בספרו של המלומד י. קדמי, "על הראיות", חלק שני, מהדורת תש"מ, התייחס המחבר לכלל הראייה הטובה ביותר, באומרו: "מסמך, הינו 'חפץ' ככל חפץ אחר וכל עוד מבקשים להוכיח את 'טיבו' - קרי: את עצם קיומו, צבעו, צורתו, תכונותיו וכיוצ"ב - חל לעניינו הכלל החל לגבי החפצים כולם כמפורט לעיל. ברם, כאשר מבקשים להוכיח את תוכנו של המסמך - דהיינו, כאשר מבקשים להוכיח מה 'רשום' בו - כי אז חל כלל הראיה הטובה ביותר לפיו: אין להוכיח את תוכנו של מסמך, אלא על ידי הצגת המקור גופו בפני בית המשפט" (שם עמ' 681). עם הזמן חל כרסום בכלל הראייה הטובה ביותר ופעם אחר פעם התירו בתי המשפט הצגת ראיה משנית תחת הצגת המקור להוכחת תוכן הראייה. כך לדוגמא, ב-ע"פ 869/81 שניר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח(4) 169, דחה בית המשפט את הטענה כי יש לפסול כל ראיה משנית כאשר רשלנות חמורה גרמה לאובדן ראיה מקורית, והוסיף באומרו: "המסכת המשפטית, שהתפתחה סביב כלל הראיה הטובה ביותר, ובעיקר התנאים המקילים העניקו קבילות גם לראיות בעלות מעמד משני, להבדיל מן הראיה המקורית הראשונית. אך נטען, כי הראיה המשנית צריכה להתבסס על עדותו של מי שמבקש להגיש אותה, היינו, התוכן שלה, כתעתיקו או כתחליפו של המקור, חייב להתאפשר על ידי עד, הנעזר בראיה המשנית לצורך עדותו או המתאר בעל-פה את תוכנה. התשובה הראשונית לטענה כאמור היא, כי הראיה המשנית יכולה לשמש מבחינת תוכנה כראיה עצמאית בזכות עצמה..." (שם, עמ' 211 ד'-ו'). בפסק דין נוסף שניתן ב-ע"א 6205/98 אונגר ואח' נ' עופר ואח', פ"ד נה(5) 71 אימץ בית המשפט את ההלכה שנקבעה בפס"ד שניר לעיל, באומרו: "כך אף לימדנו הנשיא שמגר בפרשת שניר, שכלל הראיה הטובה ביותר לא עוד יורנו הלכה ככלל של קבילות אלא ככלל של מהימנות ושל העדפת ראיות על פני ראיות אחרות. הנשיא שמגר ראה במגמה זו ביטוי לגישה הנוהגת בדיני ראיות ולפיה, '... כלל הראיה הטובה ביותר הוא עיקרון של סדר העדפה ולא כלל של פסילת ראיות. יש כאן אפוא במידה רבה ביטוי נוסף לתהליך המתמיד בדיני הראיות, לפיו עוברים מבחני הקבילות הפורמאליים אל עבר מבחני המהימנות ...'" (שם, עמ' 85-86). בספרו של קדמי לעיל סיכם המחבר את המגמה שהתגבשה בהלכה הפסוקה, ובלשונו: "סיכומם של דברים, מגמת הפסיקה היא: ליתן לכלל 'הראיה הטובה ביותר' אופי של כלל שעניינו 'משקל ראייתי', להבדיל מכלל של 'קבילות' כפי שנתפס ויושם עד כה; כאשר כרסום בכוחם הראייתי של 'העתקים' - והדעת נותנת שכך יהיו פני הדברים לעניין הראיות המשניות כולן - מותנה בהקמת תשתית ראייתית נאותה מצד המתנגד, בדבר החשש לאמיתות ה'העתק' והיכולת לסמוך עליו" (שם, עמ' 683). כלל הראיה הטובה ביותרכללים משפטיים