה בלתי הולמת ותחת הפחדה. בנוסף, טענו להתייחסות בלתי הולמת ובלתי חוקית לוועד ו/או בענייני הועד, תוך ניסיונות להגביל את כוחו. בכך, פוגעת הרשות בזכות ההתארגנות ומפרה את סעיף 33י' לחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "החוק") בניגוד לדין ובחוסר תום לב. בד בבד, הגישו בקשה למתן צווים ארעיים וזמניים ובמסגרתה התבקש לקבוע, בין השאר, כי החלטת הרשות מיום 25/8/2011 בדבר העברת חן מתפקידו כראש אגף פיתוח עסקי בחטיבת המסחר לתפקיד מנהל מידע גיאוגרפי, ניתנה שלא כדין ולכן היא בטלה ומבוטלת. בנוסף, עתרו לסעדים זמניים נגד התנכלות הרשות לחן ונגד פגיעה במעמדו ובזכויותיו בשל השתייכותו הארגונית, בניגוד לס' 33י לחוק (להלן: "הבקשה לסעדים זמניים"). בהחלטה מיום 10/10/2011 נדחתה הבקשה לסעדים ארעיים וזמניים מהטעמים כמפורט בהחלטה. התובעים הגישו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על החלטה זו וביום 14/11/2011 נדחתה בקשתם. ביום 6/12/2011 וביום 4/1/2012 התקיימו בפנינו דיוני הוכחות בהליך העיקרי. מטעם המבקשים נחקרו על תצהיריהם חן, גנות ומר ארז לוי (יו"ר מחוז ת"א והמרכז בהסתדרות האקדמאים במח"ר; "לוי"). מטעם הרשות, נחקר מר שלמה אורן (סמנכ"ל למינהל וארגון; "אורן"). ביום 15/2/2012 הוגשו סיכומים מטעם המבקשים וביום 25/3/2012 הגישה הרשות את סיכומיה. הצדדים טענו בפנינו בהליך זה, טענות רבות ופרטניות, הגישו מסמכים, מוצגים ואסמכתאות משפטיות רבות, המשתרעים על פני מאות רבות של עמודים. לעיתים, הוצגו בכפילות ולעיתים חלקית ולא בהכרח באופן רלוונטי. בפסק הדין נתייחס לעיקרי הדברים הרלוונטיים. דיון והכרעה מושכלות ראשונים הם, כי זכות ההתארגנות הינה במעמד של זכות חוקתית, המחייבת הגנה על זכויות העובדים במישור הקיבוצי ובמישור האישי. אחד הביטויים המפורשים לכך, מצוי בסעיף 33י' לחוק, הקובע כהאי לישנא: "(א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים; (2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים; (3) המנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים; (4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לעניין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת; (5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים. (ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". הרציונאל בבסיס סעיף זה, הוא שאפליה (לרעה) של עובד, על בסיס חברותו בארגון עובדים או על בסיס פעילותו בארגון (וועד) עובדים, היא פגיעה בעקרון השוויון ובעקרון חופש ההתארגנות. לפיכך, נפסק כי מעביד אינו רשאי לפטר עובד, בפיטורים מכל סוג שהוא, בשל השתייכותו לארגון עובדים (דב"ע 4-10/98 "דלק"- חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לג 337). הגנה זו מקבלת משנה תוקף עת מדובר בחבר וועד או בפעיל בהתארגנות עובדים. יחד עם זאת, נפסק כי "ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד עובדים או פעילותו בארגון עובדים, היא מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה, בשל חברותו או פעילותו בוועד העובדים. אין בכך להעניק לעובד "חסינות" מפני פיטורים מטעמים ענייניים, ככל שהמעסיק יוכיח כי אלה אינם קשורים לפעילותו בארגון או בוועד העובדים" (עס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הלאומית, מיום 16/3/2010). ויובהר, די בחשד לכך כי הנימוקים אינם ענייניים, כדי להעביר את הנטל על המעסיק להוכיח, כי ההחלטות התקבלו מטעמים ענייניים בלבד (עס"ק 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מתנ"ס קרית מלאכי ואח' (מיום 25/12/2003). מכוח ס' 33י' לחוק (למעט בפיטורים), פגיעה בזכות ההתארגנות, עשויה ללבוש צורות שונות של מעשים ומחדלים בקשר עם "תנאי עבודה". נפסק כי במונח "תנאי עבודה", לא מדובר ברשימה סגורה, אלא שנכללים בה גם הזכות לעבוד בשקט, בבטחון תעסוקתי, ללא הפעלת לחצים מילוליים או אחרים כמו גם זכות העובד שלא להיות מוזמן חדשות לבקרים לשימועים ולבירורים (ס"ק 15391-12-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הוט טלקום שותפות מוגבלת (מיום 20/12/2011). לאור עקרונות אלו, בחנו ביחס לכל אחד מהעובדים והאירועים הנטענים בהליך זה, את טיב ומהות ההחלטות שקיבלה הרשות, את הפעולות בהן נקטה, את השיקולים ששקלה, לרבות האם אלו נעשו בשל ועקב התפקיד, הפעילות או ההשתייכות לארגון העובדים. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפנינו - החלטנו לדחות את בקשת הצד. נסביר להלן טעמינו: א. צורת ההתנכלות ונושאיה המבקשים לא הוכיחו כל שיטה או תופעה של התנכלות כלפי העובדים האקדמאים על רקע שיוכם הארגוני. לא הוצגה אף לא דוגמה אחת לפגיעה ממשית, כוונה של הרשות או החלטה לפגיעה מערכתית, בכלל העובדים, ברוב העובדים, או בקבוצה משמעותית של עובדים, המשוייכים לדירוג האקדמאים, לא כל שכן עקב שיוכם. טענת ההתנכלות נסמכה למעשה על דוגמאות ספורות בלבד: 5 עובדים (תוך שנטען, כי ישנם "עובדים נוספים", שהרשות מתנכלת להם, אלא שזהותם נשארה עלומה, נסיבות וצורת ההתנכלות כלפיהם אינה ברורה וממילא, לא הוכחה). יתרה מכך, התרשמנו, כי טענות ההתנכלות, כלפי העובדים שבהליך זה, הן בעלות אופי אינדיווידואלי ולא קולקטיבי (לא משותף לכולם). הראיה לכך, היא כי כל אחד מהם מייחס את ההתנכלות לגורם אחר ברשות, במועד אחר, בצורות ובנסיבות שונות, ועותר לסעד אחר (אם בכלל) - כפי שיורחב. בנוסף, מהראיות שהוצגו בפנינו, שוכנענו כי הרשות לא קיבלה החלטות לגבי כלל העובדים שבהליך זה. החלטות אופרטיביות התקבלו אך ורק ביחס לחן ולעובד א'. כמו כן, לא שוכנענו כי לגופן - החלטות אלו היו פוגעניות או בלתי לגיטימיות בהכרח, ומכל מקום - ודאי לא שוכנענו כי התקבלו על רקע שיוכם לדירוג האקדמאים. ויובהר, נדחית טענתה העקרונית של הרשות, כי אין עסקינן בהתנכלות מאחר ואת מרבית הטענות יש לייחס לשיחות, הערות ואמירות ולא לפעולות פוזיטיביות אשר הרעו את מצב העובדים. התנכלות עשויה לבוא לידי ביטוי גם באמצעות יצירת סביבת עבודה עוינת, ברדיפה או ביצירת תחושה של רדיפה של העובדים. יחד עם זאת, הנכון הוא שאפילו כך, נדרש כי הפעולות נעשו בגלל ועקב שיוך ארגוני - שלא כבענייננו. לא למותר לציין, כבר עתה, כי פרט לגנות, יתר העובדים שבהליך (חן והעובדים א'-ג'), אינם חברי וועד ולא נסתר כי הם משתייכים לדירוג האקדמאי, מכוח תפקידם/השכלתם (ס' 4 לתצהיר אורן, עמ' 14 לעדות חן). כך ככלל וכך בפרט: ההתנכלות כלפי חן טענת ההתנכלות בהליך זה, רובה ככולה, נשענת על טענת ההתנכלות כלפי חן. עיקר הראיות בהליך, הטענות והמסמכים הרבים שהוגשו על ידי המבקשים, מתייחסים למעשה, להליכים שננקטו ו/או שהיו רלוונטיים ביחס לחן בלבד. הוכח כי זה היה המסד לבקשת צד. טוענים המבקשים כי הרשות התנכלה לחן במספר אופנים: א. הפעלת לחצים לעזוב את תפקידו באמצעות זימונו לשורה של שימועים, ביקורות ושיחות בירור שנוהלו באופן בלתי תקין ושסופם בהעברתו מתפקידו לתפקיד נחות וריק מתוכן. ב. הערמת קשיים על מילוי תפקידו והצרת צעדיו וסמכויותיו לרבות מניעת יכולתו לטפל בפרויקטים שהם בתחום סמכויותיו או הקשורים בחברת אל על. ג. פגיעה שלא כדין בקידומו, באמצעות הכפשתו והוצאת דיבתו במכרזים אליהם ניגש. הרשות טוענת, כי לא התנכלה לחן בשלב כלשהו, כי הוא הוזמן לבירורים ושימועים בנושאים שונים אשר חלקם נוגעים לטוהר המידות (הגשת מועמדות אשתו למשרת מנהלת מש"א בחברת סוויספורט בעת שחן היה אחראי על ההתקשרות עם סוויספורט), הפרת נהלים (עבודה נוספת ללא היתר, קבלת טובת הנאה), ביקורת על תפקודו המקצועי כרא"ג פיתוח עסקי (במסגרת עסקאות UPS ואוריין). לשיטתה, אין בהליכים אלו כדי התנכלות אלא זכות ניהולית לגיטימית ובמיוחד נוכח מעמדו. הרשות טענה, כי רק בעקבות ממצאים ומסקנות, כפי שגובשו בדו"ח הביקורת ולאחר הליכים שננקטו עקב זאת, הוחלט לניידו לתפקיד אחר כאשר זכויותיו ותנאי העסקתו לא נפגעו. הרקע להליך הביקורת - עניין UPS ואוריין ביום 22/10/2006 נחתמה עסקה בין הרשות לחברת UPS, לבניית מתקן לוגיסטי לשינוע מטענים. חן מונה ע"י המנכ"ל לשמש כ"ראש צוות" העיסקה (עמ' 25) או כ"מרכז צוות" (עמ' 33). ביום 26/11/2007 הובאה בפני וועדת הכספים בקשת הנהלת הרשות לאשר עסקה דומה עם חברת אוריין. דיון זה התקיים ברקע מכתבו של ב"כ אוריין (עו"ד מחרז, מיום 22/11/2007), שנשלח לחן ולעו"ד שחם (היועמ"ש ברשות), בתביעה לאשר ההסכם עם אוריין, כפי שבא לידי ביטוי בסיכום עיקרי התנאים הכספיים. בישיבה זו, בה נדון המכתב, התעוררה סוגיית קיומם של קשרי בעלות בין חברת UPS ואוריין. בנסיבות אלו נקבע כי "ועדת האד-הוק שמונתה תשקול השפעתם, אם קיימת, של קשרי הבעלות בין אוריין ל- UPS על העסקה הנדונה". כן החליטה הוועדה, להטיל על המבקר לבדוק את תהליך ההתקשרות (מב/38, מב/42, מב/46). שוכנענו כי טעמי הבדיקה היו נעוצים בשיקולים ענייניים ולגיטימיים ולא בשיקולים פסולים. שוכנענו גם, כי הליך הביקורת לא נפתח משיקולים פרסונאליים. אומנם, הטעמים בבסיס ההחלטה קשורים בתחום אחריותו של חן וסביר כי יצריכו התייחסותו ואולם, בשלב זה, מצאנו כי בכך בלבד, התקיימה הזיקה לחן. גם מפרוטוקול הוועדה עולה, כי הבדיקה לא התבקשה פרסונאלית לחן ואין אזכור ולו ברמז, בדבר הפעולות שינקטו לגביו או בכלל, לרבות בדבר העברתו "הצפויה" מתפקידו. חן אף אישר בעדותו כי נכח בישיבה, כי שמו אינו מוזכר בהחלטה או בפנייה לערוך את הבדיקה, לרבות באזכורה של הגב' דליה לב לעניין סוגיית הבעלות (עמ' 24-25 לפרוטוקול). יתרה מכך, חן העיד כי ההתנכלות כלפיו החלה ב- 12/2009 (עמ' 14). כלומר, אין לראות בדרישה ממבקר הרשות לערוך את הביקורת (כבר ביום 26/11/2007), כחלק מההתנכלות כלפיו. נזכיר כי כאשר נחקר על נסיבות הדרישה לעריכת הביקורת בעניין UPS, כלל לא ידע להשיב על הדרישה לכך ועל נסיבותיה (עמ' 24). ברי כבר מכאן, כי לא הוּכחה הטענה, כביכול, שהדרישה להטיל על המבקר לבדוק את תהליך ההתקשרות נבעה כחלק מהתנכלות כלפי חן (או בכלל). עוד יש לציין, כי במהלך הדיון, הוצג בפנינו המסמך מיום 9/8/2007, בו צוינה העובדה, כי "אוריין" הינה בעלת מניות בחברת UPS, לכאורה. דא עקא, למעט הצגתו, הנסיבות בהן בא לעולם מסמך זה - לא הובררו דיין. אדרבא, מעיון בו עולה, כי לא מדובר בגילוי במועד מוקדם בהרבה מהגילוי של חברי המועצה מיום 26/11/2007. ממילא, ככל שיש במסמך זה ממש ו/או במשקל שיש לייחס לו, ובפרט בנוגע להחלטה האם לפתוח בהליכי הביקורת, ברי כי המדובר בהחלטה שהיא בשיקול דעת הרשות/הביקורת. זאת לרבות ובמיוחד נוכח העובדה, כי הוכח בפנינו כי סוגיית הבעלות, לא היא לכשעצמה עמדה ביסוד הביקורת, אלא רק עוררה את הצורך בעריכתה (ביקורת שכללה היבטים, סוגיות ומבוקרים שונים) ועל כן, גם אם יש לייחס לה משקל, הרי שוודאי אין בה לכשעצמה, כדי למנוע מן הרשות לקיים הליך ביקורת, או להעיד כי נפל בהליך דופי. ודאי אין לראות בו התנכלות כלפי חן. ראוי לומר שהליכי המכרז נבחנו כמכלול - ולא פעולתו של חן, ככזו, והשפעתם של אלה על הרשות