מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעמד שחקן כדורגל מושאל לקבוצה אחרת: התובע שחקן כדורגל מקצועני ששיחק בקבוצת הכדורגל שנוהלה על ידי הנתבעת ובהמשך 'הושאל' לקבוצה אחרת. לימים הגיעו היחסים שבין הצדדים לכדי סיום. בתובענה מתעוררת השאלה האם זכאי התובע בנסיבות העניין לפיצויי פיטורים ולזכויות נוספות בגין תקופת ההתקשרות עם הנתבעת וסיומה. ביסוד המחלוקת עומדת שאלת טיב היחסים שבין השחקן לקבוצה בעת שהראשון הושאל ע"י האחרונה לקבוצה אחרת. המסגרת העובדתית ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לענייננו: התובע, יליד 1983, החל את דרכו ככדורגלן בגיל 8 בקבוצת כדורגל 'בני יהודה' (להלן - הקבוצה). בגיל 17 לערך, החל התובע לשחק בקבוצת הבוגרים. בתקופות האמורות פעלה הקבוצה במסגרת עמותה (ע.ר. 58-010204-4). לימים נקלעה העמותה לקשיים כלכליים וניתן לה צו פירוק (להלן - העמותה שבפירוק). בגין תקופת היחסים שבין התובע לבין העמותה שבפירוק הגיש התובע תביעת חוב. הנתבעת, אשר התאגדה ביום 1.9.03 כעמותה, רכשה מהעמותה שבפירוק זכויות מסויימות של הקבוצה. ביום 7.9.03 אישר בית המשפט המחוזי, במסגרת תיק הפירוק של העמותה שבפירוק, את ההסכם עם הנתבעת (להלן - הסכם הרכישה). הסכם הרכישה לא הוצג בבית הדין, וזיקתה של הנתבעת לחובות העמותה שבפירוק נתונים במחלוקת. התובע 'התקשר' עם הנתבעת אשר החזיקה בכרטיס השחקן שלו. יובהר כבר בשלב זה, וכפי שנפסק בהחלטות בית הדין מיום 1.3.09 ומיום 27.6.10 כי במסגרת תביעה זו ידונו אך ורק זכויות בגין תקופת ההתקשרות עם הנתבעת ולא זכויות שהתגבשו ושמוצו אל מול המפרק של העמותה שבפירוק. לגבי מועד תחילת ההתקשרות שבין הצדדים נחלקו הצדדים. אלא שלטעמינו מחלוקת זו טוב היה לה אלמלא הועלתה בהיותה ניסיון של הנתבעת 'למנף' את שנקבע - על פני הדברים בשגגה - בהחלטה מיום 27.6.10. ובמה דברים אמורים: בסעיף 34 להחלטה האמורה נקבע כי "התביעה לסעדים הנובעים מתקופת העסקת התובע עובר למועד הפירוק ביום 22.12.03, נדחית מחמת מעשה בית דין (בשל מיצוי העילה אל מול המפרק - א.א.)". טוענת הנתבעת כי מדובר בהחלטה חלוטה ולכן בגין התקופה שעד ליום 22.12.03 לא שררו יחסים בין הצדדים. אכן מן הבחינה הפורמאלית הדווקנית נוכח האמור בסעיף 34 להחלטה הנ"ל תקופה שקדמה ליום 22.12.03 אינה יכולה להכלל במסגרת תובענה זו. אלא שעל פני הדברים את האמור בסעיף 34 להחלטה הנ"ל צריך לפרש בשים לב למכלול ההחלטה ומכלול נסיבות התיק. ברור הוא שעיקר הכובד באמור בסעיף 34 הנ"ל מונח על תקופת העסקה בעמותה שבפירוק ולא על התאריך שנקבע, ככל הנראה בשגגה. שכן, למעשה אין חולק שעוד קודם למועד האמור (שהיה מועד מתן צו הפירוק) התובע כבר חדל לשחק בשורות העמותה שבפירוק (הוכחת החוב התייחסה לשכר חודש 5/03 - החודש האחרון) וכבר החל לשחק בשורות הנתבעת. הכל בהתאם להסכם שאושר עוד בחודש 9/03 ע"י בית המשפט המחוזי. הדבר עולה מפורשות מהאמור בסעיף 38 (א) לכתב ההגנה המקורי - שם טענה הנתבעת כי התובע החל לשחק בשורותיה "מחודש ספטמבר 2003" - מועד רכישת הזכויות כאמור. גם התובע טען לתחילת התקשרות בחודש 9/03. לפיכך, אנו קובעים כי תחילת ההתקשרות שבין הצדדים היתה בחודש 9/03. ביום 26.8.03 נחתם בין התובע לבין העמותה שבפירוק, בעת שהיתה בפירוק זמני, הסכם לתקופה 1.8.03 - 31.5.04 (עונת המשחקים 2003/2004) (להלן ומטעמי