אי רישום בית משותף בטאבו

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי רישום בית משותף בטאבו: 1. תביעת דיירים שרכשו דירות בבניין משותף בפתח תקווה, בגין אי רישום הבניין שבו רכשו את הדירות כבית משותף ואי רישום זכויותיהם בדירות שרכשו בלשכת רישום המקרקעין. התובעים דורשים סעדים שונים וחילופיים שיפורטו בהמשך. רקע עובדתי 2. התובעים רכשו מהנתבעת 1 דירות בבניין שנבנה ברחוב בן יוסף 6, פתח תקווה (להלן: "הבית"), על מגרש בחלקה 91 בגוש 6404 (להלן: "המגרש"). 3. הנתבעת 1 - חברת צמרת ארביב 2000 בנייה והשקעות בע"מ (להלן: "חברת צמרת ארביב"), היא הבעלים של המגרש עליו נבנה הבית וגם החברה הקבלנית שבנתה את הבית; הנתבע 2 - יגאל ארביב - הוא הבעלים ומנהל החברה הנתבעת 1 והחברה הנתבעת 7; הנתבעת 3 - גילה ארביב (להלן: "גילה"), היא אשתו של יגאל ארביב, וחתומה כלווה, יחד עם נתבעים 1, 4 ו-5, על הלוואה שנטלה הנתבעת 1; הנתבעים 4 ו-5 - חתומים, יחד עם הנתבעת 1, כלווים של הלוואות שנלקחו לצורך רכישת המגרש עליו נבנה הבית; הנתבע 6 - עו"ד נמרוד לוי (להלן: "עו"ד לוי"), ב"כ החברה הנתבעת 1, והוא שטיפל מטעמה מול הדיירים התובעים בחוזי הרכישה והיה אחראי לרישום זכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעין; הנתבעת 7 - חברת יגאל ארביב אחזקות בע"מ (להלן: "חברת ארביב אחזקות") - חתומה כערבה להלוואה שנטלה הנתבעת 1; הנתבעת 8 - נורית לוי (להלן: "נורית"), אשתו של נתבע 6 וחתומה אף היא כערבה להלוואה שנטלה הנתבעת 1. 4. התובעים רכשו את דירותיהם מהנתבעת 1 במועדים כדלהלן: התובעים 1 - אסייג ענתי ושמעון (להלן: "אסייג"), רכשו את דירתם בתאריך 27.11.02; התובעים 2 - בן ציון רינה וסלומון (להלן: "בן ציון"), רכשו את דירתם בתאריך 3.6.04; התובעים 3 - חירק יחיאל ונעמה (להלן: "חירק"), רכשו את דירתם בתאריך 6.3.05; התובעים 4 - אבקסיס בלאנש ויעקב (להלן: "אבקסיס"), רכשו את דירתם ב- 11.3.04; התובעים 5 - לוי חני וששון (להלן: "לוי"), רכשו את דירתם בתאריך 25.7.05; התובעים 6 - ששונקר נעמי וריימונד (להלן: "ששונקר"), רכשו את דירתם ב- 13.4.04; התובעים 7 - פולק רחל ומשה (להלן: "פולק"), רכשו את דירתם בתאריך 7.3.05; התובעת 8 - דופלאין ז'ילברט (להלן: "דופלאין"), רכשה את דירתה בתאריך 14.6.02; התובע 9 - בסון יעקב (להלן: "בסון"), רכש את דירתו בתאריך 13.10.04; התובעים 10 - רחמים רונית ואורי (להלן: "רחמים"), רכשו את דירתם בתאריך 8.9.03; התובע 11 - אריאב רוני (להלן: "אריאב"), רכש את דירתו בתאריך 20.4.04; 5. עד היום לא נרשם הבית כבית המשותף וזכויות התובעים בדירותיהם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. נרשמו לטובת התובעים הערות אזהרה בלבד, אולם זכויותיה של הנתבעת 1 במגרש ממושכנות לטובת בנק טפחות, אשר אף פתח תיקים בהוצאה לפועל בהרצליה ובתל אביב נגד הנתבעים 1, 4 ו-5 למימוש המשכנתאות. במסגרת תיקי ההוצאה לפועל מונו כונסי נכסים על הבית (עו"ד אורי גיל בהוצל"פ בהרצליה ועו"ד רוזנברג בהוצל"פ בתל-אביב), וניתנו, לבקשת הכונסים, צווי פינוי נגד התובעים 3,1 ו-11, שהערות האזהרה לטובתם נרשמו אחרי שנרשמו המשכנתאות לטובת הבנק. יצויין כי התובעים הגישו תביעה נוספת בבית משפט המחוזי מרכז נגד הבנק, נגד כונסי הנכסים ונגד פקיד השומה פתח תקווה (ה"פ 25756-02-11), בה הם ביקשו ליתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות על דירותיהם בבית וכי אין למשיבים כל זכות במקרקעין. ההליכים בתובענה הנ"ל טרם הסתיימו. פסקי דין שניתנו בהעדר נגד חלק מהנתבעים 6. ביום 28.12.09 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים 4 ו-5 -לוי אילן ולוי פרידמן שרון. ביום 25.5.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים 1, 2, ו-7 - חברת צמרת ארביב, יגאל ארביב וחברת ארביב אחזקות. התביעה נשארה נגד הנתבעת 3 - גילה, נגד נתבע 6 -עו"ד לוי, ונגד נתבעת 8 - נורית. עיקר טענות התובעים 7. הנתבעים 4,1 ו-5 לקחו הלוואה בתאריך 10.3.05 מבנק טפחות (מזרחי - טפחות) (להלן: "הבנק"), בסכום של 1,006,000 ₪. בתאריך 31.3.05 נטלו נתבעים אלה הלוואה נוספת מהבנק, אף היא בסכום של 1,006,000 ₪ (להלן: "ההלוואות"). בתור בטוחות להלוואות, מישכנה הנתבעת 1 בתאריך 3.8.05 את זכויותיה במגרש לטובת הבנק. 8. ההלוואות נלקחו באופן פרטי על ידי הנתבעים 4,1 ו-5, כך ששיעבוד הזכויות במגרש לטובת הבנק היה מעשה של תרמית מצד הנתבעים. במועד השיעבוד לבנק נמכרו כבר לתובעים 11 דירותיהם, מתוך 12 שבבית. 9. התובעים דוחים את טענות הנתבעים לפיהן ההלוואות משנת 2005 אינן הלוואות חדשות, אלא הלוואות קודמות משנת 2001 שמוחזרו, ואף היו רשומות בגינן הערות אזהרה לטובת הבנק. לטענת התובעים מדובר בהלוואות חדשות שנטלו הנתבעים בשנת 2005, כאמור. 10. הנתבעת 3, גילה ארביב, חתומה כלווה על ההלוואה הראשונה מתאריך 10.3.05 וכן על שטר המשכנתה שנרשם בגין אותה הלוואה. הנתבעת 3 גם עבדה אצל בעלה הנתבע 2, הייתה מעורבת בעסקיו ושותפה עמו במעשי התרמית שלו. יש לחייבה בנזקי התובעים הן בשל חתימתה על ההלוואה ועל שטר המשכנתה, הן כשותפה למעשיו של בעלה הנתבע 2 וכבת זוגו באותו זמן. 11. הנתבע 6, עו"ד נמרוד לוי, שימש עורך הדין של הקבלן - נתבעת 1, והוא חב חובת נאמנות לתובעים רוכשי הדירות שלא היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם. כמו כן, הוא חב כלפי התובעים בהיותו שותף עסקי של הנתבעים האחרים וחלק מתהליך המרמה וההטעיה כלפי הבנק וכלפי התובעים. עו"ד לוי גרם לכל התובעים להאמין שהוא מייצג גם אותם והוא יטפל עבורם בעסקת הרכישה. עו"ד לוי לא רשם הערות אזהרה לטובת התובעים מיד לאחר שחתמו על חוזי הרכישה; לא הזהיר את התובעים שלא לשלם את התשלומים בגין הדירות שרכשו, אלא בהתקיים תנאי החוזים, וגרם להם לוותר על בטחונות שהיו לטובתם בחוזים אלו; קיבל כספים מהתובעים בנאמנות והעבירם לנתבעים 1 ו-2; השתמש ביפויי הכוח שנתנו לו התובעים על מנת שירשום את זכויותיהם אצל רשם המקרקעין, כדי לרשום לטובת הבנק את המשכנתאות בגין ההלוואות שנטל הקבלן מן הבנק; לא רשם את הבית כבית משותף ולא רשם את זכויות התובעים בדירותיהם בלשכת רישום המקרקעין. עו"ד לוי היה גם שותף עסקי של שאר הנתבעים. הוא שימש כב"כ הקבלן והיה קשור עם הנתבע 2 בעסקים משותפים וכבעל מניות בחברות משותפות, קשור בקשרי משפחה עם חלק מהנתבעים, הקים את החברה הנתבעת 1 ואף שלח את אשתו להיות בעלת מניות בה, ערך את החוזים לרכישת המגרש, לא רשם הערות אזהרה לשלושה תובעים על זכויותיהם בדירות בכוונה לתת לבנק בטוחה במגרש בגין ההלוואות, והיה שותף מלא למעשי המרמה של הנתבעים האחרים. 12. הנתבעת 8 - נורית לוי, חתמה כערבה על שתי ההלוואות מתאריכים 10.3.05 ו-31.3.05, שבגינן שועבד המגרש לבנק. הנתבעת 8 הייתה גם בעלת מניות בחברה הנתבעת 1, שיתפה פעולה עם בעלה הנתבע 6, עצמה עיניה ולא בררה מה קורה בעניין ההלוואות, למרות שחתמה עליהן ולמרות היותה בעלת מניות בנתבעת 1, והייתה חלק מהעסקים של בעלה והנתבע מספר 2. 