ומכרזיה. הליך הביקורת ותוצאתו ביחס לחן עקב ההחלטה מיום 26/11/2007 החל הליך הביקורת ברשות, הליך שהחל ב- 2007-2008. ביום 13/9/2010 הועברה לחן טיוטת דו"ח הביקורת והוא התבקש להתייחס לממצאים כמפורט. הטענה כי הטיוטא הועברה לגורמים אחרים קודם שהועברה לחן לא הוּכחה, חן לא פירט באלו נסיבות הועברה, מה הפסול ומה הנזק שנגרם מכך, ככל שהיה בכך ממש. גם מנספח מב/5 עולה כי אף שהועלה כהצעה, הרי שסוכם כי הדו"ח יועבר לתגובת המבוקרים, בלי שנקבע דבר באשר להעברה ל- KPMG. משמטרת דו"ח הביקורת לא היתה חן, אלא המכרז, ממילא ראוי שטיוטא תועבר ליתר המבוקרים בטרם תגובש לדו"ח. זאת גם בשים לב לכך, שמטיוטת הדו"ח הראשונה (מב/39), עולה, כי ל- KPMG הועברו "נתונים", ע"מ לבדוק את דרך השיווק המועדפת של הקרקע בנתב"ג. ממב/5 עולה כי העברת הממצאים הוצעה "כדי שישלבו אותם בעבודתם". כך או כך, המדובר בטיוטא בלבד שלא גובשה לכדי מסמך סופי ומחייב, ואשר גם הועברה להתייחסותו של חן, קודם לקבלת החלטה או מסקנה בהליך הבקורת, או בעניינו. ביום 19/10/2010 העביר חן התייחסותו המפורטת (22 עמודים ו- 129 עמודי נספחים) וביום 7/12/2010 העביר התייחסותו המשלימה (נוכח פניית המבקרת להשלמת נתונים, בהתייחס לתגובתו). ביום 15/2/2011 הועברה לחן ולגורמים נוספים הטיוטא השנייה לדו"ח הביקורת וכל אחד מגורמים אלו התבקש להתייחס לממצאים שבתחום אחריותו. טענת המבקשים בדבר טענות חדשות שנכללו בטיוטא השניה - נטענו בעלמא. ממילא ואפילו היה בה ממש, הרי משניתנה לחן הזדמנות לשוב ולהגיב לממצאים - כולם - כמפורט בטיוטא השניה - לא ברורה הטרוניה בעניין זה. נוכח התייחסותו המפורטת של חן לטיוטא הראשונה גם לא מצאנו פסול בכך, כי בטיוטא השניה, נכללה התייחסותו של חן (החלקית בלבד). ביום 7/3/2011 העביר חן את התייחסותו המפורטת לטיוטא השניה (38 עמודים). חן צירף בשנית גם את התייחסותו לטיוטא הראשונה. ביום 10/4/2011 פורסם דו"ח הביקורת הסופי. יצויין בתמצית, כי בדו"ח נקבע, שנפלו ליקויים בהסכם עם UPS ובאופן יישומו וכי הוא נערך בניגוד להנחיות של וועדת הכספים ושל מקבלי ההחלטות. יוער, כי הדו"ח כלל את התייחסותו של חן באופן תמציתי בלבד ואולם כאמור, נוכח התייחסותו המפורטת של חן, סביר בעינינו, כי תכלל התייחסות תמציתית בלבד, תוך צירוף התגובות-גופן, לדו"ח עצמו. משכך נעשה (מב/46 הערה בעמ' 3 לדו"ח הביקורת הסופי) - לא מצאנו פגם בעניין זה. ביום 4/5/2011 התקיים דיון בוועדת הביקורת בעניין עסקת UPS (מב/49). הטענה כי בפרוטוקול הדיון לא נכללה כל התייחסות של חן נטענה בעלמא (ונסתרת) לא פורט מה מהתייחסותו נשמט ומה החשיבות לפירוט דברים אלו. אדרבא, מעיון בפרוטוקול, עולה כי לחן ניתנה הזדמנות לטעון טענות והפרוטוקול כלל גם את התייחסותו. מכך גם עולה, כי חן חזר על טיעונים וטענות אשר נכללו במפורש ובהרחבה בטיוטות שהועברו על ידו, דהיינו לא מדובר בהבהרות נוספות או בטיעונים חדשים. שוכנענו, כי מלוא התייחסותו של חן היתה בפני הרשות קודם לקבלת החלטה. זאת למעט תשובות לשאלות מסוימות, אליהן בחר חן שלא להתייחס ביוזמתו, מחמת שלא ראה כל רלוונטיות לכך (לדעתו). מעיון בפרוטוקול הישיבה התרשמנו כי התנהלה באווירה מתוחה, במהלכה הושמעו דברים קשים. גם בהקשר זה, מצאנו רלוונטית את עדותו של אורן, לפיה לעיתים נאמרים דברים נוקבים בישיבות המועצה, זאת תוך שהבהיר כי: "מונחים בפניה כל מיני חומרים, ניירות, דו"חות ביקורת וחלקם חמורים יותר וחלקם פחות וחברי המועצה מביעים את דעתם זה תפקידם חובתם יש להם אחריות של נושא משרה והם מביעים את דעתם. אני לא רואה בזה התנכלות לעיתים הביקורת נעשית בשפה יותר חדה או רכה אך זה המקום שבו צריכים להתקיים הדיונים וצריך לראות את זה בהקשר זה" (עמ' 56/ עמ' 113). בשלב זה, כבר הובא בפני המועצה דו"ח הביקורת הסופי, שכאמור כלל ממצאים ומסקנות (לאחר התייחסות כפולה של חן) ובהקשר זה יש להבין את הדברים שהוחלפו במועצה/ בועדה. יחד עם זאת, ואפילו כך, עדיין לא שוכנענו, כי המועצה החליטה או הפעילה לחץ על המנכ"ל לנקוט בצעד כלשהו כלפי חן בעקבות הדו"ח. כך, לדברי אריאלה טרנר: "... אני בטוחה שאתה כמנכ"ל יודע להסיק את המסקנות למנוע הישנות אפשרות שדברים יתנהלו בצורה הזאת... וההרגשה היא שכל הזמן הוא הלך לטובת הקליינט שלנו, לא יכול, לדעתי, להמשיך בתפקידו", בהמשך יו"ר הועדה אמר למנכ"ל כי האחריות וקבלת ההחלטות מוטלות על המנכ"ל ו"לכן ממליץ לשקול את המשך תפקודו של העובד ואת המשך הרכבה של וועדת מסחר ונכסים", גב' דליה לב ציינה: "אתה צריך לעשות כמיטב יכולתך והבנתך מה אפשר לעשות ומה ניתן לעשות... צריך להסיק איזשהן מסקנות... שקשורות לניהול". ולסיכום נקבע: "3. הועדה ממליצה להנהלה לשקול את המשך תפקודו של רא"ג פיתוח עסקי. 4. מסקנות המנכ"ל בנושא תפקוד רא"ג פיתוח עסקי יובאו בפני הועדה במועד מאוחר יותר". טענות המבקשים, כי הופעל לחץ על המנכ"ל ליישם את החלטת המועצה (שכאמור, לא נתקבלה כטענתם!) - או כי יקבל החלטה "ברוח" המלצותיה - נדחית. אדרבא, בישיבה זו, מצא המנכ"ל להפסיק דיון בשאלות אישיות, משסבר שאינן רלוונטיות. כמו כן הודיע, באופן שאינו מותיר כל מקום לספק, כי בעת שימוע בעניין העברה מתפקיד או בעת פיטורין, נדרשת התייחסות לעשייה כולה של עובד ובפרט ביחס לחן הודיע המנכ"ל: "אי אפשר לקחת דו"ח ביקורת שמסתבר ממנו שהבן אדם טעה ושגה ועשה דברים לא בסדר, לא בזדון, לא במסגרת פגיעה בטוהר מידות ולבוא אתו חשבון או לתלות אותו בכיכר העיר. אני לא חושב שזה נכון לעשות... אין לי שום כוונה לעשות את זה". ברוח זאת עוד צויין ביחס לחן, בהמשך הפרוטוקול: "התנהגותו נובעת מתחושת המגננה בה הוא שרוי במעמד הדיונים בועדת הביקורת... לישיבת הועדה הקרובה תוגש התייחסות ספציפית לכל ממצאי דו"ח הביקורת. בנוסף אמר המנכ"ל כי אלכס חן יזומן לשיחת בירור כדי לבדוק את תפקודו המקצועי בהסתמך על הערות הביקורת וציין שייתכן וירצה להיעזר בגורם מקצועי. אם כתוצאה מהשיחה, יחליט שיש להעבירו מתפקידו, יערוך שימוע כמקובל וע"פ החוק". הדברים עולים בקנה אחד, למשל, גם עם החלטת המנכ"ל מיום 1/5/2011 (מב/47): "בעקבות הדיונים שהתקיימו בפורום הות"ל כאשר הנושא לעניין ההתקשרות עם חברת UPS עמד במרכז הביקורת, ולאור הערות המבקר באשר לתפקודו של רא"ג פתוח מסחרי מר אלכס חן, החלטתי לזמן את אלכס חן לברור כדי לבדוק את תפקודו המקצועי. בכפוף לבדיקה זו, אקבל החלטה אחת מהשתיים: א. לזמן את אלכס חן לשימוע בהיותי סבור שלא מילא תפקידו כראוי באופן שאינו מאפשר המשך ביצוע התפקיד כרא"ג פתוח מסחרי (העברתו לתפקיד אחר). ב. אין בהערות הבקורת (מ)שום נימוק מספיק להעברתו מתפקידו". הנה כי כן, אין בכך כי הועדה הביעה דעתה, המליצה, או דרשה כי המנכ"ל יסיק מסקנות כלשהן, כדי פגם. אדרבא, שוכנענו כי אין בדברים שהושמעו, משום החלטה כלפי עובד כלשהו, וודאי שלא ביחס לחן. שוכנענו כי היה ברור לכל המשתתפים, לרבות המנכ"ל, כי הוא (האחרון) הגורם היחיד המוסמך לקבל החלטה בעניין זה. טענת "הפעלת הלחץ", לכל היותר, ואם בכלל, עשויה היתה להיות טענה של המנכ"ל וזאת לא נטען. ההפך הוא הנכון: מדברי המנכ"ל, נקל להסיק כי לא היה בהמלצת הוועדה כדי לכבול את שיקול דעתו. התרשמנו, כי המנכ"ל ראה עצמו חופשי לקבל החלטה כלשהי במתווה שימצא לנכון. מדבריו גם שוכנענו, כי בשלב זה, טרם נתגבשה החלטה כלשהי בקשר עם ממצאי הדו"ח בנוגע לחן וכי ביסוד שיקול דעתו - לא היתה כוונה לפעול ע"פ שיקולים פסולים ובלתי לגיטימיים, תוך שהבהיר כי נכון יהיה להתייחס "לעשיה כולה" ולא לחרוץ הגורל אך בקשר לדו"ח. בהתאם, ביום 20/7/2011 נערך לחן שימוע בדבר הכוונה לניוד. ביום 25/8/2011 הודיעה הרשות על ההחלטה לנייד את חן לתפקיד אחר (מנהל מידע גיאוגרפי) תוך שמירה על תנאי שכרו. ביום 31/8/2011 אמור היה להערך לחן שימוע נוסף לשם החלטה סופית, בדבר התפקיד אליו יועבר. דא עקא, חן לא התייצב לשימוע. בחילופי דברים שבין בכ"י הצדדים, הודע לב"כ הרשות כי אין בכוונת חן להגיע לשימוע, כי אינו מעוניין לדחותו וכי בכוונתו לפנות לביה"ד (עמ' 8). ואכן, במועד זה, הוגש ההליך דנא. ביום 1/9/2011, משלא התייצב חן לשימוע, הודיעה הרשות לחן, כי המנכ"ל החליט להעבירו לתפקיד מנהל מידע גיאוגרפי (עמ' 8 לפרוטוקול, נספח 1 לתצהיר אורן). לאחר שנדחתה הבקשה למתן צווים ארעיים ובקשת הערעור, החל חן לשמש בתפקיד זה. התערבות ביה"ד בהחלטות הרשות הלכה פסוקה היא כי ביה"ד לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות אלא במקרים של חוסר סבירות קיצוני היורד לשורש העניין, או ככל שההחלטה התקבלה שלא כדין, בחוסר תום לב. הלכה זו רלוונטית הן (1) להתערבות בהחלטה לפתוח בהליך הביקורת, הן (2) בממצאי הביקורת ומסקנותיה - גופא, והן (3) בהחלטת הניוד (להלן: "ההחלטות"). כבר נפסק, כי החלטות מסוג זה, ככלל, נמצאות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרשות. זאת גם מן הטעם, שאין לביה"ד את הכלים והמומחיות להחליט במקום הרשות בסוגיות מקצועיות כגון: האם יש להצמיד לשער הדולר, מה גובה דמי השכירות הראוי או המצוי בעסקאות ארוכות טווח, האם נגרמו הפסדים כספיים, באיזה היקף וכדומה, והאם ובאיזה אופן היה על חן לשמש בתפקידו, שאלות שהן בתחום מומחיות הרשות/ הביקורת. כך גם לא יתערב ביה"ד בצורך הניהולי או המקצועי של הרשות לפתוח בהליך ביקורת, או בדבר איוש, הגדרת או יצירת תפקיד כלשהו. זאת כאמור, אלא אם נעשה הדבר שלא כדין, מטעמים פסולים ובחוסר תום לב. לכך יש להוסיף, כי נוכח ייחודיות ההליך שבפנינו (ס"ק והטענות שנטענו בו) -יש לבחון בנוסף, האם ההחלטות התקבלו בשל ועקב השתייכות ארגונית, או אז תדרש התערבות ביה"ד. התערבות ביה"ד בממצאי הביקורת ובמסקנות המבקר כאמור, שוכנענו, כי הליך הביקורת נפתח משיקולים ענייניים. חלקו הראשון בוצע בידי אוריאל רונד, אשר העביר טיוטא ראשונה בטרם פרישתו. כבר במסגרת הטיוטא הראשונה צויינו הפגמים והליקויים שנמצאו בקשר עם עסקאות UPS ואוריין, כך שלא מדובר רק בהערכתה המקצועית של גב' גרוסמן, המבקרת שהשלימה את הליך הביקורת. נוכח תגובות שהתקבלו, נדרשה גם חוות דעת מומחים (משרד רו"ח סומך חייקין בשילוב עם KPMG). הדו"ח נכתב בשיתופו של ד"ר נטוביץ, רו"ח ומומחה למערכות מידע (מב/46). לא נסתר, כי הינו חיצוני לרשות, אינו עובד בה עובר לעריכת הדו"ח ואינו תלוי בה. מעיון בדו"ח עולה, כי כלל ממצאים ומסקנות בנוגע להיבטים שונים (הנדסה, משפטי וכו') וביחס למבוקרים שונים (המבוקרים א'-ה'), מכולם נתבקשה התייחסות לטיוטות, טרם שגובש הדו"ח הסופי. כבר מכאן ברי, כי הליך הביקורת לא כוּנן, או דו"ח הביקורת, לא נכתב, "למידותיו" של חן ולא עסקו בו ובתפקודו, בלבד. חן גם אישר בעדותו, כי ניתנו לו הזדמנויות וכי הוא התייחס לטיוטא הראשונה והשניה (עמ' 32), אישר כי הדו"ח הסופי כלל את תמצית התייחסותו ואת התייחסותה של מבקרת הפנים להתייחסותו (עמ' 32), כי יכול להיות שלו ולמבקרת תהיינה דעות מקצועיות שונות (עמ' 32), כי ידוע לו שהרשות התקשרה עם רו"ח חיצוני שאינו עובד של הרשות ע"מ לבחון