נוחות - ההסכם הראשון). הנתבעת מודה כי במסגרת הסכם הרכישה היא נטלה על עצמה את החיובים שנוצרו על ידי המפרק הזמני בגין עונת 2003/2004. מכאן שלפי הסכם הרכישה יש לראות את יום 1.8.03 כמועד ממנו יבחנו זכויותיו של התובע כעובד. אין חולק כי בתקופת ההסכם הראשון היה התובע חייל בשירות חובה. ובהתאם בסעיף 8 להסכם הראשון שענינו "הוראות משלימות" נכתב "חייל". לטענת הנתבעת, בתקופת ההסכם הראשון לא נקשרו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ו'התמורה' ששולמה - שולמה בגין החזר הוצאות. לטענת התובע - בתקופת ההסכם הראשון הוא היה בבחינת 'עובד'. ביום 30.6.04 ולאחר שהתובע שוחרר מצה"ל, חתמו הצדדים על הסכם לתקופה 1.8.04 - 31.5.05 (עונת המשחקים 2004/2005) (להלן - ההסכם השני). אלא שבמהלך עונת המשחקים האמורה ביקש התובע לסיים את פעילותו בקבוצה. בהתאם חתמו הצדדים ביום 1.12.04 על הסכם לפיו יושאל התובע, עד לתום העונה השוטפת, לקבוצת הכדורגל 'הכח רמת גן', וזאת ללא תשלום תמורה לנתבעת. התובע אישר שקיבל מהנתבעת את שכרו בגין התקופה ששיחק בשורותיה עד לחודש 11/04 (כולל). בתום העונה אליה התייחס ההסכם השני הוסכם כי התובע ימשיך להיות מושאל לקבוצת הכח רמת גן לעונת המשחקים העוקבת - 2005/2006. הפעם קיבלה הנתבעת מהכח רמת גן 'דמי השאלה' בסכום של 30,000 (דולר או ₪, לא ברור). ביום 20.6.2006 חתמו הצדדים על הסכם לגבי עונת המשחקים 2006/2007 (להלן - ההסכם השלישי). אלא שהסכם זה לא מומש ובעונת משחקים זו שב התובע לשחק, כשחקן מושאל, בקבוצת הכח רמת גן. גם הפעם קיבלה הנתבעת מהכח רמת גן 'דמי השאלה' - בסכום של 120,000 ₪. בתום העונה אליה התייחס ההסכם השלישי - בפתחה של עונת 2007/2008, חל 'פיצוץ' ביחסי הצדדים, תוך שהצדדים אוחזים בגרסאות שונות לנסיבות ה'פיצוץ'. לטענת התובע - כיומיים טרם תחילת האימונים ומשטרם נחתם בין הצדדים הסכם פנה אביו - שהוא גם ב"כ התובע, למר משה דמאיו - מנכ"ל הנתבעת, כדי לברר מה מעמדו של התובע. לטענת התובע, מר דמאיו אמר לאביו כי מוצעים לתובע התנאים הקבועים בהסכם השלישי (שהיו פחותים משמעותית מהתנאים שהתובע השתכר לאחר מכן) ובלבד שמר ניצן שירזי - מאמן הקבוצה, יאשר כי הוא מעוניין בתובע כשחקן. לטענת התובע, אביו קיבל את ה'הצעה'. לטענת התובע למחרת הוא פנה לברר טלפונית עם מר שירזי את כוונותיו לגביו. לטענת התובע, מר שירזי מסר כי התובע לא בתוכניותיו וכי עליו לחפש קבוצה אחרת. לטענת הנתבעת - היא אכן הציעה לתובע את תנאי ההסכם השלישי, אלא שתוקפו לא הותנה בהסכמת מר שירזי. לטענתה, מששמע התובע כי מקומו בהרכב הקבוצה אינו מובטח וכי הוא יאלץ להתמודד על מקומו בהרכב החליט התובע שלא לשחק בנתבעת. נוכח ה'פיצוץ' ביחסים נקט התובע בשני צעדים: האחד - פניה לוועדה למעמד השחקן הפועלת לפי תקנון הרישום של ההתאחדות לכדורגל (להלן - הוועדה) ותפקידה לקבוע האם קבוצה זכאית ל"דמי השבחה" קרי, לתמורה בגין 'שחרור' כרטיס השחקן - במקרה זה של התובע. הפניה נעשתה לכל המאוחר ביום 11.7.04; השני - מציאת קבוצה אחרת (עירוני ראשון לציון) עימה חתם ביום 11.7.07 על הסכם לשתי העונות הבאות: 2007/2008 ו- 2008/2009. ההסכם הוכפף להכרעת הוועדה. ביום 29.7.07 ניתנה החלטה הוועדה לפיה על התובע לשלם לנתבעת 'דמי השבחה' (פיצוי) בסך של 350,000 ₪. בסופו של יום הנתבעת הסתפקה ב'דמי השבחה' בסך של 300,000 ₪ ששילמה