13. התובעים טוענים כי הנתבעים הפסיקו לשלם לבנק את ההלוואות כבר כשנה לאחר קבלתן. בעקבות כך, הבנק פתח תיקים בלשכת ההוצל"פ בהרצליה ובלשכת ההוצל"פ בתל אביב למימוש שתי המשכנתאות, ובמסגרת תיקים אלו הוא מבקש לממש את זכויותיו בדירות של התובעים ולמכור אותן. ביום 17.1.08 ניתן צו פינוי נגד התובעים 3,1 ו-11, שהערות האזהרה לטובתם על זכויותיהם בדירות שרכשו נרשמו על ידי הנתבע 6 בלשכת רישום המקרקעין אחרי רישום המשכנתאות לטובת הבנק. התובעים 2 ו-7 קיבלו מכתבי החרגה מהבנק ואינם מצויים בסכנת פינוי. כל הדיירים אינם רשומים עדיין כבעלי הדירות שרכשו, נמצאים בחוסר וודאות בנוגע לרישום זכויותיהם, יהיה להם קושי רב במכירת הדירות, וקיימת ירידה בערך דירותיהם של כ-20% בשל אי רישום הזכויות בדירות על שמם. הסעדים המבוקשים 14. הסעדים שמבקשים התובעים מבית המשפט הם - לצוות על הנתבעים להסיר את המשכנתאות מהבית, לסיים את רישום הבית כבית משותף, לרשום את זכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעין ולפצות את התובעים בגין הוצאותיהם ועוגמת הנפש שנגרמה להם. לחילופין מבקשים התובעים, לחייב את הנתבעים 7,6,2,1 ו-8 לשלם ביחד ולחוד את מלוא חוב המשכנתא לבנק, שהוא סכום של כ- 1,900,000 ₪ (ביום הגשת התביעה), לחייב את הנתבעים 2,1 ו-6 לשלם לתובעים את כל ההוצאות עבור הכנת ורישום בית משותף וזכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעין, לחייב את הנתבעים 2,1 ו-6 לשלם לתובעים את הוצאותיהם עד להגשת התביעה בסכום של כ-30,000 ₪, ולחייב את הנתבעים 2,1 ו-6 לפצות את התובעים בסכום של 300,000 ₪. לחילופי חילופין מבקשים התובעים, לחייב את הנתבעים 2,1 ו-3 לשלם סכום של 950,000 ₪, שהיא היתרה לתשלום ההלוואה שלקחו מהבנק, לחייב את הנתבעים 4,1 ו-5 לשלם סכום של 950,000 ₪, שהיא היתרה לתשלום ההלוואה הנוספת שלקחו נתבעים אלה מהבנק, ולחייב את הנתבעים 7 ו-8 להשלים תשלום עד ל-1,900,000 ₪, בהיותם ערבים לשתי ההלוואות, ולחייב את כל הנתבעים לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש בסכום של 100,000 ₪ ובהוצאותיהם עד להגשת התביעה בסכום של 30,000 ₪. התובעים מציינים בתביעתם כי הסכום הנתבע על ידם לפי כל חלופה מהחלופות הנ"ל עומד על סכום של 2,000,000 ₪, שבכללו החזר חוב המשכנתא לבנק, החזר הוצאות ופיצוי. עיקר טענות הצדדים עיקר טענות הנתבעת 3 - גילה 15. אין יריבות בין גילה ובין התובעים. גילה לא הכירה את התובעים, לא מכרה להם דירות, לא חתמה איתם על הסכמים, לא נכחה בעת חתימה על הסכמים עמם, לא היתה בעלת מניות בחברות הנתבעות, לא היתה בעלת המגרש ולא משכנה את המגרש לבנק. היא לא קיבלה כל סכום שהוא מכספי ההלוואות ואף לא ידעה לצורך מה הן נלקחו. גם התובעים העידו שהם אינם מכירים את הנתבעת 3. לגילה לא הייתה כל "שותפות" עם עסקיו של בעלה, הנתבע 2. במועדים הרלוונטיים לתביעה היא הייתה פרודה ממנו משנת 2003, ואחר כך התגרשה ממנו בשנת 2006, הוא מעולם לא שיתף אותה בעסקיו ובחברות שבהן היה בעל מניות. גילה עבדה כפקידה בחברה של אביו של הנתבע 2 ועסקה בהזמנת חומרי גלם, הצעות מחיר וכו' משנת 99, עד שפוטרה בשנת 2003. לגילה לא היה רכוש משותף עם הנתבע 2, למעט דירה ברחוב רוקח ברמת גן שנרכשה בשנת 1996 והייתה רשומה מחצית על שמה, שהייתה ממושכנת, כשבהסכם גירושין בינה ובין הנתבע 2 הוסכם שדירה זו תמכר ותפרע את המשכנתה הרובצת עליה, אולם בפועל הקונה העביר את הכספים לידיו של הנתבע 2 והמשכנתה שרבצה על הדירה לא נפרעה. הדירה שבה גרה היום גילה, ברחוב חדרה 34 פתח תקווה, לא עברה על שמה, על אף שהנתבע 2 התחייב להעביר אותה אליה בהסכם גירושין. יש עליה משכנתא שאינה משולמת והבנק עומד לקחת את הדירה. מצבה הכלכלי של גילה קשה. הנתבע 2 אינו משלם מזונות לבתה הקטינה, חשבונה מעוקל, הרכב שלה מעוקל, והיא בקושי שורדת את חיי היום-יום. גילה מעלה עוד טענות הנוגעות להלוואות ולמשכנתאות שנרשמו לטובת הבנק בשנת 2005 והיותן הלוואות ממוחזרות של הלוואות קודמות משנת 2001, טענות נגד התובעים שיכלו לדעת על כך שרשומות כבר הערות אזהרה לטובת הבנק קודם לרכישת הדירות על ידם, וכו'. הדיון בכל אלה ייעשה במסגרת טענותיו של נתבע 6. עיקר טענות הנתבעת 8 - נורית 16. נורית טוענת שאין יריבות בינה ובין התובעים ואין עילת תביעה נגדה. לא ניתן לאכוף עליה למלא חיוב כלפי הבנק, כשהתובעים אינם צד לחיוב ואינם זכאים מכוחו. חתימתה של נורית בתור ערבה על שני הסכמי ההלוואה נעשתה תוך הטעייתה ואי גילוי העובדות שהבנק היה צריך לגלות לה, וניתנה על ידה הודעת ביטול לבנק. הטענות שב"כ התובעים מעלה בסיכומיו נגד נורית של רשלנות, מעוול במשותף, וכדו', על פי פקודת הנזיקין, והיותה שותפה לעסקי בעלה הנתבע 6, לא נטענו בכתב התביעה ומהוות הרחבת חזית אסורה. עיקר טענות הנתבע 6 - עו"ד נמרוד לוי 17. ההלוואות והמשכנתאות שנרשמו לטובת הבנק בשנת 2005 על זכויות הנתבעת 1 במגרש אינן הלוואות חדשות, אלא הן מיחזור של שתי הלוואות קודמות שהנתבעים 2 ו-4 נטלו מהבנק בתאריך 30.8.01, כנאמנים של הנתבעת 1, לצורך מימון רכישת המגרש. בתאריך זה נרשמו גם שתי הערות אזהרה לטובת הבנק על המגרש. לאחר שהושלמו הליכי העברת הזכויות במגרש על שם הנתבעת 1, נרשמה ביום 30.8.05 הבעלות במגרש על שמה של הנתבעת 1. בשנה זו הנתבעים 3,1, ו- 5 צורפו כלווים נוספים להלוואות הקודמות שנלקחו בשנת 2001 ע"י נתבעים 2 ו-4, הנתבעת 8 חתמה כערבה לשתי הלוואות, ונרשמו שני שטרי משכנתא חדשים, כשבמקביל נמחקו הערות האזהרה שנרשמו ביום 30.8.01 לטובת הבנק. המגרש היה משועבד, אם כן, לטובת הבנק כבר מיום 30.8.01 וממועד זה היו רשומות לטובתו של הבנק שתי הערות אזהרה על המגרש, היינו, עוד לפני שמי מהתובעים רכש את דירתו בבית. התובעים ידעו בעת שרכשו את הדירות שזכויותיה של הנתבעת 1 במגרש משועבדות לטובת הבנק. רישום שתי המשכנתאות לטובת הבנק ביום 3.8.05 לא הרע, על כן, את מצבם של התובעים לעומת מצבם בעת שחתמו על חוזה הרכישה. 18. לשיטת התובעים, עו"ד לוי לא הפר את חובתו כלפיהם באי אזהרתם מפני קיומן של שתי הערות האזהרה לטובת הבנק מיום 30.8.01, שכן לא נטען כלל בתביעה עניין הערות אזהרה אלה. התובעים טענו בתביעתם שהם רכשו זכויות "נקיות" ורק לאחר מכן שיעבדו הנתבעים את זכויותיהם לטובת הבנק ביום 3.8.05. הטענה שעו"ד לוי הפר את חובתו להזהיר את התובעים מפני הערות האזהרה משנת 2001 הינה הרחבת חזית אסורה, וגם מנוגדת לתביעת התובעים. 19. בכל חוזי הרכישה קיים סעיף האומר שעו"ד לוי אינו מייצג את התובעים בעסקת הרכישה וכי הם רשאים להיות מיוצגים על ידי עו"ד אחר מטעמם. חלק מהתובעים אכן יוצג על ידי עורכי דין אחרים. 20. התובעים ידעו על קיום ההתחייבות לטובת הבנק, וכן ידעו שעליהם לשלם לנתבעת 1 בכפוף לקבלת ערבות בנקאית או בכפוף לקבלת מכתב החרגה או בכפוף לרישום הבעלות במגרש על שם הנתבעת 1 נקיה מכל שעבוד. למרות זאת התעלמו חלק מהתובעים מההתראות שקיבלו וביצעו את התשלומים לנתבעת 1 תוך זניחת התניות אלה. אם התובעים לא היו משלמים את הכספים בהתאם להתניות שבחוזים, היה באפשרותם לכסות חלק נכבד ביותר מהחוב כלפי הבנק בגין ההלוואות. התובעים גם לא ביררו מה עשה הבנק עם הכספים שקיבל מאותם דיירים ששילמו לו ישירות. 21. התובעים במעשיהם, בהתייחס לכל תובע ותובע, ידיעתו ופעולותיו, ניתקו את הקשר הסיבתי בין מעשיו ומחדליו הנטענים של עו"ד לוי לבין הנזק הנטען, לחילופין חל עליהם אשם תורם כדי מלוא הנזק הנטען, ולחילופי חילופין לא עשו להקטנת נזקיהם. 22. ההתחייבות להעביר את הזכויות בדירות על שם הרוכשים לפי חוזי הרכישה, הייתה תוך 36 חודשים ממועד מסירת החזקה בדירה, או תוך שנה ממועד מתן צו בית משותף, לפי המאוחר. התובעים לא נקבו במועד מסירת החזקה בדירות לידיהם, ולגבי מתן צו בית משותף לא ניתן לעשות זאת, שלא באשמתו של עו"ד לוי, בהעדר טופס 50 משלטונות מס שבח, קיומו של שיעבוד על המגרש, קיומו של כינוס נכסים על הזכויות במגרש, וחוב של חלק מהדיירים שעדיין לא שולם, הכל דברים המונעים רישום צו הבית המשותף ושאינם תלויים בעו"ד לוי. 23. התובעים לא הוכיחו את הנזקים הנטענים על ידם, לא הובאו ראיות קבילות לגבי חובות לבנק ולגבי דרישת הבנק מכל תובע, לגבי היתרות העדכניות לסילוק ההלוואות, לגבי הליכי ההוצאה לפועל והפעולות שבוצעו במסגרתן ולגבי צווי הפינוי שהוצאו לתובעים 3,1 ו-11. התובעים לא הזמינו מטעמם נציג של הבנק להעיד על כל האמור. ירידת הערך הנטענת של הדירות מחייבת חוות דעת של מומחה, וכזו לא הוגשה. דיון והכרעה נתבעות 3 ו-8 24. אני מקבל את טענת הנתבעות 3 ו-8 שאין יריבות בינן ובין התובעים, ודין התביעה נגדן להידחות. הנתבעת 3 - גילה 25. באשר לנתבעת 3 - גילה - התובעים לא הוכיחו כל שותפות עסקית של גילה עם בעלה לשעבר הנתבע 2. העובדה שגילה עבדה תקופה מסוימת כפקידה בחברה של אביו של הנתבע 2, אינה הופכת אותה בשל כך בלבד לשותפה עסקית עמו. לא הוכח שגילה ידעה על מעשי הנתבע 2. להפך, העובדה שגילה נפרדה מהנתבע 2 בשנת 2003, עד לגרושיה ממנו בשנת 2006, יכולה ללמד על כך שלא היה שיתוף