את תחומי הביקורת (עמ' 32), כי ייתכן ולו ולרו"ח תהיינה דעות מקצועיות שונות (עמ' 32) וכי לא ידוע לו אם רו"ח התנכל לו (עמ' 32). חן גם אישר כי יתכן שלו ולהנהלה, תהיינה דעות מקצועיות שונות ועמדות שונות ביחס להתנהלותו, לרבות בדבר אופן קבלת החלטות (עמ' 18). מכאן יתכן כי הביקורת של חן את הממצאים נובעת מחוסר הבנה או מהבנה שונה, את תפקידו או ציפיותיה של הרשות. גם ניסיונותיהם הרבים של חן והמבקשים, לטעון ל"צמצום" אחריותו בהקשר לדו"ח - אין לנו אלא לדחותם. חן שימש כראש צוות (מרכז צוות). ההחלטה האם להטיל עליו אחריות כזו או אחרת לכשלי הפרויקט, בשל מעמדו, מעשיו או מחדליו, כאחריות אישית או קבוצתית - הינה החלטה של הרשות. ביה"ד אינו משמש כערכאת ערעור על ממצאי הביקורת או על החלטתה באשר לאחריות שיש לייחס לעובד כזה או אחר, מה גם שלביה"ד אין המומחיות הנדרשת לקבוע דבר בסוגיות נושא הביקורת. מטעם זה, נדחות (למשל) הטענות כמפורט בס' 152-206 לבקשה, שאינן עוסקות בהליך ותקינותו, אלא במהות הטענות בקשר עם ממצאי הביקורת. אפילו היה מוכח, כי הטעויות בוצעו על ידי חן בתום לב או בשיקול דעת כזה או אחר (בין היתר, כנטען בס' 249 לבקשה לסעדים זמניים), עדיין אין כדי לשנות מכך, כי ההחלטה - הינה של הרשות. לא למותר לציין, כי גם מעדותו של חן-גופא (שהיתה חמקמקה ומתפתלת בעניין זה ומאוד לא ראויה) - לא שוכנענו כי אין לייחס לו אחריות ("כלשהי"). כך למשל, אף מעדותו שלו, לא הוברר מדוע, מכוח מה ובאלו נסיבות, נערך המסמך מב/63, האם מיוזמתו אך בניגוד לנהלים, או שמא כפי שנדרש והיה מצופה ממנו, כראש צוות/מרכז צוות (למשל, עמ' 25-31). גם בטענה כי העסקה אושרה על ידי שר התחבורה, לא שוכנענו כי יש כדי לשנות מכך. בעניין זה נפנה למב/31 ממנו עולה כי אישור השר ניתן על סמך מידע שנמסר לו ובכלל זאת, חוות הדעת של חן. גם במב/1 [הערכות עובד משנים מוקדמות (1991, 1998)] - אין כדי לשנות מכך כי החלטת הרשות לפתוח בהליך ביקורת או לקבל החלטה כלשהי בעקבות ממצאיה, הינה החלטה לגיטימית של הרשות (ויוער, כי משמדובר בהערכות קודמות גם אין כדי לפגום בסבירותה) ולכן, אין להתערב בה. נפנה גם לנספח מב/28 (בין אם זה הוא בקשר למדיניות כללית או ייחודית), מסמך שנערך על ידי חן ומעיד על אחריותו. כך גם מעדותו בעניין זה, אשר לבדיקה (שביצע, או שלא ביצע, או התבקש לבצע; עמ' 28) - לא נמצאנו למדים אחרת. שמענו גם את הטענה, כי עסקת UPS היתה עסקה חדשנית, באופן הנעדר ניסיון, לקחים ובסיס להשוואה. חן גם טען (כך) בהרחבה, במסגרת תגובותיו לטיוטות. אלא, שהרשות שללה האפשרות כי מדובר בעסקה חדשנית (ס' 27 למב/71) ואף טענה כי ללא קשר לייחודיות העסקה (ולחילופין, אולי דווקא לאור ייחודיותה) - היה צריך לפעול ע"פ ההוראות של הוועדות וחוות הדעת השמאית (דו"ח הביקורת ונספח 6 לעיקרי טיעון הרשות). כך או כך, חן אישר בעדותו, כי לחלוטין היתה סטייה מהמלצות השמאי בעסקת UPS וכי גם בעסקת אוריין, יושם הדבר באופן זהה ובכך, אישר את הסטיה מההליך התקין והראוי (עמ' 29, עמ' 31). גם נוכח זאת - לא שוכנענו כי יש להתערב בהחלטת הרשות. ויובהר, העובדה כי חן סיפק הסברים מפורטים, שלא התקבלו ע"י הרשות - אין בה כדי להוכיח כי טיעוניו לא נלקחו בחשבון, או כי בהחלטת הרשות נפל פגם, וודאי אין בכך כדי להוכיח טענת התנכלות. אדרבא, הסבריו המפורטים מעידים כי ניתנה לו ההזדמנות לטעון את כל טענותיו וכי הוא אכן הביא את התייחסותו לרשות, כפי שמצא לנכון, קודם לדו"ח הביקורת הסופי וקודם קבלת ההחלטה בעניינו. העובדה כי הרשות לא קיבלה דעתו - עמדתו - אין בה כדי הוכחת התנכלות. הנה כי כן, לא שוכנענו כי פתיחת הליך הביקורת, או ממצאי הדו"ח "הוזמנו" על מנת להכשיר את הקרקע לניודו או כדי להוציא לפועל החלטה כלשהי, שהיתה ידועה מראש, במועד כלשהו - טענה שלא הוכחה. לא למותר לציין, כי ככל שהיה ממש בטענה זו - מצופה היה כי המבקשים היו פועלים בנושא זה "בזמן אמת". שוכנענו כי ממצאי הביקורת ביחס לחן, לא נתקבלו בהליך פסול, או בחוסר תום לב (ודאי לא חריג או קצוני) ולכן, ביה"ד לא ישים עצמו במקום (החלטת) המבקר/הרשות. התערבות בהחלטת הניוד (הן לעצם הניוד והן באשר לתפקיד מנהל מידע גיאוגרפי) שוכנענו כי העברתו של חן מתפקידו נעשתה בעקבות ממצאי דו"ח הביקורת ומטעמים ענייניים-מקצועיים. אורן העיד באופן שלא נסתר, כי החלטת המנכ"ל לפתוח בהליכים נגד חן, באה "בעקבות דו"ח מבקרת הרשות, דו"ח משרד המבקר בעניין יו.פי.אס והמלצות הביקורת לבחון את תפקידו של מר חן" (עמ' 133/75) וכי "הסיבה היחידה שבגינה (ש)אלכס נויד מתפקידו היא סיבה מקצועית" (עמ' 113/56). בנוסף, מעיון בדו"ח הביקורת עולה, כי בחלק מההמלצות הנוגעות לחן צוין: "לבצע הערכה של תפקוד רא"ג פיתוח עסקי מר אלכס חן ולפעול בהתאם". חן גם אישר בעדותו, כי בדו"ח המבקרת אין מופיעה המלצה להעבירו מתפקידו (עמ' 33-34) וכי כפי שהוא מבין (מפרש) את ההמלצות, אפשר להבין כי כן המליצה וגם שלא המליצה, וכי לא היתה מניעה כי המבקר ימליץ להעבירו מתפקידו (עמ' 33-34). בנוסף, הוכח כי לחן נערך שימוע ע"י המנכ"ל והוא זה שהחליט על העברתו לתפקיד אחר. לא הוכח כי ביסוד ההחלטה להעביר את חן מתפקידו עמדו שיקולים פסולים ומהפרוטוקולים שוכנענו, כי המנכ"ל גם לא התכוון להפעיל שיקולים מסוג זה. יתרה מכך, החלטת הניוד לתפקיד הספציפי, התקבלה רק לאחר שחן הודיע, ביום שבו היה אמור להתקיים השימוע (הספציפי לכך), כי אין בכוונתו להתייצב לשימוע, אלא לפתוח בהליך משפטי. כפי שקבענו בהחלטתנו מיום 10/10/2011, בכך וויתר חן על זכותו להשמע ביוזמתו (והארגון ביוזמתו), וויתר בפועל על זכות השימוע בהקשרו. אין ביה"ד משמש כערכאה נוספת או כפורום חילופי להליך השימוע הראוי בו ביקשה הרשות לנקוט. ביה"ד גם אינו "בָּמה" להתכתבות בין הצדדים ולהעלאת טענות בדבר אופי התפקיד, טענות שהיה מקום להעלותן, במסגרת השימוע, ברָשות. הא ותו לא! ויובהר, בניגוד לטענת המבקשים, לא שוכנענו כי גורלו של חן "נחרץ" או כי בשל כך לא היה טעם להמתין עד לאחר שימוע נוסף (ס' 66 לתשובה, ס' 5 לתמצית). יוער, כי נוכח ריבוי הטענות והאסמכתאות שבהליך (ובניגוד למשתמע מהנוסח שבס' 254, עמ' 36 לבקשה), התרשמנו כי גָמלה ההחלטה במבקש מבעוד מועד, שלא להתייצב לשימוע וחלף זאת לפתוח בהליך משפטי. נסיבות ענייננו, כפי שהוכח בפנינו, שונות בתכלית מהנסיבות הקיצוניות בעניין אלישע [בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת ת"א נ' רבקה אלישע (מיום 27/2/2008)]. לפיכך, יש לזקוף לחובתו של חן את אי התייצבותו לשימוע וממילא, אין בטעם זה, לכשעצמו, כדי להצדיק את התערבותנו בהחלטת הרשות. גם לא מצאנו כל קשר בין ההחלטה על העברת חן מתפקידו ובין הדיון בישיבת ועדת מנהל ארגון וכ"א מיום 29/4/2010 (נספח 10 לתצהיר אורן, מב/11 נספח מב/ט) לגביו נחקר אורן ממושכות. מצאנו כי עדות אורן היתה עקבית ומהימנה ושוכנענו כי דיון זה עסק בעניין שונה ואחר, שאינו קשור לתחום אחריותו של חן (באגף המקרקעין) ולכן גם לא סביר היה שחן יוזכר בו. אורן העיד כי החומר שהציג בישיבה היה רלוונטי לנושא שנדון: "תחום הנכסים והמקרקעין שנוהל באופן מבוזר..."; הדיון קשור בתהליך ארוך בו מקרקעי הרשות טופלו בצורה רשלנית "ולכן נולד הצורך לקיים את הבחינה... ובאותו דיון חברי המועצה הביעו דעותיהם מבלי שהתקיימו החלטות אופרטיביות הקשורות למי מהעובדים". אשר לפרוטוקול, העיד כי הדברים שנרשמו הם אלו שנאמרו, כי ההפניה בפסקה 4 עמ' 5 אינה מתייחסת לחן, החטיבה שבה מדובר היא חטיבת מסחר ופיתוח עסקי שבראשה עומד סמנכ"ל ובתוך החטיבה הזו חן הוא ראש אגף ועניין זה אינו נוגע לו. אורן שב והעיד, בהזדמנויות שונות, כי הפרוטוקול אינו קשור בחן. כך כאשר נשאל האם נספח 10 הינו בעקבות זאת שהמנכ"ל החליט לפתוח בהליכים כלפי אלכס חן והוא השיב: "ממש לא, לא שייך לאלכס חן" (עמ' 75 /133) ובהמשך: "ממש לא. הסברתי קודם, את לוקחת מקרה שלא שייך לאלכס חן ואת מסיקה מסקנות לגבי אלכס חן" (עמ' 76 / 134). כך או כך, לא נסתר, כי בדיון לא התקבלה החלטה (כלשהי) בנוגע למי מהעובדים (כל שאושר הוא מבנה ארגוני של אגף המקרקעין! לגביו נקבע כי איוש נכון של התפקידים במבנה הוא המפתח להצלחת האגף). כמו כן, סוכם כי ההנהלה ולא המועצה, היא שתשקול ותחליט על צעדיה באשר לעובדים המשמשים בתפקידים השונים והתאמתם המקצועית בתחום המקרקעין, נכסים, פיתוח רישום וניהול. אין בהחלטה דבר בקשר עם אגף פיתוח עסקי - שהוא בתחום אחריותו של חן. ביום 1/9/2011 הועבר חן לתפקיד מנהל מידע גיאוגרפי בחטיבת הנדסה (נספח 2 תצהיר אורן). אורן אישר בעדותו כי התפקיד אליו הועבר הינו תפקיד רמ"ח בעוד התפקיד שחן ביצע לפני כן, הינו רא"ג, שהינו גבוה יותר בהירארכיה (עמ' 86 /144). יחד עם זאת, העיד כי לא התקבלה כל החלטה המונעת קידום עתידי וכי חן יוכל בעתיד להתמודד על תפקידים אחרים (עמ' 87/ 144). עוד העיד כי בתפקידו הנוכחי יהיה חן ממונה על 2 שרטטות שהן עובדות הרשות ועל עוד 4 עובדים מקצועיים בתחום המפוי במיקור חוץ וזאת תוך שהבהיר כי אין לכך קשר להיקף ומהות התפקיד; כי "יש סמנכ"לים שיש להם 5 או 6 כפיפים וראשי אגפים" (עמ' 90). חן אישר אף הוא בעדותו, עת העיד כי בתפקיד החדש כפופים אליו "שני עובדי רשות ואני אמור לנהל חוזה להעסקת עובדי חברת חוץ מקצועיים בתחומם שהם 4, אני מנהל את חוזה ההתקשרות עם החברה הזאת" (עמ' 12 לפרוטוקול). בנוסף, אורן אישר כי התפקיד בוצע בעבר על ידי עוזר הסמנכ"ל שפרש (עמ' 86 / 144) ואולם, התפקיד עבר שינויים והוחלט, כי יבוצע "בפול טיים ג'וב במשרה מלאה". כלומר, לא מדובר בתפקיד זהה שבוצע בעבר, אגבית, ע"י עובד אחר, אלא בפרויקט שונה וחדשני (עמ' 86 / 144, נספח 5 לתשובת הרשות, ס' 15-16 לתצהיר אורן) - גרסה שלא נסתרה. עוד העיד כי ההחלטה לכך התקבלה נוכח המלצתו, באשר לאופן קידום הפרויקט [לאחר שקיים בחינה בה שותפו הגורמים הרלוונטיים (עמ' 86 / 144)], ולפיה, זהו פרויקט שצריך לשים בו אדם רציני שיקדם אותו (עמ' 88/ 146). כך שב ושלל את האפשרות שמא עיצוב התפקיד מחדש קשור בשימוע, אלא "כתוצאה מהבדיקה שביקש ממני המנכ"ל לבצע על אופן ניהול הפרויקט ובעקבות המכתב שהוצאתי לו בעניין זה" (נספח 2 לתצהיר אורן, ראה גם נספח 4 לתשובת הרשות מיום 18/7/2011). עדות זו לא נסתרה ולא הוכח כי התפקיד בא לעולם "על מנת" לאפשר את ניודו של חן מתפקידו. מקובלת עלינו טענת הרשות, שלא נסתרה, כי בין אם התפקיד יבוצע בידי חן ובין אם לאו - הרשות זקוקה לאדם בעל יכולות לבצוע תפקיד זה (למשל ס' 3 להודעה ובקשה מטעם הרשות מיום 4/9/2011). כאמור, שיבוצו של עובד בתפקיד זה או אחר כמו גם עיצוב והגדרת תפקיד, ובמיוחד במסגרת פרויקט חדש, ככלל, הינן החלטות הנתונות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית. בכלל זאת, הגדרה לכך שבעל התפקיד יבֵחן, יתַקף או יעדכן את התפקיד ביחס למה שהוגדר לפני כן. לא שוכנענו כי מדובר בתפקיד נחות ערך וריק מתוכן ממהותו (להבדיל מהדירוג). לכל היותר, הוכח בפנינו כי תפקיד זה אינו לרוחו או עונה על צפיותיו של חן