לה קבוצת עירוני ראשל"צ, ואילו בין התובע לבין קבוצת עירוני ראשל"צ נחתם הסכם חדש המבטל את קודמו. ההסכם החדש נעשה לשלוש עונות - מחד גיסא, השכר שנקבע בו היה נמוך מזה שנקבע בהסכם הקודם, ומאידך גיסא - נקבע כי בתום שלוש העונות האמורות יהפוך התובע ל'שחקן חופשי'. מן הבחינה המהותית תשלום 'דמי ההשבחה' כפסיקת הוועדה נחלק בין התובע לבין עירוני ראשל"צ. ביום 25.8.08, למעלה משנה אחרי החלטת הוועדה, טען התובע שהוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה בגין עונות המשחקים 2001 - 2007. משפניותיו נדחו הוגשה ביום 17.11.08 התובענה המקורית. מסגרת ההליך טרם שנציג את הפלוגתאות שבין הצדדים, ראוי לשטוח, ולו בתמצית, את תולדות ההליך: התובענה המקורית הופנתה הן כלפי הנתבעת והן כלפי העמותה שבפירוק ונתבעו בה בין היתר סעדים בעילות נזיקיות וביטול 'פסק בורר' של הוועדה. בהחלטה מיום 1.3.09 נמחקה התביעה כנגד העמותה שבפירוק. ביום 5.3.09 התיר בית הדין להתאחדות לכדורגל להצטרף להליך נוכח טענות התובע לאי חוקיות הסדרים שונים שקבועים בתקנונה ושעוסקים ביחסים שבין השחקן לבין הקבוצה. לימים, לאחר שתוקן כתב התביעה נמחקה ההתאחדות לפי החלטה מיום 12.10.10. ביום 27.6.10 קבע בית הדין כי יש למחוק מהתביעה עילות שונות ובכלל זה התביעה לביטול החלטת הוועדה. ביום 25.7.10 הוגש כתב תביעה מתוקן ובו נתבעו הסעדים הבאים: פיצויי פיטורים והלנתם, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, הוצאות נסיעה ופיצוי בגין עגמת נפש. ביום 3.10.10 הוגש כתב הגנה מתוקן, ובמסגרתו הועלו טענות קיזוז. מטעם התובע העידו: התובע עצמו ועו"ד דוד ביטן - מי שהיה בתקופה הרלוונטית יו"ר קבוצת עירוני ראשל"צ. התובע משך את תצהירו של אביו (ובא כוחו) והסתפק בקביעת מוסכמה הנוגעת לנכונות האמור בסעיף 4.13 למכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 3.11.08. מטעם הנתבעת העידו: מר דמאיו, מר שירזי, מר גלעד קצב - מי שהיה בתקופה הרלוונטית סוכנו של התובע, ועו"ד אמיר נבון - מנהל האגף המשפטי בהתאחדות. ביום 24.5.11 התקיימה ישיבת הוכחות לאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. זכאות התובע לפיצויי פיטורים תחילה נבחן האם 'ניתוק' היחסים שבין הצדדים בשנת 2007 נעשה בדרך המזכה בפיצויי פיטורים, וזאת בהנחה כי במועד זה שררו יחסי עובד ומעביד. רק אם התשובה לכך תהיה חיובית, נזקק להכריע במחלוקת בנוגע לטיב היחסים שבין הצדדים - כעובד ומעביד - בתקופת הקשר לפני ואחרי ההסכם השני שלגביה אין מחלוקת לגבי טיב היחסים. (1) נסיבות סיום ההתקשרות בתצהירו טען התובע שכאשר ראה שלא זומן לתחילת האימונים לקראת עונת 2007/2008 פנה הוא לדוברת המועדון שהפנתה אותו למאמן - מר שירזי. לטענת התובע, במקביל פנה אביו למר דמאיו והאחרון הציע שהתובע ישחק בתנאים שניתנו לו בעונת 2005/2006 וזאת בכפוף ל'תנאי מתלה' - ולפיו מר שירזי יאשר כי הוא מעוניין בתובע כשחקן. לטענת התובע, אביו קיבל את ה'הצעה'. למחרת אותה שיחה פנה התובע למר שירזי על מנת לברר את הסכמתו. לטענת התובע מר שירזי מסר לתובע "ברחל ביתך הקטנה" כי התובע אינו בתוכניותיו וכי עליו לחפש קבוצה אחרת. לטענת התובע, מר שירזי אפילו לא הסכים שהתובע יתאמן עם הקבוצה. מר דמאיו מכחיש כי הציע הסכם עם 'תנאי מתלה'. כך גם מר שירזי. נטען שמר שירזי לא הסכים להתחייב למקומו של