בין השניים. מכל מקום, התובעים לא הוכיחו כל עיקר שהיה קיים שיתוף עסקי בין גילה לנתבע 2 כנטען על ידם. 26. אני מקבל את טענתה של גילה שחתימתה כלווה נוספת על ההלוואה מתאריך 10.3.05 נעשתה על פי דרישתו של הנתבע 2. אמנם אינני מקבל את טענת גילה שהיא לא ידעה על מה היא חותמת ושהבנק לא גילה לה שהיא חותמת על הלוואות לטובת הנתבע 2, וכי מאחר שרצתה לחזור באותה תקופה לשלום בית עם הנתבע 2 - הייתה מוכנה לחתום עבורו על כל מה שביקש ממנה וחתמה מבלי להיות מודעת לתוכן המסמכים ולמשמעותם (תצהיר נ/1, סעיף 14). הלכה מושרשת היא עמנו "שאדם החותם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב" (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד (3) 591 (2000), וכן: "כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו" (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח (2) 145, 149 (2003). לא ניתן גם לקבל את טענת גילה שהבנק לא אמר לה שמדובר בחתימה כלווה חדשה נוספת על הלוואה ישנה. גילה חתמה על מסמכי הלוואה חדשים בשנת 2005 וידעה על מה היא חותמת. יצויין כי גילה אף לא הזמינה לעדות נציג של הבנק, הימנעות הפועלת לרעתה בעניין זה. 27. עם זאת, בעל הדברים הנכון של גילה הוא הבנק, שגילה חתמה כלפיו על מסמכי ההלוואה. ככל שההלוואה לא שולמה לבנק, הוא זה שזכאי לתבוע אותה. התובעים אינם צד להסכם ההלוואה עליו חתמה גילה עם הבנק. גילה אינה מחוייבת כלפי התובעים והם אינם יכולים לתבוע אותה ולדרוש לאכוף עליה הסכם שלה עם הבנק. גילה צודקת, על כן, בטענתה שאין יריבות בינה ובין התובעים. אמנם אי פרעון ההלוואה גרם וגורם לתובעים נזק, שכן הבנק מבקש לממש את השיעבוד שנרשם לטובתו על המגרש, ואולם התובעים אינם יכולים להפוך את גילה לבעלת דין שלהם ולדרוש ממנה לקיים את חיוביה כלפי צד שלישי (הבנק) בהסכם שהם אינם צד לו. כפי שכבר נאמר, לא הוכח גם שגילה הייתה שותפה עסקית לעסקיו של הנתבע 2 בכלל, ובכל הקשור לתובענה זו בפרט. הנתבעת 8 - נורית 28. באשר לנתבעת 8 - נורית - גם כלפי נורית אין התובעים יכולים לדרוש לאכוף עליה את חיוביה כלפי הבנק בתור ערבה להסכמי ההלוואה שהנתבעים 1, 4 ו-5 נטלו מהבנק. אמנם גם כאן, לא ניתן לקבל את טענת נורית שהבנק הטעה אותה ולא גילה לה עובדות שהיה עליו לגלות לה. נורית לא הזמינה להעיד נציג מהבנק וכל טענותיה בעניין זה הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שעה שעל פי הפסיקה היא מוחזקת כמי שידעה על מה היא חותמת. ויצויין כי אין באמור משום קביעת מסמרות ביחסים שבין גילה או נורית ובין הבנק, שאינו צד לתובענה זו, אלא שככל שהדברים נוגעים לענייננו, טענותיהן בעניין זה לא הוכחו. הגורם שיכול לתבוע את נורית הוא הבנק, שנורית ערבה לו. התובעים אינם צד להסכמי ההלוואה ואין הם יכולים לתבוע מנורית לפרוע את ההלוואות שלא שולמו לו. 29. טענת התובעים שנורית הייתה שותפה לעסקי בעלה, הנתבע 6, ידעה על כל מעשיו, והייתה שותפה עמו במעשי התרמית שהתובעים טוענים שהוא ביצע, לא הוכחה. עצם חתימתה של נורית כערבה להלוואות, ואף היותה של נורית בעלת מניות בחברה הנתבעת 1, אינה הופכת אותה לשותפה למעשי בעלה, מה גם שמעשיו של הנתבע 6 בהקשר שבפנינו הינם מעשים שבוצעו על ידו כעורך דין ולא כאיש עסקים. אני מאמין לטענת נורית שהיא נרשמה כבעלת מניות בנתבעת 1 לפי בקשתו של בעלה הנתבע 6 מבלי שהיה לה עניין משלה בכך. 30. נראה שהתובעים, במצוקתם, שקל להבינה, תבעו כל מי שחשבו שהוא קשור באיזו צורה שהיא עם בניית הבית או מכירת הדירות להם, גם אם מדובר בגורמים שלא היו מעורבים אישית בעסקאות המכר של הדירות, בתקווה לקבל סעד כלשהו לפחות ממי מהם. ב"כ התובעים גם כתב בסיכומיו כי פסקי הדין שניתנו בהעדר נגד חמישה מהנתבעים אין בהם לעזור לתובעים מאחר והחברות הנתבעות 1 ו-7 מרוקנות מכל תוכן ומכל רכוש או כסף, הנתבעים 4 ו-5 אף הם ללא רכוש וכסף, והנתבע 2 הבריח כל רכוש וזכויות שהיו לו ולא נמצא כל רכוש שניתן לממשו (סיכומי התובעים, סעיף 3). אף על פי כן, ועם כל ההבנה למצבם של התובעים, לא היה מקום לתבוע גם את גילה ונורית, שלא עשו כל פעולה הקשורה עם התובעים, לא היו שותפות עסקיות עם בעליהם, הנתבעים 2 ו-6, אינן צד לחוזי הרכישה, לא מכרו לתובעים דירות, לא קיבלו כל כספים הקשורים עם הדירות, לא הכירו כלל את התובעים והתובעים לא הכירו אותן. יחסיהן של גילה ונורית עם הבנק אינם מקנים עילת תביעה לתובעים לתבוע אותן לשלם לבנק או להם את החוב לבנק או לנזקים שנגרמו להם בעקבות מכירת הדירות שנמכרו להם על ידי הנתבעת 1. 31. לאור האמור, אינני נזקק להיכנס לשאר טענות שהעלו גילה ונורית בקשר עם חוזי הרכישה ועיסקאות המכירה שנעשו בין התובעים ובין הנתבעת 1, שממילא הן לא היו חלק מהם ולא מעורבות בהן, לרבות בכל הקשור לפעולותיו ומעשיו של הנתבע 6, לגביהם תהיה התייחסות בפרק הבא. הנתבע 6 - עו"ד נמרוד לוי 32. הפסיקה קבעה את חובותיו של עורך דין המייצג קבלן מול רוכשי דירות שאינם מיוצגים על ידי עורך דין מטעמם, וכך נקבע: "כאשר עורך דין מייצג לקוח פלוני ואילו הצד האחר לעסקה אינו מיוצג כלל, נדרשות ממנו מיומנות וזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו יושרו ומהימנותו" (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד (4) 446, 472 (1990)). כן נפסק כי חובת הזהירות מתגברת במיוחד במקרה שבו ברור לעורך הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו. בע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל פ"ד מח (3), 207, 215 (1994) (להלן: "עניין בכור"), נקבע: "יתרה מזו, אם לא נחשבה כהן ללקוחתו של עורך הדין, נמצאה היא במצב שבו עורך הדין שאליו פנתה מייצג לקוח פלוני, והיא - כהן - איננה מיוצגת כלל. בנסיבות כאלו נדרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו". ובע"א 6645/00 עו"ד ארד נ' אבן, פ"ד נו (5) 365, 381 (2002) (להלן: "עניין ארד") נאמר: "לאותה מסקנה בדבר אחריותו של עורך-דין ארד הייתי מגיע גם לו הנחתי שבינו לז'אק לא שררו יחסי עורך דין - לקוח. הכלל הוא כי בנסיבות מסויימות יכול שתקום חובת זהירות של עורך-דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו... והדברים יפים במיוחד באותו מקרה שבו ברור לעורך-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו". 33. עו"ד לוי הוא זה שהכין את כל חוזי הרכישה של הנתבעת 1 עם התובעים. בסעיף 16 בחוזי הרכישה של התובעים הכליל עו"ד לוי סעיף שבו נאמר כי הוא זה שמטפל ברישום הבית כבית משותף וברישום הדירות על שם הקונים, וכן שהקונים יכולים להיות מיוצגים בעסקת המכר על ידי עורך דין מטעמם. לשון סעיף 16, שהוא סעיף סטנדרטי המופיע בכל החוזים, הינה כדלהלן: "16. הטיפול ברישום הבנין כבית משותף עפ"י החוק, וכל הכרוך בכך, לרבות עריכת התקנון ורישום הדירה ע"ש הקונה יעשה אך ורק ע"י המוכר באמצעות בא-כוחו עו"ד נמרוד לוי ו/או עורכי-דין מטעמו. הקונה מתחייב בזה לשלם במעמד חתימת החוזה עבור הטיפולים הנ"ל 1.5% כולל מע"מ מהמחיר הסופי של הדירה כאמור לעיל. הקונה מצהיר בזה שהובא לידיעתו שאם רצונו בכך יכול הוא להיות מיוצג בעסקה זו ע"י עו"ד מטעמו.". 34. עו"ד לוי אף דאג להוסיף בסוף כל חוזה הצהרה של הקונה המאשר שעו"ד לוי הודיע לו שהוא מייצג את המוכר והקונה רשאי להיות מיוצג על ידי עו"ד אחר, וכי תשלום שכה"ט לעו"ד לוי, שנקבע ל-1.5% ממחיר הדירה, משולם בגין עריכת החוזה והעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ולא עבור ייצוג. נוסח האישור המופיע בעמוד האחרון בכל חוזה, כדלהלן: אישור "אני הח"מ, מאשר בזה כי עורך הדין הנזכר בהסכם זה לעיל הודיעני כי הוא מייצג בעסקה נשוא הסכם זה, שאני צד לה, את המוכר, וכי אני רשאי להיות מיוצג ע"י עו"ד אחר, בעסקה הנ"ל, אולם בכל מקרה, אשלם לעורך הדין הנ"ל את שכר טירחתו כמפורט בסעיף 16 לעיל. תשלום שכ"ט לעו"ד לוי משולם לו עבור עבודתו בעריכת חוזה זה ובהעברת הזכויות על שמי בלשכת רישום המקרקעין ולא עבור ייצוג.". (הדגש במקור). 