ואולם, אין בכך לכשעצמו כדי להצדיק התערבות ביה"ד בהחלטת הרשות. בנוסף, אשר לסוגית תקציב הפרויקט - אורן העיד כי מועצת הרשות אישרה את התקציב, אך הוא הועבר לאישור הממשלה וכי התקציב לשנת 2012, כולו, עדיין לא אושר סופית ע"י הממשלה, כי וועדת הפיתוח אישרה את הפרויקט וההקפאה נועדה לבחינת העלויות ולא לצורך עצם נחיצות הפרויקט (ראה בקשה בהסכמה לתיקון פרוטוקול מיום 5/2/2012) - זאת לא נסתר על ידי המבקשים. גם מכאן, לא הוכח כי מדובר בתפקיד סתמי, ריק מתוכן או בתפקיד שאינו מתוקצב. ונזכיר - שוכנענו כי ההחלטה בדבר ניודו של חן התקבלה על רקע ממצאי הביקורת, לאחר שימוע שנערך במסגרת שקילת האפשרות לניידו ולאחר שבחר שלא להופיע לשימוע בדבר הניוד לתפקיד הספציפי (ס' 14 לתצהיר אורן). בנסיבות אלו, לא היתה לחן "זכות קנויה" להיות מועבר לתפקיד במעמד/תוכן/הגדרה שווים. ואולם אפילו כך, כאמור - לא הוכח כי מדובר בתפקיד פחות ערך. מה גם שהעברתו לא פגעה בתנאי שכרו (ס' 14 לתצהיר אורן). לאמור משמעות, שעה ששוכנענו כי הרשות שקלה את ניודו ולא את פיטוריו, דווקא מתוך התייחסות לוותקו בעבודה ולתפקודו בעבר ולא כאמצעי ענישה, אלא כחלק מאחריות ניהולית ומקצועית, משהרשות אינה יכולה להשאיר בתפקידו עובד שגרם לה נזקים בהתנהלותו (ס' 13 לתצהיר אורן), או שקיים רבב הרלוונטי לתחום עיסוקו הספציפי. אשר על כן, ובנסיבות העניין, מצאנו את החלטת הרשות סבירה ומידתית. האמור לרבות ובנוסף לכך כי גם ככלל, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד לנהל את מפעלו, ניתן בנסיבות גם להעביר עובד לתפקיד אחר. הטענה בדבר הצרת צעדים וסמכויות והצעות לעבור לתפקידים קודמים המבקשים טענו כי הרשות התנכלה לחן גם על ידי כך שצמצמה סמכויותיו והדירה רגליו מטיפול בנושאים שבאחריותו. בעניין זה הפנו להחלטת וועדת הכספים מיום 27/10/2009, בה נאמר, שחן לא יטפל בפרוייקט הקמת מכרזים לוגיסטי בנתב"ג (מב/24) ולהמנעות מלדון בנוכחותו בדיון ביום 27/2/2011. כמו כן טענו כי הרשות פעלה להעברתו לתפקידים אחרים, קודם לניודו, תוך הפעלת לחץ ואיומים, שאם לא יעזוב את תפקידו, יינקטו כנגדו כל האמצעים הדרושים לשם כך. הרשות לא התכחשה לכך, כי כבר ב- 2007 הודע לחן, כי הוא לא יעסוק במכרזים לוגיסטיים. הרשות טענה כי עשתה זאת, שכן היתה מחוייבת לדאוג לאינטרסים הכלכליים שלה (עמ' 4 לפרוטוקול) וכי רשאית היא להעביר עובד מתפקידו, או לצמצם סמכויותיו, ככל שמוצאת היא לנכון מכוח הפררוגטיבה הניהולית שלה. עוד טענה כי הצעות להעבירו מתפקידו, נעשו בתום לב, בנסיון להמנע מחוסר הנעימות הכרוך בהליך זה (ס' 28 לתשובה לבקשה). מהראיות שהובאו בפנינו, עולה כי בשנת 2007, טרם התבררה הסוגיה האם יש לקשרי הבעלות השפעה (למשל, בנספח מב/38: "ועדת האד-הוק... תשקול השפעתם, אם קיימת...), טרם גובשה טיוטא ראשונה, טרם נתקבלה התייחסותו של חן וטרם גובש דו"ח הביקורת הסופי. מכאן, יתכן כי העיתוי לקבלת החלטה כלשהי בעניינו של חן - היה מוקדם. יחד עם זאת, נוכח מהות תפקידו, והטענות שהועלו כבר בשלב זה, לא שוכנענו כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהחלטת הרשות לצמצם סמכויותיו בכל הקשור לפעילותו במכרזים הלוגיסטיים - שהיא היא נושא דו"ח הביקורת (עסקאות UPS ואוריין). לאמור משמעות, שהרי גם בדיעבד, לאחר שהושלמה הביקורת, נמצא כי נפלו פגמים בתפקודו של חן בעסקאות אלו, ובעקבות זאת הוחלט להעבירו מתפקידו. דהיינו, הלכה למעשה, היתה זיקה בין האמצעים שננקטו וסבירותם ובין מבחן התוצאה. יתרה מכך, לא שוכנענו כי היתה מניעה לכך כי הרשות, תציע לחן לשמש בתפקידים אחרים גם במועד שקדם לדו"ח הסופי מנהל טרמינל, רא"ג תפעול במטה חטיבת המסופים; (מיום 7/12/2009 ו- 8/12/2009, מב/4). שוכנענו כי ניסיונות אלו נבחנו במשותף, מתוך ניסיון להגיע להסכמה. מהתעוד של חן עולה כי נוהל מו"מ (חן שקל, התנה, התבקש להחזיר תשובה וכדומה). הטענות בדבר לחץ ואיומים שהופעלו על חן לעזוב את תפקידו מרצון - לא הוכחו. ולראיה, הצעות שהועלו לא יצאו אל הפועל וחן לא הועבר מתפקידו, אלא בעקבות ממצאי דו"ח הביקורת. ויובהר, דו"ח הביקורת, נדרש כבר בשנת 2007 (ולא בשנת 2010) דהיינו, בנגוד לטענת המבקשים, לא מדובר בהליך שנפתח בעקבות כך שלא נמצאה הצדקה להעברתו או מאחר שלא הצליחה הרשות לשכנע את חן לעבור מתפקידו (ס' 12, 23 לתמצית הבקשה). כך או כך, בשלב זה - טרם באה לעולם התנכלות כלפי חן שנטען כי החלה ב- 2009 וטרם הוצע לחן לעבור לתפקיד כלשהו (ההצעות הנטענות לעיל הינן רק משנת 2009). גם מכאן, לא הוכח כי ניודו לתפקיד אחר, קשור באיומים או בהתנכלות, מה גם שכאמור, שוכנענו כי בסופו של יום, חן נוייד מתפקידו (רק) כתוצאה מדו"ח הביקורת. בנוסף, ההחלטה שחן לא יעסוק במכרזים לוגיסטיים, "האיומים" או ההצעות להעברתו לתפקיד אחר, הינם מ- 2007 או 2009. העלאת טענות בשלב זה (31/8/2011), לוקה לכאורה בשיהוי. מה גם שנוכח חלוף הזמן, העיסוק בסוגיות אלו, בשלב זה, הינו תיאורטי בלבד. כאמור, ממילא הרשות לא העבירה את חן מתפקידו בשלב מוקדם יותר או לאחד מתפקידים אלו. כך העיד חן, כאשר נשאל מדוע לא פנה לביה"ד לקבלת סעד משפטי: "המנכ"ל לא נקט בשום החלטה, הוא לא עשה שום צעד להעביר אותי, הוא כיוון לעשות את זה בהסכמתי ומשלא הסכמתי - הוא לא קיבל שום החלטה אופרטיבית, כך שמלבד יידוע של הוועד היציג שלי עורכי הדין שמלווים את הוועד לא אני ולא הם מצאו לנכון לפנות לבית המשפט בנסיבות אלה" (עמ' 14). בכך אישר את מסקנתנו דלעיל. אשר לתפקיד מנהל מסוף נהר הירדן (הוצע ב- 7/3/2011) יצויין כי הרשות טענה כי מדובר בתפקיד ניהולי יוקרתי, במעמד ראש אגף. התפקיד הוצע כפתרון של הרשות אלא שהוא לא יצא אל הפועל, משחן דרש לשמור על האפשרות לחזור לתפקידו כרא"ג עסקי בתום תקופת הניסיון ואולם, משלא הושלם הליך הביקורת, ומשלא היו ידועים הממצאים והמסקנות שיתקבלו בעטיו, לא יכולה הייתה הרשות להתחייב לכך (עמ' 4). הנה כי כן, עיתוי ההצעה לעבור לתפקיד אחר היה מוקדם אך עובדה זו היתה ברורה וידועה ולא מדובר בגילוי בדיעבד. לא שוכנענו כי הרשות היתה מנועה מלנסות ולהגיע עם חן (במשותף), להסכמה בעניין העברתו מתפקידו ובפרט משעה שחן לא התנגד לכך ושיתף פעולה עת קיים פגישות ושיחות בנושא גם בעיתוי זה. לא מצאנו באלה "התנכלות". פגיעה שלא כדין בקידומו של חן ובמכרזים אליהם ניגש המבקשים טענו כי הרשות פגעה שלא כדין בקידומו של חן "באמצעות הכפשה והוצאת דיבה במכרזים אליהם ניגש". טענה זו נטענה כללית והיא נדחית. הלכה למעשה, תמכו טענתם רק בדיון בוועדת המכרזים שמיום 18/5/2011. דא עקא, גם בעניין זה לא הוכחה הטענה. מעדותו של חן ומעיון בנספח מב/26 - לא שוכנענו כי שמו הוכפש. אדרבא, בנספח מב/26, שהינו מסמך שנערך על ידי חן, צויין כי נשאל "כיצד התנהגותי זו, של אי שיתוף פעולה עם מבקר הפנים עולה בקנה אחד עם התנהגות בשקיפות, באמינות ותוך אמירת אמת", חן אישר בחקירתו כי היועמ"ש הבהיר בישיבה כי "תפקיד מנהל חטיבת הביטחון הוא תפקיד חשוב, מרכזי, ברמה של הנהלה, והבן אדם הממלא את התפקיד הזה, צריך להיות בעל אמינות אישית גבוהה, וללא בעיות בתחום הדיווח.... כאשר שאלתי אותו והסכמתי איתו כמובן שזה נכון הוא ביקש להסביר איך דרישת אמינות התפקיד עולה בקנה אחד עם חוסר הרצון שלי לשתף פעולה עם מבקר הרשות שניסה, שבדק... במרץ 10 את עבודתה של אשתי עשר שנים לפני כן" (עמ' 21). חן אישר כי אכן בחר שלא לענות על כל השאלות שנשאל על ידי המבקר (עמ' 22-23, ראה גם מב/6, מב/7). לא שוכנענו כי שאלות אלה היו בלתי לגיטימיות, במיוחד בהקשר לתפקיד זה. גם לא שוכנענו מדוע לא היתה רלוונטיות להביא לידיעת הוועדה את הליכי הבירור בעניינו (עמ' 21-24). שמענו את הטענה כי המידע הוצג בפני חברי הועדה באופן חלקי בלבד ובעיתוי מאוחר ואולם, חן אישר בעדותו כי ניתנה לו הזדמנות להציג את גרסתו בעניין זה וכי הוא עשה כך למיטב יכולתו, כך שחברי הועדה שמעו את התייחסותו (עמ' 23, ראה גם מב/26 בעמ' 2). גם לא מצאנו פגם (ודאי לא התנכלות) בקושיא שהוצבה לפתחו של חן, שהייתה רלוונטית וחשובה לתפקיד הנדון במכרז - כשנתאפשר לו להתייחס אליה ... בנוסף, אורן, שנכח בוועדה, אישר כי הוא זוכר שמר שחם המליץ למנות את מר זוהר גפן לתפקיד אך שלל את האפשרות שהכפיש את שמו של אורן: "הדברים שאת אמרת הוזכרו בצורה לגמרי אחרת, ז"א שהיועץ המשפטי ציין את העובדה שמר חן נמצא תחת הליך ביקורת, יתר הדברים שציינת לא זכור לי שהם נאמרו וגם לא זכור לי שבגלל זה מר שחם המליץ שלא למנות את מר חן. המינוי לתפקיד התבצע בהחלטת פה אחד של כל חברי הוועדה" (עמ' 79 / 137). יצויין, כי חן וגם הוועד שהיה מעורב בהליך זה (מב/27) לא פנה לביה"ד טרם (או עם) קבלת תוצאות וועדת המכרזים, והנה עתה, מבקשים הם "לכרוך" טענות אלה בהליך שלפנינו וזאת אין לקבל. גם בכך כי הטענה מועלית, אך לשם העלאתה, ולא מבוקש בגינה סעד כלשהו בקשר עם הליכי המכרז, אין כדי לשנות מהתייחסותנו. יתרה מכך, ככל שיש ממש בטענות אלו, הרי שנסתרות כמו מעצמן טענות המבקשים לפיהן, הרשות רצתה להזיז את חן מכסאו מלכתחילה (לרבות הטענות בדבר מניעת מיקור חוץ), שהרי לכאורה, מהגיונם של דברים, "כדאי" היה לה לרשות לסייע לחן לעזוב את כסאו. בירור בדבר עבודה נוספת וניגוד עניינים אורן וחן העידו כי בשנת 2007 בוצע סקר שבא לבחון עובדים ברשות, ללא היתר עבודה פרטית (עמ' 17, 113). אורן העיד כי חן זומן לשימוע בהקשר זה ואישר כי בין אותם עובדים שזומנו לשימועים היו עובדים נוספים שהועסקו במשרד רוה"מ. יחד עם זאת, הרשות קיבלה את טיעוניו של חן ולפיכך, בוטלו יתר השימועים שהיו באותו הבט (עמ' 78/ 136, מב/16). הוכח (ולא נסתר) כי לא מדובר בהליך שנפתח או כוון רק ביחס לחן. הרשות לא נקטה בסופו של דבר באמצעים כלשהם כלפי חן. שוכנענו כי לא היתה מניעה לרשות לבירור נושא זה עם מי מעובדיה. גם שוכנענו כי הרשות לא נקטה באכיפה סלקטיבית, אמצעים בעניין זה לא הופעלו כלפי חן וכלפי עובדים נוספים. לא למותר לציין, כי גם טענה זו נטענה בעלמא, משלא נטען על ידי חן והמבקשים במפורש מיהם העובדים ומה היקפם של אלו, העובדים בעבודה נוספת. ולמעלה מן הצורך יוער בהקשר זה כי הטענות בנוגע לאל על/משרד רוה"מ נטענו בערבוביה ולא הובררו דיין (כך למשל כלל לא ברור האם חן עבד במשרד רוה"מ או באל על ומה המשמעויות של אבחנה זו, אם בכלל, כשהמהות היא העיקר). בירור בדבר עבודתה של אשתו אשר לעבודה בחברת סוויספורט - אין חולק כי חן דיווח על עבודת אשתו, בסמוך לאחר שהחלה לעבוד שם (אורן אישר זאת בעדותו וכן ראה מב/65), אלא שלטענת הרשות היה על חן להביא נושא זה לידיעת הרשות, כבר בעת הגשת מועמדותה למכרז, נוכח החשש לנגוד עניינים. אלא שחן טען כי לא דיווח מחמת שלא נדרש לכך, כי לא היה חשש לניגוד עניינים וכן לאור זכות הפרטיות של אשתו. אף לא אחד מהצדדים הציג נוהל או הנחייה בהקשר זה. ככל שהיה ממש בטענת הרשות בעניין, ראוי היה כי הרשות היתה מלינה על כך בזמן אמת (כשדיווח). אשר לעבודה ב- GHI לפני כ- 10 שנים וטרם עבודתה בחברת סוייספורט, לא הוברר