התובע בהרכב הקבוצה ונמסר לו כי הוא יצטרך להתמודד על מקומו בהרכב. לפי הטענה, התובע מטעמיו הוא העדיף שלא להתמודד על מקומו בהרכב ולעזוב את הנתבעת. בסופו של יום עומדות זו מול זו גרסתו של התובע אל מול גרסתו של מר שירזי. לא שוכנענו כי הגרסה האחת עדיפה או מהימנה יותר. משכך, ההכרעה נעשית לפי נטלים. את עיקר כובד המשקל תולה התובע בכך שבמכתבו של מר שירזי מיום 12.7.07 ואשר צורף בתמיכה לתגובת הנתבעת לוועדה, ובדין. אכן, חרף טענת התובע בפניה לוועדה כי מר שירזי הודיע שאינו מעוניין בשירותיו; וחרף העובדה כי האחרון מתייחס במפורט לעונות שקדמו למועד ה'פיצוץ'; מר שירזי לא התייחס במפורט לגרסת התובע לעונת 2007/2008, והסתפק באמירה להלן שמכוונת לעתיד ולא לעונה הנוכחית (2007/2008): "היות ומדובר בקבוצה בליגת העל איפשרתי למור לעבור למרות רצונותי וטובת קבוצתי ... במדובר בשחקן צעיר, מוכשר, מבטיח שמסוגל לשחק במגוון תפקידים, שחקן שכל מאמן היה רוצה שיהיה בסגל קבוצתו וזאת בהתחשב בפוטנציאל הגלום בו שכן עתידו עוד לפניו …. אין לי ספק קל שבקלים שבעוד שנים לא רבות מור יהפוך לשחקן טוב יותר ומוביל בכדורגל שלנו." (רצף הנקודות במקור - א.א.) רק במכתב מאוחר יותר מיום 21.7.07 צצה גרסתו המפורשת של מר שירזי כפי שטוענת לה הנתבעת כאן. אכן, על פני הדברים העדר הגרסה המפורטת של מר שירזי במכתבו הראשון מחלישה את גרסתו ואת גרסת הנתבעת. האמור נכון ביתר שאת שעה שגרסה זו לא מצאה את ביטויה בעמדה הראשונית של הנתבעת בפני הועדה. לטעמינו די בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה מכתפי התובע אל כתפי הנתבעת. משכפות המאזניים של העדויות שלפנינו מעויינות ואין ביכולתנו לקבוע כי גרסת הנתבעת עדיפה דווקא, התוצאה היא שאנו נותרים עם גרסת התובע כפי שמצאה את ביטויה הראשוני בבקשתו בפני הועדה ושלא נסתרה בתשובת הנתבעת לועדה. לזאת נוסיף, כי משהתובע לא הוזמן לאימוני פתיחת העונה הרי שהדבר מתיישב טוב יותר עם גרסתו. (2) האם במועד ניתוק היחסים שררו יחסי עובד ומעביד? משבאנו עד כאן, נשאלת השאלה האם בפתחה של עונת 2007/2008 עדין שררו יחסי עובד - מעביד בין הנתבעת לבין התובע. לטענת הנתבעת, יחסי הצדדים התנתקו עוד בחודש נובמבר 2004 שעה שהתובע ביקש לסיים את ההסכם השני. לטענת הנתבעת שנתמכת בעמדתה של ההתאחדות, כפי שמצאה את ביטויה בתצהירו של עו"ד אמיר נבון - מנהל האגף המשפטי בהתאחדות, יש להבחין בין שתיים: בין מערכת יחסי עובד ומעביד אשר שוררת בין שחקן לקבוצתו מקום בו נחתם ביניהם הסכם העסקה כקבוע בתקנון הבקרה התקציבית של ההתאחדות; לבין מערכת היחסים השוררת בין השחקן לקבוצה האוחזת בכרטיס השחקן שלו, שהוא מצב רישומי של השחקן והוא קבוע בתקנון היסוד של ההתאחדות. בעוד שבמערכת האחת שוררים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד בתקופת ההסכם הרי שבעצם האחיזה בכרטיס השחקן אין די כדי לקיים יחסי עובד - מעביד. לטענת התובע, גם בתקופה שאין הסכם העסקה בתוקף והשחקן מושאל לקבוצה אחרת שוררים יחסי עובד ומעביד עם הקבוצה האוחזת בכרטיס השחקן שלו. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין הטענות של שני הצדדים להדחות. לטעמינו בתקופה בו 'הושאל' התובע לקבוצה אחרת הושעו יחסי העבודה שבינו לבין הנתבעת ודינו היה כדין מי ששהה בחופשה ללא תשלום. ונסביר: מחד גיסא, אנו סבורים שאין לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש להפריד בין יחסי העבודה בזמן קיומו של הסכם העסקה לבין התקופה שלאחר אותו הסכם. הנתבעת היתה מעבידתו של התובע בתקופת ההסכם השני וכל עוד נותרו הצדדים בקשר וכל עוד זה לא נותק לא ניתן לראות בסיומו של ההסכם השני כניתוק היחסים, זאת משלפי תקנון הרישום (סעיף 13 א') בתום עונת ההשאלה חוזר השחקן אוטומטית לקבוצה בה הוא רשום - במקרה זה הנתבעת. במונחים של משפט העבודה הדרך היחידה לראות מערכת יחסים שכזו היא בדרך של חופשה ללא תשלום במהלכה מושעים יחסי העבודה בפועל, אך לא מנותקים. מכאן שחלה כאן הוראת סעיף 2 (5) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) ולפיו "יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת - .... (5) חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד". מאידך גיסא, אין לראות בתקופת ה'השאלה' - באופן בו הושאל התובע - תקופה של יחסי עובד ומעביד בפועל עם הנתבעת. בתקופת ההשאלה מעסיקתו של התובע היתה אך ורק קבוצת הכח רמת גן ולא הנתבעת. השכר שולם רק על ידי הכח רמת גן ומטבע הדברים חובת הנאמנות של התובע היתה רק להכח רמת גן. (3) סיכום ביניים לאור האמור, התוצאה היא שהקשר בין הנתבעת לתובע הגיעו לקיצו בתחילת עונת 2007/2008. כפי שעולה מההכרעה העובדתית סיום היחסים היה תוצאה של החלטת הנתבעת שהיא אינה מעונינת עוד בשירותיו של התובע. בכך יש לראות פיטורים, ולמצער משום התפטרות בנסיבות מזכות. זה המקום להתייחס לטענת התובע לפיה בכל מקרה מכח הוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (אי חידוש חוזה עבודה). דין הטענה להדחות, משני טעמים: האחד, שכן ממילא ביחסים שבין התובע לנתבע הוא לא היה בבחינת מי ש"מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקצה". שכן, בתקופה זו היה התובע בתקופת חופשה ללא תשלום; השני, ממילא התובע הסכים ל'הצעה' של מר דמאיו. משכך אפילו יכול היה סעיף 9 לחוק לחול במקרה שלנו, הרי ש'המצב' נרפא בשל ההסכמה להצעה, ועיקר כובד המשקל עבר לשאלה האם ההצעה היתה 'מותנת' אם לאו. (4) תקופת ההתקשרות שיש להביא בחשבון פיצויי הפיטורים משהגענו עד כאן, השאלות אותן יש לבחון הן שתיים: האם התובע עבד בנתבעת לפחות שנה, ואם כן - מהו משך התקופה אשר להביא בחשבון לצורך תשלום פיצויי הפיטורים. כאמור לעיל, הנתבעת נטלה על עצמה את מחויבויות המפרק הזמני בעונת 2003/2004. לפיכך מועד תחילת העבודה לצורך בחינת זכויותיו של התובע הוא 1.8.03, הגם שבפועל התובע החל להתקשר ישירות עם הנתבעת בחודש 9/03. לטענת הנתבעת, הנתמכת אף היא בעמדת ההתאחדות כפי שבוטאה בעדותו של עו"ד נבון, בכל תקופת ההסכם הראשון לא שררו בין הצדדים יחסי עובד - מעביד. לטענת הנתבעת, בין ההתאחדות לבין הצבא יש הסדר ולפיו חיילים שהם ספורטאים מצטיינים אינם עובדים בתקופת שירות החובה, אלא אם כן ניתן להם היתר עבודה פרטית ובמקרה שכזה השכר מאגודת הספורט צריך להתרם לצה"ל באמצעות קרן ליבי. לפי הנטען, במסגרת ההסדר מותר לחייל אך ורק לקבל החזר הוצאות עד לתקרה מסויימת. בכל הכבוד, אין בידנו לקבל את הטענה. ראשית, עובד הוא דבר הקרוב ל'סטטוס'. לפיכך, השאלה האם בין שניים נקשרו יחסי עבודה אם לאו אינה תלויה בהסכמה שבין השניים או בהסכמה עם צד שלישי; שנית, במסגרת הליך זה אין זה מענינו של בית הדין לבחון האם הופרו ההוראות של הצבא אם לאו והקובע