35. מעדויותיהם של התובעים בבית המשפט ניכר היה שהם האמינו וסמכו על עו"ד לוי שהוא מטפל עבורם בכל נושא עסקת המכר וכי, על אף הכתוב בהסכם, עו"ד לוי הציג בפניהם בדיבוריו מצג כי הוא מטפל בהם לאורך כל העסקה. התובע 1 - שמעון אסייג, העיד: "...הוא אמר שהוא מייצג אותי עד הטאבו ושילמתי לו 10,000 ₪" (פרוט', עמ' 28 , שו' 21-23). התובע 2 - בן ציון סלומון, העיד: "חשבתי שנמרוד מייצג את שני הצדדים, גם את הצד שלי... ". וכן: "... אמר (הקבלן-א.מ.) שיש עורך דין שמייצג גם אותי. אתה יכול לחסוך את הכסף" (עמ' 55, שו' 29, 32). התובע 3 - יחיאל חירק, העיד: "...קיבלתי הבטחה מעו"ד נמרוד לוי שהוא מטפל בכל הנושאים עד רישום הנכס בטאבו. אני אמרתי שאם כך הם הדברים אין לי למה לקחת עורך דין. אני מאמין בבן אדם" (עמ' 39 , שו' 19-16). התובע 5 - ששון לוי, העיד: "...זה מה שאני יודע, שעורך דין משדר אמינות ואומר שהוא מייצג אותי, שגם זה יעבור חלק" (עמ' 45, שו' 30-31). וכן: "שעורך דין אומר לך שהוא ייצג אותך ואז במהלך הטלפונים פתאום הוא שולח אותי לשלם על התשריטים... אז הוא הוליך אותי שולל". וכן: "אם עו"ד נמרוד אומר לי שהוא מייצג אותי אז חובתו לעשות את זה" (עמ' 46, שו' 7-6, 13-12). התובע 6- ריימונד ששונקר, העיד: "...הכרתי אותו אישית עוד קודם לכן, מהחנות של אבא שלו, ואפילו שמחתי שיש לי עורך דין טוב שמייצג אותנו" (עמ' 48, שו' 29-28). התובעת 7 - רחל פולק, העידה: "אני יודעת שלכל קבלן יש את העורך דין שלו, לא הייתי זקוקה לעו"ד אחר כי היה לי את עו"ד נמרוד. הילדים שלי הכירו את אדון נמרוד, לא היה לי שום פחד שהוא יסדר אותנו... עו"ד נמרוד אמר לי גב' פולק אני מטפל לך בהכל, הוא ייתן לי טאבו, הוא ייעשה לי הכל, היה לי אמונה שלמה" (עמ' 58, שו' 32-23) התובעת 8 - דופלאין ז'ילברט, העידה: "האמנתי ביגאל ונמרוד. לא חשבתי שאני צריכה לקחת ערבות בנקאית" (עמ' 62, שו' 31). וכן: "האמנתי בנמרוד ויגאל. נמרוד היה כל כך נחמד וכל כך עושה כבוד" ובהמשך: "אין לי מילה רעה על יגאל או נמרוד כי האמנתי בהם עד הסוף . זו הבעיה שלי" (עמ' 65, שו' 22, 28). וכן: "היה עו"ד נמרוד בשביל הדירה בבן יוסף" (עמ' 66, שו' 14). התובע 9 - יעקב בסון, העיד: "הוא אמר שהוא מטפל בעניין שלי עד גמר הטאבו... הוא והקבלן היו במשרד ביום החוזה ואמרו שאין לך מה לדאוג... והוא העו"ד ידאג לי עד הסוף. אני חושב שלעו"ד יש כבוד של מילה ולא רק כדי להחתים אותי" (עמ' 23, שו' 25-22). על השאלה אם הלך לאיזשהו עו"ד שיבדוק את החוזה ענה: "לא. סמכתי על עו"ד לוי. זאת בגלל שהקבלן לקח אותי אליו כי הוא עו"ד של הבניין. הם אמרו לי שאין לי מה לדאוג. הם שכנעו אותי שאין לי מה לדאוג" (עמ' 24, שו' 20-18) ועוד אמר בסון: "אני לא הסתכלתי על זה (על הסעיף האחרון בחוזה - א.מ.). נתנו לי רק לחתום ולחתום. אם הוא היה באמת אמיתי היה מקריא לי את הסעיפים . הוא הכין את זה מראש ואני רק חותם. זה נקרא רמאות". (עמ' 25, שו' 24-23). התובע 10 - אורי רחמים, העיד: "אני יודע שקיבלתי הבטחה מעו"ד לוי שתוך מס' חודשים אנו נקבל את הטאבו" (עמ' 15, שו' 2-1). יצויין כי רחמים הוא היחיד שאמר שהוא הבין שעו"ד לוי לא מייצג אותו בעסקה ולכן הביא עו"ד מטעמו (עמ' 13, שו' 5-3). אחיו ונציגו של התובע 11 - רפי אריאב, העיד: "אני הסתמכתי על עו"ד נמרוד שיעשה את העבודה שלו נאמנה. אני לא העליתי בדעתי שאף אחד לא העיר את תשומת ליבי. אזרחים תמימים כמונו סומכים על עורך דינם ולא עוברים על כל הסעיפים. הוא היה צריך להגיד לי אם יש שם משכנתא". על השאלה מדוע לא נתן את החוזה לבדיקת עו"ד ענה: "סמכתי על עו"ד נמרוד, שנתתי לו את שכר הטרחה, הוא התווכח איתי קצת, הוא אמר לי שיש לו הרבה עבודה, שהוא צריך ללוות אותי עד לרישום הטאבו, ושהוא מתחייב בפניי שהוא גומר את העבודה עד חתימת הטאבו. זה מה שהוא אמר לי" (עמ' 34, שו' 4-1, שו' 11-9). 36. כל התובעים שהעידו עשו רושם טוב ואמין, עדותם הייתה מהימנה עליי ואני מקבלה. אין חולק על כך שבחוזי הרכישה נכתב כי עו"ד לוי מטפל ברישום הבית כבית משותף וברישום הדירות על שם הדיירים, וכי התובעים יכולים להיות מיוצגים בעיסקה על ידי עורך דין מטעמם. עם זאת, אני מקבל את טענת התובעים שהמצג שהוצג להם בפועל על ידי עו"ד לוי היה שהוא יטפל עבורם בכל העיסקה עד לרישום הסופי בלשכת רישום המקרקעין. כפי שראינו מהעדויות השונות של התובעים, נאמר להם, ולמצער ניתן להם להבין, שעו"ד לוי יטפל עבורם בנושאים השונים עד לרישום הדירות והם הסתמכו על כך ונתנו בו אמון בעיניים עצומות, למעט התובע 10 שהיה לו עו"ד אחר שאיתו הוא התייעץ. 37. עו"ד לוי ידע היטב שהתובעים (למעט תובע 10) אינם מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם. הוא לבטח ידע שהם סומכים עליו. הוא ודאי ראה שהם חותמים על חוזי הרכישה בלי שקראו אותם לגופם, לבטח לא בעיון ותוך הבנת הדברים. אני מקבל את עדויות התובעים שעו"ד לוי לא הסביר להם שישנו שעבוד לטובת הבנק על זכויות הנתבעת 1 במגרש, ושקיימות הערות אזהרה לפיהן המגרש משועבד לבנק משנת 2001. הוא לא אמר והם לא ידעו. עו"ד לוי לא הציג להם נסח רישום, וגם לא הסביר להם זכותם לבדוק נסח כזה בלשכת רישום המקרקעין. כל זאת, כשידע היטב על רישומן של הערות האזהרה שהרי הוא זה שטיפל בהתחייבויות לרישום המשכנתאות באותו זמן (עמ' 93, שו' 12). יתר על כן, בחוזי הרכישה שנחתמו עד אוגוסט 2005, למעט שניים, לא נאמר דבר על כך שזכויות הנתבעת 1 משועבדות לטובת הבנק, ושאלו קודמות לזכויות התובעים. אין ספק שחובתו של עו"ד לוי הייתה לכתוב בחוזי הרכישה עניין זה, ולהודיע להם על קיום השיעבוד, להפנות את תשומת ליבם לכך ואף להסביר להם את משמעות השיעבוד והשלכותיו האפשריות. רק בשני חוזים הוזכר עניין השיעבוד. האחד - חוזה הרכישה עם התובעים 7, פולק, שנחתם ביום 7.3.05, נכתב ב"הואיל" הרביעי שקיים שיעבוד לטובת בנק טפחות ובנספח א' לחוזה נכתב שהתשלום השני ישולם בכפוף להמצאת מכתב החרגה מהבנק על החרגת השיעבוד מהדירה. חוזה הרכישה השני הוא עם התובע 11, אריאב, שנחתם ביום 20.4.04, ובו מוזכר ב"הואיל" השני עניין משכנתא לבנק טפחות, אולם בשפה עמומה ומבלי לכתוב במפורש שקיים שיעבוד לטובת הבנק, אלא אך שהמוכר מצהיר כי בידיו כל האישורים לרישום זכויותיו "למעט שטרות משכנתא מאת בנק טפחות", כשממשפט כזה קשה לאדם שאינו משפטן ואינו מיוצג להבין שמדובר בשיעבוד של המגרש לטובת הבנק. בחוזה הרכישה של התובעת 8, דופלאין, שנחתם ביום 14.6.02, והייתה, כך נראה, הראשונה שרכשה דירה מהנתבעת 1, נכתב בסעיף 20 ב' שהמוכר ימציא לקונה ערבות לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות תשל"ה- 1974. טענת עו"ד לוי שהתובעת 8 ויתרה בפועל על קבלת הערבות הבנקאית, אינה טענה, שכן הייתה זו חובתו של הקבלן לתת את הערבות כפי שהתחייב והוא לא עשה כן. כמו כן, התשלומים לנתבעת 1 לא הותנו בחוזה הרכישה בקבלת הערבות האמורה, אף שמלוח התשלומים שבנספח א' לחוזה הרכישה עולה שהתשלומים היו אמורים להשתלם בהתאם לקצב הבניה. הוא הדין גם לגבי תובעים אחרים שנכתב בחוזה הרכישה שלהם סעיף דומה לפיו התשלום השני מותנה בקבלת ערבות בנקאית וברישום הזכויות במגרש ע"ש הנתבעת 1 כשהן נקיות מכל שעבוד. 