דיו מה היתה מטרת הבדיקה ונחיצותה, במיוחד נוכח חלוף הזמן ועל רקע הביקורת שהתנהלה ברשות. כך או כך, והגם שתמהנו באשר לעיתוי כאמור, לא שוכנענו כי לרשות היתה מניעה עקרונית לביצוע בירורים מסוג זה בקרב מי מעובדיה ובמיוחד ביחס לעובדים בכירים, משעסקינן בבחינת חשש לנגוד עניינים. והעיקר הוא - כי הרשות לא קיבלה כל החלטה פוזיטיבית בעניינים אלו ביחס לחן. גנות אישרה בעדותה כי לא ננקטו (ולוּ) שיחות משמעת לחן בעקבות זאת (עמ' 45). שוכנענו כי גם במסגרת הזימון לשימוע כמו גם ההחלטה, נושא זה עמד ברקע הדברים ולא כעילה לניודו, וודאי לא כעילה עיקרית. יש לציין בהקשר זה, כי אורן אישר שהמבקרת לא הצהירה על ניגוד עניינים שקשור בבן זוגה. אין ספק כי הרשות חייבת לפעול באופן שוויוני וזהה ביחס לכל העובדים. זאת במיוחד נוכח חשיבות הבירור, כפי שנטען על ידי הרשות. יחד עם זאת, לא הובאו בפנינו מלוא הפרטים הרלוונטיים לעניין זה ואין נצרכים אנו לקבוע בו דבר. ראוי עם זאת לדעתנו, כי ככל שיש ממש בטענות אלה (שהוצגו חלקית), כי הרשות היתה פועלת למיצוי הנושא ע"פ אותם עקרונות בשמם טענה, ודאי ראוי היה כי תפרסם הנחיות רלוונטיות! האם הארועים לעיל עולים כדי התנכלות אישית כלפי חן והאם על רקע ארגוני? אף לוּ קבענו כי ההחלטות/הצעות/פעולות הרשות שתוארו היו שגויות, או שנפלו בהם פגמים (בכל אחד מהאירועים דלעיל) עדיין לא שוכנענו כי הם נעשו במכוון כלפי חן, במטרה להרע לו או כדי להשיג מטרה פסולה ולא שוכנענו כי הם עלו כדי התנכלות אישית כלפיו. כך למשל, גם מעדותו של חן, כאשר נשאל היכן ניתן לראות בנספח מב/3 התנכלות כלפיו: "... לא נוכחתי בדיון הזה, שמי לא מופיע... מה שמופיע פה זה הקו. אני לא רואה איפה מתנכלים לי כשאני נשאל שוב על ידי בית הדין" (עמ' 19). בכך גם סתר את ס' 20 לתצהירו. כמו כן, נוכח התנגדות באת כוחו והערתה, כי לא היה בישיבה וכי לא התקבלה הסטנוגרמה, נשאל כיצד הוא יודע להצהיר כאמור בס' 20 - אישר כי כלפיו אישית לא נאמרו דברים קשים וכי לא ניתן לראות זאת מהפרוטוקול (עמ' 20). ואכן, מעיון במב/3, עולה כי בישיבה לא הוזכרו שמות, לא נקבע מה יש לעשות בנושא ולרבות, לא אוזכר חן ולא נקבע כי יועבר מתפקידו. גם כשנשאל באשר למועד ההתנכלות, השיב כי ההתנכלות הינה "לפי הבנתי ותפיסתי" (עמ' 14). שוכנענו כי המדובר בפרשנות סובייקטיבית וכמפורט לעיל, חן אישר כי ייתכן שהחלטות נובעות מחוסר הבנה, או השקפה שונה באשר לאופן התנהלותו. אלא שאפילו מדובר היה בהתנכלות - ולא היא! - לא שוכנענו כי פעולות/החלטות אלו נעשו בקשר לשיוך ארגוני, באופן שהינו מנוגד לסעיף 33י' לחוק. כאמור, חן לא היה חבר בוועד העובדים ולא הוכח כי הוא פועל במסגרת ארגון עובדים. הרשות יצאה ידי חובתה להוכיח כי ההחלטה על פתיחת הליך הביקורת, ממצאי הביקורת וההחלטה על ניודו, נבעו מטעמים ענייניים ולגיטימיים, כמפורט לעיל בהרחבה. כך גם לא שוכנענו, כי ההחלטה לצמצם סמכויותיו וההצעות לעבור לתפקידים אחרים, נבעו מעצם שיוכו לדירוג האקדמאי. אף מהתיעוד של חן, עולה ברורות, כי מדובר בטעמים הקשורים בו, מחמת חוסר אמון וחוסר שביעות רצון מתפקודו ולא בעילות קיבוציות, ולו באופן משתמע. אשר לבירורים בקשר עם עבודה נוספת והבירורים בנוגע לעבודות אשתו - אף לוּ ספק בעינינו לנחיצותם (בהקשרם ובעיתויים), עדיין לא שוכנענו, כי אלו נעשו בגלל או על רקע שיוך ארגוני. ויובהר, משעה שנטען להתנכלות אישית כלפי חן, נסתרת הטענה כי היה על המבקשים להמתין לצֶבר אירועים כדי להצביע על התנכלות. ככל שהיה ידוע כי החלטה בעניינו של חן על העברתו מתפקידו - התקבלה זה מכבר והיא אינה כתוצאה מהליך הביקורת, הרי שהיה עליו לפעול בעניין זה, זה מכבר. לאור זאת, נדחות הטענות בקשר עם התנכלות אישית או קיבוצית ביחס לחן. בכך נדחה גם הסעד המבוקש: 200,000 ₪ פיצויים לדוגמא ולמצער, פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ מכוח ס' 33יא' לחוק. למען הסדר הטוב נציין עוד כי לא נעלמה מעינינו טענת המבקשים בהקשרים שונים ורבים, כי הרשות לא מסרה את כל המסמכים שנתבקשו בזמן אמת בעניינו של חן (או בכלל). התרשמנו מכך, כי בין הרשות וחן, ישירות או באמצעות באי כוחו, או באמצעות הוועד, הוחלפו מסמכים רבים עובר להליך הביקורת ועובר להחלטה בדבר ניודו. זאת גם בשים לב לטענת הרשות בדבר המועד בו נתבקשו מסמכים רבים (בסמוך לפני השימוע), היותם כלליים, בלתי רלוונטיים וכדומה (מב/53, מב/54, מב/56). המבקשים לא הבהירו מהם המסמכים המבוקשים ומהי חשיבותם אף לא במסגרת הליך זה. כן לא הבהירו, מה רלוונטיות היתה במסמכים אלו, כך שעם הצגתם, ככל שהיה ממש בטענות, הרי שהיה כדי להשפיע על החלטות שנתקבלו בהליך הביקורת או בקשר להחלטת הניוד. אדרבא, המבקשים הציגו בפנינו בהליך זה כמות בלתי מבוטלת של מסמכים רבים ושונים, שהיו בידיהם, ואשר מהם עולה ברורות, כי לחן היה ברור וידוע מהן הטענות העומדות כנגדו, כי ניתנה לו הזדמנות מלאה לפרוש את מלוא התייחסותו בהליך ממושך וכי ההחלטות שהתקבלו היו ענייניות ולגיטימיות. בהליכים אלו חן גם היה מיוצג בידי עו"ד ובידי הוועד. יתרה מכך, דווקא מעדות גנות עולה כי לא ניתן להטיל על המשיבה כנטל ליתן בידי המבקשים את כל המסמכים המבוקשים משום שלפחות בחלק מהמסמכים - מדובר בהנחות/מחשבות וטענות מפי השמועה ולא יותר מכך (עמ' 39). נדחית גם טענתם הכללית של המבקשים באשר לכך שהרשות הגישה רק את תצהירו של אורן. כאמור, אפילו בחרה הרשות שלא להגיש תצהירים או להעיד גורמים אחרים, הרי שהיו למבקשים האמצעים בדין, ככל שהיו חפצים בכך, לגרום לכך כי יחקרו בהליך זה עדים נוספים מטעמם. מה גם, שעדותו של אורן לא נסתרה ותומכת בכלל הראיות שהוגשו בהליך זה לרבות במסמכים שהוגשו על ידי המבקשים. התנכלות כלפי גנות נטען כי הרשות מתנכלת לגנות, בכך שפתחה ביקורת סרק על תפקודה כאחראית טיסות, זאת על רקע מעמדה ופועלה כיו"ר וועד עובדים. לאחר שבחנו הראיות - שוכנענו כי יש לדחות טענה זו. גנות העידה כי ב- 6/11/2009, בעקבות עדכון נוהל, ערך מבקר הרשות דאז (רונד) ביקורת מקיפה על תפקודה כאחראית טיסות ונמצא שאין בה כל פגם. לטענת הרשות, הביקורת היתה ביחס לתחום הפעילות נוכח עדכון נוהל ולא ביחס לתפקודה. כך או כך, גנות אישרה בעדותה כי אין ולא היה בביקורת משום התנכלות כלפיה, וכי בקדנציה הקודמת שלה כלל לא היתה ביקורת כלפיה (עמ' 37). כן אישרה, כי דו"ח הביקורת שימש דו"ח ביניים בלבד ולא שללה האפשרות כי מדובר בדו"ח ביניים מהטעם שצוין בו: "מאחר שעל חלק מהממצאים יש לקבל תגובות וכן לברר פרטים נוספים, שבשל לוח הזמנים הקצר יחסית, טרם ניתן היה לבצעם" (נספח מב/ב בפתיח, ס' 21 ומסקנות הדו"ח). גנות וגם אורן, אישרו כי עד היום לא יצא דו"ח נוסף/סופי (עמ' 36, ס' 19-20 לתצהיר אורן). כבר מכך, מתייתרת טענת המבקשים כנגד עריכת ביקורת ביחס לעובד/תחום, מדי שנה, כשממילא, לא הוכחה בפנינו מניעה חוקית לכך. שוכנענו כי על המבקר לבדוק גם נושאים העולים מתוך תלונות של עובדים ברשות ולא רק נושאים עליהם הוסכם בתחילת העבודה (ס' 25 לתצהיר אורן). גם בתכנון ביקורות לשנת 2011 לא היה כדי לכבול הרשות לבצע "רק" ביקורות שתוכננו מראש, מה גם שלא הוצגה בפנינו תוכנית הביקורת (עמ' 62 / 119). ויובהר, גם בעובדה שגנות שימשה כיו"ר הוועד אין כדי לשנות מכך. יו"ר וועד עובדים לכשעצמו (ו/או התחום שבאחריותו), אינו חסין מפני עריכת ביקורות בארגון, גם כאלו הנערכות מדי שנה בשנה וכבר נפסק כי לא תנתן הגנה או עדיפות לחבר וועד, רק משום היותו חבר וועד (דב"ע (ארצי) מז/4-25 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל- מדינת ישראל, פד"ע יט 152). עם זאת, לא הוכח כי הביקורת הנוספת נעשתה במסגרת השלמה או כהמשך לדו"ח הביניים. אדרבא, הרשות טענה כי הביקורת הנוספת נפתחה על רקע תלונה של עו"ד שחם בדבר יחס מפלה כלפיו (ס' 22 לתצהיר אורן, נספח 4 למשיבה). גם לשיטת גנות, זהו הרקע לבדיקה, אלא שלטענתה, הביקורת נפתחה מאחר שהיא סירבה להענות לבקשותיו לפעול בניגוד לנהלי הרשות ולהעניק לו הטבות שהוא אינו זכאי להן (ס' 51-54 לתצהירה). הצדדים טענו לפנינו טענות עובדתיות למכביר בקשר לתלונה גופא (ובכלל זאת, לפרשנות נוהל טיסה ולמהות התלונה שהוגשה וכדומה) ואולם לא נדרשנו לכך, שהרי בין אם כהשלמה לדו"ח ביניים ובין אם כביקורת חדשה - בחינת טענות אלו גופן, היא בסמכות הרשות ובאחריותה. לעומת זאת, נדרשנו לטענת המבקשים, כי הביקורת נפתחה על רקע ההגנה שהעניקה גנות לעובדים. גנות הצהירה, כי עקב הֵרתמותה וסיועה כיו"ר הוועד לחן ולעובדים אחרים החווים התנכלות - הפכה מסכת ההתנכלות להיות גם מנת חלקה (ס' 44) וכי ההתנכלות כלפיה היא במכתב שהוציא היועמ"ש ב- 3/2011 (עמ' 37). דא עקא, לאחר שבחנו את הראיות בעניין זה - לא מצאנו לקבלה. ראשית, גנות לא צורפה כבעלת דין ישירה בהליך זה, והעידה כי לא צורפה ע"פ ייעוץ משפטי וכי אינה תובעת סעד בעניין זה (עמ' 35) ואכן, לא התבקש כל סעד בגינה במסגרת בקשת הצד או הבקשה. בנסיבות אלו, ובפרט לאור כך כי עסקינן בהליך קיבוצי, ספק אם התגבשה זכות משפטית לבירור עילה להתנכלות אישית כלפיה. שנית, וגם לגופם של דברים - לגיטימי בעינינו, כי גם היועמ"ש, ב"כובעו" כעובד, ילין מקום בו הוא סבור כי נפגע. ויובהר, התלונה למבקרת, הוגשה ונבדקה על ידה גם כנציבת תלונות העובדים. שלישית, המסקנה כי התלונה הינה תלונת סרק, ככל שתתקבל, תתאפשר רק לאחר עריכת הביקורת. אף שגנות העידה, כי אין לה התנגדות לבירור התלונה, לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד הרשות יכולה (או צריכה) לדעת מראש, האם התלונה שמוגשת מבוססת היא או לא... כך או כך - ועל אף עדותה הסותרת בעניין זה - גנות העידה כי הביקורת לא התבקשה ביחס לתפקודה האישי (או הקבוצי ...) אלא לתפקודה הכללי (עמ' 37). גם אורן העיד, באופן שלא נסתר, כי אין ביקורת נגד גנות - אלא ביקורת הבוחנת סוגיה מסויימת בגין תלונה של עובד שהועברה למבקרת הרשות ושהיא בתחום אחריותה. על כן, לטעמנו, סביר ומצופה היה כי ידרש מגנות להמציא מסמכים בנושא ולספק נתונים. רביעית, לא הוכח כי התלונה הוגשה עקב שיוכה לדירוג האקדמאים, או עקב פועלה כיו"ר וועד עובדים. לעניין זה ראה הדברים שציין עו"ד שחם במכתבו מיום 9/6/2011, אשר לא נסתרו: "אינני רואה כל קשר בין פנייתי לסמנכ"ל לכספים, ו/או דרישה לגיטימית לבדיקת התנהלותך כאחראית על טיסות חו"ל לבין פעילותך בועד העובדים?? פנייתי הינה בגין שירותים הנמצאים בטיפולך במסגרת תפקידך ואין בינם לבין פעילותך בוועד ולא כלום..." (נספח 4 למשיבה). דוקא הדגשת המבקשים - חזור והדגש - כי נבדקה כיו"ר הועד (כשברי כי אין זה כך) - והצורך שנמצא כך לנסח בקשתם - מלמד, לכשעצמו, על פריכות טענתם בהקשרה הקבוצי! לאור האמור לעיל, שוכנענו כי הגשת התלונה לא עלתה כדי התנכלות של הרשות כלפי גנות, לא כל שכן, התנכלות על רקע ארגוני. אשר לטענת היריבות האישית - גנות העידה כי היא מסוכסכת עם המבקרת קרוב ל- 10 שנים על רקע אישי (עמ' 39). הרשות הכחישה יריבות אישית ולכל הפחות, נטען כי אינה יודעת על דבר קיומה. לטענת הרשות כל טיבו של הסכסוך, לכאורה, הינו על רקע השמטת שמה של המבקרת מרשימת הבוחרים 2011, דבר שהביא להגשת תביעתה לרשות השיפוט. ואולם, בתביעה זו גנות נכללה שלא באופן אישי אלא כיו"ר וועד האקדמאים הארצי וכמשיבה פורמאלית בלבד. מעיון במב/76 (שהוגש על ידי המבקשים) עולה, כי למעט בכותרת ההליך, שמה של גנות כלל לא אוזכר ולא נטענה כל טענה ישירה כלפיה באופן אישי ואף לא כלפיה ב"כובעה" כיו"ר וועד האקדמאים הארצי (ס' 29-30 לתצהיר אורן)! אורן אישר כי גנות ביקשה שתלונת היועמ"ש תועבר לבדיקה אצל גורם בלתי תלוי (במקום המבקרת) וכי "אני גם יודע שהנושא נדון או באחת מישיבות הוועדות של המועצה או אצל המנכ"ל...