הוא מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת; שלישית, עיון בהוראות ההסכם הראשון מעלה כי מדובר בהסכם העסקה רגיל לשחקן, ולענין זה הוראות סעיף 10 להסכם זה מדבר בעד עצמו. לאור האמור - התקופה שיש להביאה בחשבון היא תקופת ההסכם הראשון (1.8.03 - 31.5.04) ותקופת ההסכם השני (1.8.04 - 11/04). סה"כ שנה וחודשיים. מאחר ומחודש 11/04 ואילך בין התובע לבין הנתבעת לא שררו יחסי עובד - מעביד, הרי שלפי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן - התקנות), אין להביא בחשבון תקופת חופשת חופשה ללא תשלום (למעט 14 יום לכל שנת עבודה - ובמקרה זה 16 ימים). לפיכך, סה"כ תקופת ההתקשרות היא 1.21 שנים. יובהר כפי שכבר ציינו, את החלטת בית הדין מיום 27.6.10 פרשנו כך שהיא חוסמת תביעה בגין תקופת ההתקשרות עם העמותה שבפירוק. זה המקום להדרש לטענת התובע לפיה בענין דוידי נקבע כי תקופת ההשאלה מובאת בחשבון התקופה לפיצויי פיטורים. בכל הכבוד, לא מצאנו תימוכין לטענה. כל שנקבע בענין דוידי הוא שבתקופת ההשאלה יש רציפות ביחסים (אם שם נקבע בסופו של דבר כי אלה נותקו כי לא דובר בהשאלה אלא בהעברה לקבוצה האחרת). אך שאלה שונה היא האם תקופה זו באה במנין התקופות המזכות בפיצויי פיטורים. לפי התקנות התשובה לכך שלילית. (5) השכר הקובע התובע ביסס את תחשיב פיצויי הפיטורים על שכר של 24,067 ₪ - ככל הנראה לפי השתכרותו בהכח רמת גן. אלא שבכל הכבוד, לא לפי שכר זה יחושבו פיצויי הפיטורים מהנתבעת. לענין השכר הקובע נקבע בתקנה 5א' (2) לתקנות כי במקרה של פיטורים בתקופת חופשה ללא תשלום השכר הקובע יהיה השכר שהיה לעובד "ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום" בצירוף תוספות היוקר אילו המשיך העובד לעבוד. מעיון בהסכם השני עולה כי שכר הבסיס של התובע היה 5,755 ₪ בתוספת 'פרמייה' על נקודות ליגה (לפי החישוב עד למקסימום של 45 נקודות ליגה). התובע לא הוכיח מה היתה הפרמיה שקיבל, אך מהסכם סיום העסקה מיום 1.12.04 למדים כי בגין החודשים אוגוסט - נובמבר 2004 השתכר התובע 40,233 ₪ שהם 10,058 ₪. מאחר ולפי הסכם השני לא נכללו בשכרו של התובע תוספות שונות, הפועל היוצא הוא שכל השכר ברוטו שולם בגין עבודתו הרגילה של התובע, ולכן השכר הקובע הוא 10,058 ₪. יוער כי התובע לא טען ולא הוכיח כי חלו במשק תוספות יוקר מאז חודש 11/04. (5) סיכום לאור האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 12,170 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. זה המקום להעיר שתי הערות: האחת, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה. שכן התביעה הוגשה למעלה משנה לאחר הפיטורים; השניה, על אף האמור בסעיף 10 א' להסכם ההעסקה לא הוצג אישור של השר לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. זכאות התובע לחלף הודעה מוקדמת בנסיבות שבהן התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך של 10,058 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. זכאות התובע לפדיון חופשה שנתית התובע עבד 1.21 שנים ולפיכך לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, הוא היה זכאי לחופשה שנתית בת 17 ימי לוח (1.21 X 14). הנטל להוכיח את מתן החופשה מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא הרימה נטל זה. הטענה לפיה התובע קיבל יום חופשה כל שבוע טוב היה לה