38. לא רק שעו"ד לוי לא הזכיר בחוזי הרכישה שערך את קיומו של השיעבוד לטובת הבנק, למעט בשני חוזים כאמור לעיל, אלא עו"ד לוי גם לא רשם הערות אזהרה לטובת חלק מהתובעים מיד או בסמוך לחתימת חוזה הרכישה, אלא רק זמן רב לאחר מכן. הערת אזהרה לטובת התובעים 1, אסייג, שרכשו את דירתם בתאריך 27.11.02 נרשמה על ידי עו"ד לוי בתאריך 11.5.06, ארבע שנים אחרי שהתובעים 1 רכשו את הדירה. הערת אזהרה לטובת התובעים 3, חירק, שרכשו את דירתם בתאריך 6.3.05, נרשמה רק אחרי שנה וחצי, בתאריך 14.12.06. הערת אזהרה לטובת התובע 11, רוני אריאב, שרכש את דירתו בתאריך 20.4.04, נרשמה על ידי עו"ד לוי בתאריך 31.5.06, כשנתיים לאחר הרכישה. כאשר נרשמו הערות האזהרה לטובת התובעים 1, 3 ו-11, היה זה לאחר שנרשם כבר השיעבוד החדש לטובת הבנק. עו"ד לוי טען שהוא לא רשם הערת אזהרה לטובתם של התובעים 1 - אסייג, בסמוך לרכישה, משום שהאחרון לא שילם עבור האגרה וכך גם התובע 11 -אריאב. כדבריו: "אם לא נרשמה הערת אזהרה סמוך, מסיבה פשוטה, כנראה שהוא לא השאיר כסף לאגרה ... מתי שהוא בא לשלם את האגרה רשמתי לו הערת אזהרה" עו"ד לוי נשאל: "זה רציני מה שאתה אומר", וענה: "רציני מאוד. כך גם עשיתי עם רוני אריאב התובע 11". עו"ד לוי נשאל: "כל הזמן זה התעכב בגלל שלא שילם 50-60 ₪ אגרת רישום". על כך ענה: "אם אתה חושב שכל בוקר קמתי והראש שלי היה הערת אזהרה של אסייג, אתה טועה ..., הוא היה צריך לבוא ולשלם אגרת הערת אזהרה. אני לא ממן אגרות לאף אחד" (עמ' 97, שו' 33; עמ' 98 שו' 1-10). לדבריו, כך כנראה היה גם עם התובעים 3, חירק (עמ' 98, ש' 16-17). יש לדחות באופן נחרץ את טענתו של עו"ד לוי לפיה הוא לא רשם הערת אזהרה במשך תקופה של מספר שנים לאחר חתימת החוזה, משום שלא שילמו לו עבור אגרת הערת אזהרה. זוהי טענה שלא ניתן לקבלה כלל ויש בה כדי להעיד על התנהלותו של עו"ד לוי במילוי תפקידו וחובותיו כלפי התובעים הבלתי מיוצגים. הפסיקה דנה בחשיבות רישום הערת אזהרה לטובת הקונה מיד בסמוך לאחר חתימת חוזה המכר. וכך נאמר בעניין זה: "בשל חשיבותה של הערת האזהרה, פרקטיקה מקובלת היא, שבסמוך לאחר החתימה על הסכם הכולל התחייבות לעשות עסקה, מי שמטפל ברישום העסקה דואג לרישום הערת אזהרה על מנת למנוע רישום עסקה סותרת. עורך דין המקבל על עצמו טיפול ברישום העסקה חייב לדאוג לרישומה של הערה כזו. כך נדרש מכל עורך דין הפועל בשקידה סבירה. עורך דין אשר אינו נוהג כך אינו ממלא את חובתו כעורך דין" (ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נ"א (4) 769 (1997)). (הדגשים לא במקור). עוד נקבע בפסיקה: "מאחר שעורך הדין קיבל על עצמו לרשום את הדירה על שם כהן, ומאחר שקיומה של הערת אזהרה קודמת ,שבוצעה על ידי עורך דין ממשרדו, הוא מכשול מהותי השולל את אפשרות רישומה של הדירה על שם כהן, אין ספק שהחובה לבדוק את הרישום ואת המשמעות של הערת האזהרה ולהביא את העובדות לידיעת כהן, היא חובה אלמנטרית הנגזרת מחובת הנאמנות של עורך דין כלפי רוכש דירה שעל שמו על עורך הדין להעביר אותה, גם כשהרוכש איננו נחשב ללקוחו" (עניין בכור, עמ' 215, סעיף 12). (הדגשים לא במקור). וכן נקבע: "לאחר הבדיקה הראשונית, ולאחר שעורכי הדין ווידאו כי אין לאחרים זכויות בנכס (ואם יש כאלה הביאו זאת לידיעת הרוכשים), חובה על עורכי הדין לרשום הערת אזהרה, שאם לא יעשו כן יוכלו המוכרים לעשות דיס פוזיציות בנכס לאחר המכירה. לפי ההלכה והפרקטיקה הנוהגת קיימת חובה על עו"ד המטפל ברישום לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשים כחלק מרישום הזכויות". (ע"א (ת"א) 2108/03 עו"ד סאמרלי נ' מינדה כץ (טרם פורסם) (13.2.2008)). (הדגשים לא במקור). 39. מהעדויות השונות של התובעים ניכר שהם לא ידעו ולא הבינו שקיימות הערות אזהרה קודמות משנת 2001 לטובת הבנק על המגרש, והדברים גם לא הוסברו להם על ידי עו"ד לוי בעת שחתמו על חוזי הרכישה. התובע 1 - אסייג - נשאל בעניין רישום הערת האזהרה לטובת הבנק, והעיד: "אני לא מבין כלום" (עמ' 33, שו' 8). וכן אמר: "אני לא זוכר כל מה שקשור למשכנתא שהייתה בבנק טפחות, אבל אני הסתמכתי על עו"ד נמרוד שיעשה את העבודה שלו נאמנה. אני לא העליתי בדעתי שאף אחד לא העיר את תשומת ליבי. אזרחים תמימים כמונו סומכים על עורך דינם ולא עוברים על כל הסעיפים. הוא היה צריך להגיד לי אם יש משכנתא". בהמשך אמר: "חתמתי על חוזה רכישה נטו. לא אישרתי משכנתא, לא הבנתי משכנתא, אף אחד לא אמר בפני שיש משכנתא. עו"ד נמרוד לוי כנראה ידע שיש משכנתא והוא לא אמר לי במפורש שאני חותם בידיעה שיש משכנתא. הוא לא עבר סעיף סעיף, הוא פשוט ניגש לחתימה" (עמ' 34, שו' 1-4; שו' 13-16). התובע 2 - סלומון - נשאל אם ידע על קיומן של הערות אזהרה לטובת הבנק בנסח ההיסטורי וענה: "אז לא ידעתי" (עמ' 55 שו' 3). התובע 3 - חירק - העיד: "לא הייתה שום בעיה בהתחלה לגבי כל הפרוצדורה של קניית הנכס. הבעיות התגלו רק אחר כך" (עמ' 39, שו' 22-23). וכן: "כל מה שנעשה לגבי הנסח ונבדק לגבי הנסח נעשה על ידי נמרוד לוי " (עמ' 41, שו' 14). ובהמשך: "הקבלן הפסיק לשלם את המשכנתא ומכאן התחילו הצרות. גיליתי פתאום שאין לי הערת אזהרה... " (עמ' 42, שו' 28-29). "כל זה לקח מחתימת חוזה, קרוב לשנה וחצי כמעט, ולא נרשמה לטובתי הערת אזהרה, כל זה בגלל שמר לוי נמרוד לא רשם הערת אזהרה בזמן" (עמ' 41, שו' 19-21). התובע 5 - לוי - העיד: "כשאני מקבל נסח טאבו ואני רואה שהשם שלי מופיע בו כחלק משלבי החוזה שהיה לי עם הקבלן, זה שידר לי עוד יותר אמינות שהם עומדים במילה שלהם ושנמרוד באמת זזים הדברים ושאני אקבל טאבו על הבניין, ואני לא מבין את המשמעות של הערת אזהרה משנת 2001 ו-2005" (עמ' 47, שו' 3-6). התובע 6 - ששונקר - העיד: "אם אני הייתי יודע שבנק רשום שם לא הייתי חותם על החוזה". התובע 6 אמר שהוא הוציא נסח של המגרש לפני החתימה על החוזה, כשנשאל אם היו שם שתי הערות אזהרה לטובת הבנק, אמר: "בנסח לא היה" (עמ' 50, שו' 1-3). התובעת 7 - פולק - העידה: "עו"ד נמרוד הביא לי נסח ויכולתי לראות שהדירה רשומה על שמי" כשנשאלה על כך שכתוב בנסח שעבוד לטובת הבנק, ענתה: "מה זה שעבוד?" (עמ' 59, שו' 10, 26). ובהמשך: "כשאני קניתי את הבית של הטאבו שעו"ד נמרוד הביא לי של הטאבו, נסח, היה כתוב שהקבלן לקח מיליון ו-60, על זה ידעתי הכל. על הלוואות אחרות לא ידעתי, כי לא התעניינתי איזה. לא היה מעניין אותי" (עמ' 61, שו' 4-6). התובעת 8 - דופלאין - העידה: "כי הוא (עו"ד לוי - א.מ.) לא אמר לנו שיש הלוואה על המקום איפה שנבנה הבניין. הוא לא אמר" (עמ' 64, שו' 33). בהמשך דבריה אמרה כי אינה יודעת מה זה נסח. היא לא ידעה שהקרקע לא הייתה רשומה על שם הקבלן בעת שקנתה את הדירה: "לא. נמרוד היה צריך להגיד לי" כשנאמר לה שעו"ד לוי כתב, אמרה: "הוא לא כתב ולא אמר" (עמ' 65 ,שו' 1-14). התובע 9 - בסון - העיד: "הוא לא אמר לי את זה" (על הערת אזהרה לטובת הבנק - א.מ.). כשנשאל לגבי הסעיף האחרון בחוזה הרכישה, אמר: "אני לא הסתכלתי על זה. נתנו לי רק לחתום ולחתום. אם הוא היה באמת אמיתי היה מקריא לי את הסעיפים. הוא הכין את זה מראש ואני רק חותם. זה נקרא רמאות" (עמ' 25, שו' 21-24). התובע 10 - רחמים - העיד: "ראיתי את נסח הטאבו עם חותמת וראיתי את הערת האזהרה על שמי ומזה הבנתי שהנכס הוא על שמי. אין לי שיעבוד ואין לי כלום. זה היה הבנתי" (עמ' 14, שו' 24-26). התובע 1 העיד שלא היה ידוע לו שהמגרש לא היה רשום על שם הנתבעת 1 ולא היה ידוע לו שהייתה רשומה הערת אזהרה משנת 2001 לטובת הבנק. כדבריו: "מאיפה אני יודע. איך אני אמור לדעת את הדברים האלה. ... ברגע שקיבלתי את נסח הטאבו הבנתי מהערת האזהרה שזה על שמי וזה מה שהיה ברור לי". (עמ' 17 שו' 5 -15). יוזכר כי עד זה אמר שהיה לו עורך דין שלו. עם זאת דבריו הנ"ל משקפים את מידת הבנתו שלו ברישומים המופיעים בנסח הרישום ובמשמעות רישומים כאלה. 40. עו"ד לוי חב חובת נאמנות וחובת זהירות כלפי התובעים שהוא טיפל בהם מטעם הקבלן, בהיותם בלתי מיוצגים בעסקאות המכר שהיו מורכבות בשל העדר רישום זכויות המוכר, השיעבוד, והערות האזהרה הקודמות משנת 2001 המופיעות בנסח ההיסטורי. הוא גם טיפל עבור התובעים, בהתאם לחוזה הרכישה, ברישום זכויותיהם בדירות בלשכת רישום המקרקעין. עו"ד לוי קיבל שכ"ט מכל אחד מהתובעים בסכום של 1.5% ממחיר הדירה עבור הטיפול הנ"ל. אמנם נאמר בחוזה כי תשלום זה משמש שכר טרחה עבור עבודתו בעריכת החוזה ובהעברת הזכויות על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין ולא עבור ייצוג, ואולם גם אם נתעלם מעניין המצג שהציג עו"ד לוי בפני התובעים שהוא מטפל עבורם בכל הנושאים השונים הקשורים בעיסקה, הרי שחובתו של עו"ד לוי הייתה לרשום במועד את הערות האזהרה על שם התובעים כחלק מחובת הנאמנות הכללית שלו כלפיהם בתור מי שאינם מיוצגים על ידי עו"ד, ולפחות להסביר להם המשמעות וההשלכות בכך, ובאופן ספציפי הוא חייב בתור מי שמטפל עבורם ברישום