ולמיטב ידיעתי לא הייתה התנגדות היתה הבנה או הסכמה שגורם חיצוני יבצע, והסתמך על מערכת היחסים בין שתי הגברות". עוד אישר כי למיטב ידיעתו, זה לא עבר ואולם ביקש להדגיש "אני לא יודע אם מאז הדיון הזה התקדמה הביקורת בתהליך הבדיקה" וכי הבדיקה טרם הסתיימה (עמ' 101/ 155, ס' 26 לתצהיר אורן). גנות גם אישרה, כי הגיבה למכתב התלונה של היועמ"ש, על אף שעדיין לא התבקשה לכך (ראה גם נספחי מב/ד לבקשת צד) כך שהתייחסותה מצויה בפני הרשות. כך או כך, גנות העידה כי לא נקבעה מסקנה, כי לא ננקטו (כלפיה) צעדים משמעתיים וכי זכויותיה, מעמדה ותפקידה, לא נפגעו כתוצאה מהגשת התלונה (עמ' 42; ס' 3, 26 לתצהיר אורן). בנסיבות אלו, נדחות הטענות בדבר התנכלות כלפי גנות. עוד טענו המבקשים כי בהליך הובררו הקשרים המיוחדים שבין המבקרת והיועץ המשפטי, המספקים הסבר כיצד הפך בירור ישיר ופשוט לביקורת מקיפה עד כדי הפרעה לפעילות גב' גנות בתפקידיה - טענה שכלל לא הוכחה. גם מהמסמך שצורף (מב/75) - לא ניתן להסיק זאת. גם בשאלות שהופנו לאורן בעניין זה, לא הוכח כאמור, משחלק מהשאלות כלל לא היו רלוונטיות ולא הוברר הקשרן (ודי אם נזכיר השאלות בנוגע למינוי המבקרת ע"פ המלצת קצב), לא כל שכן לא היה בהן כדי להוכיח התנכלות. התנכלות כלפי העובדים א'- ג' העובדים א'-ג' לא הגישו תצהיר בהליך זה ולא נשמעו בפנינו. יתרה מכך, זהותם נשארה "עלומה" (רק לנו) והדיון בעניינם, נסוב לכאורה, על הנחות והקשרים שונים. הטענה כי גרסתם הוצגה באופן זה, מחשש ללחץ או החרפת ההתנכלות כלפיהם - נדחית, משאינה מסתברת. מכתבי הטענות שהוגשו לביה"ד עולה ברורות - כי לצדדים ברורה וידועה זהותם של עובדים אלה, כך שמתייתרת ממהותה הטענה בדבר הגנה מפני הפעלת לחץ או החרפת ההתנכלות. משכך, רק לביה"ד אין ידועה זהותם ונוכח זאת לא שמענו והתרשמנו מעדותם. אין בכך, כי בית דין זה אינו כבול בדיני הראיות או בהלכות שנפסקו זה מכבר בדבר זכות ההתארגנות - כדי לייתר את העובדה, כי יש להביא בפני בית הדין את כל הראיות הרלוונטיות על מנת לסייע לבית הדין בגילוי האמת. מרחב הפעולה הקנוי לביה"ד לעבודה בכל הקשור בסדרי הדין נועד לפשט את הליכי הדיון ולמנוע נוקשות מתוך התכלית של בירור האמת. יתרה מכך, דווקא נוכח טענת המבקשים, כי על המעסיק הנטל להוכיח כי נקט בפעולות מטעמים ענייניים ובכך להזים את טענת ההתנכלות - ברי כי יש לפרוש את מלוא העובדות הרלוונטיות גם בפני ביה"ד. נזכיר כי המבקשים טענו כי לא ננקטו הליכים משפטיים ביחס לעובדים אלה מן השיקול הכספי גרידא (למשל, עמ' 45) ולא מהטעם של החשש להתנכלות כלפיהם. לכך משמעות של ממש, נוכח העובדה כי המדובר ב- 3 עובדים מתוך 5 עובדים, שעניינם הובא בפנינו במסגרת טענת ההתנכלות על רקע קיבוצי. דהיינו, אפילו היינו מוכנים להניח, כי בנסיבות ענייננו, די להוכיח התנכלות קיבוצית, בהתייחס ל- 5 עובדים בלבד (ולא כך הוא!), יש משקל של ממש לאי הגשת תצהיר מטעמם של עובדים אלו (או מי מהם) ולאי העדתם, כדי להוכיח את הטענה בדבר התנכלות על רקע קיבוצי. יושם הלב, כי בס' 3 לתשובה מטעם התובעים שהוגשה ביום 5/9/2011, עולה כי המבקש 2 מייצג כ- 150 עובדים מעובדי הרשות! כאן המקום להזכיר כי בעדותה טענה גנות כי מדובר בהתנכלות לעשרות עובדים - טענה שלא הוכחה. לא זו אף זו. גם בעדויות המבקשים לא היה כדי להשלים החסר ולשפוך אור ביחס לפגיעה, לכאורה, בעובדים אלו, לא כל שכן על רקע ארגוני. עניין העובדים, לא הופיע בתצהירו של חן, הוא העיד כי לא היה מעורב בהליך הפחתת שכר של א', לא היה מעורב בהליך דו"ח הביקורת של העובדת ב', לא זוכר או לא היה מעורב בעניינה של העובדת ג' (עמ' 12). אח"כ טען כי היה מעורב אך לא זכר באילו תאריכים התקיימו הישיבות ולא פירט נושא זה (עמ' 13). כן העיד, כי לא ידוע לו על סכסוך אישי בין ההנהלה ובין עובדים אלה (עמ' 14). גם בעדותה של גנות לא היה לשנות מדברים אלו. אדרבא, גנות העידה כי ההתנכלות לעובדים אינה התנכלות המיוחסת למנכ"ל, אלא למועצה ואולם, אפילו היה ממש בטענה זו, הרי שלא הוכח בפנינו כי ההתנכלות לעובדים קשורה בפעולה/הנחיה/החלטה ישירה של מועצת הרשות. גם לוי העיד כי מכיר הוא את העובדים (האלה) רק מתכתובות הוועד וכי אף אחד מהם לא פנה אליו בעצמו, באופן אישי וכי לא היה מעורב בהליך שנגע למי מהם (עמ' 51). כן אישר כי חלק מן המסמכים והסעיפים שבתצהירו הינם מייעוץ משפטי שניתן לו, בלי שהוא מכיר את הנושאים לעומקם (עמ' 51), לרבות לטענת ההתנכלות כלפיהם (עמ' 52 שור' 6-7). בנוסף, גם לא הוכח כלפי אלו עובדים נוספים מתנכלת הרשות, בכמה עובדים מדובר ועל איזה רקע - והטענות בנושא זה נטענו בעלמא (עדות חן עמ' 13-14). כך ככלל וכך בפרט: עובד א' התובעים טוענים כי הרשות קיבלה החלטה בחוסר סמכות, ללא קיום שימוע, להפחית רכיב שכר שקיבל במשך השנים ושהיה זכאי לו ע"פ דין. אורן הצהיר כי המדובר בתוספת אי קביעות ששולמה כפיצוי על כך שהוא מועסק בחוזה אישי מיוחד ואולם, משבפועל נהנה הוא מתנאי עבודה בהסכמים קיבוציים (השוואת שכרו) - הוחלט לתקן זאת ולבטל התוספת. לפני כן זומן לשיחת שימוע במהלכה יוצג גם ע"י עו"ד, כי לאחר בחינה נוספת של הסוגיה והיוועצות עם הממונה על השכר במשרד האוצר, הוחלט להפסיק התשלום (ס' 31- 34 לתצהיר אורן). אין עניינו של הליך זה, שהינו הליך קיבוצי, בבחינת תקינות ההליך כלפי א'. הטענות שהוצגו בפנינו, הינן פרטניות וככל שהיה בהן ממש - הבחינה הינה לכל היותר במסגרת הליך משפטי אינדיווידואלי. אורן העיד באופן שלא נסתר "...השימוע אצלי התייחס לשאלת מעמדו של א' קרי: האם הוא עובד בהסכם קיבוצי ואז רשאי להנות מכל התנאים של עובד קיבוצי או שהוא עובד בהסכם אישי ואז הוא רשאי להנות מהטבות של עובדים בהסכם אישי משום שלאורך השנים הוא נהנה משני העולמות שדירגו אותו כבעל השכר הגבוה ביותר ברשות הוא בין 100 מובילים במגזר הציבורי" (עמ' 102/ 160). גם טענות המבקשים ביחס להמלצת הממונה על השכר- נטענו (ע"י המבקשים) ספקולטיבית ולא הוכחו (התייחסות לכך למשל בעמ' 103). בנוסף ואפילו היה ממש בטענות אלו גופן, הרי שלא שוכנענו כי הפחתה כאמור נעשתה עקב שיוך לוועד האקדמי, על רקע השתייכות ארגונית. בנסיבות אלו, ברי כי אין בהפחתת רכיב שכר ובטולו כדי התנכלות. לא הובהר גם מדוע לא נבחן עניין זה גופא ע"י עובד א' שהרי אין בין הנסיבות לארגון - דבר. עובדת ב' המבקשים טענו כי הרשות התנכלה לה לאחר שהעזה להגן על שמה, משהוכפשה ללא בסיס ענייני, בועדת הביקורת של מועצת הרשות. נטען, כי נמנע ממנה קידום באמצעות עיכוב במשך שנה של מכרז, שהיא מועמדת יחידה בו, בטענה כי משֶפתחה הרשות בהליכי ביקורת נגד העובדת, היא ממתינה לתוצאתם. אורן הצהיר כי ברקע הדברים, ביקורות שבוצעו על אגף המסחר (בשנים 2009 ו-2011) ושבהם נמתחה ביקורת על פעילות המחלקה, תפקודה המקצועי והתנהלותה, כמי שעומדת בראשו. נטען, כי ניתנה לה האפשרות להשמיע התייחסותה בפני וועדת הביקורת, או אז השמיעה דברים שאינם הולמים ונוכח דפוס התנהגות חוזר של תגובותיה ביחס לביקורות, הומלץ לנקוט כנגדה בצעדים משמעתיים (ס' 38-40 לתצהיר אורן). גם בעניין זה לא הוכח כל קשר (סיבתי) בין היותה משוייכת לוועד האקדמי ובין ההתנכלות הנטענת. ממילא, סביר ולגיטימי לדרוש מהעובדים לשמור על התנהלות עניינית וצורת ביטוי נאותה ואין בעצם הדרישה לכך או הבעת ביקורת בהקשר זה - כדי התנכלות. בנוסף, אין חולק כי בסופו של יום לא ננקטו כל אמצעי משמעת כנגד העובדת (ס' 3, 41 לתצהיר אורן). אשר לעיכוב במכרז - אורן העיד כי המועצה לא הנחתה לגבי מכרז ספציפי. וועדת מנהל וארגון וגם וועדת ביקורת של המועצה קיבלו החלטות לפיהן אין למַנות עובדים אשר לגביהם יש ממצאי בקורת בדבר כשל בהתנהלותם המקצועית, כל עוד לא ימוצה הליך הבירור באשר לכשל. בהמשך העיד, כי גם כשיש מועמד יחיד לא חייבים לבחור בו (עמ' 104/ 162). לא הוברר באיזה שלב מצויים הליכי המכרז ומה צפוי לגביהם. לא מצאנו כי בהיותה בעת הנטענת מועמדת יחידה - מובטחת לה (בהכרח) הזכייה במכרז ומנגד, כי אי בחירה בה בבחינת התנכלות היא לא כל שכן על רקע ארגוני. עובדת ג' נטען כי הרשות צמצמה סמכויותיה כממלאת מקום היועמ"ש בעת היעדרויותיו, נשללו ממנה תחומי אחריות בהם טיפלה משך שנים, הופעל עליה לחץ להסכים לוותר על תפקידה, פגעו בשמה הטוב והשתלחו בה חדשות לבקרים בישיבות המועצה וועדותיה, בלא בסיס עובדתי וללא זכות טיעון ולעיתים, אף ללא ציון בפרוטוקול. אורן הצהיר כי להבנתו, מדובר בעובדת בכירה המשמשת כיום משנה ליועמ"ש ואשר שימשה כמבקרת פנים. גם עובדת זו נכללה במספר דו"חות ביקורת שערכה הרשות וגם היא נדרשה להתייחסות בוועדה. בדו"ח ביקורת לשנים 2009-2010 נבחנה מידת אחריותה לכשלים ונמצא כי אינה אחראית לכשלים העולים מהדו"ח ובהתאמה, גם לא ננקטה כל פעולה (ס' 43-44 לתצהיר אורן). טענות המבקשים בעניינה נטענו כללית (לא ברור במה בא לידי ביטוי צמצום סמכויותיה ותחומי אחריותה וכדומה) ולא הוצגו ראיות התומכות בטענות אלו. גם באשר להפעלת לחצים עליה באשר לניודה, לא פורט באלו לחצים מדובר. אורן הצהיר, כי המדובר בהצעה לתפקיד שנבחנה בהסכמה ובמשותף ואשר במסגרתה העלתה העובדת דרישות בלתי מקובלות ולפיכך, עניין הניוד לא יצא אל הפועל (ס' 45 לתצהיר אורן). כך או כך, בפועל, העובדת משמשת בתפקידה. גנות אישרה, כי לא הועברה מתפקידה וכי ס' 42 לתצהירה, לא נטען בהתייחס לעובדת לזו (עמ' 44). גנות העידה עוד, כי לא נפגע שכרה, אך מדובר "בחצי העברה", שכן נפגעו זכויותיה וזאת משצמצמו את סמכויותיה (עמ' 44). דא עקא, טענה זו נטענה לראשונה בעדותה ולא הועלתה כלל בתצהירה. כמו כן, בעניין זה אורן העיד "למיטב ידיעתי לא, עובדת ג' נשארה במקומה עובדת בתפקידה ואני אישית עובד איתה באופן צמוד בהרבה נושאים לכן אני לא רואה שינוי לפחות שנתיים שאני ברשות... היועץ המשפטי מר שחם הביע לא אחת חוסר שביעות רצון מאופן תפקודה של ג' והוא ציין זאת במכתבים שהוציא למנכ"ל ואני הייתי מכותב, וגם במכתבים ששלח לג' באופן ישיר ובו הביע טענה שהיא מסרבת לעסוק בתחומים מסוימים שהוא הגדיר לה והוא חושב שזה לא נכון והוא חושב שכל העובדים בלשכה המשפטית עוסקים בנושאים שהם בתחום התפקיד של היעוץ המשפטי בין היתר בחוזים מכרזים וכיוצ"ב ולכן הביע חוסר שביעות רצון וכמו שאמרתי הביעה בכתב ובעל פה באופן ישיר לעובדת עצמה ומכתבים ששלח