אלמלא נטענה. לפיכך, על פני הדברים זכאי התובע לפדיון החופשה השנתית האמורה. טוענת הנתבעת כי הזכאות לפדיון חופשה התגבשה לכל המאוחר בחודש 11/04 - בעת שהתובע חדל לשחק בנתבעת ולכן תביעתו שהוגשה בחודש 11/08 התיישנה (סעיף 31 לחוק). אלא שלטעמינו דין טענת ההתיישנות להדחות, מן הטעם הפשוט שניתוק יחסי עובד - מעביד ארע רק בחודש 7/07 ועד אז המשיכה יתרת החופשה להזקף לטובת התובע. לאור האמור אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 5,680 ₪ (17/30 X 10,058 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. זכאות התובע לפדיון דמי הבראה דין התביעה לפדיון דמי הבראה להדחות משני טעמים: הראשון, עיון בהסכם הראשון והשני מעלה כי נקבע בו (סעיף 6 ב') שהשכר יכלול את דמי ההבראה. נפסק - לפחות טרום תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ,תשי"ח - 1958, כי אין מניעה מלכלול את דמי ההבראה בשכר; השני, התובע תבע פדיון דמי הבראה לשנים 2005 - 2007 (שנתיים אחרונות). אלא שבגין שנים אלה התובע לא היה זכאי לדמי הבראה מהנתבעת. זכאות התובע לדמי נסיעה דין התביעה לדמי נסיעה להדחות משני טעמים: הראשון, עיון בהסכם הראשון והשני מעלה כי נקבע בו (סעיף 6 ב') שהשכר יכלול את דמי הנסיעה. נפסק - לפחות טרום תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, כי אין מניעה מלכלול את דמי הנסיעה בשכר; השני, התובע כלל לא הוכיח את מענו בעת העסקתו בנתבעת ואת ההיזקקות לתחבורה כדי להגיע למגרש האימונים. זכאות התובע לעגמת נפש לטעמינו דין התביעה בגין רכיב זה להדחות משהמקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים המצדיקים פסיקת עגמת נפש. טענות קיזוז הנתבעת העלתה מספר טענות קיזוז, שלא מצאנו בהן כל ממש. להלן ובתמצית הכרעתנו לגביהן: 50,000 ₪ בגין השלמת להחלטת הוועדה - הוועדה חייבה את התובע לשלם 'דמי השבחה' בסך של 350,000 ₪. בסופו של יום שולמו על ידי עירוני ראשל"צ דמי ההשבחה בסך של 300,000 ₪. משלא נסתרה טענת עו"ד ביטן כי בסופו של דבר עיסקת העברת כרטיס השחקן של התובע נרקמה בין הנתבעת לבין עירוני ראשל"צ, ממילא אין לתובע כל חוב לפי החלטת הוועדה. 25,000 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת להתפטרות במהלך תקופת ההסכם השני - דין הטענה להדחות. הצדדים חתמו ביום 1.12.04 על הסכם סיום העסקה. אז לא עלתה טענה של הנתבעת בקשר לחלף הודעה מוקדמת ובכך נמצאה הנתבעת מוותרת על זכותה לקבל חלף הודעה מוקדמת. זאת ועוד, הנתבעת כלל לא הוכיח שלא קיבלה הודעה מוקדמת. 210,000 ₪ בגין אובדן דמי השאלה - לטענת הנתבעת התובע הושאל בשנה הראשונה ללא דמי השאלה ולאחר מכן בדמי השאלה מופחתים בשל 'מצגי שוא' של התובע. דין הטענה להדחות: ראשית, עילת 'מצג השוא' היא עילה בנזיקין שאינה מסורה לסמכותו הענינית של בית הדין; שנית, לא ברור מה היה מצג השוא; שלישית, לא הוכחו דמי ההשאלה החסרים. בענין זה נקבה הנתבעת בסכומים סתמיים. ממילא הסמכות לקבוע אותם מסורה למוסדות ההתאחדות. 