מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא סמכות בית משפט בתביעות בנושא שותפות / סמכות בית משפט פירוק שותפות: כללי: לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית לבימ"ש זה. התביעה הוגשה ביום 17.7.11 ע"ס של 276,000 ₪ והוגדרה כתביעה כספית. התובע הוא המשיב 2. המבקש הוא הנתבע 1 ואילו המשיב 2 בבקשה זו הוא הנתבע 2 בתביעה העיקרית. רקע התביעה, כמתואר בה, הינו טענה להפרת הנתבעים את הסכם השותפות שהיה קיים בינם לבין התובע לצורך ביצוע השקעות בפרויקט באפריקה. התובע טען בכתב תביעתו כי לאחר שנכרתה השותפות העסקית בינו לבין הנתבעים והם קיבלו ממנו את כספי השקעתו, ניסיונו וכישוריו המקצועיים, הם סילקו אותו באופן חד צדדי מן השותפות ועל כן נאלץ לתבוע בתביעה זו את השבת הכספים שהשקיע בשותפות, ואת הוצאותיו. התובע ציין בכתב התביעה כי אינו יודע אם השותפות מרוויחה או מפסידה וכן אינו יודע מהו הפוטנציאל העסקי שלה. ההגנות: כל אחד מן הנתבעים הגיש כתב הגנה נפרד, לגופם של דברים. נתבע 1, המבקש דכאן הכחיש את התביעה וטען כי עסקינן בניסיונו של התובע להתעשר שלא כדין על חשבונו. לגרסתו, התובע/משיב 1 חייב לנתבע 1 סכומים יקרים לאור הנזק שגרם שעה שלא עמד בהתחייבויותיו להזרים כספים לשותפות, שניסה להכניס שותפים נוספים לשותפות מהעולם התחתון וניסה לאיים עליו ולסחוט אותו. נתבע 2, המשיב 2 דכאן, אף הוא התגונן כנגד התביעה ואישר כי נחתם הסכם שיתוף פעולה בין 3 הצדדים בסכום סינון והתפלת מים ביבשת אפריקה. הוא טען כי על פי המוסכם, התובע והנתבע 2 היו מממני הפרויקט ועליו הוטלה האחריות לקדם את הפרויקט בפועל. למרות זאת, כך טען הנתבע 2, הוא השקיע כספים רבים מכיסו לטיסות ושהות באפריקה. לטענתו, אין בידו מידע על היקף ההשקעות או ההוצאות בשותפות, שכן הוא עצמו לא היה אמור להשקיע כספים אלא לתרום את חלקו באמצעות ניהול הפרויקט והשקעת שעות עבודה רבות, כפי שעשה בפועל. נתבע 2 מציין בהגנתו כי הפרויקט לא יצא לדרך, שני השותפים האחרים חדלו כל אחד בזמנו להזרים כספים לפרויקט ולכן לא צמחו ממנו רווחים כלשהם. הבקשה: המבקש גורס כי הואיל ומדובר בתביעה לפירוק שותפות, אם כי לא רשומה, בין שלושת הצדדים, יש להורות על דחייתה על הסף מחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה. הוא מציין כי מדובר בתביעה שהיא בסמכות ביהמ"ש המחוזי, נוכח הוראות סעיף 46 לפקודת השותפויות. המשיב 2 ביקש להמנע מהבעת עמדה לבקשה זו. המשיב 1 טען כי התביעה איננה תביעה של פירוק שותפות אלא תביעה כספית גרידא, שעילתה הפרת חוזה ומשכך סמכות הדיון בה נשואה לבית משפט השלום, הן על פי מבחן הסעד והן על פי מבחן העילה. המשיב 1 מציין כי סעיף 46 לפקודת השותפויות עוסק בסוגיה של פירוק שותפות ולא זוהי הסוגיה הנידונה בענייננו. אחר הדברים האלה, עתר משיב 1 לרשות להוסיף ולהשלים את תגובתו וציין כי לא יתכן שהמשיב 2, בעל אינטרס, יגיב בהימנעות מהבעת עמדה לבקשה. המבקש הגיב היום לבקשה לקבלת רשות להשלמת תגובה וטען כי אין לראות בשתיקתו של הנתבע 2 באשר לבקשה זו, משום הקניית סמכות עניינית לביהמ"ש השלום. המבקש גרס בסעיף 3 לתגובתו זו, כי לפני ביהמ"ש הוצגו הראיות הרלוונטיות במלואן. לאור זאת, עתר המבקש למתן החלטה בבקשה. לאחר שהושלמה סאת התגובות והתשובות, הנני להכריע. הכרעה: התובע, משיב 1 מגדיר את תביעתו כתביעה כספית גרידא ומשכך הוא טוען כי בימ"ש השלום מוסמך להיזקק אליה על פי מבחני