קירבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת היוצרות יחסי עובד מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה תוך שימת לב. על פי ההלכה הפסוקה, "קרבה משפחתית אינה מונעת היווצרות יחסי עובד - מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה (דב"ע נג/ 0-78 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 258 (1993)). עוד נפסק כי "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (עב"ל 20105/96 יהלום – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 603 (2001); עב"ל (ארצי) 15509-10-10 חג'אג'רה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן 6.9.12). בפרשת יהלום נקבע עוד כי אי הקפדה דקדקנית על חוקי המגן, כגון תשלום שכר הנופל משכר המינימום, העדרו של חוזה עבודה, העדר רישום של ימי חופשה ומחלה, אי תשלום דמי הבראה וכיוצא בזה, אין בהם לבדם להוביל למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד – מעביד ושומה על בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות על מנת לקבוע האם בן משפחה הוא עובד אם לאו. בעב"ל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע לו 603, 616) סוכמו עיקרי ההלכות לעניין זה וכך קבע כב' הנשיא אדלר: "בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית – ולו קירבה בין הורים וילדים – אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא הקובעת לעניין זה (דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי – כץ, פד"ע ה 31). עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי". עוד נקבע כי במקרה של העסקת בני משפחה העונים על הגדרת "עובד" שבחוק, יש ליתן משקל לשאלה האם, אלמלא עשה בן המשפחה את העבודה, היא הייתה נעשית בידי עובד אחר. (עב"ל 535/09 עליזה בן אלישע נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.9.10). כאמור, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי הטוען לקיומם של יחסי העבודה. (דב"ע לג/0-59 מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134; עב"ל 20034/98 המוסד לביטוח לאומי נ' הרצליך, פד"ע לה' 577). ##להלן פסק דין בנושא קרבה משפחתית בעבודה:## 1. לפני תביעה לדמי אבטלה שנדחתה בטענה שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה מספקת מאחר ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין חברת "בית מ' מוצרי חשמל בע"מ" ופעולתה בחברה היתה בגדר עזרה משפחתית גרידא שאינה יוצרת תקופת אכשרה. 2. חברת "בית מ' מוצרי חשמל בע"מ" עוסקת במכירת מוצרי חשמל (להלן: החברה החדשה). אמיל מ' ואורן מ' היו בעלי המניות בחברה, והם אחים של הרווה מ' שהוא בעלה של התובעת (דהיינו הם גיסים של התובעת). החברה החלה לפעול בראשית שנת 1996 כאשר החנות נפתחה ללקוחות כעולה מהודעתו של מר דניאל ביום 29.05.96. התובעת הועסקה בחנות כעולה מטופס התביעה לדמי אבטלה, נ/2, מיום 01.05.96 ועד 38.11.96, עת פוטרה בשל צמצומים כאמור במכתב הפיטורים מיום 15.11.96. הרווה מ', בעלה של התובעת, היה בעל עסק בשם חברת מ' אלקטרוניקה בע"מ והוא העסיק את התובעת וכן עובדים נוספים שעברו לעבוד לאחר מכן בחברה החדשה, שבה לא היה לו חלק במועד הרלבנטי. הרווה לא הועסק בתחילה בחברה החדשה בתחילה. היה זה מאחר והיה טרוד במשפטים ובבריחה מנושים שצרו עליו, לאחר שהעסק הקודם כשל כאמור. 3. לטענת התובעת, עבדה מידי יום בחברה החדשה כאשר תפקידיה התמקדו בהנהלת חשבונות בהכנת חומר לרואה החשבון, בהכנת חשבוניות והפקתם מהמחשב, בהפקדת שקים, בהזנת נתונים למחשב, בשמירה שלא יגנבו מוצרים על ידי לקוחות ובניקיון. בהודעתה לחוקר המל"ל, הודעה שהוגשה בהסכמה ולאחר שהתובעת אישרה את תוכנה, אמרה כי לאורך כל תקופת עבודתה תפקידיה לא השתנו. בחודש נובמבר 1996לאחר שהחלו לקוחות רבים לפקוד את החנות, היה צורך לתגבר את מצבת כח האדם. לטענת התובעת, פנה בעל החברה החדשה, לאחיו הרווה - בעלה - וביקשו לעבוד בחברה וזה נעתר לאחר שלא מצא עד אותה עת אפשרויות העסקה אחרות והיה מובטל תקופה. החברה החלה להעסיק את מר הרווה ופיטרה את התובעת מאחר ולא היתה, לטענת התובעת, יכולה לשלם שכר לה ולבעלה, ולא היתה הצדקה מסחרית להחזיק את שניהם. כעולה מהעדויות בעלה של התובעת, עסק בתחומים שונים מאלה שבהם עסקה התובעת את עבדה בחברה החדשה. את עבודתה של התובעת, מילאו עובדים אחרים של החברה החדשה (ראה פרוטוקול עמ' 7). 4. כעולה מתלושי השכר, שכרה של התובעת בשלושת העבודה האחרונים עלה בשיעור של % 25 מסך של 000, 4 ש"ח נטו לסך של 000, 5 ש"ח נטו. התובעת הסבירה בעדותה בפנינו כי בשלב מסויים לקראת סוף תקופת עבודתה נתבקשה גם לעסוק בעבודות נקיון אותם נטלה על עצמה וכיוון שכך הועלה שכרה כאמור. 