100,000 ₪ בגין תשלומים שהתובע חב לפי סעיף 10 א' ו- ב' להסכם השני - סעיף 10 להסכם השני קובע: "א. מוסכם ומוצהר בזה אלא אם יוסכם אחרת בהסכם קיבוצי מיוחד, כי התמורה שעליה הסכימו השחקן והקבוצה נקבעה בהתחשב בהבנה משותפת ועל יסוד ההנחה שהעלות שנגרמת לקבוצה כתוצאה מהעסקתו של השחקן היא העלות הכוללת הסופית והבלעדית, לרבות תנאים סוציאליים נוספים, שתהיה לקבוצה בכל הקשור להתקשרות בין הצדדים. ב. לפיכך, אם ייקבע ע"י ביה"ד לעבודה ו/או ע"י גורם מוסמך אחר, בין עפ"י פניית הקבוצה ובין אם עפ"י פניית השחקן או גורם אחר כלשהו בתביעה סותרת, כי למרות האמור לעיל, מגיעות לשחקן זכויות נוספות כעובד, לרבות פיצויי פיטורים, כי אז מוסכם בין הצדדים כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של השחקן יהא שכר המנימום כפי שיפורסם על ידי שר העבודה והרווחה, כאמור בסעיף 6 לחוק שכר המינימום התשמ"ז 0 1987 במועד סיום יחסי העבודה בין השחקן והקבוצה (להלן - "השכר הקבוע כעובד"). ג. השחקן מסכים בזאת כי בקרות האמור בס"ק ב' לעיל, תהיה הקבוצה זכאית לקזז את התשלומים העודפים שהקבוצה שילמה לו מעבר לשכר הקובע כעובד מכל סכום שיגיע ממנה לשחקן. ד. בנוסף לאמור בס"ק ב' וג' לעיל, השחקן יהיה חייב להשיב לקבוצה כל תשלום עודף שלא קוזז ע"י הקבוצה כאמור לעיל, צמוד למדד המחרים לצרכן. ה. מבלי לגרוע מהאמור בסעיף זה לעיל, מוסכם על הצדדים כי הקבוצה, תפעל לקבלת אישור שר העבודה והרווחה בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצוי פיטורין התשכ"ג - 1963" . לטעמינו דין הטענה הנסמכת על הוראת סעיף 10 להדחות מן הטעם הפשוט שיש בה כדי לרוקן מתוקף ולעקוף את הוראת סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך וכפי שכבר נפסק ביחס להוראה דומה, אין להוראה זו כל תוקף. לא זאת אף זאת, הסכום בו נקבה הנתבעת היה סתמי ולא גובה בתחשיב ראוי. 34,650 ₪ בגין הוצאות משפטיות שגרם התובע לנתבעת - גם דין הטענה בגין רכיב זה להדחות בהיותה סתמית ולא ברורה. ככל שההוצאות המשפטיות נגרמו במסגרת הוועדה, הרי שממילא אין תרופתה של הנתבעת במסגרת הליך זה בהיותו 'תקיפה' - של פסק הבורר לא בעיתוי ולא בהליך הקבועים לכך. ככל שההוצאות הן בגין הליכים אחרים גם אז דין הטענה להדחות. יוזכר כי בגין ההליך הנוכחי עתרה הנתבעת לחיוב התובע בהוצאות משפט בנוסף לרכיב האמור. הערה כללית טרם נעילה קיומם של יחסי עובד ומעביד בין השחקן המקצוען לקבוצתו הוא בבחינת הברור מאליו, אך עדין מתעוררים קשיים מקום בו מחילים את משפט העבודה על יחסי הצדדים המעוגנים בתקנונים, שחלקם גובש עוד טרם היה מקובל לראות את יחסי הצדדים כאמור. דומה כי זה מתפקידה של ההתאחדות לבצע את אותן התאמות. זאת משההתאחדות היא זו ש'מכתיבה' (במסגרת תקנוניה) את נוסח הסכם ההעסקה. ראוי היה כי האמור בהסכמים אלה יהלום את הוראות משפט העבודה וחקיקת המגן וכי תצומצם אי הבהירות בזכויות וחובות הצדדים בכל הנוגע למשפט העבודה. סוף דבר לאור המקובץ, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 12,170 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. חלף הודעה מוקדמת בסך של 10,058 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה בסך של 5,680 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מיום 1.8.07 ועד למועד התשלום בפועל. יתר רכיבי התביעה נדחים. נדחות גם טענות הנתבעת לקיזוז. בשים לב לפער בין סכום התביעה לסכום הזכיה ולאחר שהבאנו בחשבון את התנהלות התביעה מחד גיסא (תיקון כתב התביעה, הצורך בתיקון תצהירי התובע ועוד) וטענות הקיזוז מאידך גיסא, החלטנו בכל הנוגע להוצאות המשפטיות לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כדורגלדיני ספורט