למנכ"ל ואלי באופן תפקודה של העובדת" (עמ' 55/ 112). בהמשך העיד עוד: "ידוע לי שכאשר היועץ המשפטי לא נמצא הוא לא ממנה את עובדת ג' ממלאת מקומו והוא הסביר יותר מפעם אחת, מהעובדה שהוא לא סומך עליה" (עמ' 106/ 164). גנות אישרה בעדותה כי העובדת סירבה לעשות דברים שלא במסגרת תפקידה (עמ' 45). יש לציין, כי נוכח הטענות והמחלוקות בקשר עם עובדת ג', ברי כי ראוי היה לקבל את גרסתה באופן בלתי אמצעי (כך שהיה מוגש תצהיר מטעמה ועדותה היתה נשמעת בפנינו). מאחר שעסקינן בהליך קיבוצי, אפילו היה מוכח כי יש ממש בטענות המבקשים בעניין זה - הרי שעדיין לא שוכנענו, כי הן נובעות מהשתייכותה הארגונית, או עולות כדי התנכלות על רקע קיבוצי. לא כל שכן, משטרם התקבלה החלטה כלשהי לגביה. גם ממוצג מב/20 לא עולה כי התקבלה החלטה אופרטיבית לפתוח בהליכי משמעת, או הליכים כלשהם כנגדה (עמ' 105 / 164; ס' 3 לתצהיר אורן). מעבר לדירוג האקדמאים / צמצום היקף וועד האקדמאים המבקשים טענו כי הרשות מערימה קשיים ולעיתים, מונעת הצטרפות של עובדים לוועד האקדמאים - טענה זו לא הוכחה די צרכה. לא נטען, ולו בשפה רפה, מה האינטרס של הרשות כי עובד ישתייך דווקא לדירוג כזה או אחר. גנות אישרה בעדותה, כי ישנם עובדים המשוייכים לדירוג האקדמאי ואשר על אף שיוכם, הרשות אינה מתנכלת אליהם! למשל, העובדים מר רפאלי, מר יינון ומר לובלסון, שאף שימש כיו"ר הועד בעבר (עמ' 47- 48). גם במב/73 לא היה כדי להוכיח הטענה כי הרשות מקשה על מעבר לדירוג האקדמאים. מעיון במסמכים אלו עולה, כי חלקם הינו רישום לגבי פגישות שוטפות עתידיות, שאינן סיכום דברים, אורן אינו מכותב להם, ועניינם בעובדים שונים ובנסיבות שונות (למשל, בגין אי קיום משרה פנויה או בחינה בשנית של נושא שכבר נדון). המסמכים הוצגו חלקית, תוך שהושמט מלל שבהם. כמו כן, מהמסמכים שהוגשו, עולה כי נושא העברת עובדים לדירוג האקדמאים נדון בפעמים השונות (עובדה שלא הוכחשה ואושרה בעדות אורן) אך לא עולה מהם, ולו באופן משתמע, התנגדות עקרונית של הרשות להעברת עובדים לדירוג האקדמאים או כוונה להתנכלות. אדרבא, שוכנענו כי מדובר בנסיבות ספציפיות וללא קשר בין האחד לשני (למשל ס' 3.4 לתצהיר אורן). יתרה מכך, הוכח כי חלק ניכר מהעובדים הועבר לדירוג המבוקש. למשל, במסמך מיום 31/3/2011 עולה כי הדירוג שונה, אורן העיד ולא נסתר כי חיים יולזרי הועבר, כי ניתן מענה לוועד בעניין רפרנטים ויועצים משפטיים באגף לוגיסטיקה; כך גם לעניין עודד אזולאי (עמ' 109 /168). גם גנות אישרה בעדותה, כי העובדים יקיר, לייני וכרמל הועברו לדירוג האקדמאים, כאשר האחרונים הועברו ב- 1/11. גנות לא סיפקה כל הסבר סביר לאי עדכון ביה"ד, או כלשונה: "כנראה לא חשבתי על זה". הרשות טענה בסיכומיה כי כך גם ביחס לעובד נירגד. כן נזכיר המסמך באשר לדיון מיום 4.5.2011, שם צוין: "העברה מדירוג לדירוג בכלל, ציין סמנכ"ל למינהל וארגון כי בשל אחריותו לכלל מערכות יחסי העבודה בארגון, הוא אינו (יכ)ול באופן חד צדדי והמקרים המועלים ע"י הועד נבדקים ומטופלים פרטנית". מכאן מסיקים אנו כי מדובר בשיקול דעת ו/או באילוצים לגיטימיים בכל הקשור להעברת עובדים לדירוג אקדמאים, ולמצער, בפעולה עפ"י הסכמות שהיו. לא שוכנענו גם כי העיכובים, ככל שהיו, בהעברת מי מהעובדים לדירוג האקדמאים, נעשו על מנת לפגוע בחופש ההתאגדות או כדי להחליש את כוחו של ארגון העובדים. אף טענת הרשות כי במהלך 3 השנים האחרונות הועברו 20 עובדים לדירוג האקדמאים, דהיינו כוחו הארגוני של הוועד גדל בכ- 10% (ס' 47-48 לתצהיר אורן) - לא נסתרה. שוכנענו כי הרשות מקיימת ישיבות שוטפות עם וועד האקדמאים במסגרת יחסי עבודה קיבוציים, מעדכנת ומתייעצת עימו בשוטף (ס' 6 לתצהיר אורן, ס' 35 לבקשת צד). לא הוכחו גם טענות המבקשים בהקשר לפסק הבוררות מ- 1986 / ההסכם הקיבוצי (בה"ש עמ' 11 לבקשת צד), משלא הוברר הקשרם והרלוונטיות להליך שבענייננו ולא ברור כיצד ניתן ליישמם בהליך שלפנינו. מעיון במסמכים עולה כי עניינם ב- 15 עובדים "לפי רשימה שמית שצורפה לכתב התביעה". יושם הלב גם לס' 4 ו-5 להסכם הקיבוצי הקובעים, כי ההסכם ישמש עילת תביעה לעובדים הכלולים בס' 1-2 וכל חילוקי דעות הנובעים מהסכם זה או יישומו יוכרעו ע"י ועדת שניים של מנכ"ל הרשות וראש האגף לאיגוד מקצועי. כך גם לפס"ד רפי דורון (ה"ש 3 לבקשת צד, אסמכתא 60 לתיק אסמכתאות המבקשים), שעניינו תביעה כלכלית של תובעים ספציפיים ובו נפסק, כי אין לפסק הבוררות תוקף מחייב. ממילא, נוכח אופי הדיון והטענות שהושמעו לפנינו בהליך זה, כלל אין להדרש לשאלה האם עובדים כאלה או אחרים זכאים להיות בדירוג ההט"מ, המח"ר או אחר, הגם שברור כי על הרשות לפעול לשיוך עובדים לדירוג הרלוונטי, בתום לב ובאופן ענייני. כאמור - לא שוכנענו כי הרשות פועלת במכוון לעניין זה באופן העולה כדי התנכלות קיבוצית, בכלל ולמבקש 2 בפרט. הביקורות שנערכות ברשות התובעים טענו, כי הביקורות שהרשות מבצעת לא נועדו לטייב את הארגון, אלא כפעולות שנועדו להתנגח בעובדים. הטענה נטענה כללית וסתמית לא הוכחה - והיא נדחית. בכל הנוגע לעובדים שבהליך זה - שוכנענו כי הביקורות בוצעו מטעמים ענייניים, מתוקף תפקידם ואחריותם, ובמנותק מהשיוך הארגוני. יתרה מכך, אורן הצהיר, באופן שלא נסתר, כי עובדים מכלל השיוכים/הדירוגים ברשות נבדקים במסגרת הליכי ביקורת (ס' 2 לתצהירו). "הביקורת לא בודקת עובדים אלא נושאים או תחומים... אני יכול להעיד באופן ברור שנבדקו תחומים שמובלים על ידי עובדים שהם לא בוועד האקדמאים. למשל ביקורת שהיתה בחטיבת אחזקה בתחום החשמל, לשאלתך, הביקורת הוצגה לפני מספר חודשים במועצה, למשל ביקורת שהיתה בנושא של מינויים בפועל שאני מוביל אותו ואני לא שייך לוועד האקדמאי, השנה לשאלתך".(הערת ביה"ד: "השנה" בתשובה התייחסה לעיתוי הבקורת) "בקורת בנושא הליסינג שמובל על ידי מנהל חטיבה ששייך לוועד הט"מ, למשל ביקורת בתחום הדרכת המבצעים המובל על ידי חטיבת המבצעים שגם המנהל שלה ומנהל החטיבה לא שייכים לאקדמאים..." (עמ' 69/ 126). גם כאשר נשאל כמה מנהלים בדירוג התעופתי וכמה בדירוג הט"מ, נבדקו במשך השנתיים השיב: "לא נבדקים מנהלים אלא נבדקים תחומים. יכול להיות תחום שיש בו גם מנהלים כאלה וגם מנהלים אחרים" (עמ' 69/ עמ' 127) ולכך מנה דוגמאות: תחום המינויים בפועל שהוא עצמו מופקד עליו, תחום הליסינג שהוא עצמו מופקד עליו (על אף שכאמור הוא בחוזה אישי!), תחום סמנכ"ל מבצעים שהוא בחוזה אישי, כל נושא שנבדק בתוך נתב"ג-מִנהל נתב"ג הוא בהסכם אישי (עמ' 69/ 127). ויובהר - חברי וועד אינם חסינים מפני הליכי פיטורים, לא כל שכן מפני ביצוע ביקורת. למעט גנות, העובדים א'-ג' וחן - אינם חברי וועד. לטענת המבקשים, בכל הביקורות שנעשו, המקרה היחיד שבו הועבר עובד מתפקידו הוא חן. משעה שלא הוכחו בפנינו טעמים פסולים בהחלטות שנתקבלו לגבי "עובדים אחרים", הרי שגם החלטות אלו (לרבות החלטה שלא לנקוט באמצעי כלשהו) - הן במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הרשות. התבטאויות של מועצת הרשות התובעים טענו כי המועצה מתייחסת באופן מחפיר, מזלזל, שיפוטי, מדכא ומשפיל כלפי עובדים אקדמאים, כי הרשות הגישה מסמכים חלקיים וקטועים כדי להסתיר את תיעוד התבטאויותיה וכי בנוסף, מתערבת היא בענייני הארגון היציג עד כדי איום בפגיעה בתקציב ועד עובדים (אם ימשיך לעשות בו שימוש לצורך מתן ייעוץ משפטי לעובדים האקדמאים החווים התנכלות). לאחר שבחנו את הראיות בהליך זה - החלטנו לדחות גם טענות אלו. הגם שהתרשמנו מכך כי לא אחת נאמרים במועצה דברים נוקבים וקשים כלפי העובדים, שוכנענו כי חלק מהותי מתפקידה של מועצת הרשות הוא לפקח/לברר ולבקר את התנהלות הרשות ועובדיה, וכי מדובר בהבעת דעה של חברי המועצה, כחלק מחובתם, בתוקף תפקידה של המועצה! לא נסתר כי כל הנאמר במועצת הרשות הינו בגדר המלצה בלתי מחייבת ולא הנחיה או קביעה לרשות/למנכ"ל, כיצד לפעול וכי המועצה אינה מוסמכת לקבל החלטות בדבר צעדים משמעתיים כלפי עובדים, אלא רק לייעץ ולהמליץ (ס' 3.5 לתצהיר אורן). בהקשר זה מצאנו רלוונטית גם את אמירתו של חבר הועדה מר אמל אסעד, בוועדה מיום 2/12/2009 ולפיה, "האחריות מוטלת גם על המועצה..." (מב/3), כשיקול רלוונטי לחשיבות הבעת דעתם החופשית של חברי המועצה. לא ניתן לקבל את פרשנות המבקשים לפיה בכל התבטאות ביקורתית, ראויה או לאו, במועצת הרשות ובוועדותיה, היא בבחינת התנכלות. וודאי לא מדובר בהתנכלות כלפי אדם כאשר נדון נושא/תחום שהינו במסגרת אחריותו. כמו כן, מקובלת עלינו עדותו של אורן, כי ככלל, יש להבין את ההתבטאויות בהקשרן הנכון ואכן, הפרוטוקולים שהובאו לעיוננו, חלקם הובאו חלקית, חלקם הינם על רקע הליכי ביקורת וחלקם אף לאחר שכבר גובשו הממצאים במסגרת דו"ח סופי שהובא לדיון במועצה (למשל, בעניינו של חן נערכו ישיבות על רקע כשלים שנפלו בעסקת UPS ואוריין, על כל המשמעויות הכלכליות והמשפטיות שנובעות מכך. גם במב/3, דיון שנערך במועד בו טרם בא לעולם דו"ח הביקורת הסופי, עדיין לא הוכחה התנכלות לחן, שאף אישר בעדותו, כי מהפרוטוקול לא ניתן לראות התנכלות אישית כלפיו). ויובהר, דווקא נוכח דברי המנכ"ל בישיבה מיום 4/5/2011, נתמכת טענת הרשות כי המלצות הוועדה אינן החלטות מחייבות והמועצה אינה הגורם המוסמך לקבל החלטות סופיות, אלא המנכ"ל (כאמור יו"ר הוועד, הגב' גנות, טענה כי טענת ההתנכלות כלל אינה מיוחסת לו). אורן העיד באופן עקבי, ובשלבים שונים, כי אין משמעות או נפקות לאמירות בתוך דיוני המועצה אלא אם מתקבלת החלטה (עמ' 57 / 114), כי לא ייתכן מצב שבו מועצה יכולה לפטר עובד או להעבירו, כי הגורם שצריך לבצע את ההמלצה או ההחלטה זה המנכ"ל (עמ' 74 / 132), כי אין מצב שבו המועצה תחליט על פיטורי עובד והמנכ"ל הוא זה שיהיה צריך לבצע זאת (עמ' 75) וכי "אין מצב וככל שידוע לי לא היה מצב שהמועצה החליטה או המליצה לפטר עובד... (ש) אני לפחות בוחן את השנתיים שאני ברשות לא זכור לי ולו מקרה אחד...". התרשמנו ממהימנות עדותו של אורן - שלא נסתרה גופא. יתרה מכך - לא הוצג בפנינו ולו פרוטוקול אחד מבין המסמכים הרבים שהוצגו בפנינו, ממנו עולה כי התקבלה החלטה או המלצה של המועצה לביצוע הוראה על רקע שיוך קיבוצי / שיוך ארגוני. כאמור לעיל, גם מנספח מב/ט שהוצג על ידי המבקשים בהקשר זה (ס' 84 לבקשת צד בסכסוך קיבוצי, נספח 10 לתצהיר אורן) - לא הוכח כאמור. נקבע בו כי ההנהלה היא שתשקול ותחליט בנוגע לעובדים. לא הוכח כי התקבלה החלטה כלשהי על ידי הרשות בעניין זה במהלכה מודר עובד כלשהו, שעשוי להיות רלוונטי, או נפגע מכל החלטה שתתקבל. ביחס לחן בפרט - שוכנענו, כי מסמך זה כלל לא היה רלוונטי אליו. כך גם ביחס לנספח מב/י' - הטענה היא כנגד החלטת המועצה לפיה, בדו"חות ביקורת בהם ימצאו מבוקרים לגביהם נמתחה ביקורת, הרי שהם יועמדו בפני הליכי משמעת אשר תוצאותיהם יובאו לידיעת הועדה ולא יוכלו להתקדם במסגרת הליך מכרז או כל מינוי אחר. מהדו"ח עולה כי ההחלטה שהתקבלה בו נוגעת בעניין זאוס שלא הוברר הקשרו לענייננו. ממילא, גם להקשר הרחב של ההחלטה שם- נראה כי מדובר "בהנחיה". כמו