5. הנתבע טען כי החברה החדשה היתה למעשה בשליטת משפחת מ' וזו ביקשה לסייע לתובעת ולבעלה וכאשר הסתיימה התקופה בה היה זכאי בעלה של התובעת הרווה - לדמי אבטלה והתובעת צברה תקופת אכשרה מספקת, פוטרה התובעת והועסק בעלה במקומה. באופן זה המשיכה התובעת ובעלה לקבל תשלומים מהחברה ודמי אבטלה מהנתבע. הנתבע טען אפוא כי אין לראות בפעולתה בחברה החדשה כעבודה, היוצרת תקופת אכשרה ובוודאי שאין להכיר בשינוי השכר, שהיה פיקטיבי. 6. שאלת ההכרה ביחסי עבודה שבין קרובי משפחה כיחסי עובד ומעביד נידונה בפסיקת בתי דין לעבודה פעמים רבות. בסעיף 1לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב, התשנ"ה-1995) הורחבה ההגדרה של עובד כדלקמן: "עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו, יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר, ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא היתה נעשית בידי עובד". 7. הלכה פסוקה היא ששעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות עפ"י חוק הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות ובמסגרת זאת יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים לכונתם להתקשרות בדין. על כוונה זו יש ללמוד מביטוים חיצוניים שניתנו לה. 8. קירבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת היוצרות יחסי עובד מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרובי המשפחה תוך שימת לב לסימני היכר שונים (דב"ע נג/78-0 פייגלשטוק נ' המל"ל פד"ע כו' 283 עמ' 286). 9. אין חולקין גם על כך שהמניע בבחירת העובד, בין מניע עיקרי ובין מניע משני, אינו קובע לעניין קיום או להעדר קיום יחסי עובד מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנמצאו הלכה למעשה. דב"ע לג/108-0 המל"ל נ' שרה כץ פד"ע ה 31, עמ' 35. 10. כבוד הנשיא בדימוס מ. גולדברג במאמר: "עובד ומעביד תמונת מצב" עיוני משפט יז עמ' 19אומר, בעניין ההעסקה של קרוב משפחה, דברים היפים לעניינינו: "יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטרים התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות ויש לתת את הדעת בין היתר לסימני היכר כגון: מסגרת שעות העבודה, שכר ראלי או סמלי וכדומה." 11. מה שיקבע איפוא בעניינינו הינו האם בעיקרו של דבר ביצע הת ובע עבודה הלכה למעשה לא כעזרה גרידא של בן משפחה אלא כעובד. שאלה זו הינה שאלה מעורבת של חוק ועובדה. 12. עדותה של התובעת נתמכת גם בעדויות הנוספות שנגבו על ידי הנתבע ובין היתר עדותו של מר הרווה מ', עדותו של מר דניאל ועדותו של אדרי יניב. מהעדויות אכן עולה כי התובעת אכן עבדה בחברה החדשה מידי יום שעות עבודתה היו קבועות, פחות או יותר והיא עסקה בקשת של עבודות. לאחר סיום עבודתה הוטלה העבודה שביצעה על עובדים אחרים בחברה שנשאו בנטל. בעלה שהתקבל לחברה החדשה עת היא פוטרה, לא ביצע את העבודות שהיא ביצעה אך ביצע עבודות אחרות וחלוקת העבודה בתוך החברה השתנתה כאשר עבודות התובעת הוטלו על עובדים אחרי. נכון אמנם שלאחר סיום עבודתה המשיכה התובעת לבוא ולעסוק בנקיון אך בכך בלבד אין כדי לשלול את מעמדה כעובדת בתקופה הרלבנטית. ענין זה מצביע על כי לאחר תקופה הרלבנטית (מחודש דצמבר ואילך) בעזרה משפחתית עסקינן. אך עד אותה עת, יש לומר כי התקיימו יחסי עובד ומעביד. 13. בעלה הרווה עסק למעשה בתפקיד ניהול החנות למעשה אך שכרו היה כשכרה של התובעת על אף שהיא עסקה בעבודות פקידות ונקיון. ענין זה מצביע על כי השכר ששולם לה, עובר לסיום עבודתה (השכר הועלה ב-% 25 כאמור) היה גבוה משכרה האמיתי והועלה באופן פיקטיבי. הסברה של התובעת כאילו עשתה את עבודות הנקיון ובגין עבודה נוספת זו קיבלה העלאת שכר, לא מתיישב עם דבריה בעמ' 6 להודעה, נ/1, לפיהם, במשך כל תקופת עבודתה בחברה החדשה, לא השתנתה עבודתה. 14. סוף דבר, אנו קובעים כי על סמך מכלול הראיות שבפנינו והפסיקה שנסקרה כאמור לעיל כי התובעת היתה עובדת של החברה החדשה. עבודתה השתלבה בעבודת החברה החדשה ובודאי אין לומר שהיה לה עסק משלה לאור מבחן "ההשתלבות" ברור כי עבודתה השתלבה בעבודת החברה. יחד עם זאת, העלאת השכר לקראת סיום עבודתה היתה פקטיבית. הנתבע ישלם איפוא לתובעת דמי אבטלה ביחס לשכר עבודה בסך - 000, 4ש"ח ובהתעלם מההעלאה הפקטיבית של השכר. מאחר וקיבלנו את עמדת הנתבע בענין אחד (אשר לגובה השכר) ואת עמדת התובעת בענין אחר (באשר לקיום יחסי עבודה), אין מקום לפסוק הוצאות.קרבה משפחתיתהעסקת קרובי משפחה