זכויותיהם. רישום הערת אזהרה נועד להבטיח בהמשך גם את אפשרות רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין והוא חלק בלתי נפרד מחובת הטיפול ברישום. אין לקבל את הטענה שמאחר שלא שולם סכום פעוט של אגרת רישום יש בכך סיבה מספקת לא לרשום הערת אזהרה שנועדה להבטיח את הקונה מפני עיסקאות סותרות בסכומים של מאות אלפי שקלים. לא מצאנו שעו"ד לוי התריע בפני התובעים הנ"ל על כך שאי תשלום האגרה יביא לאי רישום הערת אזהרה, ולא מתן הסבר על הסיכון שיש בכך. לטעמי, אין מדובר רק בהפרה של חובת הנאמנות אלא אף במעילה בחובת הנאמנות. לאור סכום האגרה הנמוך מצד אחד, והסיכון הרב באי רישום הערת אזהרה מצד שני, מן הראוי שעו"ד המטפל ברישום הזכויות, ואף קיבל שכר טירחה גבוה בגין כך, ירשום את הערות האזהרה לטובת הקונה באופן מיידי גם אם הוא עצמו ישא בשלב ראשוני זה באגרה. והרי סכום האגרה נבלע עשרות מונים בשכר הגבוה שכבר קיבל. זאת, מבלי להיכנס לכך שעל פי המקובל שכר בגובה 1.5% מערך הדירה נלקח בדרך כלל עבור טיפול מלא בעסקת מכר. ודאי שעוה"ד צריך לעשות הכל כדי להסביר לקונה את החומרה והסיכון הקיימים באי רישום הערת האזהרה. לשם כך עליו לכתוב את הדברים במכתב רשום ובצורה ברורה ומפורשת וגם להזמין את הקונה למשרדו למתן הסבר כזה, ואף להחתימו שהוא הבין ההסבר ויודע הסיכון האמור. כל זאת לא נעשה, ובכך ישנה הפרה של חובת הנאמנות מצד עו"ד לוי כלפי התובעים שלא רשם הערת אזהרה לטובתם במועד אלא לאחר זמן רב. בעניין ארד נאמר: "לעורך-דין ארד היה ידוע כי ז'אק אינו מיוצג, ועל כן היה צריך להניח כי ז'אק סומך על אמינותו ויושרו. במצב זה המעט שעורך-דין ארד היה יכול וחייב לעשות הוא להביא לידיעת ז'אק את דבר קיומם של השעבודים הנוספים שטיפל בהם להבטחת חובותיהם של פיינגולד ושל החברות. לו נהג כך, היה ז'אק יכול לכלכל את צעדיו מתוך ידיעתן של העובדות". (הדגשים לא במקור). 41. אין לקבל את טענתו של עו"ד לוי שמצבם של התובעים לא הורע בגין אי רישום הערת האזהרה לטובתם, לאחר שכבר היו רשומות שתי הערות אזהרה קודמות לטובת הבנק משנת 2001. כל עוד היו רשומות הערות אזהרה בלבד לטובת הבנק על התחייבות לרשום משכנתא, הבנק היה מתקשה מאוד לממש את ההתחייבויות בכלל, ונגד מי שרשומות הערות אזהרה אחרות לטובתו על רכישת דירותיו במגרש, בפרט. (ראו בעניין זה רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק "משכן", בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נו (5) 593, 606 ג' (2002)). כמו כן, לא ברור כיצד היה הבנק מגיב בעת שהסכים לתת לנתבעת 1 את ההלוואות החדשות ולרשום את המשכנתאות בשנת 2005, אם היה יודע באותה עת שרשומות הערות אזהרה לטובת התובעים 1, 3 ו- 11, בנוסף לכל התובעים האחרים שהערות האזהרה היו רשומות כבר לטובתם. אפשר שלא היה מסכים לתת את ההלוואות החדשות ולרשום את המשכנתאות בגינן, מאחר והבטחון שבשעבוד המגרש היה קטן מדי, כטענת התובעים, והיה דורש מהנתבעת 1 ומהנתבעים 4 ו-5 לעמוד בפרעון ההלוואות הקודמות. אם כך היה, אפשר מאוד שמצבם של התובעים היה היום שונה. 42. הצדדים חלוקים בשאלה אם ההלוואות שנתן הבנק בשנת 2005 הינן הלוואות חדשות, כטענת התובעים, או הינן אותן הלוואות קודמות שניתנו על ידי הבנק בשנת 2001 ורק מוחזרו, כטענת הנתבעים. לטעמי, ההלוואות שניתנו על ידי הבנק בשנת 2005 לנתבעים 1, 4 ו-5, הן הלוואות חדשות ולא רק מיחזור של ההלוואות הקודמות משנת 2001. מועד פרעונן של ההלוואות הקודמות טרם הגיע, והיה אמור להיות רק בשנת 2026. ככל שההלוואות החדשות נועדו לפרוע את ההלוואות הקודמות, שכן עו"ד לוי טוען כי הכספים לא שולמו לידי הלווים (עמ' 94, שו' 13-25), לא ניתן לראותן כאילו הן אותן הלוואות עצמן. מדובר בהלוואות חדשות שניתנו למטרה מסויימת, גם אם אותה מטרה היתה פרעון הלוואות קודמות שטרם הגיע מועד פרעונן הסופי. גם העובדה שלהלוואות החדשות נוספו לווים נוספים וערבים חדשים מלמדת על כך שמדובר בהלוואות חדשות ולא רק במיחזור של ההלוואות הקודמות וכאילו מדובר באותן הלוואות שיש למנותן משנת 2001 ולא משנת 2005. הוא הדין במשכנתאות החדשות שנרשמו בגינן. העולה מהאמור הוא, שמישכון הזכויות במגרש בשנת 2005 נעשה לאחר שהתובעים רכשו מהנתבעת 1 את הזכויות בדירות, למעט שלושה תובעים שהערות האזהרה לטובתם נרשמו מאוחר יותר, כפי שיפורט. אכן, עם רישום המשכנתאות החדשות בשנת 2005 נמחקו במקביל הערות האזהרה הקודמות שהיו רשומות לטובת הבנק משנת 2001. ואולם מצבם של התובעים הורע בשל אי רישום הערות האזהרה לטובתם במועד, ולכך התייחסנו לעיל. עובדה היא גם, שכונסי הנכסים פעלו להוצאת צווי פינוי רק נגד התובעים שהערות האזהרה לטובתם נרשמו אחרי השיעבוד שנרשם לטובת הבנק ב-3.8.05, ולא נגד אלו שהערות האזהרה לטובתם נרשמו לפני שנרשם השעבוד לטובת הבנק ב-2005. 43. אני רואה בעו"ד לוי כמי שהפר חובתו כלפי כמעט כל התובעים בכך שנתן להם לחתום על חוזי הרכישה בלי להסביר להם ולהזהירם שהמגרש משועבד לטובת הבנק, דבר שכל עו"ד המכבד את עצמו ואת חובותיו היה עושה כדבר המובן מאליו. עו"ד לוי אישר שהוא זה שערך את חוזי הרכישה, ובכל זאת לא הזכיר בהם כלל את עניין השיעבוד הקיים על הקרקע. רק בחוזה הרכישה של שני תובעים בלבד הוזכר קיומו של שיעבוד, כשאצל אחד מהם (אריאב) הוזכר העניין בצורה עמומה. גם כאן, כל עו"ד המטפל בענייני מקרקעין יודע שיש לכתוב ולפרט בהסכמי המכר את השיעבודים הקיימים תוך התחייבות להסרתם. באשר לטענת עו"ד לוי שמדובר בהרחבת חזית, הרי שעניין זה עלה בהרחבה בעדויותיהם של התובעים והנתבע 6 ובחקירותיהם. 44. איני מקבל טענת עו"ד לוי שמבקש לראות בו כמי שקיים את חובת נאמנותו כלפי התובעים בכך שבחוזי הרכישה נכללו תניות שבאו להבטיח את התובעים, כמו סעיפים בהם נאמר שהקונה ישלם את התשלום השני רק לאחר קבלת מכתב החרגה מהבנק ורישום הזכויות במגרש על שם הנתבעת 1, או אחרי קבלת ערבות בנקאית ורישום הזכויות במגרש על שם הנתבעת 1 כשהן נקיות מכל שיעבוד. ראשית, בחלק גדול מהחוזים לא קיים סעיף כזה. שנית, מה לנו סעיף כזה אם בפועל שילמו התובעים תשלומים לעו"ד לוי והוא נטל אותם מהם. עו"ד לוי היה צריך לסרב לקבל את התשלומים מידי התובעים, ולהעמיד אותם על כך שהם אינם חייבים לשלמם כל עוד לא התמלאו התנאים המוקדמים לתשלומם ע"י הקבלן, ואף לעמוד על כך שלא ישלמו התשלום, שהרי הוא ידע היטב שהזכויות במגרש לא נרשמו עדיין על שם הנתבעת 1. עו"ד לוי הודה שהוא קיבל מאסייג, התובע 1, תשלומים, למרות שאלו הותנו בחוזה בקבלת ערבות בנקאית, והעביר אותם לקבלן. לטענתו, אסייג ביקש להעביר את הכסף כיוון שהיה חבר של ארביב. אסייג עצמו לא נשאל על כך ולא אישר את הדברים. הוא רק אמר שהפקיד את הכסף בידי עו"ד נמרוד. לאחר מכן שילם כבר ישירות לקבלן (עמ' 30, שו' 21). אין כל תימוכין לטענת עו"ד לוי שהוא העביר לקבלן את התשלום שקיבל מאסייג לפי בקשתו של האחרון. בכך פעל עו"ד לוי שלא על פי תנאי החוזה, כשהוא מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובע שלא היה מיוצג על ידי עורך דין. עו"ד לוי היה צריך גם להתריע בפני שאר התובעים שלא ישלמו את התשלומים לקבלן, ונוכח קשריו עם הקבלן אינני מאמין שהוא לא ידע על תשלומים אלה. עוד יצויין כי עו"ד לוי הכניס את סעיף 8(א) סיפא בחוזי הרכישה שבו נאמר כי "הקונה יקבל החזקה רק לאחר ששילם את כל התמורה על פי החוזה...". סעיף כזה שם לאל את הסעיפים האחרים המדברים על התניית תשלומים בערבות בנקאית או ברישום הזכויות ע"ש הקבלן, שכן ללא תשלום כל התמורה במלואה לא היו יכולים להיכנס לדירות. עו"ד לוי גם ידע היטב על ההלוואות החדשות ועל רישום המישכון החדש לטובת הבנק, שהרי הוא היה זה שרשם את המשכנתאות בלשכת רישום המקרקעין לטובת הבנק, כפי שידע גם על רישום הערות האזהרה לטובת הבנק משנת 2001, שהוא היה מעורב ברישומן (התחייבות לרישום המשכנתאות). עו"ד לוי ידע כל הנ"ל, אך הוא לא דאג ולא שמר כנדרש על האינטרסים של התובעים. 