כן, ראוי היה כי המבקשים יציגו את הדברים בהקשרם המלא וכך כפי שצוין בפרוטוקול בטרם התקבלה ההחלטה: "המנכ"ל ביקש להעיר ביחס להצעת ההחלטה שהועלתה כי הליכי ביקורת אורכים לעיתים תקופות ממושכות וכוללות מבוקרים רבים, דבר שעשוי להיות לו השפעה על הליכי מכרז ומינויים בפועל. יו"ר הוועדה השיב כי אין כוונת הוועדה למנוע קידומם של עובדים, נהפוך הוא, הועדה מעודדת קידום עובדים מתוך הרשות ובלבד שיהיו מתאימים לדרישות התפקיד. כוונת הצעת החלטה היא למנוע קידומם של עובדים אשר נמצא בדו"חות ביקורת סופיים כי הם כשלו בתפקידם..." ובנוגע לזאוס "... ההנהלה כי תמצה את הדין המשמעתי הנחוץ עם המבוקרים שנמצא כי התרשלו בתפקידם...". ועוד בהקשר זה, לאחר ההחלטה (עמ' 12): "המנכ"ל ביקש להבהיר כי יקיים את הליכי המשמעת שיידרשו לפי הצדק ולפי שיקול דעתו בלבד... יו"ר המועצה הבהיר כי העומד בראש ועדת המשמעת יפעל בהתאם לנוהל ולשיקול דעתו ואין כוונת המועצה להשפיע השפעה לא הוגנת על שיקול הדעת. עוד אמר כי הוא סומך על שיקול הדעת של המנכ"ל ושל הסמנכ"ל למנהל". בהקשר זה מצאנו לומר כי העדר הסטנוגרמות מהישיבות אין בו כדי לומר כי "הוסתר" דבר מה מהמבקשים או כי "נופו" מהפרוטוקול דברים להקשר שבפנינו. משאושרו הפרוטוקולים ע"י המשתתפים בהם - לצדדים שבפנינו, די בהם. אשר לטענה בדבר קיצוץ בתקציב ועד עובדים - לא הוכח כי הייתה כוונה, או התקבלה החלטה להקטין את התקציב המועבר לוועד אקדמאים (או במיוחד לועד זה). גנות אישרה בעדותה: "לא, אך היו דיבורים" וסירבה למסור שֵם הגורם שכך טען (עמ' 41). ונזכיר - הטענה הועלתה כאמירה, אגבית, שהועלתה כביכול (והוכחשה ע"י הרשות), ולפיה, הרשות תקצץ מהתמיכה במבקש 2, "המבזבז" כספו על ייצוג משפטי כנגד עובדים (שהרשות מתנכלת להם?!) - והרי, לכל ארגון עובדים קיים יצוג משפטי. האמנם, היצוג שבפנינו שונה מכל יצוג משפטי של ארגון עובדים? - לא ממש שוכנענו כי אמירה זו הושמעה ע"י מי מהנהלת הרשות (ומי?) ומכל מקום, לא שוכנענו כי עסקינן באמירה מהותית - רלוונטית, ודאי לא מעשית! (למעלה מן הצורך, יש להניח כי ייצוגו של כל ארגון יציג באופן שוטף, במו"מ וכיוצ"ב - משמעותו הכלכלית רבה לאין ערוך מההקשר הנטען דנא). ב. המניע להתנכלות המבקשים לא הוכיחו מניע ברור ועקבי של הרשות להתנכלות הנטענת. במקום אחד טענו להתנכלות "מסיבה שאינה נהירה..." (ס' 72 לבקשה). מאידך ובמקום אחר, טענו כי משנת 2009 שואפת הרשות להעביר את נושא הפיתוח והמסחר למיקור חוץ ובשל כך, המועצה וההנהלה רואות בעובדים אקדמאים, שהינם "שומרי סף", גורם מפריע לקבל ההחלטה. אלא, שגם לעניין סוגיית מיקור החוץ, נטענה הטענה במקום אחר באופן שונה, שלא כעילה עיקרית, אלא רק "ברקע הדברים, וזאת כדי להראות, שכבר לפני שנים הרשות רצתה לבצע מיקור חוץ ורצתה לראות את מר חן מחוץ לכסאו..." (ס' 76 לתשובת המבקשים). כך טענו, כי כשבתפקידו של חן, יעמוד אדם במיקור חוץ או אדם נוח יותר שלא יעמוד בדרכם ויעשה כפי שיורו, יקל על המועצה וההנהלה, לפעול כרצונן. לאחר שבחנו את הראיות - דוחים אנו את הטענה. ראשית, הרשות טענה באופן שלא נסתר, כי ככלל, רבים מהעובדים המשתייכים לוועד האקדמאי, אינם נושאים במשרה ניהולית או באחריות ניהולית וכי אינם "שומרי סף" ברשות. בפרט באשר לעובדים שבבקשת צד - לא הוכח כי הם/תפקידם בבחינת "שומרי סף" ברשות. שנית, לא הוכח כיצד יש בהתנכלות במתכונת הנטענת, כדי להקל על קבלת ההחלטה בעניין מיקור חוץ. כאמור, למעט לגבי עובד א' וחן, לא התקבלה כל החלטה אופרטיבית. באשר לעובד א', לא ברור מה הקשר בין הפחתת רכיב השכר והכיצד יש בכך כדי להשפיע בצורה כלשהי על קבלת החלטה, ככל שתתקבל, בעניין מיקור חוץ. אשר לחן, שוכנענו כי הליך ניודו בוצע כתוצאה מהליך הביקורת על רקע עסקאות UPS ואוריין, אשר לגביו הוחלט בשנת 2007. לטענת המבקשים, מועצת הרשות דנה בכוונה/ ברעיון להעביר את נושא הפיתוח העסקי למיקור חוץ ביום 16/9/2009, בשלב מאוחר יותר. בנסיבות אלו, לא הוכח הקשר שבין מיקור חוץ להתנכלות הנטענת. יתרה מכך, בישיבה מיום 27/10/2009 נקבע: "ע"פ דברי אביאם סלע יש ברשות בעייתיות גדולה באשר לפיתוח העסקי ופספוס גדול מבחינה כלכלית. מצד שני ולאור מגוון האפשרויות הקיימות, מוצע להתבסס על מיקור חוץ בנושא הפיתוח העסקי..." (מב/2). נראה כי הדברים לא נועדו להרע לחן אלא כטענת אורן - הדוברים עסקו בתחום! לא זו אף זו, לא הוכח, כי התקבלה החלטה, לפיה נושא הפיתוח והמסחר יועברו למיקור חוץ. כך או כך, אפילו היתה מתקבלת החלטה בעניין מיקור חוץ - לא הוכח כי משמעה: הצורך לנייד את חן. מה גם שלהנהלת הרשות סמכות לקבל החלטה כדין שעניינה מיקור חוץ של יחידה או חטיבה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה, וודאי אין בכך התנכלות לכשעצמה. עילה אחרת בשמה טענו התובעים להתנכלות היא, שמתוקף מעמדם ותפקידם, העובדים האקדמאים ובמיוחד מי שיש לו נגיעה לתחום הכספים והמסחר, נקלעים לעימותים מקצועיים עם הנהלת הרשות ועם מועצת הרשות ומכאן המניע להתנכלות. אין בידינו לקבל גם טענה זו. שוכנענו כי העובדים האקדמאים, המהווים חלק משכבת ההנהלה ברשות ומועסקים בתפקידים שונים ובכירים הכרוכים בנשיאה באחריות - קשורים בהליכי הביקורת עקב כך שהנושאים הנבדקים על ידי ביקורת הפנים נוגעים לתפקידיהם. חלק מתפקיד ביקורת הפנים הוא לבחון את תקינות תפקודם המקצועי והניהולי (ס' 2 לתצהיר אורן). אורן הצהיר באופן שלא נסתר כי ביקורת הפנים בוחנת תפקודים ותחומים מקצועיים, ללא אבחנה ביחס לשיוך הארגוני וכתוצאה מכך, נבדקים עובדים מכלל הדירוגים (ס' 2 לתצהיר אורן). יתרה מכך, מהראיות שהוצגו בפנינו בהליך זה, לא שוכנענו כי העימותים, ככל שהיו, הינם על רקע שיוך ארגוני/דירוג אקדמי. ברי כי אין בכך כי העובדים הנדונים שייכים לדירוג האקדמאים, כדי להוכיח כי העימותים הינם על רקע השיוך. לא כל שכן, לא הוכח כי יש בכך כדי התנכלות. לא למותר לציין בהקשר זה וביחס לחן - כי תפקיד רא"ג פיתוח עסקי (תפקידו לשעבר), הינו תפקיד שמוגדר מראש כתפקיד בדירוג אקדמאי (נספח ב' לתצהיר משלים של אורן). דהיינו, ככל שהיה ממש בטענת המבקשים, כל עובד שישמש בפועל בתפקיד זה - ממילא יהיה משוייך ארגונית למבקש 2 ולשיטתם, יהיה "מוּעד" להתנכלות של הרשות? ! זאת אין לקבל גם מהגיונם של דברים. למעט גנות, העובדים שבהליך אינם חברי וועד ולכן גם מטעם זה לא ברור מה המניע לכאורה לפגיעה בהם. ונזכיר כי גם לגביה לא הוכח, ולוּ ברמז, כי ה"התנכלות" הנטענת נבעה מ"כובעה" כיו"ר הועד! שוכנענו כי הליך זה, הלכה למעשה, הינו הליך שעניינו התערבות בהחלטת הרשות בקשר עם ניודו של חן. ואולם, הניסיון לקבץ אירועים ו/או החלטות שעניינם בעובדים שונים ובנסיבות אחרות, שלגבי כ"א מהם לא שוכנענו כי הם נובעים מההקשר הקיבוצי, או קשורים בו באופן כלשהו או שנועדו להשיג יעד סמוי כלשהו - לא צלח ולא שוכנענו כי יש להתערב בהחלטת הרשות מהסיבות שפורטו לעיל בהרחבה. ג. מועד ההתנכלות לא הוכח מועד תחילת ההתנכלות. גרסאות עדי המבקשים סתרו אחת את רעותה. חן העיד במעומעם, כי ההתנכלות כלפיו החלה ב- 2007 (עמ' 17) ואילו במקום אחר, העיד כי ההתנכלות החלה ב-12/2009 "כאשר המנכ"ל קרא לי אליו, וביקש שאעזוב את התפקיד..." (עמ' 14). בס' 19 לתצהירו: "הובא לידיעתי, כי כבר ביום 16.9.2009 בישיבת ועדת פיתוח של מועצת הרשות, החלה מסכת ההתנכלויות כלפי". יושם הלב, כי בס' 27 לבקשה צוין: "כבר ביום 16/9/2009 בישיבת ועדת פיתוח של מועצת הרשות, החלה מסכת ההתנכלויות כלפי מר חן" ואילו בס' 12 בתשובה מטעם המבקשים: "ההתנכלות למר חן שהחלה בשנת 2009 לערך". גנות טענה להתנכלות בשנים 2006-2007 ואולם, אף לשיטתה, חן היה הסנונית הראשונה (וכך למשל גם בס' 6 לתמצית). בכך נסתרת מיניה וביה, הטענה כי מסכת ההתנכלויות כלפי חן החלה ב- 2009. לוי העיד כי ההתנכלות לעובדים אקדמאים מטפטפת כל פעם ביחס לעובד אחר מאז שנכנס לתפקידו ב- 2006 (עמ' 51), אלא שלא הציג בפנינו מקרים כלשהם. במקום אחר אף אישר, כי מבחינתו, ההתנכלות התחילה רק בנושא הניוד של חן (עמ' 52) ומאידך, בשלב אחר העיד, כי מבחינתו "אלכס חן הקש ששבר את גב הגמל" (עמ' 51). בכך, לא רק שסתר את טענתו המוקדמת, אלא שסתר גם הטענה של גנות, לפיה חן היה הסנונית הראשונה. לא למותר לציין, כי אגב כך, ממילא העיד "אני מודה ומתוודה שלא בקיא לעומק" (עמ' 51 לפרוטוקול, מב/68 בעמ' 737). ד. הגורם המתנכל גם טענה זו נטענה באופן כללי וסתמי. חן טען כי המנכ"ל הוא המתנכל (עמ' 18). בעדותו, לראשונה, טען כי גם אורן התנכל לו (עמ' 18). לעומתו, גנות שללה האפשרות כי המנכ"ל מתנכל וייחסה זאת למועצת הרשות. יתרה מכך, בעדותה אף ציינה כי להערכתה, מר לובלסון ומיכה ינון (שהינם בעצמם עובדים המשויכים לדירוג האקדמאי) משתפים פעולה עם התנכלות הרשות. זאת העידה "בשיא התמימות", כלשונה, על אף שטענה זו לא נכללה בתצהירה ולא באה לעולם עד למועד זה (עמ' 48) וממילא, לא הובררה ולא הוכחה. העובדים א'-ג' כלל לא נשמעו בפנינו ולא שמענו את גרסתם בעניין זה. סוף דבר בסיכומיהם טענו המבקשים "כפי שהוכח בהליך, הרשות התנכלה למבקש 3, מר חן, ולעובדים נוספים, לרבות ליו"ר הועד, בשנים האחרונות. העובדה שההתנכלות למר חן (ולאחרים) היא על רקע ארגוני (להלן: "התנכלות קיבוצית") ונובעת מהשתייכות לדירוג האקדמאים המיוצגים על ידי ההסתדרות..." וכי "לאור כל הנסיבות שהוכחו בהליך, שומה על בית הדין הנכבד לקבוע שהיתה התנכלות למר חן (ו/או למי מהעובדים האחרים שעניינם הובא בהליך), ושבנסיבות העניין ההתנכלות היא על רקע ארגוני, באופן המצדיק מתן הסעדים המבוקשים בבקשת הצד" (ההדגשות שלנו). כמפורט לעיל בהרחבה - לא שוכנענו כי פעולות הרשות היו שלא כדין, או עלו כדי התנכלות. אדרבא, התרשמנו מכך כי טענת ההתנכלות, העוברת כחוט השני בבקשה, מנסה לקנות לה אחיזה בראיות וזאת בהצגת התמונה באופן שאינו מלא למשל, הגרסאות הסותרות של גנות בדבר "דו"ח הביניים" לעומת "הדו"ח הסופי" ובעיקר לטענה כי נבדקה "עבודת יו"ר הוועד בתחום הטיסות" (ולא תפקודה כאחראית טיסות חו"ל וכיוצא בזה). כך למשל גם עת ניסו המבקשים ליצור "אוירה" של פחד וחשש, גם כאשר התוצאה היא אי גילוי כל הפרטים הרלוונטיים בפני ביה"ד, העלאת טענות על איומים (או שמועות על איומים) של הרשות כלפי העובדים, אפילו אין להם כל ביטוי בכתובים ואף לא בעדויות המבקשים. הגודש הרב של המסמכים, המוצגים והאסמכתאות, לא היה בו לבסס טענות המבקשים כי אם לסרבל ולהכביד במידע שלאחר שבחנו אותו בעיון רב - לא מצאנו בו תמיכה לטענות המבקשים או לשכנע בהן. יתרה מכך- אפילו היינו מוכנים לקבל את טענת ההתנכלות (ולא כך!) - לא שוכנענו כי היא נעשתה על רקע ארגוני. לאור כל האמור - נדחית התביעה. איננו מקבלים טענת הרשות כביכול, המבקש 2 מנסה לטרפד עבודת הרשות. לא שוכנענו כי פעולותיו, כפי שבאו בפנינו, אינן לגיטימיות. אנו תקווה שהצדדים ישכילו למצוא את "שביל הזהב" ויפעלו במשותף לטובת הרשות ועובדיה כולם. משעסקינן בהליך קבוצי - אין ניתן צו להוצאות.התנכלותסביבת עבודה עוינתסביבת עבודה