העילה והסעד. הוא מצביע על כך שהשותפות בין הצדדים אינה שותפות רשומה, ועל כן לא נדרש סעד של פירוק שותפות כנדרש על פי הוראות סעיף 46 לפקודת השותפויות, תשל"ה - 1975. (להלן: פקודת השותפויות(. עם זאת, כל הצדדים הרלוונטיים לתובענה מכירים בכתבי טענותיהם בכך שהיתה שותפות בין שלושתם. שותפות זו הסתיימה, למרות שהצדדים לא נקטו בהליך משפטי נפרד לצורך פירוקה. השאלה המצריכה הכרעה בענייננו, היא האם תביעה זו וסעדים כספיים כאלה ואחרים הצומחים מן השותפות ייבחנו על פי מבחן הסכום ויידונו בביהמ"ש המתאים לפי מבחן הסעד הכספי וגובהו, או שמא תביעה אשר כזו היא בסמכות ביהמ"ש המחוזי בלבד בהיותה נובעת מהליכי השותפות. סעיף 46 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה-1975 קובע : "בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה. " סעיף 47 לפקודת השותפויות קובע: "מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו - אם אין הסכם על היפוכו של דבר - לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם;ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד (הדגשה שלי - ש.פ.(. " לשאלה זו נדרש כב' הנשיא זוסמן בע"א 760/76 יעקבזון נ 'בוטובסקי פ"ד לא(3) 621 בקובעו כדלקמן: " בענין הסמכות לבד עסקינן ועלינו לקבוע מהו בית-המשפט המוסמך לדון בתביעת חשבונות של שותפות, כאשר התביעה לא הוצמדה, כמקובל, אל תביעת פירוק. כבר לעיל ראינו מהו דין הסמכות, כאשר חשבונות נתבעים אחרי סיום עסקי השותפות. הענין שייך אז, לפי מצוות המחוקק, לבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון ויעילות כאחד סבור אני שגם תביעת חשבונות של שותף, ללא קשר לפירוק, מקומה בבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון, מפני שלענין הסמכות אין נפקא מינה בכך אם שותפות נסתיימה או שמא תימשך; גם כאשר לא נתבע צו-פירוק אלא רק צו-חשבונות עקב סיום עסקי השותפות, בית-המשפט המחוזי דן בענין (סעיף 47 לפקודה). מטעמי יעילות, מפני שבנוהג שבעולם, כאשר מבקש שותף חשבונות הוא תובע גם תשלום החוב המגיע על-פי החשבון שייערך, ותביעה זו יכול שתעלה על גבול סמכותו הכספית של בית-משפט השלום" . באותו פסק דין נדונה השאלה, מיהו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה מעין זו בין שותפים, כאשר לא נטען כי השותפות באה אל קיצה, ובית המשפט לא נתבקש גם לפרקה. בית המשפט העליון קבע כי גם אז מקומה של תביעה זו בבית המשפט המחוזי. לא כל שכן, בענייננו, שאין מחלוקת על כך שהכספים נתבעים אחרי סיום יחסי השותפות, ובמקרה זה סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה מעוגנת מפורשות בסעיף 47 לפקודת השותפויות . הלכה זו שרירה וקיימת גם בענייננו. אני קובעת אפוא מן המקובץ לעיל כי מקומה של תביעה זו הינו בביהמ"ש המחוזי, נוכח הוראות סעיפים 46, 47 לפקודת השותפויות. בנסיבות אלה, מתקבלת הבקשה. התובענה תועבר לדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד לאור הסמכות העניינית המוקנית לו בתובענה זו על פי פקודת השותפויות. סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת הבקשה. אני מורה על העברת הדיון אל בית המשפט המחוזי הנכבד, על פי סמכותו העניינית. ישיבת יום 26.12.11 בפני בטלה בזה. אני מחייבת את המשיב 1 בתשלום הוצאות הדיון בבקשה בסך 1,500 ₪, ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי. דיני חברותפירוק שותפותשותפות