45. עו"ד לוי אף השתמש ביפויי הכח שנתנו לו התובעים לשם רישום המשכנתאות לטובת הבנק. יפויי הכח נמסרו ע"י התובעים לעו"ד לוי על מנת שיוכל לרשום באמצעותם את זכויות התובעים בדירות שרכשו. תחת זאת ניצל עו"ד לוי את אמונם של התובעים, והשתמש ביפויי הכח שניתנו לו כדי לרשום משכנתאות לטובת הבנק על המגרש שיש להם דירות בו, רישום שמרע את מצבם, ומבלי שיאמר להם שהוא מתכוון לעשות ביפויי הכח שמסרו לו שימוש כזה. אף זו מעילה באמון ואין לקבל טענת עו"ד לוי שמתן יפויי הכח כלל גם שימוש בהם למטרה זו. עו"ד לוי היה יכול לפחות לרשום את הערות האזהרה לטובת התובעים 1, 3 ו- 11, שרישומם לא בוצע על ידו תקופה ארוכה, וזאת עובר לרישום המשכנתאות לטובת הבנק, שכן הוא היה צריך לדעת את תוצאות הרישום של המשכנתאות לגבי תובעים אלו. עו"ד לוי לא עשה זאת. 46. נראה שהשתבשו היוצרות אצל עו"ד לוי. לא זו בלבד שהיה נגוע בניגוד אינטרסים מול התובעים בהיותו ב"כ הקבלן, הוא היה נגוע בניגוד אינטרסים גם בשל היותו שותף בעסקים שונים עם הנתבע 2 (עמ' 85, שו' 10-9). התברר שהיה בעל מניות בחברת השקעות בשם "ליד" שהתובע 2 היה אף הוא בעל מניות בה (עמ' 87, שו' 31-19), הוא הקים לנתבע 2 חברות בנייה ששמו של הנתבע 2 לא הופיע בהן אולם הוא היה שותף בהן (עמ' 69, שו' 33-24), הוא שלח את אשתו להיות בעלת מניות בחברה הנתבעת 1, וזו העידה שהוא עשה זאת "היות שהמשפחה שלו רכשה מגרשים, רצו לרכוש מגרש לבניה, הם ביקשו ממנו להיות נציג, להיות אחראי, אני נכנסתי כבעלת מניות" (עמ' 79, שו' 33-31, עמ' 80, שו' 7-1). הסברו של עו"ד לוי בעניין זה היה מאד מעורפל: "למשפחה שלי הרבה מאד נכסים, חשבתי להתעסק בבניה, חשבתי לרשום את אשתי כבעלים בחברה, כי בני המשפחה שלי רצו שאני אטפל בבניה שנעשה. לכן אשתי רשמתי אותה בעלת מניות", עם זאת טען שהחברה לא עסקה בנכסים של המשפחה אלא רק בבניין נושא התובענה (עמ' 88,שו' 27-3). מסתבר שעו"ד לוי לא היה סתם עו"ד רגיל המייצג קבלן בניין, אלא הרבה מעבר לכך. העולה מהדברים הוא, שגם אם עו"ד לוי לא היה שותף בעסק של הקבלן בנוגע לבית נושא התביעה, הרי שהוא היה בעל אינטרס רב להיטיב עם הקבלן, גם אם על חשבון הקונים, התובעים. וודאי שלא הקפיד על שמירת זכויותיהם בצורה הנדרשת ובסופו של דבר גרמו פעולותיו ומחדליו נזק רב לתובעים. 47. תשובותיו של עו"ד לוי בכל הנוגע למעורבותו בעסקיו של יגאל ארביב בכלל, והבית נושא התביעה בפרט, לרבות מעורבותו בהלוואות הישנות ורישום הערת האזהרה בגינן, היו לא מדויקות, בלשון המעטה, ומתחמקות. עו"ד לוי טען שהוא לא היה עורך הדין של החברה הנתבעת 1 (עמ' 90, שו' 4). בניגוד לטענתו זו, הודה עו"ד לוי בהמשך שהוא זה שהקים את החברה, הוא זה שערך את החוזה לרכישת המגרש שהיה הנכס היחיד של החברה, והוא זה שערך את חוזי הרכישה למכירת הדירות לדיירים. למעשה, עסק בכל, למעט בעניינים הקשורים למס הכנסה. תשובותיו של עו"ד לוי לגבי היות אשתו בעלת מניות בנתבעת 1 היו סותרות. מצד אחד טען ששלח אותה להיות בעלת מניות בעקבות רצונם של בני משפחה שלו, שהיו להם הרבה נכסים, לעסוק בבנייה. מצד שני אמר שהחברה לא עסקה בנכסים של המשפחה. הסתירה בדברים הנ"ל לא הובהרה. עו"ד לוי טען שהוא לא היה מעורב בהלוואה שלקחה הנתבעת 1 מהבנק בשנת 2001 (עמ' 93, שו' 12). אולם לאחר מכן הודה שהוא אישר את חתימת המוכר ואת המסמכים לצורך רישום התחייבות לרישום משכנתא באותה שנה (עמ' 93, שו' 20-22). עו"ד לוי טען שהוא לא חתום על שום מסמך בקשר עם ההלוואה החדשה בשנת 2005 (עמ' 94, שו' 32). לאחר מכן הודה שהוא אימת את החתימות ורשם את המשכנתא בגין הלוואה זו (עמ' 94, שו' 32-35). עו"ד לוי טען שאיננו זוכר מה הוא אמר ומה הבטיח לתובעים (עמ' 97, שו' 24-27). זאת, למרות שישב במהלך כל העדויות ושמע את הדיירים טוענים זה אחר זה שהוא הבטיח להם לטפל בענייניהם בנושאים השונים של העסקה עד לרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין, שייעשה תוך שנה. לדבריו: "לא אמרתי שאני לא הבטחתי להם. אמרתי שאני לא זוכר. אני לא זוכר למי אמרתי ומה אמרתי" (עמ' 97, שו' 29). עו"ד לוי גם טען שהוא לא היה מעורב בעסקים עם יגאל ארביב-הנתבע 2, אלא רק בעניין הבית נושא התביעה (עמ' 99, שו' 3). ואולם התברר כי הוא היה שותף איתו בחברת "ליד", הכין עבורו חוזה למכירת דירה אחרת שלו, היה שותף עימו במסעדה, היה מגרש נוסף בשם מגדלי ארביב שאישתו הייתה בעלת מניות יחד עם ארביב (עמ' 99, שו' 2-22), שלטענתו "לא יצא ממנו כלום". הרבה מעבר למעורבות בבית נושא התביעה. 48. מכל האמור לעיל עולה, שעו"ד לוי הפר את חובת הזהירות ואת חובת הנאמנות שחלה עליו כלפי התובעים. הוא לא דאג לאינטרסים שלהם ולא שמר על זכויותיהם, לרבות הבטחת התשלומים המשולמים על ידם לקבלן, במצב שבו ידע שזכויות התובעים נפגעות. הוא לא דאג לרשום על שם כולם הערות אזהרה במועד. לגבי שלושה מהתובעים הוא רשם הערות אזהרה לאחר תקופות ארוכות ביותר. הוא פגע בדרך זו בזכויותיהם שכן הערות האזהרה לטובתם נרשמו אחרי שהבנק רשם את השיעבוד על המגרש לטובתו בשנת 2005. כתוצאה מכך הבנק פנה וביקש פינוי של אותם תובעים. עו"ד לוי אף השתמש ביפויי הכח שנתנו לו התובעים לשם רישום שיעבוד המגרש לטובת הבנק, למרות שהדבר היה בניגוד לטובתם של התובעים ולא למטרה שלשמה נתנו לו התובעים את יפויי הכח, שהייתה רישום זכויותיהם בדירות על שמם. באופן כללי, עו"ד לוי הציג בפני התובעים מצג, ונתן להם להבין, שאין להם מה לדאוג והוא יטפל בכל ענייניהם, ובסופו של דבר הוא התנער ומתנער מכל אחריות לכל הקורה עימם וטוען שכל טיפולו מצטמצם אך ורק לרישום הסופי של זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין, בהתאם לסעיף 16 והסעיף הנוסף המצוי בסוף חוזי הרכישה, שאותם ניסח בעצמו. עו"ד לוי התרשל רשלנות מקצועית בטיפולו כלפי התובעים, שהוא חב כלפיהם חובת זהירות מושגית וקונקרטית בנסיבות העניין שבפנינו. יוער כי אינני רואה משמעות רבה לכך שמיעוטם של תובעים נשארו חבים חובות כספיים כלשהם לנתבעת 1. ראשית, עניין זה ניתן לפתרון מיידי. שנית, שאלה היא למי היו יכולים תובעים אלה לשלם היתרה במצבם ונוכח נוכח ההפרות שבוצעו כלפיהם. שלישית, אין הדבר ממעט מחובותיו של עו"ד לוי כלפיהם. 49. הקביעה האמורה לעיל איננה חלה על התובעים 10 - רחמים, שכן היה להם עורך דין פרטי משלהם שיעץ להם בטרם חתימת החוזה ובמועד חתימת החוזה. התובע אורי רחמים הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי בשלב החתימה על החוזה עורך הדין שלו דרש לקבל ערבות בנקאית על כל תשלום, וכאשר יגאל ארביב סירב לדרישה זו אמר עורך הדין של רחמים שהוא איננו מוכן לייצג אותו ללא ערבויות בנקאיות. לדבריו של רחמים: "אני הסכמתי איתו ואמרתי לו, בסדר מרגע זה אינו מייצג והאחריות כולה נופלת עלי ועל אשתי" (תצהיר ת/1, סעיפים 8 - 9). גם בחקירתו בבית המשפט אמר מר רחמים: "קודם אני את העו"ד הזזתי הצידה ולקחתי את זה על אחריותי..." (עמ' 14, שו' 19-20). עו"ד לוי לא היה חייב, אפוא, בחובת זהירות או נאמנות כלפי רחמים, שהיו מיוצגים על ידי עו"ד אחר מטעמם וחתימת החוזה נעשתה כשהעו"ד שלהם בא איתם לנתבע 2. אמנם ישנה כיום נטייה בפסיקה להרחיב את חובת הנאמנות של עורך הדין של הקבלן אפילו כלפי קונה צד ג' שהיה מיוצג (רע"א 1103/09 עו"ד חדד נ' עו"ד כהן (טרם פורסם) (3.3.09) סעיף 3 בפסה"ד). עם זאת, כל מקרה לנסיבותיו. גם לגבי התובעים 4 לא ניתן להחיל את הקביעות שבפסק הדין עליהם. תובעים אלה לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ואיש מהם לא התייצב לעדות. ב"כ התובעים הודיע בסיום הדיון של יום 19.1.11, כי התובע 4 עבר שבץ מוחי, היה מאושפז הרבה זמן ומצבו לא טוב. בפתח הדיון מיום 31.1.11 אמר ב"כ התובעים כי התובע 4 בלתי כשיר לחלוטין, עובר טיפולים אונקולוגיים ואינו מסוגל להתרכז ולא לעמוד ובלית ברירה הוא מוותר על עדותו. עם זאת, גם אשתו של התובע 4, שאף היא תובעת, לא העידה, ולכך לא ניתן הסבר. משכך, לא הובאו כל ראיות לגבי התובעים 4. הסעדים המבוקשים 50. למרות שקבענו כי עו"ד לוי הפר את חובת הזהירות וחובת הנאמנות שהיתה לו כלפי התובעים, לא ניתן לחייב את עו"ד לוי בסעדים המבוקשים על ידי התובעים. ככל שהתובעים מבקשים לחייב את עו"ד לוי לסיים את רישום הבית המשותף ולרשום את זכויות התובעים בלשכת רישום המקרקעין - סעד זה לא יכול להינתן במצב שבו קיים שיעבוד על המגרש עליו בנוי הבית ועל זכויות הנתבעת 1 בו, קיים עיקול על המגרש מטעם מס הכנסה, קיים כינוס נכסים על הבית ועל זכויות הנתבעת 1 במגרש, ועוד. התובעים עצמם כותבים בתביעתם כי "לפי מצב הדברים הקיים גם לא ניתן יהיה לרשום אותו" (הבית המשותף - א.מ.). בנוסף, צו כמבוקש יכול שיהיה מופנה כלפי הנתבעת 1-המוכרת. עו"ד לוי אינו יכול לקיים באופן אישי את חובותיה של הנתבעת 1 כלפי הגופים השונים ובוודאי כשמדובר בחובות, שעבודים ועיקולים, והוא אינו יכול להסיר בעצמו ולסלק את כל סוגי המניעות הקיימים בדרך לרישומים המבוקשים. אין הוא אלא ב"כ הנתבעת 1, ואין הוא חייב אישית בחיוביה. אין גם לחייב את עו"ד לוי לפרוע לבנק, או לתובעים, את חובה של הנתבעת 1 לבנק בעקבות ההלוואות שלא נפרעו, שלטענת התובעים, הוא סכום של כ-1,900,000 ש"ח ביום הגשת התביעה. עו"ד לוי אינו צד להלוואות אלה. הוא לא לקח אותן מהבנק, הוא לא חתם על הסכמי ההלוואה עם הבנק, וגם לא נהנה מכספים אלה. עו"ד לוי אינו חייב, על כן, לשלם לבנק את החובות שחבים לו אלו שלקחו את ההלוואות, היינו הנתבעים 1, 4 ו-5, ואפשר גם הנתבעת 3, בין אם ההלוואות נלקחו באופן פרטי על ידי נתבעים 1, 4 ו-5, כטענת התובעים, בין אם הנתבעים 4 ו-5 חתמו על הסכמי הלוואה ונטלו את ההלוואות כנאמנים עבור הנתבעת 1, כטענת עו"ד לוי. 51. התובעים גם לא הוכיחו כי עו"ד לוי היה שותף למעשי המרמה של הנתבעים 1 ו-2 כלפיהם, כנטען על ידי התובעים. גם אם עו"ד לוי הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובעים, וגם אם עו"ד לוי ידע או צריך היה לדעת על מעשי הנתבעים בכל הנוגע לעסקאות המכירה שעשו עם התובעים, ונראה שידע, עדיין אין הדבר הופך אותו לשותף מלא עמם בכל מעשיהם. עו"ד לוי שימש בפעולותיו כלפי התובעים כעורך דין, בין עורך דין של הקבלן כטענתו, בין כעורך דין גם של התובעים, כטענתם. הפרת חובותיו כלפי התובעים יש בהן כדי לחייבו בפיצוי על נזקים שנגרמו להם בגין הפרות אלו, אולם לא ניתן לחייבו לפרוע לבנק את ההלוואות של הנתבעים 1, 4 ו-5 כלפי הבנק. 52. היה מקום אולי לחייב את עו"ד לוי, בפיצוי על ירידת ערך דירותיהם של התובעים בעקבות אי רישום הזכויות בדירות על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין, זאת, לאחר קביעה שהפר את חובותיו כלפי התובעים וקביעת הקשר הסיבתי בין מעשיו או מחדליו לנזק הנטען. ירידת הערך של הדירות הוערכה על ידי התובעים בכתב התביעה בכ-20% משווי הדירות. ואולם התובעים לא המציאו כל חוות דעת מטעמם שתבסס ירידת ערך נטענת זו של הדירות. טענתם של התובעים לירידת ערך אינה נתמכת ואינה מבוססת על ראיה כלשהי ומשכך לא ניתן לקבלה. 53. זאת ועוד, התובעים כולם קיבלו את החזקה בפועל בדירות והם מתגוררים בדירות ומחזיקים בהן. שלושה תובעים בלבד קיבלו צווי פינוי מן הדירות, בעקבות תיקי הוצאה לפועל שפתח הבנק למימוש המשכנתאות, אולם הם לא פונו בפועל מן הדירות. הנזק שנגרם לכלל התובעים במצב הנוכחי הוא רק באי רישום הזכויות על שמם. נזק זה יש בו אמנם להביא לירידת ערך הדירות, אולם, כאמור, ירידה זו לא הוכחה. באשר לשלושת התובעים שקיבלו צווי פינוי, בשלב זה קיים עיכוב מוסכם של הפינוי. התובעים הגישו תביעה נפרדת נגד הבנק והכונסים בעניין זה. כל עוד לא פונו מן הדירות, לא נגרם נזק בפועל, שכן טרם ניתן פסק דין בתביעה האחרת. כמו כן, אפשר שיגיעו להסדר כזה או אחר עם הבנק, לרבות הסדר שכלל הדיירים יהיו שותפים לו על מנת שיוכלו לרשום את הבית כבית משותף ואת זכויותיהם בדירות, וגם בעקבות כך לא יפונו מהדירות. אם וככל שהתובעים לא יקבלו את מבוקשם בתביעה האחרת, או שלא יהיה הסדר עם הבנק שימנע את הפינוי, ובמידה ויפונו, כי אז יגרם להם נזק של אבדן הדירות אותו יוכלו לתבוע בתביעה נפרדת. 54. הפיצוי היחיד שניתן, אפוא, לחייב את עו"ד לוי כלפי התובעים הוא בגין עגמת נפש ובגין הוצאות שנגרמו עד הגשת התביעה, כפי שטענו בתביעה. הוצאות כאלו לא פורטו ולא הוגשו קבלות או חשבוניות בגינן. ככל שמדובר בהוצאות בגין תשריטים שהוכנו, בהם עוד ייעשה שימוש לכשירשם בעתיד הבית כבית משותף. הוא הדין בתשלומי מסים ששולמו על ידי התובעים כמו מס רכישה. באשר להוצאות בגין הגשת התביעה, אלו ממילא בשיקול דעת בית המשפט. 55. בכל הנוגע לפיצויים הנתבעים בגין עגמת נפש, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שלתובעים נגרמה עגמת נפש מרובה כתוצאה מהמצב אליו נקלעו. הזכויות בדירתם אינן רשומות על שמם במשך תקופה ארוכה וגם היום הם אינם יכולים לדעת עדיין מתי הן ירשמו. שלושה מהתובעים קיבלו צווי פינוי מדירתם, וגם שאר הדיירים במצב שבו הם אינם יודעים טיב זכויותיהם, מאחר וכל המגרש עליו בנוי הבית משועבד לטובת הבנק, למעט שני דיירים (התובעים 2 ו- 7) שקיבלו מכתב החרגה מהבנק. באופן כללי, כל התובעים נמצאים במצב חרדתי בשל אי הוודאות בנוגע לזכיותיהם בדירות, שעה שזכותו של איש אינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, הבית אינו רשום כבית משותף, והמגרש כולו משועבד לבנק. באשר לתובעים 1, 3 ו- 11 הרי שמצבם הוא הגרוע ביותר. נגד תובעים אלו הוצאו צווי פינוי, שבשלב זה מעוכבים עד סיום ההליכים בתובענה האחרת שהוגשה על ידם נגד הבנק. אלה התובעים שעו"ד לוי לא רשם את הערות האזהרה לטובתם מיד בסמוך לחתימת חוזי הרכישה אלא שנים לאחר מכן, ובשל כך נרשמה המשכנתא לטובת הבנק לפני שנרשמו הערות האזהרה לטובתם. בעקבות כך, מנהל הבנק את המערכה מולם בעניין הפינוי. לא יכול להיות חולק שעוגמת הנפש שלהם גדולה הרבה יותר. הם תלויים בין שמים וארץ ומפרפרים בין יאוש לתקווה. הפיצוי המגיע להם צריך, על כן, להיות גדול משל התובעים האחרים. לאור כל האמור, אני קובע כי הנתבע 6 יפצה בגין עגמת נפש את התובעים 9,8,7,6,5,2 בסכום של 7,500 ₪ כל אחד, ואת התובעים 1, 3 ו- 11 בסכום של 15,000 ₪ כל אחד. 56. באשר לשכר הטרחה ששילמו התובעים לנתבע 6 - אני מקבל את בקשת התובעים שביקשו בתביעתם, באופן חילופי, לחייב את הנתבע 6 לשלם להם את כל ההוצאות שהיו להם בגין רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין (סעיף 46(ב) בכתב התביעה). בסיכומיו מבקש ב"כ התובעים לחייב את הנתבע 6 במלוא הנזק שנגרם לתובעים (סעיף 79 בסיכומי התובעים). משנקבע כי נתבע 6 הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעים ולא רשם עד היום את הבית כבית משותף ואת זכויותיהם בדירות בלשכת רישום המקרקעין, כפי שהתחייב לעשות, זכאים התובעים להחזר ההוצאות שהיו להם בתשלום שכר הטרחה לנתבע 6. התובעים אינם צריכים לתת בו עוד אמון והם רשאים וזכאים לפנות לעורך דין אחר שיטפל בענייניהם במסירות ובנאמנות כשרק טובתם מול עיניו, מבלי לשלם פעמיים שכר טרחה. סיכום 57. התביעה נגד הנתבעות 3 ו-8 נדחית. 58. תביעת התובעים 11,9,8,7,6,5,3,2,1 נגד הנתבע 6 מתקבלת. 59. הנתבע 6 ישלם לכל אחד מהתובעים 9,8,7,6,5,2 פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 7,500 ₪, ולתובעים 1, 3 ו- 11 סכום של 15,000 ₪ כל אחד. 60. הנתבע 6 יחזיר את סכומי שכר הטרחה שקיבל מכל אחד מהתובעים, במלואם, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום שקיבל את הכספים ועד תשלומם בחזרה בפועל. 61. הנתבע 6 ישלם לתובעים המפורטים בסעיף 57 לעיל החזר הוצאות משפט, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח (כולל מע"מ). הסכום האחרון ישא עליו ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. 62. התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות 3 ו-8 הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל), סכום של 10,000 ש"ח (כולל מע"מ), בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. 63. כל הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום.בתים משותפיםרישום בטאבורישום בית משותף